30 במאי 2017

טורבינות הרוח הן לא נקיות ולא ירוקות ומספקות אפס חשמל.

זאת הכותרת של מאמר של מט רידלי, תרגום ותמצות למטה.

מועצת הרוח העולמית פרסמה דו"ח שנתי ל 2016, בו היא מציינת שהתקנת טורבינות הרוח נמשכת בקצב מוגבר, ושהותקנו  בעולם 54 GW  של "אנרגיה נקייה ומתחדשת". (זה בערך 25 אלף טורבינות).
[זה השקר הרגיל, 54 GW  רק כאשר הרוח נושבת, בפועל זה 1/3 או רבע מזה].

אפשר היה לחשוב שהרוח מספקת חלק הולך וגובר מצרכי האנרגיה שלנו, אבל זו טעות. אם מעגלים את כמות האנרגיה שייצרו כול טורבינות הרוח בעולם, בשנת 2014 (השנה האחרונה עבורה יש נתונים שלמים) נראה שכמות האנרגיה שייצרו, באחוזים, היא בערך אפס. אפס עגול. הרוח סיפקה בערך 0.46% מהאנרגיה הכוללת (לא רק חשמל) בעולם, והשמש 0.35%. החשמל מהווה רק כ 20% מהאנרגיה הנצרכת בעולם, שאר האנרגיה נצרכת על ידי שריפת דלקים ישירות, בתחבורה, חימום ובתעשייה.

חסידי האנרגיה הבלתי אמינה (רוח ושמש) נוהגים להצהיר שכ 14% מהאנרגיה העולמית באה ממקורות מתחדשים. זו רמיה. חלק גדול מהאנרגיה המתחדשת הזו היא שימוש מסורתי בעצים (וגללים) לבישול וחימום, שתמיד שימשו כמקור לאנרגיה. חלק אחר זה סכרים (הידרו). החלק שבא משמש ורוח הוא זניח.
צריכת האנרגיה הכוללת בעולם גדלה בהתמדה, ב 40 השנים האחרונות, בשיעור של כ 2% לשנה, וב 2014 היא גדלה ב 2000 TW שעה.  כדי לספק רק את החלק הזה בלבד, הגידול השנתי, באמצעות טורבינות רוח היה צורך להתקין כ 350,000 טורבינות רוח חדשות  כול שנה. זה פעם וחצי יותר מכול הטורבינות שהותקנו בעולם מאז תחילת שנות ה 2000, עת החלו ממשלות לסבסד בשיעור גבוה ולעודד התקנת טורבינות. השטח הדרוש כדי להתקין 350,000 טורבינות גדול משטחה של בריטניה, וזה נחוץ כול שנה, כלומר כול שנה עוד שטח כזה. כול זה רק כדי לספק את הגידול בביקוש, בלי לספק את הכמות האדירה של הצריכה השוטפת, ש 80% ממנה באה מדלק מאובן (פחם, גז, נפט).

באשר להשפעה הסביבתית של הטורבינות – היא הרסנית. קודם כול יש הרג של ציפורים ועטלפים (וגם לווייתנים – הטורבינות הימיות) ופלישה והשחתה של שטחי טבע בתוליים על מבנים ודרכים. אח"כ יש הררי פסולת רעילה ורדיואקטיבית במכרות במונגוליה המפיקים את המתכנות הנדירות הנחוצות לבניית הגנרטורים. לכן הביטוי "אנרגיה נקייה" הוא לעג לרש (וגם הונאה). יותר מזה. הטורבינות עשויות מבטון (היסוד), פלדה, נחושת ופייברגלס (הרוטורים). אתה זקוק לפי 200 חומרים כאלה לכול יחידת חשמל שמופקת, בהשוואה לתחנת כוח גזית יעילה. פלדה ובטון (המלט) מופקים בעזרת פחם. צריך כ 150 טון פחם לבניית טורבינה אחת, ואם נרצה לבנות 350,000 טורבינות לשנה (כדי לספק את תוספת הצריכה השנתית של אנרגיה), נזדקק ל 50 מיליון טון פחם לשנה, שזה בערך מחצית מהתפוקה הכוללת של אירופה.
המשמעות של מספרים אלה היא להמחיש עד כמה בלתי מעשי ואבסורדי לחשוב שהרוח יכולה לתרום כמות משמעותית של צריכת האנרגיה העולמית, ויכולה, כך, לתרום לקיטון פליטות הפד"ח. החשבון (האריתמטיקה) מפריכה לחלוטין תקוות כאלה.

הדבר היחידי שיכול להקטין (מעט) את פליטות הפד"ח (והנו מעשי) הוא הגז, החלפה של הפחם בגז, שהוא נקי הרבה יותר ופולט רק כחצי מפליטות הפד"ח של הפחם. [לשם כך נחוץ להגדיל את ההפקה בשיטת הפראקינג, שיטה לה מתנגדים הירוקים והינה אסורה במרבית ארצות אירופה]. בעתיד היותר רחוק (מחצית השנייה של המאה הזו), אפשרי שאנרגיה גרעינית תחליף חלק מהמקורות הפחמיים, ותפיק אנרגיה ללא פליטות פד"ח. [ אבל, בשביל זה צריך הרבה מחקר, ולהפוך מגמות נוכחיות, ולהסיר התנגדות ירוקה לאנרגיה גרעינית, וספק גדול אם זה יקרה].

טורבינות הרוח הן פגע סביבתי ובריאותי רציני, והכמות הזעירה של חשמל שהן מספקות לפעמים (כאשר הרוח נושבת) אינה מצדיקה בשום אופן את הנזק (והעלות) ואין בהן שום תועלת בקטע של הפחתת הפד"ח.

יעקב