הוויכוח האקלימי – תמונה עדכנית

ד"ר ג'ודי קורי הכינה סיכום טוב של מצב הוויכוח האקלימי, אותו היא הולכת להציג בדיון פומבי בנושא בהשתתפות מדענים חממיסטים (ביניהם מייקל מאן). הנה תמצית התמצית שלה:

א. ההסכמה - נקודות שכולם (כמעט) מסכימים: 

1. הייתה התחממות גלובאלית מאז 1880.

2. בני אדם פולטים פד"ח (פחמן דו חמצני) לאטמוספרה. 

3. לפד"ח וגזי חממה אחרים יש השפעה מחממת על האקלים.

ב. המחלוקת - נושאים חשובים בהם יש מחלוקת: 

1. האם ההתחממות נשלטת (או נגרמת בעיקר) על ידי בני האדם (לעומת גורמים טבעיים). 

2. מה שיעור ההתחממות הצפוי במאה ה 21? 

3. האם ההתחממות תהיה מסוכנת? 

4. מה צריך לעשות? כיצד לטפל בבעיה (אם יש)?

אין שום דבר יוצא דופן או פסול במחלוקת מדעית. אדרבא – מחלוקת מדעית מתרחשת כאשר הידע לוקה בחסר, והיא גורם מדרבן להגברת המחקר וצבירת ידע להבהרת המצב.

הסיבות לשינויי האקלים: החממיסטים מניחים שמערכת האקלים היא סטטית ויציבה ומשתנה רק בהשפעת גורמים חיצוניים – במקרה זה הפד"ח. הספקנים חושבים שהאקלים הוא מערכת דינמית מסובכת והשינויים הם בעיקר תוצאה מתופעות מחזוריות טבעיות. שתי הגישות לא בהכרח סותרות. החממיסטים מודים ששינויים טבעיים מתרחשים, הם רק טוענים שהשינויים הטבעיים לכאן ולכאן מתאפסים בסופו של דבר והשפעתם בטלה. חסידי השינוי הטבעי מודים שלפד"ח השפעה מחממת, אבל חושבים ששיעור ההשפעה זעיר ביחס לשינויים הטבעיים.

המחלוקת בין המחנות מתבטאת במסקנה הסופית: הראשונים חושבים שניתן לשלוט על האקלים על ידי שליטה בריכוז הפד"ח, המחנה השני טוען שבני האדם לא יכולים לשלוט ולכוון את האקלים, כלומר הקטנת פליטות הפד"ח תשפיע מעט מאד, אם בכלל, על האקלים.

ד"ר קורי מספרת על עמדתה, שעד שנת 2010 הייתה כעמדת ה"רוב" – כלומר ה IPCC  (פנל בין-ממשלתי לשינויי האקלים בחסות האו"מ), אולם אחרי שטרחה לבדוק את הפרטים בעצמה הפכה לספקנית. ה IPCC  הוקם, והסכמי אקלים נחתמו לפני שהיה ידע מדעי המצדיק זאת. היה לחץ פוליטי כבד על ה IPCC  למצוא צידוק לפעילות האקלימית, ובדוחות שלו משנים 1990, 1995 ו 2001 הוא דיווח על יותר ויותר השפעה של בני אדם על האקלים ללא בסיס מדעי מוצק – אלא ממניעים פוליטיים.

נושא אחר הוא עליית פני האוקיינוסים – שזה הנזק העיקרי שהחממיסטים מתריעים מפניו.

רואים בגרף שעליית פני האוקיינוסים החלה בערך ב 1860 (הרבה לפני שהחלו פליטות הפד"ח האנושיות להיות משמעותיות), שהעלייה היא בערך כ 20 ס"מ למאה שנה, כמו שהיה במאה השנים האחרונות, והעלייה הגדולה בפליטות בין 1950-80 לא גרמה להגברה בקצב עליית פני הים. כלומר: עד כה לא רואים קשר ברור בין עליית פני הים ופליטות הפד"ח.

השאלה העיקרית: באיזו מידה גורמות הפליטות של בני האדם לשינויי האקלים? התשובה הקצרה: "איננו יודעים" כי לא ניתן להפריד בין השפעת הפד"ח לגורמים טבעיים. לדעת ד"ר קורי יש סיכוי כ 50% שפליטות הפד"ח תרמו פחות מ 50% להתחממות שהייתה. (כלומר: איננו יודעים, כול האחוזים האלה הם ניחושים על בסיס הרגשת הבטן).

האם כדאי להקטין את פליטות הפד"ח? בהחלט. למה לא? אבל בלי היסטריה ובלי לגרום נזקים אחרים, שעלולים להיות גרועים מהמחלה. צריך להקטין ככול האפשר את זיהום האוויר (שאיננו פד"ח), צריך להגביר את העמידות שלנו (resilience), כלומר היכולת להסתגל שתלויה בכלכלה חזקה ועשירה. חשוב להבטיח שלכול אחד תהיה גישה לאנרגיה. (מחסור באנרגיה פירושו עוני, סבל ורמת סיכון גבוהה).

לבסוף מתריעה ד"ר קורי נגד "אפקט בית המשוגעים" שנגרם על ידי הוויכוח האקלימי. הוא נגרם על ידי: 

1. בטחון יתר בתיאוריה פשטנית של שינוי האקלים (קרי על ידי פד"ח). 

2. הניסיון לכפות "קונצנזוס" באמצעים פוליטיים ולא מדעיים. 

3. ניסיון להשתיק הבעת דעות שונות בתחום המדע והצעדים הדרושים. 

4. התקפות אישיות לא ענייניות נגד מתנגדי הקונצנזוס.

 ד"ר קורי עצמה אולצה להתפטר ממשרתה כפרופסור (לאקלים) באקדמיה (משרה שנחשבת למשרה לכול החיים) בשל דעותיה הספקניות בנושא האקלים.

עד כאן ד"ר קורי, שדעותיי הושפעו רבות מדעותיה. אני הייתי מסכם כך:

1. אין ביסוס מדעי לנבואות על אסונות אקלימיים בגלל הפד"ח. ההיסטריה האקלימית היא על בסיס רגשי ואידאולוגי, לא מדעי.

2. גם לו היה ממש בנבואות האסון – ה"פתרון" המוצע – לוחות שמש ותחנות רוח – אינו פותר כלום, וההשקעה האדירה בהם היא בזבוז כסף לריק (הגברת העוני) וגם פגיעה בסביבה ובבני האדם.

יעקב

שגעון ההתייבשות הגיע גם לקליפורניה

קליפורניה סבלה מכמה שנות בצורת די חריפה, עד 2015. קליפורניה שוכנת על גבול המדבר (כמו ישראל) והיא, כללית, ארץ "יבשה" – כלומר לא עשירה במים (בניגוד לאנגליה). גם בקליפורניה יש חקלאות רבת היקף, מבוססת השקיה, הצורכת הרבה מאד מים. לכן, גם שם בוכים על "התייבשות" (בכי אופנתי). מדובר על דרום קליפורניה, בה מתרכזת מרבית האוכלוסייה, בעוד  בחצי הצפוני של המדינה יש מים בשפע...

כרגיל, כולם בוכים בכי אופנתי על "שינויי אקלים". אלא שאין (כמעט) שינויי אקלים, וממוצע המשקעים בקליפורניה לא ירד לאורך זמן. אז מה הבעיה? הבעיה היא – כרגיל – גידול האוכלוסייה ועלייה ברמת החיים, המביאה עלייה בצריכת המים. היום מתקלחים פעמיים שלוש ביום ולא פעם בשבוע כמו בעבר הרחוק...יש גם ריכוז של אוכלוסייה בערים, וגם גידול בחקלאות בהשקייה. הדברים האלה מחייבים בנייה של תשתיות נרחבות לאספקת מים. כבר אי אפשר, כמו בעבר, לקדוח באר בחצר האחורית ולשאוב ממנה כול מה שצריכים. כעת צריך לבנות סכרים, מאגרים ענקיים, מערכת שאיבה, צנרת הולכה ומכוני טיהור.  העדר, או פיגור, בתשתיות היא הבעיה בתחום המים, ולא האקלים...

יש בקליפורניה הרבה נהרות, וגם כמות גדולה של מים הנוצרת מהפשרת השלגים, הבעיה העיקרית היא שכול המים האלה נשפכים לים. מה שנחוץ הוא לבנות סכרים ומאגרים ללכידת המים לצורך ניצולם לאורך כול השנה, לפני שהם נשפכים לים.

עד שנות ה 1960 ידעו בקליפורניה לבנות סכרים ומאגרים. כך נבנה, למשל, מאגר סט-לואיס, המכיל כ 2.5 מיליארד מ"ק מים, תוך חמש שנים, בין 1963-68. היום הדבר לא אפשרי. הרגולציה הסביבתית המקיפה חוסמת כול אפשרות של בניית סכרים ומאגרים. לכול פרויקט נדרשים אינסוף דוחות על השפעה על הסביבה, שלוקחים שנים להשלמה, אח"כ יש תהליך הבדיקה והנפקת האישורים (שלא מנפיקים), ולבסוף תביעות משפטיות על כול צעד ושעל נגד כול התקדמות. בקיצור: הרגולציה הכבדה, הבירוקרטיה, וקיצוניות סביבתית חוסמים כל פרויקט אגירה גדול.

כעת יש הצעות לשני מאגרים גדולים (ועוד קטנים יותר), אחד הוא מאגר סייטס ממערב לנהר הסקרמנטו, בעל קיבולת של כ 2.4 מיליארד מ"ק, והאחר – הרחבה של מאגר בעמק סן-ג'ואכין בקיבול כ 1.5 מיליארד מ"ק. כדי להעריך את הגודל – שני המאגרים האלה לבד מסוגלים לספק חלק גדול מכול צריכת המים הביתית של כול תושבי קליפורניה, שהיא בערך 5 מיליארד מ"ק לשנה. אבל, בגלל התסבוכת בתהליך האישורים מעריכים מגישי ההצעות שניתן יהיה להשלים את המאגרים רק בין השנים 2029-33 (11 עד 15 שנה מהיום – בדרך כלל, במציאות, הזמן הזה מתארך פי שניים). גם העלויות עולות בהתאם. מעריכים שעלות הפרויקטים החדשים תהיה גדולה פי 7 מעלות של מאגר סט-לואיס שהושלם ב1968 וגודלו דומה.

לפני כמה שנים העבירו תושבי קליפורניה המודאגים חוק, במשאל עם, המחייב את ממשלת קליפורניה לבנות מאגרי מים. ממשלת קליפורניה התעלמה ממשאל העם ולא בנתה דבר, עד היום. הקמה של סכרים ומאגרים גדולים הפכה לבלתי אפשרית בשל עודף רגולציה והתנגדות של ארגוני הסביבה, המתנגדים נמרצות לכול פרויקט פיתוח גדול בכול תחום (כבישים, בתי זיקוק, מפעלים, שכונות חדשות וכו'). אין בקליפורניה בעיה של מחסור במים, יש בעיה של שיתוק מוחין רגולטיבי שלא מאפשר בניית תשתיות נחוצות.

גם אצלנו אין בעיה של מחסור במים, אומר צור שיזף. כמות המשקעים בארץ לא קטנה בשנים האחרונות. יורדים בארץ מספיק גשמים, כדי לספק כול צריכתנו ויותר. הבעיה, גם כאן, שהמים נשפכים לים. צריך ללכוד אותם ולצבור אותם במאגרי המים הטבעיים, התת קרקעיים (האקוויפרים), הקיימים. דרושים פרויקטים ללכידת מי שיטפונות והחדרתם לתוך המאגרים תת קרקעיים. מאגרים עיליים פחות יעילים בגלל ההתאדות הגדולה באקלים שלנו. בקיצור: אין בעיה של מחסור במים – יש בעיה של מחסור בתשתיות הנדסיות לניצול המים הקיימים. גם אצלנו מצאו שקל לצאת במסע יחסי ציבור עם שלטי חוצות ותקציבים למשרדי פרסום מקורבים לפוליטיקאים. אז, במקום לבנות תשתיות – מתבכיינים על "שינויי האקלים" (שאין בהם ממש) ועוסקים בהטפת מוסר ("חסכו במים!").

יעקב

סיכון לאי שפיות.

אין סוף לתופעות ודברים שהחממיסטים מייחסים לבייבי שלהם – ההתחממות הגלובאלית / שינויי האקלים. (זה האחרון הוא המונח שבאופנה כרגע). דבר אחד בטוח: ההתחממות הגלובאלית גורמת לאנשים נורמליים לכאורה לאבד את שפיות דעתם.

ככה, למשל, פרסם המשרד לאיכות הסביבה הממשלתי, של ממשלת בריטניה, דוח הקובע שבבריטניה צפוי מחסור במים. מחסור במים! בבריטניה! (מה הם חושבים שהם בישראל ???). כול מי שמבקר בבריטניה חייב להצטייד היטב במטריות ושכמיות היות וקשה לעבור יום בבריטניה בלי גשם. אבל – חכמי איכות הסביבה (אנשים רציניים ונורמליים לכאורה) צופים מחסור במים! הכול בגלל ההתחממות הגלובאלית הנוראית.

"בריטניה צפויה למחסור במים החל משנת 2050, אם לא יינקטו צעדים לצמצום הצריכה והבזבוזים" אומר הדו"ח.

כלומר, כמו אצלנו, צריך להטיף לחסכון במים. הסוכנות הממשלתית לאיכות הסביבה ממליצה שאנשים יקבעו לעצמם יעדי צמצום צריכה אישיים, ולהשתמש במים בצורה "חכמה" בבתים. היא ממליצה שאנשים ייכנסו למשטר מים, ובעזרת משמעת עצמית של ברזל יורידו את הצריכה הממוצעת מ 140 ליטר לאדם, ליום, ל 100 ליטר בלבד.

בבריטניה משתמשים בכ 9500 מיליון קוב מים בשנה, 55% לשימוש ביתי ותעשייתי ו 27% לקירור תחנות כוח. מהרבה אגמים, נהרות ומאגרים תת קרקעיים יש שאיבת יתר, לדברי הנייר. כמובן, שאיבת היתר, אם קיימת, היא בדרום, באזורים מאוכלסים. בצפון יש מים בלי סוף. יכול להיות שהם צריכים מוביל מים ארצי....

הם מודים שגם לפי המודלים האקלימיים החממיסטים לא צפויה ירידה במשקעים בבריטניה...

הרעיון שבבריטניה יש מחסור במים הוא אבסורדי לחלוטין, ויכול לצוץ רק במוח שנפגע קשות (נמס) מההתחממות הגלובאלית. הנכון הוא שגידול האוכלוסייה וההצטופפות בערים גדולות דורש תשתיות מים (ושאר תשתיות) מתאימות. צריך לבנות מאגרים, צנרת, מכוני טיהור למי שתייה, וכול התשתיות הדרושות לאספקת צרכי אוכלוסייה גדולה. ייתכן ויהיה צורך להעביר מים מהצפון לדרום. אם לא יהיו תשתיות יחסרו מים בברזים, אבל מחסור במים כללי בבריטניה – זה רעיון מצחיק.

Even low population growth and modest climate change "suggest significant water supply deficits by the 2050s, particularly in the South East"

האזכור של שינויי האקלים הוא עוד סימן לשיגעון האופנתי היום, כשאתה לא יכול לכתוב שום דבר בלי להזכיר ולציין את המילים האלה. הם מציינים בעצמם שלא צפוי קיטון המשקעים – אז בשביל מה לציין "שינויי אקלים"?? כי זה אופנתי...

אז תזכרו, כאשר אתם נוסעים ללונדון קחו עמכם מטריות ושכמיות ומימיות...

יעקב

שימוש שטותי ב"שינויי אקלים".

מאמר בוואינט מספר לנו על קמפיין פרסום חדש של רשות המים למען חיסכון במים.

המאמר פותח במשפט שטותי וחסר שחר זה:

הפעם מבקשים ברשות להפוך את צריכת המים המצומצמת לאורח חיים קבוע. זאת בשל העובדה שגם ברחבי העולם חווים שינויי אקלים והדבר מחמיר את הסיכונים למחסור מתמשך במים.

דוחפים פה הכול ביחד, בייחוד את המוטו האופנתי "שינויי אקלים" וגם "גם ברחבי העולם" , וכול מיני מילים וסיסמאות חסרות שחר. נכון – בארץ היו כמה שנות בצורת... אז מה? זה נורמלי בארץ. יש שנות בצורת ויש שנים יותר שופעות.  באשר ל"עולם" – מה זה משנה מה קורה בעולם? זה לא רלוונטי לנושא צריכת המים בארץ. (נכון – גם בעולם יש היסטריה של "שינויי אקלים" חסרת שחר, ופתאום יש "מחסור במים" גם בבריטניה, בה הגשם אינו פוסק לרגע כול השנה!, ראו קטע בהמשך).

בכול אופן אין נתון שמראה על ירידה שיטתית ורב שנתית במשקעים בארץ. פשוט אין. המשקעים בארץ באותה רמה בערך מאז החלו המדידות לפני כ 100 שנה. שינויי אקלים או לא – אין בארץ ירידה במשקעים.  יש בצורת תמיד, בשנים אחדות יותר ובאחרות פחות. מה יהיה בעתיד – איש אינו יודע, למרות ריבוי המתנבאים. מה שיש בארץ זו עלייה גדולה מאד באוכלוסייה וברמת החיים – שני נתונים שגורמים לעלייה בצריכת המים. לכן – מחסור במים אולי יש, אבל קשר לסיסמה האופנתית החלולה "שינויי אקלים" אין.

"כמו כן, מבקשים ברשות המים לפעול לצמצום הביקוש וריסון הצריכה"

עוד שטות. רשות המים תפקידה לדאוג לאספקת המים ולמילוי כול הצרכים והביקושים במים. אין זה תפקידה לבכות כמה קשה לה בגלל  "שינויי האקלים".  בייחוד שרשות המים גובה מהצרכנים בישראל מחיר גבוה מאד עבור המים. אם הצרכן משלם את המחיר – על הרשות לספק את המים ולא לחפש תירוצים. אם צריך עוד מפעלי התפלה – שיקומו עוד מפעלים...

ישראל חווה רצף של חמש שנות בצורת. המחסור בצפון הוא החמור ביותר מאז החלו המדידות. מצב הנחלים ומקורות המים בשפל חסר תקדים. חסרים במקורות המים כ- 2.5 מיליארד קוב.

ישראל חוותה צריכת יתר של 2.5 מיליארד קוב מתוך אוצרות הטבע המצומצמים (במים) שקיימים בארץ – ושתמיד היו מוגבלים. מחסור המים טבעיים הוא טבעי ... ארצנו שחונה מטבעה. צריכת היתר היא מעשה ידי האדם. הפתרון: אספקה שמתואמת  לצריכה – באמצעות מפעלי התפלה – לא בכיינות ותירוצי שווא.

אנחנו נמצאים בגרעון מצטבר של 1.2 מילארד קוב בכנרת. לא היה לזה תקדים ב-100 שנות מדידה.  בוודאי שאנו נמצאים בגרעון בכנרת – כי אנו שאבנו את המים ממנה כדי לשפוך בשדות (לחקלאות). זה לא גרעון טבעי ולא קשור ל"שינויי אקלים".

המטרות של הקמפיין: קצת לתת פרנסה למשרדי פרסום מקורבים, קצת לעשות פרסומת עצמית לפוליטיקאים (לא אוסיף לפרסום על ידי אזכור שם...הם השיגו מטרתם על ידי פרסום תמונתם בוואינט חינם אין כסף), וקצת ללחוץ על האוצר ולהוציא ממנו עוד כסף... המטרות הרגילות ב"קמפיינים" של משרדים ממשלתיים.

יעקב

אופנתית, שחורה, ובלתי מבוססת

אופנתית, שחורה, ובלתי מבוססת - היא התחזית הבאה: "שנות בצורת רבות, קשות וארוכות יותר".

הפעם ה"נביאים" הם חוקרים ישראליים. הם חוזים שעד 2100 אנו נחווה בישראל יותר אירועי בצורת, והם יהיו קשים יותר וארוכים יותר.

איך בדיוק הצליחו ה"חוקרים" להנפיק את הנבואה הזו ? האם שבה הנבואה וניתנה לישראל? לא, הם עשו זאת בעזרת הכלי הפופולארי כל כך היום – מודלים מתמטיים. כשאומרים "מודלים מתמטיים" אמורים ההדיוטות לקפוץ לדום ולהצדיע. הרי הנביאים הם לא סתם נביאים הם "חוקרים".

כשבוחנים, בהמשך הדיווח ב ynet את הפרטים (ומי בכלל טורח לקרוא פרטים?) מסתבר שהכול מבוסס על הנחה שכמות המשקעים במאה הקרובה תקטן ב 25%. ועל מה מבוססת הנחה זו? על כלום. זו סתם הנחה. בגדר "נגיד ש...". אתם מבינים ? המסקנה (שנות בצורת ארוכות) היא הנחה א-פריורי – הנחה שה"חוקרים" עשו מראש. ככה הם מאמינים. ההנחה הזו לא נדרשת להוכחה, כולם מאמינים הרי באופנה הנוכחית. האם אנו זקוקים ל"מודלים מתמטיים" כדי שיגידו לנו שאם כמות משקעים תקטן ב 25% אז יהיו יותר שנות בצורת? גם כן מחקר...

מחקרים כאלה – בהם המסקנה נובעת מההנחה הראשונית, וההנחה לא מבוססת על כלום – והשימוש הטריוויאלי והשטותי במודלים מתמטיים - היו נזרקים פעם מכל המדרגות, בכל מוסד אקדמי או מדעי מחמת חוסר רצינות.

היום האופנה השתנתה, כל שטות הולכת, בתנאי שהמסקנה קולעת לטעם האופנה והתקינות הפוליטית.

בינתיים, מחקר שעשה ד"ר נועם חלפון מאוניברסיטת חיפה (לפני מספר שנים) בו בדק את המספרים לאשורם – את מדידות המשקעים שנמדדו בארץ ישראל מאז תחילת המדידות – גילה שאין מגמת ירידה בכמות הממוצעת של המשקעים בארץ.

יעקב

מחקר: שינויי האקלים טרם השפיעו על ישראל.

מחקר: שינויי האקלים טרם השפיעו על ישראל. "ב-60 השנים האחרונות לא חלו שינויים ניכרים בכמויות הגשם בישראל; הסיקור התקשורתי אחראי לתחושה כי מזג האוויר הפך קיצוני."

"בעוד המודלים האקלימיים חוזים לאזורנו נבואות שחורות של שינויי אקלים, התצפיות בשטח בתחום המשקעים מצביעות על יציבות אקלימית אפרורית" - כך אומר נועם חלפון מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה, שהשלים באחרונה עבודת מחקר המצביעה על כך שבשישים השנים האחרונות לא חלו שינויים משמעותיים בכמויות הגשמים היורדות בישראל."
"חלפון בדק במהלך השנתיים האחרונות את כל נתוני הגשם החודשיים (כמאתיים אלף נתונים) הנמצאים במאגר השירות המטאורולוגי מאז קום המדינה. בנוסף, נבדקו נתוני גשם יומיים מ-30 תחנות מטאורולוגיות ודיווחים על אירועי אקלים חריגים. הבדיקה כללה את האזור הנמצא מצפון לקו המדבר (מצפון לנגב), וכן תחנות מטאורולוגיות רבות באזור זה, על מנת לקבל תמונה אמינה של מגמת המשקעים לאורך השנים."

"על פי ממצאי המחקר, לא חל באזור שנבדק כל שינוי בכמויות הגשם. כמויות הגשם החודשיות הממוצעות לא הראו מגמת שינוי מובהקת באף אחד מחודשי השנה וחלוקת הגשם בין עונות הסתיו, החורף והאביב לא עברה גם היא כל שינוי מהותי"

"את תחושת ההקצנה באירועי מזג אוויר המקננת בציבור ניתן לתלות לפיכך במגמת גידול בסיקור התקשורתי של אירועי מזג אוויר ואירועים קיצוניים בפרט, ולא במגמת גידול בכמות האירועים הללו", מציין חלפון.

"לדבריו, (של פרופ' דני רוזנפלד מהחוג למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית) בינתיים יש להתייחס בספקנות להערכות של מודלים לגבי היקף שינויי האקלים הצפויים בישראל, אם כי יש הסכמה ששינויים כאלה עתידים להתרחש"

לגבי המשפט האחרון: "יש הסכמה ששינויים כאלה עתידים להתרחש" – על מה מבוססת הסכמה זו ? הרי לגבי המודלים "יש להתייחס בספקנות" – מה אם כן הבסיס להסכמה ? הרגשת הבטן של פרופ' דני רוזנפלד ? או אולי הדיווחים בעיתונות ? מעצבן שאנשים מדברים סתם, דיבורים שאין מאחוריהם כלום, ועוד אנשים שמתהדרים בתארים אקדמיים מפוצצים.
יעקב

דעיכת הרוח בגרמניה.

אין עוד מדינה בעולם שאימצה את האנרגיות המתחדשות (שמש ורוח) במרץ, בכוח, בעוצמה ונחישות כמו גרמניה. אין עוד מדינה שהשקיעה כול כך הרבה כסף בשיטת "יעלה כמה שיעלה", ובנתה כול כך הרבה מתקנים (ביחס לגודל המדינה). היא חוקקה חוקים, קבעה יעדים, ועשתה כול מה שניתן לעשות, והפליגה אל "מהפכת האנרגיה" energiewende בכול הכוח האפשרי, ללא מעצורים, עם תמיכה אידאולוגית נלהבת של ראש הממשלה ורוב גדול בציבור. ולאן הם הגיעו אחרי 18 שנה של ריצה? לשום מקום.

כתבנו בקטע הקודם על דעיכת אנרגיית השמש בגרמניה, אשר הגיעה לאספקה של 6% מהחשמל ודורכת במקום ב 3 השנים האחרונות. בקטע הזה נספר על דעיכת טורבינות הרוח.

בגרמניה הותקנו עד כה כ 29,000 טורבינות רוח יבשתיות, בהספק כולל (כאשר הרוח נושבת בעוצמה המתאימה) של כ 50 GW (עוד כ 5  GW – טורבינות בים). הרוח, ביבשה משיגה מקדם תפוקה (capacity factor ) של כ 20% - כלומר מפיקה חשמל כ 20% מהזמן (בים – כ 35%).

הרוח הפיקה כ 12% מהחשמל - פי שניים מהשמש, עם סובסידיה פי 2 יותר קטנה. אולם, גם בתחום הרוח יש עייפות מסוימת מסובסידיות, וב 2017 היה מעבר למכרזים במקום תעריפי הזנה קבועים מראש – דבר שהביא לקיטון הסובסידיות. קיטון הסובסידיות – פירושו קיטון ההתקנות. בעיה נוספת היא היעדר קווי תמסורת בנפח מספיק מאזורי הרוח החזקה בצפון גרמניה לאזורי צריכת החשמל בדרום. כמו כן גדלה ההתנגדות של התושבים להתקנת טורבינות ביבשה, בשל השחתת הטבע והנוף ומטרד הרעש.

עכשיו יש בעיה חדשה: בקרוב מתחילים להסתיים החוזים ל 20 שנים של תעריפים גבוהים מובטחים שעל בסיסם פעלו כול תחנות הרוח מאז תחילת ההתקנות בשנת 2000. בשנת 2020 מסתיימות הסובסידיות עבור כ 5700 טורבינות בעלות כושר ייצור (תיאורטי) של כ 4.5 GW. ארגון מפעילי הטורבינות מעריך שעד 2023 יסתיימו החוזים של 14 GW  כושר תפוקה, דהיינו, יותר מ ¼ של הטורבינות הקיימות. מה יעלה בגורלן של הטורבינות הישנות שאיבדו את הסובסידיות – כלומר ההכנסה המובטחת? הן יצטרכו למכור את החשמל במחירי שוק (לפי היצע וביקוש). הבעיה היא שמחירי השוק נמוכים, ובייחוד כאשר הרוח נושבת, וכול הטורבינות מפיקות חשמל באותו זמן, האספקה גדולה מהביקוש והמחירים אפסיים. בתנאים כאלה לא יוכלו הטורבינות לכסות את הוצאות התפעול השוטפות, בייחוד שהוצאות התחזוקה (תיקון תקלות) של טורבינות ישנות גבוהות. ייתכן ולא יהיה מנוס מלמכור את הטורבינות הישנות, אם אפשר, לארצות מפגרות כמו אפריקה או מזרח אירופה, במחירים נמוכים. אם גם זה לא יתאפשר יצטרכו לפרק את הטורבינות – החוק הגרמני מחייב את הבעלים לסלק טורבינות שאינן בשימוש. פירוק הטורבינות כרוך בהוצאה גדולה, ויתיר בכול מקרה צלקות של בסיסי בטון ודרכים בשטחי טבע.

לפי מצב הדברים עכשיו יש סיכוי גדול שכמות הטורבינות שיושבתו יהיה גדול מכמות הטורבינות החדשות ושהפקת אנרגיית רוח (לפחות ביבשה) יקטן בשנים הבאות ולא יגדל. כלומר הגידול בתפוקצ חשמל רוחני ייעצר והיעדים הנעלים של אחוזי אנרגיה מתחדשת רחוקים מהשגה יותר מאי פעם. ההתקדמות היא לאחור.... (גם של הרוח וגם של השמש).

מסקנה: אי אפשר להתעלם מחוקי הפיסיקה והמציאות. אידאולוגיה לא מפיקה חשמל.

יעקב

שלג בדרום צרפת, במאי.

אתמול "קפאתי" מקור בחתונה שנערכה בגן אירועים, תחת כיפת השמיים, בישראל, בגובה פני הים בערך. התנחמתי בכך שאחרים קפאו יותר...

שלג נדיר ירד אתמול (14 למאי) במחוזות ארדש Ardéche  ולוזר  Lozere בדרום צרפת.

תצלום: Twitter@Meteos – השרות המטאורולוגי הצרפתי.

תצלום: Twitter@Meteos – השרות המטאורולוגי הצרפתי.

Meteos@Meteos_

Meteos@Meteos_

Ce lundi matin, belle couche de #neige (autour de 40cm) entre #HauteLoire et #Ardèche aux #Estables à 1320m d'altitude via https://www.lamontagne.fr/ 

10:07 AM - May 14, 2018

השלג ירד באזורים שגובהם החל מ 600 מ'. שלג יוצא דופן ומאוחר, בחודש מאי, ירד בפעם האחרונה, בדרום צרפת, ב 4 במאי 1987. רק 5 ימים לפני זה היו הטמפרטורות באזור קיציות, והגיעו ל 25 מעלות. מעולם לא הייתה ירידה כול כך תלולה בטמפרטורות בזמן כה קצר.

במקום אחר, מישיגן, ארה"ב נקבע שיא של טמפרטורה נמוכה לחודש אפריל, בתאריך 4 באפריל, והטמפרטורה הייתה 20.1- (מינוס – צלסיוס). שיאים שליליים בתחילת אפריל נמדדו גם באילינוי ומינסוטה. 

 החקלאים במערב התיכון של ארה"ב נאלצו לדחות את זריעת התבואות.

Temperature difference from normal, April 1-8. (WeatherBell.com)

גם אצלנו היו באפריל וראשית מאי טמפרטורות נמוכות וכמות מאד יוצאת דופן של גשמים.

מזל שיש מדי פעם אתנחתות בהתחממות הגלובאלית הנוראית.

יעקב