הועידה השנתית למדע ולסביבה 2014

בשבוע שעבר נערכה הועידה השנתית למדע וסביבה. השנה נכח נועם, מידידי הבלוג המעורב באחד הפרוייקטים הקשורים בהפקת אנרגיה עתידית. להלן רשמיו מביקור בחלק מאירועי הועידה:

"במושבים שעסקו באנרגיה" מציין נועם "שמחתי לגלות שלפחות לעת עתה, בצמתים בהם נמצאים מקבלי ההחלטות נמצאים נכון להיום, אנשים ריאליים ולא כאלה שהולכים שולל אחרי ההבטחות חסרות הכיסוי של חלק מהתנועות הירוקות".

בעיות האנרגיה ה"מתחדשת"

"בנושא של ייצור אנרגיה מתחדשת הוצגו הבעיות בהפקה משמעותית של חשמל מביו-מסה (למעשה חשמל מזבל) והעובדה שבטכנולוגיות הקיימות כיום לא ניתן לעמוד אפילו במכסות הקטנות שבהן הובטח לעמוד.

מצגת מעניינת העביר אוהד הצופה מרשות הטבע והגנים בה הוא עמד על הבעייתיות הסביבתית של טורבינות הרוח כפי שבאה לידי ביטוי בארצות שונות בהן הותקנו טורבינות רבות ובפרט סוגיית קטל הציפורים. (נייר עמדה של רשות הטבע והגנים בנושא כאן). 

אוהד הצופה  ציין את חוסר היעילות של מנגנונים שונים שהותקנו לצורך אזהרת הציפורים ואת העובדה שיש שונות גדולה בכמות הציפורים שנקטלת בכל אתר תוך שהוא מעריך שבישראל נהיה בצד הגבוה של שונות זו אם לא שיאני הקטל עקב העובדה שאנו מצויים על ציר נדידה עיקרי ומהווים מסדרון מעבר צר. (על בעיות אלו כתבנו רבות).

בתום ההרצאה החלו לתקוף את אוהד הצופה גורמים "ירוקים" ובראשם יעל כהן פארן המשמשת כמנכ"לית הפורום הישראלי לאנרגיה, שהוא למעשה גוף לוביסטי האמון על הפצת מידע מגוייס מטעם לקוחותיו בתחומי האנרגיה הסולרית והרוח. הטענה שנטענה נגד אוהד,למרבה האבסורד, היתה ש"הוא תוקע טריז בפיתוח ומנסה לעכב ולבטל פרוייקטים".

לפתע מצאו עצמם נציגי הפורום לאנרגיה מתמודדים עם הטענות שלהם עצמם נגד כל פיתוח רק בהבדל אחד מרכזי - הפעם ההתנגדות היתה מוצדקת. התועלת האנרגטית של שבשבות הרוח אינה משמעותית והנזק שיגרמו ברור לגמרי.

נציגי האקטיביסטים שהיו באולם לא התווכחו לגבי מספרי הקטל או טענו שיש שיטות מוכחות להגנה על הציפורים מפני הרוטורים, אלא טענו שזה או אנחנו או הן משום שהחלופה היא שבני אדם רבים מתים כתוצאה מהשלכות הזיהום של תחנות הכח הקונבנציונליות (כאילו שאנרגיית הרוח יכולה להוות תחליף לכל הטורבינות הקונבנציונליות או אפילו לתחנת כח אחת). על כל פנים מעניין היה לראות איך פתאום דווקא נציגי אירגונים שמתיימרים להיות ירוקים מתגלים כלוביסטים המלינים על פגיעה בתועלת האדם בראש על חשבון החיות והטבע. (טענה נכונה עקרונית אך מוטעית במקרה זה).

מושג נולד (בחטא)

אירוע מעניין נוסף היה הפאנל בנושא אנרגיה מתחדשת בו נחשפנו  למושג מפוצץ חדש של הירוקים. לצד בטחון המדינה ובטחונה האנרגטי צץ המושג "בטחון האקלים". המושג הועלה ע"י ראשון הדוברים הרי הוא מיודענו דני רבינוביץ וחזר על עצמו גם ע"י דוברים אחרים שהיו רחוקים מאוד מדעתו, ללמדנו שגניבת הדעת הזו הצליחה. המונח "בטחון האקלים" נובע משתי הנחות יסוד; האחת, מוכרת, ולפיה כל ההתחממות נגרמת מפליטות גזי חממה, אך השנייה מופרכת עוד יותר ולפיה פעולותיה של מדינת ישראל יקבעו בדרך כלשהי את מצב האקלים העתידי בארץ, כאילו שהגבולות וחומות ההפרדה בארץ מגיעים עד קצה האטמוספירה ואיננו מושפעים מהעלייה בכמות הפליטות בעולם כולו. 

תחת הנחה בלתי סבירה זו החל הדיון בשאלה כמה משאבים צריך להקצות ל"בטחון האקלים" על חשבון בטחון האנרגיה של המדינה ולהיפך. למרות נקודת הפתיחה ההזויה של הפאנל כפועל יוצא מכך שראשון הדוברים היה דני רבינוביץ' בהמשך הפאנל חזרו הדוברים למחוזות המציאות. 

הדובר השני ד"ר יהודה ניב ממשרד התשתיות הלאומיות עשה סדר בדברים. הוא ציין את הבעיות של האנרגיה הירוקה ואת העובדה שכל עוד אין טכנולוגיות מספיק טובות לאגור אנרגיה תזזיתית זו קשה להתקדם וליישם אותה מה גם שעלותה גבוהה.

שאלה של רזולוציה

ד"ר ניב ציין עובדות לא נוחות למאמינים בתיאוריית ההתחממות הגלובלית לגבי העובדה ששיעורי פד"ח גבוהים מההווה וטמפרטורות חמות מההווה כבר התרחשו בעבר והטענה כאילו עליה כה חדה לא אירעה בעבר נובעת מהעובדה שאין לנו אפשרות לבחון את שינויי הריכוזים וטמפרטורות בעבר ההיסטורי והגיאולוגי באותה רזולוציית זמן בה אנחנו יכולים לבחון את השינויים הנוכחיים. 

בהרצאתו שם ד"ר ניב דגש על שינויים רצויים שחלקם כבר מתרחשים במשק האנרגיה במטרה לשפר את איכות האוויר אך לא שם דגש על נושא פליטות הפחמן הדו חמצני שהוא כידוע אינו נחשב למזהם. דברי כפירה אלו גרמו למנחת הפאנל למהר ולציין מייד עם סיום דבריו ולפני העברת רשות הדיבור לדובר הבא כי נושא ההתחממות הגלובלית בשל השפעה אנתרופוגנית הוא נושא שנמצא בקוצנזוס בין החוקרים.

גם נציג  חברת החשמל וגם הרגולטור על החשמל שעלו אחרי ד"ר יהודה ניב הציגו עמדות ריאליות. הם דיברו על כך שהציבור יוכל ואף ישמח לקחת על עצמו התייקרות מתונה של אגורות בודדות לקוט"ש עבור שיפור הסביבה אך לא מעבר לכך וכי כרגע עלויות הפקת האנרגיה הירוקה הן הרבה מעבר לכך תוך התיחסות פעמים רבות להתרעמות על המחירים בגרמניה ועל נסיגת מדינות אירופה מהסובסידיות הגבוהות שעליהן התחייבו בתקופה בה הוקסמו מהאנרגייה הירוקה.

כמו כן נציג חברת החשמל דיבר רבות על מהפכת הגז שחווינו בשנים האחרונות והתרעם על העיכובים הבירוקרטיים המעכבים את הפעלת מאגר הגז לוויתן וגורמים לנו תלות מוחלטת בתמר. הוא אמר כי אנחנו עדיין משלמים על משבר אספקת הגז של שנת 2012 שהפך אותה לשנה שחורה כספית ואטמוספרית לאור הזיהום הרב שנוצר משריפה של דלקים חלופיים. הוא אמר שיהיה לנו קשה לספוג משבר דומה ועל כן אנו חייבים לפחות שני מקורות של אספקת גז.

אחרונה עלתה יעל כהן פארן שהתרעמה על המעט שמדינת ישראל מוכנה לקחת על עצמה בתחום פיתוח אנרגיות חלופיות ועל המעט עוד יותר שנעשה בפועל. היא טענה שניתן להרחיב משמעותית את היקף השימוש באנרגיות מתחדשות בין היתר ע"י  שימוש בקרן לרווחי גז לצורך סבסוד עלויות של אנרגייה מתחדשת בדומה למה שלטענתה מתבצע בנורבגיה. יהודה ניב השיב לה על כך שאיך שלא מסתכלים על זה, כל סבסוד אנרגייה הוא מס לכל דבר על האזרח.  

לסיכום, היתה הסכמה של גורמים רבים שלעת עתה האנרגיה הירוקה לא מוכיחה את עצמה ולא הבשילה טכנולוגית כדי להכניסה לשימוש נרחב בארץ, כך שמבין ששת חברי הפאנל  רק דני רבינוביץ ויעל כהן פארן (שייצגו את הגורמים האידאולוגיים שמבחינתם עלות הפקת החשמל אינה פקטור) התרגשו מכך שהכנסת האנרגיות הירוקות למשק האנרגיה בארץ מתנהלת בעצלתיים ולא עומדת בקצב שאותו הם היו מעדיפים.

מילה טובה אחרונה ניתן לומר על מארגני הכנס שלא נרתעו להביא גורמים שאינם מגוייסים לתחום האלרמיזם ובכך יצרו דיון פורה וריאלי בשונה מכנסים רבים בהם מתנהל דיון אקדמי אוטופי ללא כל אחיזה במציאות.

דני רבינוביץ מגיב: "אינני בקי בתחום" בסוגיית עלויות האנרגיה (דיון בבלוג שלו בעקבות פוסט תעמולה למען סבסוד אנרגיה סולרית)

המכונית החשמלית פולטת דתפ"ח.

פרופ' דני רבינוביץ', פרופסור לסוציולוגיה, הוא חממיסט מושבע. חקר השפעת הנזקים (המשוערים) של ההתחממות הגלובאלית (המשוערת) על השכבות החלשות בארץ ובעולם הוא נושא העיסוקו המרכזי (או אחד הנושאים המרכזיים). הא מקדיש חלק גדול מזמנו (אולי כולו) להטפה בנושאי ההתחממות. יש לו בלוג המוקדש בלעדית לנושא.

הוא יצא במאמר נגד המכונית החשמלית של שי אגסי (בטר פלייס). ליתר דיוק: נגד הטענות שהיא תושיע אותנו מהפליטות ומההתחממות.

הטענה שלו פשוטה: המכונית צורכת חשמל. חשמל מופק, בארץ, בעיקר מפחם. המכונית עצמה לא פולטת דתפ"ח (וגם לא שום גזים מזהמים וזה בעצם יתרונה). אבל בתהליך ייצור החשמל שהיא צורכת, נפלט דתפ"ח. פרופ' דני רבינוביץ' חישב ומצא שהמכונית החשמלית של אגסי תגרום לפליטה של 187 ג' דתפ"ח לקילומטר (בתנאי הארץ) – בעוד מכונית רגילה, על בנזין, באותו גודל, פולטת רק 130 ג' דתפ"ח לק"מ.

אני לא בדקתי את חישוביו, ולא יכול לאשר אותם. אני לא בטוח שזה מדויק כי תחנות הכוח יעילות יותר ביצירת אנרגיה בזכות גודלן. גורם נוסף הוא שעת הטעינה. בשעות של צריכה נמוכה יש עודף כושר ייצור של חשמל, כי תחנות כוח פחמיות לא ניתן להדליקן ולכבותן בין רגע. התחנות ממשיכות לפעול גם כאשר הביקוש יורד – למשל בלילה – ואם המכוניות יוטענו בשעות אלה הן לא יגרמו לשריפה של פחם נוסף.

בכל אופן – בגדול הוא צודק. אין נסיעה בלי אנרגיה, ואין אנרגיה בלי פחם או נפט (לפחות לא כרגע, ולא אצלנו). המכונית החשמלית צורכת אנרגיה, ופירושו – פולטת דתפ"ח. החישוב המדויק –גרם פחות או גרם יותר – לא ממש משנה את התמונה בגדול.

אין זה אומר שאין למכונית החשמלית יתרונות מבחינת איכות הסביבה. מכוניות על בנזין ועל סולר פולטות מזהמים לאוויר מלבד הדתפ"ח (שאינו מזהם), וריכוז המכוניות בערים צפופות ופקוקות גורם לזיהום האוויר בעיר. אם נחליף את המכוניות לחשמליות יפחת הזיהום בערים במידה ניכרת, ויועתק אל תחנות הכוח, אל מחוץ לעיר. זהו בהחלט יתרון. מבחינת הדתפ"ח זה לא משנה – פליטה בעיר או מחוץ לעיר זהה, אבל דתפ"ח אינו מזהם. מבחינת מזהמים זה כן משנה.

המבחן של המכונית החשמלית הוא , לדעתי, לא סביבתי אלא כלכלי בלבד. אם הן יהיו זולות במידה ניכרת ממכונית רגילה (זולות מבחינת מחיר רכישה + תפעול או תדלוק), הן ימכרו. או לא – לא. הדבר תלוי בעיקר במחיר הדלק. היום המכונית החשמלית לא כדאית, בהשוואה 1:1 מול מכונית רגילה. אפילו לא קרוב. אבל שני גורמים עשויים להפוך אותה לכדאית: הנחה גדולה במיסים (או סובסידיות) וייקור גדול של הנפט. שניהם יכולים לקרות.

בכל מקרה – יעברו הרבה מים בירדן עד שהמכוניות החשמליות יחדרו לשוק במספרים משמעותיים – ואני לא מדבר על החלפת המכוניות הרגילות, אלא על חדירה בכמות משמעותית... 15, 20 שנה מינימום, אם בכלל...

והפיל שבחדר הוא : מאיפה ייקחו חשמל לטעינת המכוניות ? כרגע העולם כולו צועד לקראת מחסור חמור וכרוני בחשמל. אם ניתוקי זרם יהפכו לשגרה, הדבר הראשון שייעשה הוא הטלת איסור על טעינת מכוניות...

יעקב

ההוקי סטיק של מייקל מאן מופיע במערכה האחרונה בדבייט

ביום שלישי האחרון (24.9.19) נערך דיבייט בנושא שינויי האקלים, מידת האמינות של המודלים, השלכות השינויים והאופן בו ראוי לפעול ביחס לכך. 
את הצד של "מודאגי האקלים" ייצג פרופ' דני רבינוביץ',  אשר כיהן כיו"ר הוועד המנהל של ארגון "גרינפיס הים התיכון" וכחבר במועצה הבינלאומית העליונה של הארגון, ומאז שנת 2005 הוא חבר בוועד המנהל של גרינפיס בבריטניה. בשנת 2013 מונה לראש בית הספר ע"ש פורטר ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב.
את הצד הביקורתי לקח על עצמו פרופ' יונתן דובי, מהמחלקה לכימיה באונ' בן גוריון שביקורתו על פרסומים בתחום התפרסמו לאחרונה בבלוג.
את הדיבייט הנחה ד"ר ג'רמי פוגל המוביל את סדרת הדיבייטים בעלמא.

לצופים בדיבייט היה ברור שפרופ' רבינוביץ' לא ריענן את החומר שלו והדבר ניכר במיוחד כאשר הוא שלף "מארגז הכלים" את גרף ה"הוקי סטיק" של מייקל מאן, גרף שזכה לביקורות חריפות בעבר ו"זוכה" בדיבייט גם להסבר מפרופ' דובי המציג את הכשלים המובנים בו.

הנכם מוזמנים לצפות בקטע:


למעוניינים לצפות בדיבייט המלא ראו כאן:

החטאים והשריפה.

השריפה בכרמל נגרמה ללא ספק בגלל החטאים שלנו. ללא ספק.

כול פרשן והחטאים החביבים עליו.

פרופ' לסוציולוגיה, דני רבינוביץ' מאמין בהתחממות כדור הארץ. לכן הוא אומר:

אך דבר אחד אפשר כבר להגיד בביטחון: הטמפרטורות הקייציות שליוו אותנו במהלך חודשי הסתיו ואל תחילת החורף, לצד עצירת הגשמים - הם שני משתנים שמושפעים באופן ישיר משינוי האקלים ושהביאו את יערות הכרמל למצב של יובש קיצוני.

לרב עובדיה יוסף יש דעה אחרת:

ואמר: "אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת". הוא אף המליץ על תיקון - ללמוד תורה, לעשות מעשים טובים ולחזור בתשובה

ואילו העיתונאי אורי משגב כתב בידיעות (לא מוצא לינק, אולי רק בעיתון הכתוב) שהשריפה מעידה שאנו זקוקים דחוף לשלום.

איש איש ואמונתו.

יעקב

יום הכיפורים של ההתחממות הגלובלית והבטחון הלאומי

פרופ' ג'ון בריגנל יצר רשימה של מעל  600 נושאים שפורסמו לאחר שנקשרו בהתחממות גלובלית; כמעט כל מחלה, אירוע פוליטי, מעשה טרור וסכנה אפשרית זכו לפרשנות אקדמאית או פוליטית כזאת הקושרת אותם להתחממות הגלובלית ולא נראה שהוא עומד בקצב הנדרש על מנת לעדכן את הרשימה.

עד לאחרונה עיקר ההשחתה היתה בתחומי המחקר הקרובים או המשיקים (והם רבים) אך כעת אנו עדים לעוד ביטוי המתבטא בהכרזות של אנשי צבא ומומחי ביטחון בתפקידי ביצוע ה"מתחברים" לאג'נדה ומתחילים לתאר את האיומים הבטחוניים דרך פארדיגמה של "התחממות גלובלית". 

קשה להמעיט בסכנה של בניית פארדיגמה, דפוס מחשבה, המנסה לתרץ ולאלץ כל שביב מידע במסגרתו באופן שיתאים לדפוס שמתמסד והופך להיות מחייב מבחינה פוליטית, תקציבית, וכלכלית.

בתחום הביטחון הלאומי הסכנה לחשיבה במסגרת פרדיגמה עלולה להתממש מידית, כפי שלמדנו מן האירועים שהובילו למלחמת יום הכיפורים. לכן ראוי לציין כי אנו מתקרבים לשיא חדש בתחום, שיא שקיבל העצמה בכנס בנושא אקלים שהתקיים בספטמבר האחרון באו"ם.

כבר ראינו (וסיקרנו) גנרלים בדימוס המייצרים "תחזיות ביטחוניות" ותסריטי אימה על בסיס הנחות מופרכות במסגרת מכוני מחקר מטעם כלשהו, לאחרונה צצים גם אקדמאים ו"מומחים" ביטחוניים המסבירים כי עלייתה של ISIS  והאיומים הבטחוניים החדשים בעירק וסוריה קשורים בשינוי אקלים, וקבוצות מחקר נהנות מתקציבים שופעים המכוונים למאמץ אקדמאי מתמשך בנסיון להסביר את "ההיסטוריה האלטרנטיבית" של האנושות על בסיס שינוי אקלים קדומים.

סקרנו בעבר בבלוג כי בשנת 2008 הגיש ה- CIA הערכת מודיעין לאומית שכללה טענות כגון: "שינויי האקלים עלולים לערער את יציבותן של מדינות עניות ברחבי העולם, להוביל להגירה המונית וליצור בכך תנאים שיטפחו טרור". וכי "מדינות עשירות יתמודדו טוב יותר עם ההתחממות הגלובלית, אך אף מדינה לא תהיה חסינה מהשלכותיה."

אך ככל הנראה בשיא המטריד מחזיק אדמירל סמואל לוקלר המפקד על הצבא האמריקאי בזירה הפאסיפית וממונה על האיומים העולים מכיוון סין, קוריאה הצפונית והמתחים המתפתחים בזירה זאת שהגיב בתשובה מאוד לא צפויה כשנשאל על דעתו לאיומים הבטחוניים החמורים ביותר לטווח הארוך.
בתשובתו הסביר לוקלר כי האיום קשור בהתחממות הגלובלית; "זה כנראה הדבר הצפוי ביותר לקרות... זה יפגע בסביבה הביטחונית, כנראה בסבירות גבוהה יותר מאשר תסריטים אחרים עליהם דיברנו." הוא הוסיף והסביר: "אנשים מופתעים לעיתים... יש כאן פוטנציאל אמיתי בעתיד הלא רחוק של אומות שיאלצו לעקור ממקומם בשל עליית מי הים. בוודאי שאירועי מזג אוויר הינם יותר חמורים מאשר היו בעבר..."

ב-22 בספטמבר חזר על טענות אלו גם מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי שטען כי "שינויי אקלים מסוכנים בדיוק כמו דאע"ש". כבר לא מדובר ביועצים חיצוניים או סוכנויות הערכה, מדובר על בכירי מתווי המדיניות ואיש צבא בכיר האמונים על ישום מדיניות הביטחון של העולם החופשי.

גם בישראל מנסים פעילים ירוקים להחדיר גירסה מקומית של האג'נדה החממיסטית לתפיסת הביטחון הלאומית.

כפי שסיקרנו בפוסט בעקבות כנס האגודה הישראלית לאקולוגיה שנערך בספטמבר האחרון, לצד הדיון בבטחון האנרגטי של מדינת ישראל צץ המושג "בטחון האקלים".

המושג הועלה  מיודענו האידאולוג דני רבינוביץ וחזר על עצמו גם ע"י דוברים אחרים שהיו רחוקים מאוד מדעתו, ללמדנו שגניבת הדעת הזו הצליחה. המונח "בטחון האקלים" נובע משתי הנחות יסוד; האחת, מוכרת, ולפיה כל ההתחממות נגרמת מפליטות גזי חממה, אך השנייה מופרכת עוד יותר ולפיה פעולותיה של מדינת ישראל יקבעו בדרך כלשהי את מצב האקלים העתידי בארץ, כאילו שהגבולות וחומות ההפרדה בארץ מגיעים עד קצה האטמוספירה ואיננו מושפעים מהעלייה בכמות הפליטות בעולם כולו". 

תחת הנחה בלתי סבירה זו החל הדיון בשאלה כמה משאבים צריך להקצות ל"בטחון האקלים" על חשבון בטחון האנרגיה של המדינה ולהיפך. אם דפוס המחשבה הזה ימשיך להתפשט לתחומי הרשויות המבצעות בעולם ובישראל אנו עלולים לשלם מחירים יקרים.

בנתיים חוגגים על העניין ציירי הקריקטורות. נקווה שהעניין לא יהפוך לבדיחה רעה.

בועז

.

ההתחממות והאידיאולוגיה.

הרי קטע מתוך מאמר שפרסם ד"ר גאי פאר.

השריפה היא כשלון אישי של כל אחד מאיתנו. כמו בדמוקרטיה טובה, לכל אחד יש זכות הצבעה: כולנו תורמים במעט למצב. כולנו נוסעים יותר מדי במכונית הפרטית, טסים יותר מדי, קונים דברים שאיננו צריכים, ונכנעים שוב ושוב לפרסומות שאומרות לנו: “לקנות, לקנות, לקנות, לצרוך, לצרוך לצרוך!”. זהו פרצופה של תרבות הצריכה, והאש – בדיוק כמו סופת ההוריקן קטרינה שגבתה את חייהם של אלפים – מזכירה לנו את פרצופו האמיתי של שינוי האקלים.

ד"ר גאי פאר, יליד חיפה, הוא ביולוג ואיש מדעי הסביבה, העובד ומלמד כעת בגרמניה ויוון. (הוא רואיין גם בגל הקל).

עמדתו הרעיונית, כפי שבאה לידי ביטוי בקטע הקטן למעלה (ובמאמר כולו), היא ידועה והיא נחלת רבים. לא אתווכח איתה. ייתכן והוא צודק, על אמונה קשה להתווכח. אינני מתנגד לקריאה להצניע לכת, ולא להיסחף בצרכנות. אבל דבר אחד צריך להיות ברור: זה לא מדע, למרות התואר המכובד ד"ר שיש לו. מה שמדבר מגרונו זה האדם המאמין ולא המדען המחושב והאובייקטיבי.

עם כול אסון טבע צצים אותם החשודים ומאשימים מיד את חטאי צריכת היתר של האדם המודרני. הוריקן קטרינה... השריפה בכרמל, השיטפונות בפקיסטן, הבצורת אצלנו ובאוסטרליה.

כול אלה אסונות טבע. אסונות טבע תמיד היו ולצערנו תמיד יהיו.  אין שום טיעון מדעי משכנע הקושר אסונות אלה לשינוי הקל באקלים, שינוי שהתרחש מסיבות שאינן ברורות מבחינה מדעית.

השנאה לעולם החומרי,למהפכה התעשייתית, לתיעוש ולקדמה טכנולוגית אינה דבר חדש. היא נחלתם של מרבית אנשי הרוח, מאז ומתמיד. אלפי כרכים מולאו על ידי סופרים הוגי דעות ומשוררים על מחלות העולם המודרני. הכיעור, הניכור, האכזריות, העוני הם מוטיב מרכזי באומנות והגות של 200 השנה האחרונות. (ג'ון דוס פאסוס, הנרי מילר, סארטר, ומי לא?) כולם מבכים את החומרנות חסרת הנשימה והמשחיתה של הסוחרים והתעשיינים (הבורגנים). אפילו הסופרת וההיסטוריונית היהודייה המצוינת ברבה טוכמן, כתבה באוטוביוגרפיה שלה שהאסון הכי גדול של האנושות היה המצאת המכונית, דעה שלא היא המציאה.

עכשיו באים קבוצה של מדענים ומנסים לרתום את המדע לקידום והפצה של אמונה זו. הם אומרים שהאסונות האלגוריים עליהם דיברו הפילוסופים והמשוררים, הגיהינום שלו – הוא כאן ועכשיו. אנו הולכים להישרף ממש. בגלל ההתחממות הגלובאלית. עובדה: הנה השריפה ביערות הכרמל – זו רק מנה ראשונה... בניגוד לנביאי הזעם הרוחניים – הם טוענים שהם יודעים מה יהיה בעתיד, בזכות המדע.

זו טענת שווא. המדע לא אומר מה שהם אומרים. הרעיון של ההתחממות הגלובאלית נפל כמתנה משמיים לכול המקטרגים על העולם החומרני. הם מכופפים את המדע (אולי בצורה לא מודעת) כדי להצדיק אמונותיהם, שנטועות בהם עוד מקודם, אמונות שספוגות בתרבות שלנו. המדע – בקטע של ההתחממות הגלובאלית אומר לכול היותר "איננו יודעים". איננו יודעים היא תשובה לגיטימית לכול מחקר מדעי, גם אם לא מספקת מבחינה פסיכולוגית. איננו יודעים היא ברוב המקרים התשובה הנכונה. המדע לא יודע כיצד יתפתח האקלים במאה השנים הבאות.

אז, אל תתרשמו מתארי הד"ר (לביאולוגיה או סוציולוגיה) של ד"ר גיא פאר, או ד"ר דני רבינוביץ'.  מי שמדבר מגרונם הוא האיש המאמין (לא שאני בא לפסול את אמונתם).

יעקב