לוחות שמש מפיקים רק מעט חשמל

כולם מעריצים את אנרגיית השמש. זו אנרגיה מתחדשת, חינמית, נקייה  - השמש היא בעצם מקור החיים על פני כדור הארץ. אז למה אנו מפיקים את האנרגיה שאנו צורכים, ובעיקר את החשמל שלנו מדלק מאובן (פחם, גז נפט) ולא מלוחות שמש? התשובה היא פשוטה: אנרגיית השמש מפוזרת, ובעלת מגבלות זמינות, והטכנולוגיה שלנו לקליטת האנרגיה והפיכתה לחשמל (לוחות שמש או פאנלים סולאריים) היא לא יעילה.

כולם מבינים שהשמש לא זורחת בלילה, כך שהלוחות מפיקים חשמל רק ביום. "בסדר", אומרים חסידי הלוחות, "אז הם מפיקים חצי מהזמן, צריך למצוא פתרון (אולי מצבר, אולי גנרטור) לחצי השני". אבל זה לא נכון. הם לא מפיקים חצי מהזמן, הם מפיקים חשמל בין עשירית מהזמן, לשתי עשיריות (תלוי במיקום ובאקלים). אני חוזר ומדגיש: בין 10% ל 19% מהזמן בלבד. הסיבה היא פשוטה: בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות אחה"צ המאוחרות הלוחות אומנם מפיקם חשמל אבל מעט מאד. בימים מעוננים הם נחים.

הדברים האלה אינם תיאוריה, או דעה – אלה עובדות. הנה למשל נתוני הפקה של מתקן לוחות שמש בסלפה, בדרום אנגליה. הפרופיל היומי של התפוקה, ביום הכי חם ובהיר, 1 באוגוסט, נראה כך:

התפוקה הנומינאלית (כושר הייצור המקסימלי, התיאורטי, כפי שרשום) היא 492 kWp .התפוקה בפועל מגיעה, בשיאה, רק לכ 390 קו"ט. תפוקה מעל 350 קו"ט יש רק בין השעות 11.30 ל 15.30, לפני זה ואחרי זה יש ירידה תלולה בתפוקה, והתפוקה מעטה.

הנה הפרופיל החודשי של אותו מתקן.

אנו רואים שהתפוקה ביום 1 באוגוסט (התאריך של הגרף הקודם) הייתה הכי גבוהה בחודש, ובמחצית מימי החודש התפוקה הרבה יותר נמוכה. (ביום 26 התפוקה היא אפס – כול היום גשם...). וכמובן – חודש אוגוסט הוא חודש שיא בתפוקה, בחודשי החורף התפוקה היא מעטה מאד.

בטבלה הבאה רוכזו נתוני אמת שנרשמו בכמה מאות מתקנים סולאריים בארצות רבות בעולם. אנו מודדים את "מקדם התפוקה" – הוא ה load factor השנתי. פירושו: כמה חשמל הפיק המתקן בפועל, במשך שנה, חלקי הכמות המרבית האפשרית – שהיא – כושר ייצור הנומינאלי מוכפל ב 8760 (מספר השעות בשנה).

בטבלה רואים מקדמי התפוקה הממוצעים בכמה ארצות. הארצות שטופות השמש ביותר הן: ישראל, דרום ארה"ב וקליפורניה, יוון, ספרד, הוואי, מקסיקו – בארצות אלה מקדם התפוקה הוא כ 17%-19% כלומר – לוחות השמש הפיקו חשמל 17%-19% מהזמן. בשאר הארצות המקדם נמוך יותר. בגרמניה, למשל, בה מותקנים אולי 1/3 מכול המתקנים בעולם (מיליון וחצי מתקנים לפחות, בכושר ייצור נומינאלי של כ 35 GW) – מקדם התפוקה הוא 12.2%. באנגליה – גם היא ארץ בעלת מתקנים רבים (בזכות הסובסידיות הנדיבות) – מקדם התפוקה הוא 10.1%.

מעבר לבעיה שהתפוקה הכללית של החשמל הסולארי היא נמוכה – ישנה הבעיה של אופי התפוקה – או הפיזור שלה על פני שעות היממה: תפוקת החשמל אינה רציפה – היא מתקיימת מספר שעות ביום (במקרה הטוב) – בשאר שעות היממה זקוקים לתחנות כוח רגילות (פחמיות) – שאותן לא ניתן להדליק ולכבות כול כמה שעות לפי לוח הזמנים של השמש. תחנות אלו פועלות 24 שעות רצוף, ניתן להקטין טיפה את התפוקה שלהן בשעות ביקוש נמוך או זמינות שמש גבוהה, אבל לא ניתן לכבותן. פירוש הדבר שכמות הדלק שנחסך בעת התפוקה הסולארית היא מאד קטנה (ביחס לכמות החשמל הסולארי שהופק).

שורה תחתונה: לוחות השמש מפיקים מעט חשמל, הם לא מקור רציני (מבחינה כמותית) שעליו אפשר לבסס את אספקת החשמל הסדירה. תרומתם למשק החשמל אינה יכולה להיות יותר משולית, קטנה ובלתי חשובה. והתועלת שלהם מבחינת הפחתת פליטות פד"ח או זיהום אוויר היא עוד יותר קטנה מאשר אפשר היה לשער לפי כמויות החשמל הסולארי שהופק בכול זאת.

במילה אחת: אין בלוחות האלה שום תועלת, התקנתם היא רק תוצאה של היסחפות רגשית שאינה עומדת במבחן המציאות.

יעקב

האנרגיה הגרעינית בצרות – חלק 2.

בניו יורק טיימס מופיע מאמר ארוך על הצרות של החברות הצרפתיות ארבה areava – יצרנית של כורים גרעיניים  ו EDF – חברת החשמל הצרפתית, המפעילה של הכורים. שתיהם חברות ממשלתיות (של ממשלת צרפת), שתיהם פעילות בכול העולם, ושתיהן בצרות עמוקות.

צרפת מייצרת כ 75% מהחשמל בכורים גרעיניים ומפעילה 58 כורים. ארצות אחרות שיש בהם מספר ניכר של כורים הן: ארה"ב-100, דרום קוריאה-23, יפאן-48, סין-23, הודו-21, רוסיה 34, שבדיה-10, קנדה-19, אוקרינה-15. עוד ארצות רבות מפעילות כורים בודדים כול אחת.

מבחינת בניית כורים חדשים – להלן הארצות שבונות כורים כעת: סין-23, רוסיה-9, הודו-6, ארה"ב-5, דרום קוריאה-4, ועוד שורה של ארצות עם אחד או שניים.

צרפת היא הארץ הכי וותיקה ומנוסה בבניית כורים (יחד עם ארה"ב) אבל, אחרי כול השנים, היא אינה מסוגלת כעת לבנות כורים חדשים בלוח זמנים ומחיר סבירים. כך למשל – הכור שארבה החלה לבנות בפינלנד ב 2003 היה אמור להיות מוכן ב 2009, ולעלות 3 מיליארד אירו. כעת מקווים שאולי יהיה מוכן ב 2018, יעלה פי 3 מהמתוכנן, וחברת ארבה הודיעה שכבר הפסידה 4.5 מיליארד אירו בפרויקט זה. בנוסף התגלו פגמים בכור שהיא בונה בצרפת, שעלולים לסכן את השלמת הכור.

חברת ווסטינגהאוז האמריקאית, שהתמחתה בבניית כורים, שייכת כעת לחברה טושיבה היפאנית. גורמים נוספים שבונים כורים הם דרום קוריאה ורוסיה, אבל אין לארצות אלה ניסיון בינלאומי.

כאמור תעשיית הכורים הגרעיניים, מהדור הנוכחי, נמצאת בדעיכה. הכורים גדולים מדי, מסובכים מדי, יקרים מדי. בנוסף ישנה התנגדות חריפה לכורים בדעת הקהל בארצות רבות (למשל – גרמניה ויפן), בגלל חשש מנזקי הקרינה ותאונות אפשריות, וישנה הבעיה הלא פתורה של טיפול והטמנה של פסולת גרעינית.

יעקב

הבטרייה של טסלה אינה מתאימה לגבוי סולארי

כאשר טסלה הודיעה על ייצור מצברים ביתיים בטכנולוגיה ליתיום-יון – הם הודיעו שזה ייצור מהפכה ירוקה בתחום האנרגיה, ויאפשר לצרכנים רבים  להתנתק מרשת החשמל ( get off grid), ולקבל את החשמל שלהם מהשילוב של לוחות שמש ומצבר, בלי תלות בתחנות כוח. זאת, בעצם, השאיפה אידאולוגית, האידיאל, שבשמו מייצרת טסלה את המצברים. הגדילו לעשות פעילים ירוקים שהכריזו: זה הסוף של תחנות כוח פחמיות וגרעיניות ושל ייצור חשמל מרוכז.

כמובן, כול אלה חלומות מבוססים על אמונות בטן, ה"ירוקים" אינם מחוברים למציאות בכלל.

כעת מתגלות כמה עובדות נוספות על המצברים המוצעים של טסלה. הם הציעו, כזכור, שני מצברים, אחד של 10 קוט"ש ואחד של 7 קוט"ש, במחיר סיטונאי של 3500 ו 3000 דולר (בהתאמה). כעת מסתבר שחברת סולר-סיטי, החברה הגדולה בארה"ב להתקנת לוחות שמש, השייכת אף היא לאלון מאסק (הבעלים של טסלה), מציעה ללקוחות את המצבר של 10 קוט"ש במחיר 7140 דולר, כולל ממיר, אביזרים והתקנה – כלומר – מערכת מוכנה לפעולה. שימו לב שזה יותר מאשר פי 2 מהמחיר הסיטונאי שעליו הכריזה טסלה. יותר גרוע מזה – המצבר של ה 10 קוט"ש אינו בנוי לטעינה ופריקה יום-יומית, כלומר – אינו מתאים לגיבוי ללוחות שמש, ומתאים רק לתאורת חרום בזמן הפסקות חשמל. זה רשמי.

המצבר של 7 קוט"ש, שעמיד במחזורים רבים של טעינה ופריקה, מסוגל לספק זרם קבוע רק בהספק 2 קוט"ש (כלומר – 2 קוט"ש כפול 3 או 3.5 שעות...). שני קוט"ש מספיק כדי להפעיל כמה מנורות תאורה, מקרר, טלוויזיה וגם מחשב, אך לא יותר (וגם זה רק שלוש-ארבע שעות. לא מתאים לציפורי לילה). שאר האביזרים החשמליים, כמו מכונת כביסה, מייבש, דוד מים, תנור אפיה, מערכת מיזוג אוויר ביתית, חימום, שואב אבק או מגהץ – הזרם של 2 קוט"ש לא מספיק להם. אם אתה רוצה בכול זאת לנהל אורח חיים נורמלי, אתה צריך להתקין אולי 8 מצברים כאלה. אם נניח שעלות המצבר מותקן, (כולל האביזרים) הוא כ 6000 דולר (כפול מהמחיר הסיטונאי) – אתה מסתכל על הוצאה של 45-50 אלף דולר... לעומת זאת, גנרטור חרום בעל הספק של 16 קוט"ש ניתן לרכוש ב 3700 דולר.

ובל נשכח שיש ימים מעוננים שבהם השמש לא מופיעה יומיים או שלושה... מי ימלא את המצברים של האנשים הירוקים שהתנתקו מרשת החשמל? ומי יספק חשמל לכול המערכות הגדולות, שעליהן מבוססים חיינו – ערים גדולות, תחבורה, אספקת מים, אספקת מזון (בתי קירור), בתי חולים, תעשייה וכו'? ה"חלום" הזה של התנתקות מרשת החשמל – off grid – הוא בלתי מציאותי להחריד – אבל – זה מה שמרבית ה"ירוקים" חולמים בהתלהבותם.

יעקב

עדכון טמפרטורות: אפריל 0.07+ מעלות.

ד"ר רוי ספנסר מעדכן את הטמפרטורות לחודש אפריל, לפי מדידות הלוויין של UAH.

הטמפרטורה הייתה 0.07 מעלות מעל לממוצע הרב שנתי של השנים 1981-2010.

החישוב נערך לפי הוורסיה החדשה של תכנת החישוב, וורסיה 6. למטה המספרים של 4 החודשים האחרונים, והשוואה של חישוב לפי הוורסיה הקודמת (5.6) לוורסיה החדשה.

בסט זה של הטמפרטורות לא רואים את מה שפורסם בקולי-קולות לגבי החודשים הקודמים: "מרץ – החודש החם ביותר, תחילת 2015 ההתחלה החמה ביותר"... וכו'.

YR     MON GLOBAL NH     SH   TROPICS
v5.6
2015     1       +0.351    +0.553  +0.150  +0.126
2015     2       +0.296   +0.433 +0.160   +0.015
2015     3       +0.257   +0.409  +0.105  +0.083
2015     4       +0.162   +0.337  -0.013   +0.074
v6.0
2015     1       +0.261    +0.379  +0.143  +0.119
2015     2        0.157     +0.263  +0.050  -0.074
2015     3      +0.139    +0.232  +0.046  +0.022
2015     4      +0.065   +0.154   -0.024   +0.074

בשתי הגרסאות רואים מגמת התקררות ב 4 החודשים הראשונים של 2015.

יעקב

האם "טסלה" תשרוד?

שאלה זו שואל עיתונאי בעתון טורונטו סטאר. זו שאלה קצת מוזרה בהתחשב ששוויה של חברת "טסלה" בבורסה הוא כ 28 מיליארד דולר. כותב ה"סטאר": אנשי עסקים מתקשים לקחת את אלון מאסק, הבעלים של טסלה, ברצינות. אלון מאסק הוא לא איש עסקים רגיל, הוא יותר סלבריטי, חביב על העיתונאים, ובעל יחסי ציבור מצוינים. מניית טסלה עלתה ב 1077% מאז החלה להיסחר בבורסה ב 2010.

הממוצע של 10 חברות הרכב הגדול בעולם הוא יחס מחיר/רווחים של כ 13. המכפיל של טסלה הוא כ 400 (שווי הבורסה של החברה פי 400 מרווחיה). טסלה מעולם לא הציגה רווח, בהיסטוריה שלה כחברה ציבורית (נסחרת בבורסה). מוסק מנחש שאולי תתחיל להרוויח בשנת 2020, 17 שנה לאחר שנוסדה...

מאסק, בן ה 43, הוא יזם סדרתי, בעמק הסיליקון, הנע במהירות הבזק מסטארט-אפ אחד לבא. הוא החל את הקריירה בגיל 12, בארץ מולדתו, דרום אפריקה, כאשר כתב תוכנה אותה מכר ב 600 דולר. הוא היה גם המייסד והבעלים הראשון של פאי-פאל. מאז יזם וייסד חברות רבות, בנוסף לטסלה הוא הבעלים של סולאר-סיטי , חברה המתקינה לוחות שמש, ושל העסק הגדול ביותר שלו – ספייסאיקס SpaceX – החברה הפרטית הגדולה לחקר החלל, המשגרת לוויינים לחלל ומובילה גם אספקה לתחנת המחקר הבינלאומית בחלל.

החברה המפורסמת והחביבה של מאסק היא "טסלה", חברה המייצרת מכוניות חשמליות יקרות מאד. טסלה נוסדה לפני 12 שנה, כך שהיא כבר לא חברת הזנק, ומן הראוי היה שהפסדיה ילכו ויפחתו. אבל, ההפסד לשנת 2014 היה גדול פי שלוש מהשנה הקודמת והגיע ל 353 מיליון דולר. ב 4 השנים האחרונות הפסידה טסלה 1.2 מיליארד דולר. אין לטסלה קו מגוון של מוצרים – רק מוצר אחד – מכונית מודל S , שעולה בין 71 ל 106 אלף דולר.

כוח העבודה של טסלה שילש את עצמו בשנתיים האחרונות ויש להם כעת 10,161 מועסקים. מאסק מנהל שלוש חברות גדולות (כאמור לעיל) אך מניחים שההתעניינות האמתית שלו היא בחלל – בספייסאקס. הכנסות טסלה בשנה שעברה היו בסך זעיר של 3.9 מיליארד דולר, שהתקבלו ממכירה של 31,655 מכוניות בלבד. להמחשה: המכירות של פורד היו 174 מיליארד דולר והם מכרו יותר מ 2.5 מיליון מכוניות בשנה בארה"ב בלבד.

לאחרונה התגלה שמאסק כמעט ומכר את "טסלה" לגוגל בשנת 2013. לחברות כמו "טסלה" קוראים "חברת קונספט" – חברה שמניותיה נסחרות על בסיס של רעיון (המכונית הירוקה) ומייסד/מנהל כריזמטי. אולם לבסוף המציאות נושכת. אי אפשר למשוך אשליות עד אין סוף.

עד כאן המאמר ב"טורונטו סטאר".

"טסלה" דומה במקצת ל"בטר פלייס". יש לה מנהל כריזמטי עם רעיון – היא חברה מבוססת אידאולוגיה. "טסלה" (כמו בטר פלייס) מנסה להציל את העולם, לא להרוויח כסף או לספק מוצר. היא לא מחפשת לספק לצרכנים מוצר שהם רוצים – היא מנסה למכור להם מוצר ש"טוב לאנושות". היא שורפת בינתיים את כספי המשקיעים, וכספי הסיוע הממשלתי, בכמויות. חברות כאלה מתנגשות בסוף עם המציאות, כמו שאומר הכתב. הגודל כת המעריצים והכסף שיש להם לשרוף לא יכול להיות בלתי מוגבל. בקשר למוצר החדש של טסלה – המצברים – לא ברור בכלל אם מחיר המכירה שהוכרז כולל בתוכו רווח כולשהו לטסלה...  

מוקדם עדיין להספיד את טסלה, וקטונתי מלהנפיק נבואות. נחייה ונראה.

יעקב

הבטריות של טסלה: צעצוע לעשירים

אלון מאסק, נשיא חברת טסלה, יצא בהודעה חגיגית לעיתונות על ייצור קו חדש של מצברים (בטריות) לשימוש ביתי ותעשייתי. חברת טסלה היא החברה גדולה לייצור מכוניות חשמליות, מכוניות יוקרה יקרות. מרכיב חשוב ויקר במכונית החשמלית הוא המצבר. לכן טסלה החלה לפני כשנה בהקמה של מפעל ענקי לייצור מצברי ליטיום-יון עבור המכוניות שלה, ברנו, נבאדה, ארה"ב, שאמור להתחיל בייצור סדרתי בשנת 2017. כעת הודיעה טסלה על ייצור ושיווק קו חדש של מצברים לשימוש ביתי ותעשייתי.

ההודעה זכתה להדים רבים בשל חשיבותה בהקשר של אנרגיה מתחדשת, בעיקר סולארית. הבעיה עם אנרגיית השמש היא, כידוע, שהיא זמינה רק ביום, ורק חלק מהיום (ורק בימים לא מעוננים). אז מאסק מציע את הפתרון המיוחל: מצבר שיטען את החשמל הסולארי ביום, ויספק אותו בלילה. בואו נבחן את הפרטים המעשיים.

טסלה מציעה שני סוגי מצברים ביתיים, אחד בעל קיבולת 7 קוט"ש (קילווואט שעה) והשני 10 קוט"ש, במחיר סיטונאי של 3000 ו 3500 דולר בהתאמה. המחיר אינו כולל התקנה, רווח קמעונאי וגם לא ממיר זרם ישר לחלופין הדרוש כדי לחבר את המצבר לחשמל של הרשת וחשמל הביתי. הממיר עולה בסביבות 2000 דולר או יותר, והכול ביחד מכפיל כנראה את המחיר ההתקנה הביתי הסופי.

מומחה חישב שמחיר החשמל שהמצבר מספק הוא כ 15 סנט לקוט"ש. בנוסף, המחיר של הפאנל הסולארי, מתורגם למחיר קוט"ש, הוא עוד כ 15 סנט, כלומר – מחיר החשמל במערכת פאנל סולארי + מצבר הוא 30 אג' לקוט"ש. לעומת זאת – המחיר של חשמל רגיל, ברשת של  חברת החשמל (בארה"ב וגם אצלנו) הוא  כ 10-12 סנט לקוט"ש. אז – המצבר (כמו מכונית הטסלה) הוא צעצוע לאנשים עשירים וירוקים.

אבל, מעבר למחיר יש בעיה של תפקוד. 7 קוט"ש (או אפילו 10) מספיקים לכמה שעות, להפעלת תאורה בכמה חדרים, מחשב, מקרר וטלוויזיה. אם אתה רוצה להפעיל מזגן, תנור בישול, מכונת כביסה ומייבש, חימום דוד מים, או תנור חימום לחדרים - כמות החשמל הזאת לא מספיקה (או מספיקה לזמן קצר בלבד). המצבר מספיק לשרות מינימלי, אך לא לשרות מלא. בנוסף – אם יש יום מעונן (או שניים) – לא יטען המצבר ואתה תשב בחושך בערב (אם אינך מחובר לרשת החשמל). כמובן, אתה יכול להתקין כמה מצברים כאלה בביתך (לא רק אחד), אז יהיה לך יותר חשמל, אבל בעלות יותר גבוהה.

בהודעה  אמרה טסלה שיכולות להיות למצבר הביתי שלושה שימושים. שימוש אחד הוא, כפי שכתבתי למעלה, כהשלמה לחשמל סולארי – עם המגבלות שציינתי. שימוש שני – בלי קשר לסולארי – כדי לנצל את המחיר הזול של חשמל לילי (בשעות שפל) לטעינת המצבר, ושימוש במצבר בשעות השיא, כדי להקטין את הצריכה מהרשת בשעות השיא. בצורה זו ניתן להקטין את עלויות החשמל. הדבר אכן חוסך כסף אבל רק באותם מקומות בהם יש הפרש של יותר מ 15 סנט לקוט"ש בין מחיר השיא למחיר השפל, ורק באותן שעות מעטות שבהן חל מחיר השיא. אצלנו, למשל, חל מחיר שיא רק בכ 300 שעות מתוך 8760 שעות של השנה. במרבית המקומות לא מחשבים מחירי שיא-שפל על שימוש ביתי (בו המחיר אחיד) אלא רק על שימוש תעשייתי.

שימוש שלישי שמאסק מציע, עבור המצבר, הוא כגיבוי למקרה של הפסקת חשמל. כפי שכתבתי למעלה – כמות החשמל שהמצבר מספק היא קטנה, ומתאימה רק לזמן קצר ושימושים מוגבלים. ומה אם הפסקת החשמל נמשכת יומיים? מי שמודאג מהפסקות חשמל, כדאי לו לקנות גנרטור קטן, ולהחזיק ג'ריקן דלק. זה יוצא יותר זול ויעיל ממצבר.

ולבסוף: מצברי ליטיום-יון הם דליקים. כבר היו מקרים שמצברים אלה נדלקו.

שורה תחתונה: המוצר הזה הוא מוצר אידאולוגי ולא מוצר כלכלי, נדרש או מועיל. אם אתה נורא, נורא שונא נפט פחם וגז, כלומר – אם אתה נורא ירוק, וגם עשיר, תוכל לקנות את המצבר ולוחות השמש, וביחד, תקטין מעט את צריכת החשמל מהרשת. כלולה בדבר הודאה מרומזת שהחשמל מהרשת ייוצר, גם בעתיד, ממקורות פחמיים – בניגוד ליעדים הירוקים לפיהם עוד מעט רוב החשמל ברשת יהיה "ממקורות מתחדשים". בן אדם רגיל ימשיך לצרוך חשמל מהרשת, במחיר 10-12 סנט לקוט"ש, ויקבל את כול כמות החשמל שהוא צריך, ללא מגבלות. אין לאדם רגיל שום סיבה להתקין לוחות שמש ומצבר.

יעקב

אוטובוסים חשמליים בסין

החברה הישראלית זיו-אב הנדסה חתמה חוזה עם חברת האוטובוסים באסטיל מהעיר נאנג'ינג בסין להתקנת תחנות להחלפה אוטומטית של סוללות, בסגנון של "בטר פייס" ז"ל. זיו-אב היא שתכננה את החלפת הסוללות של בטר פלייס.

נאנג'ינג היא עיר קטנה בסין (רק 8 מיליון תושבים) ממזרח לשנחאי ופועלים בה כבר אלפי אוטובוסים חשמליים, רובם מתוצרת החברה BYD  הסינית.

בזמנו רכשה חברת "דן" אוטובוס חשמלי מחברת BYD  והפעילה אותו הפעלה ניסיונית בקו 5 בת"א. אינני יודע אם וכיצד הסתיים הניסוי הנ"ל.

יש הגיון רב להפעלת אוטובוסים חשמליים בקווים עירוניים, הדבר יחסוך הרבה מאד זיהום אוויר – אני חושב שהאוטובוסים הם הגורם הכי גדול לזיהום אוויר בתוך מרכזי הערים. בנוסף, אוטובוסים חשמליים הם הרבה יותר שקטים, וזה פלוס גדול בעיר. האוטובוס נוסע במסלול קבוע, אפשר להחליף סוללות בתחנות הקצה שלו, כך שאין בעיה של טווח נסיעה קצר – בעיה ממנה סובל הרכב החשמלי.

הסיבה העיקרית שהרכב החשמלי לא כול כך נקלט הוא המחיר. הבטריות הן יקרות, טווח הנסיעה מוגבל, וזמן הטעינה ארוך. כול החסרונות האלה לא מכריעים באוטובוסים של התחבורה הציבורית. הקווים העירוניים אינם ארוכים, החלפת סוללות פותרת את בעיית הטווח, והמחיר כדאי לשלם אותו למען הפחתת הזיהום והרעש בעיר.

חברת דן מספרת על הישגים בהקטנת הזיהום, מעבר למנועים חדישים ולדלק נקי במיוחד. צריך לבדוק את הפרטים – האוטובוסים בכול זאת עדיין מזהמים ועדיין מרעישים. אני חושב שכדאי להשקיע באוטובוסים חשמליים לתחבורה עירונית. ייתכן וכדאי שגם מוניות השרות (המיניבוסים) יעברו למנועים חשמליים, וייתכן גם כל המוניות וההסעות העירוניות. זה דבר אפשרי, זה עובד, והמחיר לא בשמיים.

זו דוגמה לפעולה והשקעה שאפשר וכדאי לעשות למען סביבה יותר נקייה. השקעה קטנה יחסית תביא תועלת רבה. זאת בניגוד להשקעה של כמיליארד שקל בשנה לסובסידיות ללוחות שמש – שתרומתם להקטנת הזיהום במרכזי הערים (היכן שהזיהום מהווה בעיה) היא בדיוק אפס.

יעקב