הצהרות בלתי מציאותיות.

פוליטיקאים נוטים להצהיר הרבה הצהרות מגמתיות חסרות כול בסיס במציאות. זה המקצוע שלהם – לזבל בשכל. התופעה בולטת במיוחד בתחום מדיניות האנרגיה.

כך למשל הצהיר ב 2009 , אד מיליבנד, שר האנרגיה הבריטי אז (בן של יהודים פולנים שהיגרו לבריטניה, עכשיו המנהיג של הלייבור וראש האופוזיציה):

The new [nuclear] stations could be up and running as soon as 2017,

הוא אמר זאת אגב תכניתו לבנות 10 תחנות גרעיניות גדולות, חדשות בבריטניה במטרה להחליף את התחנות הקיימות, המיושנות, מבלי להגביר את פליטות הפד"ח. זאת במסגרת ה"יעדים" ההזויים של אנרגיה ללא פליטות.

עכשיו, פחות מ 4 שנים אחרי זה, השתנו המנגינות. התכנית הרשמית של הממשלה מדברת על 16 GW כושר ייצור גרעיני חדש, עד 2025. אבל, דו"ח חדש מדבר על אולי 5 תחנות, עד 2030... אולי...

המצב בפועל הוא ששתי חברות חשמל גדולות, סנטריקה ו RWE הודיעו שהן מוותרות על התענוג, ואינן מתכוונות לבנות או להשתתף בבניית תחנות כוח גרעיניות בבריטניה, כי ההשקעה הדרושה גדולה מדי והסיכונים לא כדאיים.

חברה נוספת, EDF  הצרפתית, מקיימת משא ומתן עם הממשלה על הבטחת ההכנסות העתידיות, אם וכאשר, תיגש לבניית תחנת כוח גרעינית, בהשקעה של 14 מיליארד ליש"ט, באתר הינקלי פוינט. להשוואה – אפשר לבנות תחנות כוח גזיות בעלות כושר ייצור דומה בהשקעה של אולי כ 2  מיליארד ליש"ט או פחות. המשא ומתן קשה ואין רואים את סופו. אח"כ יש תהליך רישוי ארוך (שנים) ותהליך בנייה (הרבה שנים). ויש מלחמת חורמה משפטית ופוליטית של הארגונים הירוקים נגד הגרעין.

כול ה"כוונות הרציניות" של ממשלת בריטניה לבנות תחנות כוח גרעיניות הם דיבורי סרק בלתי מציאותיים. כך גם, בהכרח, הכוונות הטובות להפחית את הפליטות.

יעקב

אירופה בוחנת את עלות האנרגיה.

ראשי המדינות של האיחוד האירופי מתכנסים לוועידת פסגה, ב 22 במאי. רויטרס השיגה מסמך המפרט את סדר היום של הוועידה, שנושאיה הם האנרגיה והמיסוי.

התעשיינים האירופים מתלוננים על המחירים הגבוהים של האנרגיה, המעמידים אותם במצב של נחיתות תחרותית, בייחוד מול ארה"ב הנהנית מגז זול, המופק בשיטת הפראקינג.

אפשרות אחת היא לבטל את האיסור על הפראקינג, שהוטל עד כה באירופה, מחשש לפגיעה בסביבה. המסמך מדבר על אפשרויות "לפיתוח בטוח ובר קיימא של מקורות אנרגיה עצמיים". הכוונה בעיקר לפראקינג – המקור הזמין והבלתי מנוצל היחידי באירופה. ראשי המדינות יטילו על הוועדה האירופית  לפרסם הנחיות בנידון.

המנהיגים גם מבקשים מהוועד  הפועל European Commission - - לבחון בפירוט את מחירי האנרגיה בארצות האירופיות השונות במגמה לשפר את התחרותיות. הדאגה לתחרותיות היא גם שגרמה לפרלמנט האירופי לדחות את הניסיון להעלאת מחירי מכסות הפליטה. "תיקון" (העלאה) מחירי פליטות הפד"ח הסחירות בשוק המקולקל ETS איננו על סדר היום.

אנו עדים לשחיקה וסדיקה של מדיניות האנרגיה הבלתי רציונאלית של אירופה, שהייתה מבוססת על העיקרון "אנרגיה מתחדשת, יעלה כמה שיעלה". הם מתחילים (אולי) להבין שזה בלתי אפשרי.

יעקב

שלג במאי בפעם הראשונה בהיסטוריה

הגרף מראה את מדידות הטמפרטורה באטמוספרה הנמוכה (קרוב לפני כדור הארץ) על ידי לווינים.

האנומליה (סטייה מהממוצע) בחודש אפריל הייתה 0.1 מעלות. מגמת חוסר ההתחממות נמשכת/

אחרי השלג הכבד במרץ, בחלקים רבים בעולם, הנה דיווח על שלג במאי, במדינת ארקנסו בארה"ב, הפעם הראשונה בהיסטוריה שנרשם שלג בחודש מאי. הרבה שיאים של טמפרטורה נמוכה נשברו.

גם באלסקה ממאן האביב להגיע, והנהרות עדיין קפואים, תופעה נדירה בעונה זו. גם הקור מתפשט ומאיים על כול ארה"ב ומעכב את זריעת התבואות.

תכנית האנרגיה הבריטית בלתי מעשית.

בריטניה אימצה, ב 2008,  תכנית גרנדיוזית למעבר מאנרגיה פחמית לאנרגיה מתחדשת וגרעינית, בעלות מוערכת ב 376 מיליון ליש"ט (582 מיליון דולר). התכנית הזו נמצאת במשבר בגלל בעיות של מחסור באנרגיה ועלויות מתפוצצות. כך  קובע מחקר שנעשה על ידי חברת השקעות – ליברום קפיטל.

ממשלת בריטניה כשלה בכך שלא העריכה נכון את הקשיים ההנדסיים, התקציביים והכלכליים של היעד שלה של מעבר לחשמל ממקורות לא פחמיים. המשקיעים באנרגיות מתחדשות עומדים לספוג את מרבית ההפסדים, בעוד הממשלה מנסה להגן על עצמה ועל הצרכנים ממשברים.

בריטניה חייבת לסגור ולהחליף כ 20% מכושר ייצור החשמל שלה בעשור הקרוב בגלל הזדקנות. הניסיון לבנות תחנות כוח גרעיניות חדשות נתקל בקשיים, כי חברות אחדות פרשו מהמכרזים להקמת התחנות, וחברות אחרות מנהלות מו"מ אינסופי עם הממשלה כדי שזו תבטח אותן מפני הפסדים אפשריים מההשקעה הענקית. שום התחלה של בנייה של תחנת כוח גרעינית חדשה אינה נראית באופק בבריטניה. (גם אחרי התחלת הבנייה עוד לוקח לפחות עשור עד שהתחנה נכנסת לייצור שוטף). זה מראה עד כמה בלתי מעשית הייתה תכניתו של שר האנרגיה הבריטי משנת 2009, לבנות 10 תחנות חדשות תוך עשור.

המעבר ממערכת שברובה מונעת בפחם וגז, לאחת שמונעת בעיקר ממקורות מתחדשים וגרעין, תוך 15 שנה – ובאותו זמן להימנע מהפסקות חשמל וממחירי חשמל מוגזמים – זו כנראה משימה בלתי אפשרית. על חברות החשמל להיזהר מהשקעות שרווחיותן תלויה בסובסידיות ממשלתיות (כמו ההשקעה של חברת דראקס בתחנות כוח על עץ-ביומסה) כי הממשלות עלולות שלא לעמוד בלחצים פוליטיים של המחירים הגבוהים, ועלולות לקצץ בסובסידיות.

התכנית הנוכחית תגרום למחסור בחשמל בשנים 2014-17, מחסור ארוך טווח, ועלייה מתמדת במחיר לצרכן. הדבר יכול להביא למשבר פוליטי. הרגולטור הבריטי, אופג'ם, מתריע גם הוא מפני מחסור בחשמל בעתיד הקרוב. הרפורמות ידרשו השקעה של 161 מיליארד ליש"ט עד 2020 ויגרמו לעליית חשבונות החשמל ב 30%. עד 2030 יידרשו 376 מיליארד ליש"ט ועליית מחירים של 100%, מעריכים האנליסטים. הם מטילים ספק בנכונות הציבור לעמוד בנטל כזה.

תכנית האנרגיה הבריטית הייתה מבוססת על האמונה שהדלקים הפחמיים אוזלים, ולכן מחירם יעלה מאד, ואנרגיות מתחדשות תהפוכנה ליותר כדאיות. אלה שישקיעו מוקדם באנרגיה חליפית ירוויחו. אבל, מקורות הנפט והגז החדשים מפריכים את האמונה הזו, המקורות הפחמיים נשארים זולים יותר. ללא יתרונות כלכליים, תצטרך האנרגיה המתחדשת לסמוך על סובסידיות, אבל – הציבור עשוי למאוס בסובסידיות לנצח, כלומר – השקעות באנרגיה מתחדשת תלויות ברצון הפוליטי ולכן הן בסיכון גבוה.

שורה תחתונה: הפוליטיקאים הבריטיים נסחפו בהיסטריה החממיסטית ואימצו מדיניות בלתי מעשית לחלוטין, שמנוגדת לכול הגיון הנדסי או כלכלי. המדיניות נועדה לכישלון, והמדינה בסכנה של מחסור בחשמל.

בריטניה אכן סובלת מירידה מתמדת בתפוקת הגז והנפט מהמאגרים שלה בים הצפוני. אבל, מה שיציל את בריטניה לא תהיה האשליה של האנרגיה המתחדשת אלא הדבר שתמיד מציל את האנושות: ההתקדמות הטכנולוגית. טכנולוגיות חדשות מאפשרות לבריטניה להפיק גז חדש ממרבצי ציפחה יבשתיים וגם ממרבצים שבים הצפוני.

יעקב

הביו-דלק גורם לרעב.

גאווה מקומית - שורפים מזון (תמונה: ויקיפדיה)

כמות המזון שנשרפת כדלק בארצות העשירות מספיקה כדי לחלץ מרעב את מחצית מרעבי העולם. כך קובע דו"ח של ארגון הצדקה אקשן-אייד ActionAid הנלחם נגד הרעב בעולם.

המדינות העשירות משתמשות כעת בכ 9 מיליארד ליטר של ביו-דלק בשנה, המופק מתוצרת חקלאית כמו תירס. הארגון חישב שבכמות התוצרת החקלאית הזו ניתן היה להזין 441 מיליון מתוך כ 870 מיליון אנשים בעולם הסובלים מרעב ותת תזונה.

הדוח מצא שכ 6 מיליון הקטארים של אדמה חקלאית, באפריקה שמדרום לקו המשווה, נרכשו על ידי חברות אירופאיות, לצורך גידול צמחי ביו-דלק. יש 98 פרויקטים של חוות לגידול צמחי ביו-דלק באפריקה, בבעלות אירופאית.

היועץ של הארגון שואל: "האם זה מוצדק שאנו משתמשים במזון כדלק במכוניות בעוד אחד מכול 8 אנשים בעולם רעב? אם המדינות העשירות מתכוונות ברצינות להיאבק ברעב בעולם, הן צריכות קודם כול לטפל בבעיית הביו-דלק. החוקים שלהם יצרו ביקוש לסוג הגרוע ביותר של הביו-דלק – שמיוצר מתוצרת חקלאית כתחליף למזון."

החוקים האירופיים והאמריקאיים המחייבים שימוש בביו-דלק יוצרים ביקוש מלאכותי לחומר דלק זה המופק מצמחי מזון. כיום היקף השימוש בביו-דלק הוא כ 4-5% מצריכת הדלק, אבל החוקים מחייבים שימוש ב 10% ביו-דלק עד 2020, כלומר – להכפלת השימוש בביו-דלק – שהוא שווה ערך להשמדת מזון.

ממשיך דובר הארגון: "מעשה שכוונתו, תחילה, אולי הייתה טובה: לעשות את הדלק שלנו "ירוק" יותר, הפך למעשה לאסון מבחינת הרעב בעולם. הוא גרם להעברת אדמה הנחוצה לחקלאות לגידול גידולי דלק. ובנוסף לכול – מרבית הביו-דלק אינו חוסך פליטות פד"ח (כמו שחשבו תחילה) אלא מגביר אותן." כלומר – הביו-דלק יוצר גם זיהום וגם רעב...

באתר זה תוכלו לחתום על עצומה נגד הביו-דלק.

מאמרים קודמים שלנו על האיוולת הזאת יש כאן, כאן, כאן וכאן.

לקח נוסף הוא – עד כמה קשה לתקן מדיניות שגויה. היום כולם, כולל הירוקים, מודים שהביו-דלק הוא שגיאה. בכול זאת אין משנים את החוקים. היה צריך, לפחות, להקפיא (לבטל את המשך העלייה) את המנדטים על כמות הביו-דלק שחייבים מהול בדלק בשנים הבאות.

יעקב

היקף הקרח האנטארקטי גבוה

היקף הקרח הימי, בימים שמקיפים את יבשת אנטארקטיקה, הוא גבוה מהממוצע הרב שנתי, הוא למעשה ההיקף השני בגובהו, מאז תחילת מדידות הלוויין ב 1980. שיא ההיקף הושג בשנת 2008.

כידוע, ב 2012 היה שיא של המסת קרח באוקיינוס הארקטי (הצפוני), דבר שהחממיסטים מיהרו לציין כהוכחה נוספת להתחממות הנוראית. אלא שבאותו זמן, בקצה השני, הדרומי, היה שיא  (או כמעט שיא) בהיקף הקרח הימי. עובדה זו מראה שאולי יש סיבות אחרות לתופעות, ולא ההתחממות עצמה. בכול אופן – השיא בקרח הימי הדרומי אינו מובלט בכותרות העיתונים, כי ידיעה זו אינה משרתת את מטרת ההפחדה.

יעקב

מינוס 45 מעלות באביב

אדם רץ בסופת שלג במוסקבה, ב 23 במרץ 2013.

חודש מרץ, ברוסיה, היה הקפוא ביותר זה 50 שנה.  הטמפרטורות ירדו למינוס 25 מעלות במרכז המדינה, ו מינוס 45 בצפון. האביב הקפוא בא אחרי חורף קר, בו הטמפרטורות לא עלו מעל למינוס 19 במוסקבה במשך 15 יום. כמות השלג הייתה כפולה מהרגיל, 3 מטר. בסוף מרץ עדיין היו 70 ס"מ שלג, הכי הרבה ב 20 שנה. השלג עדיין כיסה שטחים נרחבים באמצע אפריל. האביב מאחר בחודש לפחות. הציפורים הנודדות דחו שובן לרוסיה עד הודעה חדשה.

רוסיה ידועה במזג אוויר קפוא, אך הקיפאון הכה השנה גם במקומות רבים באירופה, ארה"ב, סין והודו. כמויות שיא של שלג שיתקו את קייב שבאוקראינה, בסוף מרץ, סגרו כבישים רבים בבריטניה, קברו עדרים של כבשים מתחת לשלג בעומק 6 מ' בצפון אירלנד, והשאירו מאה אלף איש ללא חשמל בפולין.

בבריטניה זה היה חדש מרץ השני הכי קר מאז 1910. בסין הקור היה שיא של 30 שנה, ובניו דלהי – שיא של 44 שנה.

המט-אופיס בבריטניה הנמיך את תחזיות הטמפרטורה לשנים עד 2017, ואם תחזיותיו תתגשמנה תהינה 20 שנה ללא התחממות, מאז 1998. המט-אופיס מאמין גדול בהתחממות הגלובאלית. מבקריו אומרים שב 12 השנים (עד 2011) תחזיותיו היו גבוהות ממה שהתרחש ב 11 מתוך 12 שנים, ואף תחזית אחת לא הייתה קרה יותר מהמציאות – דבר המלמד על הנטייה החממיסטית של המט-אופיס.

"אין סיבה לטעון שההתחממות הגלובאלית תימשך עד סוף המאה הנוכחית" אומר וולדימיר קוטליאקוף, ראש מכון הגיאוגרפיה באקדמיה למדעים של רוסיה. "סימנים ראשונים להתקררות כבר הופיעו, והמגמה עשויה להתגבר בשנים הקרובות". " הפעילות האנושית והפליטות התעשייתיות יש להן השפעה על הסביבה, אבל כוחות הטבע גדולים הרבה יותר. האקלים נע במעגלים טבעיים של קר וחם, יבש ולח."

ד"ר יורי נאגוביטסין, המזכיר האקדמי של מצפה פולקובו ליד סנט פטרסבורג אומר: " התחזית שלנו היא שהדורות הבאים יאלצו להתמודד עם טמפרטורות נמוכות במספר מעלות מאלו של היום". התחזית הזאת מבוססת על הירידה בפעילות השמש, והיא צופה ירידה מתמשכת במשך 200-250 שנה.

מעניין למה הרוסים לא נסחפים אחרי האופנה המערבית של האמונה בחממיזם.

יעקב

לצפייה באלבום תמונות מחממות לב מרוסיה - כאן....

הפאנאטיות של האפוקליפסה. או הקיצוניות והמומות המוח של זורעי הפחד.

The Fanaticism of the Apocalypse הוא שמו של הספר החדש של הפילוסוף הצרפתי הידוע פסקל ברוקנר., על מאמר קודם של ברוקנר כבר סיפרנו בבלוג.

בישופ היל מסכם בראשי פרקים הרצאה שנשא ברוקנר לרגל פרסום התרגום האנגלי של ספרו.

1.   הרעיון של האסון החליף את הרעיון של הקדמה.

2.   הקורבנות המסורתיים (מיעוטים, כושים, נשים) הוחלפו בקורבן חדש: אימא אדמה.

3.   הפחד הפך לדבר נחשק, ליעד מבוקש.

4.   הופכים אותנו לילדים, מכינים אותנו לציית לפקודות של האליטות הנאורות.

5.   ידידי האדמה הפכו לאויבי האנושות.

6.   אהבת הסביבה היא אוניברסאלית, אבל נבואות סוף העולם הן רק מערביות.

7.   התנועות הירוקות מנסות לשמור את העולם עבור הבובואים (הבורגנים הבוהמיים).

הנה מאמר יותר ארוך על ההדים השליליים שעורר הספר בצרפת, בקרב החוגים שבעבר העריצו את ברוקנר, ועל תגובתו של ברוקנר עצמו. אומר ברוקנר:

כדור הארץ חולה, האדם אשם בהריסתו, האדם צריך לשלם (לכפר על עוונותיו)... חשבו על תביעת הרגל הפחמית carbon footprint   המפורסמת שאנו משאירים מאחורינו.. מה זה אם לא שווה ערך גזי של החטא הקדמון? זהו הכתם שאנו מכתימים את אימא אדמה בגלל עצם נוכחותנו, ובגלל שאנו נושמים.

התורה הירוקה, עם הסיסמה "סוף העולם קרוב, חזרו בתשובה" מייצגת פוריטניות אידיאולוגית מדאיגה, עם טונים טוטליטאריים.

הקומיסרים הפוליטיים של הפחם הפכו את הטרור האקולוגי לאידיאולוגיה השלטת של המערב.

אני לא תוקף את האקולוגיה כולה. אני לא נגד שימור הסביבה, אומר ברוקנר. אני תוקף את הדת המנוונת שהתפתחה ממנה (מהאקולוגיה), והופכת אותה לתרבות של זריעת פחד ושנאה של הקדמה והרווחה האנושית. מדוע צריכים לוותר על טעם החיים תחת התירוץ של התחממות גלובאלית?

לדעת ברוקנר, האליטות המערביות אחוזות בפאניקה בגלל שהמערב מאבד את עמדת הבכורה מול העולם המתפתח של סין, הודו וברזיל. "בגלל שאנו לא שולטים יותר בעולם אנו חיים בסרט אימה, וכול יום הירוקים מסבירים לנו שנס הוא שאנו עדיין בחיים... אנו חיים בימי הביניים הפוסט טכנולוגיים. המנטאליות שלנו היא זו של האריס מימי הביניים שמפחד מכוחות הטבע, ורואה בהם גורם רשע ומאיים. הכול מסוכן!, פשוט לחיות הפך למשימה בלתי אפשרית. אנו פוחדים מהכול, מטלפונים ניידים (בגלל הקרינה), מהמזון, מהגלמים, מהאנטנות. אנו חיים בחברה שמפחדת פחד מוות מפני כול סיכון, ולכן מפחדת מהצל של עצמה.

אנו זקוקים לפתרונות חכמים לנושא הסביבה, לא הידוק חגורה קיצוני, קיצוב ומחסור.

יש אמרה של הירוקים: נגאווטס (ואטים שליליים) – החשמל הטוב ביותר הוא זה שאיננו מבזבזים. זה כמו להגיד: החיים הטובים הם אלה שאנו לא חיים! זהו  סוג של ניאו-מאלת'וסיסם.

הירוקים הפוליטיים מטורפים (ממשיך ברוקנר) – הם לא מציעים כלום, אבל מתנגדים לכול. מתנגדים למכונית, לרכבות מהירות, לאטום, לתחנות כוח גרעיניות, לנפט, לפחם, לגז. בסוף לא נשאר כלום!

ברוקנר מגדיר עצמו כליבראל בעל נטיות שמאליות. "הבעיה עם אנשי השמאל היא שברגע שאתה מתחיל להרהר מעט על הבעייתיות שברעיונותיהם הם מכנים אותך ריאקציונר."

ברוקנר מוצא ספקות וחשדות נגד היתרונות של הקדמה התעשייתית לא רק בצרפת אלא בכול העולם המערבי, בכול מקום שהפוליטיקה הירוקה הקיצונית השתלטה על השיח הציבורי.

האמונה הזו אומרת לאומות העניות: הישארו עניות. אנו התעשרנו אבל פגענו בכדור הארץ, לכן כעת כולם חייבים לחזור להיות עניים. הטענות האלה נועדו לזרוע ערפל, ולהסתיר את חרדה המערבית על איבוד העליונות בעולם. "האקולוגיה היא הדרך להגיד למדינות המתפתחות: הישארו בבוץ, הישארו עניות, אל תנסו להשתוות אלינו, כי ההרפתקה התעשייתית הינה כשלון. במובן זה – צורת הדיבור הזאת היא סקאנדל."

מילים חזקות של ברוקנר. כול המוסיף גורע.

יעקב

תחנות כוח פחמיות חדשות בגרמניה.

בשנת 2013 עומדות להיכנס לפעולה 6 תחנות כוח פחמיות גדולות, חדשות, בגרמניה. כושר היצור הכולל שלהן כ 5800 MW  - שהם כ 7% מהצריכה. שתי תחנות חדשות נפתחו כבר ב 2012. עוד 6 תחנות פחמיות אמורות להיכנס לפעולה עד 2020. כול התחנות האלה יספקו כ 19% מצריכת החשמל של גרמניה.

כמו כן מתוכננות 27 תחנות חדשות על גז שאמורות לספק עוד 17% מהצריכה.

באתר של התאחדות יצרני האנרגיה בגרמניה תמצאו את הפרטים של כול התחנות המתוכננות.  יש לציין שמלבד ה 6 שיפתחו בשנה זו (חלקן כבר בהרצה), יש עוד שתיים בבנייה, שיפתחו ב 2014 ו 2015. האחרות בשלבי המתנה לאישורים.

בנוסף, ניתן לראות שיש 7 תחנות רוח בבנייה – כלומר חוות של טורבינות רוח, כולן בים.  כושר הייצור הנומינאלי של כול חווה של תחנות הרוח נמוך במידה ניכרת מכושר הייצור של תחנות פחמיות. ס"ה כושר ייצור נומינלי בבנייה של תחנות רוח: כ 2000 MW . אולם יש לזכור שהנתון הזה מטעה. תחנות הרוח מפיקות חשמל רק כאשר הרוח נושבת במהירות המתאימה, שזה, על פי סטטיסטיקות שנאספו עד כה – כ 1/3 מהזמן. פירושו – שכושר הייצור האפקטיבי של כול תחנות הרוח הוא כ 700 MW, פחות מכול אחת מתחנות הכוח הפחמיות שבבנייה.

אז רואים שהגרמנים לא כול כך חסרי אחריות כמו הבריטים. הם מדברים גבוהה, גבוהה על אנרגיה מתחדשת ו"תפנית האנרגיה",  (וגם מבזבזים על זה בלי סוף כסף), אבל מצד שני – בונים תחנות כוח של ממש, כדי למנוע ניתוקי זרם.

יעקב

האקלים מתחמם, אבל פחות...

מספר מחקרים התפרסמו לאחרונה המעריכים שהרגישות האקלימית קטנה מאשר מציינים בדוח 4 של ה IPCC. הרגישות האקלימית מוגדרת כעלייה צפויה של הטמפרטורות עקב עלייה פי שניים בריכוז הפד"ח באטמוספירה, מ 0.028% ל 0.056%. הרגישות, לפי ה IPCC היא 2-4.5 מעלות. זו אותה רגישות בערך שחישב דוח צ'ארני בשנת 1979, וד"ר האנסן במאמר מ 1981. כלומר – יותר מ 30 שנה של מחקר אקלימי לא הניבו תוצאה חדשה.

מספר מחקרים חדשים מצאו רגישות נמוכה יותר – בין 1 ל 2 מעלות, כפי שרואים בגרף הבא אותו הכין בישופ היל. החלק האפור מציין את הרגישות של ה IPCC, הקווים הצבעוניים – הרגישות על פי 4 מחקרים חדשים.

ניתן לשער שהמחקרים האלה לא יזכו לביטוי ב דוח הבא של ה IPCC העומד להתפרסם בסוף שנה זו, כי הם אינם תקינים פוליטית.

החממיסטים טוענים שההיפך – ה IPCC זהיר מדי בהערכת הרגישות והרגישות היא יותר גבוהה, אפילו עד 6 מעלות.

שורה תחתונה – איש אינו יודע. כול מדע האקלים הוא משחק במניפולציות של מספרים ו"מודלים", כשאין לנו אפשרות למדוד או לערוך ניסוי פיזי . אנו לא יודעים מה "הרגישות האקלימית", הכול משחקים בניחושים.

אפילו ההשפעה של הפד"ח נטו לא ממש ידועה. מרבית החממיסטים והספקנים כאחד נוטים להסכים שהפד"ח בעצמו, ללא השפעות של היזון חוזר – feedbacks – גורם ל"אילוץ" כל כ 3.7 וואט למ"ר, וזה מתבטא בעלייה של כ 1 – 1.2 מעלה. (הקפיצה מ 1.2 ל 2-4.5 מעלות נגרמת על ידי היזון חוזר, שהוא גורם לחלוטין בלתי ידוע).

ובכן – גם המספר הזה – 3.7 וואט למ"ר לא ממש ידוע או ניתן למדידה ישירה. גם הוא תוצאה של הערכה, וגם הוא יכול להיות יותר או פחות. כנ"ל המספר של "רגישות של הפד"ח ללא היזון חוזר" – 1-1.2 מעלות. אין כזה דבר בטבע "רגישות ללא היזון חוזר". זהו מספר תיאורטי קשה להערכה.

זו אחת הסיבות לוויכוחים האקלימיים הגדולים – אנו לא יודעים. אנשים מתווכחים על דברים לא ידועים.

השאלה הגדולה היא אם חוסר הידע שלנו (דבר לא חדש) הוא סיבה טובה לזריעת פחד?

יעקב