הורדת פליטות באירופה.

מאמר בגארדיאן המביא פרטים על ה"יעדים" האקלימיים שסוכמו על ידי מנהיגי אירופה, ו"ההישגים"  שהושגו עד כה.

ראשית הם מביאים גרף המראה שעם היעדים (40% הקטנה בפליטות) שסוכמו הפליטות תהיינה ב 2030 כ 3400 מיליון טון פד"ח, בעוד ללא ההסכם הן היו צפויות להיות כ 3870 מיליון טון (ב 2012 הן היו 4680 מ"ט). כלומר: לפי התחזית של הממשלה האירופית הפליטות עומדות לקטון במילא, עם או בלי יעדים, אבל היעדים יורידו אותן עוד קצת. כמובן, כול התחזיות האלה (עם יעדים או בלי) הן סתם מילים ריקות, איננו יכולים לדעת מה יהיו הפליטות ב 2030.

אבל בואו נראה מה עשו הפליטות עד כה – את זה אפשר כן לדעת. באיחוד האירופי טוענים שהפליטות ירדו, מאז 1990, ב 20%. חלק מהירידה הזו לא קשורה כלל לאקלים וליעדי הפחתת הפליטות – ההפחתה נובעת מסגירת בתי חרושת מיושנים במדינות מזרח אירופה עם נפילת הקומוניזם. חלק אחר מהירידה הייתה בוודאי ירידה טבעית, שנובעת מהתפתחות הטכנולוגיה (מכונות יותר יעילות), וחלק מהירידה נבעה מייצוא מפעלים לסין, או מירידה ברמת החיים עקב המשבר הכלכלי של 2008, שעוד לא נגמר.

בואו נראה מה קרה בבריטניה – בגרף שלמטה. (מקור הנתונים – המשרד לסטטיסטיקה של ממשלת בריטניה). אנו רואים ירידה מ 1990 עד 1999 – עוד לפני שהחלו פעולות "מניעה" אקלימיות (תחנות רוח). הסיבה לירידה היא כנראה שיפור ביעילות (כלומר ירידה בצריכת האנרגיה), סגירת בתי חרושת, ושיפורים טכנולוגיים. אח"כ מ 1999 עד בערך 2008 אין שינוי גדול. מ 2008 ל 2009 יש ירידה חדה, וכאן רואים היטב את המשבר הכלכלי. מ 2009 עד 2013 אין ירידה של ממש. ואלו דווקא השנים בהן נכנסו לפעולה הכי הרבה תחנות רוח ופאנלים סולאריים. מסקנה: הצעדים העיקריים להורדת פליטות (האנרגיה המתחדשת – שמש ורוח) אינם מורידים פליטות כלל. כול הכסף מוצא לריק.

בגרף הבא רואים את התחזית להתייעלות אנרגטית, עד 2030. מה זה בדיוק "התייעלות אנרגטית" לא ברור, מה שמודדים, והינו ברור, זו הירידה בצריכה. הירידה בצריכה יכולה לנבוע מירידה באוכלוסייה, מזה שפנסיונרים עניים אין להם כסף לחימום הבית (כלומר ירידה ברמת החיים), או מייצוא מפעלים לסין, או מחורף מתון וחמים. אנו רואים היטב שהירידה הגדולה בצריכה ("התייעלות" – רחמנא ליצלן – לאנשי האקלים יש מילים גבוהות לכל דבר) הייתה ב 2008 – שנת המשבר הכלכלי, ואחריו עלתה הצריכה בחזרה, כלומר – "ההתייעלות" התנדפה. מובן שגם כאן, התחזית לרמת הצריכה של האנרגיה בשנת 2030 לא שווה את הנייר שנכתבה עליו, מפני שאין לנו אפשרות לדעת זאת.

בגרף הבא רואים תרחישים אפשריים לעתיד, מבחינת רמת הפליטות העולמית וההתחממות הנובעת מהן. כול התחזיות לעתיד, בייחוד לשנת 2100 הן, כמובן, שטות מוחלטת. אנו לא יכולים לחזות את העתיד, לא את רמת הפליטות, ועל אחת כמה וכמה לא את רמת ההתחממות. אלה סתם מספרים מצוצים מהאצבע שאנשים ("מדענים"??) מדביקים על הנייר מסיבות אידאולוגיות. סתם ניחושים. דבר אחד כן ניתן לראות בבירור מוחלט (לגבי מה שהתרחש כבר עד כה, לא תחזית לעתיד): הקו השחור מסמן את הפליטות העולמיות עד 2014.  אנו רואים שלא הייתה שום ירידה בפליטות ביחס לתרחיש BAU ("עסקים כרגיל"). כלומר: השקעה של כטריליארד וחצי דולרים (בכול העולם), במשך כ 10-14 שנים באנרגיות מתחדשות הביאה אפס קיטון בפליטות. אפס מוחלט. כי – תחנות הרוח והשמש אינן מסוגלות להוריד פליטות – הן אשליה (יקרה מאד).

דבר אחד אפשר ללמוד מכול הנתונים עד כה: הירידה של 20% בפליטות שהייתה באירופה (לעומת 1990) נבעה מכול מיני סיבות חד פעמיות ומקריות. היא לא יכולה להימשך – ולהשיג את היעד של 40% עד 2030. אי אפשר לסגור עוד פעם את בתי החרושת הישנים בגוש המזרחי, לא נותרו יותר מפעלים לסגור ולהעביר לסין. אפשר להשיג עוד קצת ירידה בפליטות כתוצאה משיפורים טכנולוגיים (מנועים יותר יעילים במקררים, מזגנים, מכוניות), אפשר להשיג עוד קצת ירידה בצריכה באמצעות ירידה ברמת החיים. אבל לא ניתן להשיג את המטרה של ביטול מרבית הפליטות. עוד דבר ברור: תחנות הרוח ולוחות השמש לא תרמו הרבה לירידת הפליטות (אולי תרמו תרומה קטנה, אבל אי אפשר לראות זאת בגרף) – וגם לא יוכלו לתרום בעתיד.

החלטת ה"יעדים" של האיחוד האירופי היא חסרת משמעות – כול עוד אינה מבוססת על טכנולוגיה אלטרנטיבית לייצור אנרגיה – טכנולוגיה שעדיים אינה קיימת. אני מנחש ומנבא שעד 2100 יהיו טכנולוגיות אנרגיה חדשות, אבל לממשלות אין שום שליטה על התפתחות הטכנולוגיה. כול מה שהן מסוגלות לעשות זה לפטפט (מפה עד הודעה חדשה) ולבזבז כסף גדול על דברים שלא עובדים.

יעקב 

ההסכם הבינלאומי – אלפים עמלים קשה... לנצח...

אתמול ננעלה וועידה אקלימית בבון, גרמניה, שנועדה "להתקדם" לקראת ניסוח הסכם בינלאומי "מחייב" שאמור להיחתם בג'מבורי הענק הבא, בוועידת האקלים ה"עיקרית" בפאריס, ב2015. בוועידת בון (כמו בקודמותיה) עמלו קשה מאד, אלפי נציגים, מ 190 מדינות, אבל, למרבה הצער, העלו חרס בידם ולא הצליחו להגיע לשום הסכמות או ניסוחים. אבל, אל דאגה, אלפי הפקידים ייפגשו שוב (ושוב... ושוב...) בעוד חודשיים בבירה אחרת, במלונות פאר אחרים, וימשיכו בעמלם הבלתי נלאה. בסוף יהיה מסמך... אל תדאגו, ימצאו את המילים (הריקות) המתאימות, ויחתמו על משהו שלא אומר ולא עושה כלום.

סלע המחלוקת העיקרי נובע מאותה התבטאות חסרת שחר וחסרת אחיזה במציאות על הקמת קרן בינלאומית של 100 מיליארד דולר לשנה (החל מ 2020), שתעזור למדינות עניות להילחם באקלים. (סליחה – בשינויי האקלים). 100 מיליארד דולר לשנה? מאיפה ייקחו את הכסף? הנשיא אובמה ושאר ראשי המדינות נסחפו בהתלהבותם בוועידת קופנהאגן ב 2009, והבטיחו הבטחה שאי אפשר לקיים, ושהינה לגמרה מנותקת מהמציאות. הם הבטיחו ללא בדיקה, עבודת מטה, או חשיבה הגיונית – הבטחה מבוססת כולה על רגשות בטן שליפה אינסטינקטיבית. כיום, כול סיוע החוץ, מכול הסוגים והמינים, שמדינות עשירות מעבירות לעולם השלישי מסתכם בכ 10 מיליארד דולר לשנה. איך בדיוק יגיעו למצב שיגדילו תרומותיהם פי 10 ? מאיפה הכסף? מי יסכים לשלם? אז אובמה אמר...

נתעלם מהבעיה שאפילו אם היו בנמצא 100 מיליארד דולר, זה הזוי ובלתי שפוי לבזבז אותם על תחנות רוח. כ מיליארד עניים סובלים מתת תזונה, ו 2 מיליארד אין להם גישה למי שתייה נקיים – והקוקואים רוצים להוציא 100 מיליארד על תחנות רוח!

אבל, עכשיו, בוועידות האקלים, יש למדינות המתפתחות (למעשה כמעט כול מדינות העולם, ובראשן סין, הודו וברזיל) סיסמה, אולי לא כול כך מקורית – אבל חזקה: איפה הכסף?! הן לא מוכנות לדבר על שום דבר אחר, שום "יעדים אקלימיים", רק "איפה הכסף". הם דורשים שהמדינות המפותחות יציגו תכנית מוגדרת ומפורטת ויתחייבו במדויק, כמה כול מדינה תתרום (עד 2020) לטובת הקרן הזו. ללא קרן אין יעדים אקלימיים אומרים ה"מתפתחים".

אל תהיו מודאגים. לא חשוב מה יוסכם או לא יוסכם בפאריס, בשנה הבאה, וועידות האקלים ההמוניות יימשכו כסדרן.

יעקב

האירופאים "הסכימו" על יעדים

אחרי אינסוף סבבים של פטפטת ריקנית של פקידי ממשלה בדרגים שונים, התכנסו ראשי הממשלות של גוש האירו והודיעו, ביום חמישי בלילה (23 באוקטובר) על "יעדים" אקלימיים מוסכמים לשנת 2030. היעדים הם: הפחתת הפליטות ב 40% לעומת 1990, הפקה של 27% מהאנרגיה (מהחשמל? לא ברור) מ"מתחדשים" ושיפור ה"יעילות" ב 27% (מה זה "שיפור יעילות" ?? הפחתת צריכה? של חשמל או כול האנרגיה?).

הבעיה הגדולה הייתה איך לטייח באמצעות מילים על המחלוקות הפנימיות, ולהציג חזית אחידה כלפי חוץ נוכח וועידת הפטפטת העולמית הצפויה ב 2015 שתנסה לקבוע "יעדים" כלל עולמיים. מדינות מזרח אירופה, ובייחוד פולין, סירבו לקחת על עצמן התחייבויות מוגדרות, ואמרו שהפיתוח הכלכלי ושיפור רמת החיים קודמים, ולא יעשו דבר שיפגע בהם. הפשרה הייתה שהודיעו על "יעדים" כלל אירופיים, מבלי שהמדינות השונות ייקחו על עצמן התחייבות כלשהי. כלומר – ההחלטה מראש ריקה מתוכן. 

אח"כ הוסיפו שהיעדים ייבחנו מחדש לאור ההסכמים הבינלאומיים שייחתמו (או לא). כלומר – אם לא יהיה הסכם בינלאומי "מחייב" – גם ההסכם האירופי הזה "יעודכן" (כלומר יבוטל). כלומר: חרתא-ברתא. שימו לב ש"מחייב" מתייחס רק למילה שכלולה בגוף ההסכם – אין איש יכול לחייב ממש אף אחד לכלום. כלומר: המילה "מחייב" חסרת תוכן ממשי. המחלוקת היא רק אם "מחייב" תהיה או לא כלולה בנוסח ההסכם.

כמובן, אם מתעקשים לדון על דברים בלתי אפשריים ובלתי מעשיים כמו "יעדים עולמיים ל 2030" – התוצאה אינה יכולה להיות שום דבר אחר מלבד מילים ריקניות. אף אחד מהמנהיגים הנוכחיים לא יהיה בסביבה ב 2030, הרבה מים יזרמו בירדן עד אז, והממשלות בעתיד יעשו מה שימצאו לנכון, בלי קשר ל"יעדים" המנוסחים בערפול שהוסכם עליהם (או לא). כול זה אינו אלא מחזה אבסורדי.

עושה רושם שהמנהיגים, והארגונים הירוקים הדוחפים אותם, יותר חשוב להם לנסח "יעדים" במילים חסרות משמעות, שאשר להשיג תוצאה של ממש. הבעיה היא שתוצאות של ממש (הפחתה גדולה של פליטת) אינה אפשרית, אז מסתפקים בלעטוף את המציאות במליצות ריקניות, ולחיות בעולם דמיוני של מילים ומליצות.

יעקב

מדיניות של פנטזיה לא תפתור את משבר האנרגיה

זו הכותרת של מאמר מערכת ב"טלגרף" של לונדון. הם כותבים: השריפה בתחנת הכוח דידקוט ב' לא תכניע את רשת החשמל, אבל, יחד עם עוד שתי שריפות שאירעו בתחנות אחרות ותקלות שגרמו לסגירה של 4 כורים גרעיניים, מרווח הביטחון נעלם, והסכנה לניתוקי זרם היא הרבה יותר גדולה מאשר היא צריכה להיות.

הבעיה פשוטה: תחנות הכוח מזדקנות. הארכנו את אורך חייהן ככול שיכולנו, אבל אנו זקוקים בדחיפות לתחנות חדשות. אך הפוליטיקאים לא פעלו בכיוון, וקידמו תחנות "מתחדשות" יקרות ומסובסדות [ותזזיתיות ובלי יעילות] על פני תחנות גז או גרעיניות. בנוסף – חלק מכושר הייצור שלנו [תחנות פחמיות] נסגרו על פי תקנות סביבתיות שהוכתבו מבריסל [של האיחוד האירופי].

אם דברים יימשכו כמו כעת אנו נגיע למצב של מחסור ומגבלות נוסח שנות ה 1970 וגם ניתוקי זרם מתגלגלים. [בשנות ה 70 היה זמן בבריטניה שבתי חרושת ועסקים עבדו 3 ימים בשבוע כי לא היה חשמל]. זה יהיה מצב חמור עבור כלכלה של המאה ה 21.

בהמשך הוא ממליץ לפעול להקפאה של חוק שינויי האקלים  המטיל מגבלות ו"יעדים". עוד הוא ממליץ לנקוט צעדי חסכון באנרגיה (הגברת היעילות), ובעיקר לבנות תחנות כוח.

המאמר תוקף גם  את ראש האופוזיציה, אד מיליבנד, על שמבטיח  שהלייבור יביא לאספקת חשמל ללא פחם (ללא דלק פחמי) עד 2030. זוהי מדיניות של הפנטזיות, הם אומרים, זה בלתי אפשרי. הם שוכחים שחוק שינוי האקלים ומדיניות הפנטזיות התקבלו, ובוצעו, בתמיכה פה אחד של שלושת המפלגות בפרלמנט הבריטי. זהו שיגעון כללי, רב מפלגתי, מקיר לקיר, בבריטניה.

מאמר נוסף, גם בטלגרף, נכתב על ידי בריאן ווילסון, שר אנרגיה לשעבר, מהלייבור. הוא אומר אותו דבר. הנה קטע קטן: "המצב הורע, בין השאר, על ידי הסירוב (לו התנגדתי) של ממשלת הלייבור לבנות תחנות כוח גרעיניות. במקום זה נוצרה פיקציה שגז מיובא ואנרגיות מתחדשות יוכלו למלא את המחסור שנוצר בגלל הזדקנות התחנות הגרעיניות וסגירת התחנות הפחמיות, שנועדו להיסגר לגמרה עד 2015. זו הייתה שטות (nonsense ) הן מבחינה כלכלית והן מבחינה הסביבתית."

למרות שיש הסכמה, מקיר לקיר, שמדיניות האנרגיה של בריטניה בלתי שפוי, לא רואים שום שינוי או צעדי תיקון באופק. המדיניות הנוכחית, מדיניות שמוכתבת על ידי הלחץ והמחסור, מתבססת עדיין על שיפוץ והחזרה לשירות של תחנות גז ופחם ישנות שנסגרו.

יעקב

תוספת:

עוד מאמר מפרט את הבעיות של מחסור באנרגיה בבריטניה.

אנרגיה גרעינית – עדיין בתרדמת.

בארה"ב הלכת ונשלמת בניית תחנת הכוח הגרעינית וואטס-בר-2, אשר אמורה להתחיל לפעול בסוף השנה הבאה. לתחנה זו היסטוריה מוזרה. היא נבנית על ידי TVA – רשות החשמל של עמק טנסי – גוף ממשלתי אמריקאי שנוסד בשנות ה 1930, כדוגמה לניסים ונפלאות שהממשלה מסוגלת לחולל. התחנה תוכננה בשנות ה 1960, ובנייתה החלה בשנות ה 1970, אך נזנחה בשנת 1988 אחרי שהייתה 90% גמורה, והושקעו בה 1.7 מיליארד דולר של אז. היא נזנחה בגלל שינוי האופנה הציבורית, ומסע התעמולה האנטי-גרעיני החריף שניהלו וממשיכים לנהל כול הגופים הירוקים. 1.7 מיליארד ירדו לטמיון, אבל לא נורא – זה כסף ממשלתי.

בשנת 2007, עם שינוי האופנה ובשיא ההיסטריה החממיסטית, נזכרו שאנרגיה גרעינית היא מקור טוב, שמספק כמויות גדולות של אנרגיה, באופן אמין ורציף, וללא פליטות פד"ח. אז החליטה מועצת המנהלים של TVA להשלים את התחנה. העריכו שהדבר יעלה 2 מיליארד דולר, אולם כעת ברור שזה יעלה 4. המוזר הוא שבונים אותה לפי אותן תכניות מקוריות, כלומר בטכנולוגיה של שנות ה 1970. הסיבה היא שרוצים שתהיה זהה לתחנה התאומה שבאותו אתר – וואטס-בר-1 כדי שהאנשים שהוכשרו להפעיל את התחנה הראשונה יוכלו להפעיל גם את השנייה. המפסקים והמגופים שבחדר הבקרה, למשל, יופעלו בשיטה ידנית מיושנת ולא בשיטה אוטומטית מודרנית. הם רצו להחליף את האביזרים שהיו כבר מותקנים מפלני 30 שנה אבל היום כבר לא מייצרים דברים כאלה. הם נאלצו לפרקם ולשלוח אותם לבתי החרושת לשיפוץ.

טורבינות הקיטור והגנרטורים, שהיו מותקנים אבל לא הופעלו מעולם, נזרקו כעת לגרוטאות, ובמקומם נקנו טורבינות חדשות, יותר מודרניות ויעילות.

התחנה התאומה, וואטס-בר-1 – בנייתה הופסקה גם כן בשנות ה 1980, אולם הושלמה אח"כ ופועלת מאז 1996.

הגופים הירוקים התייאשו ממאמציהם למנוע פתיחת תחנה זו ומשקיעים כעת את כול כוחם כדי למנוע חידוש תחנה זנוחה נוספת, בלפונטה 1, גם היא בבעלות ה TVA. ל TVA, כחברה ממשלתית פדראלית, יש כמה יתרונות על פני יזמים פרטיים: 1. הם אינם כפופים לרגולציה של המדינות. 2. הם אינם כפופים לדאגות של בעלי מניות – כלומר לשיקולי רווח והפסד. 3. יש להם גישה לאשראי זול, בלתי מוגבל, כי האג"חים שלהם הם בעלי ערבות ממשלתית. מלבד זאת היתרון של תחנות ישנות הוא שיש להן כבר רישיון בנייה, ונמנע הצורך ברישוי חדש שיכול לקחת 10-15 שנה.

מלבד זה מתרחש עוד תהליך עם תחנות הכוח הגרעיניות של ארה"ב: הארכת רישיון ההפעלה. התחנות נבנו במקור, בשנות ה 1970, עם רישיון ל 40 שנה. לכ 70 תחנות (מתוך כ 99) כבר האריכו את רישיון לעוד 20 שנה, בכפוף לביקורת קפדנית של כל החלקים והחלפה וחידוש של הרכיבים שעלולים להישחק. אבל, גם 20 השנים הנוספות חולפות, וכעת שוקלים להאריך בעוד 20 שנה, כך שהתחנות יוכלו לעבוד בס"ה 80 שנה.

לעומת זאת – בניית תחנות גרעיניות חדשות נפסקה לחלוטין, כעת, בשל המחיר הגבוה. תחנת הכוח הינקלי-פוינט שאושרה לאחרונה בבריטניה, למשל, מעריכים שתעלה 24 מיליארד ליש"ט (36 מיליארד דולר, עבור הספק של 3.2 GW). זהו מחיר אסטרונומי, שאף חברה פרטית לא מוכנה ולא יכולה להשקיע. רק EDF, חברה ממשלתית צרפתית, הסכימה לבנות את הינקלי ורק לאחר שקיבלה ערבות ממשלת בריטניה נגד כול הפסד אפשרי, ומחיר חשמל גבוה מובטח מראש. (תחנות כוח על גז הן הרבה יותר זולות מהגרעיניות, ולכן מועדפות על חברות חשמל פרטיות).

גם תחנות הכוח הפחמיות, שעדיין מספקות כ 40% מהחשמל בארה"ב – גילן הממוצע מסתובב סביב 40 שנה, ואין מרשים לבנות תחנות חדשות, לא בבריטניה ולא בארה"ב.

עד כמה אפשר להמשיך ולהתבסס על זרי הדפנה של העבר? המלחמה השיטתית נגד תחנות הכוח תישא פרי בסוף, ויהיה מחסור בחשמל וישיבה בחושך, ו"חזרה אל הטבע".

יעקב

אסונות הטבע ב 2013 – המספר הנמוך ביותר בעשור

ממדור החדשות הטובות, הנה נתונים על אסונות הטבע בשנת 2013, מתוך דוח הארגון העולמי של הצלב האדום-הסהר האדום.

בשנת 2013 היו 337 אסונות טבע, ועוד 192 אסונות "טכנולוגיים" (למשל – אסונות תעשייתיים, תאונות דרכים). מספר אסונות הטבע היה הנמוך ביותר בעשור האחרון, מספר האסונות הטכניים השני הכי נמוך בעשור, וחצי מהמספר בשנת השיא בעשור, 2005.

האסון הטבע השכיח ביותר היה שיטפון, והשני – סערות.

מספר ההרוגים באסונות טבע היה 22,452, כמעט 80% פחות מאשר הממוצע לעשור (שעומד על 97,954). שנות השיא היו: 2004 – עם 243 אלף הרוגים, 2008 עם 235 אלף, ו 2010 עם כ 298 אלף.

גם בדוח של חברת הביטוח העולמית מוניך-רה Munich-Re  רואים ירידה גדולה של אסונות טבע במחצית הראשונה של 2014.  הייתה ירידה של 56%  בנזקים כספיים של האסונות, ביחס לממוצע של עשר השנים האחרונות. הירידה במקרי מוות הייתה מדהימה: 95% (2700 מקרי מוות בחצי שנה).

אסון הטבע ה"יקר" ביותר (הנזק הכספי הגבוה ביותר) היה דווקא סופת שלג ביפן, בחודש פברואר. גם בארה"ב היו נזקים גדולים דווקא בחורף, כתוצאה מסופות שלג.

הידיעות הטובות האלה לא מתפרסמות בעיתונות הגדולה. שמה הם רק מתריעים מאסונות נוראיים שמתרחשים או עלולים להתרחש בגלל שינויי האקלים, שם רק מדברים על גידול בתופעות קיצוניות ועוצמת האסונות. המציאות שונה, ב"ה.

האסונות הגדולים לא היו אסונות טבע, אלא מדיניות אנרגיה בלתי שפויה....

יעקב

מדיניות האנרגיה של בריטניה בלתי שפויה. זאת האמת הבלתי נעימה.

זוהי הכותרת של טור בטיימס הלונדוני.

הנה קטעים:

זוהי מדיניות שלוקחת כסף מפנסיונרים עניים שמתקשים לחמם את בתיהם ומעבירה אותו לבעלי קרקעות עשירים (בעלי חוות של תחנות רוח). היא הורסת את הנופים היפים שלנו בשם השימור.  ההתבססות על מקורות אנרגיה לא אמינים מגבירה את התלות בגורמים זרים עוינים. ובנוסף – היא לא מונעת את הגידול בפליטות. רבותי וגבירותי – אני מציג בפניכם את מדיניות האנרגיה (הבלתי שפויה) של הממסד הפוליטי שלנו (הבריטי).

בושה שאוון פטרסון נאלץ להתפטר ממשרד האנרגיה כדי לחשוף את המדיניות של בזבוז יקר וחסר תועלת. הוא זכה לביקורות חריפות מפעילים ירוקים, אבל ה בב"סי BBC ראוי לשבח על שהצביע שהמבקרים הקולניים ביותר באו מקרב תעשיית האנרגיה המתחדשת הבלתי בשלה, שנהנית מסובסידיות ממשלתיות גדולות. אל גור אינו היחידי שהתעשר על חשבון משלמי המיסים בעזרת נבואות זעם אקלימיות. תמיד עשו הרבה כסף מהגזמת הסכנות וזריעת פחד.

כאן עובר בעל הטור, טים מונטגומרי, ומדבר בזכות הפאנלים הסולאריים. הוא מגלה בכך מידה לא קטנה של חוסר שפיות של עצמו. פאנלים סולאריים הם דבר יקר וחסר תועלת בכול מקום בעולם (כולל ישראל), אבל כדי להתלהב מפאנלים סולאריים בבריטניה הצפונית והערפילית צריך מידה מיוחדת של חוסר שפיות.

הקורבנות האמתיים של המדיניות הירוקה של המערב (ממשיך מונטגומרי) הם לאו דווקא העניים בבריטניה (כך אומר מונטגומרי, למרות שגם הם סובלים) – אלא עניי העולם המתפתח (העני).  במקום להוציא כסף על מניעה טיפול במלריה, התשתיות של מערכת הבריאות או המלחמה במגפות כמו אבולה, מוצאים את הכסף על פרויקטים ירוקים חסרי תועלת. ההתנגדות של אובמה לבניית  תחנות כוח פחמיות יכולה להרוג אנשים. האלטרנטיבה לדלק פחמי, בארצות העניות, איננה אנרגיה מתחדשת אלא מחסור באנרגיה. מחסור באנרגיה פירושו מחסור בקירור לתרופות, ומחסור בחימום בלילות קרים.

כמו כן מבקר טים מונטגומרי (בניגוד לפטרסון) את תחנת הכוח הגרעינית בהינקלי פוינט, שאושרה, בגלל העלות האסטרונומית שלה, והסובסידיות הכבדות שהממשלה הבטיחה, כולל מחיר חשמל שהוא פי 2 ממחיר השוק. (פטרסון היה בין מאשרי התחנה בעת שכיהן במשרד האנרגיה).

אל לנו לחקות, בישראל, את המדיניות הבלתי שפויה של בריטניה, גרמניה ואחרים, בנושאי אנרגיה.

יעקב

מדיניות האנרגיה של בריטניה בלתי שפויה. זאת האמת הבלתי נעימה.

זוהי הכותרת של טור בטיימס הלונדוני.

הנה קטעים:

זוהי מדיניות שלוקחת כסף מפנסיונרים עניים שמתקשים לחמם את בתיהם ומעבירה אותו לבעלי קרקעות עשירים (בעלי חוות של תחנות רוח). היא הורסת את הנופים היפים שלנו בשם השימור.  ההתבססות על מקורות אנרגיה לא אמינים מגבירה את התלות בגורמים זרים עוינים. ובנוסף – היא לא מונעת את הגידול בפליטות. רבותי וגבירותי – אני מציג בפניכם את מדיניות האנרגיה (הבלתי שפויה) של הממסד הפוליטי שלנו (הבריטי).

בושה שאוון פטרסון נאלץ להתפטר ממשרד האנרגיה כדי לחשוף את המדיניות של בזבוז יקר וחסר תועלת. הוא זכה לביקורות חריפות מפעילים ירוקים, אבל ה בב"סי BBC ראוי לשבח על שהצביע שהמבקרים הקולניים ביותר באו מקרב תעשיית האנרגיה המתחדשת הבלתי בשלה, שנהנית מסובסידיות ממשלתיות גדולות. אל גור אינו היחידי שהתעשר על חשבון משלמי המיסים בעזרת נבואות זעם אקלימיות. תמיד עשו הרבה כסף מהגזמת הסכנות וזריעת פחד.

כאן עובר בעל הטור, טים מונטגומרי, ומדבר בזכות הפאנלים הסולאריים. הוא מגלה בכך מידה לא קטנה של חוסר שפיות של עצמו. פאנלים סולאריים הם דבר יקר וחסר תועלת בכול מקום בעולם (כולל ישראל), אבל כדי להתלהב מפאנלים סולאריים בבריטניה הצפונית והערפילית צריך מידה מיוחדת של חוסר שפיות.

הקורבנות האמתיים של המדיניות הירוקה של המערב (ממשיך מונטגומרי) הם לאו דווקא העניים בבריטניה (כך אומר מונטגומרי, למרות שגם הם סובלים) – אלא עניי העולם המתפתח (העני).  במקום להוציא כסף על מניעה טיפול במלריה, התשתיות של מערכת הבריאות או המלחמה במגפות כמו אבולה, מוצאים את הכסף על פרויקטים ירוקים חסרי תועלת. ההתנגדות של אובמה לבניית  תחנות כוח פחמיות יכולה להרוג אנשים. האלטרנטיבה לדלק פחמי, בארצות העניות, איננה אנרגיה מתחדשת אלא מחסור באנרגיה. מחסור באנרגיה פירושו מחסור בקירור לתרופות, ומחסור בחימום בלילות קרים.

כמו כן מבקר טים מונטגומרי (בניגוד לפטרסון) את תחנת הכוח הגרעינית בהינקלי פוינט, שאושרה, בגלל העלות האסטרונומית שלה, והסובסידיות הכבדות שהממשלה הבטיחה, כולל מחיר חשמל שהוא פי 2 ממחיר השוק. (פטרסון היה בין מאשרי התחנה בעת שכיהן במשרד האנרגיה).

אל לנו לחקות, בישראל, את המדיניות הבלתי שפויה של בריטניה, גרמניה ואחרים, בנושאי אנרגיה.

יעקב

מחקר חדש, ללא הוקי סטיק

כבר מזמן לא ראינו בתקשורת העממית דיווח על מחקרי הוקי סטיק, המנסים להוכיח שההתחממות הנוראית של סוף המאה ה 20 היא חסרת תקדים ב 1000 שנה. מחקרים כאלה היו פופולאריים לפני כמה שנים, ומדי חודש בחודשו הופיעו כותרות ענק מפחידות על ההתחממות חסרת התקדים. ההתחממות נעצרה, והכותרות נעלמו, האופנה השתנתה.
לאחרונה פורסם מחקר חדש על טמפרטורות העבר על פי טבעות עצים שנמדדו במחוז קוויבק בקנדה, בקצה הצפוני של "קו העצים" (הקו שצפונה ממנו לא גדלים עצים מחמת הקור). המחקר הוא של ג'נרטי – 2014, דיווח עליו יש באתר של סטיב מקאינטטייר.

המחקר החדש מציג את התמונה בקו השחור. רואים שבתקופת ימי הביניים היו טבעות רחבות מאשר בימינו. פירוש הדבר שהיה חם יותר מאשר בימינו – היו תנאים שאפשרו גידול מואץ של העצים.

לשם השוואה – בקו האדום והירוק מצוירים הממצאים של מחקרי הוקי-סטיק מפורסמים, של אריגו ויעקבי באדום, ושל מייקל מאן בירוק. מחקרים אלו מראים התחממות גדולה וחריגה בסוף המאה ה 20, ושימשו כלי הפחדה חשוב. המחקר של ג'נרטי (הקו השחור) מציג תמונה הפוכה – ההתחממות של המאה ה 20 נמוכה במידה ניכרת מזו של ימי הביניים.

מקאינטייר מציין שאריגו ויעקבי, למשל, השתמשו במחקרם בנתונים שמדדו ב 10 אתרים, אך הם מדדו בעוד 25 אתרים אחרים ונמנעו מלהציג את התוצאות באתרים אלה או לפרסם את המדידות הגולמיות שעשו. כלומר: הם מדדו ב 35 אתרים, בחרו מתוכם את ה 10 שנתנו את התוצאה הכי "טובה" (מפחידה) מבחינתם, והעלימו את המדידות הארחות, כדי ש"לא יקלקלו את התמונה". (הם סירבו להעמיד את המדידות לרשות חוקרים אחרים, גם אחרי שהתבקשו במפורש לעשות זאת). הם הסבירו את הנוהג המוזר הזה ככה:

If we get a good climatic story from a chronology, we write a paper using it. That is our funded mission. It does not make sense to expend efforts on marginal or poor data and it is a waste of funding agency and taxpayer dollars. The rejected data are set aside and not archived.

תרגום: אם אנחנו משיגים סיפור אקלים טוב מכרונולוגיה [סדרת מדידות של טבעות עצים] אנו כותבים נייר (מחקר) עליה. זו המשימה שלנו, כפי שתוקצבה. זה לא הגיוני להשקיע מאמצים על נתונים שוליים או גרועים, זה בזבוז של תקציבי מחקר וכסף ציבורי. הנתונים שנדחו נגנזים ואינם מתפרסמים.

הגישה הזו (שנקראת cherry picking ) היא  אנטי-מדעית, מגמתית ופסולה. מחקר מדעי אובייקטיבי צריך להראות תמונה שלמה ככול האפשר, תוך הצגה של כול הנתונים הקיימים, ולא רק אלה שמשרתים את המטרה הקדושה של ההפחדה שה"מדען" קבע לעצמו מראש.

בכול אופן – המחקר החדש מוצא שההתחממות בשנים האחרונות אינה יוצאת דופן, התחממות גדולה יותר התרחשה בימי הביניים (לפני גזי החממה שבני האדם פלטו). ובכול מקרה – יש אי התאמה וסתירות רבות בין מחקרי הפרוקסיס השונים, כך שקשה לדעת מה ערכם. אבל, כאשר מתפרסמים מחקרים בלתי-מפחידים כאלה (כמו המחקר הזה), לא תשמעו על זה בעיתונות הגדולה, הם מתחבאים בירחונים מקצועיים ולא זוכים לפרסום בציבור, כי אינם משרתים את המטרה הקדושה של ההפחדה האקלימית, אליה נרתמו כול האנשים ה"טובים" וה"מתקדמים"

יעקב