בריטניה: בעיות באספקת חשמל

בריטניה שבויה בידי האופנה החממיסטית האנטי פחמית והבלתי מציאותית של אירופה. כתוצאה מכך היא סוגרת תחנות כוח פחמיות, המספקות חשמל בזמינות ואמינות גבוהה, ובונה במקומן תחנות רוח יקרות שלא תמיד זמינות, כי הרוח לא תמיד נושבת. התוצאה היא – כמובן – מחסור בחשמל.

ב 4 בנובמבר נוצר מחסור בחשמל ובריטניה נאלצה לנקוט בצעדי חרום, כדי למנוע ניתוקי זרם. המחסור נגרם בגלל שורה של תקלות טכניות שהשביתו זמנית כמה תחנות כוח, והיעדר רזרבות כושר תפוקה מתאימות, שדרושות בדיוק כדי להתגבר על מצבים של תקלות לא צפויות.

רשת החשמל הבריטית נאלצה להשתמש בתכנית חרום, במסגרתה התבקשו עשרות בנייני משרדים גדולים לכבות את מתקני מיזוג האוויר והאוורור בין השעות 5 ל 6 אחה"צ, שעות צריכת שיא חשמל בבריטניה. הבניינים המשתתפים מקבלים תשלום עבור ההרשמות לתכנית. כעת קיבלו פיצוי כספי מוגדל על תרומתם בפועל לירידת הצריכה בשיא. התכנית הונהגה בשנה שעברה, אך השתמשו בה בפועל (כיבוי מזגנים) לראשונה כעת, בלית ברירה, כדי למנוע ניתוקי זרם. אלה היו בעצם ניתוקי זרם מרצון, תמורת תשלום.

האירוע הוכיח את חוסר אמינותן וזמינותן של תחנות הרוח. יש בבריטניה לפחות 6500 טורבינות רוח, ביבשה ובים. הן בעלות "כושר ייצור" מקסימלי (רק כאר הרוח נושבת) של כ 13 ג'יגה-ווט חשמל. אבל, ביום המחסור הן הפיקו פחות מ 400 מגאווט, שהם רק כ 3% מכושר הייצור הכולל שלהם ופחות מאחוז אחד מצריכת החשמל הכוללת. הדבר מוכיח, הלכה למעשה, שלא ניתן לסמוך על תחנות הרוח בכלל, וחייבים להחזיק כושר ייצור רגיל (פחמי) זמין, בכמות מספקת לכיסוי כול הצריכה (בתוספת רזרבה) – בלי להתחשב ברוח. הטענה הסטנדרטית של הירוקים ש"הרוח תמיד נושבת במקום כולשהו" הופרכה על ידי המציאות.

רשת החשמל הודיעה מספר שעות מראש על המחסור הצפוי, ונאלצה, בנוסף, לשלם מחירים גבוהים פי 60 מהמחיר הרגיל, כדי להפעיל מחדש בחיפזון, הפעלת חרום, תחנת כוח גזית שהושבתה לאחרונה. השימוש המועדף (בחוק) של חשמל ירוק (מתחנות רוח) גרם להקטנה של קניות החשמל מתחנות אחרות, וגרם בכך, להשבתה של תחנות כוח גזיות בגלל חוסר כדאיות כלכלית. כעת נאלצו להפעיל מחדש את התחנות האלה, בשיטת "יעלה כמה שיעלה", כשההוצאות נופלות על צרכני החשמל. 

ההיסחפות אחרי אידאולוגיה ירוקה אוטופית, המתעלמת מהמציאות הפיזית-טכנית-הנדסית תביא בהכרח למחסור בחשמל וניתוקי זרם. הפעם היה "רק" ניתוק "מרצון" במסגרת תכנית חרום. לא תמיד זה יספיק. אם לא ידאגו לזמינות תחנות כוח אמתיות (פחמיות או גזיות) יהיו ניתוקי זרם. תחנות הרוח והאידאולוגיה הירוקה אינן מספקות חשמל.

יעקב

הערפל וההפחדות חסרות השחר

כל פעם שיש תופעה אקלימית כולשהי, כמו סופת החול הנוכחית, קופצים נביאי ההפחדה האקלימית ומפיצים את נבואות חסרות הבסיס שלהם.

הנה דבריו של פרופ' אורי מרינוב, בוואינט, מהיום (4.11.2015)

פרופ' אורי מרינוב, המנכ"ל הראשון של המשרד לאיכות הסביבה, הזהיר כי זו רק ההתחלה [סופות החול] "הסופות האלה יחזרו, ובעוצמות הרבה יותר חזקות, מדי מפעם לפעם, מה שהולך לקרות בשנים הקרובות זה שהסופות יהיו יותר חזקות וילוו בגשמים וחום קשה".

שטויות. הפרופ' אורי מרינוב מדבר בלי סיבה ובסיס, חוץ מאמונת בטן עמוקה בצורך להפחיד. אין הוא יודע, ואין איש יודע, מה יקרה בשנים הקרובות. הטענה שכאילו הוא יודע לא מבוססת על כלום. פרופ' אורי מרינוב לוקח על עצמו תפקיד של נביא זעם (לא של איש מדע). מה יקרה בשנים הקרובות? תיק"ו – איש אינו יודע, שום מדען אקלימי רציני ושום מודל אקלימי לא טוענים שיש ביכולתם לחזות את מזג האוויר לכמה שנים קדימה. גם לא מרינוב, לא יודע אבל טוען שכן.

עוד ציין פרופ' מרינוב ("מומחה למינהל סביבתי" [ ? מומחה  למה בדיוק? האם מומחיותו היא בניבוי מזג אוויר לשנים הקרובות??]) "אין שום דבר יוצא דופן בסופות בחול שמגיעות מאזורי הדרום והמזרח". נכון מאד! אין שום דבר יוצא דופן. אנו מוקפים מדבריות, ומהמדבריות תמיד הגיעו ותמיד תגענה רוחות המביאות סופות חול. בכול זאת הוא מוסיף את המשפט הבא הסותר את הקודם: "אלה תופעות שנובעות כתוצאה מההתחממות". משפט סותר ובלתי הגיוני. אם אלו תופעות שתמיד התרחשו, גם לפני ההתחממות הנוראית אז כיצד זה הן "נובעות כתוצאה מההתחממות". ?? ההתחממות מעשה ידי האדם, לא הייתה לפני 1950 כי קודם לא היו פליטות משמעותיות, אבל סופות חול תמיד היו.

לבסוף אומר מרינוב: על העולם להחליט אם הוא מוכן להתמודד כראוי עם התחזית הקודרת. "דרך אחת היא להתגונן, לנסות להסתגל למצב הזה. זאת דרך שתעלה מיליארדי דולרים ובסופו של דבר לא תשנה את המצב. הדרך האמיתית היא למתן את התופעות האלה על ידי הפסקה הדרגתית של שימוש בדלק מחצבי, קרי בפחם, נפט וגז, ואת זה עדיין לא התחלנו לעשות".

אלה ספקולציות חסרות שחר. איש אינו יודע אם תהיה התחממות (ייתכן שתהיה, רבים מאמינים ככה) ואם כן – כמה התחממות – ואם כן מה יהיו ההשלכות (הנזקים) בעתיד אם יהיו, וכיצד ניתן להתאים עצמנו (To adapt)  וכמה זה יעלה. עד כה לא היו שום נזקים שניתן לייחס אותם להתחממות שכביכול כבר הייתה. באשר לדרך "האמתית" – למניעת הנזקים - גם זו חסרת שחר. אפילו יוקטנו הפליטות אין זו ערובה שלא תהיה התחממות. אבל כול זה וויכוח סרק כי הפליטות לא הוקטנו עד כה ולא יוקטנו בעתיד הקרוב. לא ניתן להקטין את הפליטות. "הפסקה הדרגתית" בשימוש במקורות אנרגיה פחמיים (כמו שממליצים מרינוב ורבים אחרים) אינה אפשרית, כי אין מקורות מעשיים אחרים לאנרגיה, וחיים ללא אנרגיה (או במצב של מחסור באנרגיה) אינם אפשריים. אורי מרינוב מציע אוטופיה, ואינו מבין את המציאות הטכנית כפי שהיא.

בינתיים, תנועת ההפחדה האקלימית "השיגה" השג "ענק" של בזבוז של לפחות טריליארד דולר על דברים שלא עובדים. אלף מיליארד, וזו לא ספקולציה אלא עובדה, הוצאות על אנרגיה ירוקה בכול העולם בעשור האחרון. ההוצאה לא הניבה הפחתה משמעותית בפליטות (הפליטות העולמיות ממשיכות לעלות כרגיל).

למען ההגינות צריך לציין שאורי מרינוב לא המציא שום דבר מקורי משלו אלא חוזר ומדקלם את הפזמון הסטנדרטי שמפיצים בעולם כולו חסידי ההפחדה האקלימית. והעיתונאים – הם אוהבים נבואות זעם צעקניות, בכול סופה הם פונים לפרופסור להפחדה, אורי מרינוב, והוא מספק את הסחורה.

יעקב

ההנחות המוקדמות ביחס לאפשרות ההפקה של אנרגיית רוח מוטעות

© Drenaline/CC-BY-SA-3.0

מכון מקס פלאנק פירסם בספטמבר השנה ממצאים חדשים הכוללים את ההשפעה של הטורבינות המותקנות בפועל (החלשה של עוצמת הרוח על ידי הטורבינות עצמן). על פי הפרסום עולה כי הערכות שהתבססו על הערכות הסוכנות הסביבתית הפדרלית הגרמנית משנת 2013 שגויות במידה חריפה של  כ-85%.

הערכת הסוכנות הגרמנית היתה כי ניתן להפיק כ-7 וואט למטר מרובע של חוות רוח, ממצאי מכון פלאנק מראים כי התפוקה בפועל עומדת על 1.1 וואט למטר מרובע.

אל המסקנות הללו הגיע צוות חוקרים בינלאומי ברשות מדעני המכון שחקר חוות רוח בקנזס (ארה"ב) הנחשבת מדינה עתירת רוחות. הממצאים הראו כי ככל שנוספות יותר טורבינות לחווה גם גוברת האאטה של מהירות הרוח. 

ממצאים אלו משליכים על התוכניות ההזויות של ממשלת גרמניה להקים עוד טורבינות רוח עד להיקף של כיסוי כ-14% משטח גרמניה ולהגדיל את התפוקה מ-39 מגאוואט שהיו מותקנים בשנת 2014 לתפוקה של 1,400 מגאווט. בהנחה שהחישובים עליהם נסמכה התכנית שגויים בכ-85% ברור כי מדובר על פאנטזיה שתפיק רק הרס וביזבוז כספים.

תודה ליוני ששלח (ותיזכר) את המאמר.

בועז

דהראני: אשליות סולאריות אכזריות בהודו

לפני יותר משנה הבאנו את הסיפור על הכפריים ההודיים שרוצים חשמל אמתי, אסלי, ולא חשמל סולארי. הנה הסיפור הזה ביתר פירוט. זה סיפור שממחיש את הנתק מהמציאות, את שיעבוד לאידאולוגיה אוטופית של פעילים ירוקים, של "מצילי עולם". הוא גם ממחיש את ה"אכזריות המרושעת" שלהם כלפי תושבי הודו.

יש כמה מנטרות, סיסמאות אופנתיות שהירוקים נוהגים להפריח, משפטים אידיאולוגיים חביבים אך בלתי נכונים. למשל: "במקום כולשהו הרוח תמיד נושבת" – לא נכון – אבל זה נושא לפוסט אחר. כאן נדון במשפט: "יש מקומות שבהם חשמל סולארי כדאי ומועיל" באיזה מקומות בדיוק? למשל במקומות מרוחקים בהם רשת החשמל לא מגיעה... דוגמה: הכפר דהראני בהודו. עוד סיסמה ירוקה: "בואו נדלג על השלב המיושן של חשמל מהרשת ונעבור ישר לחשמל סולארי באמצעות מיקרוגריד (רשת מקומית קטנה) – כפי שבאפריקה דילגו על השלב של טלפון קווי ועברו ישר לטלפון סלולארי".

הכפר דהראני, 3200 תושבים, היה מנותק מרשת החשמל כבר 30 שנה. בכפר הזה בחר הארגון גרינפיס להדגים את האידאולוגיה הסולארית שלו. הבחירה הייתה תוצאה של מפגש מקרי של ראש הכפר עם פעיל גרינפיס. יש בהודו כ 400 מיליון (מיליון) תושבים שאין להם חשמל וכ 700 אלף כפרים לא מחוברים לרשת. ממשלת הודו מתכננת לחבר את כולם לרשת עד 2022 – אשרי המאמין...

גרינפיס ניסה להוכיח, על ידי דוגמה ממשית, שניתן לספק חשמל לכפרי הודו ללא רשת חשמל מרכזית המוזנת, ברובה מתחנות כוח פחמיות גדולות. הם ניסו להוכיח שהפתרון לחסרי חשמל בהודו יכול להיות מערכות סולאריות. הם רצו להוכיח את היתרונות של "האנרגיה של העתיד" (כדבריהם).

השלט מפרט את המכשירים שאסור לחבר לחשמל הסולארי כדי לא לרוקן את המצברים

בשנת 2014 התקינה גרינפיס על הגגות בכפר מערכות לוחות שמש בהספק של 70 KW, וגם 224 מצברים כדי לאגור חשמל ביום ולספק אותו בלילה. העלות של הפרויקט הייתה 407,050 דולר (מעל ל 400 אלף דולר). גרינפיס מימנה את המתקן, וסיפקה את החשמל בחינם ל 6 חודשים, אבל ביקשה בהמשך 1 דולר לחודש מכול משפחה מחוברת (היו 380 משפחות שהתחברו). זה סכום יקר עבור ההודים כי ממוצע השכר בכפר הוא רק 30 סנט ליום. (בתשלום דולר לחודש, ייקח כמאה שנה לכסות את ההשקעה...)

אבל, הבעיה אינה המחיר. מיד אחרי ההתקנה התברר שמערכת החשמל הסולארית עם מצברים – יכולותיה מוגבלות מאד. אם מחברים מכשירי חשמל ביתיים – קומקומים, טלוויזיות, מאווררים, תנורי בישול ואפייה, מקררים או מגהצים – המצברים מתרוקנים מהר מאד, והכפר חוזר לשבת בחושך. כלומר: המערכת הסולארית אינה מסוגלת לספק מספיק חשמל ולא פתרה את בעיית מחסור החשמל בכפר. הפתרון לתושבי הכפר הגיע, בדרך עקיפה ומקרית (כמו המערכת הסולארית של גרינפיס). ראש ממשלת ביהאר (המדינה בהודו בה נמצא הכפר) הוזמן על ידי גרינפיס לכפר לחנוך את המערכת הסולארית ה"מתקדמת". בהזדמנות זו הפגינו תושבי הכפר ודרשו "חשמל אמתי, אסלי" לא חשמל "כאילו" של גרינפיס. זעקתם עלתה למעלה ונשמעה. כעבור חודש התקינו בכפר שנאי של 100  KW  וחיברו את הכפר לרשת החשמל הארצית (המוזנת על ידי תחנות פחמיות).

תושבים התנתקו מהמערכת הסולארית, רק 120 משפחות עדיין מחוברות (לעומת 380 קודם). החשמל מהרשת זול פי 3 מהחשמל הסולארי – והוא גם זמין בכמויות הדרושות. הרשת ההודית אינה מושלמת ויש בה הפסקות זרם תכופות, בכול זאת היא טובה בהרבה מהרשת הסולארית, שלא מספיקה לכלום.

 אנשים מסוימים מנהלים מאבק אידיאולוגי ירוק על גב תושביה העניים של הודו, ומבזבזים כסף על "פתרונות" שלא עובדים. (זו ההתאכזרות המרושעת לעניי הודו). בכול זאת, אומרים התושבים, החיים בכפר השתפרו בהרבה, בזכות גרינפיס. לא בזכות המערכת הסולארית שגרינפיס התקינה, אלא בזכות הביקור של ראש ממשלת המדינה שגרינפיס ארגנה (שהביא לחיבור הכפר לרשת החשמל).

מומחים "ירוקים" אומרים שיש בהודו 12,771 כפרים שמרוחקים מהרשת ולא ניתנים לחיבור כמו דהראני. בכפרים אלה מערכת סולארית יכולה להועיל (לדבריהם), כי חשמל מהרשת לא יהיה. לא נכון! המערכת הסולארית בדהארני עלתה מעל ל 400 אלף דולר. ניתן להתקין דיזל גנרטור בעלות של כ עשירית מזה, שיספק צרכי הכפריים במלואם. בתקציב של גרינפיס ניתן היה לספק חשמל (חשמל אמתי, אסלי) ל 10 כפרים מרוחקים (לפחות) במקום כפר בודד אחד. ההתעקשות לשרוף את הכסף על מתקנים סולאריים היא התעללות בעניי הודו, היא באה לשרת את האוטופיה האידאולוגית של גרינפיס ולא את הצרכים האמתיים של ההודים.

"יש מקומות שמערכת סולארית היא זולה ומועילה" ?? אולי על הירח.

יעקב

פוטין לא מאמין בהתחממות הגלובאלית

פוטין, נשיא רוסיה, לא מתייחס ברצינות להתחממות הגלובאלית, ולא מאמין שבני האדם הם הגורם העיקרי לכך. השקפותיו לא השתנו מאז שאמר, בשנת 2003, בוועידה אקלימית, שטמפרטורות יותר חמות יאפשרו לרוסים להוציא פחות כסף על מעילי פרווה לחורף, ולהשיג יבולי תבואה יותר טובים, ותודה לאל על כך. פוטין לא מאמין שיש התחממות גלובאלית, וזו רמאות לנסות להגביל את הפיתוח הכלכלי של ארצות שונות, כולל רוסיה, בגלל תירוץ זה.

ההפחדה האקלימית אינה אופנתית ברוסיה, כמו במערב, ואינה תופסת מקום מרכזי בתקשורת או בספרי הלימוד בבתי הספר. הציבור הרוסי אינו חשוף להפחדה האקלימית האינטנסיבית של התקשורת המערבית.

הספקנות של פוטין נובעת מעבודת מחקר מעמיקה ורצינית על האקלים שהטיל על צוות מדענים רוסיים בשנת 2000. המדענים מצאו שאמנם יש התחממות, אבל זה חלק ממחזורי שינוי טבעיים, והגורם האנושי בהתחממות קטן אם בכלל. האקלים הוא מערכת מאד מורכבת ומסובכת, והראיות שהובאו כדי להצדיק את הצורך "להילחם" בהתחממות הגלובאלית מאד קלושות.

בביקור באזור הארקטי, בשנת 2010, פוטין חזר והתבטא שבעוד האקלים אכן משתנה, הוא מטיל ספק בחלקו של האדם בזה.

הספקנות הזאת מתבטאת גם ב"התחייבות האקלימית" שרוסיה הגישה (כמו כול המדינות) לקראת וועידת האקלים בפאריס. הם התחייבו חגיגית להוריד את הפליטות שלהם, עד 2030, לרמה שהיא ב 70-75% פחות מאשר בשנת הבסיס 1990. ההתחייבות "היפה" הזאת היא בדיחה (כמו כול ההתחייבויות של כול המדינות) בגלל שהפליטות ברוסיה בשנת 2012 כבר היו יותר נמוכות מרמה זו, ולכן, פוטין בעצם הכריז שרוסיה תגדיל את הפליטות שלה. פליטות הפד"ח ברוסיה ירדו באופן חד אחרי שנת 1990 (שנת נפילת ברה"מ), כאשר כול בתי החרושת הקומוניסטיים הפרימיטיביים, והמזהמים נסגרו. גם ככה, מתנה רוסיה את "התחייבותה" בהכרה של שאר הארצות בתרומת היערות של רוסיה בספיגת הפד"ח (כלומר במכירת "זיכויי" פד"ח). כלומר – רוסיה רוצה גם כן, כמו כולם, לנצל את שיגעון ההתחממות הגלובאלית כדי לקבל כסף מהמערב.

פוטין הוא לא דוגמה ולא סמכות בשום נושא, אבל דבר אחד יש לאמור לזכותו: הוא לא מחויב לאופנה, לתקינות הפוליטית, לאידאולוגיה ולהיסטרית ההמונים של המערב. הוא לא נסחף אחרי השיגעונות האופנתיים במערב, יש לו שיגעונות משלו... ודבר אחד בטוח במאה אחוז: התחממות גלובאלית תעשה רק טוב לרוסיה, שהבעיה הגדולה שלה הוא הקור השורר במרבית שטחה, לא החום.

כבר דיווחנו קודם שפוטין גם הרשה לעצמו לאמור את האמת הפשוטה ש"תחנות רוח הם הבל" והאמונה שאפשר לבסס את הספקת האנרגיה שלנו על רוח ושמש היא שטות.

יעקב

מניעת אנרגיה מהודו היא אכזריות מרושעת.

מניעת אנרגיה מהודו היא אכזריות מרושעת.

וגם – בלתי אפשרית. הודו היא המדינה שצפויה לפלוט הכי הרבה פליטות בעתיד הקרוב. אוכלוסייתה של הודו תשיג את סין בשנת 2022, מרבית האוכלוסייה בהודו היא מתחת לגיל 24, והודו מתפתחת במהירות. זאת לעומת ארצות המערב, סין ויפן שהגיעו לרוויה ואוכלוסייתן זקנה ולא גדלה יותר.

הודו התברכה גם בשפע של משאבים טבעיים, עם רזרבות מוכחות של 6 מיליארד חביות נפט, 50 Tfc של גז ו 61 מיליארד טון פחם, וזאת למרות שכ75% משטחה של הודו עדיין לא נחקר ביסודיות. הודו זקוקה לכמויות אדירות של אנרגיה כדי לחלץ את אוכלוסייתה מהעוני החמור בו היא שרויה. למרות משאביה, שלא מנוצלים היטב, היא יבואנית גדולה של פחם ונפט.

הרוח והשמש ימשיכו לגדול ולהתפתח, גם בהודו, אבל בשל אופיין התזזיתי הן יכולים להיות מקסימום מקורות משלימים, ולא מקורות ראשיים לאנרגיה שהודו זקוקה לה. ההודים זקוקים לאנרגיה אמתית, אנרגיה ממשים, ולא "כאילו" אנרגיה מהרוח והשמש, שאינה זמינה רוב הזמן. הנה מקורות האנרגיה הנוכחיים של הודו ( ביו = עצים):

India is Overwhelming Fossil Fuel-Based

צריך גם להבין עד כמה גדול ונוראי העוני בהודו – בממדים בלתי נתפסים במערב. בהודו, כ 800 מיליון איש  2/3 מהאוכלוסייה, מבשלים על מדורות אש מעצים או גללים, 750 מיליון אין להם מקררים, 320 מיליון אין להם חשמל בכלל. יש בה 960 מיליון תושבים – ¾ מהאוכלוסייה, שמרוויחים פחות מ 2 דולר ליום – סף העוני (והרעב) בעולם העני, לפי נתוני הבנק העולמי. מספר העניים גדול מהאוכלוסייה של ארה"ב, אירופה ויפן ביחד.

למרות העוני המחפיר הזה, הזקוק נואשות לאנרגיה וחשמל לצורך פיתוח, מסרב הבנק העולמי לממן פרויקטים הקשורים בפחם (פיתוח מכרות ותחנות כוח פחמיות). אי אפשר להימנע מההרהור שהעולם העשיר מעדיף שההודים יישארו עניים, והוא שורף בכוונה את כספי הסיוע על שמש ורוח שאין בהם תועלת במקום לעזור להודים להיחלץ מהעוני הזוועתי.

הודו זקוקה לכמויות אדירות של מקורות אנרגיה לצרכי פיתוח, יש לה תכנית בעלות של 250 מיליארד דולר תחת הסיסמה "אנרגיה (חשמל) לכול" עד 2019. כדי להשיג את היעד היפה הזה (והבלתי מציאותי) היא זקוקה לכול מקור אנרגיה אפשרי וזמין, בייחוד למקורות של ממש. הניסיון למנוע מהודו אנרגיה מהמקורות המוכחים, הזמינים והזולים – נפט, גז ופחם – הוא פשע נגד 6 מכול 7 תושבים החיים בעוני מחפיר. הגרף הבא מנסה להמחיש את רמת העוני בהודו:

Indians Will Remain Devastatingly Poor

הניסיון של המערב להכתיב להודו צעדי צנע אנרגטיים (בוועידות אקלים) – בעוד במערב נהנים מרמת חיים גבוהה ואנרגיה בשפע הוא צביעות נוראה. האופנה המערבית של העדפת המלחמה נגד ההתחממות הגלובאלית על פני המלחמה נגד העוני היא צביעות ורשע. הזכות להתפתח ולהיחלץ מעוני היא זכות אנושית בסיסית. נציג מדרום אפריקה, בשם 130 מדינות "מתפתחות" ביקר את טיוטת ההסכם האקלימי המתגבש לקראת וועידת פריס ואמר שזו צורה של "אפרטהייד" נגד העולם המתפתח.

תחשבו על הטירוף הזה (הסכמי האקלים) מנקודת ראות של הודי: תושבי ארה"ב צורכים פי 10 אנרגיה, ומרוויחים פי 30 מההודים, ובכול זאת יש אלפי ארגונים ירוקים ומיליונים של אמריקאים האומרים להודים:

תפסיקו/תגבילו את השימוש בפחם המהווה את הבסיס של תעשיית החשמל, המלט והפלדה. תפסיקו/תגבילו את השימוש בנפט – למרות שזה הדלק היחיד לתחבורה. תפסיקו/תגבילו את השימוש בגז – הדלק המודרני והזמין ביותר.

הפעילים הירוקים במערב (כולל הנשיא אובמה ושאר מנהיגי המערב) רוצים להעביר סכומי כסף אדירים לעולם המתפתח ( התחייבו להעביר 100 מיליארד דולר לשנה, החל מ 2020) – אבל לשרוף את הכסף הזה על שמש ורוח בלתי יעילים ומועילים. אתה לא יכול להימנע מהמחשבה שהם מנסים להשאיר את ההודים עניים, בכוונה. ראש ממשלת הודו מסכים, כמובן, לקבל כול כסף שיעבירו לו כסיוע, אבל ההנחה שהודו תסכים להימנע משימוש בפחם, נפט וגז שלה, ותסכים להישאר ענייה בגלל פחדי האקלים המערביים היא מגוכחת. ההנחה שמישהו בכלל, מערבי או הודי, לא משנה, יכול להכתיב להודים להישאר עניים היא אבסורדית. כדי להמחיש את הצביעות האמריקאית – הנה השווה של צריכת האנרגיה לנפש בארה"ב מול הודו:

American Hypocrisy… of the Anti-Coal, Oil, and Natural Gas Movement

American Hypocrisy… of the Anti-Coal, Oil, and Natural Gas Movement

ההנחה הבסיסית של וועידות האקלים למיניהן – שניתן, כאילו, להטיל מגבלות על המדינות העניות ולמנוע מהן לייצר את כול האנרגיה שהם יכולים, מכול המקורות הממשיים והזולים הזמינים (פחם, גז, נפט), ככול הדרוש כדי להתעשר היא הנחה אבסורדית, בלתי מציאותית (וגם, כמובן, מרושעת).

קטעים קודמים על הודו: כאן, כאן וכאן .

יעקב

חוסר התועלת והתקווה באנרגיה ירוקה

ביורן לומבורג מפרט מדוע השמש והרוח אינם יכולים לשמש פתרון לבעיות האקלים ולאספקת האנרגיה. במשך 25 השנים הבאות, גם אם תקוימנה כולל ההבטחות שהמדינות הכריזו עליהן (זה, כמובן, לא יקרה, כי זה לא אפשרי), התרומה להקטנת הפליטות תהיה אפסית, והמחיר בשמים.

סוכנות האנרגיה הבינלאומית IEA  מעריכה שכ 0.4% מהאנרגיה שלנו מיוצרת, כעת, מהשמש והרוח. בשנת 2040, אם היעדים וההתחייבויות יושגו ותקוימנה, תספק השמש והרוח רק כ 2.2% מהאנרגיה. השמש והרוח משמשים רק לייצור חשמל, שמהווה רק 42% מצריכת האנרגיה, שאר האנרגיה (בה אין לשמש ורוח חלק) משמשת לתחבורה, תעשייה, בינוי וחימום בתים וחקלאות. הסיבה העיקרית מדוע השמש והרוח לא יועילו היא העובדה הבסיסית שהשמש מפיקה חשמל רק, מקסימום, 20% מהזמן, והרוח רק כ 25% מהזמן, ואין לנו שליטה על הזמנים האלה.

חסידים ירוקים טוענים (ותמיד טענו) שהנה, כבר, עוד מעט, מחיר החשמל מהרוח והשמש יהיה יותר זול (או לפחות שווה – grid parity ) למחיר חשמל פוסילי. טענה זו לחלוטין לא נכונה, ובנוסף היא טיפשית. לא נכונה – כי כול תעשיית הרוח והשמש בנויה על סובסידיות, ואם מפסיקים את הסובסידיות (כמו בספרד), מתה האנרגיה הירוקה. וטיפשית – כי לא חשוב כמה האנרגיה הירוקה זולה (או יקרה) – 75-80% מהזמן היא אינה זמינה, ולא חשוב כמה אתה מוכן לשלם עבורה.

התקנה של כמויות יותר גדולות של שמש ורוח עושים את החשמל הירוק פחות שווה, כי אז כול המתקנים מציפים את השוק באותו זמן (כאשר הרוח נושבת או השמש זורחת), ומחיר החשמל יורד, באותו זמן, בגלל עודף אספקה. מאידך – אנו חייבים להחזיק תחנות כוח גזיות או פחמיות, כדי לקבל חשמל כאשר אין שמש ורוח, במלוא היקף הצריכה (הביקוש). אבל, התחנות הפוסיליות מוכרות הפחות חשמל – בגלל שכאשר השמש והרוח כן עובדים חייבים לקנות את החשמל שלהם קודם. אז – הפעלת התחנות הרגילות הופכת לבלתי כדאית מבחינה כלכלית. כדי למנוע סגירתן (למען תהינה זמינות בעת הצורך, כשאין רוח ושמש) , חייבת הממשלה לשלם להם "דמי זמינות" – כפי שעושה כבר כעת ממשלת בריטניה, בשיעור מיליארד ליש"ט לשנה. יוצא שממשלות משלמות על החשמל פי 3 או 3 פעמים: פעם עבור החשמל, פעם עבור הסובסידיות הירוקות, ופעם עבור "דמי זמינות" – לתחנות רגילות שהסובסידיות הראשונות הפכו לבלתי כלכליות.

לא נורא, יאמרו החסידים הירוקים, אנו לפחות מצמצמים את הפליטות, יעלה כמה שיעלה. גם זה לא נכון. הצמצום של הפליטות הוא הרבה פחות מאשר נראה לעין, אולי רק מחצית – כי התחנות הפוסיליות הנחוצות כדי לגבות את השמש והרוח פועלות ביעילות מופחתת, ולכן פולטות יותר פד"ח לקוט"ש חשמל מיוצר.

לבסוף אומר לומבורג: בואו נבחן שני תסריטים אלטרנטיביים. לפי הראשון – עומדות כול המדינות ביעדיהן, ומגדילות את ייצור החשמל משמש ורוח פי 7 לעומת היום, עד 2040. בתסריט השני לא מתקינים אף לוח שמש או טורבינת רוח חדשים ב 25 השנים הבאות. ההבדל במחיר בין שני התסריטים הוא 2.5 טריליון דולר. ההקטנה בהתחממות הגלובאלית – לפי המודלים של ה IPCC, תיהיה רק 0.0175 מעלות צלסיוס – דבר זניח.

מסכם לומבורג: עולם שמונע על ידי שמש ורוח, ופתר את בעיות האקלים לא יהיה [כי זה לא אפשרי].

סיכום שלי: הדבר, כמובן, לא ירתיע את החסידים הירוקים. הם ימשיכו לחפש את האוטופיה הירוקה, תוך התעלמות מהמציאות. הרגשת הבטן שלהם זה הדבר היחידי שהם יודעים.

יעקב