הנזקים הסביבתיים של טורבינות הרוח.

בארץ נדבקנו באופנה העולמית של קידום טורבינות רוח בתור "אנרגיה ירוקה". הרבה גורמים, בין פעילי הסביבה נאיביים ובין אם היזמים הממולחים, דוחפים להתקנה של טורבינות לפי השיטה: "כמה שיותר, ויעלה כמה שיעלה".

אבל, טורבינות הרוח יש להן השפעה סביבתית כבדה ומזיקה. צריך לבדוק היטב את הנושא לפני שנסחפים באופנה העולמית, ומשחיתים את הנופים שלנו עם אלפי מפלצות.

החברה להגנת הטבע, לוקחת את נושא שמירת הטבע ברצינות בניגוד להרבה ארגונים אחרים שקוראים לעצמם "ירוקים". היא יזמה עריכת מחקר שיסכם את כול הידוע בעולם על נזקים אפשריים לטבע ולאנוש מטורבינות הרוח.

הנה עיקר הממצאים, כפי שפרסמה החברה להגנת הטבע:

"בתחום בריאות הציבור נמצא כי לטורבינות יכולות להיות השפעות שליליות על הבריאות בשל ריצוד, רעש וויברציות. כמו כן, הוצעו מספר מנגנונים לפגיעה של טורבינות רוח בבריאות הציבור שלא נחקרו דיין על מנת להוכיח אותם או לשלול אותם. אחד המנגנונים הללו מציע שוויברציות בתדר נמוך גורם למחלת ים בקרב תושבים בסביבת הטורבינות. עם התפתחות התחום בעולם, סביר להניח שייעשו מחקרים רבים נוספים על ההשפעות הבריאותיות של טורבינות.

בתחום ההשפעה על עופות, נמצא כי ישנן חוות טורבינות רוח שקוטלות עשרות עופות בממוצע לטורבינה בשנה. הערכות מצביעות על מאות אלפי עופות שנקטלות מדי שנה בארצות הברית וקנדה, וההערכה היא שבעולם כולו נקטלים כדי מיליוני עופות. בשל תנאיה הייחודיים של ישראל, מחברי הדו"ח צופים חריגה ביחס לממוצע מהניסיון בעולם. אנו מעריכים כי פיתוח משמעותי של טורבינות רוח בישראל עשוי להוביל לקטל של עשרות אלפי עופות בשנה. חשש מיוחד קיים ביחס לעופות דורסים ודואים- יציבים, מקייצים, חורפים ונודדים- שרגישים לפעילות של טורבינות רוח. אוכלוסיית הדורסים המקננת בישראל ומיליוני הנודדים עלולים להיפגע קשות מפיתוח מאסיבי של טורבינות רוח בישראל.

בתחום ההשפעה על עטלפים נמצא כי היקף הפגיעה בעטלפים גבוה מששערו בעבר ומעריכים כי בעולם נקטלים מדי שנה כ-1.6-6.4 מיליון עטלפים על ידי טורבינות רוח. ההערכה היא כי פיתוח של טורבינות רוח בישראל יגרום לקטל של לפחות 4,000-16,000 עטלפים בשנה. יש לתת תשומת לב כי ישראל מאופיינת במגוון גדול במיוחד של עטלפים וכי רובם מצויים בסכנת הכחדה ברמה זו או אחרת."

המחקר מציין נזקים נוספים לסביבה, לנוף ולבתי הגידול של חיות הבר, הנובעים מפריצת דרכים והרחבת פעילות אנושית בשטחי טבע בתוליים.

יש לברך את החברה להגנת הטבע על שהיא מתייחסת ברצינות להגנת הטבע (והאדם) והתגברה על התקינות הפוליטית האופנתית, שאינה מרשה להגיד מילה רעה על מפלצות הרוח. המחקר הזה חשוב, הוא מביא לתודעת הציבור את ההשלכות החמורות של התקנה מאסיבית של טורבינות רוח, כפי שנעשתה בארצות אחרות.

ארצנו קטנה וצפופה (בניגוד לארצות אחרות). אין לנו שטחי טבע רבים, ובוודאי לא שטחי טבע שאנו רוצים להשחית באמצעות טורבינות. גם רוח רבה אין בארץ (ביחס למקומות אחרים). חוץ מזה – אין בטורבינות שום תועלת – הן מפיקות מעט חשמל (פחות מ 25% מהזמן), וגם זה – רובו בלילה כאשר הצריכה נמוכה ואין צורך בחשמל נוסף. בכול מקרה אסור להתקין טורבינות בקרבה של יישובים, בשל הנזק הבריאותי לאנשים.

מכול הסיבות האלה אנו קוראים לממשלה ולחדול לגמרה מהתקנת טורבינות בארץ. בטח ובטח שאין לסבסד את הטורבינות ולעודד ולהרחיב את הנזקים שנגרמים לטבע. הנזקים של הטורבינות הם ממשיים, ברורים, עכשוויים, בניגוד לתועלת  האפסית שכביכול יש להן בקיטון ההתחממות הגלובאלית – שהוא איום מרוחק וספקולטיבי.

יעקב

טורבינות הרוח הן לא נקיות ולא ירוקות ומספקות אפס חשמל.

זאת הכותרת של מאמר של מט רידלי, תרגום ותמצות למטה.

מועצת הרוח העולמית פרסמה דו"ח שנתי ל 2016, בו היא מציינת שהתקנת טורבינות הרוח נמשכת בקצב מוגבר, ושהותקנו  בעולם 54 GW  של "אנרגיה נקייה ומתחדשת". (זה בערך 25 אלף טורבינות).

[זה השקר הרגיל, 54 GW  רק כאשר הרוח נושבת, בפועל זה 1/3 או רבע מזה].

אפשר היה לחשוב שהרוח מספקת חלק הולך וגובר מצרכי האנרגיה שלנו, אבל זו טעות. אם מעגלים את כמות האנרגיה שייצרו כול טורבינות הרוח בעולם, בשנת 2014 (השנה האחרונה עבורה יש נתונים שלמים) נראה שכמות האנרגיה שייצרו, באחוזים, היא בערך אפס. אפס עגול. הרוח סיפקה בערך 0.46% מהאנרגיה הכוללת (לא רק חשמל) בעולם, והשמש 0.35%. החשמל מהווה רק כ 20% מהאנרגיה הנצרכת בעולם, שאר האנרגיה נצרכת על ידי שריפת דלקים ישירות, בתחבורה, חימום ובתעשייה.

חסידי האנרגיה הבלתי אמינה (רוח ושמש) נוהגים להצהיר שכ 14% מהאנרגיה העולמית באה ממקורות מתחדשים. זו רמיה. חלק גדול מהאנרגיה המתחדשת הזו היא שימוש מסורתי בעצים (וגללים) לבישול וחימום, שתמיד שימשו כמקור לאנרגיה. חלק אחר זה סכרים (הידרו). החלק שבא משמש ורוח הוא זניח.

צריכת האנרגיה הכוללת בעולם גדלה בהתמדה, ב 40 השנים האחרונות, בשיעור של כ 2% לשנה, וב 2014 היא גדלה ב 2000 TW שעה.  כדי לספק רק את החלק הזה בלבד, הגידול השנתי, באמצעות טורבינות רוח היה צורך להתקין כ 350,000 טורבינות רוח חדשות  כול שנה. זה פעם וחצי יותר מכול הטורבינות שהותקנו בעולם מאז תחילת שנות ה 2000, עת החלו ממשלות לסבסד בשיעור גבוה ולעודד התקנת טורבינות. השטח הדרוש כדי להתקין 350,000 טורבינות גדול משטחה של בריטניה, וזה נחוץ כול שנה, כלומר כול שנה עוד שטח כזה. כול זה רק כדי לספק את הגידול בביקוש, בלי לספק את הכמות האדירה של הצריכה השוטפת, ש 80% ממנה באה מדלק מאובן (פחם, גז, נפט).

באשר להשפעה הסביבתית של הטורבינות – היא הרסנית. קודם כול יש הרג של ציפורים ועטלפים (וגם לווייתנים – הטורבינות הימיות) ופלישה והשחתה של שטחי טבע בתוליים על מבנים ודרכים. אח"כ יש הררי פסולת רעילה ורדיואקטיבית במכרות במונגוליה המפיקים את המתכנות הנדירות הנחוצות לבניית הגנרטורים. לכן הביטוי "אנרגיה נקייה" הוא לעג לרש (וגם הונאה). יותר מזה. הטורבינות עשויות מבטון (היסוד), פלדה, נחושת ופייברגלס (הרוטורים). אתה זקוק לפי 200 חומרים כאלה לכול יחידת חשמל שמופקת, בהשוואה לתחנת כוח גזית יעילה. פלדה ובטון (המלט) מופקים בעזרת פחם. צריך כ 150 טון פחם לבניית טורבינה אחת, ואם נרצה לבנות 350,000 טורבינות לשנה (כדי לספק את תוספת הצריכה השנתית של אנרגיה), נזדקק ל 50 מיליון טון פחם לשנה, שזה בערך מחצית מהתפוקה הכוללת של אירופה.

המשמעות של מספרים אלה היא להמחיש עד כמה בלתי מעשי ואבסורדי לחשוב שהרוח יכולה לתרום כמות משמעותית של צריכת האנרגיה העולמית, ויכולה, כך, לתרום לקיטון פליטות הפד"ח. החשבון (האריתמטיקה) מפריכה לחלוטין תקוות כאלה.

הדבר היחידי שיכול להקטין (מעט) את פליטות הפד"ח (והנו מעשי) הוא הגז, החלפה של הפחם בגז, שהוא נקי הרבה יותר ופולט רק כחצי מפליטות הפד"ח של הפחם. [לשם כך נחוץ להגדיל את ההפקה בשיטת הפראקינג, שיטה לה מתנגדים הירוקים והינה אסורה במרבית ארצות אירופה]. בעתיד היותר רחוק (מחצית השנייה של המאה הזו), אפשרי שאנרגיה גרעינית תחליף חלק מהמקורות הפחמיים, ותפיק אנרגיה ללא פליטות פד"ח. [ אבל, בשביל זה צריך הרבה מחקר, ולהפוך מגמות נוכחיות, ולהסיר התנגדות ירוקה לאנרגיה גרעינית, וספק גדול אם זה יקרה].

טורבינות הרוח הן פגע סביבתי ובריאותי רציני, והכמות הזעירה של חשמל שהן מספקות לפעמים (כאשר הרוח נושבת) אינה מצדיקה בשום אופן את הנזק (והעלות) ואין בהן שום תועלת בקטע של הפחתת הפד"ח.

יעקב

הסכם להרס הטבע בצפון

וואינט: "משרדי הביטחון, האוצר, האנרגיה ורשות החשמל חתמו על הסכם מסגרת, שיאפשר הקמה של מאות טורבינות רוח בצפון הארץ."

זהו הסכם לפגיעה חמורה בנופים ושטחי טבע ובתושבים בצפון הארץ וברמת הגולן. עשרות או מאות הטורבינות שיוקמו חו"ח בצפון יפגעו קשות בנוף – הטורבינות הן פורונקל וויזואלי אדיר ממדים. במקום לטייל בחיק הטבע הראשוני או המקורי, הנקי פחות או יותר, ניאלץ כעת לטייל בין מפלצות תעשייתיות ענקיות, בין תרנים עבים מפלדה בגובה 200 מ' כשמעל ראשינו מסתובבים פרופלורים ענקיים מפיברגלס, שלפעמים מתפרקים ועפים ויכולים ליפול על אנשים ולגרום לשריפות יער.

הטורבינות גם מרעישות ברעש בעל תדירות נמוכה שלא ממש נשמע אבל גורם לאנשים להרגיש מוטרדים ועצבניים ולא לישון טוב. פגיעה אחרת היא הריצוד – האור והצל המתחלפים של הפרופלור המסתובב בהחלט מעצבן כול מי שנמצא בלית ברירה בקרבת הטורבינה. הטורבינות פוגעות בבירור בשלומם ובריאותם של מי שחיים בקרבתן.  במקרים רבים נאלצו אנשים לנטוש את בתיהם, בכול מקרה ערך של בית בקרבת טורבינה יורד לאפס – כי לא ניתן למכור אותו.

התקן המקובל באירופה (בעיקר בגרמניה), שבה נבנו כבר עשרות אלפי טורבינות, קובע שאסור לבנות טורבינות במרחק פחות מ 1.5 ק"מ מבתים, כדי לא לפגוע באנשים. אחרי שעשרות אלפי טורבינות נבנו בבריטניה יצאו כול תושבי האזורים הכפריים במחאות חריפות נגד המפגע, וממשלת בריטניה נאלצה להכריז על הפסקת התקנת הטורבינות ביבשה (ממשיכים רק בטורבינות ימיות שמותקנות רחוק מהחוף, מחוץ לטווח ראיה מהיבשת). בקנדה נאלצו לבטל פרויקט של 750 טורבינות בגלל התנגדות התושבים.

בארצנו הצפופה  – יהיה קשה למצוא שטח בצפון הארץ המרוחק יותר מק"מ וחצי מבתי הישובים. ואם ימצא שטח טבע בתולי (שמורות טבע) במקום כלשהו יהיה זה פשע להרוס אותו על ידי בניית דרכי גישה וזריעת מתקנים תעשייתיים ענקיים בו. תושבי הדרום כנראה ניצלו מהמכה הזו – כי אין רוחות חזקות בדרום הארץ. גם הרוחות בצפון לא משהו, הרבה חשמל לא יצא מהטורבינות האלה, אבל פגיעה באנשים ובטבע כן.

פגיעה קשה נוספת היא בציפורים למיניהן ובעטלפים. אלפים ומאות אלפים, אולי גם מיליונים של ציפורים ועטלפים נקטלים כול שנה על ידי מפלצות הרוח, ביניהם עופות דורסים גדולים שהם יצורים מוגנים שאנו נלחמים בחירוף נפש להצלתם מהכחדה – כמו הנשרים של רמת הגולן. וארצנו היא ארץ המוצפת במאות אלפים של ציפורים נודדות, שאנו בהחלט לא היינו רוצים להשמיד בסיטונות.

טורבינות הרוח פועלות, כמובן, רק כאשר נושבת הרוח, ודרושה רוח חזקה יחסית. הן פועלות באופן תזזיתי, דהיינו – מקרי וסרוגיני – כאשר הרוח נושבת ולא כאשר אנו זקוקים לחשמל. הרבה מהחשמל הרוחני מופק בלילה כאשר צריכת החשמל נמוכה, ויש עודף חשמל מהתחנות הרגילות. ובכול מקרה – חייבים להחזיק תחנות כוח רגילות כגיבוי לטורבינות הרוח – בשיעור 100%. טורבינות הרוח רק מסבכות ומיקרות את מערכת החשמל, והחיסכון בדלק (ובפליטות) שהן משיגות הוא זניח.

פיזור טורבינות מפלצתיות במספרים גדולים בארצנו הצפופה והקטנה יהיה בכייה לדורות. אל לנו להעתיק כול שטות מחו"ל בלי שיקול ומחשבה. זה שהטורבינות אופנתיות בחו"ל אינו אומר שהן מביאות תועלת, לא שם ובוודאי לא אצלנו. צריך להטיל איסור מוחלט על פיזור הטורבינות המפלצתיות בארץ ישראל.

יעקב

התנגדות לתחנות רוח בגרמניה

בפוסט הקודם חישבתי שכדי להגיע לתפוקה של 60% מהחשמל ממקורות מתחדשים, בגרמניה, נחוץ להכפיל את מספר טורבינות הרוח לעומת המצב הקיים היום.

בגרמניה מותקנות כיום כ 27,000 טורבינות רוח, אשר הותקנו במשך 20 השנים האחרונות בהשקעה של מאות מיליארדי אירו. הסיכוי שיתקינו עוד 27,000 טורבינות ב 20 השנים הבאות הוא אפסי. ההתנגדות של האנשים הולכת וגוברת ככול שיש יותר טורבינות בקרבתם וככול שהם מודעים יותר לעלות הגבוהה של הטורבינות ולנזק הסביבתי והבריאותי שהן גורמות.

במדינת צפון-ריין-ווסטפליה NRW, המדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה בגרמניה, נערכו בחירות בחודש מאי, והשלטון עבר מקואליציה של סוציאליסטים וירוקים לקואליציה הפוכה של הנוצרים דמוקרטים CDU  עם הדמוקרטים החופשיים FDP.

Wind energy opponents cheer Christian Lindner (photo) of the German FDP Free Democrats. Photo credit: Olaf Kosinsky (wikiberatung.de) Lizenz: CC BY-SA 3.0via Wikimedia Commons.

מנהיג מפלגת הדמוקרטים החופשיים (בתמונה) נבחר על מצע של התנגדות לתחנות הרוח והנזק הסביבתי שהן גורמות. מתוך ה 27 אלף טורבינות בגרמניה, 3345 נמצאות במדינה זו NRW.

עכשיו הוא התקין תקנות חדשות הקובעות שאסור להקים טורבינות במרחק קטן מ 1500 מ' מבתי מגורים, בגלל שזמזום המתמיד של הטורבינות גורם לנזקי בריאות לאנשים. פירוש הדבר – הסוף למרבית הפרויקטים של טורבינות חדשות. בלשון הדיווח: "זהו הסוף, למעשה, להתקנה של יערות הטורבינות".

בספטמבר יערכו בגרמניה בחירות כלליות. ההישג של הדמוקרטים החופשיים ב  NRW  שהושג במידה מסוימת בשל התנגדותם למפלצות הרוח, מדאיג את החסידים הירוקים, אשר חוששים שהתופעה תחזור בבחירות הכלליות.

התופעה חוזרת על עצמה בכול הארצות, ספרד, בריטניה, ארה"ב - ככול שמתקינים יותר טורבינות רוח, האנשים מודעים יותר לפגיעה הסביבתית ולנזקי הבריאות, וגם לחוסר התועלת, וההתנגדות גדלה. אין עתיד לטורבינות הרוח.

יעקב

החלק המלוכלך של האנרגיה הירוקה.

זהו שם של מאמר המפרט את החסרונות הסביבתיים של טורבינות הרוח, שפעילי הסביבה, ברוב להיטותם להצלת כדור הארץ, מתעלמים מהם. הורסים את הסביבה כדי "להציל את כדור הארץ" כביכול. (לא שהטורבינות עוזרות להציל...).

בזמן שפעילי הסביבה נלחמים מלחמת חרום נגד קידוחי נפט וגז, בשל פגיעתם בסביבה כביכול, חישב הכותב שדרושות כ 25-30 טורבינות רוח ענקיות, בגובה כ 130 מטר, כדי להפיק את כמות האנרגיה שמספק קידוח גז אחד. וגם השוואה זו לא שלמה – כי הגז מפיק חשמל מתי שאתה צריך אותו, בעוד הטורבינה מפיקה מתי שמתחשק לה (מתי שהרוח נושבת). הרוח נושבת אולי 25% מהזמן, תלוי במיקום. יש שטוענים שמקדם התפוקה (capacity factor ) מתקרב ל 33%, אחרים אומרים שגם ל 25% לא מגיע, בסקוטלנד שופעת הרוחות.

ממדי הטורבינות הם ענקיים. כדי להבין עד כמה הנה המספרים: טורבינה מודרנית מתרוממת לגובה עד 150-200 מטר, ושוקלת אולי 350 טון – של פלדה בעיקר. תארו לעצמכם את הדרכים שצריך להכשיר בפסגות הרים בתוליים כדי ליצור גישה לטריילרים שמובילים עמוד במשקל 70 טון, ראש במשקל 56 טון, ופרופלורים בגודל 50 מטר. וכדי להפיק קצת חשמל צריך הרבה, עשרות, מאות ואלפים מהמפלצות האלה. בנוסף דרושים כ 1000 טון של בטון ומוטות ברזל כדי לצקת בסיס יציב שיחזיק את העמודים המפלצתיים. ייצור של טון מלט גורם פליטות של 900  ק"ג פד"ח, ובנוסף ישנו הפד"ח שנגרם בייצור 350 טון פלדה... והזיהום הסביבתי שנוצר (לרוב בסין) בתהליך ייצור הגנרטורים, הפרופלורים ושאר הרכיבים.

מלבד זאת ישנה הבעיה החמורה של הרג ציפורים ועטלפים. מחקרים שונים הראו שבשנת 2012 (כאשר היו כ 25 אלף טורבינות בארה"ב), נהרגו כ 573 אלף ציפורים ו 880 אלף עטלפים. היום יש אולי 40 אלף טורבינות, וקטל הציפורים גבוה ב 60% מהמספרים של 2012. מעריכים שבין הציפורים שהושמדו, 83 אלף היו ציפורי טרף גדולות (כמו נשרים) שהם מינים מוגנים בארה"ב.
מי שנתפס הורג נשר (כמו שעשה חוואי, שהנשר אכל את הדגים שגידל) מקבל קנס של עד 10,000 דולר ומאסר שנה. הסוכנות להגנת החי של ממשלת ארה"ב , US Fish and Wildlife Department, מופקדת על הגנת החיות, אבל היא מציעה פטור לתחנות הרוח מדרישות החוק להגנה על מינים בסכנת הכחדה, ומציעה, בניגוד לתפקידה החוקי, לאפשר לתחנות הרוח להשמיד את הציפורים.

בנוסף, הטורבינות ממוקמות לרוב במקומות מרוחקים, והעברת כבלי הממסר של החשמל לאותם מקומות היא גם הוצאה גדולה, וגם פגיעה בשטחי טבע בתוליים. על הנזקים הבריאותיים של התקנת טורבינות בסמוך לישובים המחבר לא כותב. כנראה שבארה"ב יש מרחבים פתוחים גדולים, ואין התקנה של טורבינות בקרבת יישובים, כמו אצלנו.

בנוסף לכול מסובסדת תעשיית הטורבינות סבסוד כבד. ישנה סובסידיה לכול קוט"ש מיוצר, ישנו מענק (הנחת מס) להשקעה הונית בבניית הטורבינה, וישנם מנדטים המחייבים את חברות החשמל לקנות חשמל "ירוק" בכמויות, יעלה כמה שיעלה. רוברט ברייס חישב שהסובסידיות לתעשיית הרוח הסתכמו בכ 176 מיליארד דולר, מאז 2007. רוב הסובסידיות הולכות לחברות ואנשים מקושרים פוליטית (הון-שלטון או באנגלית: crony capitalism – קפיטליזם של חברים – של הפוליטיקאים).

ואצלנו... שהיינו משוחררים עד כה מהמגפה הזו, מתחילים להקים חוות טורבינות פה ושם, בארצנו הקטנטנה, תוך השחתת בריאות התושבים והרג אלפי ציפורים נודדות שאוהבות לפקוד את ארצנו. השלטונות שלנו, או אירגוני הסביבה שלנו לא מסוגלים לחשוב מחשבה עצמאית, והם נגררים אחרי האופנות המטופשות של שאר העולם. הם הורסים את מעט הסביבה שנותרה בארץ, בשם אובססיה חסרת תועלת ל"הצלת כדור הארץ". את כדור הארץ לא יצליחו "להציל", אבל את הטבע בארצנו יצליחו להשחית, ואת כספנו לבזבז על השחתתו.

יעקב

טירוף הטורבינות בסין (ובישראל).

סין מדינה גדולה, והיא מובילה בהרבה תחומים, גם בתחום טורבינות הרוח. יש בה יותר מ 92 אלף תחנות רוח, כשליש מהטורבינות בעולם כולו. כושר הייצור התיאורטי, כאשר הרוח נושבת בעוצמה הנכונה, הוא כ 145GW  חשמל. לשם השוואה: כושר הייצור הכולל של ישראל, מכל המקורות (לא רוח), הוא כ 13 GW, פחות מעשירית מכושר הייצור התיאורטי של תחנות הרוח של סין. כמו בכול העולם, תחנות הרוח של סין מסוגלות לייצר חשמל רק כ 25-30% מהזמן (כאשר הרוח נושבת), ולאו דווקא בזמן שממש צריכים את החשמל. סין מייצרת רק כ 3.3% מהחשמל שלה מרוח – בהשוואה לנתח של 4.5% בארה"ב.

בתמונה: אנימציית טורבינה מקור: ויקיפדיה

אבל, מסתבר ש 60% מהזמן שהן כן מסוגלות לייצר חשמל, הן לא מייצרות – כי אין מה לעשות עם החשמל שלהן. יש כמה סיבות לדבר: אחת היא שהן נבנו במחוזות מרוחקים, במדבר גובי, ושם אין אוכלוסייה גדולה, ואין תעשייה גדולה ואין צריכת חשמל גדולה. פשוט אין צורך בהן ואין יכולת להשתמש בחשמל שלהן (באותם זמנים קצרים שיש רוח). צריכת החשמל הגדולה היא במחוזות המזרחיים והדרומיים של סין, לחופי הים, שם מרוכזת האוכלוסייה והתעשייה. אזורי הצריכה מרוחקים יותר מ 1500 ק"מ מהטורבינות ואין קווי ממסר להעברת החשמל לשם.

אז מדוע נבנו הטורבינות במדבר גובי? כי שם יש רוח. כי שם יש שטח פנוי. במזרח ההתיישבות צפופה והטורבינות הן מטרד, וגם אין הרבה רוח. סיבה שנייה לחוסר הניצול של החשמל הרוחני היא שיש כבר תחנות כוח פחמיות, שמפיקות מספיק חשמל ואי אפשר לכבות אותן ולהדליקן לפי גחמות נשיבת הרוח. והסיבה השלישית היא ההאטה בגידול הכלכלי ועמה – בביקוש לחשמל.

אז מה ההיגיון בבניית הטורבינות?  כול טורבינה כזו עולה בסביבות 3-4 מיליון דולר, כול טורבינה מכילה מאות טונות של פלדה, נחושת, מכונות, כבלים. הכול מבוזבז לריק, כי חשמל אין הן מייצרות, ולכן פליטות פד"ח אין הן מקטינות... טורבינות החשמל בסין הן בבעלות ממשלתית וממשלות מבזבזות בקלות כסף של אחרים. אל תחפשו הגיון, לא כלכלי ולא סביבתי. הטורבינות הוקמו לפי גחמות וקפריזות, לפי האופנה או ההיסטריה ההמונית, לא לפי ההיגיון.

העסק הזה של חוסר היגיון הוא עמוק ורחב בסין. בתחילת שנו ה 2000 הפכה האנרגיה ה"ירוקה" (שמש ורוח) לצו האופנה ההיסטרית בעולם, והסינים רצו לרכב על הגל ולייצר טורבינות ולוחות שמש כדי למכור לשאר העולם. מה אכפת לסינים אם זה מפיק חשמל או לא? יקימו בתי חרושת, ימכרו טורבינות ולוחות שמש לכל העולם וירוויחו יפה. זה היה התכנון. כאשר "העולם" (קרי: אירופה וארה"ב) התעייפו מהתקנת המתקנים חסרי התועלת האלה, נתקעו הסינים עם בתי חרושת וכושר ייצור עודף בשיעור גדול, וכדי להציל את בתי החרושת החליטה ממשלת סין לקנות חלק מהמתקנים ולהתקינם בסין עצמה (שוב – בלי קשר לתועלת או חוסר התועלת שלהם).

הכושר ייצור העודף בממדים מפלצתיים, לא נגמר, כמובן, בלוחות שמש וטורבינות. הסינים בנו מפעלי פלדה ענקיים, הרבה מעבר למה שדרוש, ובתי החרושת לטורבינות מספקים "פרנסה" למפעלי הפלדה. בלי קשר גם בנו הסינים ערי רפאים ענקיות שאין בהן צורך והן לא מאוכלסות. (גלריה של תמונות מדהימות). וקווי רכבת מהירה – גם הם לא מנוצלים. זה האופי של כלכלה מתוכננת, ממשלתית, הפועלת לפי "תכניות חומש" – דהיינו לפי גחמות של פקידי ממשלה, ולא לפי צרכים ממשיים של האוכלוסייה.

ארה"ב ואירופה התעייפו מהטורבינות. הם בנו עשרות אלפי טורבינות בשנים האחרונות, בהשקעה ענקית, וראו שזה לא מוביל לשום מקום. התנגדות התושבים לבניית אלפי מפלצות תעשייתיות רועשות וקוטלות ציפורים באזורים מגוריהם עצרה את ההתפשטות של הטורבינות ביבשה. גם העלויות הגבוהות מרתיעות. לכן, בשנתיים האחרונות קצב התקנת הטורבינות קטן. אז, החסידים הירוקים תלו תקוות בסין: אומנם ההשקעה באירופה וארה"ב בירידה גדולה – אבל סין תושיע את העולם עם הטורבינות שלה. הנה ראינו כאן כיצד סין "מושיעה" את הטורבינות. טורבינות הרוח הם דבר שאין בו תועלת, הן עולות מאד ביוקר, פוגעות בסביבה, קוטלות ציפורים, ומפיקות מעט מאד חשמל, ובזמנים שאין צורך בו.

במחזה סוריאליסטי לגמרה קיימה וועדת הכנסת דיון "בהסרת חסמים בירוקרטיים לתחנות רוח". פעם אחת הביאה הבירוקרטיה המחניקה שלנו תועלת וחסמה את השטות האופנתית הזו – אז עכשיו באים המשוגעים לדבר ומנסים "להסיר חסמים" לשיגעון. אם ההיגיון לא עובד – אני מקווה שחוסר ההיגיון של הבירוקרטיה יצליח הפעם להצילנו מהמכה הזו ששמה טורבינות רוח. בישראל – א. אין הרבה רוחות. וב. אנו מדינה קטנה וצפופה, ויהיה זה טירוף להשחית את נופי ארצנו במפלצות יקרות ומזיקות אלה.

יעקב

דעיכת הרוח בגרמניה.

אין עוד מדינה בעולם שאימצה את האנרגיות המתחדשות (שמש ורוח) במרץ, בכוח, בעוצמה ונחישות כמו גרמניה. אין עוד מדינה שהשקיעה כול כך הרבה כסף בשיטת "יעלה כמה שיעלה", ובנתה כול כך הרבה מתקנים (ביחס לגודל המדינה). היא חוקקה חוקים, קבעה יעדים, ועשתה כול מה שניתן לעשות, והפליגה אל "מהפכת האנרגיה" energiewende בכול הכוח האפשרי, ללא מעצורים, עם תמיכה אידאולוגית נלהבת של ראש הממשלה ורוב גדול בציבור. ולאן הם הגיעו אחרי 18 שנה של ריצה? לשום מקום.

כתבנו בקטע הקודם על דעיכת אנרגיית השמש בגרמניה, אשר הגיעה לאספקה של 6% מהחשמל ודורכת במקום ב 3 השנים האחרונות. בקטע הזה נספר על דעיכת טורבינות הרוח.

בגרמניה הותקנו עד כה כ 29,000 טורבינות רוח יבשתיות, בהספק כולל (כאשר הרוח נושבת בעוצמה המתאימה) של כ 50 GW (עוד כ 5  GW – טורבינות בים). הרוח, ביבשה משיגה מקדם תפוקה (capacity factor ) של כ 20% - כלומר מפיקה חשמל כ 20% מהזמן (בים – כ 35%).

הרוח הפיקה כ 12% מהחשמל - פי שניים מהשמש, עם סובסידיה פי 2 יותר קטנה. אולם, גם בתחום הרוח יש עייפות מסוימת מסובסידיות, וב 2017 היה מעבר למכרזים במקום תעריפי הזנה קבועים מראש – דבר שהביא לקיטון הסובסידיות. קיטון הסובסידיות – פירושו קיטון ההתקנות. בעיה נוספת היא היעדר קווי תמסורת בנפח מספיק מאזורי הרוח החזקה בצפון גרמניה לאזורי צריכת החשמל בדרום. כמו כן גדלה ההתנגדות של התושבים להתקנת טורבינות ביבשה, בשל השחתת הטבע והנוף ומטרד הרעש.

עכשיו יש בעיה חדשה: בקרוב מתחילים להסתיים החוזים ל 20 שנים של תעריפים גבוהים מובטחים שעל בסיסם פעלו כול תחנות הרוח מאז תחילת ההתקנות בשנת 2000. בשנת 2020 מסתיימות הסובסידיות עבור כ 5700 טורבינות בעלות כושר ייצור (תיאורטי) של כ 4.5 GW. ארגון מפעילי הטורבינות מעריך שעד 2023 יסתיימו החוזים של 14 GW  כושר תפוקה, דהיינו, יותר מ ¼ של הטורבינות הקיימות. מה יעלה בגורלן של הטורבינות הישנות שאיבדו את הסובסידיות – כלומר ההכנסה המובטחת? הן יצטרכו למכור את החשמל במחירי שוק (לפי היצע וביקוש). הבעיה היא שמחירי השוק נמוכים, ובייחוד כאשר הרוח נושבת, וכול הטורבינות מפיקות חשמל באותו זמן, האספקה גדולה מהביקוש והמחירים אפסיים. בתנאים כאלה לא יוכלו הטורבינות לכסות את הוצאות התפעול השוטפות, בייחוד שהוצאות התחזוקה (תיקון תקלות) של טורבינות ישנות גבוהות. ייתכן ולא יהיה מנוס מלמכור את הטורבינות הישנות, אם אפשר, לארצות מפגרות כמו אפריקה או מזרח אירופה, במחירים נמוכים. אם גם זה לא יתאפשר יצטרכו לפרק את הטורבינות – החוק הגרמני מחייב את הבעלים לסלק טורבינות שאינן בשימוש. פירוק הטורבינות כרוך בהוצאה גדולה, ויתיר בכול מקרה צלקות של בסיסי בטון ודרכים בשטחי טבע.

לפי מצב הדברים עכשיו יש סיכוי גדול שכמות הטורבינות שיושבתו יהיה גדול מכמות הטורבינות החדשות ושהפקת אנרגיית רוח (לפחות ביבשה) יקטן בשנים הבאות ולא יגדל. כלומר הגידול בתפוקצ חשמל רוחני ייעצר והיעדים הנעלים של אחוזי אנרגיה מתחדשת רחוקים מהשגה יותר מאי פעם. ההתקדמות היא לאחור.... (גם של הרוח וגם של השמש).

מסקנה: אי אפשר להתעלם מחוקי הפיסיקה והמציאות. אידאולוגיה לא מפיקה חשמל.

יעקב