טירוף הטורבינות בסין (ובישראל).

סין מדינה גדולה, והיא מובילה בהרבה תחומים, גם בתחום טורבינות הרוח. יש בה יותר מ 92 אלף תחנות רוח, כשליש מהטורבינות בעולם כולו. כושר הייצור התיאורטי, כאשר הרוח נושבת בעוצמה הנכונה, הוא כ 145GW  חשמל. לשם השוואה: כושר הייצור הכולל של ישראל, מכל המקורות (לא רוח), הוא כ 13 GW, פחות מעשירית מכושר הייצור התיאורטי של תחנות הרוח של סין. כמו בכול העולם, תחנות הרוח של סין מסוגלות לייצר חשמל רק כ 25-30% מהזמן (כאשר הרוח נושבת), ולאו דווקא בזמן שממש צריכים את החשמל. סין מייצרת רק כ 3.3% מהחשמל שלה מרוח – בהשוואה לנתח של 4.5% בארה"ב.

בתמונה: אנימציית טורבינה מקור: ויקיפדיה

אבל, מסתבר ש 60% מהזמן שהן כן מסוגלות לייצר חשמל, הן לא מייצרות – כי אין מה לעשות עם החשמל שלהן. יש כמה סיבות לדבר: אחת היא שהן נבנו במחוזות מרוחקים, במדבר גובי, ושם אין אוכלוסייה גדולה, ואין תעשייה גדולה ואין צריכת חשמל גדולה. פשוט אין צורך בהן ואין יכולת להשתמש בחשמל שלהן (באותם זמנים קצרים שיש רוח). צריכת החשמל הגדולה היא במחוזות המזרחיים והדרומיים של סין, לחופי הים, שם מרוכזת האוכלוסייה והתעשייה. אזורי הצריכה מרוחקים יותר מ 1500 ק"מ מהטורבינות ואין קווי ממסר להעברת החשמל לשם.

אז מדוע נבנו הטורבינות במדבר גובי? כי שם יש רוח. כי שם יש שטח פנוי. במזרח ההתיישבות צפופה והטורבינות הן מטרד, וגם אין הרבה רוח. סיבה שנייה לחוסר הניצול של החשמל הרוחני היא שיש כבר תחנות כוח פחמיות, שמפיקות מספיק חשמל ואי אפשר לכבות אותן ולהדליקן לפי גחמות נשיבת הרוח. והסיבה השלישית היא ההאטה בגידול הכלכלי ועמה – בביקוש לחשמל.

אז מה ההיגיון בבניית הטורבינות?  כול טורבינה כזו עולה בסביבות 3-4 מיליון דולר, כול טורבינה מכילה מאות טונות של פלדה, נחושת, מכונות, כבלים. הכול מבוזבז לריק, כי חשמל אין הן מייצרות, ולכן פליטות פד"ח אין הן מקטינות... טורבינות החשמל בסין הן בבעלות ממשלתית וממשלות מבזבזות בקלות כסף של אחרים. אל תחפשו הגיון, לא כלכלי ולא סביבתי. הטורבינות הוקמו לפי גחמות וקפריזות, לפי האופנה או ההיסטריה ההמונית, לא לפי ההיגיון.

העסק הזה של חוסר היגיון הוא עמוק ורחב בסין. בתחילת שנו ה 2000 הפכה האנרגיה ה"ירוקה" (שמש ורוח) לצו האופנה ההיסטרית בעולם, והסינים רצו לרכב על הגל ולייצר טורבינות ולוחות שמש כדי למכור לשאר העולם. מה אכפת לסינים אם זה מפיק חשמל או לא? יקימו בתי חרושת, ימכרו טורבינות ולוחות שמש לכל העולם וירוויחו יפה. זה היה התכנון. כאשר "העולם" (קרי: אירופה וארה"ב) התעייפו מהתקנת המתקנים חסרי התועלת האלה, נתקעו הסינים עם בתי חרושת וכושר ייצור עודף בשיעור גדול, וכדי להציל את בתי החרושת החליטה ממשלת סין לקנות חלק מהמתקנים ולהתקינם בסין עצמה (שוב – בלי קשר לתועלת או חוסר התועלת שלהם).

הכושר ייצור העודף בממדים מפלצתיים, לא נגמר, כמובן, בלוחות שמש וטורבינות. הסינים בנו מפעלי פלדה ענקיים, הרבה מעבר למה שדרוש, ובתי החרושת לטורבינות מספקים "פרנסה" למפעלי הפלדה. בלי קשר גם בנו הסינים ערי רפאים ענקיות שאין בהן צורך והן לא מאוכלסות. (גלריה של תמונות מדהימות). וקווי רכבת מהירה – גם הם לא מנוצלים. זה האופי של כלכלה מתוכננת, ממשלתית, הפועלת לפי "תכניות חומש" – דהיינו לפי גחמות של פקידי ממשלה, ולא לפי צרכים ממשיים של האוכלוסייה.

ארה"ב ואירופה התעייפו מהטורבינות. הם בנו עשרות אלפי טורבינות בשנים האחרונות, בהשקעה ענקית, וראו שזה לא מוביל לשום מקום. התנגדות התושבים לבניית אלפי מפלצות תעשייתיות רועשות וקוטלות ציפורים באזורים מגוריהם עצרה את ההתפשטות של הטורבינות ביבשה. גם העלויות הגבוהות מרתיעות. לכן, בשנתיים האחרונות קצב התקנת הטורבינות קטן. אז, החסידים הירוקים תלו תקוות בסין: אומנם ההשקעה באירופה וארה"ב בירידה גדולה – אבל סין תושיע את העולם עם הטורבינות שלה. הנה ראינו כאן כיצד סין "מושיעה" את הטורבינות. טורבינות הרוח הם דבר שאין בו תועלת, הן עולות מאד ביוקר, פוגעות בסביבה, קוטלות ציפורים, ומפיקות מעט מאד חשמל, ובזמנים שאין צורך בו.

במחזה סוריאליסטי לגמרה קיימה וועדת הכנסת דיון "בהסרת חסמים בירוקרטיים לתחנות רוח". פעם אחת הביאה הבירוקרטיה המחניקה שלנו תועלת וחסמה את השטות האופנתית הזו – אז עכשיו באים המשוגעים לדבר ומנסים "להסיר חסמים" לשיגעון. אם ההיגיון לא עובד – אני מקווה שחוסר ההיגיון של הבירוקרטיה יצליח הפעם להצילנו מהמכה הזו ששמה טורבינות רוח. בישראל – א. אין הרבה רוחות. וב. אנו מדינה קטנה וצפופה, ויהיה זה טירוף להשחית את נופי ארצנו במפלצות יקרות ומזיקות אלה.

יעקב