7 ביוני 2013

תנודות אקלימיות חדות בסוף הפליסטוקן.

הגיאולוג (בדימוס) ד"ר דון איסטרברוק מפנה את תשומת לבנו לתנודות חדות באקלים (התחממות והתקררות) שהתרחשו בסוף עידן הקרח האחרון, בתקופה שבין 11500 ל 15000 אלף שנה אחורה מהיום. על התנודות האלה אנו למדים ממדידת היחס בין האיזוטופים O16 ו O18 בבועות האוויר שכלואות בשכבות הקרח של גרנלנד.

הגרף הזה מציין את מדידות היחס של O18, הכיוון כלפי מעלה הוא חם יותר, תקופות חמות נצבעו באדום, קרות – בכחול. הגרף הבא מראה את תרגום הנתונים למושגי טמפרטורה.


אנו רואים את תקופת בולינג, למשל, של התחממות חדה ופתאומית, בשיעור של כ 12 מעלות צלסיוס, תוך תקופה קצרה, של מאות בודדות של שנים. במשך התקופה הזו היו כמה אירועים של התחממות חדה והתקררות חדה לא פחות, תוך זמן קצר.

גם בתוך התקופה שנקראת "דריאס הצעיר", תקופה שנמשכה בין 12800 שנים ל 11800 שנים לאחור היו מספר רב של אירועים של עלייה וירידה בטמפרטורות. הנה ציור מוגדל של התנודות בדיאס הצעיר:


הגרפים למעלה צוירו על פי נתונים של יחסי O18, כפי שנמדדו בדגימות קרח שנקדחו בקרחון של גרנלנד. אבל, העובדה של התנודות הגדולות בטמפרטורה מוצאת אישור השרידים גיאולוגיים של משקעי סלעים. תנודות הטמפרטורה לוו בנסיגה והתקדמות מחדש של הקרחונים. שכבות סלעים ומורנות שנמצאו במקומות רבים בעולם מאשרים את תנודות הטמפרטורות הנ"ל, וגם – שהתופעה הייתה כלל עולמית ולא רק בגרנלנד.

הסיבות לתנודות אלה אינן ידועות.

מסקנות:
התנודות האלה, בעבר, לא נגרמו על ידי פד"ח שפלטו בני אדם... שיכור התנודות הוא בסביבות פי 20 מאשר ההתחממות שטוענים שנגרמה בשנים האחרונות על ידי בני אדם.
ההתחממות/התקררות גם לא נגרמה על ידי אירועים חריגים, כמו למשל – התפרצויות וולקניות, בגלל שהתנודות לא היו חד פעמיות אלא חזרו על עצמן במשך תקופה ארוכה. התנודות גם לא נגרמו על ידי שינויים אורביטליים (מחזורי מילנקוביץ), כי הן היו חדות ומהירות מדי ביחס למחזורים אלה.

אחת הטענות המרכזיות של החממיסטים היא שקצב ההתחממות בסוף המאה ה 20 (בימינו) הוא מהיר מאד, וחסר תקדים. ובכן – לא נכון. יש תקדים, שבתקופה לא כול כך רחוקה, התרחשו שינויי אקלים חדים ומהירים הרבה יותר מאשר בימנו. והם לא נגרמו על ידי בני אדם, אלא על ידי סיבות טבעיות, לא ידועות. זה מעמיד בספק גדול גם טענה אחרת של החממיסטים שלא ניתן להסביר את ההתחממות הגדולה והמהירה (כביכול) של ימנו בלי לקחת בחשבון את האילוץ המחמם של גזי החממה.

בהערת אגב אציין שמדענים חממיסטים כמו שאקון ומרקוט מעלימים תנודות אלה במחקרי שיחזור של הטמפרטורות של העבר, ומנסים להוכיח שקצב ההתחממות המודרני הוא חסר תקדים. יש פה סתירה ברורה וחדה בממצאים. האם התרחשו תנודות טמפרטורות גדולות ומהירות, כמו שצוין למעלה, או לא התרחשו? אינני יודע מדוע החממיסטים מתעלמים מהעובדות האלה. תהליך תקין היה מחייב שינסו להסביר וליישב את הסתירה בין הנתונים השונים. נראה לי שמדעני אקלים חממיסטים מעדיפים להתעלם ממצאים גיאולוגיים.

יעקב


1 ביוני 2013

לא יהיו נזקי בריאות בפוקושימה


ועדה מדעית של האו"ם לחקר השפעת הקרינה פרסמה דו"ח חדש, לפיו אין צפי לעלייה במקרי הסרטן ביפן בגלל ההרס של תחנת הכוח הגרעינית בפוקושימה. הפינוי המהיר של עשרות אלפי תושבים מהאזור מנע מהם חשיפה לרמות מסוכנות של קרינה. "מנות הקרינה שספגו כול כך נמוכות שאיננו צופים עלייה במקרי הסרטן, בעתיד."
הדו"ח המלא יוגש לאסיפה כללית של האו"ם השנה. הוא נערך על ידי 80 מומחים, כולל נציגים של חמיש סוכנויות בריאות של האו"ם.
תוצאות אלה הן עדכניות ומדויקות יותר מהתוצאות של מחקר אחר, של ארגון הבריאות העולמי, שפורסם בחודש פברואר, אשר דיווח על סיכוי קטן שבכול זאת יהיו נזקי בריאות. עורכי המחקר הנוכחי טוענים שההערכה שלהם יותר מדויקת, ומבוססת על פרטים יותר עדכניים. רמת הקרינה שנספגה על ידי הקהל הרחב (להבדיל מעובדי התחנות) אינה עולה על הרמת של קרינת הרקע הטבעית. עורכי הדו"ח מציינים את ההשפעה הטובה של צעדי המנע שננקטו: האוכלוסייה באזורי הסכנה נקראה תחילה לא לצאת מבתיהם, ואח"כ פונו מהמקום. הדבר מנע מהם ספיגה של מנות מסוכנות של קרינה.
גם בקרב כ 25 אלף העובדים שעבדו בנטרול הסכנות באתר תחנות הכוח אין צופים עלייה בתחלואה בסרטן. עד כה לא נצפו מקרי סרטן או תחלואה בקרב העובדים (מובן מאליו: גם לא מקרי מוות). מספר קטן של עובדים, בייחוד אלה שהיו באתר בעת האירוע, ספגו מנות יותר גדולות של קרינה. הם נמצאים בהשגחה רפואית מתמדת, אבל עד כה לא התגלו נזקי בריאות, גם אצלם.
הפאניקה והבהלה שגופים ירוקים והתקשורת זורעים בנושא הקרינה הגרעינית אינם מוצדקים.
יעקב



בשלט של המפגין הבודד: "לא עוד צונאמי ורעידות אדמה".
  www.nicholsoncartoons.com.au
An illustration by Peter Nicholson. Source: The Australian

31 במאי 2013

ירידה בקרח היבשתי

כידוע, מרבית הקרח היבשתי בעולם מצוי בשני מקומות: ביבשת אנטארקטיקה ובגרינלנד. מבחינה כמותית – כמות הקרח שם אדירה. העובי של הקרח בפנים גרינלנד, למשל, הוא מעל ל 3000 מ'. הסכנה הגדולה ביותר של ההתחממות הגלובאלית היא המסת הקרח הזה, שעלול להביא לעלייה גדולה במפלס פני הים, כאשר כול הקרח יימס ומימיו יתווספו לאוקיינוסים.
מאז 1992 נערכו מדידות לוויין והערכות של המסה (הנפח) של הקרח בשני אזורים אלה, ונעשה ניסיון להעריך את קצב ההמסה.


נמצא שב 19 השנים בין 1992 ל 2011, כמות הקרח שנמסה גרמה לעליית פני הים בכ 11.1 מ"מ (+-3.8 מ"מ). המשמעות היא קצת יותר מחצי מילימטר לשנה, או 6 ס"מ למאה שנים. (להשוואה: מעריכים שבמאה ה 20 כולה, במשך 100 שנה, הייתה עלייה של כ 17 ס"מ בפני הים).
המחקר גם מצא שיש האצה בהמסת הקרח בכול האזורים, מלבד אנטרקטיקה המזרחית, שם הייתה עלייה במסה של הקרח. אנטארקטיקה המזרחים היא השטח הגדול מכולם.
לפי נתונים אלה ניתן להסיק שהתחזיות האפוקליפטיות של ד"ר האנסן, על המסה של כול הקרח היבשתי, ועליית פני הים בכמה מטרים עוסקות בנבואה לטווח של אולי 10 אלפים שנה, ולא משהו שעלול לקרות בקרוב.

יעקב

30 במאי 2013

משמעות העלייה בהיקף הקרח הימי באנטרקטיקה.


מחקר חדש שמתפרסם חוקר את התופעה של העלייה בהיקף הקרח הימי מסביב ליבשת אנטארקטיקה.
העלייה בשטח הקרח הימי הדרומי סותרת את הציפיות שלנו להפשרה מוגברת כתוצאה מההתחממות הגלובאלית והחור באוזון המצוי שם. גם המודלים האקלימיים צופים להפחתה בקרח, בגלל גזי חממה והחור באוזון, והתופעה לא מתיישבת עם תחזיותיהם.
כיצד – אם כן – מסבירים את התופעה? החוקרים מראים שתופעת הגידול בהיקף הקרח כנראה נגרמת על ידי תנודות אקלים טבעיות – natural variability – והשפעת ה"אילוצים" האנטרופוגניים (מעשה ידי האדם כלומר השפעת הפד"ח) היא קטנה.
יעקב

יש נפט באיטליה, וגם ירוקים.


מסתבר שיש נפט בדרום איטליה, ביבשה. קיום הנפט היה ידוע עוד מימי הביניים, מעיינות של נפט התפרצו באופן טבעי, וגם פלטו גז. ההפקה התעשייתית החל מאד מאוחר, רק בשנות 1990. היום איטליה מייצרת כ 100 אלף חביות נפט ליום, רובו מאזור זה. זה בערך 7% מהצריכה שלה. מעריכים שהרזרבות המצויות באזור, ששמו בסיליקטה, מגיעות לכמיליארד חביות. חברות הנפט אני (ENI חברה הממשלתית האיטלקית) וטוטאל (ממשלתית, צרפתית) מתכננות להגביר את התפוקה לכדי 200 אלף חביות ביום. אזור בסיליקטה הוא אזור עני מיושב בדלילות.
איטליה מוציאה 60 מיליארד אירו לשנה על יבוא נפט. כלכלת איטליה במצב לא טוב, יותר משנה וחצי אין צמיחה כלכלית, והאבטלה בקרב הנוער מגיעה למעל ל 35%. הפקת הנפט יכולה לייצר הכנסות של 5 מיליארד אירו וליצור 20,000 מקומות עבודה. אם העלייה המתוכננת בתפוקה תתממש תהפוך איטליה ליצרנית הנפט השלישית בגודלה באירופה, אחרי בריטניה ונורבגיה, המפיקות נפט בים הצפוני.
הארגונים הירוקים, כמובן, מתנגדים להעלאת התפוקה מעבר לרמה הנוכחית, שנקבעה בהסכם משנת 1998. הם מתנגדים לכול דבר, בייחוד לנפט. אומר אחד הדוברים: "אנו רוצים אנרגיה מתחדשת [כלומר מה שאין] ופיתוח בר קיימא". חברת "אני" ENI אומרת שבין 1998 ל 2012 היא שילמה כ 585 מיליון אירו תמלוגים לתושבי האזור, לעיריות וכפרים שבמחוז בו מפיקים את הנפט (כאמור, אין הרבה אוכלוסייה באזור זה). הירוקים האיטלקים מעדיפים שהנפט יישאר באדמה, האזור יישאר עני, ואיטליה תוציא את כספה כדי להעשיר את הערבים בלוב, שממנה היא קונה נפט, ולא את תושבי דרום איטליה.
יעקב


27 במאי 2013

"אנו מבזבזים מיליארדים על ההתחממות הגלובאלית"



זאת הכותרת של מאמר שמפרסם המדען החממיסט הבכיר, מיילס אלן. פרופסור אלן מוביל את תכנית מחקרי האקלים במכון ECI של אונ' אוקספורד, פרופסור למדעי כדור הארץ, שותף בכיר בחיבור וניסוח פרקים שונים בדוחות ה IPCC וחבר מכובד בקבוצת המדענים ה"מודאגים" הבכירים.

הוא הופיע בפוסט הלפני אחרון שלנו, כאחד מ 14 המחברים של המחקר שמצא רגישות אקלימית נמוכה יחסית, אבל הוא אולי הבכיר מבין המחברים, והמנחה של אלכסנדר אוטו, המחבר הראשי של אותו מחקר.

הנה קטעים מדבריו (תרגום חופשי ופראפרזה שלי).

"90% מהאמצעים שננקטו על ידי בריטניה ושאר מדינות העולם, מאז הסכם קיוטו, כדי להפחית את הפליטות – הם בזבוז של זמן וכסף. זה כולל את תחנות הרוח, מיסי הפחם והמערכות הביזנטיניות השונות של מכסות פליטה סחירות".
"אם נמשיך במדיניות הנוכחית, הלך עלינו (we're doomed)"
" צריכים לחשוב מחדש. אם אתם חושבים שוועידות האקלים ההמוניות יצילו אותנו, אתם טועים. הג'מבורי הענקי הזה אפילו לא התחיל לגעת בלב הבעיה."
"מאז הסכם קיוטו הפליטות לא פחתו, ההיפך, הן גדלו ב 40%. מה שהוא אולי כן 'השיג' זה איבוד מקומות עבודה בארצות כמו בריטניה, לטובת ארצות בהן אין מגבלות על פליטות"
"דובר רבות על הפחם שצריך להימנע מלשרוף אותו, ולהשאירו באדמה, אבל – האם מישהו באמת חושב שאנו מסוגלים להגיד לתושבי הודו שיישארו עניים, וישאירו את הפחם באדמה ?"
"לאלה שאומרים שחשמל סולארי, או גרעיני יהפוך לזול עד כדי שיהיה כדאי להשאיר את הפחם באדמה – אני חושש שהפיסיקה הבסיסית סותרת את זה".

אחרי ביקורת נוקבת (ונכונה!) זו עובר פרופ' אלן להצעות פתרון:

"עד כה פלטה האנושות כחצי טריליון טון פחמן, והיא עומדת לפלוט עוד כמות כזו עד 2040. לפי מחקר הרגישות האקלימית הנמוכה יותר שפרסמנו, מותר לנו לפלוט עוד, מקסימום, טריליון טון. כלומר – אסור לנו לשרוף ולפלוט את כול 4 טריליון טון הפחם שמעריכים שמצויים עדיין במעמקי האדמה. אבל, מאחר ולא ניתן להשאיר את העולם ללא אנרגיה, ולא ניתן להטיל מגבלות על שריפת הפחם (והנפט והגז) חייבים לקבור חזרה את הפחם שאנו פולטים לאטמוספרה".
הוא מציע:
a law to compel a slowly rising percentage of carbon dioxide emissions to be sequestered and stored.
תרגום: "חוק שיחייב (את חברות הדלק) ללכוד ולאחסן (לקבור) חלק הולך וגדל של הפליטות."
"כמובן, זה כרוך בעלויות יותר גבוהות של אנרגיה, שיוטלו על הצרכנים".

All past evidence suggests that when industry is faced with technical challenges it needs to overcome, it’s ingenious at finding ways of doing so.

תרגום: "נסיון העבר מראה שאם מכריחים את התעשיינים להתגבר על בעיה טכנית, שי להם דרכים חכמות לעשות זאת."

סיכום שלי:
פרופסור אלן צודק ב 1000% בקשר לחוסר התועלת שבמדיניות הנוכחית של סובסידיות ענקיות לשמש, רוח וביו-דלק, והבזבוזים הגדולים האלה שלא יכולים להשיג כלום. בזה הוא מצטרף לד"ר האנסן שקרא ל"פתרונות" אלה 'סיפורי אגדה, אבל נבדל ממרבית שאר החממיסטים ההיסטריים שאינם מסוגלים לשפוט נכונה את הערך המעשי של הצעדים שננקטים, וגורמים בכך לבזבוז מאות מיליארדי דולרים לשווא.

מאידך – אלן איננו "שאנן", הוא בהחלט מודאג מבעיית האקלים שנגרמת על ידי הפליטות, ומחפש דרך כן יעילה להקטין אל הפליטות, אחרת "הלך עלינו".

אבל – הדרך שהוא מציע היא בדיוק כול כך בלתי מציאותית ורומנטית כמו הדרכים שהוא מבקר בחריפות, אם לא יותר. הוא מציע לקבור את הפחם בחזרה באדמה. רעיון נהדר. אבל איך עושים זאת? הוא מתעלם מכך שלא קיימת טכנולוגיה מעשית לקבירת פחמן. הוא מציע לאלץ את התעשיינים, בחוק, להמציא ולפתח טכנולוגיה זו. הוא מצטרף לירוקים האבסורדיים והרומנטיים, החושבים שכול מה שהם צריכים לעשות זה לצוות, ולהעביר חוקים, ואז, התעשיינים הדביליים (שאינם מסוגלים להבין מה צריך לעשות) – יצליחו, תחת איום בעונשים שבחוק, להמציא את הפתרון הדרוש.
זה רעיון יותר מבלתי מעשי – זה רעיון מתנסה ובזוי.

אם יאסרו על התעשיינים (חברות האנרגיה) למכור דלק ללא קבירת פחם (כמו שהוא מציע), ואם קבירת הפחם לא תהיה אפשרית, הם לא ימכרו דלק, ואנו נשאר ללא אנרגיה. אי אפשר לצוות בחוק לעשות יש מאין, או להמציא המצאות.

אלן לפחות צודק בחצי הראשון של הניתוח. זה יותר מאשר ניתן לאמור על המדענים והפעילים האקלימיים האחרים.

ההתייחסות של ד"ר קורי למאמר – כאן.

יעקב






26 במאי 2013

בטר פלייס – כמשל.



בטר פלייס של שי אגסי ועידן עופר פשטה את הרגל, כצפוי. לא שהופתענו, כי חזינו שזה יקרה עוד בטרם היא קמה. אמרנו לכם... אבל זו אולי הזדמנות להפיק לקחים.

כותב דניאל שמיל בדה-מרקר: הבעיה הראשונה (מתוך 8) הייתה:
יומרה גדולה מדי. ביקור במרכז המבקרים של בטר פלייס ליד צומת גלילות הזכיר חוויה דתית כמעט. דמותו המצולמת של אגסי הסבירה על הסכנות בתלות של ישראל בנפט - והבטיחה להעביר את התחבורה בישראל להנעה חשמלית.

בטר פלייס נוסדה על סמך חזון – או אמונת בטן כמו דתית. היא נועדה לא לספק שרות ללקוח ולהרוויח כסף עבור היזם – היא נועדה להושיע את האנושות – כך אמר אגסי. החזון יפה אבל לא היו לו רגליים על קרקע המציאות.

כול מיזם חדש מבוסס, בהכרח על חזון – על חזון של אספקה של מוצר או שירות שלא היה קודם. אבל מלבד החזון צריך בסיס מוצק על קרקע המציאות מבחינה הנדסית (טיב המוצר ותהליך ייצורו) ומבחינה כלכלית (עלות ומחיר). הרגל הרביעית היא שיווק. שי אגסי הצטיין בחזון ובשיווקו – עובדה שהצליח למשוך את עידן עופר ומשקיעים אחרים לעסקה. אבל שי אגסי מנותק לחלוטין מהמציאות ההנדסית-כלכלית. עידן עופר, שהשקיע את הכסף הגדול, היה צריך להיות יותר מציאותי, להתייעץ עם מומחים בכול התחומים, ולהיות זהיר יותר – לא ליפול קורבן להיסטריה האופנתית וללשונו החלקלקה והפנטזיונרית של אגסי. הוא היה צריך להקשיב לאביו, סמי עופר ז"ל, שהזהיר אותו מפני ההרפתקה.

בשבילי – התמונה שלמטה חשפה יותר טוב מאלף מילים את טיבו של שי אגסי. על זה יש ביטוי עממי: אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה.


הרבה חברות "ירוקות" בתחום הפאנלים הסולאריים, המצברים למכוניות והמכוניות החשמליות פשטו את הרגל בעולם, בשנה, שנתיים האחרונות. גם טסלה, הכוכב הגדול של המכונית החשמלית בדרך לשם, למרות המחיר האסטרונומי של מנייתו, וכול סממני ההצלחה הרגעיים. (זאת נבואה שלי, נבואה בסיכון גדול...).

והנה עוד נבואה: זה יהיה הסוף של פרויקטים ירוקים אחרים – תחנות רוח ופאנלים סולאריים. אלה עסקים בנויים על בסיס חזון כמו-דתי ועל בסיס פוליטי – על סובסידיות – ולא על בסיס מציאותי, בסיס הנדסי וכלכלי מוצק. אבל... נחייה ונראה.

ההיסטריה החממיסטית העבירה אנשים על דעתם, בטר פלייס ולקוחותיה הם רק חלק קטן וזניח מקורבנות התופעה.

יעקב 

23 במאי 2013

הגנה מפני נזקי מזג האוויר

טורנדו קטלני עבר במדינת אוקלהומה בארה"ב, והשאיר אחריו הרס של שכונות שלמות, כולל שני בתי ספר ובית חולים אחד. עשרות או מאות בתים נהרסו כליל, 24 בני אדם נהרגו.

הטורנדואים היבשתיים האלה (השונים מהוריקנים שנוצרים באוקיינוסים) קטלניים במיוחד – הם נוצרים בפתאומיות ומתקדמים במהירות רבה. ההתראה שהשרות המטאורולוגי מסוגל להתריע היא של דקות אחדות בלבד לפני מעבר הסופה. באזורים המועדים לפגיעת טורנדו יש בדרך כלל בבתים מקלטים, או מרתפים, בהם ניתן לתפוס מחסה בהישמע האזעקה.


מסתבר שבאחד מבתי הספר לא היה מקלט. 7 תלמידים נהרגו באותו בית ספר, כי לא היה בו מחסה מוגן כראוי.
הממשל האמריקאי מבזבז עשרות או מאות מיליארדי דולר כדי להתגונן מבעיות אקלימיות שאלי תתרחשנה ואלי לא בעוד מאה שנה, אבל לא מוצא קצת כסף קטן כדי לבנות מקלטים בבתי ספר באזורים מוכי טורנדו! זה מה שנקרא: סדר עדיפויות אבסורדי.
כמובן, החשודים הרגילים, ממהרים להאשים את ההג"נ (התחממות הגלובאלית הנוראית) בכול תופעה, כמו הטורנדו האחרון. אבל, כול הנתונים מראים שהטורנדו הזה אינו יוצא דופן, סופות דומות מתרחשות כול שנה, ואין מגמה של עלייה במספר הטורנדואים הקטלניים במשך  חמישים השנים האחרונות, כמו שרואים בגרף. טורנאדו עוד יותר קטלני הכה ממש באותו מקום בשנת 1999, למשל.



יעקב

22 במאי 2013

חממיסטים: ההתחממות פחתה.



השבוע התפרסם מאמר מדעי חדש המצביע על רגישות אקלימית מופחתת. אנו דיווחנו לאחרונה על מספר מחקרים המוצאים רגישות נמוכה. הדבר הפך לאופנתי, לאור העצירה בהתחממות מאז 1997.

המחקר החדש חתום על ידי 14 מדענים בראשותו של ד"ר אלכסנדר אוטו מאוקספורד. הנה גם דיווח על אותו מחקר באתר של ד"ר קורי, וב BBC.

חישוב ההתחממות נעשה על ידי חישוב מאזן האנרגיה של כדור הארץ על פי אילוצי אקלים ואירוסולים מחושבים לפי המודלים האקלימיים האחרונים, ועל פי נתוני הטמפרטורה העדכניים.
המחקר הזה מבדיל בין רגישות זמנית – transient – שהיא העלייה המיידית בטמפרטורות כתוצאה מהכפלה של ריכוז הפד"ח, לבין רגישות שיווי משקל – equilibrium – שהיא עלייה סופית בטמפרטורות שתתרחש באיטיות, במשך מאות שנים בגין אותם גזי חממה.


הממצא העיקרי הוא שהרגישות הזמנית (שהיא החשובה לקביעת מדיניות) היא בסביבות 1.3 מעלות, עם תחום תנודה אפשרי בין 0.9 ל 2 מעלות (הסתברות 5-95% ). רגישות שיווי המשקל (הרחוקה יותר בזמן) היא כ 2 מעלות עם תחום הסתברות בין 1.2-3.9 מעלות. זה אומר – שתוך 100 שנה  צפויה התחממות של 1.3 מעלות (ש 0.8 ממנה כבר התרחש) – לא נורא, בכלל לא נורא, אפשר להתחיל לשמוח, אנו נשרוד...

הממצא הזה הוא לפחות 30% יותר נמוך מאשר מה שפורסם עד כה על פי מיטב המודלים האקלימיים.

אני מזכיר שההערכה הראשונה של הרגישות האקלימית נעשתה בדו"ח צ'רני משנת 1979, והייתה 1.5-4.5 מעלות עם ערך אמצעי של 3 מעלות. בהערכה זו דבקו כול דוחות ה IPCC עד כה, כלומר מעל ל30 שנה של איסוף נתונים ומחקר לא שינו הערכה זו. ד"ר אוטו ממהר ליישר קו תקין-פוליטית ואומר שהממצאים אינם חורגים מהתחומים שדווחו קודם. זה פשוט לא נכון. הערך האמצעי בדוח ה IPCC היה 3 מעלות – וכאן הוא 1.3 מעלות, נדמה לי שזה קצת פחות... החממיסטים טענו כול הזמן שה IPCC זהיר מדי, והתחממות מעל 4.5 מעלות, ואפילו עד 6 מעלות אפשרית. המחקר החדש אומר שהתחממות מעל 3.9 מעלות מאד לא סבירה...

מה שחשוב במחקר זה הוא לא כול כך המספר, או הממצא העיקרי (1.3). האמת היא שאין אנו מסוגלים לחשב נכונה את הרגישות מאחר ואין אנו יודעים את כול ההשפעות על האקלים ואת שיעורן, כפי שציין ריימוד פיירהומברט. כול חישוב של רגישות אקלימית הוא משחק במספרים שאין לנו מושג ירוק מה הקשר בינו לבין המציאות. זו הערכה גסה או נבואה, לא מדע. הדבר אמור גם לגבי מחקר אחרון זה.

מה שחשוב במחקר זה היא הזהות של הכותבים. המחקר חתום על ידי 14 מדענים מהזרם החממיסטי הראשי. ביניהם נמצאים שניים, מיילס אלן וגבי הגרל, שהם המחברים הראשיים של הפרק על רגישות אקלימית בדוח הבא, מס' 5, של ה IPCC. הדבר מלמד שהעצירה בהתחממות נקלטה גם אצל החממיסטים, ועכשיו הם מתחילים, אט-אט ובאין רואה, לרדת מהעץ ולמתן את התחזיות המפחידות שלהם. הם מכחישים כמובן שהם עושים זאת (יורדים מהעץ – ראה ה BBC) אבל הם עושים זאת. לאט, לאט.

ראוי לעיין גם בקטע של ניו סיינטיסט ובקטע של ג'יימס אנאנן על משמעות מחקר זה.

יעקב




21 במאי 2013

סכנות שינויי האקלים.


"ישנם סימנים מדאיגים שדפוסי מזג האוויר החלו להשתנות באופן דראמטי, והשינויים האלה יגרמו ירידה דראסטית בתוצרת המזון, עם משמעויות פוליטיות רציניות עבור כול אומות העולם. הירידה בתוצרת המזון עלולה להתחיל ממש בקרוב, אולי אפילו 10 שנים מהיום... ההשפעה תורגש בכול אזורי העולם...

"הראיות לתחזיות אלה מצטברות כעת בכמויות מסיביות, כך שהמטאורוליגם בקושי מספיקים לעקוב אחרי כולן.... באפריל האחרון, בהתפרצות ההרסנית ביותר של סופות טורנדו שנרשמה אי פעם, 148 סופות הרגו יותר מ 300 בני אדם וגרמו נזק בחצי מיליארד דולר ב 13 מדינות בארה"ב.

עבור מדענים, תקריות לא קשורות לכאורה אלה מייצגים סימנים מקדימים לשינוי יסודי באקלים העולמי. עובדה היא שאחרי שלושת רבעי מאה של אקלים נוח, האקלים הגלובאלי הולך ומתקרר. המטאורולוגים חלוקים לגבי הסיבות וההיקף של מגמת ההתקררות, וגם על ההשפעה הספציפית שלה על תנאיי מזג אוויר מקומיים. אבל הם תמימי דעים שהמגמה תקטין את התוצרת החקלאית בשארית המאה. 

אם שינויי האקלים יהיו כול כך עמוקים כמו שהפסימיסטים חוששים, הרעב שישתרר עלול להיות הרה אסון. "שינוי אקלימי גדול יאלץ שינויי כלכליים וחברתיים בקנה מידה עולמי"- מזהיר דוח חדש של האקדמיה הלאומית למדעים (בארה"ב). סקר שערך בשנה שעברה ד"ר מוריי מיצ'ל מ NOAA מגלה שהייתה ירידה של כחצי מעלה בטמפרטורה בחצי הכדור הצפוני, בין 1945 ל 1968....

תשנו את המילה "התקררות" ל "התחממות" ותקבלו מאמר אופנתי עדכני, שאלפים כמוהו מתפרסמים מדי יום בעיתונות. אין חדש תחת השמש.

יעקב