אירועי אקלים חריגים היו תמיד.

כל אירוע אקלימי חריג גורם לתעמלנים חממיסטים לקפוץ ולצרוח: "אמרנו לכם! ההתחממות הגלובאלית הנוראית כבר כאן! ראו איזו סופה נוראית (הוריקאן/שיטפו/בצורת) התרחש כעת!".

האמת היא שאירועי אקלים קיצוניים התרחשו תמיד. מאחר וההתרחשויות חריגות, כלומר נדירות, נראה לנו, על סמך הניסיון האישי, שהוא בהכרח קצר ודל, ש"אסון כזה עוד לא היה". אם בודקים את המספרים והנתונים ההיסטוריים מגלים שאין שום שינוי בתופעות אקלים קיצוניות, אין החמרה, אין גידול בתדירות.

התקשורת, המפיצה סנסציות ממניעים של הגברת התפוצה, אוהבת בהחלט כותרות שמנות בנוסח "אסון כזה עוד לא היה".

הנה לדוגמה עיתון משנת 1936: "כול מזרח ארה"ב שוקע במים", "סופות חול במערב". ממשיכה הידיעה: "הקפיטול (בוואשינגטון) מוצף, 10 ערים ו 14 מדינות נפגעו". "כרבע משטחה של ארה"ב מוצף. זהו אסון טבע מהגרועים בתולדות המדינה". "הנזקים ענקיים קשה אפילו לאמוד אותם". "בזמן שכמעט כול מזרח ארה"ב שקועה במים, משתוללת סופת חול נוראית במדינות המערב, שעוקרת יבולים מהשורש. אלפי מיילים מרובעים הפכו לשממה". "עננים שחורים ומחניקים של אבק מכסים שטחים נרחבים באוקלהומה, קולורדו, קנזס, ניו מקסיקו וטקסס".

אסונות אלה התרחשו, להזכירכם, בשנת 1936, לפני שפליטות הפד"ח הנוראיות הגיעו לרמה גבוהה מהרגיל, ולפני שניתן לטעון CO2 מעשה ידי האדם גרם את האסון.

בתמונה: שקיעת שמש בנירנברג

מחקר חדש מספר לנו שגלי החום ה"נוראיים" שהיו בשנת 2003 באירופה ובשנת 2010 ברוסיה לא היו, כמו שנטען, מאורעות חסרי תקדימים. והנה, היה גל חום ובצורת נוראית באירופה המערבית והמרכזית, הרבה יותר גרוע מהמודרניים, בשנת 1540. הטמפרטורות הגיעו לרמות גבוהות ממה שנרשם מאז החלו המדידות הסדירות לפני כ 150 שנה. גם הבצורת – מיעוט ימי הגשם במשך 11 חודשים בשנת 1540 הגיעה לשיא שעוד לא נשבר. המים בנהרות הגיעו לשפל, ניתן היה לחצות ברגל נהרות גדולים כמו האלבה, הריין והסיינה. שריפות השתוללו ביערות ובשדות, יותר בתים וישובים נשרפו מאשר אי פעם בימי שלום. היבולים התייבשו בשדות. החוקרים מצאו שמאורע כול כך קיצוני לא ניתן לשחזור באמצעות מודלים אקלימיים.

כדאי לזכור את העובדות האלה כאשר תיתקלו בהמשך בסיפורים על המאורעות הקיצוניים שההתחממות הגלובאלית הנוראית, מעשה ידי האדם, של חמישים השנים האחרונות, גורמת.

יעקב

קר באנטרקטיקה.

חודש יוני השנה היה הקר ביותר מבין כול חודשי היוני, בתחנת המחקר הצרפתית דומונט ד'אורוויל (בצילום) באנטרקטיקה. הטמפרטורה הממוצעת הייתה מינוס 22.4 מעלות צלסיוס, 6.6 מעלות מתחת לממוצע הרב שנתי 1981-2010. התחנה קיימת, ומודדת, מאז 1956.  גם בטמפרטורות היומיות נרשם שיא שלילי – מינוס 34.9 מעלות. (באנטרקטיקה חורף, כעת). התחנה נמצאת על אי הנמצא במרחק 5 ק"מ מיבשת אנטרקטיקה. מיותר לציין שהטמפרטורות בפני היבשת נמוכות בהרבה מהטמפרטורה באי זה, המוקף, ומושפע מהאוקיינוס.

הידיעה הזו באה להמחיש עובדה שאולי הרבה לא יודעים. בעוד שכולם מדברים על ההתחממות הנוראית המתרחשת והבאז התקשורתי והפוליטי על ההתחממות הנוראית מחריש אוזניים, מעטים מודעים שבכ 30% מתחנות המדידה המטאורולוגיות בעולם נרשמה ירידה בטמפרטורות. אומנם בשאר התחנות (הרוב) נרשמה עלייה, ולכן הממוצע העולמי מראה על עלייה (עלייה קטנה ובלתי משמעותית במיוחד, אבל עלייה). העלייה אינה אחידה, כללית וגורפת. יש 30% מהמקומות בעולם בהם לא הייתה עלייה ואף הייתה ירידה בטמפרטורות.

יעקב

שדה סולארי חדש בשדה בוקר

בתמונה: השדה בתימנע, שההספק שלו 6 מ"ו

שדה שמשי (סולארי) חדש, של חברת שיכון ובינוי, נחנך אתמול בשדה בוקר שבנגב. השדה מכיל 17 אלף לוחות (פאנלים) שמש (סולריים). [איפה האקדמיה ללשון העברית? מה המונח העברי ל"פאנל סולארי"?]. השדה משתרע על פני 80 דונם, ומפיק 5 מגאווט חשמל, המספיקים לכ 2000 בתי אב, מספרים בדיווח, ולא מציינים שמספקים חשמל רק בין השעות 10-17, ובימים שאין עננים או סופות חול, כלומר מספקים רק כ ¼ מצריכת החשמל של אותם 2000 בתי אב.

5 מגאווט זה מעט. לצורך השוואה: טורבינת גז הכי קטנה יש לה הספק של 200 מגאווט, והיא מסוגלת לפעול 24 שעות ביממה כלומר היא מספקת חשמל פי 120 (בערך) משדה השמש החדש הזה. פי 120.

תחנת כוח פחמית רגילה מספקת 1000 מגאווט, כלומר – פי 600 מהשדה הנוכחי. מרבית האנשים שופטים לפי תחושת בטן, ומאמינים שחשמל משמש זה טוב כי זה נקי. ייתכן וזה טוב, אבל זה לא רציני מבחינה כמותית בהשוואה לצרכים שלנו. אם כמות החשמל היא קטנה אז גם כמות ה"ניקיון" שזה מביא היא קטנה. זה כמו להאמין שאופניים זה טוב, זה כלי תחבורה לא מזהם... אכן אופניים זה טוב, אבל זה לא משמעותי כלל אם בוחנים את הצרכים שלנו בתחום התחבורה וההובלות. זה לא משמעותי כלל מבחינת התרומה למניעת זיהום אוויר.

לשיכון ובינוי יש עוד 9 פרויקטים, כפי שהם מפרטים באתר שלהם. ההספק הכולל כ 21-22 מגאווט (בין השעות 10-17). עדיין מספר זעיר. יש עוד הרבה פרויקטים של אחרים...

גם בכנסת מתקינים לוחות שמש. המערכת הנהדרת שתותקן שם תוך שנה תספק לבסוף, כ 1/3 מצריכת החשמל של הכנסת. רק 1/3, כי השמש פועלת בקצב של חברי הכנסת – רק 1/3 מהזמן... אני מציע שחברי הכנסת יפעלו רק כאשר יש אנרגיה מהשמש, כאשר הלוחות פועלים. זה יצמצם את שעות הפעילות של הכנסת והנזקים שהיא גורמת.

בכול הסיפורים הנהדרים האלה על הלוחות שהותקנו והכמויות של חשמל שהם מספקים לא נוהגים להזכיר את העלות. לא נעים לקלקל את החגיגה ואת ההרגשה הטובה בבטן.

זה כמו הגברת משכונת העוני שמופיעה לאירוע חברתי בשמלה של מעצב עילית שנקנתה בבוטיק [עוד שם לועזי החסר בעברית] יוקרתי במחיר אבסורדי, נניח, 8000 ש"ח.  השמלה יפה, אין מה להגיד, והגברת נראית נהדר בשמלה. השאלה מאיפה הכסף? האם זה היה הדבר הנכון לעשות עם הכסף שלה?  האם זה בכלל הכסף שלה?

כול לוחות השמש מתבססים על סובסידיות ממשלתיות גבוהות. הם בעלי חוזה עם הממשלה, המבטיח למתקינים מחיר חשמל גבוה פי 2 או 3 ממחיר החשמל המופק מגז בתחנות כוח. ההבטחה ל 20-25 שנה, והיא יוצרת תשואה גבוהה לכסף שמושקע בהתקנת הלוחות. הממשלה מעבירה כסף מהמיסים של האזרחים כדי לממן שמלה יקרה לשיכון ובינוי של שלי אריסון. הממשלה מטילה התחייבויות על הציבור בשיעור של מאות מיליוני שקלים, אולי מעל למיליארד, לכול שנה ל 25 השנים הבאות.

לוחות השמש אינם מזיקים ... בשונה מתחנות הרוח.  יש בהם אפילו תועלת כולשהי... מעטה, אפסית, אבל יש תועלת. אבל ... העלות.... העלות... היא לא עומדת בשום פרופורציה לתועלת. הממשלה שלנו מחקה את האופנה העולמית, ומבזבזת כמויות גדולות של כסף ציבורי לריק.

אם הלוחות הסולאריים מפיקים חשמל, ומביאים תועלת – שיתקינו אנשים וחברות לוחות כמה שהם רוצים. שיחסכו בכך בחשבון החשמל שלהם. מדוע צריכה הממשלה לממן את הלוחות? את השמלה היוקרתית של שלי אריסון? מדוע היא מעבירה כסף גדול מהקופה הציבורית למשקיעים פרטיים מבלי שהציבור מפיק תועלת של ממש מזה? מדוע היא מבזבזת כסף לריק לפי האופנה ?

יעקב

המיסים הירוקים בבריטניה

המיסים הירוקים בבריטניה הגיעו ל 43 מיליארד ליש"ט בשנת 2013, עליה של 1.7 מיליארד לעומת 2012, ועלייה של כ 50% לעומת הרמה של כ 30 מיליארד לפני 10 שנים (2003). זה מסתכם בכ 1629 ליש"ט למשק בית, אם כי – מרבית המס משולם דרך חברות מסחריות ולא משקי הבית.

מתוך זה – ההיטלים לסבסוד אנרגיה ירוקה (שמש ורוח) היו 2.4 מיליארד ליש"ט, בערך פי 6 מאשר לפני עשור. על פי אישור האוצר – המס הזה (לסובסידיות ירוקות) יגיע ל 7.6 מיליארד בשנת 2020.

החלק הגדול של המס "הירוק" הם בעצם מיסי דלק על בנזין ודיזל, שהסתכמו בכ 26.7 מיליארד (מתוך ה 43). עוד כ 10 מיליארד היו מיסי תחבורה אחרים, כמו מיסוי על רישוי רכב ועל כרטיסי טיסה. המיסים האלה מהווים 7.5% מהכנסות המדינה בבריטניה, והם כ 2.7% מהתל"ג.

עד כאן דיווח בטלגרף על מספרים שפרסם משרד האוצר הבריטי.

מה שמעניין הוא שהם כוללים את מיסי הדלק והתחבורה בסעיף "מיסים ירוקים". על הדלק והמכוניות היה מוטל תמיד מס (גם אצלנו) כדי ליצור הכנסות למדינה – בלי קשר ל"ירוק" או סביבה. כעת הם קוראים לזה מס "ירוק". יותר נוח לעבוד על אנשים ולספר להם שהמיסים תורמים לשיפור איכות הסביבה, מאשר לאמור את האמת – שהמיסים ממנים מנגנון ממשלתי מנופח של פקידות מיותרת, ומוקדי כוח לפוליטיקאים מושחתים.

מאידך – החוגים המתקדמים, החממיסטים, דורשים הטלת מיסי "פחם" "למען האקלים". ובכן: כבר יש מיסי פחם – ראה את המיסים שלעיל. האם זה עזר במשהו להוריד את הפליטות? לא בהרבה.

יעקב

טמפרטורות יוני: ללא שינוי

הנה גרף של הטמפרטורות של UAH  (מדידות לוויין) עד חודש יוני 2014.

אין שינוי משמעותי.

לעומת זאת, למטה יש גרף של היקף הקרח הימי סביב יבשת אנטארקטיקה (חצי הכדור הדרומי).

כאן אנו רואים שיש כ 2.112 מיליון קמ"ר יותר קרח מאשר הממוצע הרב שנתי.  להמחשה – זהו שטח הדומה לשטחה של גרינלד. כמו כול ההתפתחויות בנושא האקלים – ההתפתחות הזו היא בלתי צפויה, כלומר, לא נחזתה על ידי הנביאים והמודלים. כרגיל – הנשמות הטובות קופצות וממציאות הרבה הסברים (לאחר מעשה) והרבה ניחושים למה זה קורה. השורה התחתונה: איננו יודעים.

יעקב

הפחם בעלייה.

חלקו של הפחם באספקת האנרגיה העולמית הגיע לכ 30%, האחוז הגבוה ביותר מאז שנות ה 1970. צריכת הפחם גדלה ב 3% בשנה שעברה, בעיקר בזכות העלייה במדינות המתפתחות (סין והוד). אירופה מגדילה את פליטות הפד"ח שלה בגלל שהיא משתמשת בהרבה פחם, בזכות מחירו הנמוך.

הנפט עדיין סיפק כ 33% מצריכת האנרגיה, אך השימוש בו נמצא בירידה רצופה כבר 14 שנה. צריכת הגז עלתה בכ 1.4% והגיעה ל 23.7% מאספקת האנרגיה העולמית. צריכת הגז קטנה בכול העולם, מלבד ארה"ב, בגלל מחירו הגבוה. בארה"ב ירד מחיר הגז בזכות ההפקה בשיטת הפראקינג, ועלה השימוש בו. בשאר מדינות העולם עדיין אין מפיקים גז בשיטת הפראקינג – בחלק ממדינות אירופה חל איסור על פראקינג – איסור ששוקלים להסירו בעקבות המשבר עם רוסיה, ספקית הגז הגדולה לאירופה. בארצות אחרות, כמו אנגליה, סין וארגנטינה מתחילים לקדוח בשיטת הפראקינג, אבל עדיין לא הגיעו להפקה מסחרית.

צריכת האנרגיה העולמית עלתה ב 2.3% בשנת 2013, קצב יותר גבוה מהעליhה של 1.8% שנה לפני זה, אבל עדיין פחות מהקצב של 2.5% לשנה שהוא הממוצע ב 10 השנים האחרונות.

התופעה הראויה לציון הוא הגידול הגדול בהפקת נפט בארה"ב, בזכות שיטת הפראקינג. גידול זה איזן את הירידה בהפקה במדינות רבות כמו לוב וניגריה שסובלות מאי יציבות ומלחמות פנימיות. הקפיצה בהפקת נפט בארה"ב הייתה אחת הקפיצות הגדולות בהיסטוריה. בזכותה נשמר המחיר היציב של הנפט, שהיה בממוצע כ 100 דולר לחבית ב 2013.

האנרגיות המתחדשות כמו רוח, שמש, ביומסה והידרו השיגו גם הן שיא בשנה שעברה: 2.7% מהצריכה העולמית. כול הנתונים האלה מובאים בדו"ח השנתי של האנרגיה בעולם שנערך על ידי חברת BP.

החלק של האנרגיה שהופק ממקורות לא פחמיים הוא כ 13%, והוא לא השתנה במשך כ 20 שנה.

המגמה הזאת, כמובן, אינה מתיישבת עם ה"יעדים" הנעלים של צמצום הפליטות ב 40%, 50 או 80% עד מועד זה או אחר. מי שחושב שיש דרך לצמצם את הפליטות, או שהעולם נמצא בדרך זו חולם.

יעקב

איפה הכסף? (חלק 2).

המדינות המפותחות הבטיחו ב 2009 וחזרו והבטיחו השנה 100 מיליארד דולר לשנה כעזרה למדינות המתפתחות [העניות] למלחמה באקלים ומעבר לאנרגיה ירוקה.

האו"מ לקח את ההבטחה ברצינות וניגש לעבודה. אחרי 4 שנים של עבודת פרך ומשא ומתן מתיש ומיגע (שהתנהל באתרי נופש בכול העולם במלונות 5 כובבים) הגיעו, סוף סוף, המדינות המתפתחות והמפותחות להסכמה על העקרונות הכלליים לניהול כספים אלה. הפרטים הקטנים עדיין לא סוכמו, לכן יהיה המשך המו"מ  הקשה, במלונות פאר, כרגיל.

אבל, אנו יכולים לבשר, בשמחה ועונג, שסוף, סוף הוקמה "קרן האו"מ הירוקה לאקלים"  UN Green Climate Fund or GCF, בעיר סונגדו, בדרום קוריאה. אומר אחד המשקיפים: "קרן האקלים הירוקה סוף סוף מוכנה לקבל את הכסף, וזה צעד חשוב מאד. עכשיו נותר רק למדינות המפותחות להביא את הכסף. העסק דחוף אסור לאבד אף רגע". [אני לא מתבדח, זה ציטוט!].

הם ממשיכים: "ההסכמים בסונגדו [להקמת הקרן GCF ]  הם הצלחה גדולה, אבל חייבים להבטיח שהכסף באמת יתמוך באנשים שנפגעים הכי הרבה מהאקלים. יש סכנה גדולה שהקרן GCF  עלולה לתמוך במה שנקרא "פחם נקי", גז, או אנרגיה גרעינית – דהיינו באנרגיה מלוכלכת. וכבר יש התנפלות של בנקאים בוול סטריט והבנקים לפיתוח (הבנק העולמי) להעביר את ההשקעות דרכם. אבל, לגופים אלה יש היסטוריה של תמיכה באנרגיה מזוהמת ולהתעלם מצרכי הקהילות, וזה יסתור את מטרות הקרן". [חלילה וחס שהקרן תעזור להקמת תחנות כוח ולאספקת חשמל סדירה].

הם מתנגדים גם לגז בשיטת הפראקינג, ואפילו לסכרים הידרואלקטריים  "הרסניים" (למרות שהם נקיים מפד"ח או זיהום). נפתח מאבק חדש כדי לשמור על הניקיון של קרן האו"ם הירוקה לאקלים GCF, הקרן הוירטואלית.

יעקב

איפה הכסף? (חלק 2).

המדינות המפותחות הבטיחו ב 2009 וחזרו והבטיחו השנה 100 מיליארד דולר לשנה כעזרה למדינות המתפתחות [העניות] למלחמה באקלים ומעבר לאנרגיה ירוקה.

האו"מ לקח את ההבטחה ברצינות וניגש לעבודה. אחרי 4 שנים של עבודת פרך ומשא ומתן מתיש ומיגע (שהתנהל באתרי נופש בכול העולם במלונות 5 כובבים) הגיעו, סוף סוף, המדינות המתפתחות והמפותחות להסכמה על העקרונות הכלליים לניהול כספים אלה. הפרטים הקטנים עדיין לא סוכמו, לכן יהיה המשך המו"מ  הקשה, במלונות פאר, כרגיל.

אבל, אנו יכולים לבשר, בשמחה ועונג, שסוף, סוף הוקמה "קרן האו"מ הירוקה לאקלים"  UN Green Climate Fund or GCF, בעיר סונגדו, בדרום קוריאה. אומר אחד המשקיפים: "קרן האקלים הירוקה סוף סוף מוכנה לקבל את הכסף, וזה צעד חשוב מאד. עכשיו נותר רק למדינות המפותחות להביא את הכסף. העסק דחוף אסור לאבד אף רגע". [אני לא מתבדח, זה ציטוט!].

הם ממשיכים: "ההסכמים בסונגדו [להקמת הקרן GCF ]  הם הצלחה גדולה, אבל חייבים להבטיח שהכסף באמת יתמוך באנשים שנפגעים הכי הרבה מהאקלים. יש סכנה גדולה שהקרן GCF  עלולה לתמוך במה שנקרא "פחם נקי", גז, או אנרגיה גרעינית – דהיינו באנרגיה מלוכלכת. וכבר יש התנפלות של בנקאים בוול סטריט והבנקים לפיתוח (הבנק העולמי) להעביר את ההשקעות דרכם. אבל, לגופים אלה יש היסטוריה של תמיכה באנרגיה מזוהמת ולהתעלם מצרכי הקהילות, וזה יסתור את מטרות הקרן". [חלילה וחס שהקרן תעזור להקמת תחנות כוח ולאספקת חשמל סדירה].

הם מתנגדים גם לגז בשיטת הפראקינג, ואפילו לסכרים הידרואלקטריים  "הרסניים" (למרות שהם נקיים מפד"ח או זיהום). נפתח מאבק חדש כדי לשמור על הניקיון של קרן האו"ם הירוקה לאקלים GCF, הקרן הוירטואלית.

יעקב

שיגעון לנקיון

אגם הארבע קנטונים שבלב שוויץ סובל מ... ניקיון יתר. כך מדווח עיתון הטריביון בז'נווה.

כתוצאה מן המלחמה שהכריזו הירוקים נגד הפוספטים במים הופעלה מערכת של טיהור מים, זאת הובילה לירידת אחוז הזרחן במים קטן בצורה דרסטית, לכדי רק כ-2 מיקרוגרם לליטר מים, לעומת למשל 20 מיקרוגרם לליטר מים באגם ג'נבה.כמות נמוכה כזאת של זרחן פוגעת בפלנקטון, שזקוק לו על מנת לגדול ולהתפתח. הפלנקטון הוא בסיס פירמידת המזון ומקיים את הדגים ולכן התמעטות הפלנקטון גורמת לצמצום בכמויות הדגים באגם.

יש לציין שהמגמה הזאת נדחפת על ידי פוליטיקאים מקומיים ועל חשבון משלמי המיסים.

התוצאה היא שייצור הדגים באגם הארבע-קנטונים ירד בשלושים שנה מ- 34.3 קילו ל- 10.6 קילו להקטר, כלומר יותר משני-שליש. האבסורד זועק לשמיים משום שאזרחי שוויץ אוהבים לאכול דגים, יותר מ-9 קילו לאדם בממוצע שנתי והצריכה הולכת וגדלה, ועל כן, כדי לחפות על הירידה בכמות הדייג, פותחה באזור תעשיית בריכות דייג.

הבעיה היא שבריכות הדייג מזהמות ואינן אקולוגיות בכלל. מבחינה כלכלית, הושקעו במעגל השוטה כספים רבים על מנת לנקות אגם שלם מעבר למה שצריך, וכעת מבזבזים עוד כסף כדי לפתח תעשייה מלאכותית שהייתה יכולה להתקיים על בסיס דייג טבעי באגם.

כמובן שכל זה מתורגם בעלות תקציבית מופרזת, על חשבון משלמי המיסים, מחד ובמחיר דגים לצרכן גבוה מידי מאידך, שלא לדבר על הנזק האקולוגי לאגם ולמינים שונים של דגים. 

אמיר

מקריבים את אפריקה למען שינויי אקלים.

מעל: תוחלת חיים במדינות מערב אפריקה 1958-2003 (ויקימדיה )

תת כותרת: המערב מתעניין יותר בריכוז הפד"ח מאשר בתוחלת החיים של האפריקאים. הנה קטעים ממאמר של כלב רוסיטר בוול סטריט ז'ורנל.

במערב מחשיכים כול שנה את המוסדות לשעה אחת, "שעת כדור הארץ", כדי לסמל את החיסכון באנרגיה. אומרים שהמטרה היא שארצות המערב יראו בתמונות לוויין חשוכות כמו אפריקה. אבל אני (רוסיטר) יודע שהאפריקאים חפצים דווקא להיראות מוארים כמו אירופה ואמריקה. האפריקאים חפצים שיהי חשמל ואור בכול כפר, שהאנשים יהיו בריאים ויחיו ברווחה חיים יותר ארוכים, בעזרת אותם אורות. שנים ממשיות, המתווספות ללחיי אנשים ממשיים, יותר חשובות מההשפעה המינימלית של פליטות הפד"ח האפריקאיות על אסון אקלימי תיאורטי.

אני (רוסיטר) הייתי איש שמאל כול חיי, התנגדתי לכול המלחמות בהן הייתה ארה"ב מעורבת (ווייטנאם, עירק), וכתבתי ספרים על המדיניות הניאו-קולוניאלית השגויה. אבל, אני מתנגד למסע למען מה שקרוי "צדק אקלימי", בו ארגונים קוראים לארצות תעשייתיות לשלם לאפריקאים פיצויים על "נזקי האקלים", על מה ששליט אוגנדה כינה "תוקפנות אקלימית". בייחוד אני מתנגד לניסיון לשלול מהאפריקאים חשמל אמין וזול, ולכן – פיתוח כלכלי והארכת תוחלת החיים – שניתן להביא בעזרת דלק פחמי.

השמאל שואף לעצור את התיעוש, אפילו אם ההשערה של ההתחממות הגלובאלית הנוראית איננה נכונה. עמיתי במכון למחקרי מדיניות IPS,, כתב: "אפילו אם הכספית לא עולה (אין התחממות) אנו חייבים להביא את העולם המפותח לעידן שלאחר התיעוש (postindustrial age ), בצורה ברת קיימא. " [תרגום: להביא לסגירת מפעלים ועוני]. הוא מוסיף: " האקלים הוא מנוף הארכימדס שלנו, בעזרתו נוכל להזיז את העולם לכיוון יותר ירוק ושוויוני".

אני (רוסיטר) התחלתי לחשוד שטענות שינויי האקלים בספק לפני עשור כאשר לימדתי סטטיסטיקה. מודלים אקלימיים לא יכולים להבדיל אם העלייה ב 0.6 מעלות בין 1980 ל 2000 הייתה בגלל הפד"ח או בגלל מחזוריות טבעית. המודלים בנויים על בסיס ההנחה שהפד"ח אשם, למרות שהייתה עליה דומה בין 1910-1940, שלא יכולה להיות מוסברת על ידי גזי חממה אנושיים, כי עוד לא היו אז כאלה. ה IPCC  טוען שיש החמרה בתופעות אקלים כמו שיטפונות, בצורות וסופות, אבל אפילו ה IPCC  מודה שאין עלייה בטמפרטורות מאז שנת 2000 למרות שהמודלים ניבאו לעלייה כזו.

אבל, אני מתנגד ל"צדק אקלימי" יותר כשוחר אפריקה, מאשר כסטטיסטיקאי. איפה הצדק כאשר ארה"ב מונעת מהבנק העולמי לממן תחנות כוח פחמיות באפריקה, הנחוצות כדי לאפשר אספקת חשמל סדירה ופיתוח כלכלי? איפה הצדק כאשר מונעים השקעות בחברות אנרגיה -– divestment הנחוצות למען הפיתוח? איפה הצדק כאשר אירופה מטילה "מס פחם" על חברות תובלה אווירית המביאות תוצרת חקלאית מתכלה מאפריקה לשווקים באירופה ?

עם 15% מאוכלוסיית העולם, אפריקה מייצרת פחות מ 5% מפליטות הפד"ח. ארה"ב פולטת פי 20 מאפריקה לאדם. בארה"ב אין מחסור בחשמל – למה לאלץ את אפריקה לחיות במחסור? תוחלת החיים בארה"ב היא 79 שנה, באפריקה רק 59. זמינות של חשמל זול וסדיר מאפשרת פיתוח כלכלי והתעשרות, הנחוצים להעלאת רמת החיים ותוחלת החיים.

רק 24% של האפריקאים יש להם חשמל, ועסקים באפריקה מפסידים בממוצע 56 ימי עבודה בשנה בגלל ניתוקי זרם. לנוכח האספקה הבעייתית מצטיידים כולם בגנרטורים על דיזל שעולים פי שלוש מחשמל ברשת (מתחנות כוח), ומייצרים זיהום אוויר גדול הפוגע בבריאות. החשמל יאפשר לכפריים (שהם עדיין רוב האפריקאים) לשאוב מי שתייה נקיים, ולבשל על תנורים נקיים במקום לנשום עשן מזוהם ממדורות זרדים.

תכנית ממשל אובמה "חשמל לאפריקה" ותכנית הבנק העולמי שואפים להכפיל את הזמינות של החשמל באפריקה, אבל הם נתקלים להתנגדות של הבסיס הפוליטי שלהם (של ממשל אובמה) לדלק פחמי. המקורות ה"מתחדשים" (שמש ורוח) הם הרבה יותר מדי יקרים ותזזיתיים מכדי לשמש מקור ראשוני לחשמל. בשנת 2010 השמאל ניסה לחסום הלוואה של הבנק העולמי לבניית תחנת כוח פחמית בדרום אפריקה. לבסוף אושרה התחנה, למרות הימנעות ארה"ב. הגברת אספקת החשמל היא אולי ההישג המשמעותי ביותר של הממשלות בדרום אפריקה שלאחר האפרטהייד. כאשר אתה עומד על ראש הגבעה בקייפטאון אתה יכול לראות ים של אורות בשכונות העוני של האפריקאים. כמה איום לחשוב שאנשים במערב יעדיפו לחסום סיפורי הצלחה כאלה, בשם תיאוריות מדעיות בלתי מוכחות.

עד כאן פרופסור רוסיטר, איש השמאל, וחבר, עד לפני כמה ימים, במכון המחקר ה"מתקדם" IPS Institute for Policy Studies.  בעקבות המאמר הוא פוטר או נזרק מחברותו במכון, היות ודעותיו כבר אינן מתיישבות עם קו המחשבה התקין של המכון האומר שההתחממות הגלובאלית היא נוראית, וחייבים למנוע את התיעוש והפיתוח באפריקה בשם המלחמה נגדה. בקיצור: התבטאויות בלתי תקינות פוליטית אינן נסבלות בחוגים מתקדמים. חוץ מזה – המדיניות של הארגונים האלה היא לא להביא לאפריקה אספקת חשמל סדירה, אמינה וזולה במו בארה"ב אלא להביא לארה"ב מחסור בחשמל כמו באפריקה. אין כמו מחסור בחשמל כדי לקדם את המדיניות ה"פוסט-תעשייתית" – de-industrialization.

יעקב