דפים

20 במאי 2018

דעיכת הרוח בגרמניה.



אין עוד מדינה בעולם שאימצה את האנרגיות המתחדשות (שמש ורוח) במרץ, בכוח, בעוצמה ונחישות כמו גרמניה. אין עוד מדינה שהשקיעה כול כך הרבה כסף בשיטת "יעלה כמה שיעלה", ובנתה כול כך הרבה מתקנים (ביחס לגודל המדינה). היא חוקקה חוקים, קבעה יעדים, ועשתה כול מה שניתן לעשות, והפליגה אל "מהפכת האנרגיה" energiewende בכול הכוח האפשרי, ללא מעצורים, עם תמיכה אידאולוגית נלהבת של ראש הממשלה ורוב גדול בציבור. ולאן הם הגיעו אחרי 18 שנה של ריצה? לשום מקום.
כתבנו בקטע הקודם על דעיכת אנרגיית השמש בגרמניה, אשר הגיעה לאספקה של 6% מהחשמל ודורכת במקום ב 3 השנים האחרונות. בקטע הזה נספר על דעיכת טורבינות הרוח.

בגרמניה הותקנו עד כה כ 29,000 טורבינות רוח יבשתיות, בהספק כולל (כאשר הרוח נושבת בעוצמה המתאימה) של כ 50 GW (עוד כ 5  GW – טורבינות בים). הרוח, ביבשה משיגה מקדם תפוקה (capacity factor ) של כ 20% - כלומר מפיקה חשמל כ 20% מהזמן (בים – כ 35%).



הרוח הפיקה כ 12% מהחשמל - פי שניים מהשמש, עם סובסידיה פי 2 יותר קטנה. אולם, גם בתחום הרוח יש עייפות מסוימת מסובסידיות, וב 2017 היה מעבר למכרזים במקום תעריפי הזנה קבועים מראש – דבר שהביא לקיטון הסובסידיות. קיטון הסובסידיות – פירושו קיטון ההתקנות. בעיה נוספת היא היעדר קווי תמסורת בנפח מספיק מאזורי הרוח החזקה בצפון גרמניה לאזורי צריכת החשמל בדרום. כמו כן גדלה ההתנגדות של התושבים להתקנת טורבינות ביבשה, בשל השחתת הטבע והנוף ומטרד הרעש.

עכשיו יש בעיה חדשה: בקרוב מתחילים להסתיים החוזים ל 20 שנים של תעריפים גבוהים מובטחים שעל בסיסם פעלו כול תחנות הרוח מאז תחילת ההתקנות בשנת 2000. בשנת 2020 מסתיימות הסובסידיות עבור כ 5700 טורבינות בעלות כושר ייצור (תיאורטי) של כ 4.5 GW. ארגון מפעילי הטורבינות מעריך שעד 2023 יסתיימו החוזים של 14 GW  כושר תפוקה, דהיינו, יותר מ ¼ של הטורבינות הקיימות. מה יעלה בגורלן של הטורבינות הישנות שאיבדו את הסובסידיות – כלומר ההכנסה המובטחת? הן יצטרכו למכור את החשמל במחירי שוק (לפי היצע וביקוש). הבעיה היא שמחירי השוק נמוכים, ובייחוד כאשר הרוח נושבת, וכול הטורבינות מפיקות חשמל באותו זמן, האספקה גדולה מהביקוש והמחירים אפסיים. בתנאים כאלה לא יוכלו הטורבינות לכסות את הוצאות התפעול השוטפות, בייחוד שהוצאות התחזוקה (תיקון תקלות) של טורבינות ישנות גבוהות. ייתכן ולא יהיה מנוס מלמכור את הטורבינות הישנות, אם אפשר, לארצות מפגרות כמו אפריקה או מזרח אירופה, במחירים נמוכים. אם גם זה לא יתאפשר יצטרכו לפרק את הטורבינות – החוק הגרמני מחייב את הבעלים לסלק טורבינות שאינן בשימוש. פירוק הטורבינות כרוך בהוצאה גדולה, ויתיר בכול מקרה צלקות של בסיסי בטון ודרכים בשטחי טבע.

לפי מצב הדברים עכשיו יש סיכוי גדול שכמות הטורבינות שיושבתו יהיה גדול מכמות הטורבינות החדשות ושהפקת אנרגיית רוח (לפחות ביבשה) יקטן בשנים הבאות ולא יגדל. כלומר הגידול בתפוקצ חשמל רוחני ייעצר והיעדים הנעלים של אחוזי אנרגיה מתחדשת רחוקים מהשגה יותר מאי פעם. ההתקדמות היא לאחור.... (גם של הרוח וגם של השמש).

מסקנה: אי אפשר להתעלם מחוקי הפיסיקה והמציאות. אידאולוגיה לא מפיקה חשמל.

יעקב


אין תגובות: