היכולות של לוחות השמש.

אנשים רבים מתלהבים ומתאהבים באנרגיית השמש. הם אומרים: "הדלק המאובן (נפט, פחם וגז) הוא מתכלה ועומד להיגמר. הוא וגם מזהם. אנרגיית השמש היא מתחדשת, היא לתמיד, היא בשפע, היא נקייה, היא אחלה. אנרגיית השמש היא האנרגיה של העתיד".

אני, לצערי, לא ניחנתי בכושר ניבוי ונאלץ לכן לאכזב את חמשת קוראי הבלוג ולהודות שאינני יודע מה היא האנרגיה של העתיד. מה שאני כן יודע הוא שלוחות השמש (הפאנלים הסולאריים) שהולכים ומותקנים בהמוניהם, אצלנו ובארצות אחרות, אינם ה"עתיד". הם קיימים בהווה ולכן ניתן לבדוק את תכונותיהם הממשיות ואת היכולת שלהם לאספקת האנרגיה מול הצרכים שלנו. בקטעים קודמים כתבתי על המחיר הגבוה של החשמל מהשמש ביחס לחשמל מגז ופחם. בקטע זה אני רוצה לבדוק את היכולת הכמותית של הלוחות לספק אנרגיה בלי קשר למחיר.

היכולת של לוחות השמש או כמות החשמל שהן מפיקות איננו עניין של הערכה או נבואה, זה עניין טכני-פיסי פשוט שנמדד בצורה מדויקת. לוחות המשמש המותקנים בארץ מפיקים חשמל במשך כ 1750-1800 שעות בשנה, מתוך 8760 שעות – שזה בערך כ 20% מהזמן. זה נתון אמת מהארץ הטרופית החמה שלנו. באירופה הלוחות עובדים פחות שעות. ברור שהלוחות אינם מפיקים חשמל בלילה וגם לא בימים מעוננים, אבל גם בימים בהירים הם מפיקים רק כמות זעירה בשעות הבוקר המוקדמות ואחה"צ המאוחרות כאשר השמש נמוכה. הן מפיקות חשמל רק באמצע היום, רק 20% מהזמן – זו עובדה – לא יכול להיות ויכוח לגבי זה. שום שיפור טכני, עתידי, של לוחות השמש (כמו, למשל, הגדלת היעילות שלהן) לא ישנה עובדה זו. 

אפילו אם נניח שבמשך השעות שהלוחות עובדים, אנו לוקחים את כול החשמל שאנו צורכים מהלוחות ולא ממקור אחר – עדיין זה רק 20%. אנו זקוקים למקור אחר כדי לספק 80% מהחשמל שלנו. המקור הזה הוא, כרגע, תחנות הכוח הרגילות (פחם וגז – אצלנו, וגם אנרגיה גרעינית בחו"ל).  התכונה של תחנות פחם וגז במחזור משולב (התחנות הכי יעילות) היא שלא ניתן לכבות אותן בבוקר ולהדליקן מחדש בערב. הן חייבות לעבוד 24 שעות ביממה, רצוף. לכן התחנות האלה יעבדו, ויספקו כמות יציבה וקבועה של חשמל במשך כול היום – מה שנקרא "עומס בסיס".  עומס הבסיס הוא, בהערכה גסה, לפחות 50% מעומס השיא, שמתרחש בשעות הצהריים, בקיץ. יוצא שהחשמל המועיל שהלוחות יכולים לספק הוא רק ההפרש בין עומס הבסיס לבין עומס השיא היומי, בקיץ, כלומר (במקרה הטוב) חצי מהצריכה בשעות שהלוחות פועלים.

יוצא, אם כן, שמקסימום החשמל המועיל שלוחות השמש מסוגלים לספק הוא 10% מהצריכה. צריך לזכור גם שהחשמל מהווה רק כמחצית מהאנרגיה שנו צורכים. המחצית השנייה היא אנרגיה שמופקת ישירות מהדלק –  אנרגיה לתחבורה, לחימום בתים ולתעשייה. (למשל – בתהליך ייצור לוחות השמש עצמן משתמשים בדלק רב). כלומר: לוחות השמש יכולים לספק רק 5% מהאנרגיה הכוללת (להבדיל מהחשמל). 5% זה משהו, אבל זה לא "האנרגיה של העתיד". זה מקור קטן. אנו חייבים, גם בעתיד, מקור אחר שיספק 95% מהאנרגיה הדרושה.

המקור האחר (תחנות החשמל הרגילות) חייב להיות בעל כושר ייצור בשיעור של  100% (לא 95%) כי יש שיא צריכה בחורף, בערב (בעת שאין שמש) שאינו נמוך משיא הצריכה בקיץ (בחו"ל הוא יותר גבוה). אפילו אצלנו – ה 10% של החשמל הסולארי האפשרי – אין פירושו 10% פחות תחנות כוח רגילות. הוא אינו בא במקום כושר יצור הרגיל אלא בנוסף אליו. במילים אחרות: החשמל הסולארי יכול לאפשר להפעיל את התחנות הרגילות 10% פחות זמן (ולשרוף 10% פחות דלק) אבל הוא אינו מאפשר לבנות 10% פחות תחנות כוח (אינו מאפשר חסכון בהשקעה). כול כושר הייצור הרגיל נחוץ, בלי קשר לחשמל הסולארי.

קופצים העתידניים וטוענים: נכון, השמש זורחת רק ביום, אבל אנחנו נאגור את החשמל של השמש ביום ונשתמש בו גם בלילה. זה סיפור יפה, אבל הוא לקוח מתחום המדע הדמיוני או הנבואה לא מתחום המציאות. אין כיום אמצעי אגירת אנרגיה מעשיים. ( כאן זורקים העתידניים את המילים "אגירה שאובה"  או "בטריות" – אלו רק מילים, זה לא מעשי, ולא קיים. אכתוב על זה בנפרד).

ישנה גם המגבלה ה"קטנה" של השטח הגדול הדרוש לפריסת לוחות שמש. לא התייחסתי לבעיה זו,  אני מקבל, כרגע, את ממצאי הבדיקה של החברה להגנת הטבע שיש מספיק גגות בישראל שניתן לפרוס עליהם לוחות.

שורה תחתונה: גם אם מחיר הפאנלים הסולאריים יהיה אפס (הוא למעשה פחות מאפס בזכות הסובסידיות הממשלתיות) הם יכולים לספק, מקסימום, 10% מהחשמל, או 5% מהאנרגיה, והם אינם מפחיתים את החובה להתקין כושר ייצור רגיל בשיעור 100%.

יעקב

אלכס אפשטיין ומצעד האקלים 2014

בארה"ב ובמספר מדינות נוספות צויין אמש "מצעד האקלים" על ידי אקטיביסטים מאירגונים שונים שדרשו הפקה של 100% אנרגיה "מתחדשת" ו"נקייה". בישראל צויין הקמפיין בהופעה פתטית של אירגון AVAAZ ומגמה ירוקה שהפיקו מיצג "היחנקות" בכיכר הבימה. (בתמונה)

המפגינים שסיימו להיחנק ניערו את האבק מביגדיהם שיוצרו ושונעו בעזרת דלקי מאובנים ופנו להשתמש בתחבורה המונעת בדלקי מאובנים חזרה לבתיהם המחושמלים וממוזגים. 

בארה"ב הצליחו לגייס התנועות האקטיבסטיות מספר רב יותר של פעילים שיצאו למצעד ברחובות מנהטן. אלכס אפשטיין, מחבר הספר "הטיעון המוסרי למען דלק המאובנים" יצא לרחוב לפגוש את המפגינים.המפגש הניב נסיונות משעשעים אך חסרי סיכוי לניהול דיון מושכל:

לנירשמים באתר ניתנת אפשרות להורדה חופשית של הפרק הראשון בספר.

הועידה השנתית למדע ולסביבה 2014

בשבוע שעבר נערכה הועידה השנתית למדע וסביבה. השנה נכח נועם, מידידי הבלוג המעורב באחד הפרוייקטים הקשורים בהפקת אנרגיה עתידית. להלן רשמיו מביקור בחלק מאירועי הועידה:

"במושבים שעסקו באנרגיה" מציין נועם "שמחתי לגלות שלפחות לעת עתה, בצמתים בהם נמצאים מקבלי ההחלטות נמצאים נכון להיום, אנשים ריאליים ולא כאלה שהולכים שולל אחרי ההבטחות חסרות הכיסוי של חלק מהתנועות הירוקות".

בעיות האנרגיה ה"מתחדשת"

"בנושא של ייצור אנרגיה מתחדשת הוצגו הבעיות בהפקה משמעותית של חשמל מביו-מסה (למעשה חשמל מזבל) והעובדה שבטכנולוגיות הקיימות כיום לא ניתן לעמוד אפילו במכסות הקטנות שבהן הובטח לעמוד.

מצגת מעניינת העביר אוהד הצופה מרשות הטבע והגנים בה הוא עמד על הבעייתיות הסביבתית של טורבינות הרוח כפי שבאה לידי ביטוי בארצות שונות בהן הותקנו טורבינות רבות ובפרט סוגיית קטל הציפורים. (נייר עמדה של רשות הטבע והגנים בנושא כאן). 

אוהד הצופה  ציין את חוסר היעילות של מנגנונים שונים שהותקנו לצורך אזהרת הציפורים ואת העובדה שיש שונות גדולה בכמות הציפורים שנקטלת בכל אתר תוך שהוא מעריך שבישראל נהיה בצד הגבוה של שונות זו אם לא שיאני הקטל עקב העובדה שאנו מצויים על ציר נדידה עיקרי ומהווים מסדרון מעבר צר. (על בעיות אלו כתבנו רבות).

בתום ההרצאה החלו לתקוף את אוהד הצופה גורמים "ירוקים" ובראשם יעל כהן פארן המשמשת כמנכ"לית הפורום הישראלי לאנרגיה, שהוא למעשה גוף לוביסטי האמון על הפצת מידע מגוייס מטעם לקוחותיו בתחומי האנרגיה הסולרית והרוח. הטענה שנטענה נגד אוהד,למרבה האבסורד, היתה ש"הוא תוקע טריז בפיתוח ומנסה לעכב ולבטל פרוייקטים".

לפתע מצאו עצמם נציגי הפורום לאנרגיה מתמודדים עם הטענות שלהם עצמם נגד כל פיתוח רק בהבדל אחד מרכזי - הפעם ההתנגדות היתה מוצדקת. התועלת האנרגטית של שבשבות הרוח אינה משמעותית והנזק שיגרמו ברור לגמרי.

נציגי האקטיביסטים שהיו באולם לא התווכחו לגבי מספרי הקטל או טענו שיש שיטות מוכחות להגנה על הציפורים מפני הרוטורים, אלא טענו שזה או אנחנו או הן משום שהחלופה היא שבני אדם רבים מתים כתוצאה מהשלכות הזיהום של תחנות הכח הקונבנציונליות (כאילו שאנרגיית הרוח יכולה להוות תחליף לכל הטורבינות הקונבנציונליות או אפילו לתחנת כח אחת). על כל פנים מעניין היה לראות איך פתאום דווקא נציגי אירגונים שמתיימרים להיות ירוקים מתגלים כלוביסטים המלינים על פגיעה בתועלת האדם בראש על חשבון החיות והטבע. (טענה נכונה עקרונית אך מוטעית במקרה זה).

מושג נולד (בחטא)

אירוע מעניין נוסף היה הפאנל בנושא אנרגיה מתחדשת בו נחשפנו  למושג מפוצץ חדש של הירוקים. לצד בטחון המדינה ובטחונה האנרגטי צץ המושג "בטחון האקלים". המושג הועלה ע"י ראשון הדוברים הרי הוא מיודענו דני רבינוביץ וחזר על עצמו גם ע"י דוברים אחרים שהיו רחוקים מאוד מדעתו, ללמדנו שגניבת הדעת הזו הצליחה. המונח "בטחון האקלים" נובע משתי הנחות יסוד; האחת, מוכרת, ולפיה כל ההתחממות נגרמת מפליטות גזי חממה, אך השנייה מופרכת עוד יותר ולפיה פעולותיה של מדינת ישראל יקבעו בדרך כלשהי את מצב האקלים העתידי בארץ, כאילו שהגבולות וחומות ההפרדה בארץ מגיעים עד קצה האטמוספירה ואיננו מושפעים מהעלייה בכמות הפליטות בעולם כולו. 

תחת הנחה בלתי סבירה זו החל הדיון בשאלה כמה משאבים צריך להקצות ל"בטחון האקלים" על חשבון בטחון האנרגיה של המדינה ולהיפך. למרות נקודת הפתיחה ההזויה של הפאנל כפועל יוצא מכך שראשון הדוברים היה דני רבינוביץ' בהמשך הפאנל חזרו הדוברים למחוזות המציאות. 

הדובר השני ד"ר יהודה ניב ממשרד התשתיות הלאומיות עשה סדר בדברים. הוא ציין את הבעיות של האנרגיה הירוקה ואת העובדה שכל עוד אין טכנולוגיות מספיק טובות לאגור אנרגיה תזזיתית זו קשה להתקדם וליישם אותה מה גם שעלותה גבוהה.

שאלה של רזולוציה

ד"ר ניב ציין עובדות לא נוחות למאמינים בתיאוריית ההתחממות הגלובלית לגבי העובדה ששיעורי פד"ח גבוהים מההווה וטמפרטורות חמות מההווה כבר התרחשו בעבר והטענה כאילו עליה כה חדה לא אירעה בעבר נובעת מהעובדה שאין לנו אפשרות לבחון את שינויי הריכוזים וטמפרטורות בעבר ההיסטורי והגיאולוגי באותה רזולוציית זמן בה אנחנו יכולים לבחון את השינויים הנוכחיים. 

בהרצאתו שם ד"ר ניב דגש על שינויים רצויים שחלקם כבר מתרחשים במשק האנרגיה במטרה לשפר את איכות האוויר אך לא שם דגש על נושא פליטות הפחמן הדו חמצני שהוא כידוע אינו נחשב למזהם. דברי כפירה אלו גרמו למנחת הפאנל למהר ולציין מייד עם סיום דבריו ולפני העברת רשות הדיבור לדובר הבא כי נושא ההתחממות הגלובלית בשל השפעה אנתרופוגנית הוא נושא שנמצא בקוצנזוס בין החוקרים.

גם נציג  חברת החשמל וגם הרגולטור על החשמל שעלו אחרי ד"ר יהודה ניב הציגו עמדות ריאליות. הם דיברו על כך שהציבור יוכל ואף ישמח לקחת על עצמו התייקרות מתונה של אגורות בודדות לקוט"ש עבור שיפור הסביבה אך לא מעבר לכך וכי כרגע עלויות הפקת האנרגיה הירוקה הן הרבה מעבר לכך תוך התיחסות פעמים רבות להתרעמות על המחירים בגרמניה ועל נסיגת מדינות אירופה מהסובסידיות הגבוהות שעליהן התחייבו בתקופה בה הוקסמו מהאנרגייה הירוקה.

כמו כן נציג חברת החשמל דיבר רבות על מהפכת הגז שחווינו בשנים האחרונות והתרעם על העיכובים הבירוקרטיים המעכבים את הפעלת מאגר הגז לוויתן וגורמים לנו תלות מוחלטת בתמר. הוא אמר כי אנחנו עדיין משלמים על משבר אספקת הגז של שנת 2012 שהפך אותה לשנה שחורה כספית ואטמוספרית לאור הזיהום הרב שנוצר משריפה של דלקים חלופיים. הוא אמר שיהיה לנו קשה לספוג משבר דומה ועל כן אנו חייבים לפחות שני מקורות של אספקת גז.

אחרונה עלתה יעל כהן פארן שהתרעמה על המעט שמדינת ישראל מוכנה לקחת על עצמה בתחום פיתוח אנרגיות חלופיות ועל המעט עוד יותר שנעשה בפועל. היא טענה שניתן להרחיב משמעותית את היקף השימוש באנרגיות מתחדשות בין היתר ע"י  שימוש בקרן לרווחי גז לצורך סבסוד עלויות של אנרגייה מתחדשת בדומה למה שלטענתה מתבצע בנורבגיה. יהודה ניב השיב לה על כך שאיך שלא מסתכלים על זה, כל סבסוד אנרגייה הוא מס לכל דבר על האזרח.  

לסיכום, היתה הסכמה של גורמים רבים שלעת עתה האנרגיה הירוקה לא מוכיחה את עצמה ולא הבשילה טכנולוגית כדי להכניסה לשימוש נרחב בארץ, כך שמבין ששת חברי הפאנל  רק דני רבינוביץ ויעל כהן פארן (שייצגו את הגורמים האידאולוגיים שמבחינתם עלות הפקת החשמל אינה פקטור) התרגשו מכך שהכנסת האנרגיות הירוקות למשק האנרגיה בארץ מתנהלת בעצלתיים ולא עומדת בקצב שאותו הם היו מעדיפים.

מילה טובה אחרונה ניתן לומר על מארגני הכנס שלא נרתעו להביא גורמים שאינם מגוייסים לתחום האלרמיזם ובכך יצרו דיון פורה וריאלי בשונה מכנסים רבים בהם מתנהל דיון אקדמי אוטופי ללא כל אחיזה במציאות.

דני רבינוביץ מגיב: "אינני בקי בתחום" בסוגיית עלויות האנרגיה (דיון בבלוג שלו בעקבות פוסט תעמולה למען סבסוד אנרגיה סולרית)

שינויי האקלים והפגיעה בתפוקה החקלאית

בהמשך לציון של יום הזיכרון לנורמן ברולוג, המדען הנשכח שמורשתו שלימדה כיצד יוזמה וטכנולוגיה מסוגלות לשנות מגמות של מחסור ורעב על ידי הגדלה משמעותית בתפוקה החקלאי, ראוי להציג את הטענות שהתקבלו כתחליף לבחינת המציאות והפיתוח הנדרש על מנת להטיב את חיי האדם.(בגרף עליית תנובת החיטה במדינות בהם פעל ברולוג, מקור: ויקיפדיה)

בין הקלישאות חסרות הבסיס שהוחדרו לספרי הלימוד של משרד החינוך, ונסקרו בנייר העמדה , נמצאת הטענה ששינוי אקלים גורמים לשינויים במשקעים ופגיעה בחקלאות ובייצור המזון  (אפילו במדינות מפותחות). ציטוט: "אפילו במדינה מפותחת כמו ארה"ב גרמה הירידה העקבית בכמויות המשקעים במרכז המדינה לירידה ביבולי החיטה" להלן תמונה מתוך ספר הלימוד בגאוגרפיה לחטיבות הגבוהות בישראל.

הבעיה המרכזית בטענה היא היותה חסרת בסיס שכן כלל התפוקה החקלאית בעולם בכלל ובארה"ב בפרט נמצאת בעלייה עקבית בעשורים האחרונים.

על פי נתוני ארגון המזון העולמי, במהלך 50 השנה האחרונות גדלה התפוקה החקלאית בעולם לפחות פי שלוש. באזורים נרחבים בעולם כגון מערב אסיה, צפון אפריקה, אמריקה הלטינית ומזרח אסיה האוכלוסיה ההולכת וגדלה זוכה לתזונה טובה יותר מאי פעם והגיע לצריכה של 3000 קלוריות ליום תוך מעבר מצריכת שורשים וליקוט זרעים לצריכת חיטה, אורז, סוכר, ירקות, שמן, מוצרי חלב ובשר.

מעל: עליית צריכת הקלוריות בעולם מאז 1969 ותחזית ארגון המזון העולמי לשנת 2050. 

סך אזורי העיבוד החקלאי בעולם צמחו בכ-67 מיליון הקטר במהלך מחצית המאה האחרונה. שהם תוצאה של עלייה ב-107 מיליון הקטר במדינות המתפתחות וירידה של 40 מיליון הקטר במדינות המפותחות (תרשים בהמשך). חלק מההסבר לשינוי בתפוקה במדינות מפותחות הוא המעבר לגידול במדינות מתפתחות ולא שינוי אקלים גלובלי שפוגע בחקלאות. יחד עם זאת, הירידה בהיקף השטחים החקלאים במדינות המפותחות לא פגעה בגידול התפוקה החקלאית והיא המשיכה לעלות בעיקר בשל שילוב טכנולוגיות חדישות. המשפיעים העיקריים על התפוקה החקלאית הם מרכיבים תרבותיים, חברתיים, כלכליים חוקיים וטכנולוגיים - לא שינויי אקלים. הטבלה הבאה של ארגון המזון העולמי מדגימה את העלייה שנמדדה ואת העלייה החזויה בתפוקה חקלאית בעולם בכלל ובכל היבשות בנפרד בעשור האחרון. הטענה כי שינוי אקלים גורם לפגיעה בתפוקה החקלאית אינה נתמכת בנתונים המדגימים צמיחה בתפוקה.

לקריאה מורחבת ראו את נייר העמדה, וכן פוסט קודם שעוסק בעיוותי הייצור החקלאי הנגרמים בעולם בשל מדיניות הסיבסוד והמכסות לביו-דלק. על המעבר מגידולי חיטה לתירס בארה"ב כתבנו כאן. 

לזכרו של נורמן ברולוג (Norman E. Borlaug)

היום, ה-12 בספטמבר הוא יום פטירתו של נורמן ברולוג שנפטר בשנת 2009. ברולוג הוא האיש שהציל יותר חיים אנושיים מכל אדם אחר במאות האחרונות ואבי "המהפכה הירוקה". ברולוג הוא אחד מגיבורי הבלוג הירוק ודיון מעניין שקשור אליו התעורר בעימות שנערך עם נציגי התנועה הירוקה אותו סיקרנו כאן. בעקבות התיחסות לברולוג בדיון הועלו טענות כי פעולתו "הגדילה את טביעת הרגל האנושית", תלונה קבועה החושפת את הגישה האנטי-הומניסטית של חלק מפעילי התנועות הללו.

לפניכם ראיון שנערך עם ברולוג בשנת 1987: 

  נאומו במעמד הענקת פרס הנובל בשנת 1970.

מאמר שפורסם על ידי בשנת 2009 בעקבות פטירתו של ברולוג ב"מקור ראשון" כאן.

אתר המוקדש לפועלו.

בועז

הקרח בקטבים גדל.

שיא ההפשרה העונתית של הקרח באוקיינוס הארקטי (הצפוני) מתרחשת בדרך כלל בשבוע השלישי בספטמבר, אבל השנה נראה שהוא הקדים ב 2-3 שבועות ומתרחש כבר עתה, בימים אלה. בימים הקרובים נדע אם ההפשרה עדיין נמשכת, או כבר הגיעה לקיצה. הטמפרטורות באזור הארקטי (80 מעלות רוחב וצפונה) הן כבר מתחת לאפס, ולכן בהחלט ייתכן שעברנו את שיא ההפשרה העונתית.

כאן רואים השוואה של השטח המכוסה קרח בין השנים 2007 ל 2014.

שטח הקרח השנה נראה שהוא בסביבות 5.5 מיליון קמ"ר. בשנה שעברה השיא הנמוך היה 4.8 מקמ"ר, והשיא הנמוך היה ב 2012 – 3.68 מקמ"ר.

הנבואות על היעלמותו הקרובה של הקרח באוקיינוס הארקטי בשנים הקרובות מתבדות. הקרח עושה מה שכול האקלים עושה – שנה אחת יש פחות, שנה אחרת יותר. הנבואה על מגמת הפשרה ברורה ומתמשכת מתבררת כבלתי נכונה.

היקף הקרח האנטרקטי (חצי הכדור הדרומי) נמצא בסביבות השיא של כול הזמנים, די הרבה מעל לממוצע הרב שנתי של השנים 1981-2010.

הגידול בהיקף הקרח "מתיישב" (או "מתאים") בהחלט עם ההפסקה בהתחממות הגלובאלית של 17-19 השנים האחרונות.

יעקב

על מצב מערכת החינוך - הסתה שקרים ודרך ארץ

"למידה משמעותית" 2014: תלמידי בית ספר מפגינים וצווחים נגד אישור להפקת נפט בישראל

בפוסט קודם "אֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן: מה לומדים על התחממות גלובאלית בבית הספר" כתבנו על ההטפה המתנהלת בבתי הספר ומצאה את מקומה בספר הלימוד בגאוגרפיה, כפי שעולה מנייר עמדה בנושא שפורסם על ידי מרכז איין ראנד בישראל בתאריך 31 באוגוסט 2014. 

בתמונה משמאל: מתוך ספר הלימוד לחטיבות העליונות: ישראל "מבזבזת זמן רב" ו"הסכמים מחייבים" שלא היו.

בעמ' 35 בנייר הביקורת על ספר הלימוד נכתב:

"תמוה ביותר שבמסגרת החינוך הממלכתי מוסבר לתלמידים מהם דרכי הפעולה שעל הממשלה לנקוט בהתמודדות עם התחממות גלובלית, תוך רטינה אנטי-דמוקרטית על כך ש"ישראל מבזבזת זמן רב בתהליך קבלת ההחלטות בנושאים הקשורים לקידום אנרגיות מתחדשות".

באופן מטעה נכתב כי "ההסכמים שנחתמו בשנת 2009 בקופנהגן מחייבים את ישראל". המצב הוא שההסכמים שנחתמו בקופנהגן אינם מחייבים את ישראל בשום מובן משפטי וישראל גם לא חתמה עליהם. הניסוח הופך את הצהרת הכוונות הטקסית של הנשיא פרס בועידת קופנהאגן לבעלת תוקף מחייב שאין לה בשיטת הממשל הנהוגה בישראל.

בנוסף מתוארות בהדגשה ביחידה סדרה של "החלטות" ממשלה היוצרות מצג מטעה בעיני התלמידים. 

הניסוח בספר הלימוד מזין כעס המשתקף גם בטענות והפגנות אקטיביסטים בארגוני סביבה המאשימים את הממשלה בהתעכבות במימוש החלטותיה. לאחר קריאת היחידה לא יוכלו התלמידים להבין כי בפועל לא התקבלו החלטות כאלו שהוצגו להם וחלקם יחושו את הצורך האידיאליסטי אך חסר הביקורת העצמית להצטרף למחאות פוליטיות אלו."

כמו"כ ציין נייר העמדה כי:

"הטענה המוצגת לתלמידים היא שההערכות לשינויי האקלים מחייבת מעבר ל"אנרגיות מתחדשות". הדרישה להפקת "אנרגיה מתחדשת" מוצגת בהתעלמות מכך ששימוש באמצעים כמו לוחות סולאריים וטורבינות רוח היא יקרה, מזיקה לסביבה, לא יעילה ולא צפויה אפילו להתקרב ליכולת לספק את דרישות האנרגיה של חברה תעשייתית מודרנית"

עד כאן נייר העמדה...

חלפו יומיים בלבד מפרסום הנייר ונתקלנו בהדגמה חיה של התממשות חששותינו. בתאריך 2 בספטמבר, גילינו כי ההטפה לאקטיביזם פוליטי לא נעצרה בספר הלימוד אלא הפכה לחלק מהפעילות הממוסדת של בתי הספר.

להפגנה שאורגנה על ידי תנועות ירוקות מול ישיבת הועדה המחוזית שדנה באישור מיזם פיילוט להפקת נפט בישראל בבוקר ה-2 בספטמבר, הובאו תלמידי בי"ס בהסעה (במקום יום הלימודים השני בשנת הלימודים שנפתחה ב-1 בספטמבר) כשהם מוסתים, מניפים שלטים ומצווחים סיסמאות נגד הפקת נפט ובעד אנרגיות מתחדשות. (לצפייה בוידאו).

בוידאו ניתן לראות גם את הרמה החינוכית הירודה של התלמידים, הבורות והחוצפה של מענה לשונם המדגימה את חוסר האחריות ההורית ופשיטת הרגל של מערכת החינוך שהפקירו את תהליך חינוכם והשכלתם. 

כך נסגר מעגל המבוסס על הטעיות ושקרים המוביל לשנאה בלתי-רציונלית לדלקים הפוסיליים, בשילוב הפחדות חורבן המובילה להשקעות ענק במיזמים לא כלכליים ולא מועילים, מעגל המגייס אליו עוד אזרחים בורים ומוסתים.

טירוף מערכות ירוק בחסות משרד החינוך. 

"למידה משמעותית" 2014: תלמידים וסיסמאות בהפגנה בבוקר ה-2 בספטמבר

צעדי חירום לאספקת חשמל בבריטניה.

התוצאות של ההיסטריה החממיסטית הן כבר כאן. "הרשת הלאומית" National Grid – המפעיל (הממשלתי) של רשת החשמל בבריטניה, הודיעה על סדרה של צעדי חרום כדי להבטיח אספקת חשמל סדירה בחורף הקרוב.  צעדי "החרום" היו "מתוכננים" לשנה הבאה, אבל הם נאלצים להפעיל אותם כבר עכשיו. (מה זה "צעדי חרום מתוכננים"??). הסיבה היא שורה של תקלות שגרמו לסגירה של תחנות כוח אחדות. ראשית נסגרו 4 תחנות גרעיניות ישנות "ליתר בטחון", לצורך בדיקה של תקלה שנתגלתה באחת מהן, ולפחות שתיים מהן לא יוכלו לחזור ולפעול בחורף הקרוב. אח"כ אירעו שריפות בשתי תחנות כוח אחרות שנאלצו להיסגר לתיקונים.

כעת צופים מחסור בחשמל בחודשי שיא הצריכה בחורף זה, וסכנה של ניתוקי זרם. צעדי החירום הם שניים. ראשית – מגייסים מוסדות ועסקים לתכנית ניתוק "מרצון" לפי דרישה. עסקים שמשתתפים בתכנית ינותקו מהחשמל בשעות 4-8 בערב (שעות שיא הצריכה), כאשר המחסור בחשמל יחייב זאת. העסקים המשתתפים יקבלו תשלום עבור השתתפות בתכנית, גם אם לא יתבצע ניתוק בפועל. אם כן ינותקו, הם יקבלו פיצוי מיוחד נוסף עבור שעות הניתוק. 

החלק השני מתייחס לתחנות כוח ישנות שנסגרו לאחרונה, אבל עדיין לא פורקו. הרשות פנתה לתחנות אלה בבקשה לבדוק את האפשרות לחזור ולפעול, לפי דרישה. בעלי התחנות יקבלו מהרשות את כול ההוצאות הנדרשות כדי להכשיר מחדש את התחנות, לשכור מפעילים, ולהריץ ולבדוק את תקינות התחנה, להצטייד במלאי דלק ולהביאה לכוננות הפעלה. אח"כ יקבלו דמי כוננות – קבועים, כול עוד הם בכוננות. בנוסף, במידה והתחנות אכן יופעלו, הם יקבלו תשלום גבוה מהרגיל עבור החשמל.

צעדים אלה יעלו הרבה כסף, זה ברור. עוד נשאר לראות אם אכן יצליחו למנוע ניתוקי זרם.

צעדים אלה נעשו הכרחיים בגלל המדיניות הירוקה, רבת השנים,  של ממשלת בריטניה. במקום להשקיע כסף בבניית תחנות כוח חדשות, אמתיות ואמינות, הדרושות כדי להחליף תחנות ישנות ובלויות, הם השקיעו סכומי עתק בחשמל "ירוק" וירטואלי – או דמיוני. חשמל שאי אפשר לסמוך עליו.  עכשיו הם מתעוררים ונוקטים "צעדי חרום". מדינה מסודרת צריכה לתכנן בצורה הגיונית את האבטחה הסדירה של חשמל, עם עודפי כושר ייצור, אמין וזמין ,בכמות מספקת כדי לא להיקלע למצבי חירום. הם נכשלו בזה, הם נסחפו אחרי אשליות ירוקות והיסטריה אופנתית, והשקיעו בדברים שלא עובדים. עכשיו הם נאלצים לנקוט בצעדי חירום.

תזכורת: ניתוקי זרם אינם תופעה חדשה, אפילו לא בבריטניה. מיותר לציין שבמרבית מדינות העולם, ניתוקי זרם הם עובדת חיים, יום-יומית. למשל: בהודו כ 25% מהאנשים חיים ללא חשמל בכלל והשאר – עם חשמל לפעמים. במצרים, עיראק, אינדונזיה, ניגריה, ובטח בעוד 100 מדינות בעולם יש חשמל לפעמים – כלומר ניתוקי זרם שעות רבות בכול יום. אבל, במדינות "מסודרות" (קרי עשירות) במערב, כולל בריטניה, ניתוקי זרם היו עד כה נדירים.

בבריטניה היו ניתוקי זרם בעת משבר הנפט הגדול ב 1973-74, בטרם התגלו מרבצי הנפט שלהם בים הצפוני. אז היו גם שביתות תכופות במכרות הפחם ששיבשו את החיים. ב 1 בינואר 1974 הונהג שבוע העבודה בן 3 הימים – כול העסקים קיבלו חשמל, ועבדו, רק 3 ימים בשבוע (חוץ מ"מפעלים חיוניים"). משקי בית קיבלו חשמל לסירוגין – 3 שעות כן ו 3 לא. באמצע המשבר נערכו בחירות, ממשלתו של אדוארד הית', שהנהיגה את הקיצוב, נפלה, הארולד ווילסון חזר לשלטון, ומרבית ההגבלות בוטלו ב 8 במרץ, אם כי מגבלות אחרות נשארו.

היום, סכנת קיצוב החשמל וניתוקי הזרם חוזרת. זה ה"הישג" של מדיניות ההשקעה האדירה באנרגיה של אשליות (מתחדשת) במקום באנרגיה של ממש.

יעקב

מונה נטו, גריד פאריטי, אינטרסנטים והאמת.

כותב קורא בשם חיים:  (תגובה אופיינית).

תקנתי 4 קווטש על הגג, בלי סובסידיה ובלי טובות במונה נטו אני חייב לצרוך מה שאני מייצר - את העודף חברת החשמל "שומרת". בשעות היום, בשיא הביקוש בקיץ - הבית ריק - חברת החשמל מקבלת ממני חשמל שאותו היא מחזירה לי בבוקר / בלילה או בשבת - לא נראה לי שהם מתלוננים שם. התשואה עבורי - כ 10% על ההשקעה
אם זה לא גריד פארטי - אז מה זה גריד פראטי?

אינני יודע אם חיים תמים או מיתמם. משפט המפתח הוא: " את העודף חברת החשמל "שומרת... לא נראה לי שהם מתלוננים שם".

חיים באמת מאמין שחברת החשמל מעניקה לו שירות בחינם מתוך טוב לב, מתוך אהבת הבריות, כי חברת החשמל היא חברה שלו?

את חברת החשמל מחייבת ממשלת ישראל, באמצעות רשות החשמל, להעניק לחיים שירות "שמירה" בחינם. חיים מבסוט, אין ספק, וגם מורווח. אבל – אין ארוחות חינם. מישהו משלם עבור הרווח שלו, וזה לא וועדי העובדים בחברת החשמל מתוך הקרן הסודית שלהם. זה אנחנו, צרכני החשמל במדינה, משלמים עבור השירות הזה, דרך חשבון החשמל שלנו. מה קשה להבין?

הנה דוגמה: נניח שאתה מגדל עגבניות, ובעת הקטיף קטפת טונה עגבניות. אתה לא יכול לאכול טונה עגבניות, אבל יש סיטונאי שקונה ומוכר כול השנה עגבניות. אתה עושה הסכם אתו: הוא יבוא וייקח ממך את הטונה שלך, בלי לשלם לך כלום, בתנאי שמתי שתצטרך, במשך השנה, הוא מתחייב לשלוח לך עם שליח עגבניות כמה שאתה צריך, בלי כסף – עד לכמות של הטונה שסיפקת לו. הוא בסך הכול עושה לך "שירות שמירה", לא? נראה לך הגיוני שהסיטונאי ישמח לתת לך את השירות הזה בחינם? (מיותר לציין שאין כזה דבר "אחסון עגבניות" בדיוק כמו שאין "אחסון חשמל". את העגבניות שאתה מספק חייב הסיטונאי למכור לאחרים באותו יום, ובמשך השנה חייב לקנות מארחים כדי לספק לך מתי שאתה דורש, ואתו דבר עם החשמל).

חיים הוא דוגמה טובה למצב שהאינטרסנטים מצטרפים לאקטיביסטים הירוקים האידאולוגיים, ועושים תעמולה ל"גריד פאריטי" – לטענה שחשמל מהשמש אינו יקר יותר מחשמל רגיל. חיים מרוויח יפה מהסידור, אז הוא מעוניין לשמור עליו, ולמנוע מהרוב האדיש של צרכני החשמל מלהבין מה קורה. הוא רוצה למנוע התנגדות של הרוב השקט למצב שמאלצים אותו לממן את הרווחים של חיים. הוא זורע חול בעיניים ("חשמל מהשמש לא יותר יקר") כדי לשמור על רווחיו.

לאקטיביסטים ירוקים שמפיצים את התעמולה של "גריד פאריטי" ממניעים אידאולוגיים, מתווספים האינטרסנטים  - אנשים פרטיים כמו חיים, בעלי הפאנלים, והחברות שמוכרות ומתקינות פאנלים – תעשייה שלמה. הם שמפיצים תעמולת שקר ממניעים של תאוות בצע. (אינני מכיר את חיים. ייתכן שמאחורי השם מסתתר יחצ"נ של חברות סולאריות). זה דומה לפרסומת של (נניח) רשת מרכולים שיוצאת במודעות ענק "אצלנו הכי זול".

אינני אומר שלא ייתכן מצב שלוחות השמש יהיו כדאיים (בעתיד) מבחינה כלכלית. אבל, כאשר זה יקרה – אנו נדע זאת, בלי ש"חיים" יספר לנו סיפורים. מוסדות ומפעלים רבים פעילים בעיקר בשעות היום, כאשר השמש זורחת. הם צורכים הרבה חשמל, למכונות, מכשירים, למיזוג, למחשוב, ומוציאים מאות אלפי ₪ או מיליונים לחשבונות חשמל. כאשר הם יתקינו פאנלים לצריכה עצמית (בלי אישורים מרשות החשמל או מכירה של "עודפים"), כדי להקטין את חשבונות החשמל שלהם, נדע שהפאנלים כדאיים. הלוואי שזה יקרה במהרה.

אנחנו עדיין לא שם.

אין הצדקה, היום, שרשות החשמל (ממשלת ישראל) תטיל על הציבור הוצאות עודפות בסדר גודל של מיליארדי שקלים בשנה עבור חשמל סולארי.

יעקב