גרמניה אינה מסוגלת לשאת בעלות האנרגיה הירוקה

גרמניה חייבת להקטין את העלויות של המעבר מאנרגיה אטומית לאנרגיה ירוקה, אומר סיגמאר גבריאל, שר הכלכלה והאנרגיה. חברות וצרכנים נושאים בנטל של כ 24 מיליארד אירו (32 מיליארד דולר) לשנה, בגין הסובסידיות הירוקות, אמר גבריאל בוועידה בברלין.

"אני לא מכיר שום כלכלה אחרת (ארץ אחרת) שמסוגלת לשאת בנטל כזה. אנו חייבים לוודא שהאנרגיה לא תפגע בהצלחתנו הכלכלית. גרמניה חייבת לעשות שימוש באנרגיות פחמיות היעילות והזולות ביותר." הוא אמר.

"העלות של המקורות המתחדשים מגיעה לגבול של מה שאנו יכולים לשאת, אבל אנו נמשיך לפתח שמש ורוח" [איך תמשיך אם העלויות כבר בגבול של מה שיכולים לשאת? גבריאל רוצה גם לאכול את העוגה וגם לשמור עליה]. לעומת זאת – ביומסה זה יקר מדי... [בוקר טוב גבריאל. אולי היה כדאי לעשות חישוב עלויות לפני שהשקעתם בזה, ולא אחרי זה?... אבל לא. כאשר ההיסטריה חוגגת, החישוב הרציונאלי נשכח, ומפליגים בהרפתקה אינסטינקטיבית, מהמותן, בשיטה "יעלה כמה שיעלה". כאשר מגיע החשבון, פתאום זה "מעבר ליכולתו של אף אחד"].

גבריאל ינסה להגביל את הסובסידיות לחשמל רוחני (התקנות חדשות ביבשה) ל 9 סנט של אירו, ואת כמות ההתקנות ל 2.5 ג'יגוואט לשנה. הדבר אולי ימתן את עליית העלויות, אבל לא יקטין אותן.

מה שהקטע לא מספר הוא שהאנרגיות המתחדשות בגרמניה (שמש ורוח), שהותקנו כבר בכמויות אדירות (23 אלף טורבינות רוח ומיליון ורבע התקנים סולאריים) מספקת אחוז קטן מהצריכה (12.5%),   והקטנת הפליטות היא עוד יותר קטנה, ואין שום דרך, טכנית או כלכלית, להתקרב ליעדי צמצום הפליטות שהכריזו עליהם. השפעת כול ההוצאה האדירה הזו על האקלים היא בערך אפס, גם אם מניחים שאכן פליטות הפד"ח משפיעות על האקלים.

יעקב

עצירת ההתחממות כבר כאן (אפילו בנייצ'ר).

מאז שנת 1998 אין למעשה התחממות גלובאלית. הייתה התחממות בין השנים 1975 עד 1998, אבל מאז הייתה עצירה, והטמפרטורות נשארו אומנם ברמה קבועה  - הרמה הגבוהה שהושגה, אבל אין מגמה של עלייה נוספת. אלה העובדות – זה מה שהטרמומטרים מראים.

כאשר הצביעו הספקנים על עובדה זו טענו החממיסטים: "אין דבר כזה, ההתחממות נמשכת כסדרה, אלו סתם שקרים ודיסאינפורמציה שמפיצים המכחישים". אבל, עובדות הן עובדות, והעצירה נמשכת עוד ועוד, ועכשיו מודים פחות או יותר גם החממיסטים שיש עצירה "מסתורית" ומחפשים בנרות הסברים לתופעה ה"מוזרה" – שלמרות העלייה הקבועה והמתמדת בפד"ח אין עלייה מקבילה של הטמפרטורות.

כעת התפרסם מאמר על "בעיה" זו בשבועון נייצ'ר, מעוז החממיסם, שהחליט רשמית לא לפרסם מאמרים של ספקנים, כי הם נוגדים את קו המערכת. ככה הם כותבים (בהמשך הטקסט מנייצ'ר, תמצות, תרגום ופרפרזה שלי):

"המסתורין הגדול ביותר במדעי האקלים החל, מבלי שאיש ישים לב, בסביבות 1997, כאשר הייתה החלשה (מסתורית) ברוחות הקבועות הנושבות באוקיינוס השקט". אז נוצרה תופעת אל-ניניו, כאשר מים חמים על פני האוקיינוס, שהרוחות נושאו קודם אל כיוון אינדונזיה, חזרו והצטברו ליד חופי דרום אמריקה. הניניו גרם לעלייה גדולה של הטמפרטורות באותה שנה (1998) אבל, מאז, העלייה נעצרה. במשך כמה שנים התעלמו המדענים מעצירה זו ואמרו שזה סתם רעש במערכת, תנודות טבעיות זמניות. אבל ההפסקה בהתחממות נמשכה, ויצרה משבר ביטחון בתחום חקר האקלים. למרות שהיו עליות וירידות, ממוצע הטמפרטורה על פני כדור הארץ לא עלתה מאז 1998, בניגוד לתחזיות המודלים והעלייה המתמדת בגזי החממה. הספקנים (אומר נייצ'ר) קפצו על המציאה וטוענים שההתחממות הגלובאלית נעצרה, אבל מדעני האקלים יודעים שהחום חייב עדיין להצבר היכן שהו, במערכת האקלים, אבל הם מתקשים להסביר הכין הוא, והם אפילו מתחילים לתהות שמא יש פגם במודלים שלהם [שומו שמיים].

כעת, כאשר ההפסקה הזמנית בהתחממות (hiatus) [איך יודעים אם זו רק הפסקה??] נכנסה לשנתה ה 16 מתחילים קצת להבין את הנושא... [כלומר הטענה הקודמת שהם מבינים את מערכת האקלים היטב, ושהיא מונעת בעיקר על ידי גזי חממה לא הייתה הכי מדוייקת...].

בטבלה של הטמפרטורות הגלובאליות (של פני כדור הארץ, כלומר – האטמוספרה, בשכבה הצמודה לקרקע) – רואים ניגוד ברור וגבוה בין תקופת ההתחממות המהירה בשני העשורים לפני 1998, לתקופה שמאז. על פי המודלים האקלימיים הייתה צריכה להיות התחממות בקצב של 0.21 מעלות צלסיוס לעשור, אבל בפועל הייתה רק 0.04 מעלות.

ההסבר הכי פשוט הוא שאלו הן תנודות טבעיות שתמיד היו [וההתחממות לא הייתה חלק מאותן "תנודות טבעיות"??]. אבל, אף אחת מהסימולציות של המודלים לא הראו עצירה כזו, בזמן הזה. הדבר הוביל ספקנים רבים וגם מקצת מהמדענים [שימו לב ה"ספקנים" אינם "מדענים", רק החממיסטים הם מדענים] למסקנה השנויה במחלוקת שייתכן והמודלים מייחסים משקל יתר לאפקט גזי החממה, וההתחממות העתידית לא צפויה להיות כול כך גבוהה כמו שחששו. אחרים אומרים שמסקנה זו סותרת את המגמות ארוכות הטווח ואת נתוני הפלאו-קלימטולוגיה, המנסים לשחזר טמפרטורות מהעבר הרחוק שלפני המדידות. אחרים אומרים שהזמן קצר מדי, וצריך להמתין 50-100 שנה כדי לדעת בבירור אם המודלים נכונים או לא. אבל אפילו המדענים שעדיין מאמינים במודלים מודים שיש לחץ גובר להסביר מה קורה כעת. עד עכשיו נחשבה העצירה כחלק מהרעש, אבל עכשיו זה הפך למשהו שדורש הסבר.

עכשיו מחפשים הסברים שונים. החלשת קרינת השמש ואירוסולים הם הסברים שהוצעו, אבל חושבים שהשפעתם קטנה. תופעה אחרת היא ה PDO  (pacific decadal oscillation ), תופעה של תנודות בין חם לקר באוקיינוס השקט, עם מחזוריות שבין 15-30 שנה. חוקרים זיהו את ה PDO  רק ב 1997, ורק לאחרונה החלו להבים יותר טוב את השפעתו. בהמשך מופיע דיון על מספר תיאוריות שמציגים מדענים שונים שמנסות להסביר את התופעה של תנודות החום של פני המים באוקיינוס השקט, והשפעתן על האקלים.

עד כאן המאמר בנייצ'ר.

המעניין הוא שמעולם לא דיברו ולא חיפשו הסברים להתחממות בתנודות של האוקיינוס השקט, ב PDO, שבכלל לא היה ידוע לפני כמה שנים כשהחלה ההיסטריה ההתחממותית. רק כאשר יש "עצירה" פתאום גילו שיש PDO  ויש "תנודות טבעיות", וגם עכשיו כלל לא עולה בדעתם שייתכן והתנודות האלה הן גם הגורם לעלייה שהייתה בין 1975-98. מדען אחד, מרק קיין, טוען ככה, אבל החממיסטים לא קונים את זה (עדיין).

השורה התחתונה היא: באקלים – הבלתי ידוע רב מן הידוע. הטענות של החממיסטים שהם יודעים בוודאות מה מניע את האקלים, ושבטוח ב 95% שגזי החממה שבני האדם פולטים גרומים להתחממות נוראית – טענה זו אין לה אחיזה במציאות. לכן, כנראה, היא נובעת מאקטיביזם אידאולוגי. במציאות אין יודעים הרבה. הכול השערות, ללא ביסוס מוצק. אין אנו יודעים אם יש או אין התחממות מעשה ידי אדם, ומה שיעורה, והאם תהיה מסוכנת או לא. המאמר בנייצ'ר אינו מנסח זאת בדיוק ככה (כי זה לא תקין פוליטית) אבל זה מה שמסתמן ממנו בבירור: יש עצירה "מפתיעה" בהתחממות, שסותרת את המודלים (מה שחשבו שאנו מבינים), ואין הסבר ברור וטוב לתופעה. ואת זה אומר בטאון החממיסטים (סליחה, המדענים), נייצ'ר, ולא המכחישים הרשעים, משרתי השטן (הנפט).

יעקב

אירופה מוותרת על יעדים אקלימיים.

אירופה (האיחוד האירופי) ידועה כחלוצה במלחמה נגד ההתחממות הגלובאלית, וביעדים השאפתניים והמחייבים שהציבה לעצמה. היא גם החלוצה בהוצאת סכומי כסף אדירים למטרה זו, בשיטה "יעלה כמה שיעלה".

כעת עושים באירופה חשיבה חדשה, ויש רושם שאירופה מוותרת על היעדים השאפתניים, וגם נוטה להתיר שימוש בשיטת הפראקינג להפקת גז. הדבר מסכן, בין השאר, את מהפכת האנרגיה של גרמניה. [מהפכה שנידונה לכישלון מראש, לדעתי].

בשנת 2007, כאשר גרמניה החזיקה בנשיאות הוועד האירופי (European council – מעין ממשלה של האיחוד האירופי) התקבלה חבילה של חוקי אקלים ואנרגיה שנקראה "20-20-20" – שכללה קיטון ב 20% בפליטות פד"ח, 20% של מקורות אנרגיה – מאנרגיה מתחדשת, ו שיפור ב 20% ביעילות האנרגטית (חיסכון באנרגיה). כול אלה נקבעו כיעדים מחייבים עד שנת 2020. כול האחוזים מתייחסים לשנת הבסיס 1990. (שנה זו נבחרה לצורך אחיזת עיניים, ושיפור הרגשת הבטן. זו השנה בה נפל הקומוניזם, ובתי החרושת המזהמים והבלתי יעילים של מזרח אירופה, כולל מזרח גרמניה, נסגרו ממילא מסיבות כלכליות, בלי קשר למלחמה האקלימית. מדינות אירופה מנסות לייחס ירידה טבעית זו של הפליטות להישג של עמידה ביעדי המדיניות הסביבתית).

כעת מסתמן (בדיונים שעוד לא הסתיימו) שמשלושת היעדים – מוותרת הוועדה על שניים (קישור בגרמנית) (אחוז מחייב של אנרגיה מתחדשת, ויעילות אנרגטית) ונשארת עם יעד אחד בלבד – צמצום הפליטות. היעדים בנושאים אחרים יהיו רק הנחיה לא מחייבת, וכול מדינה תקבע את מדיניותה בעצמה, ולא תהיה תחת חובה כלל אירופית.

בנוסף אינה מתכוונת הועדה האירופית לקבוע מגבלות חמורות נגד שימוש בשיטת הפראקינג, ונראה כי תקבע רק הנחיות כלליות, ותשאיר בידי המדינות את ההחלטה אם להתיר פראקינג ובאיזה תנאים.

הניו יורק טיימס, המדווח גם הוא על המיתון או האטה בשאפתנות האירופית בנושאי האקלים – מייחס זאת למשבר הכלכלי שממנו אירופה עדיין לא התאוששה. בעיות אחרות בוערות יותר באירופה (למשל האבטלה בשיעור 25% בספרד), ואין להם ראש וכסף להמשיך להתעסק עם האקלים.

האמת היא שהמסלול בו רצה אירופה קדימה – בניית תחנות רוח ופאנלים סולאריים בהמוניהם, בשיטת "יעלה כמה שיעלה" – הוא מסלול סרק שאינו מוביל לשום מקום. מבחינה טכנית – תחנות הרוח והפאנלים הסולאריים אינם מסוגלים לספק אחוז גבוה של הצריכה בחשמל, ואינן מסוגלים לכן, להביא לירידה של ממש בפליטות. הם נאחזו באשליה שאין לה רגליים במציאות ההנדסית-טכנית. לאט, לאט הם מבינים זאת. הם עוד לא מודים שעשו שגיאה, אבל מתחילים לרדת ממנה בהדרגה.

יעקב

ד"ר קורי בועדת הסנאט.

וועדת הסביבה של הסנאט האמריקאי קיימה דיון מיוחד על תכנית הנשיא אובמה למלחמה בשינויי האקלים. ד"ר קורי הוזמנה, יחד עם אחרים למסור עדות, הנה עדותה (תרגום ופרפרזה שלי).

"ההנחה של תכנית הפעולה של הנשיא היא שיש קביעה ברורה של המדענים שההתחממות הגלובאלית, מעשי ידי האדם AGW – כבר גרמה לתופעות הרסניות. תיאוריית ה AGW  מבוססת על תהליך די ברור וידוע  [התחממות בגלל גזי חממה]  אבל השיעור הכמותי לא ידוע. כמה קווים של ראיות מהדוח מס' 5 של ה IPCC   מראים שההנחה של התחממות מעשה ידי אדם היא יותר חלשה כעת מאשר בעת הדוח הקודם, מס' 4, משנת 2007. אלה הראיות:

·         במשך 16 שנים לא הייתה עליה משמעותית בטמפרטורות פני כדור הארץ. יש פער הולך וגדל בין התצפיות (המדידות) לבין תחזיות המודלים האקלימיים.

·         ל IPCC  אין הסבר משכנע או ברור על הפסקה זו בהתחממות.

·         יש כמות גדלה של ראיות המצביעות על רגישות אקלימית יותר נמוכה לריכוזי הפד"ח באטמוספרה.

·         ה IPCC, בדוח מס' 5, הוריד את התחזיות לעליית הטמפרטורות בשנים 2016-36, ביחס לתחזיות המודלים באותה תקופה. [כלומר: המומחים הנפיקו תחזית סובייקטיבית נמוכה יותר מהתחזית של המודלים – כלומר הם מראים בכך שהם עצמם מטילים ספק במודלים.]

הראיות המתחזקות שהמודלים האקלימיים רגישים יותר מדי לפד"ח  יש להן השלכות לגבי ייחוס הסיבות להתחממות בסוף המאה ה 20 לבני האדם, וגם לגבי התחזיות להתחממות במאה ה 21. רגישות האקלים לפד"ח ומידת חוסר הוודאות (או הידע) של ערך זה יש להם השלכות גדולות לגבי חישובי הכדאיות של הפחתת הפליטות, והמחיר החברתי של הפחם [כלומר שיעור הנזק שהוא גורם].

אם הפסקת ההתחממות הנוכחית נגרמה על ידי תנודות אקלימיות טבעיות [כלומר לא על ידי בני אדם], נשאלת השאלה איזה חלק מההתחממות שהייתה בין 1975-2000 נגרמה אף היא על ידי תנודות טבעיות.  במחקר שפרסמתי (אומרת ד"ר קורי) הראינו סיבות טובות להניח שההאטה בהתחממות תימשך עד שנות ה 2030. לעומת זאת – על פי המודלים, האטה כזו של התחממות במשך כ 20 שנה כמעט בלתי אפשרית. אם ההאטה תימשך יהיה צורך לעשות הערכה מחדש של המודלים האקלימיים והתחזיות למאה ה 21.

הניסיונות לשנות את האקלים על ידי הפחתת פליטות הפד"ח יכולים להתברר כחסרי תוחלת. ההאטה ב 15+ השנים האחרונות מראה שהפד"ח איננו הגורם השולט, המווסת טמפרטורות ושינויי האקלים. אפילו אם הפעולות לקיטון הפליטות יצליחו [בלתי אפשרי – יעקב] ותחזיות המודלים גם הן נכונות – ההשפעה של קיטון הפליטות לא תורגש במשך עשורים רבים. באותו זמן, שינויים בקרינת השמש, התפרצויות וולקניות ותנודות אקלים פנימיות יהיו מקור מתמשך להפתעות אקלימיות.

כתוצאה מההאטה בהתחממות יש הערכה מחודשת של החשיבות של תנודות אקלימיות טבעיות בקנה מידת זמן של עשורי שנים. הדוח המיוחד של ה IPCC  על מאורעות אקלימיים קיצוניים, שפורסם ב 2012, לא מצא ראיות לגידול במאורעות קיצוניים שניתן לייחס לבני אדם.

הדעה שבני האדם גורמים לגידול במאורעות קיצוניים ["שינויי האקלים כבר כאן!] היא המניע העיקרי לתכנית הנשיא למלחמה בשינויי האקלים. אבל, בארה"ב, מרבית התופעות הקיצוניות היו יותר גרועות בשנות ה 1930, ואפילו בשנות ה 1950, מאשר עכשיו, ומזג האוויר היה בכללו יותר נוח בשנות ה 1970. המאורעות הקיצוניים בשנות ה 1930 ואפילו 1950 לא נגרמו על ידי ההתחממות של גזי חממה [שאז לא החלה עדיין] ומיוחסים לתנודות הטבעיות. התחושה שמאורעות קיצוניים הם יותר תכופים ויותר עוצמתיים כעת מאשר היו בעבר נובעת מאמנסיה (שכחה) של מזג אוויר" [אפילו זקני צפת לא זוכרים]. [בקיצור: אין כעת יותר תופעות קיצוניות או תופעות יותר עוצמתיות מאשר בעבר].

התדירות והעוצמתיות של מאורעות קיצוניים תלויה בתנודות אקלימיות טבעיות. בין אם בני האדם גורמים להחמרה של תופעות קיצוניות ובין אם לאו, הפגיעה של מאורעות אלה תלך ותגדל בגלל גידול האוכלוסייה וריכוזי אוכלוסייה באזורים פגיעים. אזורים שימצאו פתרונות טובים ופעולות מנע לטיפול במאורעות קיצוניים ונזקי אסונות טבע, יהיו גם מוכנים לכול החמרה נוספת [אם תהיה] כתוצאה משינויי האקלים.

ההנחה שמתרחשים שינויי אקלים מסוכנים כתוצאה ממעשי בני האדם היא הבסיס לתכניות מרחיקות לכת להפחתת הפליטות, והקטנת החשיפה למאורעות קיצוניים. חלקים מתכניות אלה ניתן לטעון שהם חשובים גם מסיבות של מדיניות אנרגיה [בטחון אנרגטי], כלכלה [יצירת תעסוקה]  ושיקולים של בריאות הציבור ובטחון [הגנה]. אבל – הטענה שהנימוק העיקרי וההצדקה העיקרית לתכנית הפעולה [של הנשיא] מבוסס על ההתחממות הגלובאלית מעשה ידי האדם פוגעת הן במדע, והן בהליך קבלת ההחלטות המדיניות.

שיפוט טוב דורש להכיר בעובדה ששינויי האקלים מתאפיינים בחוסר וודאות גדולה. תכניות פעולה טובות ומוצקות חייבות להתבסס על סיבות אחרות, יותר טובות. יש להימנע מההובריס (הזחיחות, האמונה העיוורת) שאנו יודעים מה יקרה עם האקלים במאה ה 21."

עד כאן העדות.

סיכום העדות של ד"ר קורי – במילים שלי (פחות תקינות פוליטית, פחות טשטוש): שינויי אקלים?? מאורעות קיצוניים?? אנו לא יודעים הרבה, רמת הידיעה שלנו רחוקה מוודאות או סבירות גבוהה. כול תכנית פעולה ממשית, כדי שתהיה הגיונית, צריכה להיות מבוססת על נימוקים אחרים. כלומר: הקשחת התשתיות ופעולות מוכנות לאסונות טבע זה טוב – אבל לא קשור לשינויי אקלים. פעולות להפחתת הפליטות, אפילו אם יצליחו [ואין אפשרות כזו] לא יעזרו בכלום.

ד"ר קורי העידה לפני כמה חודשים גם בוועדה אחרת, של בית הנבחרים, עדותה כאן. יש לה הרגשה שעדויותיה משפיעות.

יעקב

סוף לסבסוד הרוח בארה"ב

תחנות הרוח בארה"ב נהנו מסבסוד בצורתו הנוכחית מאז 1992. לפני זה היה סבסוד אחר, החל מימי הנשיא קארטר, בסביבות 1977. הסובסידיה הנוכחית נקראת "זיכוי מס ייצור" או PTC – production tax credit . גובה הסבסוד היה 2.3 סנט של דולר לקוט"ש ( כ 8 אג לפי שער היום). הסובסידיה הזו פג תוקפה ב 31 בדצמבר 2013, ולא חודשה בינתיים – לא מן הנמנע שתחודש בהמשך אגב דיוני התקציב.

חלקה של הרוח באספקת החשמל בארה"ב הייתה  3.5% ב 2012, וכ 4% ב 2013. ס"ה יש כושר ייצור מותקן של כ 60 ג'יגוואט, שהנם משהו כמו 30-40 אלף טורבינות. (רק בסין יש יותר...)

מלבד הסובסידיה הישירה הזו, נהנית הרוח ממנדטים  -  ב 29 מדינות בארה"ב התקבלו חוקים המחייבים אחוזים מסוימים של אנרגיה מתחדשת, כלומר מחייבים את חברות החשמל לקנות חשמל רוחני בכול מחיר, כדי לעמוד במכסות. יש גם סובסידיות ישירות, בגבהים שונים, במדינות של ארה"ב, שממשיכות, ה PTC  שפג תוקפו היה פדראלי.

דוגמה למנדטים: קליפורניה התחייבה להשיג שליש מהחשמל שלה ממקורות מתחדשים עד 2020, ואילו מיין (בצפון מזרח ארה"ב) הציבה מנדט גבוה של 40% עד 2017.

לפי תחזית משרד האנרגיה האמריקאי, עלויות קוט"ש חשמל ממקורות שונים, יהיו, בשנת 2018 – כדלקמן: מגז – 6.7 סנט לקוט"ש, 8.7 סנט לרוח, 10 סנט לפחם ו 11 סנט לאנרגיה גרעינית. (שימו לב שהעלות לפחם כיום הרבה יותר נמוכה, משרד האנרגיה כנראה מניח שיטילו בעתיד מיסים על פחם).

שנת 2013 ראתה ירידה בהתקנות תחנות רוח, לעומת 2012. אנשי תעשיית הרוח מזהירים שביטול הסובסידיה תפגע בהמשך בניית התחנות. תחנות רוח שאושרו עד 31 בדצמבר 2013 תמשכנה ליהנות מהסובסידיה הזו במשך 10 שנים, גם אם עדיין לא הוקמו. ביטול הסובסידיה מתייחס רק לפרויקטים חדשים שעדיין לא אושרו בכלל. בשנים בהן פג תוקף הסובסידיה ירד מספר התחנות החדשות שהותקנו ב 93%.

חוות טורבינות חדשה בטהצ'אפי. הצילום הזה מכאן, רבים מהפרטים בטקסט (בקישור) אינם נכונים.

ארה"ב היא מדינה גדולה, ויש בה מרחבים פתוחים רבים, כלומר מקומות כמעט לא מיושבים. במקומות כאלה טורבינות הרוח מפריעות פחות. הבעלות על הקרקע פרטית במידה מאד גדולה, ובעל קרקע מקבל דמי חכירה שנתיים בין 3000-5000 דולר לכול טורבינה. הקרקע ממשיכה לשמש לגידולים חקלאיים או מרעה. הדבר שונה לחלוטין מארצות אירופה, כמו דנמרק, בריטניה, גרמניה או הולנד, שמאוכלסות בצפיפות רבה, וקשה למצוא שטח מרוחק מישובים בו הטורבינות לא יפריעו.

בעיה אחרת היא קווי ממסר. בגלל הפיזור של הטורבינות במקומות מרוחקים, נחוצים קווי ממסר ארוכים במיוחד כדי להביא את החשמל למרכזי הצריכה. הדבר כרוך בעלויות גבוהות (שלא מועמסות על בעלי הטורבינות), ובבעיה של התנגדות סביבתית למסלולי הקווים.

בס"ה תחנות הרוח הן תעשייה ענקית, בעלות גבוהה, שהתועלת ממנה אפסית, הן מבחינת הפקת חשמל והן מבחינת קיטון בפליטות הפד"ח.  הטורבינות מזהמות את הסביבה ופוגעות בערכי טבע. כולה בנויה במטרה להפיק רווחים מהסובסידיות. התקנת תחנות רוח חדשות תיפסק לחלוטין ברגע שייפסקו הסובסידיות והמנדטים.

יעקב

אנרגיה בגרמניה – אין מהפכה.

הנה סיכום נתונים על הפקה ושימוש באנרגיה בגרמניה לשנת 2013.

תחנות כוח פחמיות סיפקו 45.5% מצריכת החשמל בגרמניה, עלייה מ 44% ב 2012.

למרות ההשקעות העצומות ב"אנרגיה מתחדשת" – הפיקו האנרגיות המתחדשות רק 23.4%, עלייה קטנה ביותר מ 22.8% ב 2012. הנתח של הגז ירד מ 12.1% ב 2012 ל 10.5% ב 2013, כי הגז יקר. האנרגיה האטומית ירדה מאט מאד, מ 12.1% ל 10.5%. אותם 9 הכורים הגרעיניים שפעלו כול הזמן עדיין פועלים, למרות שמתכננים לסגור אותם בהדרגה עד 2022. שמונה כורים אחרים נסגרו אחרי פוקושימה, ב 2011, כלומר הכורים היו סגורים לצורך תחזוקה ולא הופעלו מחדש.

בין האנרגיות ה"מתחדשות" הפיקה השמש (אנרגיה סולארית) 4.5% לעומת 4.2% ב 2012, רוח 7.9% לעומת 8% ב2012. זה לא שסגרו תחנות רוח חס וחלילה, ההיפך, בנו תחנות חדשות, פשוט הרוח, ב 2013, נחלשה מעט...השמש והרוח יחד מפיקים 12.4% מהצריכה. שאר המקורות הירוקים: ביומסה (עצים) – 6.8%, מים – 3.4% ופסולת ביתית: 0.8%.

שימו לב: זה לא שחסרים פאנלים סולאריים או טורבינות רוח, זה לא שהתקמצנו, או שלא הספיקו עדיין להתקין מספיק, לא. יש בגרמניה 1.3 מיליון מתקנים של פאנלים סולאריים (כ 20-30 לוחות מינימום, בכול מתקן). 1.3 מיליון, (זה מיליון לא אלף). "כושר התפוקה" הנומינאלי הוא כ 35 ג'יגאווט – כמות אדירה, כמחצית מצריכת השיא של כול גרמניה (פי שלוש מצריכת השיא של ישראל). אבל, הפאנלים לא מפיקים הרבה חשמל... לא חשוב מה ה"כושר הנומינאלי". כנ"ל תחנות הרוח – יש בגרמניה כ 23 אלף תחנות רוח, בכושר נומינאלי של בטח משהו כמו 40 ג'יגאווט. הם פשוט מפיקים מעט אנרגיה. "הכושר הנומינאלי" זה אוטופיה, לא אנרגיה. ובנוסף – כאשר הם כן עובדים – לא ניתן לכבות תחנות כוח פחמיות. אז – חברות החשמל חייבות לפי החוק לקנות את כול החשמל הסולארי והרוחני התזזיתי, אם צריך אותו או לא. תחנות הכוח הפחמיות ממשיכות כל הזמן לשרוף פחם (אולי על אש קצת יותר נמוכה), ולפלוט פד"ח, גם בלי להפיק חשמל (כי הרשת רוויה עם החשמל הרוחני).

בינתיים התחייבה ממשלת גרמניה בחוזים לשלם סובסידיות בשיעור של כ 20 מיליארד אירו לשנה (נכון ל 2014), ליצרני חשמל ירוק, לפי שיטת התעריף הגבוה, המובטח ל 20 שנה. את הכסף הזה (והתוספות שיבואו עם הזמן) מעמיסה גרמניה על חשבונות החשמל של הצרכנים. שר האנרגיה החדש, סיגמר גבריאל, מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, הבטיח לפרסם עד פסח מדיניות חדשה שתכלול כנראה קיטון הסובסידיות לתחנות רוח יבשתיות. בכול אופן – את הסובסידיות שלהן התחייבה הממשלה, בחוזים, עד כה, עם יצרני חשמל ירוק, היא תצטרך להמשיך ולפרוע במשך 20 שנה.

סיכום: חשמל ירוק הוא הוצאה גבוהה, ומעט מאד אנרגיה, ועוד פחות הפחתה בפד"ח.

(קטעים קודמים על גרמניה – כאן).

יעקב

הפסקות חשמל צפויות בבריטניה.

סר ג'ון ארמיט, המקורב ללייבור, שעמד בראש מנהלת האולימפיאדה של לונדון, מזהיר כי בריטניה בדרך למשבר אנרגיה. הוא אומר שסדרה של ניתוקי זרם עשויה להועיל לבריטניה, כי היא תכניס את הממשלה להלם, ואז יטפלו בהגברת כושר הייצור של חשמל. 

לדבריו, רק בעת משבר חמור מתפקדת הממשלה טוב. סר ארמיט, שמשמש יועץ למפלגת הלייבור בנושאי תשתית ומילא בעבר שורה של תפקידי מפתח, אומר שהמדינה סובלת ממחסור בכושר ייצור, בגלל שהממשלה לא בנתה מספיק תחנות כוח כדי להחליף את התחנות הפחמיות והגרעיניות שעומדות להיסגר. מומחה אחר, דיטר הלם, יועץ אנרגיה מאוספורד מצטרף לאזהרה. אספקה סדירה ובטוחה מחייבת רזרבות כושר ייצור בשיעור 25%. כעת הרזרבות הן רק כ 4%, ועד 2015-16 הן תהיינה אפס, דבר שיגרום לניתוקי זרם.

דובר של ארגון התעשיינים דוחה את הטענה שהפסקות חשמל יהיו דבר "טוב", אבל בהחלט חושב שיש בעיה, והממשלה צריכה להתרכז בלהבטיח מקורות ייצור אמינים וגמישים (קרי: תחנות כוח רגילות) במקום מקורות תזזיתיים כמו רוח.

דוברי אופג'ם (רשות החשמל) ו"הרשת הלאומית" (חברת החשמל) אמרו שננקטו צעדים לפתיחת "שוק כושר ייצור" ב 2014 – שיבטיח שמספיק כושר ייצור יהיה זמין החל מ 2018-19. מאחורי המילים היפות "שוק כושר ייצור" Capacity Market – מסתתרת תכנית לשלם לתחנות כוח רגילות (גזיות ופחם), עבור "כוננות" – כלומר עבור בניית תחנות כוח ותחזוקתן במצב תפעולי – כדי שתהיינה זמינות כאשר הרוח לא נושבת והשמש לא זורחת (יותר מ 75% מהזמן).

כלומר – חוץ מהמחיר הגבוה, המובטח, שהממשלה (כלומר הצרכן) משלמת עבור החשמל הירוק, צריכים לממן גם תחנות כוח לגיבוי (שעובדות 75% מהזמן, ב"גיבוי"...), כלומר – לשלם להם דמי כוננות גם כאשר הן אינן עובדות, באותו זמן מוגבל שכן יש רוח.

המדיניות הבלתי שפויה של הסתמכות על מקורות תזזיתיים intermittent – במקום לבנות תחנות כוח רגילות מובילה למשבר, וכתוצאה ממנו – לבניית אותן תחנות כוח פחמיות וגזיות שלא נבנו עד כה. החשמל הירוק הוא אשליה, משחק בנדמה לי, שההסתמכות עליו מובילה, בהכרח, לסכנת ניתוקי זרם. בסוף הברירה ברורה: או ניתוקי זרם, או בניית תחנות כוח בעלות כושר ייצור מלא, שהיו נבנות גם ללא החשמל הירוק.

על מדיניות חוסר האנרגיה של ממשלת בריטניה, ועל סכנות ניתוקי הזרם כתבנו בבלוג הרבה.

יעקב

סין אוהבת פחם.

אולי היא לא כול כך אוהבת (בגלל זיהום האוויר), אבל היא זקוקה לאנרגיה, ואין משהו אחר. סין אישרה 15 פרויקטים גדולים, חדשים, למכרות פחם בשנה האחרונה, בעלי כושר ייצור של יותר מ 100 מיליון טון חדשים..

כושר הייצור, הכולל גם מכרות יותר קטנים, יגדל ב 860 מיליון טון בתקופה 2011-2015. הפרויקטים שאושרו ב 2013 הם פי 6 יותר מאשר ב 2012, ומהווים (לצורך השוואה) כ 10% מהיקף הצריכה של ארה"ב.

למרות שסין מחפשת מקורות אנרגיה חליפיים, כמו סכרים הידרו וגרעין, צופים שהייצור והצריכה של פחם יגדלו ב 2-3% לשנה, בחמש השנים הקרובות.

ייצור הפחם הכולל של סין, בשיעור 3.66 מיליארד טון, בסוף 2012, מהווה כמחצית הצריכה העולמית, והינה גבוהה פי כמה מהצריכה השנתית של כ 1 מיליארד טון בארה"ב ומיליארד נוסף באירופה.

המכרות החדשים שאושרו הם במחוזות מרוחקים, בצפון מערב סין ובמונגוליה. באותו זמן נסגרו בעשור האחרון מכרות בכושר ייצור של 300 מיליון טון שהיו יותר קרובים למרכזי האוכלוסייה, ורגמו לזיהום אוויר גדול בהם.

קצב הגידול וסדר הגודל של ייצור הפחם הם גבוהים בהרבה מאשר בשאר העולם.

על פי תכנית החומש הסינית, יוקמו תחנות כוח פחמיות חדשות בהיקף כושר ייצור של 300 ג'יגוואט, פי שניים מכושר הייצור של גרמניה. תכנית החומש מדברת על צריכת 4.1 מיליארד טון פחם ב 2016, אבל מומחים מעריכים שהדרישה תגבר, והצריכה תהיה 4.7 מיליארד טון ב 2015.

על תחיית הפחם באירופה, בגרמניה במיוחד כתבנו בקטע הקודם. הנה ידיעות נוספות על גידול בייצור ושריפה של פחם בגרמניה, פולין וצ'כיה.

הנה, אם כן, העובדות בשטח: לא תהיה שום הפחתה בפליטות פד"ח העולמיות בשנים הקרובות.

יעקב