קוטלי הציפורים חטפו קנס.

טורבינות הרוח לא כול כך יעילות בהפקת חשמל, אבל יעילות למדי בקטל ציפורים. בארה"ב יש מספר חוקים נגד הריגת ציפורים מוגנות, כמו החוק להגנת מינים שבסכנת הכחדה, ולהגנת ציפורים נודדות, ושני חוקים מיוחדים האוסרים הריגת נשרים. טורבינות הרוח, כמובן, הורגות את כול המינים האלה בכמויות מסחריות, נשאלת השאלה איך מונעים זאת.

לא ידוע בדיוק כמה ציפורים נקטלות, אבל מחקר שפורסם מעריך שבין 140 אלף ל 327 אלף (ממוצע 234 אלף) ציפורים נקטלות כול שנה על ידי טורבינות הרוח בארה"ב. הבעיה קשה עם הנשרים, שנמצאים בסכנת הכחדה חמורה. את מספר הנשרים שנקטלו קשה הרבה יותר לדעת. מפעילי הטורבינות, שיודעים (כי מוצאים פגרים ליד הטורבינות), כמובן לא ממהרים לדווח. מעריכים שאולי 85 נשרים בכל חווה ב 15 השנים האחרונות, בארה"ב.

בהזדמנות זו – קצת סטטיסטיקות על אנרגיית הרוח בארה"ב. כמו שרואים, יש  כ 45 אלף טורבינות בארה"ב (לעומת כ 23 אלף בגרמניה). כושר ייצור נומינאלי (דמיוני) , בארה"ב 60 GW, (לעומת כ 40 בגרמניה). כמות החשמל המיוצר, בפועל – כ 4% מהצריכה בארה"ב (לעומת כ 7.5% בגרמניה) – מספר ענק של טורבינות מספק אחוז קטן ובלתי משמעותי של הצריכה. התרומה להקטנת פליטת הפד"ח היא, לפי הערכות שונות, רק חצי מהחלק היחסי של חשמל שייוצר (כלומר 2% בארה"ב ו 3.5% בגרמניה).

למשרד הפנים האמריקאי, באמצעות ה FWS  - Fish and wildlife service – יש תכנית לרישוי תחנות רוח, המקנה למשתתפים חיסוי נגד תביעות בגין קטל ציפורים מוגנות.

ההשתתפות בתכנית היא רשות, לא חובה, אבל תחנות רוח שלא משתתפות חשופות לתביעות. כך הוטל קנס של כמיליון דולר על חברת דיוק-אנרגיה, על קטילת ציפורים בשתי חוות טורבינות בוויומינג. ככול הידוע לי – קנס ראשון מסוגו.

תכנית הרישוי של ה FWS  אינה עושה הרבה למען הציפורים, היא בעיקר מגינה על הטורבינות מקנסות... בכול זאת הם מחייבים מעקב ודיווח, וגם נקיטת צעדים מסוימים כמו השבתת הטורבינות כאשר יש ציפורים (בעיקר נשרים) בסביבה, ואפילו התקנת רדאר לגילוי ציפורים, כדי לדעת מתי להשבית. לא מספיק שהטורבינות מושבתות 75%  מהזמן בגלל חוסר רוח, עכשיו רוצים להשבית עוד בגלל הציפורים.

הארגונים לשמירת הטבע מבקרים קשות את משרד הפנים וה FWS ואמרים, בצדק, שתכנית הרישוי שלהם אינה יעילה ואינה מגינה על הציפורים. היא נועדה להגן על הטורבינות, לא על הציפורים.

הטורבינות מהוות מכה קשה לטבע ולציפורים, בגלל מספרן העצום, והפריסה שלהן במקומות הכי רגישים מבחינת הטבע – במקומות לא מיושבים ובפסגות ההרים, המקומות שהיישוב האנושי לא הגיע אליו עדיין, והטבע השתמר עד עכשיו.

על הנזקים של הטורבינות כתבנו כאן, ועל הסכנה בישראל – קטל הנשרים ברמת הגולן – כתבנו כאן. כול הכתבות על המפלצות – כאן.

יעקב

ייפסק קטל הציפורים

הנשר הקרח – bald eagle – (בתמונה) הוא הסמל של ארה"ב. הוא, ובן דודו, הנשר המוזהב Gold eagle, הם ציפורים יפהפיות וגם מוגנות לפי חוק שהתקבל כבר ב 1940.

אבל, בארה"ב יש כ 30-50 אלף טורבינות רוח, בעלות כושר ייצור (תיאורטי, נומינאלי) של 66 GW, וטורבינות אלה קוטלות נשרים ושאר מיני עופות. במחקר שפורסם בשנת 2013 בביטאון האגודה לשמירה על חיות הבר נמצא שטורבינות הרוח (אלה שכבר היו אז) קוטלות כ 573 אלף ציפורים (כמובן, רק מיעוטן נשרים), ו880 אלף עטלפים בשנה.

הטורבינות קיבלו "אישור" משרות הדגה והחי של ממשלת ארה"ב FWS להרוג ציפורים חופשי, חופשי, למשך 5 שנים – ללא חשש שיוגשו תביעות לפי החוק להגנה על הנשרים משנת 1940. אח"כ האריכה  הFWS   את הרישיון להרוג לתקופה של 30 שנים, כלומר – לתת לטורבינות יד חופשית וחסינות בנושא.

ב 11 באוגוסט פסל שופט פדרלי בצפון קליפורניה את התקנות המוצעות, כלומר – את החסינות ל 30 שנה. השופט פסק בתביעה לטובת האגודה האמריקאית להגנה על ציפורים. השופט מצא שיו"ר ה FWS  עבר על חוק המדיניות להגנת הסביבה משנת 2013.

הטורבינות זוכות, כמובן, לתמיכה של הממשל, ולמרות מאות או אלפים של מקרים של קטל ציפורים מוגנות, הוגשו עד כה רק שתי תביעות משפטיות נגד מפעילי הטורבינות. כלומר: משרד המשפטים האמריקאי נמנע, מסיבות פוליטיות-אידיאולוגיות מלאכוף את החוק במקרה זה.

לפי התכנית (הבלתי אפקטיבית) של הנשיא אובמה למלחמה באקלים, צופים התקנהנ של פי שלוש טורבינות, עד הספק של 200GW  עד לשנת 2030, כשטורבינות הרוח הם המקור העיקרי לאנרגיה מתחדשת שקיים כיום. (לא שהן מפיקות הרבה אנרגיה – אבל הן מפיקות אשליה של אנרגיה ירוקה).

הטורבינות האלה, המותקנות במספרים גדולים (עשרות ומאות אלפים), ומפוזרות באתרי טבע בתולי ברחבי ארה"ב מהוות פגיעה חמורה בסביבה כשהן הורסות שטחי טבע בתוליים ובתי גידול, וקוטלות מאות אלפי ציפורים ועטלפים. הפגיעה שלהן חמורה בהרבה מפגיעה של תחנות כוח רגילות בגלל המספר העצום של הטורבינות והפריסה שלהן (ושל קווי התמסורת שלהן) בשטחים גדולים שהיו עד כה טבעיים.

תחנות הרוח מהוות פגיעה בסביבה, שלא עומדת בפרופורציה לתועלת הקטנה שהן מביאות בהפקת חשמל.

יעקב

צולים עופות.

תחנת הכוח התרמו-סולארית הגדולה בעולם נחנכה השנה באייבנפה, בגבול קליפורניה ונבדה בארה"ב. עכשיו מתברר שהיא מלכודת לציפורים. מומחים מעריכים שכ 28-30 אלף ציפורים בשנה נשרפות חיים, כאשר הן נקלעות, במקרה, לתוך קרן השמש המרוכזת שיוצרות המראות.

קוראים לתופעה "streamers "  - זרם או סילון, על שם זרם העשן המופיעה פתאום בשמיים, מעל המראות, במקום שבו נכנסה ציפור לשטח. פקחי שמורות הטבע עקבו אחר התופעה ואמרו שראו "זרם" כזה (ציפור נצלית בחיים ונופלת) בערך פעם כול שתי דקות... (במשך היום כאשר השמש זורחת).  רשות הטבע דורשת כעת להימנע מלאשר תחנה נוספת, עוד יותר גדולה, שהיזמים מנסים להקים. [ספק אם תקום גם מסיבות אחרות – כלכליות – יבוש זרם הכסף הממשלתי]. התחנה השנייה נמצאת יותר קרוב לשמורת טבע ומסלולים של ציפורים נודדות.

כמות הציפורים הנשרפות מפתיעה, התופעה לא נצפתה במפעל הניסיוני שהוקם לפני המפעל התעשייתי. חברת ברייטסורס מציעה פתרונות יצירתיים כמו למשל: כסף לתכנית מקיפה לעיקור חתולים – כי לדבריהם חתולים הורגים 1.4 מיליון ציפורים בשנה... [יעקב: לא מספיק שמשמידים ציפורים, עכשיו הם רוצים להשמיד גם חתולים...].

הצרה היא שתחנות שמש מפיקות מעט מאד חשמל. התחנה הענקית הזאת מפיקה 370 מגאווט, פחות מחצי מתחנת הכוח הפחמית בחדרה. אבל, מאחר והשמש זורחת (בעוצמה הדרושה) משהו כמו 1/3 או ¼ מהזמן, התחנה מפיקה, בעצם, 100-120 מגוואט חשמל בלבד. השקעה אדירה, כמות מינימלית של חשמל, צליית עופות... היא יותר יעילה בצליית עופות מאשר בהפקת חשמל. (להמחשה: כדי לספק, נניח, חצי מכמות החשמל שישראל צורכת – צריך אולי 60 תחנות כאלה).

מי רוצה מאות או אלפים של תחנות כאלה ?

יעקב

שורפים ציפורים.

בפוסט הקודם סיפרנו על תחנת הכוח הסולארית הגדולה בעולם (וכנראה האחרונה), באייוונפה, בארה"ב. מסתבר שיש עוד בעיה אתה – בעיה שהתגלתה משהחלו ההרצות הניסיוניות לפני כמה חודשים.  היא שורפת ציפורים

הציפורים שנקלעו לסביבת התחנה נשרפו מעוצמת קרינת השמש המרוכזת על  ידי המראות. כמה עשרות פגרים של ציפורים שרופות נמצאו באתר התחנה, בחודשים האחרונים. אני חושש שבתחום זה לא תצליח התחנה התרמו-סולארית להדביק את מתחרותיה, תחנות הרוח. כידוע, תחנות הרוח קוטלות מאות אלפי ציפורים בשנה.

לו רק הפיקו חשמל בכמויות מסחריות....

יעקב

.

החלק המלוכלך של האנרגיה הירוקה.

זהו שם של מאמר המפרט את החסרונות הסביבתיים של טורבינות הרוח, שפעילי הסביבה, ברוב להיטותם להצלת כדור הארץ, מתעלמים מהם. הורסים את הסביבה כדי "להציל את כדור הארץ" כביכול. (לא שהטורבינות עוזרות להציל...).

בזמן שפעילי הסביבה נלחמים מלחמת חרום נגד קידוחי נפט וגז, בשל פגיעתם בסביבה כביכול, חישב הכותב שדרושות כ 25-30 טורבינות רוח ענקיות, בגובה כ 130 מטר, כדי להפיק את כמות האנרגיה שמספק קידוח גז אחד. וגם השוואה זו לא שלמה – כי הגז מפיק חשמל מתי שאתה צריך אותו, בעוד הטורבינה מפיקה מתי שמתחשק לה (מתי שהרוח נושבת). הרוח נושבת אולי 25% מהזמן, תלוי במיקום. יש שטוענים שמקדם התפוקה (capacity factor ) מתקרב ל 33%, אחרים אומרים שגם ל 25% לא מגיע, בסקוטלנד שופעת הרוחות.

ממדי הטורבינות הם ענקיים. כדי להבין עד כמה הנה המספרים: טורבינה מודרנית מתרוממת לגובה עד 150-200 מטר, ושוקלת אולי 350 טון – של פלדה בעיקר. תארו לעצמכם את הדרכים שצריך להכשיר בפסגות הרים בתוליים כדי ליצור גישה לטריילרים שמובילים עמוד במשקל 70 טון, ראש במשקל 56 טון, ופרופלורים בגודל 50 מטר. וכדי להפיק קצת חשמל צריך הרבה, עשרות, מאות ואלפים מהמפלצות האלה. בנוסף דרושים כ 1000 טון של בטון ומוטות ברזל כדי לצקת בסיס יציב שיחזיק את העמודים המפלצתיים. ייצור של טון מלט גורם פליטות של 900  ק"ג פד"ח, ובנוסף ישנו הפד"ח שנגרם בייצור 350 טון פלדה... והזיהום הסביבתי שנוצר (לרוב בסין) בתהליך ייצור הגנרטורים, הפרופלורים ושאר הרכיבים.

מלבד זאת ישנה הבעיה החמורה של הרג ציפורים ועטלפים. מחקרים שונים הראו שבשנת 2012 (כאשר היו כ 25 אלף טורבינות בארה"ב), נהרגו כ 573 אלף ציפורים ו 880 אלף עטלפים. היום יש אולי 40 אלף טורבינות, וקטל הציפורים גבוה ב 60% מהמספרים של 2012. מעריכים שבין הציפורים שהושמדו, 83 אלף היו ציפורי טרף גדולות (כמו נשרים) שהם מינים מוגנים בארה"ב.
מי שנתפס הורג נשר (כמו שעשה חוואי, שהנשר אכל את הדגים שגידל) מקבל קנס של עד 10,000 דולר ומאסר שנה. הסוכנות להגנת החי של ממשלת ארה"ב , US Fish and Wildlife Department, מופקדת על הגנת החיות, אבל היא מציעה פטור לתחנות הרוח מדרישות החוק להגנה על מינים בסכנת הכחדה, ומציעה, בניגוד לתפקידה החוקי, לאפשר לתחנות הרוח להשמיד את הציפורים.

בנוסף, הטורבינות ממוקמות לרוב במקומות מרוחקים, והעברת כבלי הממסר של החשמל לאותם מקומות היא גם הוצאה גדולה, וגם פגיעה בשטחי טבע בתוליים. על הנזקים הבריאותיים של התקנת טורבינות בסמוך לישובים המחבר לא כותב. כנראה שבארה"ב יש מרחבים פתוחים גדולים, ואין התקנה של טורבינות בקרבת יישובים, כמו אצלנו.

בנוסף לכול מסובסדת תעשיית הטורבינות סבסוד כבד. ישנה סובסידיה לכול קוט"ש מיוצר, ישנו מענק (הנחת מס) להשקעה הונית בבניית הטורבינה, וישנם מנדטים המחייבים את חברות החשמל לקנות חשמל "ירוק" בכמויות, יעלה כמה שיעלה. רוברט ברייס חישב שהסובסידיות לתעשיית הרוח הסתכמו בכ 176 מיליארד דולר, מאז 2007. רוב הסובסידיות הולכות לחברות ואנשים מקושרים פוליטית (הון-שלטון או באנגלית: crony capitalism – קפיטליזם של חברים – של הפוליטיקאים).

ואצלנו... שהיינו משוחררים עד כה מהמגפה הזו, מתחילים להקים חוות טורבינות פה ושם, בארצנו הקטנטנה, תוך השחתת בריאות התושבים והרג אלפי ציפורים נודדות שאוהבות לפקוד את ארצנו. השלטונות שלנו, או אירגוני הסביבה שלנו לא מסוגלים לחשוב מחשבה עצמאית, והם נגררים אחרי האופנות המטופשות של שאר העולם. הם הורסים את מעט הסביבה שנותרה בארץ, בשם אובססיה חסרת תועלת ל"הצלת כדור הארץ". את כדור הארץ לא יצליחו "להציל", אבל את הטבע בארצנו יצליחו להשחית, ואת כספנו לבזבז על השחתתו.

יעקב

תחנות רוח פוגעות בסביבה

הנה הערה של אנונימי בפוסט הקודם:

"זו דמגוגיה. לפי אותו הגיון מכוניות הן "מכונות הרג", מריחואנה היא "סם אונס"  (בטח מישהי נאנסה אחרי שנתנו לה שאכטה) ודרך החיים המודרנית היא "מסרטנת". חבל ששניכם מתדרדרים לדמגוגיה שבדרך כלל אופיינית ל"צד השני" שהרי לפי אותו הגיון כל דב קוטב טבוע מייד מקרין על התאוריה הכללית. חוזר ואומר: דמגוגיה. 

בואו לא נדבר רק על קטל הציפורים אלא על כול הפגיעות בסביבה של תחנות הרוח. האם הפגיעות זעירות, והטענה על פגיעה היא דמגוגיה ?

הבעיה העיקרית היא שאין תועלת של ממש בתחנות הרוח, כלומר - בחשמל שהן מפיקות, בגלל חוסר השליטה שלנו בכמות המופקת ובתזמון.

הבעיה של קטל ציפורים היא בהחלט משנית

אבל נוצר דימוי של תחנות רוח כ"אנרגיה ירוקה" - כלומר משהו טוב, משהו ידידותי לסביבה. הדימוי אינו נכון. אני רוצה להבהיר שלכל דבר יש מחיר סביבתי, גם ל"אנרגיה ירוקה" (שאינה ממש אנרגיה, ואינה ממש ירוקה).

תחנות רוח פוגעות פגיעה ניכרת בסביבה - בקטל ציפורים, בכריתת עצים, בהשחתת נוף פסגות. והפגיעה אינה קטנה - בגלל שמדובר באלפים רבים של טורבינות. הפגיעה מצטברת.

נגד מתקנים יותר קטנים ופחות פוגעניים כמו לשל מסוף גז או שכונה חדשה - נלחמים ה"ירוקים" בחירוף נפש. נגד הטורבינות הם לא נלחמים כי הן "ירוקות". הדימוי הזה לא נכון. הטורבינות פוגעות פגיעה של ממש בסביבה. לא רק בקטל ציפורים מוגנות, אלא גם בכריתת עצים ופריצת משטחים ודרכים בשטחי יער בתולי בפסגות הרים.

אם היו מנסים להקים שכונה חדשה בפסגה של הר היו שומרי הסביבה מתנגדים ומפגינים וזועקים. ההקמה של תחנות רוח פוגעת בסביבה יותר מאשר שכונת מגורים – ובכול זאת אין מתנגדים...

אני ממליץ שוב להיכנס לקישוריות זו לראות צילומים הממחישים את גודל הפגיעה, בייחוד נוכח מספרן הרב של הטורבינות.

הטורבינות פוגעות בהחלט בסביבה, פגיעה ממשית מאד. לו רק היו מפיקות חשמל...

יעקב

תחנות הרוח נגד ציפורי הבר

או: המחיר הסביבתי המזעזע של האנרגיה המתחדשת.

(תרגום קטעים ממאמר של קלייב האמבלר, כול התוכן מהמאמר).

אורך החיים של תחנות הרוח הוא רק חצי ממה שחשבו, קובע מחקר חדש [כלומר עלותן האמיתית היא פי 2]. אבל, גם בחייהם המקוצרים הן עושות שמות באוכלוסיות של ציפורים נדירות ועטלפים, בכול העולם, ומסכנות אותן עד כדי נקודת ההכחדה... תחנות הרוח מהוות סיכון גדול יותר למיני חיות הבר מאשר ההתחממות הגלובאלית.

אני [קלייב האמבלר] מרצה במדעי הביולוגיה באוקספורד, למדתי זואולוגיה, עבדתי בתור יועץ להשפעות סביבתיות של פרויקטים גדולים. אני מלמד אקולוגיה ושימור. התחלתי בעמדה ניטראלית כלפי אנרגיות מתחדשות, אך מאז ראיתי את הפגיעה בחי שנגרמת על ידי תחנות רוח, תחנות הידרו, ביו-דלק, ורפסודות לאנרגיית גלים. הירוקים שתומכים בפרויקטים כאלה מונעים ממניעים אידיאולוגיים. מה שלא עומד לצידם הוא המדע. המומחיות שלי זה הכחדת מינים. ... שוחרי הסביבה מקדמים טכנולוגיות המאיצות את הכחדת המינים.

כול שנה, בספרד, בין 6 ל 18 מיליון ציפורים ועטלפים מושמדים על ידי תחנות רוח. זה יוצא כ 110-330 ציפורים, ו 200-670 עטלפים לטורבינה, לשנה. וזה מעט לעומת המספרים שפרסמה וועדת האנרגיה של קליפורניה ב 2002: "תמות הציפורים לטורבינה לשנה הייתה כ 309 בגרמניה, ו 895 בשוודיה."

מאחר וטורבינות נבנות בדרך כלל במקומות גבוהים, בהם יש זרמי אוויר כלפי מעלה, הן נוטות להרוג מספר גדול של עופות דורסים. סוגים שונים של נשרים, במקומות שונים בעולם, באוסטרליה, טאסמניה, ספרד, ארה"ב ונורבגיה, נמצאים בסכנת הכחדה בגלל הטורבינות.

גם טורבינות ימיות מסכנות עופות ימיים ועופות נודדים.

הציפורים נמשכות אל הטורבינות. גם עטלפים נמשכים, וחיסולם במספרים גדולים מהווה סכנה גדולה לשימור המינים. לעטלפים חיים ארוכים, והם מתרבים לאט, אין להם הרבה טורפים (כי הם פעילים רק בלילה). הם מוגנים על ידי הרבה אמנות וחוקים, אך הסכנה הגדולה לקיומם היא מעשה ידי האדם, והגרועה מכולן היא טורבינות הרוח. מחקר אחד טוען, למשל, שהטורבינות בגרמניה מחסלות 200,000 עטלפים בשנה. יש מחקרים שמעריכים את התמותה כ 70 עטלפים, לכול מגווט, בשנה. פירושו שבארה"ב וקנדה יש אולי עד 3 מיליון קטילות.

למה אין הציבור מודע לטבח הזה בעופות הבר? ראשית: תעשיית הרוח מתאמצת מאד להסתיר את המצב... שנית – בגלל ההיסטריה החממיסטית הרבה שוחרי סביבה מתעלמים מהמחיר הסביבתי של האנרגיה המתחדשת. מה שהם אינם יודעים, מפני שהם לא יודעים ביולוגיה, הוא שמרבית המינים שהם טוענים שנמצאים בסיכון בגלל ההתחממות הגלובאלית, כבר התנסו בכ 10 עד 20 עידני קרח, ועליות גדולות יותר במפלס מי הים מאשר צפויות במאות השנים הקרובות.

השינויים האקלימיים לא יגרמו להכחדת מינים אלה, שוחרי סביבה, בעלי כוונות טובות, עלולים לעשות זאת.

יעקב

תוספת: הנה קורות חייו של קלייב המבלר.

לא לטורבינות ברמת הגולן ובארץ ישראל

הוועדה לתשתיות לאומיות אמורה לדון באישור הקמת חוות טורבינות רוח ברמת הגולן, בסביבת תל פארס, שתכלול 45 טורבינות ענקיות בגובה 180 מטרים.

מומחים לאקולוגיה בוועדה והחברה להגנת הטבע מתריעים שהטורבינות צפויות לקטול בנשרים החיים ברמת הגולן והנמצאים בסכנת הכחדה. אכן, כול הטורבינות בעולם קוטלות אלפי ציפורים ועטלפים כול שנה. הקמת הטורבינות היא פגיעה קשה בטבע

בנוסף, הטורבינות יוצרות רעש בתדר נמוך (מתחת לסף השמיעה) המהוה מטרד ופגיעה בריאותית רצינית בבני אדם שחיים באזור הטורבינות. הרעש גם פוגע בבעלי חיים. הטורבינות גם פוגעות בנוף ומהוות גורם מעצבן ומרצד לכול מי שגר או מסתובב באזור.

החברה להגנת הטבע אומרת שיש להקים את הטורבינות באזורים אחרים, לא באזור המחייה של הנשרים. אבל ציפורים ובני אדם חיים בכול מקום. הטורבינות פוגעות בציפורים, בני אדם ובסביבה, בכול מקום. אין להקים טורבינות בארץ ישראל הצפופה (ולא בשום מקום אחר, כמו מדבר גובי). משום מה, החברה להגנת הטבע מודאגת (בצדק) רק מהפגיעה בנשרים, אבל איש אינו מגן מפני הפגיעה הישירה בבני אדם.

ומעל לכול: אין בהן שום תועלת. הן מפיקות מעט מאד חשמל, פועלות אולי כ 25% מהזמן בלבד, ובזמנים שאין לנו שליטה עליהם, לא בזמנים שצריכים את החשמל שלהן. חלק גדול מפעולתן הוא בלילות כאשר הצריכה נמוכה, ויש במילא עודף חשמל מהתחנות הרגילות שלא ניתן לכבותן בלילות. החברה המקימה מפיצה את השקרים הירוקים הרגילים "הטורבינות יספקו חשמל ל 55 משקי בית בישראל". שקר. שקר גס. הטורבינות יספקו חשמל רק לפעמים, כאשר מתחשק להן והורח נושבת בעוצמה מתאימה. משקי הבית יקבלו חשמל באופן סדיר ובטוח, מהרשת של חברת החשמל, מתחנות הכוח הרגילות. הטורבינות אינן מחליפות ואינן מיתרות את התחנות הרגילות. הן רק גיבנת מיותרת על גב המערכת הרגילה.

החברה המקימה רודפת סובסידיות, יש לה חוזה לפיו הממשלה מבטיחה לה הכנסה יפה על חשבוננו, בין אם צריך את החשמל שלהם ובין אם לאו. שום טורבינה לא הוקמה מעולם בזכות הערך הכלכלי של החשמל שלה, כי אין לחשמל התזזיתי כול ערך. גם כאשר הן כן מספקות חשמל, תחנות הכוח הרגילות ממשיכות לעבוד ולפלוט פליטות, כדי להבטיח אספקה סדירה אם הרוח פתאום תיחלש. אז, הקמת הטורבינות אינו מונע צורך להפעלת תחנות רגילות, ואינו מקטין את הפליטות. שום טורבינה לא הוקמה ללא הבטחת הכנסה גבוהה, ידועה מראש, על ידי הממשלה.

צריך להפסיק את הפשע המטומטם הזה של הריסת הטבע, פגיעה בבני אדם ובסביבה ללא תועלת והכול במימון ממשלתי (מימון שלנו).

האידיוטיזם ניצח, חוות הטורבינות אושרה. מתעקשים להרוס את ארצנו.

יעקב

טירוף הטורבינות בסין (ובישראל).

סין מדינה גדולה, והיא מובילה בהרבה תחומים, גם בתחום טורבינות הרוח. יש בה יותר מ 92 אלף תחנות רוח, כשליש מהטורבינות בעולם כולו. כושר הייצור התיאורטי, כאשר הרוח נושבת בעוצמה הנכונה, הוא כ 145GW  חשמל. לשם השוואה: כושר הייצור הכולל של ישראל, מכל המקורות (לא רוח), הוא כ 13 GW, פחות מעשירית מכושר הייצור התיאורטי של תחנות הרוח של סין. כמו בכול העולם, תחנות הרוח של סין מסוגלות לייצר חשמל רק כ 25-30% מהזמן (כאשר הרוח נושבת), ולאו דווקא בזמן שממש צריכים את החשמל. סין מייצרת רק כ 3.3% מהחשמל שלה מרוח – בהשוואה לנתח של 4.5% בארה"ב.

בתמונה: אנימציית טורבינה מקור: ויקיפדיה

אבל, מסתבר ש 60% מהזמן שהן כן מסוגלות לייצר חשמל, הן לא מייצרות – כי אין מה לעשות עם החשמל שלהן. יש כמה סיבות לדבר: אחת היא שהן נבנו במחוזות מרוחקים, במדבר גובי, ושם אין אוכלוסייה גדולה, ואין תעשייה גדולה ואין צריכת חשמל גדולה. פשוט אין צורך בהן ואין יכולת להשתמש בחשמל שלהן (באותם זמנים קצרים שיש רוח). צריכת החשמל הגדולה היא במחוזות המזרחיים והדרומיים של סין, לחופי הים, שם מרוכזת האוכלוסייה והתעשייה. אזורי הצריכה מרוחקים יותר מ 1500 ק"מ מהטורבינות ואין קווי ממסר להעברת החשמל לשם.

אז מדוע נבנו הטורבינות במדבר גובי? כי שם יש רוח. כי שם יש שטח פנוי. במזרח ההתיישבות צפופה והטורבינות הן מטרד, וגם אין הרבה רוח. סיבה שנייה לחוסר הניצול של החשמל הרוחני היא שיש כבר תחנות כוח פחמיות, שמפיקות מספיק חשמל ואי אפשר לכבות אותן ולהדליקן לפי גחמות נשיבת הרוח. והסיבה השלישית היא ההאטה בגידול הכלכלי ועמה – בביקוש לחשמל.

אז מה ההיגיון בבניית הטורבינות?  כול טורבינה כזו עולה בסביבות 3-4 מיליון דולר, כול טורבינה מכילה מאות טונות של פלדה, נחושת, מכונות, כבלים. הכול מבוזבז לריק, כי חשמל אין הן מייצרות, ולכן פליטות פד"ח אין הן מקטינות... טורבינות החשמל בסין הן בבעלות ממשלתית וממשלות מבזבזות בקלות כסף של אחרים. אל תחפשו הגיון, לא כלכלי ולא סביבתי. הטורבינות הוקמו לפי גחמות וקפריזות, לפי האופנה או ההיסטריה ההמונית, לא לפי ההיגיון.

העסק הזה של חוסר היגיון הוא עמוק ורחב בסין. בתחילת שנו ה 2000 הפכה האנרגיה ה"ירוקה" (שמש ורוח) לצו האופנה ההיסטרית בעולם, והסינים רצו לרכב על הגל ולייצר טורבינות ולוחות שמש כדי למכור לשאר העולם. מה אכפת לסינים אם זה מפיק חשמל או לא? יקימו בתי חרושת, ימכרו טורבינות ולוחות שמש לכל העולם וירוויחו יפה. זה היה התכנון. כאשר "העולם" (קרי: אירופה וארה"ב) התעייפו מהתקנת המתקנים חסרי התועלת האלה, נתקעו הסינים עם בתי חרושת וכושר ייצור עודף בשיעור גדול, וכדי להציל את בתי החרושת החליטה ממשלת סין לקנות חלק מהמתקנים ולהתקינם בסין עצמה (שוב – בלי קשר לתועלת או חוסר התועלת שלהם).

הכושר ייצור העודף בממדים מפלצתיים, לא נגמר, כמובן, בלוחות שמש וטורבינות. הסינים בנו מפעלי פלדה ענקיים, הרבה מעבר למה שדרוש, ובתי החרושת לטורבינות מספקים "פרנסה" למפעלי הפלדה. בלי קשר גם בנו הסינים ערי רפאים ענקיות שאין בהן צורך והן לא מאוכלסות. (גלריה של תמונות מדהימות). וקווי רכבת מהירה – גם הם לא מנוצלים. זה האופי של כלכלה מתוכננת, ממשלתית, הפועלת לפי "תכניות חומש" – דהיינו לפי גחמות של פקידי ממשלה, ולא לפי צרכים ממשיים של האוכלוסייה.

ארה"ב ואירופה התעייפו מהטורבינות. הם בנו עשרות אלפי טורבינות בשנים האחרונות, בהשקעה ענקית, וראו שזה לא מוביל לשום מקום. התנגדות התושבים לבניית אלפי מפלצות תעשייתיות רועשות וקוטלות ציפורים באזורים מגוריהם עצרה את ההתפשטות של הטורבינות ביבשה. גם העלויות הגבוהות מרתיעות. לכן, בשנתיים האחרונות קצב התקנת הטורבינות קטן. אז, החסידים הירוקים תלו תקוות בסין: אומנם ההשקעה באירופה וארה"ב בירידה גדולה – אבל סין תושיע את העולם עם הטורבינות שלה. הנה ראינו כאן כיצד סין "מושיעה" את הטורבינות. טורבינות הרוח הם דבר שאין בו תועלת, הן עולות מאד ביוקר, פוגעות בסביבה, קוטלות ציפורים, ומפיקות מעט מאד חשמל, ובזמנים שאין צורך בו.

במחזה סוריאליסטי לגמרה קיימה וועדת הכנסת דיון "בהסרת חסמים בירוקרטיים לתחנות רוח". פעם אחת הביאה הבירוקרטיה המחניקה שלנו תועלת וחסמה את השטות האופנתית הזו – אז עכשיו באים המשוגעים לדבר ומנסים "להסיר חסמים" לשיגעון. אם ההיגיון לא עובד – אני מקווה שחוסר ההיגיון של הבירוקרטיה יצליח הפעם להצילנו מהמכה הזו ששמה טורבינות רוח. בישראל – א. אין הרבה רוחות. וב. אנו מדינה קטנה וצפופה, ויהיה זה טירוף להשחית את נופי ארצנו במפלצות יקרות ומזיקות אלה.

יעקב