האם אנו קרבים לשיא הנפט ?

בפוסט הקודם כתבתי על נבואות סוף העולם של פדרו פרייטו, סוף שייגרם בגלל "שיא הנפט", כלומר בגלל שהנפט, הגז והפחם שבבטן האדמה ייגמרו (יאזלו) ואנו ניוותר ללא מקורות אנרגיה. זו לא דעה חריגה או מוזרה. למעשה, כנראה שמרבית האנשים בעולם מאמינים ב"סוף הנפט" שיבוא מתישהו בקרוב, ויהווה בעיה רצינית מאד. זהו חלק מהשקפת ה"בר קיימות" הטוענת שאנו צורכים כמויות גדולות של משאבי טבע מתכלים מכול הסוגים (למשל מחצבים של המתכות למיניהן), ונעמוד בעתיד בפני שוקת שבורה. כול ההשקפות האלה הן, כמובן,  נגזרות מן התיאוריה המלת'וסית, שנוסחה על ידי תומס מלת'וס ב 1798, לפיה גידול האוכלוסייה יוביל למצב שלא יהיה ניתן לייצר מספיק תוצרת חקלאית (מזון) כדי להזין את כולם.

מבלי להיכנס לדיון מעמיק בנושא, אציין רק את העובדה שכול התיאוריות האלה התבדו, עד כה, וכול נבואות החורבן לא התגשמו, בינתיים (ב"ה).  אני לא נכנס לנבואות על העתיד.

קבוצה של פרופסורים, גיאולוגים ומומחי נפט (כולם אנשים רציניים מאד) פרסמו בלוג בשם The oil drum שהיה מוקדש לדיון בנושא משאבי האנרגיה ודעתם הייתה ששיא-הנפט כבר התרחש (אולי ב 2005) או יתרחש בקרוב מאד. אולי זה מקרי או אולי סמלי שהבלוג נסגר לפני שנה, אחרי פעילות של 8 שנים. (מחברי הבלוג כותבים כעת בבלוגים אחרים, ראו בקישור).

לגמרה במקרה התפרסם אתמול מאמר הדן בדיוק בשאלה זו: "האם הנפט, הפחם והגז אוזלים?". מקור המושג "שיא-הנפט" – peak oil במאמר שכתב מ. קינג הוברט במרץ 1956, ובו ניבא ששיא תפוקת הנפט של ארה"ב תגיע בסביבות 1970, ואחריה תהיה ירידה תלולה בתפוקה. תחילה נראה שהנבואה הזו מתגשמת בדיוק מופלא, אבל בהמשך חלו התפתחויות לא צפויות, ובשנים האחרונות עלתה תפוקת הנפט של ארה"ב בצורה חדה – ראו בגרף: תפוקת הנפט בארה"ב 1920-2013.

גם בתפוקת הנפט העולמית, עד כה, אין מבחינים בירידות. ראו בגרף שלמטה: תפוקת הנפט העולמית.

ראו עוד נתונים, לרוב, לגבי תפוקת הגז והפחם, במאמר המקושר.

מה לגבי העתיד? מתי יגיע שיא הנפט, כלומר מתי תתחיל ההידרדרות בתפוקת הנפט העולמית?

יש, כרגיל, שלוש דעות, המכסות את כול האפשרויות...

הדעה הראשונה טוענת ששיא הנפט כבר הגיע. זו טענתם של אנשי The oil drum . הם טוענים שמדידת התפוקה בחביות נפט מטעה. מה שצריך לבדוק הוא מאזן האנרגיה, ה EROI. בעבר, בשדות הנפט הראשונים, היה צריך להשקיע (למשל) 30 עד מאה חביות נפט (או שווה ערך באנרגיה) כדי לקדוח ולהפיק 1000 חביות. היום חייבים לקדוח עמוק בים או בסלע צפחה, וחייבים להשקיע, נגיד, 200 חביות כדי להפיק 1000. אז היום יש לנו רק 800 חביות נטו (למטרות מועילות), בעוד בעבר היו לנו 900-970 חביות. ובנוסף לכך יש היום אוכלוסייה גדולה יותר מאשר בעבר. אם מחשבים את כמות הנפט המופקת נטו, ומחלקים באוכלוסיית העולם (תפוקה לנפש) מקבלים את הגרף הבא, המלמד ששיא הנפט התרחש כבר בסביבות שנת 2005. הגרף מתייחס רק לנפט נוזלי, ולא לגז ופחם, שיכולים לשמש כתחליף לנפט נוזלי לתחבורה, חימום בתים ומטרות אחרות.

הקבוצה השנייה טוענת ששיא הנפט יגיע בעוד 10 או 20 שנה, ראו הגרף הבא.

הקבוצה השלישית טוענת שאכן שיא הנפט הרגיל צפוי אולי בעוד 20 שנה, אבל יתווסף לכך נפט "לא קונבנציונלי" , כלומר נפט המופק בשיטות חדישות, כגון פרקינג או חולות ביטומן (בקנדה). כלומר: אם מחשבים את הכמות הכוללת, בכול השיטות החדשות, לא תהיה ירידה בתפוקת הנפט במאה הזו (עד 2100).

באשר לגז – יש הרבה גז, והתפוקה העולמית כול הזמן עולה. לכמה זמן? לא ידוע בדיוק, אבל עשרות שנים. ופחם – פחם יש הרבה... מאות שנים.

מה דעתי הבלתי מלומדת (אינני גיאולוג או מומחה נפט)? אכן יש בעיה עם נפט נוזלי שקשה יותר ויותר למצוא ולהפיק. אין בעיה, בעשורים הקרובים, עם גז ופחם, שיכולים לשמש תחליף לנפט בעת הצורך. כמו שכתבתי בקטע הקודם – לדעתי – סוף העולם (בגלל נפט או התחממות) לא יתרחש בשניים או שלושה העשורים הקרובים. כול הנבואות לעתיד רחוק יותר חסרות כול ערך, איננו מסוגלים לדעת את העתיד. אין טעם להיכנס לבהלה בשל דבר שאיננו יודעים.

הבאתי את הקטע הזה כדי להציג את הדעות הרווחות בנושא שיא-נפט, וכמו שרואים – יש דעות של "מומחים" מקצה אחד לקצה ההפוך. זה טבעי, במצב של חוסר ידיעה.

יעקב

הטבלה היומית של פרופ' פרי

פרופ' מארק פרי מציג פוסט המתאר באמצעות גוגל טרנדס את המהפכה שהתחוללה בתחום האנרגיה. הדיאגרמה מתארת את השינויים שחלו בחיפושי האינטרנט אחרי המונחים "peak oil" ו-"fracking" מאז שנת 2004.

בפוסט הוא מצטט סיפור של הוול סטריט ג'ורנל על אתר "Oil Drum" שעסק בחדשות הרלוונטיות לנושא "שיא תפוקת הנפט" ואירח מאמרים תומכים בגישה: "האתר נסגר ב-31 ביולי לאחר שפעל שמונה שנים. דיווחיו האחרונים היו אודות חדשות על תפוקות שיא צומחות של גז ונפט בצפון אמריקה כמעט בכל יום, כנראה שהמשימה של ניהול אתר המכריז כי הגענו לקצה יכולת ההפקה או קרוב אליה הפכה לקשה מאוד בתנאים אלו".

סקרנו גם כאן את ההתפכחות של רבים מתיאוריית ה"פיק אוייל". כפי שכתב מגיב שצייץ בטוויטר, כנראה שתיאוריית "פיק אויל" הגיעה לשיאה. 

יש נפט בשפע בארה"ב (ובעולם).

איור מתוך כתבת הניו-יורק טיימס

בכמה עיתונים הופיעו כתבות על התפוקה ההולכת וגדלה של נפט בארה"ב. תפוקת הנפט בארה"ב הלכה וירדה מאז 1970, בגלל התרוקנות שדות הנפט הישנים, ובגלל שלא נתגלו מרבצים חדשים שופעים כמו הישנים. בעיקבות זאת התפתחה תיאוריית "פסגת הנפט" peak oil שטוענת שהנפט מצוי באדמה בכמויות מוגבלות והוא הולך ואוזל, ומשבר נוראי יתרחש בקרוב, בגלל מחסור בנפט.

אך, ראה זה פלא, המגמה התהפכה בשנת 2005, ומאז יש עלייה בתפוקת הנפט בארה"ב. תפוקת הנפט ב 1970 הייתה 9.6 מיליון חביות ליום, בשפל של 2008 הייתה פחות מ 5 מיליון חביות, והיום הגיעה ל 5.7 מיליון (עליה של 12% תוך 3 שנים). התחזית ל 2020 מדברת על בין 7 ל 10 מיליון חביות ליום (בארה"ב בלבד).

נביאי ההפחדה של "פסגת הנפט" טעו בדיוק היכן שדומיהם, נביאי הזעם המלת'וסיים, טעו. הכומר תומאס מלת'וס טען שכושר ייצור המזון בעולם מוגבלת, ולא ניתן יהיה לייצר מספיק מזון כדי להזין את האוכלוסייה ההולכת והגדלה. הוא טען זאת בשנת 1798 כאשר בעולם חיו כמיליארד בני אדם. היום חיים 7 מיליארד והעדר יכולת לייצר מזון אינה בעיה מיידים או חמורה. הטעות של מלת'וס הייתה שהוא התחשב רק בכושר הייצור שהיה ידוע בימיו, ולא צפה את התפתחות הטכנולוגיה והגידול העתידי בכושר הייצור. מאז הוכנסו אינספור שיפורים טכנולוגיים לתהליך הגידול החקלאי: מיכון (טרקטורים וקומביינים), השקייה, דישון כימי, הדברה והשבחת זני הצמחים. הטיעון שכמות המשאבים מוגבלת, כי כדור הארץ סופי – נשמע מאד סביר – אבל השאלה היא היכן התקרה, מבחינה כמותית, שמעבר לה לא ניתן להגיע. את זה אנו לא יודעים, אבל דבר אחד ברור: מלת'וס טעה מאד בנקודה זו. זה לא שהמזון נופל כמן משמיים וייצורו אינו מהווה בעיה, אלא שמלת'וס טעה בהערכה שלו לגבי היכולת האנושית לפתור את בעיות הקיום שלה.

דבר דומה קורה בתחום הפקת הנפט. תפוקת הנפט בטכנולוגיות הידועות בעבר אכן הגיעה ל"פיסגה". אבל הטכנולוגיה לא עומדת במקום, ההתקדמות שלה גדולה ממה שנביאי זעם מלת'וסיים מסוגלים לדמיין.

גידול התפוקה בארה"ב נובע מחידושים טכנולוגיים. בעיקר מדובר בשני חידושים: אחד הוא שיפור בטכנולוגיית הקידוח שמאפשרת להגיע לעומקים גדולים יותר, לקדוח בסלעים קשים יותר, ובמהירות גדולה יותר (כלומר במחיר נמוך יותר) ובצורה יותר מדוייקת. מצד אחד התפתחה טכנולוגיה של קידוח והפקת נפט בים, ואף במים עמוקים, וכך התאפשר להפיק נפט ממאגרים של נפט נוזלי בקרקעית הים, שרבים מהם התגלו ופותחו בשנים האחרונות (בערך העשור האחרון). מצד שני פותחה טכנולוגיית הפראקינג – טכנולוגיה של החדרת מים עם חול וכימיקלים שמפרקים את הסלעים ספוגי הנפט במעמקי האדמה ומשחררים את הנפט והגז הכלוא בהם. הפקת הנפט והגז בדרכים אלה אינה זולה, אבל עליית מחירי הנפט בעשור האחרון הפכו אותה לכדאית. הטכנולוגיות החדשות מאפשרות ניצול מרבצים של פצלי שמן שבעומק האדמה, שנחשבו עד כה לבלתי ניתנים לניצול ובלתי כלכליים. מרבצים כאלה קיימים בכמויות אדירות, בכול העולם.

האם כמות הנפט (והגז והפחם) שבמעמקי האדמה היא אינסופית ? אינני יודע, איש אינו יודע. סביר להניח שלא. אבל שאלת האינסופיות אינה רלוונטית. השאלה המעניינת היא כמה יש, כמה זמן עוד יהיה נפט? מהי המגבלה (התקרה) הכמותית להפקת נפט? התקרה (השיא או ה peak) איננה היכן שנביאי "פסגת הנפט" מנבאים (היום, מחר, בעוד שנה שנתיים...). יש נפט, גז ופחם מספיק כדי לספק את הצריכה של האנושות למאות שנים. זאת לא נבואה, זאת עובדה, המבוססת על מרבצים ידועים וטכנולוגיה ידועה. זאת עובדה שמוכחת על ידי ספירה של חביות נפט שהופקו.

חסידי האנרגיה הירוקה אוהבים לאהוב את הטכנולוגיה בתחום הירוק אך הם שונאים טכנולוגיה בתחום הנפט. הם מרבים לספר לנו בחדווה על המכוניות שיסעו על מימן, על בטריות חדשות וזולות שימציאו בקרוב מאד ועל מכוניות חשמליות ותאים פוטו-וולטאיים יעילים. אבל צריך להבחין בין מציאות ונבואות או סיפורים יפים. אין ספק שהמדע והטכנולוגיה יביאו לנו אינספור המצאות נפלאות בעתיד, הרבה מעבר למה שאנו מסוגלים לדמיין. אבל אני לא מדבר על זה, על מה שיהיה בעתיד. אני מדבר על מה שקיים היום. שנים ארוכות, לפחות מאז 1973, כול העולם חי בפחד של מחסור בנפט. בייחוד זכורה הבהלה כאשר מחירי הנפט האמירו לשיא של 145 דולר החבית בשנת 2008 (אני זוכר גם את הבהלה של 1973).

אפשר לצפור צפירת הרגעה. ההתפתחות של 5-6 השנים האחרונות מוכיחה שאין בעיה של מחסור בנפט או באנרגיה. נביאי הזעם המלת'וסיים יצטרכו לחפש סוס אחר לרכב עליו.

יעקב

"געוואלד, הנפט אוזל"

יש קבוצה של נביאי זעם שמתריעים על כך שהנפט הולך ואוזל בעולם, וכתוצאה מכך גם מתייקר, ולדבר יהיו השפעות מרחיקות לכת על האנושות. קוראים לתופעה Peak oil – שיא הנפט – שלדעתם כבר עבר. הם טוענים שמאגרי הנפט בקליפת כדור הארץ כבר התגלו, והניצול המוגבר שלהם מזרז את התרוקנותם. בינתיים, הם אומרים, השיא (הכמותי) בהפקת נפט כבר עבר, והשדות מניבים כול שנה פחות נפט. המפיקים הגדולים, ערב הסעודית, אירן, עיראק, ונצואלה, מקסיקו – תפוקת הנפט שלהם במגמת ירידה והם אינם מסוגלים להפיק יותר. לעומת זאת עולה הביקוש בהתמדה. כתוצאה מכך הם צופים משברים נוראיים. פרופ' אריה דובי הציג דעה זו בהרצאתו.

הדעה הזו (peakoil ) היא סניף (או הסתעפות) של הרעיון המלטוזי (של הכומר ג'ון מאלטוס), שטען במאה ה 18 שיש peak food – כלומר שייצור המזון מגיע לגבולות העליונים האפשריים, ולא ניתן יהיה להפיק מספיק מזון לאוכלוסייה המתרבה, ולכן יהיה רעב נורא. גם בדעה המלטוזית – מהצד של ריבוי אוכלוסייה גדול מדי, תמך פרופ' אריה דובי בהרצאתו.

השגיאה היסודית של הגישה הזו היא שהם מתייחסים אל העולם כדבר סטטי, בעוד שהעולם והאנושות מתפתחים ומתחדשים בצורות ובכיוונים שהנביאים מתקשים לחזות.

אם נחזור לעניין הנפט והאנרגיה – העסק עובד בערך כך: כאשר נוצר מחסור בנפט מתחילים להשקיע בחיפושים חדשים, ומגלים כול הזמן מאגרים חדשים. המאגרים החדשים נמצאים במקומות שקשה יותר להפיק בהם – בעומק האדמה או הים, אבל הטכנולוגיה מתפתחת ומאפשרת לנו לנצל מאגרים חדשים אלה. משקיעים גם בחיפוש תחליפים, וגם אלה מתגלים.

כבר סיפרנו על המאגרים האדירים של גז שניצולם התאפשר בזכות חידוש טכנולוגי של 10 השנים האחרונות: "ריסוק הידראולי" hydraulic fracturing  או בקיצור: fraking . בארה"ב כבר מפיקים כמויות גדולות של גז בשיטה זו, ומחירי הגז הטבעי ירדו שם מאד. גם באירופה יש מרבצים אדירים של פצלי שמן או סלעים ביטומנים, בדומה לארה"ב, וגם שם מתחילים כעת לקדוח ולהפיק את הגז הזה בשיטת הפרקינג, והתמונה, מבחינת מקורות האנרגיה הולכת ומשתנה כול הזמן, ולטובה.

גם ישראל לא אלמן. יש מרבצים גדולים של פצלי שמן בשפלה הדרומית (איזור בית שמש) וחברה ישראלית, IEI, בראשות המדען הרולד וינגר, מבצעת קידוחים ניסיוניים להפקת נפט בשיטה חדשה של חימום הסלעים בתוך קידוח תת קרקעי לצורך שחרור הנפט מהסלע הביטומני. לדברי ד"ר וינגר יש במאגרים אלה נפט בכמות הדומה לזו שבערב הסעודית. מאגרים ענקיים של סלעים אלה קיימים במקומות רבים בעולם, ובארה"ב החלו חברות הדלק הגדולות להשקיע כסף בפיתוח שיטות הפקה דומות.

אני יכול לבשר לכול המודאגים שהנפט והגז והפחם לא הולכים להיגמר. לא בכמה מאות השנים הקרובות. זה לא אומר שאנו לא צריכים לחפש מקורות אנרגיה נוספים (למשל אנרגיה גרעינית), אבל זה אומר שהשמועות על מותו של הנפט (והגז והפחם) הן מוקדמות מדי.

יעקב

---

בדיקות התכנות באיזור השפלה הדרומית

תהליך ההפקה מתבצע בצורה תת קרקעית ללא השפעה משמעותית על פני השטח

סוף העולם לפי פדרו פרייטו.

מיהו אותו פדרו פרייטו, שהעז לפגוע בקודש הקודשים של האמונה הירוקה, ולהטיל ספק ביעילות ובתועלת שבאנרגיית השמש? האם הוא אחד מאותם הספקנים או המכחישים ריאקציונרים? האם הוא אחד מאותם רשעים, שפועלים להשמדת העולם למען בצע כסף, בשירות אקסון-מובייל או האחים קוץ'?

לא. פרייטו הוא מהמודאגים, מהמחנה הנכון, התקין פוליטית. פרייטו יש לו בלוג (בספרדית) על משבר האנרגיה והוא גם חבר מייסד בארגונים מתריעים ומטיפים. פרייטו שייך למחנה נביאי הזעם והחורבן הסביבתי, נביאי סוף העולם, המטיפים להשתנות טוטאלית (לא ברור לי מה משמעות המושג). מה דעתו של פרייטו על ההתחממות הגלובאלית? לא רלוונטי, הוא אומר (כלומר הוא מאמין, אבל זה לא רלוונטי). העולם ייחרב הרבה לפני ההתחממות. מודאגי ההתחממות הגלובאלית מנבאים את סוף העולם בגין ההתחממות, בעוד מאה או מאתיים שנה. לא רלוונטי, לדעת פרייטו, כי העולם ייחרב הרבה לפני זה, אולי בעוד 20 או 30 שנה, בגלל מחסור באנרגיה.

המחסור באנרגיה ייגרם בגלל תופעת "שיא הנפט" – peak oil. הנפט אוזל (לדעתו), העולם כבר הגיע לשיא התפוקה האפשרית, או יגיע אליה אולי בעוד 10 או מקסימום 20 שנה. העולם צורך כול שנה יותר ויותר נפט כדי לתמוך בצמיחה כלכלית ועלייה ברמת החיים, אבל המאגרים במעמקי האדמה מתרוקנים, ולכן, התפוקה העולמית החלה, או תתחיל בקרוב, לרדת בקצב מזורז. הגז יאזול גם כן, זמן קצר אחרי זה (אומר פרייטו). התעשייה שלנו, רמת החיים שלנו, שאיפות הרווחה שלנו, הרגלי החיים שלנו הכול תלוי במקור אנרגיה זול – שהוא הנפט. כאשר הנפט יאזול, בקרוב, כול זה יצטרך להשתנות, יהיה אסון, יהיה סוף העולם. ההתנהלות שלנו היום אינה ברת-קיימא.

האם יש אנרגיה חליפית? לא, אומר פרייטו. הוא בחן את אנרגיית השמש (הסולארית) , שבה תולים הרבה תקוות שתהווה מקור אנרגיה חליפי לנפט האוזל. הוא בחן אותה כמהנדס שהיה (והינו) מעורב יותר מ 10 שנים בבנייה, תחזוקה ותפעול של מתקנים סולאריים בספרד, ובקיא בכול הפרטים. הוא בחן אותה לא על פי תיאוריות או מודלים, או אמונה אידיאולוגית. הוא בחן אותה בעיניים מפוקחות של מהנדס, על פי נתונים מפורטים שנאספו במתקנים שכבר הותקנו ועובדים כמה שנים. המסקנה שלו ברורה: המתקנים הסולאריים יכולים לקום ולהתקיים רק על גבי תשתית של אנרגיה פוסילית (פחמית) – תשתית האנרגיה הקיימת. הם לא יכולים להתקיים בעולם שאין בו אנרגיה פחמית. תרומתם להחלפת הנפט או הפחם – אינה יכולה להיות משמעותית.

ומה דעתו על אנרגיה גרעינית? גם כן לא רלוונטי. יש כיום כ 440 תחנות כוח גרעיניות, המספקות כ 15% מהחשמל בעולם, שהם כ 5% מכלל צריכת האנרגיה בעולם. זה נתח לא משמעותי מבחינה כמותית, והמגמה היא לקיטון בנתח זה. מרבית התחנות הן "זקנות" ועל סף סגירה. כ 70 תחנות חדשות הנמצאות בתכנון ובנייה בעולם, לא יצליחו להחליף את התחנות ההולכות ונסגרות – נתח האנרגיה הגרעינית עומד לקטון, לפחות ב 40 השנים הבאות. אלה המספרים בשטח, לא תיאוריות על פוטנציאל עתידי אלו הן העובדות.

מה יהיה? פרייטו בטוח: סוף העולם, והוא בלתי נמנע. פרייטו דומה קצת ל"ירוקים העמוקים" נוסח פול קינגסנורת'.  אבל, בניגוד לטיפוס ההוא, של חובק העצים החולמני, פרייטו הוא מהנדס, עם הרגליים על הקרקע המעשית, המסוגל להבין נתונים ולעשות חשבון ולא רק לחלום.

מה דעתי על נבואות סוף העולם של פרייטו?

אינני יודע. אני לא נביא.

כבר כתבתי שנבואות "שיא הנפט" הן מוגזמות. יש נפט וגז, רזרבות ידועות, לכמה עשרות שנים, ונפט וגז חדשים מתגלים ומופקים, כול הזמן, בטכנולוגיות חדשות. יש פחם מספיק למאות שנים. לא יהיה סוף עולם בעוד 20-30 שנה. אני לא מתנבא מעבר לזה. אני מאמין שבני האדם יפתרו את בעיותיהם באמצעות המצאות חדשות – אבל זו אמונה, אידאולוגיה אם תרצו, מהבטן שלי. אני לא מתיימר לדעת ולנבא את העתיד.

באשר לפרייטו: ראוי לשים לב – שלמרות (או אולי בזכות, או אולי בלי קשר) השקפת סוף העולם שלו, הוא ערך חשבון מפוקח ומפורט של האפשרויות המעשיות של האנרגיה הסולארית. המסקנה שלו שרירה וקיימת: המתקנים הנוכחיים לא יכולים להיות מקור חשוב להספקת צרכי האנרגיה שלנו. הדבר עשוי להשתנות אם וכאשר יהיו המצאות חדשות מהותיות שמשנות את התמונה – כמו למשל לוח סולארי שמפיק פי שניים או שלוש או ארבע אנרגיה ליחידת שטח, מהלוחות של היום. עד אז, ההשקעה המואצת בלוחות שמש הנוכחיים, הבלתי יעילים, היא בזבוז כסף ואנרגיה.

יעקב

יש גז ל 250 שנה.

אנו שומעים תדירות את הטענה או הנבואה שהנפט הולך ואוזל, שכבר עברנו את שיא תפוקת הנפט האפשרית (peak oil ) , ועלינו להכין אלטרנטיבות, ולהתכונן למשברי אנרגיה חמורים.

אני יכול לבשר לכם: עכשיו זה רשמי – יש גז ל 250 שנה. כך אומרת אן-סופיה קורבו, אנאליסטית של גז העובדת בסוכנות האנרגיה הבינלאומית בפאריס.  גם ה BBC מדווח על הנושא.

כבר סיפרנו בבלוג זה על שיטות ההפקה החדשות של גז משכבות של סלע ספוג גז  (shale)שמהן לא הופק גז עד כה, שיטות שפותחו בארה"ב. כעת מתחילות גם מדינות אחרות ליישם שיטות אלה במבני סלע דומים הקיימים בהן. מתחילים בקידוחים ונסיונות הפקה באוסטרליה, סין, אינדונזיה וגם באירופה. גם אצלנו – אבל אותנו גב' קורבו לא סופרת.

כמו שציינתי כבר, הגז הוא דלק שיכול להחליף את הנפט בכול השימושים, כולל תחבורה. עוד על היתרונות של הגז ניתן לקרוא כאן. הגז מקטין את פליטות הפד"ח ב 50% לעומת הפחם בתחנות כוח, וב 25% כאשר משתמשים בו בתחבורה. ההפחתה בשאר המזהמים היא עוד יותר גדולה. מחירו של הגז זול בזכות הכמויות הגדולות המצויות, הוא מאפשר להוזיל את מחירי האנרגיה והחשמל. הוא מצוי בכול מקום ואין צורך לייבא אותו מארצות ערב. המחיר לבניית תחנת כוח בגז זול יותר מאשר בפחם, והשימוש נוח וגמיש יותר כי ניתן להשבית או להתניע במהירות טורבינות גז, בהתאם לצרכים.

הדיבורים על ניצול יתר של משאבי הטבע אשר אוזלים בהדרגה היו קצת מוקדמים מדי. אל תשאלו אותי "מה יהיה בעוד 250 שנה ? " כי: א. אני לא יודע. ב. אני לא מתחיל לדאוג מעכשיו למה שיהיה בעוד 250 שנה.

יעקב 

למה בישראל אין אנרגיה מתחדשת?

זאת השאלה שמשמשת כותרת למאמר ארוך ב"הארץ" שכולו תעמולה חד צדדית ומטעה.

התשובה, אותה לא קלט כותב המאמר, אבל אותה מבינים היטב אלה שעוסקים בנושא ואלה וקוראים את הבלוג הזה, היא מאד פשוטה. אין דבר כזה. אין דבר כזה בכלל, ומה שאין לא יכול להיות בישראל. אנרגיה ירוקה זה, כדברי ד"ר האנסן – סיפורי אגדות, השתוקקות רומנטית של רומנטיקנים מנותקים מהמציאות הפיזית-הנדסית בה אנו חיים. אנרגיה ירוקה זה משהו שעולה ביוקר ולא עובד. כותב הארץ: 

"במדינות אירופה, בהן גרמניה, איטליה, בריטניה ואחרות, מתרחשת בשנים האחרונות מהפכה אנרגטית: משק החשמל עובר לרשתות חכמות, שמתמרנות בין כמה מקורות אנרגיה. מדינות רבות חותרות לקראת עצמאות אנרגטית מוחלטת, "

להד"מ, הכול הצהרות ודיבורים לריק. ההצהרות אכן מרקיעות שחקים. הם גם ניסו, ממש ניסו, לממש את הכוונות, אבל מה הושג בפועל? אומנם נבנו אולי 60,000 טורבינות רוח, ומאות אלפי דונאמים של פאנלים סולאריים. אבל – חשמל ירוק ממש – הם מפיקים מעט מאד, כי המתקנים האלה אינם מפיקים הרבה חשמל. קיטון בפליטות ומזהמים הוא אפסי. מה שיש זה בזבוז כספים אדיר, מחירי חשמל גבוהים מאד (פי שניים מאשר אצלנו), ואפס קיטון בפליטות או מזהמים, כי את מרבית החשמל, בפועל, מפיקות, וימשיכו להפיק התחנות הגזיות והפחמיות, כי האנרגיה הירוקה היא אשליה, לא משהו ממשי. כתבת הארץ ניזונה משמועות צדקניות (באירופה יש אנרגיה ירוקה) ולא מבדיקה ממשית מה יש שם.

"הארץ": אוכלוסיית העולם עלתה פי שניים וחצי ב–50 השנה האחרונות, אבל צריכת האנרגיה עלתה פי שמונה. 

נכון. ואין דרך למנוע מהאנושות אנרגיה – בלי אנרגיה האנשים מתים, מתים ממש. האנרגיה המתחדשת אינה מסוגלת לספק כמעט כלום (רק כמויות מאד זעירות ביחס לדרישות).

"הארץ":מחקרים בינלאומיים אחרים מראים שנותרו משאבי פחם רק ל–165 השנים הבאות, גז ל–65 שנה ודלק ל–40 שנה.

אותה אגדה ישנה על פיק-אויל peak oil. לחלוטין לא נכון. כתבת הארץ שבויה בקלישאות אופנתיות ורדודות, ואינה בודקת את הנושאים שהיא כותבת עליהם. יש פחם, גז ונפט הרבה מעבר למה שאנו יכולים לדמיין לעצמנו. אין שום סכנה למחסור בפחם גז ונפט במאה השנים הבאות.

"הארץ": 

במיוחד לישראל, יש מכשלה נוספת - מרבית עתודות הנפט בעולם נמצאות היום בסעודיה, באיחוד האמירויות, בעיראק, באיראן ובמדינות ערביות ומוסלמיות אחרות. אי תלות בדלק מן המזרח התיכון או בגז מרוסיה יכולה להביא לכלכלה חסונה ולדיפלומטיה בינלאומית נקייה מאינטרסים משאביים - ושוב, קוראים לזה “ביטחון אנרגטי”.

כמו תוכי חוזרת כתבת הארץ על הקלישאות שחוקות ושגויות, אחת, אחת. נכון – נפט יש בארצות ערב, אבל עכשיו יש עוד יותר בארצות שאינן ערביות, כולל אצלנו, ממש כאן בישראל – בחבל עדולם. אבל הירוקים (כמו הכתבת של הארץ) מתנגדים להפקת נפט משלנו, ואוהבים שנמשיך להיות תלויים במקורות זרים, הם מעכבים (ונקווה שלא יצליחו לחסום לגמרה) את הפקת הנפט הישראלי. לא בטחון אנרגטי הם מחפשים אלא רטוריקה צדקנית ריקנית. חוץ מזה – החשמל הירוק (רחמנא ליצלן) אינו תחליף לנפט. את החשמל מפיקים אצלנו מגז ישראלי, כחול-לבן. יש לנו גז עד הודעה חדשה, אנו לא תלויים במקורות חוץ, ב"ה. וגם הפחם, ממנו מפיקים חשמל בארץ, לא בא מארצות ערב. הנקודה הזו של "בטחון אנרגטי" היא כולה דמאגוגיה.

" כל פאנל סולארי מוריד את התלות שלנו בדלק ערבי." אומר שר הפסטוראליה, גדעון ארדן. 

זה לחלוטין לא נכון. הוא לא יודע מה הוא מדבר. כול פאנל סולארי עושה אותנו יותר עניים, זה הכול. ארדן: תעשייה שתהפוך אותנו לכמה שפחות תלויים במשאבים של אחרים היא העתיד שלנו”. כלומר: הגז הישראלי מול חופי חידרה הוא "תלות באחרים" אבל הפאנלים הסולאריים המיובאים מסין – הם לא "תלות באחרים".

אח"כ מדברת הכתבת על הביקוש הרב לפאנלים סולאריים, ומכסות ממשלתיות לא מספיקות. בוודאי שיש ביקוש לפאנלים סולאריים. הם מפיקים הכנסה מובטחת על ידי המדינה, על חשבון האזרחים האחרים, לאלה שמתקינים אותם. תבטיח לאנשים כסף קל, על חשבון אחרים – וכולם יעמדו בתור. חשמל, ותועלת, לא מפיקים מהפאנלים הסולאריים, רק כסף קל על חשבון אחרים.

בוסף מתבררת מגמת הכתבה. הכתבת עושה תשדיר שרות לספקי אנרגיה סולארית, ושואבת את כול חוכמתה מראיונות איתם. אנשים אינטרסנטיים אלה שואפים להרוויח כמה שיותר, בעזרת המדינה, על חשבון אחרים. הכתבת מקדמת את האינטרסים המסחריים שלהם. הדבר מקומם. איני חושד בכתבת שהיא קיבלה טובות הנאה על כתיבת הכתבה, הכול נובע מהאידיאולוגיה שלה, ומרצונה הכנה אך הנאיבי לקדם את "טובת העם". כמובן שכול היזמים האלה רוצים שהמדינה תבטיח להם תעריף כמה שיותר גבוה, לכמה שיותר זמן. אבל זה לא האינטרס של מדינת ישראל ואזרחיה להעשיר יזמים אלה או אחרים, וגם לא של "הארץ". זה לא האינטרס שלנו להוציא כסף טוב לריק. אם חשמל סולארי הוא כול כך זול וטוב, שיתקינו כמה שרוצים, בלי "מכסות" בלי רשיונות ובלי מעורבות ממשלתית, בלי סובסידיות. איש אינו מונע מאנשים ומפעלים להתקין פאנלים סולאריים להפקת חשמל לצריכה עצמית (כדי להקטין את חשבון החשמל). אלא – זה לא כדאי. התקנת הפאנלים כדאית רק כאשר הממשלה מבטיחה לך (ללא סיכון ואי וודאות) מחיר כפול מהמחיר הרגיל, למשך 20 או 25 שנה, על חשבון הברון.

עוד מראיינת הכתבת יזמים של טורבינות הרוח. שוב היא מציגה תמונה חד צדדית ממנה משתמע שלו רק היו מקבלים את כול האישורים הממשלתיים יותר מהר ובקלות, היו הטורבינות מספקות הרבה חשמל נקי וזול. שקר הדבר, מקסם שווא.

75% מהזמן הטרובינות לא מספקות כלום ורק צורכות חשמל, ואצלנו, עם משטר רוחות חלש יותר, כנראה עוד הרבה פחות. ואת מעט החשמל שהן כן מספקות, הן מספקות מתי שהרוח נושבת, לא מתי שצריך את החשמל, כך שהן לא מביאות שום תועלת של ממש. כאשר נכתב בכתבה "הטורבינות יכולות לספק חשמל ל 80 אלף בתים" הדבר שקרי ומטעה. הן מספקות את החשמל לסירוגין, לעיתים, לפעמים, בזמנים בלתי צפויים מראש. בטורבינות הרוח יש עוד הרבה פחות תועלת מאשר בפאנלים סולאריים. הפאנלים הסולאריים לפחות מספקים זרם, לסרוגין, חלקית, אבל בזמנים פחות או יותר קבועים וידועים.

הארץ פירסם כתבה ארוכה מאד, שכולה שירה ותעמולה אידאולוגית ומסחרית לאשליה של האנרגיה המתחדשת ולחברות שמנסות להתפרנס מזה על חשבון הציבור. אף מילה של אמת על הבעיות החמורות של אנרגיות אשליה אלו. אנו צריכים להתברך בכך שהטירוף שאחז בממשלות אירופה נחסם (לא תמיד בכוונה) על ידי הבירוקרטיה שלנו.

יעקב

הערת המערכת: התגובה נשלחה תחילה למערכת עיתון הארץ עם הצעה לפרסמה כמאמר תגובה, ממערכת הארץ לא נתקבלה תגובה.