ההיסטריה החממיסטית הורגת בני אדם

קוראי האתר שלנו בוודאי יודעים על התוצאה העיקרית של ההיסטריה בנושא ההתחממות הגלובאלית: הוצאה אדירה של מאות מיליארדי דולרים לריק על מתקנים שלא עובדים ולא מספקים שום תועלת של ממש. אבל, ההתנהגות הבלתי רציונלית הזו יש לה גם השפעות יותר קטלניות: היא הורגת בני אדם.

בגלל הלחץ העצום לצמצום פליטות עברו באירופה לשימוש נרחב של מכוניות דיזל. מכוניות דיזל צורכות כ 20-25% פחות דלק ממכוניות בנזין, ולכן גם פולטות פחות פד"ח – ולכן זכו לאישור ועידוד באירופה (לא בארה"ב). אבל, דיזל מזהם את האוויר. מיליוני מכוניות דיזל יצרו בעיה חמורה של זיהום אוויר במרכזי ערים באירופה, זיהום ההורג עשרות אלפי בני אדם כול שנה.

עיתון הגארדיאן הבריטי מפרט את התופעה בסדרה של כתבות. מכוניות דיזל פולטות שני סוגי מזהמים: פיח – שהוא חלקיקים מוצקים קטנים, המתיישבים בריאות וגורמים סרטן, ותחמוצת החנקן – גז רעיל. הריכוז של המזהמים באוויר, שנמדד בערים גדולות באירופה, כמו לונדון, עובר הרבה פעמים את הסף המותר. בשנת 2008 מתו בבריטניה 29 אלף בני אדם בגלל זיהום האוויר (מספרים של משרד הבריאות הבריטי) – מעריכים שלפחות ¼ מזה זה בגלל מכוניות דיזל. בנוסף, יש למערכת הבריאות הממלכתית בבריטניה הוצאות של מיליארדי שטרלינג בגלל מחלות שנגרמות מזיהום אוויר. כול האוטובוסים, המוניות והמשאיות, בבריטניה (כמו בכול מקום אחר) נוסעים על דיזל, אבל גם חצי מהמכוניות הפרטיות. בשנת 2000 רק כ 10% מהמכוניות הפרטיות היו דיזל, אבל, בעקבות העידוד של הדיזל מסיבות של הפחתת הפליטות – עלה החלק של הדיזל למחצית הפרייבטים. זיהום האוויר החמור בערים גורם להרבה צרות: מחלות בדרכי הנשימה, סרטן, מחלות לב, פגיעה בהתפתחות הילד, וירידה בתוחלת החיים של תושבי הערים.

בעיית זיהום האוויר אינה חדשה. זיהום האוויר בבריטניה, בעבר, לפני 100 שנה למשל, היה חמור מאד. הוא נבע בעיקר ממפעלי תעשייה, מפעלי פלדה, מכרות פחם וחימום בתים בפחם. מקורות זיהום אלה טופלו, ונוכו במרוצת השנים. היום – הבעיה העיקרית של זיהום האוויר נגרמת על ידי מכוניות במרכזי ערים גדולות וצפופות, והיא בעיה חדשה יחסית – בעיה שהחמירה ב20 השנים האחרונות, והיא נובעת מריבוי מכוניות דיזל. גם אופי הזיהום השתנה – בעבר הזיהום היה נראה לעין (שחור) ומסריח. היום הזיהום הוא בלתי נראה וחסר ריח. אנו לא מבחינים בו, אבל הוא פוגע בנו.

בשנת 1950 היו 4 מיליון מכוניות בבריטניה ו35 מ' בכול העולם, היום יש 28 מ' בבריטניה ו750 מיליון בכול העולם ועוד 200 מיליון טנדרים ומשאיות.

בתמונה: אוטובוסים ברח' אוקספורד בלונדון – הרחוב המזוהם בעולם.

כאשר נחתם פרוטוקול קיוטו להפחתת הפליטות ב 1997, אימצו מדינות אירופה את הדיזל כמפחית פליטות, משום שמכוניות דיזל אכן פולטות  13%-17% פחות פד"ח מאשר מכוניות בנזין. אבל, מכוניות דיזל פולטות כ 60% יותר חלקיקי זיהום, ופי 20 תחמוצת החנקן – לעומת מכוניות בנזין. אז, בגלל הלחץ ההיסטרי להפחתת פליטות פד"ח הגדילו בצורה ניכרת את פליטות זיהום האוויר בגלל המעבר לדיזל. ב 1995 – פחות מ10% מהמכוניות היו דיזל – היום – מעל 50-55% מהמכוניות החדשות שנמכרות באירופה הן דיזל.

הממשלות באירופה עודדו את הדיזל בכמה צורות: על ידי מיסוי נמוך יותר של הסולר (לעומת הבנזין), על ידי מיסוי מכוניות לפי "רמת הפליטות" – שהעדיף דיזלים, ועל ידי עידוד יצרני המכוניות להפחית פליטות מצי הרכב באמצעות הדיזל. אלה שעבדו בממשלת בריטניה בשנות ה 90 זוכרים היטב כיצד ההיסטריה האקלימית גברה על כול הקולות של המדענים שהתריעו כבר אז מפני סכנות הבריאות של המעבר לדיזל.

שר לשעבר לאיכות הסביבה בבריטניה הודה שההחלטה לתמרץ מעבר למכוניות דיזל הייתה שגויה. חוקרים מעריכים שאלפי אנשים מתים היום, מוות מוקדם כול שנה בבריטניה בגלל ההחלטה להקטין את הפליטות הפד"ח על ידי הגדלת זיהום האוויר. ההיסטריה האקלימית האופנתית של הקטנת הפליטות הורגת אנשים היום, כדי לנסות (ללא הצלחה)  להציל את כדור הארץ מסכנה שנשקפת לו, אולי, בעוד כמה מאות שנים (ואולי לא).

היום מסתבר שהתרומה של המעבר לדיזל בנושא הקטנת הפליטות היא שולית (בלתי משמעותית מבחינה כמותית). ובנוסף – מעריכים היום שחלקיקי הפיח תורמים בעצמם להתחממות האקלים (לא רק הפד"ח), כך שייתכן והמעבר לדיזל רק החמיר את הבעיה האקלימית.

אני ממליץ לקרוא את הכתבה הארוכה הזו בגארדיאן, שמחברה, ג'ון וידאל, נזקק לניתוח מעקפים בלב, לדעתו – בגלל זיהום האוויר. הוא חקר את הנושא לעומק וראיין מומחים רבים.

הבעיה הסביבתית החמורה ביותר היום אינה הפד"ח או שינויי האקלים, אלא זיהום האוויר בערי העולם שהולכות וגדלות.

יעקב

הפחתת פליטות – משימה בלתי אפשרית.

וועידות הפטפטת האקלימית מתקיימות באופן סדיר מאז 1982, באתרי נופש מפוארים, לשמחת הפעילים הירוקים. וועידה נוספת, "החשובה מכולן" תתקיים בסוף השנה הזו בפאריס.

עד כה לא הושג כלום. אומנם נתחם, ב1997, הסכם קיוטו, אבל הרבה הפחתת פליטות הוא לא השיג, ומה שהשיג הוא רק באמצעות חשבונאות יצירתית – לא הפחתות של ממש. הדרך, שהייתה נקוטה בעבר, להגיע להסכם בינלאומי, בו יתחייבו כול המדינות בעולם להפחית את הפליטות בכמות מוגדרת, נכשל כישלון חרוץ בקופנהאגן, ב 2009.

לקראת פאריס אימצו גישה חדשה – שהיא פחות מחייבת, פחות רצינית ופחות מובילה להפחתות, אבל לפחות מאפשרת, אולי, להגיע להסכם כולשהו. לפי התכנית הזו, יגישו כול המדינות, עד ספטמבר, תכנית משלהן, בה תפרט כול מדינה (מרצונה החופשי) מה היא יכולה לעשות למען המלחמה באקלים. כול מדינה תציג את היעדים שלה, שהיא יכולה להשיג לדעתה. היעדים האלה לא יהיו "מחייבים" – וגם עצם הגשת התכנית איננה בגדר חובה שאפשר לכפות אותה. אבל, לפחות יהיה נייר שאפשר להתפאר בו.

מדינות רבות, ובראשן סין והודו, טענו עד כה, וממשיכות לטעון, שחלק גדול מאזרחיהן חיים בעוני מחפיר, על סף הרעב או אפילו מתחתיו, ושיפור מצבם של העניים על ידי פיתוח כלכלי קודם לכול. הם לא מוכנים לפגוע בפיתוח ובעניים  - למשל על ידי הימנעות מבניית תחנות כוח פחמיות.  בכול זאת, סין הצטרפה ל"לוחמי האקלים" של הקהילה הבינלאומית והגישה, בצעד סמלי חסר תוכן ממשי,  תכניתה למלחמה. לא חשוב שהפליטות שלה (הגדולות בעולם) ימשיכו לגדול לפחות עד 2030 העיקר הכוונות היפות. הודו עוד לא הגישה שום תכנית וספק אם תגיש.

על חוסר האפשרות להוריד פליטות כתב רוג'ר אנדריוס קטע ב 2014, ממנו לקוח הגרף שלמטה:

הקו השחור מציין את העלייה הניכרת בפליטות הפד"ח העולמיות מ 1990 עד 2014 -  והקו האדם מציין תחזית לשנים הבאות לפי המגמות שעד כה. הקו הכחול מציין את ההפחתות שחייבות להתרחש כדי למנוע אסונות אקלימיים – לפי ה IPCC.

רוג'ר עדכן את הגרף הנ"ל – תוך הכללת התכניות להפחתה שהוגשו עד כה לקראת וועידת פאריס. מתוך הנחה שכול המדינות יגישו תכניות הפחתה, וכול התכניות תתגשמנה ככתוב, הנה התמונה החדשה:

הקו הכתום החדש מציין את התפתחות הפליטות בהנחה הכי אופטימית שאפשר – שכול המדינות יעשו כמיטב יכולתן כפי שהן מבטיחות בתכניות שהגישו. התוצאה, בעברית צחה: חרטא-ברתא. לא יהיו הפחתות משמעותיות של פליטות. לא במאה השנים הבאות... זו עובדה.

אם אכן יתרחשו האסונות האקלימיים שה IPCC  מתריע בפניהם נצטרך לחיות עם זה – כלומר להסתגל. אין אפשרות למנוע את הפליטות. כול הבזבוזים האדירים למען מטרה קדושה זו הם לריק.

יעקב

תוספת: 

עוד מאמר מנתח את ההצעות (הבלתי מחייבות) שהגישו הארצות השונות לקראת וועידת פאריס ומוצא שהן רחוקות מלהתקרב לשיעור הורדת הפליטות הנדרשת (לדעתם) כדי למנוע אסונות אקלימיים.

"עד כה לא חסכה גרמניה אפילו ק"ג אחד של פליטות".

את זה אומר פרופ' גונדה דיטמר, מרצה בדימוס במכון הטכנולוגי של קיל, בגרמניה. דיטמר הוא בעל תארים במתמטיקה והנדסת חשמל, והוא רואיין בשבועון כלכלי גרמני (בגרמנית). דבריו מתייחסים ל"תפנית האנרגיה" בגרמניה – energiewende. (תמצית באנגלית). כידוע – גרמניה היא המדינה הכי שאפתנית ו"מתקדמת" (בהרבה יותר מכול שאר המדינות) מבחינת קביעת יעדי אקלים, הוצאה כספית והתקנה של תחנות רוח ושמש והסבסוד הירוק הנדיב.

הנה קטעים:

"עד כה לא נחסך אפילו קילווט אחד של חשמל ממאובנים או ק"ג אחד של פליטות פד"ח, באמצעות ה"תפנית". ההיפך הוא הנכון... לכאורה מייצרת גרמניה כ 25% מהחשמל שלה ממקורות מתחדשים, אבל זו אשליה, כי מתעלמים מהדלק הפוסילי שממשיכים לשרוף... אנו מייצרים, אכן, 8% מהחשמל מהרוח ו 4.3% מהשמש, אבל זה לא מביא לחסכון של 12.3% בשימוש באנרגיה פוסילית. ההיפך, התוצאה היא גידול בפליטות הפד"ח. כאשר מדברים על הפחתת הפליטות צריך לקחת בחשבון את סך הכול של האנרגיה נצרכת, ולא רק את הכמות שהמקורות המתחדשים יוצרים.  למשל: בהקמת תחנות הרוח הושקעה הרבה אנרגיה (בפלדה, בבטון...) – שמקורה פוסילי. לוקח לתחנת הרוח לפחות ארבע שנים כדי להחזיר את האנרגיה שהושקעה בייצורה... עד אז היא רק מוסיפה פליטות, לא מורידה אתן. "

ממשיך דיטמר: "המטרה האמתית של המתקנים אינה הפחתה של פליטות (כי הם אינם משיגים את זה) אלא כלכלית – להעשיר את היזמים הירוקים. בעלי המתקנים הסולאריים והרוחניים מרוויחים (בזכות הסובסידיות) בעוד כלל האנשים (משקי הבית) מפסידים על ידי תשלום חשבונות חשמל גבוהים. כך למשל יכול איכר להשכיר את אדמתו לתחנות הרוח ולהרוויח עד 100 אלף יורו בשנה משכירות על חשבון צרכני החשמל.  האיש הפשוט מוכן לשלם תעריפי חשמל גבוהים כי התעמולה אומרת שהוא תורם להצלת כדור הארץ. האיש הפשוט חסר כישורים כדי להבין את המצב לאשורו.

הטענה שמפיצים פעילים ירוקים שהייצור של אנרגיה אלטרנטיבית (ירוקה) היא ללא עלות, משלמת בעד עצמה, ואפילו יוצרת מקומות עבודה – היא אשליה נאיבית. אין בידנו כעת אלטרנטיבה, אמצעים טכנולוגיים לייצור אלטרנטיבה ירוקה רצינית לאנרגיה. מדיניות תפנית האנרגיה מבוססת על תמימות, חוסר ידע, אידאולוגיה, אשליות, וטענות שווא.

מה האלטרנטיבה המעשית לדעת הפרופסור? (דהיינו: כיצד מצילים את כדוה"א בכול זאת?). הוא מציין שהגרמנים צורכים, כעת, בסביבות 500 מיליון טון של דלק פוסילי (פחם, נפט וגז). זו כמות שקשה לתאר את גודלה. לטעון שתחנות רוח או גגות סולאריים יכולים לספק כאלה כמויות של אנרגיה זה אבסורד. לשם כך היה נדרש פי מאה תחנות רוח מאשר יש (לגרמניה יש כעת בסביבות 30 אלך תחנות רוח). אין לנו הכסף, אין לנו את השטחים, אין לנו את הטכנולוגיה הדרושה. הדרך היחידה (אומר דיטמר) היא להקטין את הצריכה. איך להקטין את הצריכה של האנרגיה? הוא אומר למשל: לא לחמם את כול החדרים בבית, רק את אלה שבהם אנו שוהים. לוותר על טיסות לחופשה שנתית. ( הצעות אלה, כמובן, אינן רציניות, מבחינה כמותית).

יעקב

תכנית ישראלית להפחתת הפליטות

המשרד לאיכות הסביבה פרסם תכנית ישראלית להפחתת הפליטות ב 30% עד 2030. יש הרבה הגיון בתכנית זו – היגיון סיני. כלומר – המשרד לאיכות הסביבה אימץ את השיטה הסינית של פרסום מסמכים מחממי לב שאין בהם תוכן של  ממש.

ראשית הם ממשיכים את השיטה המצוינת של המומחה לדיבורי סרק, שמעון פרס, אשר הבטיח בוועידת קופנהגן בשנת 2009 שישראל תפחית את הפליטות עד 2020 ב 20% לעומת הפליטות שהיו צפויות ללא תכנית הפחתה, כלומר – הפחתה לעומת "עסקים כרגיל". שימו לב: התכנית לא מדברת על הפחתה ביחס למספר מוגדר וברור – כמו שהתחייבו שאר המדינות – למשל הפחתה ביחס לכמות הפליטות בשנת 2005. ההפחתה היא ביחס למספר דמיוני – הפליטות שהיו מתרחשות בשנת 2020 לו לא נקטו בתכנית.  בשיטה זו אתה יכול תמיד לטעון שעמדת ביעדים. למשל: אם הפליטות בשנת 2020 יהיו, נגיד, 120 מיליון טון, אתה יכול לטעון שללא התכנית הפליטות הן היו מגיעות ל 150 מיליון טון (מספר דמיוני) ולכן התכנית הצליחה והביאה להפחתה המובטחת. יש לברך את המשרד לאיכות הסביבה על שאימץ שיטה טובה זו.

כול שאר התכנית של המשרד ממשיכה לפי השיטה הסינית – הם מציינים דברים הגיוניים, שהולכים להתרחש בכול מקרה כ"צעדים מפחיתי פליטות". מצוין. למשל: מעבר לשימוש בגז טבעי להפקת חשמל, במפעלים וגם בתחבורה הכבדה. השימוש בגז טבעי הוא מבורך, הוא מתאפשר בזכות גילוי מרבצי הגז לחופי ישראל. גז טבעי יותר זול, והוא גם מפחית את הפליטות ב 50% ואת הזיהום ב 90%. המעבר לגז טבעי יתרחש בכול מקרה, מסיבות כלכליות.  אבל זה בהחלט תקין ובלתי מזיק שהמשרד לאיכות הסביבה ייחס לעצמו את ההישג של המעבר לגז, ויתפאר, בארץ ובעולם, בהפחתות הפליטות שהושגו הודות תכניותיו הנאורות. צריך גם להציג את ההפחתות כחלק מהתרומה של ישראל להצלת העולם מאסונות אקלימיים, בוועידת האקלים בפאריס.

בקשר לייצור חשמל מגז: זה בהחלט רצוי להגדיל את חלקו של הגז בייצור חשמל, אבל אסור לנו להזניח את תחנות הפחם הקיימות. הביטחון האנרגטי של המדינה מחייב שיהיו יכולות ייצור מגוונות. לכן חייבים להקפיד לשמור את תחנות הכוח הפחמיות במצב תפעול תקין, חייבים לתחזק ולחדש בהן ציוד שמתבלה, לפי הצורך, ולהפעילן באופן שיגרתי ורציף, לצד הגז.

עוד ממליץ המשרד על התייעלות אנרגטית. מצוין. איך לא חשבו על זה קודם? זה נהדר, זה חוסך כסף (יותר עבודה בפחות אנרגיה...), זה חוסך פליטות. זה מושלם. התייעלות אנרגטית מתרחשת כול הזמן, באופן טבעי לגמרה, וגם ללא העצות הטובות של המשרד. עם התקדמות הטכנולוגיה השתפרה צריכת הדלק של המכוניות, צריכת החשמל של המזגנים, ואני מניח גם של שאר התהליכים התעשייתיים. ההתייעלות היא חלק מ"עסקים כרגיל" והיא מתרחשת בלי קשר למלחמה באקלים.  אם משרד הסביבה רוצה לייחס את ההתייעלות לעצותיו הנבונות ולפעולות הלוחמה בפליטות – ולהציג זאת כתרומה ישראלית לאקלים - שיהיה לו לבריאות.

הוא גם מציג יעד של הגדלה באנרגיות מתחדשות (שמש ורוח) – זאת ברוח האופנה, כדי להיות כמו כולם. אנרגיות מתחדשות עולות ביוקר ותורמות מעט מאד להפחתת הפליטות. אבל – אי אפשר בלי מס שפתיים ויישור קו עם השיגעונות העולמיים. כדאי למשרד להדגיש בוועידת האקלים בפאריס את מיליארד השקל (המיותרים) שישראל כבר מוציאה, מדי שנה, על סבסוד מתקנים סולאריים. הרבה תועלת  (הפחתה בפליטות) זה לא מביא, אבל זה יביא "נקודות זכות" בזירת התעמולה הבינלאומית. את הבזבוז הזה אין צורך להגדיל.

לבסוף נוקט המשרד תכסיס יחסי ציבור – כדי "לעשות כותרות" או למשוך תשומת לב – תכסיס תעמולה – וכותב שתכניותיו אלה יחסכו למדינה הוצאות של 125 מיליארד שקל – בעיקר בהוצאות בריאות, שייחסכו בזכות הפחתת זיהום האוויר, עד 2030. זה מספר חסר שחר, בלתי ניתן למדידה, מצוץ כולו מהאצבע, אבל הוא יפה, מושך תשומת לב ומחמם את הבטן. תכסיס תעמולתי טוב.

בין ההמלצות כולל המסמך גם המלצה זו: "הקמת קרן לאומית להתייעלות אנרגטית אשר תאפשר מימון ותמיכה בהתייעלות אנרגטית". מובן מאליו... כול שר רוצה כמה שיותר כוח, וכמה שיותר "קרנות" של כסף ציבורי לחלק למקורביו. אנו לא זקוקים לזה. ההתייעלות האנרגטית מתרחשת מסיבות של כדאיות כלכלית, זה התמריץ הטוב ביותר, אין צורך בעידוד נוסף. אנו לא זקוקים לשום קרן ממשלתית נוספת לבזבוז כספי הציבור  לריק.

יעקב

סין מצטרפת לפטפטת הסרק

סין היא הפולטת הגדולה ביותר של פד"ח בעולם, הפליטות שלה ימשיכו ויגדלו בעתיד – כי היא בונה מאות תחנות כוח פחמיות כעת.

עד כה סין נמנעה מלהשתתף בפסטיבל הפטפטת של וועידות האקלים הבינלאומיות, וטענה (כמו הודו) שההיחלצות מעוני של מאות מיליונים של סינים קודמת לכול פעילות "אקלימית". סין, בתור מדינה "מתפתחת" (קרי ענייה) הייתה פטורה מ"יעדי" האקלים הקודמים, וגם נמנעה מלפרסם יעדים כאלה (בכמה יופחתו הפליטות עד בוא המשיח בשנת 2050). סין פעלה בעיקר כדי להביא למימוש ההבטחה חסרת השחר של המדינות העשירות להעביר 100 מיליארד דולר לשנה למדינות העניות דרך קרן האו"מ ל"מלחמה באקלים".

הדברים השתנו כעת. סין למדה שמילים לא עולות כסף, ויוצרות דווקא אווירה של הרמוניה ושיתוף של אשליות. לקראת וועידת פאריז בסוף השנה הזו היא הנפיקה "הצהרת כוונות" לפי מיטב הרוח האקלימית: הצהרה ארוכה וחסרת כול תוכן. (אני ממליץ לקורא את ההצהרה – מלאכת אומנות של ניסוח מהודר וריקני).

מדווח "תשתיות ירוקות":

סין אף מתחייבת להפחית עד 2030 את פליטות הפחמן הדו חמצני שלה ליחידת ייצור מוצר ב-60% עד-65% מרמת הפליטות ליחידת ייצור משנת 2005. מאחר והפליטות של סין עדיין גדלות ככל שהכלכלה שלה גדלה, היא מנסה להראות שהיא מפחיתה את הפליטות. סין מתכננת לקצץ משמעותית בשימוש בפחם ולהגדיל את השימוש בגז הטבעי, מקור האנרגיה הנקי ביותר מבין הדלקים הפוסיליים, ואף את השימוש באנרגיות מתחדשות.

בדו"ח המפורט שהגישה המדינה לאו"ם, היא מונה את צעדי המדיניות שהיא מתכוונת לנקוט בהם, הכוללים: התייעלות אנרגטית, שיפור התכנון האורבני והתחבורה הציבורית, ואפילו קידום נטיעת עצים בהתנדבות, מאחר וסין מתכוונת להגדיל פי כמה את גודל השטח המיוער שלה, שסופג את פליטות הפחמן הדו חמצני אל האטמוספירה.

הכול מילים ריקות. סין לא תעשו שום דבר מעבר להתפתחויות טבעיות, רגילות (עסקים כרגיל). סין התפתחה במהירות מדהימה בשני העשורים האחרונים, אולם עכשיו הגיעה לרוויה מסוימת – הם התחילו מבסיס אפס, ונזקקו להרבה פלדה, בניינים, מפעלי תעשייה חדשים, מסילות ברזל וכו'. עכשיו הם הגיעו לרוויה, כבר יש מספיק מפעלי מלט, פלדה, מסילות ברזל, תעשייה. קצב הגידול במפעלים בסיסיים אלה (הצורכים הרבה אנרגיה) יקטן וכן יקטן קצב הצמיחה של הכלכלה בכלל, בהכרח (בלי קשר לאקלים). מצד שני, מאות מיליוני סינים "התעשרו" ועברו להיות "מעמד בינוני" והם זקוקים כעת (וגם יכולים לשלם) מלבד לאוכל, גם לבידור, שירותים פיננסיים שירותי בריאות וחינוך, ושירותי פנאי – כך שכלכלת סין עוברת לאט, לאט, מכלכלה של תעשייה לייצוא – לכלכלה של שירותי פנים, הצורכים פחות אנרגיה. בכלכלה כזו, התל"ג גדל אבל הצריכה של אנרגיה אינה גדלה באותו קצב. לכן תהיה "הפחתה של פליטות ליחידת ייצור – תל"ג " – מה שהסינים הבטיחו בנייר האקלים – בלי קשר לאקלים.

מצד שני – חתמו הסינים עם הרוסים הסכם על הנחת צינור גז מסיביר, כך שבקרוב הם יחלו לבנות תחנות כוח על גז במקום פחם. הם גם פעילים במרץ לפיתוח הפקת גז עצמית בשיטת הפראקינג, ולא מן הנמנע שבעתיד הקרוב תהיה להם אספקת גז טבעי פנימית, בסין. המעבר לגז יביא לקיטון הפליטות וגם לקיטון זיהום האוויר. שוב – זה לא קשור לאקלים. אז הסינים מוכרים כ"התחייבות אקלימית" את מה שמתרחש בכול מקרה באופן טבעי, לפי "עסקים כרגיל".

הם גם אומרים בהתחייבות ש"גידול הפליטות ייפסק ב 2030". אולי ייפסק ואולי לא, שנהיה בריאים עד אז, איש אינו נביא – אבל להבטיח אפשר, הנייר סובל הכול.

הם יישרו קו עם המערב, והצטרפו לחגיגת פטפטת והבטחות הסרק, דהיינו – למאבק באקלים.

יעקב.

ההוצאה על חשמל סולארי לא מדווחת.

החשבונאי שלומי שוב מסביר, במאמר ארוך בדה-מרקר את הבעיה עם הדיווח של התשלומים שחברת החשמל משלמת למפיקי חשמל סולארי במתקנים בינוניים וגדולים.

רשות החשמל מחייבת את חברת החשמל לרכוש את כל החשמל הסולארי שהיצרנים מייצרים במתקנים "מאושרים" במשך 20 שנה, במחיר קבוע (משתנה ממתקן למתקן).

התחייבות זו עלולה להסתכם במעל למיליארד ₪ לשנה, או 20 מיליארד לכול התקופה. מסיבות של וויכוח על פרשנות משפטית, ועל צורת הרישום החשבונאי הנכון, לא רשומה התחייבות זו במאזני חברת החשמל.

ידוע שחובותיה של חברת החשמל מסתכמים במשהו כמו 70 מיליארד ₪, חוב עצום שרק הולך וגדל כול שנה, כשמתווספים הגירעונות השנתיים. ברור שלא נוח לחברת החשמל לרשום עוד 20 מיליארד ₪ במאזן החובות שלה. לכן היא לא רושמת, למרות שהחוב קיים, על פי האסדרות שרשות החשמל התחייבה להם.

יוצא שהממשלה הטילה על חברת החשמל חוב נוסף, של כ 20 מיליארד ₪, שלא מופיע בדוחות הכספיים. 

החוב ישולם, כמובן, כמו כל חובות חברת החשמל, על ידי הממשלה – כלומר על ידי הציבור. אבל החוב הזה נוצר מבלי שהיה תהליך מפורש וגלוי ופומבי של אישור. הוא נוצר בהסתר, מבלי שהציבור והכנסת יהיו מודעים לגודל ההוצאה והחוב, ומבלי שיירשם, כנדרש, בדוחות הכספיים של חברת החשמל.

הנטל הזה הוטל על הציבור על סמך התעמולה הירוקה ש"חשמל ירוק, נקי, מהשמש הוא בחינם והוא טוב", תעמולה הפונה אל הרגש בלבד. אף אחד לא ציין, בדיון הפומבי, כמה זה עולה בדיוק, והאם התועלת מצדיקה את העלות.

יעקב

הערכה: מאמצינו לקבל נתונים מפורייקט הדגל של "כנסת ירוקה" גם הם טרם העלו דבר ולמרות פניות רבות אל מנהלי הפרוייקט הנתונים הכספיים עדיין מוסתרים מעין הציבור.

חתן פרס נובל: אין בעיית אקלים.

חתני פרס נובל אוהבים, כמו כול בני תמותה, להתכנס בקיץ באתר נופש מפואר, ולבלות בנעימים בחברותא, וגם לשחרר כל מיני הצהרות.

השנה הם קיימו את הכנס בעיר לינדאו ,גרמניה, ו 36 מהם חתמו על מנשר בענייני האקלים, שאין בו שום חידוש, רק חזרה על ניסוחים מקובלים ואופנתיים של מודאגי האקלים ואקטיביסטים רגילים (שאינם חכמים כמו חתני הנובל). הנה שני משפטים מההצהרה:

"אנו מאמינים שאומות העולם חייבות לנקוט בפעולה מידית והחלטית כדי להפחית את הפליטות של הפד"ח... אם לא נפעל כעת אנו נסכן את הדורות הבאים בסכנות גדולות".

אלה ניסוחים סטנדרטיים של הפחדה, חסרי כול תוכן ממשי – הפצת היסטריה לשמה. מי שרוצה להפחית פליטות חייב להציע דרך מעשית להשיג זאת. חתימה על הצהרות ואפילו הסכמים ו"יעדים" יפים בוועידת פריס הקרובה (בדצמבר) לא יוביל להפחתת פליטות. גם לא הוצאה של מאות מיליארדי דולר על דברים שלא עובדים. גם הסכם קיוטו, בזמנו, היה מלל ריקני שלא השיג כלום במישור המעשי. היינו מצפים מאנשים חכמים כמו חתני פרס נובל, להצביע על דרכים מעשיות .

בכינוס השתתפו 65 נובליסטים, ולא כולם הסכימו לחתום על הצהרה ריקנית זו. הנה דעה מנוגדת שהשמיע אחד המשתתפים, ד"ר אייבר גיאבר, חתן פרס נובל בפיסיקה בשנת 1973.

"אני אומר שההתחממות הגלובאלית איננה בעיה כלל non-problem." . גייאבר (יחד עם 70 נובליסטים אחרים) תמך בזמנו בנשיא אובמה לפני הבחירות של  2008, אבל, כאשר אובמה הצהיר: "הסכנה הגדולה ביותר לדורות הבאים היא ההתחממות הגלובאלית"  הוא אמר לו: "סליחה, אדוני הנשיא, אבל אתה טועה לחלוטין."

גייאבר אמר שהוא בחן בעצמו את הטענות של חוקרי האקלים והזדעזע ממה שמצא. הוא אומר: "ההתחממות הגלובאלית הפכה לדת חדשה, בגלל שאוסרים על אנשים להטיל ספק בהשערות אלה. זה כמו הכנסייה הקתולית."

"העובדות הן שבמאה השנים האחרונות, בהן מדדנו טמפרטורות, הטמפרטורות עלו בכ 0.8 מעלות, ובאותו זמן הכול בעולם השתפר בצורה מדהימה – רמת החיים, תוחלת החיים, הבריאות, הטכנולוגיה, הכול. אבל אם הטמפרטורות יעלו בעוד 0.8 מעלות אז כולנו נמות..."

" העולם, כעת,  במצב יותר טוב מאשר היה כאשר נולדנו, חוץ מדבר אחד: אנו חייבים, ממש חייבים להפסיק להוציא סכומי כסף גדולים, אדירים, שמוציאים כעת לריק על מלחמה בהתחממות גלובאלית. הבזבוז הזה  איננו בר קיימא, אי אפשר להמשיך בזה"

" דבר נוסף שמדהים אותי – כאשר מדברים על שינויי האקלים – תמיד אומרים שיהיה איום ונורא בכול מקום. שומו שמיים, לא יכול להיות הכול רע, בכול מקום. בוודאי יהיו גם שינויים לטובה במקום כלשהו.".

"ואז, אם ההתחממות לא מפחידה מספיק, מתחילים לדבר על מאורעות מזג אוויר קיצוניים, אבל גם הם לא עלו". "במאה השנים האחרונות פני הים עלו ב 20 ס"מ, אבל כך הם עלו גם במאה השנים שלפני זה ובמשך 300 השנים האחרונות – 20 ס"מ כול מאה שנה. אין עלייה יוצאת דופן בגובה פני הים."

"אינך חייב להיות מדען כדי להבין את המספרים האלה". (הנוסח המלא כאן).

יעקב

אנרגיות מתחדשות לא יעשו את העבודה

ביל גייטס, שחזר להיות האיש העשיר בעולם, הוא מודאג-אקלים, כמו כולם, ומשקיע גדול בטכנולוגיות לייצור אנרגיה. הוא אומר בראיון ל FT – מה שכול אדם אובייקטיבי עם קצת שכל בראש יכול בקלות להבין בעצמו: האנרגיות המתחדשות הידועות היום (שמש ורוח) אינן יכולות ל"עשות את העבודה"  - לספק חלקים משמעותיים מצריכת האנרגיה האנושית ולאפשר בכך הורדה של פליטות הפד"ח ו"הצלה" של האקלים מפני ההתחממות הגלובאלית הנוראית.

הוא אומר שללא פריצת דרך טכנולוגית מהפכנית, המטרה של הורדת הפליטות לא תושג. הטכנולוגיות הנוכחיות לא מסוגלות לספק את הסחורה. לכן הוא קורא לממשלות להשקיע הרבה יותר במחקר ופיתוח, במקום לבזבז כסך על סובסידיות לדברים שלא עובדים. "הדרך היחידה שבה אתה יכול להגיע לתסריט חיובי רצוי [הורדת פליטות] הוא על ידי חידוש [המצאה] גדול".

הוא בעצמו כבר משקיע כ מיליארד דולר מכספו האישי במחקר ופיתוח של אנרגיות חדשות, ואומר שהסכום יוכפל בעשור הקרוב.

באשר לבטריות (מצברים) כדרך לאגור אנרגיה ממקורות מתחדשים הוא אומר: לא קיימת שום טכנולוגיה שאפילו מתקרבת למצב שנוכל לקחת את כול האנרגיה שלנו מהמתחדשים.

מה כן? גייטס ידוע כמשקיע בפיתוח ארגיה גרעינית, כלומר: כורים גרעיניים קטנים מודולריים, באמצעות חברתו TerraPower . חוץ מזה הוא מדבר על הרעיון ליצור דלק הידרו-פחמי (נפט סינטטי) כאמצעי אגירת אנרגיה. [הוא כנראה לא בדק את רעיון הזה לעומק – זה אפשרי, אבל לא מעשי – כיום - לא מבחינת המחיר ולא מבחינת היעילות של האגירה].

הרבה אנשים, כולל האבא של הבהלה האקלימית, ד"ר ג'יימס האנסן, מבינים שה"מתחדשים" שעליהם אנו מבזבזים 350 מיליארד דולר כול שנה, לא מועילים בכלום במאבק נגד הפליטות ובעד אנרגיה "נקייה" מפני שהם מייצרים רק מעט אנרגיה, ובזמנים בלתי נשלטים.

ובכול זאת ההיסטריה חסרת ההיגיון, והבזבוזים, נמשכים.

יעקב