ההשקעות באנרגיה ירוקה, באירופה, יורדות.

הירידה ברורה ורצופה, מאז השיא של 2011 כפי שרואים בגרף, והמגמה מצביעה על כך שבקרוב ההשקעות ירדו לאפס.

הדבר נובע, לדברי האנליסט של בלומברג, "משינויים במדיניות של ממשלות רבות באירופה ,שפגעו במשקיעים". בעברית פשוטה: בירידה בסובסידיות שהממשלות משלמות ליצרני אנרגיה ירוקה. גרמניה, איטליה, דנמרק ואנגליה הורידו את התמיכה באנרגיה ירוקה בשנה האחרונה. ספרד ביטלה את הסובסידיות ב 2012, ואף הקטינה, רטרואקטיבית, את תעריפי ההזנה המובטחים למתקנים שכבר הוקמו. צרפת מתכוונת אף היא לבטל את תעריפי ההזנה.

כול ההשקעה באנרגיה הירוקה, כולה, התבססה תמיד אך ורק על האפשרות שניתנה לעשות כסף קל מהסובסידיות הנדיבות שהממשלות נתנו. אבל, הנטל של הסובסידיות הלך והכביד, והעסק לא יכול להימשך לנצח.

גם ה IEA (סוכנות האנרגיה הבינלאומית), בדיווח על אנרגיה מתחדשת ל 2014, מודה ש: "בגלל אי וודאות מתמשכת בנושא המדיניות" (קרי גובה הסובסידיות) האנרגיות המתחדשות אינן גדלות בקצב מספיק גבוה כדי לעמוד ביעדי צמצום הפליטות ולהציל את כדור הארץ מהאסון האקלימי הנוראי. הדוח גם קובע שהאנרגיות המתחדשות לא יוכלו להתרחב בקצב מספיק שיאפשר השגת יעדים, גם אם "חוסר הוודאות תוסר" – קרי יחזירו את הסובסידיות לרמה גבוהה.

עד סוף 2014 השקיעו מדינות אירופה מעל לטרילארד אירו באנרגיות מתחדשות, והשיגו, הודות לכך, מקסימום, ירידה של 4% בפליטות (ביחס לאלטרנטיבה של שימוש בגז).

אף אחד לא אומר את האמת הפשוטה מאד (מבחינה עובדתית והנדסית) שלא חשוב כמה סובסידיות תינתנה, ולא חשוב כמה ישקיעו, ולא חשוב כמה מיליונים לוחות שמש ותחנות רוח יתקינו – יעדי צמצום הפליטות לא יושגו (אפילו במקצת) – כי האנרגיות המתחדשות אינן מסוגלות לספק את צרכינו.

יעקב

אירועי מזג אוויר קיצוניים בארץ: אין שינויים

השרות המטאורולוגי ערך סקירה מקיפה לגבי אירועי מזג האוויר הקיצוניים שהתרחשו בארץ מאז 1920 (תחילת המדידות המסודרות). הסקירה תוצג מחר (13/10) אך טיוטה שלה פורסמה בחודש יולי.

אירועים אקלימיים קיצוניים הם אחד מעמודי התווך של ההפחדה האקלימית. נביאי הזעם האקלימיים מנבאים יותר אירועים, יותר סופות, סופות יותר עוצמתיות, יותר הצפות, גלי חום קיצוניים ויותר בצורות נוראיות, יותר נזקים. כול אירוע אקלימי שמתרחש מלווה בתרועות צהלה של המפחידים: "אמרנו לכם!, הנה עוד סופה נוראית, שנגרמה על ידי בני האדם, עוד רבות וחמורות מאלו צפויות לכם בעתיד אם לא תתקנו דרכיכם!"

אומר אבנר פורשפן, מנהל אגף אקלים בשירות המטאורולוגי:
אך האם יש קשר בין האירועים? האם ההתחממות הגלובלית אחראית, בין היתר, לאירועי מזג האוויר הקיצוניים שאנו חווים בשנים האחרונות? ... שאלת הקשר בין ההתחממות הגלובלית לאירועי מזג האוויר הקיצוניים מעסיקה מדענים רבים, אך למעשה, כדי לדון בה יש לשאול שתי שאלות נפרדות: ראשית, האם יש קשר בין ההתחממות הגלובלית ופעילות המין האנושי לבין אירועי מזג האוויר הקיצוניים, ושנית, האם בכלל חלה עלייה בתדירותם ובעוצמתם של האירועים הללו?

חוקרים רבים מנסים לענות על השאלה הראשונה. עשרות מהם, המזוהים עם הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים (IPCC), פרסמו ב-2014 דו"ח המסכם את אירועי הקיצון של שנת 2013. לפי הדו"ח, פעילות המין האנושי אכן מעלה את הסיכון לגלי חום קיצוניים, וניתן לייחס את התרומה האנתרופוגנית (של החברה האנושית) לעוצמתם הגוברת ולשכיחותם של גלי החום. יחד עם זאת, בשלב זה טרם הוכח קשר בין השפעת האדם לאירועי מזג אוויר קיצוניים מסוגים אחרים, כמו בצורות או גשם כבד.

כלומר: ה IPCC  דיווחו ש"ייתכן" וההשפעה האנשוית גורמת ליותר גלי חום... ייתכן... ספקולציות. לגבי שאר האירועים הקיצוניים אפילו ה  IPCC   מודה שאין אפשרות להצביע על קשר כזה.

אבנר פורשפן מחזק את הממצאים, ומוסיף: "צריך להיזהר עם ייחוס של כל אירוע של מזג אוויר קיצוני לנושא של ההתחממות הגלובלית. מהניסיון שלנו ומההיכרות שלנו עם האקלים של ארץ ישראל, אנחנו יודעים שהקשר לא בהכרח קיים, כיוון שחלק נכבד מהאירועים הקיצוניים החמורים קרו בתקופות מוקדמות, עוד לפני שדיברו על נושא ההתחממות הגלובלית ושינוי האקלים. לראיה, הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה אי פעם בארץ נמדדה ב-1942 (54 מעלות צלזיוס שנמדדו בטירת צבי; בשנה זו נקבע שיא חום לא רק בישראל, אלא גם בכל יבשת אסיה – ל"ב). המסקנה הסופית לא השתנתה: אנחנו חמים יותר. אבל טרם הוכח שזה מתאים לתדירות ולעוצמת אירועי מזג האוויר הקיצוניים".

כעת נותר לבדוק האם התחושה שלנו, שאנו חווים יותר אירועים קיצוניים, היא נכונה ומבוססת על המציאות. "כשמנתחים את הנתונים מ-1950 ואילך, אנחנו לא מוצאים בינתיים עלייה מובהקת בתדירות אירועי הקיצון", אומר פורשפן. אז האם ניתן לנשום לרווחה? האם גלי החום שחווינו היו מקריים ולא מגמה מתמשכת? כנראה שמוקדם מדי לשמוח. פורשפן מזהיר שגם אם המגמה אינה מובהקת, בנוגע לגלי החום – אכן נמדדים יותר כאלו בשנים האחרונות.

כלומר: התחממות גלובאלית או לא התחממות גלובאלית – אין בנתונים שום דבר שמצביע על התרבות אירועים קיצוניים ביחס לעבר. פרושפן מציין אירוע של גל חום חריג בשנת 1881... אבל בסיום אי אפשר בלי לכרוע ברך לתקינות הפוליטית, והוא אומר:

למרות התפתחות טכנולוגיה מתקדמת ויצירתם של מודלים משוכללים, לא ניתן לחזות מתי יתרחש האירוע הקיצוני הבא. יחד עם זאת, מסביר פורשפן, ההערכה היא שככל שיעבור הזמן לקראת סוף המאה, הסבירות שיתרחשו אירועים של גלי חום תלך ותגדל. אנו מרגישים במגמה הזו כבר עכשיו, לנוכח סמיכותם ואורכם של גלי החום הקשים. חודש אוגוסט, כאמור, היה החם ביותר מאז החלו המדידות – וכעת גם ספטמבר הוכרז ככזה.

כלומר: עד כה לא היה שינוי בתדירות ועוצמה של אירועים חריגים, בכול זאת אנו מנחשים (על פי מודלים אקלימיים) ו"מעריכים" שיהיו יותר אירועים בעתיד. חרטא-ברתא. אנו לא יודעים מה יהיה בעתיד. המודלים כבר הוכיחו את חוסר יכולתם.

נתנחם בעובדה שפעילות האדם אינה האחראית הבלעדית לאסונות הפוקדים אותנו, ולא כל אירוע מזג אוויר קיצוני ניתן לקשור לשינוי האקלים שנוצר כתוצאה מפעילות האדם. "ההתחממות הגלובלית והעלייה בשכיחות אירועי הקיצון אינם בהכרח הולכים יד ביד, הם שני דברים נפרדים שצריך לבדוק האם יש התאמה ביניהם", מסכם פורשפן, "רוב האירועים הם חלק מהשתנות טבעית, וזה לא סותר את העובדה שהעולם מתחמם ושלאדם יש חלק בהתחממות".

נכון מאד. זה " וזה לא סותר את העובדה שהעולם מתחמם ושלאדם יש חלק בהתחממות" וגם לא מוכיח אותה. לא נמצא שום קשר בין אירועי הקיצון (שלא השתנו) לבין ההתחממות הגלובאלית הנוראית, שייתכן ונגרמת על ידי בני אדם וייתכן שלא.  לגבי ההתחממות (הבלתי נוראית) בארץ ישראל ראו כאן דו"ח קודם של השרות המטאורולוגי.

לסיום: מגיע "כול הכבוד" לשרות המטאורולוגי שלנו על שהוא טורח ומרכז, ומעמיד לרשותנו את הנתונים המוצקים לגבי מה שהתרחש עד כה. הנתונים האלה סותרים בצורה ברורה את הטענה השכיחה ש:"התחממות הגלובאלית כבר כאן, כבר משפיעה כבר מזיקה". עד כה אין שינוי בשכיחות האירועים הקיצוניים.

יעקב

החיים משגשגים בצ'רנוביל

מחקר חדש שהתפרסם  מראה ששכמות גדולה של חיות בר מתפתחת ומשגשגת ליד צ'רנוביל, אתר האסון הגרעיני באוקראינה. סביב אתר צ'רנוביל יש שטח ברדיוס כ 30 ק"מ ( כ 4200 קמ"ר) שממנו פונו כול התושבים בגלל הקרינה הרדיואקטיבית הגבוהה (יחסית) השוררת באזור. עד היום אין כניסה לאנשים לאזור זה. עד היום, הקרינה באזור גבוהה מהמותר לפי התקנים, ותישאר גבוהה, כנראה, מאות שנים. הקרינה נובעת מחלקיקים רדיואקטיביים שנפלטו מליבת הכור הגרעיני, בעת התאונה, ב 1986, והתפזרו בשטח.

המחקר מראה שאוכלוסיית חיות הבר גדלה מאד. החוקרים מייחסים את זה לפינוי בני האדם, דבר שמאפשר לחיות לגור בשטח ולהתרבות בו ללא הפרעה של בני האדם. המחקר מצא שכמות הצבאים למיניהם וחזירי הבר היא דומה לכמות שחיה ב 4 שמורות טבע אחרות באזור. לעומת זאת, אוכלוסיית הזאבים (בתמונה) גדולה פי 7 מאשר בשמורות האחרות.

כידוע (ראו קטעים קודמים שלנו), מרבית הנפגעים בתאונות הגרעיניות בצ'רנוביל ובפוקושימה נפגעו לא בתאונה עצמה, ולא מהקרינה, אלא מהפינוי המבוהל של מאות אלפי תושבים מבתיהם.  מעריכים שאולי כ 3000 איש מתו לפני זמנם בגלל הפינוי בפוקושימה. האם הפינוי היה מוצדק או נבע מפחד והיסטריה מוגזמים? שאלה קשה. זהו הוויכוח על ההשפעה של קרינה רדיואקטיבית במינון נמוך. אנו לא יודעים, ובהעדר ידיעה משתלט הפחד וה"ליתר בטחון".

אינני מתיימר לפתור את המחלוקת. אבל, אולי מצב החיות מרמז על משהו – אולי קרינה במינון נמוך אינה כול כך מסוכנת. את ההרהור הזה החוקרים של המחקר הנוכחי נמנעים מלבטא, כי הוא לא אופנתי. כול התבטאות נגד הפחדה מוגזמת בנושא קרינה גרעינית איננה תקינה-פוליטית, בדיוק כמו התבטאות המתנגדת להגזמה בהפחדה האקלימית.

יעקב

תגלית גז גדולה במצרים

ענק הנפט והגז האיטלקי, "אני" ENI  , הודיע על גילוי שדה גז ענקי בים התיכון מול מצריים. מדובר בשדה "זור", הממוקם בעומק מים של כ 1450 מ', בערך צפונית לפורט סעיד. רזרבות הגז בשדה הן בשיעור של כ 30 טריליארד רגל מעוקב tfc, כלומר פי שלוש משדה תמר שלנו ופי 1.5 משדה לוויתן. זו אחת התגליות הגדולות בעולם.

יש לשער שחברת "אני", הפועלת מכוח זיכיון שקנתה ממשלת מצריים, לא תוכשל על ידי וועדת ששינסקי והממונה על ההגבלים, ותפתח את השדה במהירות. חברת "אני" היא חברה ענקית, ה 11 בגודלה בעולם (מבין כול החברות הבינלאומיות), עם פעילות הפקה ושיווק של נפט וגז ב 79 ארצות.

יש חשש שהפיתוח של שדה לווייתן שלנו מתרחק יותר ויותר, בגלל האמביציה של גורמים רבים בארץ להכשיל את הפיתוח, ועכשיו – גם בגלל החשש מתחרות – כלומר ממחיר נמוך שיושג עבור הגז בעתיד, בשווקים בינלאומיים. הולך וגובר החשש שהגז היקר, והחשוב, השייך לכול עם ישראל, יישאר במעמקי הים.

התגלית של הזו גם תפתור, באופן טבעי ובלתי צפוי (על ידו)  את הבעיה של הממונה על ההגבלים: היא תיצור תחרות בשוק הגז ותהפוך את ההתערבות הבירוקרטית המכשילה למיותרת.

יעקב

שרשה לה פאם (חפש את האשה)– Cherchez la femme

מרק קרני, מושל בנק אוף אנגלנד (נגיד הבנק המרכזי הבריטי) הצטרף לאופנת ההפחדה האקלימית ושחרר "הערה" (הצהרה) שמתריעה ששינויי האקלים עלולים לגרום למשבר פיננסי.

כבר התרגלנו לשמוע על בצורות, הצפות, סופות ועוד כאלה מרעין בישין, אבל מה לאקלים ולמשבר פיננסי? הטענה של קרני היא שבעיית האקלים עלולה לגרום לכך שאנו נשאיר את הנפט, הפחם והגז באדמה (נפסיק להשתמש בהם) ולכן – כול המשקיעים בחברות אנרגיה רגילות עלולים להפסיד את כספם. רבים מושקעים בזה, כולל קרנות פנסיה ו"מוסדיים".

הצהרה זו מראה שהמושל קרני, שאמור להיות אדם נורמלי, רגיל, רציונלי, מעורה בנעשה, וזהיר בהתבטאויותיו – חי בעולם של פנטזיות ירוקות חסרות שחר, מנותק מהמציאות.  הוא מתעלם (או לא מודע) לתחזיות של כול משרדי האנרגיה ומכוני המחקר, הצופים שהאנרגיה הפחמית עדיין תספק את מרבית האנרגיה, אפילו עד 80% עד שנת 2050 לפחות. עליו להתרכז (מתוקף תפקידו) במשברים הפיננסיים שעלולים לפרוץ כול רגע, בשבועות, בחודשים או בשנים הקרובות, ולא להתעסק באיומים דמיוניים בעוד 30 או 50 שנה.

אבל, את ההצהרה הזו יש להבין מזווית אחרת – מהזווית של האישה (בתמונה: מרק קרני ואשתו).

אשתו של קרני, דיאנה פוקס קרני, היא לוחמת סביבה בולטת (eco-warrior) שעומדת בראש מכון מחקר (think tank)  שמאלני בשם "המכון לחקר המדיניות הציבורית".

מושל הבנק אוף אינגלנד אמור להיות אדם מספיק שקול בדעתו כדי לדעת לא להיגרר אחרי דעותיה של אשתו או קוקואים אחרים. אבל, אל לנו להחמיר אתו יותר מדי. כמו גברים רבים אחרים – יש לו בעיה, כפי שרואים היטב בתמונה. ("צהל לא אחראי").

יעקב

הישג בצמצום הפליטות בבריטניה

מפעל הפלדה האנגלי "רדקר", שייצר פלדה במשך 160 שנה, הודיע על סגירתו. 1700 עובדיו איבדו את פרנסתם, וצופים שעוד כ 4000 איש יאבדו פרנסתם בקרב קבלני המשנה והספקים של המפעל.

האיגודים המקצועיים קראו לזה "פגיעה אנושה בעובדים". הם קראו לבטל את ההיטל ה"ירוק" (אנרגיה ירוקה) שהטילו על כול המפעלים בבריטניה. היטל זה מוסף 8 ליש"ט למחיר טון פלדה (שהוא כעת מתחת ל 200 ליש"ט) והופך את המפעל לבלתי תחרותי.

כמובן, ההיטל הירוק הוא הבעיה הקטנה ביותר של מפעלי הפלדה, הבעיה הגדולה היא המיתון הכלכלי העולמי המסתמן, הגורם לעודף כושר ייצור גדול, בכול התחומים, בעולם. בכול אופן, האיגודים המקצועיים קראו לממשלת בריטניה לפצות (לסבסד) את המפעל על ההיטל הירוק שהטילו עליו. העניין הוא, כמובן, שאין את מי לפצות, כי המפעל נסגר. היה צריך לחשוב על זה לפני שהטילו את ההיטל.

אבל, סגירת המפעל תביא, ללא ספק, לצמצום הפליטות של בריטניה, ויקרב אותה להשגת ה"יעדים" הירוקים הנכספים. זו הדרך הבטוחה להשגת יעדים – סגירת מפעלים – ודה-אידוסטריאליזציה או "תיעוש שלילי" -  כלומר – ביטול הדרגתי של המהפכה התעשייתית על ידי מגמה של סגירת מפעלי התעשייה. זו הגשמת החזון הירוק: עולם ללא מפעלים, ללא חברת שפע ו"צריכת יתר", חזרה אל הטבע, והעוני הקשה של החיים בטבע.

אני בטוח ש 5700 האנשים שאיבדו פרנסתם גם יתרמו רבות לצמצום הפליטות על ידי מיעוט אכילת בשר (ומיעוט צריכה של כול המוצרים, בשל "חוסר אמצעים" – כלומר עוני). "שרת החקלאות" (הצמחונית) בממשלת הצללים של הלייבור אמרה שגידול פרות לבשר יוצר הרבה פליטות, ויש להילחם במנהג מגונה זה. שיאכלו עוגות.

יעקב

פרשת פולקסוואגן (באוניון)

פרשת פולקסוואגן

תרגום: בעיתון כתוב: "פולקסוואגן הוליכה שולל את משוגעי הסביבה". הקהל מריע. העיתונאי מדווח: "ההצלחה הגדולה ביותר של החיפושית".

שני שליש מההישגים של אירופה בצמצום הפליטות ממכוניות מאז 2008 לא היו ולא נבראו, הם היו אשליה, או תרמית או דיווח שקר. ה"הישגים" של "הגדלת היעילות" (צמצום צריכת הדלק), והקטנת הזיהום לא היו ממשיים – אלא רק דיווחי שקר.

יעקב

שימו לב למערכות המוסר הכפול שמתגלות מן הפרשה: כאשר שורות התוכנה של יחידת המחקר באונ' מזרח אנגליה "הותאמו" על מנת להעלים ירידה בהתחממות (בפרשה הקרוייה "קליימטגייט" - תמונת אימייל תיאום זיופים מעל) יצא הממסד האקדמאי ב"קונצנזוס" מתגייס להגנתם של המדענים והסתפק בנזיפות קלות.  (ע"ע מיכאל מאן ש"זוכה" על ידי ועדת הבדיקה של המוסד בו הוא עובד).

כאשר תאגיד עיסקי מבצע הונאה דומה בסדר גודל קטן בהרבה סוערות הרוחות ומוגשות התפטרויות. 

בועז

בעיית התפצלות (divergence).

סטיב מקאינטייר מצביע כבר זמן ממושך על בעיית ההתפצלות (או סטיה או divergence ) של נתוני הפרוקסי, האמורים ללמד אותנו על הטמפרטורות בעבר הרחוק, לפני שהיו טרמומטרים. הבעיה היא חוסר התאמה (התפצלות) בין נתוני הפרוקסיס למדידות.

חוקרי אקלים העבר טוענים שניתן ללמוד על טמפרטורות בעבר הרחוק על פי תופעות שונות (פרוקסיס) כמו רוחב טבעות הגידול השנתיות בעצים מסוימים או עובי של חומרים אחדים בשכבות המשקעים השנתיות בקדחים בקרקעית האגמים או האוקיינוסים. קשה מאד לדעת אם אכן הפרוקסיס מצביעים על הטמפרטורה בעבר או לא. מה שכן ניתן לעשות הוא להשוות את הנתונים של הפרוקסיס למדידות הטמפרטורה הממשיות (באמצעות מדי-חום) בתקופה שיש חפיפה בין שניהם – דהיינו – בערך מ 1850 עד היום. במילים אחרות: האם העלייה המשמעותית בטמפרטורות במאה ה 20 (אם הייתה... לפי טרמומטרים...) מתבטאת באמת בטבעות רחבות יותר בעצים או שכבות עבות יותר במשקעים של הפרוקסיס, בתקופה זו. הבעיה היא שהתשובה היא: לא. יש סטייה, התפצלות, divergence , מדי החום מראים דבר אחד (עליה), הפרוקסיס מראים דבר הפוך (ירידה).

כיצד מטפלים (מסבירים) מדעני אקלים חממיסטים בעובדה זו? הם מתעלמים ממנה. הם ממציאים כול מיני "טריקים מתוחכמים" (ציטוט מפיל ג'ונס) כדי להעלים את הבעיה כמו הטריק המפורסם "החבא את הירידה". הם מנסים להעלים עובדות שאינן תואמות את האידאולוגיה החממיסטית שלהם ואינן מקדמות את ההפחדה הקדושה.

הנה, לדוגמה, ממצאים משני אתרים שהיו בין 57 האתרים שממצאיהם נכללו במחקר האחרון של OCEAN2K . הגרפים לקוחים ממאמר שפרסם לדוק (חוקר חממיסט, אחד מחוקרי OCEAN2k) במאמר קודם, משנת 2010.

רואים בבירור מגמת ירידה מובהקת באינדיקציות של הפרוקסים – בתקופה 1900-2000, בה הטרמומטרים מראים (לדברי החממיסטים) מגמה ברורה הפוכה - של עלייה בטמפרטורות.

המחקר האחרון של OCEAN2K בדק 57 סדרות של נתונים ( מ 57 אתרים שונים, באוקיינוסים, בעולם). בתוך 57 אלה, היו 21 סדרות שבהן יש נתונים ברזולוציה גבוהה – דהיינו כול 25 שנה, וגם יש בהן נתונים רבים (20-40 נתונים) לתקופה של המאה ה 20 (או השנים 1850-2000 בהן יש גם נתוני מדידות טרמומטרים). הנה הגרף המתאר את הנתונים, על פי הנתונים במחקר K2O:

  

הקו האדום מראה את הנתונים של 21 סדרות הפרוקסי בעלות הרזולוציה של 25 שנה והנתונים עד המאה ה 20. הקו הוורוד מתאר את כול 57 הסדרות, מקובצות לקבוצות של 200 שנה, כפי שמופיע במחקר. הקו השחור בקצה הימני מתאר את הטמפרטורות של פני הים, כפי שנמדדו בטרמומטרים. רואים בבירור שבעוד הטרמומטרים מראים עלייה חדה בטמפרטורות במאה ה 20, הפרוקסיס מראים רק המשך של הירידה, ושום עלייה. זוהי בעיית הסטייה, ההתפצלות, ה divergence. את הבעיה הזו "מעלימים" החוקרים במאמר – הם לא מזכירים אותה בשום מילה, למרות שהיא משתקפת היטב בנתונים שהם עצמם מפרסמים. אין להם מה להגיד...

הבעיה של הפיצול, סטייה או חוסר ההתאמה בין נתוני הפרוקסי ונתוני המדידות (בתקופת החפיפה – 1850-2000) היא בעיה מהותית. או שהטענה שהפרוקסיס מצביעים על הטמפרטורות של העבר אינה נכונה, או שהגרפים המקובלים, המראים את מדידות הטמפרטורות באוקיינוסים, אינם נכונים (בהחלט אפשרי), או שיש הסבר אחר לתופעה. ההסבר אינו ידוע, ודרוש מחקר רב ומעמיק כדי לגלות את התשובות.

מדע תקין, נורמלי, מחייב להציג את כול הנתונים שקיימים, ואת כול הבעיות או הפרשנויות האפשריות, שנובעות מהנתונים. מה שהמדענים החממיסטים עושים, במקום זה, בעקביות, זה להתעלם (ולהעלים) מהבעיה, ולנסות לטאטא אותה מתחת לשטיח. הם מנסים להציג תמונה (שקרית) כאילו הכול ידוע ומובן, ולקדם את המסר האידאולוגי בדבר ההתחממות הגלובאלית הנוראית.

מה ש"מדענים" חממיסטים עושים זו תעמולה (שקרית) ולא מדע.

יעקב