מדידות מדי הגאות –"עדות עוינת" לטענת ההתחממות הגלובלית מעשה ידי אדם

פוסט אורח מאת פרופ. מיכה קליין.

במאות נקודות בעולם לאורך החופים (בעיקר בנמלים)  ממוקמים מדי גאות המודדים את השינויים בגובה פני הים במקום הנמדד. לרוב הם ממוקמים בתוך שטח הנמל כדי להקטין את רישום הגלים שמחוץ לשטח המוגן. ניתוח של תחנות אלה מראה כי רבות מהן,בעלות רקורד ארוך של 100 שנה מעלה, מדדו עליה בפני הים. לכן הם משמשים כעדות משמעותית מאד לטענת העליה בטמפרטורה  המביאה לעלייה במפלס הים.

איור מספר 1 מתאר את העליה בגובה פני הים מאז שנות 1880

איור 1 - הגדלת הכיתוב

האיור הופיע בכתבה ארוכה בעיתון הארץ שפורסמה בתאריך 27.5.2019 על ידי צפריר רינת וניר חסון (הגרף ניתן להן על ידי פרופ. דניאל רוזנפלד).

ניתוח של גרף זה מראה כי במשך 140 שנה עלו פני הים בכ-250 מ"מ. עליית הגרף היא כמעט קצובה ולכן 

ניתן לחשב כי העלייה הממוצעת לתקופת המדידה היא של 1.78 מ"מ/שנה.

אך כאן מתעוררות שתי שאלות קשות:

1.      העלייה שנמדדה היא קצובה ולכן תחזית לעתיד היתה מראה עליה של כ- 14 ס"מ עד שנת 2100. אך עורך הגרף כותב כי "פני הים יעלו בעוד מטר אחד לפחות עד תום המאה"- הכיצד?

2.      הטענה העיקרית כי העליה בריכוז הפחמן הדו חמצני היא הגורם לעליה , הרי עליה זו החלה בעיקר משנת 1950 ואילך, ולכן היינו מצפים לעלייה בקצב העלייה בגובה פני הים אך עלייה זו לא נראית.

אין ספק כי מספר אירועי ההצפה בהרבה ערים בעולם עלה בעשרות השנים האחרונות. אך ההסבר המקובל של "זה בגלל עלייה בגובה פני הים" לא חייב להיות ההסבר היחיד.

מדידות שנעשו בעשרות השנים האחרונות בערי חוף בעולם מראות כי העיר שוקעת עקב שאיבת מי תהום. ברוב המקרים קצב שקיעת העיר גבוה בהרבה מקצה העלייה של פני הים. התוצאות של כמה מערים אלה מוצגות באיור 2.

איור 2. העלייה בגובה פני הים ,קו אדום, לעומת השקיעה של ערי חוף בעולם.

מאז שנות ה-90 נתון  נוסף "הצטרף" לים הנתונים של בנק הנתונים הגדול , והוא מדידות GPS של מיקום הנקודה וגובה הנקודה. מפוי של נקודות אלה בעולם מראה כי כמה עשרות מהן נמצאות ליד (או קרוב) למדי גאות ואז כמובן ניתן לראות מה מתוך הנמדד במדי הגאות הוא כתוצאה של תנועה אנכית של היבשה ומה כתוצאה לשינויים בגובה פני הים.

רק שתי דוגמאות מחלקים מרוחקים על פני הכדור, מתוך עשרות מקרים.

תחנת גלווסטון ( איור 3 פיר 21, ארה"ב מפרץ מקסיקו) .

איור 3. העיירה גלווסטון, שתי הנקודות המודגשות באדום הם מד הגאות-(השמאלית ) ונקודת הGPS הימנית. למטה: התוצאות  איור 4

איור 4. תוצאות מד הגאות ותחנת ה-GPS בגלווסטון.

הגרף התחתון מראה את תוצאות מד-הגאות מאז 1910 . לא נראה שינוי בקצב העלייה לאורך כל התקופה וקצב העלייה המדוד הוא של 6.3 מ"מ/שנה. הגרף העליון מראה את קצב שקיעת  תחנת הGPS מאז שנת 1996. גם בתחנה זו הקצב הוא קבוע ומראה שקיעה של 5.19 מ"מ/שנה. חישוב קל מראה כי העלייה בפני הים היא רק כ-1 מ"מ/שנה.

תחנת סידני אוסטרליה ( איור 5)

איור 5. תוצאות מד הגאות ותחנת ה-GPS בסידני. 

הגרף העליון מתאר את העלייה בגובה פני הים בסידני מאז שנת. הקצב הוא קבוע ושיעורו 0.74 מ"מ/שנה.

הגרף התחתון מראה את קתב שקיעת תחנת ה-GPS ומראה קצב שקיעה של 0.52 מ"מ/שנה . חשבות פשוט מראה כי קצב עליית פני הים בסידני הוא כ- 0.2 מ"מ/שנה.

לכל חוזי השחורות המאיימים עלינו בעלייה של מטר ויותר עד שנת 2100 עדות תחנות מדי הגאות לא תומכת בתחזית.

פרופ' מיכה קליין הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת חיפה. תחומי המחקר העיקריים שלו הם גיאומורפולוגיה נחלית וגיאומורפולוגיה חופית.

למאמרי הבלוג הנוספים בנושא 

הפחמן הדו חמצני והקורונה - הניסוי האולטמטיבי

בימים אלו נושאי הדגל של ההתחממות הגלובלית מתהפכים במיטתם באי שקט. הקורונה יצרה ניסוי חסר תקדים שמאפשר בידינו לבחון את הטענה בדבר השפעת פעילות האדם על ריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספירה. 

ריכוז הCO2 באטמוספירה תלוי במספר רב של גורמים המהווים את מחזור הפחמן בטבע. מחזור זה כולל את המעברים של הפחמן בין האטמוספירה (אוויר), ההידוספירה (מים ובעיקר אוקיינוסים) והליתוספירה (הקרקע והסלעים). עליות וירידות בריכוז הגז יכולות להיות קשורות במגוון רחב של סיבות ובהן התפרצות הרי געש, שינויים בתנועת היבשות, שינויים אקלימיים טבעיים ושינויים בעולם הצומח והחי. מאז המהפכה התעשייתית עומדת השפעת האדם  על מחזור הפחמן במוקד תשומת הלב. אנו, בני האדם, מפיקים מהאדמה דלקים פוסיליים (פחם, נפט וגז), שורפים אותם ובכך משחררים לאטמוספירה ריכוזים של פחמן דו חמצני, שלא היו נפלטים אלמלא כן. בכך, לדעת רבים, אנו משפיעים על השינויים הטבעיים בריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספירה וגורמים לעלייה חדה בו, המסכנת לפי עמדות אלו את עולמנו.

פחמן דו חמצני הוא גז חממה. קרינת השמש האנפרא אדומה החודרת לאטמוספירה נספגת על ידו ואינה נפלטת חזרה לחלל, ובכך היא גורמת להתחממות. זו כמובן תופעה חיובית, שכן ללא אפקט זה לא היו מתקיימים חיים על פני כדור הארץ.  אולם, ריכוזים גדולים של גזי חממה הובילו בעבר ועשויים להוביל בעתיד  לשינויי אקלים קיצוניים על כל המשתמע מכך. כך לדוגמה,  בתקופת הקרטיקון העליון כיסה האוקינוס חלקים נרחבים מהיבשות עקב תקופה ארוכה בה האקלים היה חם משמעותית יותר מהיום והקרחונים הופשרו כליל.

עולם המדע ואירגוני האום בראשו, טוענים  שיש להפחית בדחיפות את פליטות הפחמן הדו חמצני לאטמוספירה, וכי אחריות אישית, חיסכון באנרגיה, צמצום השימוש בתחבורה, הזוללת דלקים פוסיליים, ומעבר לאנרגיות ירוקות יעשו פלאים. הלך מחשבה זה עשה לו נפשות רבות ובהתאם נחתמו פרוטוקול קיוטו ואחריו הסכם פריז, בהם התחייבו המדינות החתומות להפחית את פליטות הפחמן הדו חמצני במהלך שעלותו טריליונים רבים. נביאת הזעם הצעירה גרטה טונברג, מועמדת לשני פרסי נובל לשלום בזכות פועלה למען עצירת ההתחממות הגלובלית, הסתובבה בעולם והעבירה ברוב פאתוס את מסר המחאה הסביבתי והקריאה כנגד ההתנהגות הבלתי אחראית של האנושות.

תרחישי האימה ונבואות הזעם של פעילי האקלים אופפים אותנו מכל עבר ורשתות התקשורת לא חדלים מלשדרן. אלא שאז, ללא הודעה מוקדמת, התפרץ לו הנגיף ,covid-19 ועימו מחלת הקורונה. כדי להתמודד עם הנגיף, עולם התחבורה כמעט עצר מלכת, תעשיות חדלו מלפעול והשמים התבהרו עם ההפחתה המשמעותית בדרגת הזיהום בערים. לרגע קט, שלא יחזור, נוצרה לפעילים אלו הזדמנות יקרה מפז. כל שנדרש הוא להביט ולראות כיצד ריכוז הפחמן הדו חמצני יורד באטמוספירה ולהוכיח, מעבר לכל ספק, את טענתם.

רבים בעולם צופים בכיליון עיניים בריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספירה הנמדד ב- Mauna Loa שבהוואי.  אך למגינת ליבם של שוחרי הסביבה ולמרות הצפייה הדרוכה, ריכוז הפחמן הדו חמצני לא רק שאינו יורד, אלא שהוא אף עולה. בתחילה טענו כי ישנו עיכוב בתגובת האטמוספירה לשינויים, ואולם הזמן עבר והירידה בריכוז הפחמן הדו חמצני מבוששת לבוא. יתר על כן, השינויים העונתיים של ריכוז הגז באטמוספירה תואמים את השינויים הרגילים, במעבר מחורף לאביב, בחצי הכדור הצפוני. נראה שהאטמוספירה פשוט לא מתרשמת מהשינוי בהתנהלות המין האנושי, גם לא נוכח הפסקה כמעט מוחלטת של תנועת המטוסים, הרכבות והרכבים .

בגרף להלן, מדידות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה בשנה האחרונה. עליה משמעותי נראית בחודשים מרץ אפריל.

ההערכה של NOAA (National Oceanic and Atmospheric Administration) היא כי במקרה הטוב ביותר ריכוז הפחמן הדו חמצני עשוי לרדת ב- 4%. כלומר, אפילו התומכים הגדולים של הפחתת פליטות הפחמן מבינים כיום כי גם מהלך רדיקאלי של סגירת מיליארדי אזרחים בעולם בבתיהם, תוך פגיעה חסרת תקדים בכלכלה, לא תשנה את המצב. למעשה, כדי להגיע להפחתה של כ- 1.5 מעלות בטמפרטורה הממוצעת, כפי שהוגדר בהסכם פריז, יש להפחית את פליטת הפחמן ב- 7.5% כל שנה. או במונחי קורונה, כדי לשטח את העקומה של ה CO2  על כולנו להישאר בבית למשך 10 השנים הקרובות.

בגרף להלן התמונה הרב שנתית עד למאי 2020 - לא ניכרת השפעה של ירידת הפחמן הדו חמצני באטמוספירה במחצית השנה הנוכחית.

עד לפני מספר חודשים היה קשה מאוד, ואולי אף בלתי אפשרי, לנסות ולהסביר עד כמה אבסורדי להציע הצעות כמו אלו שגרטה או אל גור מטיפים להן. האמת הלא נעימה היא שאין דרך מציאותית להפחית את פליטות הפחמן הדו חמצני, כשם  שאין דרך לנסות ולהזיז הר בדחיפה, אפילו אם יגידו לכם שההר קצת זז ושאתם מגלים במעשיכם אזרחות טובה. 

אבל לא הכל כל כך נורא. מאחר שעדיין קיים ויכוח לא קטן לגבי השפעת הפחמן הדו חמצני על הטמפרטורה, אולי היום אפשר גם להקשיב לאלו שמטילים בכך ספק. יתכן מאוד כי שינויי האקלים איטיים ביותר ואנו יכולים להתארגן לקראתם במקום לבזבז את הזמן על קיטורים וניסיון לשנות את מסלול כוכב הלכת עליו אנו חיים.

דר' יובל ברטוב
גיאולוג ראשי בחברת ג'ני אנרגיה

פרופ' יונתן דובי ראיון עם רועי כ"ץ בתוכנית "המדד - אחד על אחד" בערוץ הכנסת

פרופ' יונתן דובי מדבר על הפחד מפני "משבר אקלימי", הפחדות על שינויי אקלים בישראל, על חוסר התוחלת באנרגיה "מתחדשת", ההפחדות סביב אירוע פוקושימה ביפן והפתרון האפשרי של אנרגיה גרעינית.

"לא הגיוני לחנוק את המחקר הגרעיני..." מסביר דובי, "יש בכל אוניברסיטה קבוצה שחוקרת אנרגיה סולארית אך אין כמעט מי שחוקר אנרגיה גרעינית".

יום כדור הארץ

לפני כשבוע, ב 22 לאפריל, ציינו בארה"ב 50 שנה ל"יום כדור הארץ" הראשון שהיה ב 1970. כ 20 מיליון אמריקאים השתתפו אז בהפגנות, קונצרטים ואירועים המוניים בכול ארה"ב למען סביבה נקייה. היה זה המפגן הגדול ביותר בארה"ב עד אז. המפגינים דרשו אוויר נקי, נהרות נקיים וטיפול במפגעי סביבה. הייתה הסכמה "מקיר לקיר" – דהיינו הייתה הסכמה רחבה לנושא בכול המפלגות. זמן קצר אחרי זה, באותה שנה, הוקמה בארה"ב (ע"י הנשיא ניקסון, הרפובליקאי) EPA  - הסוכנות הממשלתית לשמירה על הסביבה – המקבילה של המשרד לאיכות הסביבה אצלנו. אז גם נחקקו בקונגרס חוקי המים הנקיים והאוויר הנקי.

לפני אותו הזמן המצב היה לא טוב. הנהרות היו מזוהמים ומסריחים, הן בגלל שפכים אנושיים (ביוב עירוני שהוזרם גולמי לנהרות) והן בגלל שפכים תעשייתיים. גם הירקון שלנו, בתחילת שנות ה 60 ,היה מסריח עד השמיים ושורץ יתושים, וחלילה להיכנס או אפילו לגעת במימיו – הם היו מלאים בבילהרציה (תולעת טפילית).

האוויר היה מזוהם – עננים של ער-פיח (ערפל ופיח - smog) היו רובצים מעל ערים גדולות עד כי לא ראו שמיים כחולים אלא רק ערפל אפור. כול זה בגלל עשן שחור שנפלט ממפעלים ותחנות כוח שורפי פחם, וממכוניות.

מאז חוקקו בארה"ב (וגם אצלנו) חוקים לשמירת מים נקיים ואוויר נקי.

העיריות חויבו להקים מפעלי טיהור שפכים, כך שהמים שהוזרמו בסופו של דבר לנהרות היו נקיים. כנ"ל המפעלים. המפעלים ותחנות הכוח חויבו להתקין סולקנים – מסננים שמנקים את העשן הנפלט מחלקיקי פיח מזהמים. מפעלים רבים עברו לעבוד על גז – דלק הרבה פחות מזהם (כנ"ל תחנת הכוח רידינג בת"א). המכוניות חויבו להשתמש בבנזין ללא עופרת (המזהם פחות) ובממירים קטליטיים – המקטינים מאד את הזיהום בפליטות.

היום המצב הרבה יותר טוב, בארה"ב וגם אצלנו. האוויר נקי הרבה יותר (נקי 100% אי אפשר), מי הנהרות נקיים. גם את הירקון שלנו ניקו ביסודיות בשנות ה 1990, על ידי גילוח שכבת האדמה המזוהמת בערוץ הנהר והחלפתה באדמה נקייה ובמים נקיים (מי ים – עד 7 תחנות).

כול ההישגים האלה הושגו בזכות הפעילות של ארגוני שמירת הסביבה (הארגונים הירוקים), והדרישה הציבורית לסביבה נקייה. בעבר (לפני 100 שנה או יותר) האנשים היו עניים... הפיתוח התעשייתי וההתעשרות היו בראש דאגתם. לסביבה לא שמו לב, היא הייתה בעדיפות שניה. אבל כאשר הלכלוך הצטבר והסירחון גדל בגלל הפיתוח התעשייתי החלו האנשים לדרוש סביבה נקייה, והיו גם מוכנים ומסוגלים להשקיע בכך את המשאבים הדרושים ולפתח טכנולוגיה מתאימה.

ההישגים בניקוי הסביבה לא היו אפשריים ללא פעולה קולקטיבית – דהיינו – תחיקה ופעולה ממשלתית. לכול אדם, לכול מפעל ולכול עירייה יש תמריץ כלכלי להיפטר מהפסולת והביוב בדרך הקלה, המהירה והזולה – שהיא שפיכתם לרשות הרבים (לנהרות ולאוויר). לרשות הרבים – לשטח הציבורי - אין "אבא" או בעלים שידאג לו, מלבד הרשות הציבורית (עירייה או ממשלה). רק חוקי הסביבה ואכיפתם על ידי מפקחי הרשות יכלו לאלץ את המפעלים, העיריות והאנשים לטפל בלכלוך ובשפכים שלהם ולטהר אותם.

בשלב הראשון של ההתפתחות הכלכלית האנושית – שלב שעדיין רואים אותו היטב באסיה ואפריקה – האנשים עניים מאד, הקיום הפיזי, האוכל והפרנסה המינימלית היא הדבר היחידי שמעניין אותם. אין לא ראש ולא כסף ולא כוח לטפל בשפכים, בפסולת ובזיהום האוויר. הסביבה מזוהמת, רואים את זה היטב בארצות אפריקה, בהודו, במזרח אסיה. אבל, בארצות יותר עשירות ומפותחות, כמו ארה"ב ואירופה – מצב הסביבה השתפר לאין הכר ב 50 השנים האחרונות – והפגנות יום האדמה ב 1970 סימנו נקודת מפנה בנושא הסביבה הנקייה.

הצרה היא שבתוך הארגונים הירוקים יש קול חזק מאד לאנשים קיצוניים, בעלי אידאולוגיה מלת'וסית ואנטי אנושית הזועקים בכול עת, בקולי קולות, על סוף העולם הקרוב. מלת'וס התריע, ב 1798, בעת שבעולם חיו פחות ממיליארד בני אדם, על התפוצצות האוכלוסייה הגדלה מעבר ליכולת לייצר ולספק לעצמה מזון. הוא ניבא הכחדה קרובה האנושות בגלל חוסר אפשרות לייצר מספיק מזון.

הניאו-מלת'וסים  המשיכו לנבא, גם ב 1970 (בעת שאוכלוסיית העולם מנתה 3.5 מיליארד), על הכחדה אנושית רחבת היקף, כבר ב 1985-90, ברעב, בגלל חוסר יכולת לייצר מספיק מזון. לזה הם הוסיפו את הסיפור על "עודף צריכה" – שאנשי הארצות העשירות (בעיקר במערב) הם חמדניים וצורכים יותר מדי, וגם, כתוצאת לוואי, מזהמים יותר מדי (יוצרים הרבה פסולת) והורסים את "הטבע" על ידי ניצול יתר של משאביו. ההכחדה תבוא בקרוב, הם ניבאו, גם בגלל מחסור במשאבי טבע לסיפוק הצריכה. בייחוד ניבאו מחסור באנרגיה בגלל התכלות המקורות הפוסליים (פחם ונפט) שבבטן האדמה. ובנוסף הייתה בעיית האקלים... ב 1970 התריעו על התקררות כדור הארץ, והפיכתו לכדור קרח. כול נבואותיהם התבדו, אבל הם לא מרפים, ועדיין מאמינים אמונה חזקה, בבטן, שהכחדת המין האנושי היא בלתי נמנעת וקרובה מתמיד.

נביאי הזעם האקולוגיים, נביאי סוף העולם – אין להם פתרונות מעשיים להציע. הם מדברים, באופן כללי ומעורפל על "שינוי יסודי באורח החיים" מבלי שיכולים להצביע בדיוק במה מתבטא שינוי זה ואיך יתרחש. הם שונאים בייחוד את המהפכה התעשייתית וחולמים חלומות רומנטיים על עולם פרימיטיבי, אידיאלי, אוטופי של חיים בחיק הטבע  ובהרמוניה אתו ללא מכונות. הם חולמים על מה שאין, לא היה ולא יכול להיות.

אנו, האנשים ה"נורמליים", המעשיים, נמשיך לחיות את חיינו, תוך שאיפה מתמדת לשיפור רמת החיים, גידול הנוחיות והביטחון, ושיפור מתמשך באמצעות התושייה וכוח ההמצאה שלנו, באמצעות הטכנולוגיה, כמו שהיה ב 200 השנים האחרונות. נמשיך להאמין ביכולתנו לפתור רבות מהבעיות שלנו, כמו שקרה עם בעיית זיהום הסביבה. שום בעיה אין לה פתרון מוחלט, גם לא בעיית זיהום הסביבה. תמיד יש זיהום ויש מה לשפר. אבל אפשר להתנחם ולהתגאות בשיפורים הגדולים שהיו באיכות הסביבה מאז יום כדור הארץ הראשון ב 1970, שיפורים שהושגו יחד עם עלייה גדולה ברמת החיים והרווחה והתקדמות המדע והטכנולוגיה.

יעקב

כדור הלכת של בני האנוש

Planet of the Humans הוא סרט תעודה חדש שהופץ לצפייה חינמית ביו יו-טיוב ב 21 באפריל, לפני כמה ימים, לרגל "יום האדמה". הוא הופק על ידי מייקל מור (מפיק ובמאי ממחנה השמאל) והבמאי ג'ף גיבס, נצפה כבר יותר מ 2.9 מיליון פעם. 140 דקות... חובה לראות!

הסרט יוצא מנקודת השקפה אקולוגית-קיצונית – שבני האדם הם מין שמתפשט כמו סרטן או סוג של ג'וקים (ציטוט מהסרט) שמתרבים בלי הגבלה ומזהמים והורסים את כדור הארץ, שצורכים יותר ויותר, ומכלים את המשאבים של "הטבע". הריבוי האנושי הגדול (גידול מואץ באוכלוסייה) החל עם גילוי וניצול מאגרי האנרגיה הפוסיליים (מאובנים, פחמיים – כלומר מהמהפכה התעשייתית בערך) – ונמשך בקצב אדיר ומפחיד. 

חמדנותו ותאבונו של האדם הם בלתי מרוסנים, והוא מתקדם בצעדי ענק למצב של מחסור במשאבים (בייחוד אנרגיה פוסילית) והרס הטבע והחי, וכתוצאה מכך - הכחדת המין האנושי עצמו. הסרט נפתח בתמונות בהן שואל הבמאי אנשים אקראיים מהציבור: "כמה שנים יוסיף להתקיים המין האנושי?"

אתייחס ברשימה אחרת להשקפה של "אקולוגית עמוקה" (אנטי אנושית) זו, שהיא מאד נפוצה ואופנתית, למשל – היא הבסיס לקבוצת "מרד ההכחדה". הנושא הספציפי לו מוקדש מרבית הסרט הוא ה"אנרגיה המתחדשת" – או ליתר דיוק - הבלוף והרמייה של האנרגיה המתחדשת.

אומר הבמאי גיבס בסרט: "אתם חושבים שעוד מעט קט נעבור מאנרגיה פחמית מזהמת לאנרגיה מתחדשת ירוקה וברת קיימא, ונפתרה הבעיה, ונמשיך בעזרתה לחיות את חיינו הרגילים? אתם משלים עצמכם, אתם טועים בגדול! אין כזה דבר אנרגיה מתחדשת. הכול בלוף! הכול אינטרסים של קפיטליסטים חזיריים ירוקים כביכול ושקרנים, אין בזה ממש". וזו הנקודה המעניינת – כי זה נכון. האנרגיה המתחדשת, הירוקה כביכול, היא לא אנרגיה ולא מתחדשת ולא ירוקה, והיא לא תושיע, והיא כולה רמאות, והיא גם אסון אקולוגי. את זה אומרים שני אנשי שמאל מובהקים, חסידי התנועה האקולוגית מאז ומתמיד.

אנרגיה סולארית? לוחות השמש מיוצרים בעזרת מחצבים רבים וכמויות גדולות של פחם, (כלומר תלויות באנרגיה פחמית), והן מייצרות מעט חשמל וזקוקות לגיבוי של תחנות כוח פחמיות. הן גם תופסות שטח גדול וגורמות להרס שטחי טבע. טורבינות רוח: גם הן בנויות ממאות טונות של פלדה ומתכות נדירות נוספות שבהפקתן משחיתים את הטבע ומשתמשים באנרגיה פוסילית רבה. והטורבינות מזהמות שטחי טבע איכותיים בראשי ההרים [וקוטלות ציפורים בסיטונות – שכחו להזכיר זאת בסרט]. וגם הן מפיקות מעט חשמל, ובצורה תזזיתית, וזקוקות לתחנות גיבוי פחמיות. מכוניות חשמליות? וכי מאין באה האנרגיה שבעזרתה הן יוצרו וזו שמניעה אותן? נכון, אנרגיה פחמית. אתנול? שריפת המזון שלנו? (אתנול מופק מתירס). וכי איך מפיקים את המזון? בעזרת טרקטורים  (אנרגיה פחמית) ודשנים... ואיך מפיקים אתנול מתירס? בעזרת אנרגיה פחמית...

זעם מיוחד מופנה לרמאות הנוראה שנקראת "ביומסה". מה זו הביומסה הזו שממנה מפיקה, למשל, גרמניה המתקדמת, יותר מחצי מהאנרגיה ה"מתחדשת" שלה? ביומסה זו שריפה של היערות שלנו. לכרות ולהשמיד יערות עד וותיקים בשם שמירת הסביבה? זה טירוף אדיר. הסרט מצלם מפגינים צעירים בקולג' שדורשים אנרגיה ירוקה, ואח"כ את הנאום המלוקק והמתפאר של נשיא הקולג' שמודיע שתחנת הכוח של הקולג' הפכה לירוקה כי היא פועלת על ביומסה במקום פחם, ואח"כ מצלם הבמאי כריתת עצים ענקיים והקרחות המכוערות שנשארו במקום בו היה קודם יער מפואר. שיא הנזק הסביבתי והטמטום. וקיימות? הרי כול היערות בעולם לא יספיקו אפילו כדי להפיק את כמות החשמל שהעולם צורך בשנה אחת! הטירוף הזה נעשה בלחץ התנועות הירוקות...

זעם, לעג ובוז מיוחדים מופנים לכול העשירים המתהדרים ומתפארים בתמיכתם בתנועה הירוקה – כמו מייקל בלומברג, אל גור או אלון מאסק (טסלה) וקרנות ההשקעה ה"ירוקים". הם אינם אלא חזירים עשירים שניזונים מכספי ציבור המופנים למטרות ירוקות כביכול בטענות שווא. הם מתעשרים מהבלופים הירוקים – וזה מה שמביא אותם לנושא – האפשרות להתעשר על חשבון אחרים ובעזרת שקרים. גם ראשי הארגונים הירוקים, כמו ביל מקקיבן או תנועת "סיירה קלאב" – אינם אלא צבועים ושקרנים המשתמשים בתנועות הירוקות כדי להשיג תרומות ולהתעשר.

הסרט חזק מאד.

הטענות אינן חדשות. הרבה גופים (ביניהם הבלוג הצנוע שלנו) כבר מתריעים הרבה שנים שאנרגיות "מתחדשות" הן בלוף, שאין בכוחן לספק את האנרגיה הדרושה למין האנושי, שהן מבזבזות כסף אדיר לריק, וגורמות נזקים סביבתיים ענקיים. אני טוען הרבה זמן שמה שקורה (יעדים ירוקים בינלאומיים, מטרות כמו "אפס פליטות נטו") הוא טירוף מוחלט שבו נגוע חלק גדול של המין האנושי.

עכשיו, פתאום, הבין את הדבר אדם חשוב ורב מוניטין ממחנה השמאל. פתאום הבינן מייקל מור וג'ף גיבס שהמחנה שלהם (עד כה) טעה ובגדול. והם עשו סרט שמבטא את הדבר בצורה הרבה מאד חזקה ובוטה. הסרט מבוסס ברובו על ספר "אשליות ירוקות - הסודות המלוכלכים של האנרגיה הנקייה" של הפעיל הירוק אוזי זהנר, משנת 2012.

צפו בסרט.

יעקב

זיהום האוויר והקורונה

פרופ' (לכימיה) עדי וולפסון, "המטיף הירוק", מפרסם מאמר תחת הכותרת "למה מתעלמים מהגורם שהורג יותר מהקורונה". הגורם זה (כביכול) הוא זיהום אוויר, WHO (ארגון הבריאות העולמי) טוענים ש 2,200 אנשים מתים בגלל זיהום אוויר, בישראל, ( ו 7 מיליון בכול העולם) כול שנה. אז "למה מתעלמים"? למה?!

 

נתחיל מזה שאיש אינו מסוגל למדוד כמה באמת מתים מזיהום אוויר והמספר של 2,200 הוא מספר חסר ממשות, לצורך תעמולה בלבד. לא שאין זיהום אוויר, ולא שעדיף שלא יהיה זיהום אוויר. אוויר נקי יותר טוב מאוויר מזוהם, בוודאי, אבל המספר חסר ממשות (לא ניתן למדוד) מלבד ככלי תעמולה. הוא לא אמת. (גם אם הוא מופץ על ידי ה WHO או ה OECD).

יותר גרוע – יש חוסר הבנה מינימלי של הנושא. זיהום האוויר הוא בעיה שמלווה את האדם עוד מלפני שהיה לאדם. היא התחילה לפחות לפני כ מיליון שנה כאשר אבות אבותינו הקדומים (לפני הומו סאפיינס) למדו ל"ביית" את האש ולהשתמש בה לצרכיהם. השימוש באש הוא אולי הדבר העיקרי והמובהק שמבדיל בין האדם לחיה, ההתפתחות הכי חשובה בתולדות האדם. האנשים הקדומים למדו להשתמש באש (תופעה טבעית) לצורך התחממות, צלייה ובישול האוכל, הגנה מפני חיות טרף, וייצור ראשי חץ וכלי עבודה חזקים ומחושלים. הבערת אש יוצרת זיהום אוויר (עשן). האדם שהבעיר אש במערות שבהן גר (ובחושות ובבתים בהמשך) יצר זיהום אוויר. אין עשן בלי אש ואין אש בלי עשן - זיהום אוויר. לא ברור אם העשן (זיהום האוויר) הזיק במיוחד לבני האדם. ברור לחלוטין שללא שימוש באש לא היו בני האדם קיימים היום. קיימים גם מקורות זיהום אוויר טבעיים שאינם בשליטת האדם – סופות חול, אבק, שריפות יער (טבעיות), התפרצות הרי געש. אז – זיהום אוויר הוא חלק בלתי נפרד מחיינו מאז ומתמיד.

 

הטענה שזיהום האוויר הורג (7 מיליון בעולם, 2,200 אצלנו, כול שנה) היא לחלוטין לא נכונה. ארגון הבריאות העולמי WHO אינו אומר "הורג" אלא, בניסוח יותר עדין ומתוחכם (ומטעה) – "גורם למוות טרם עת". יש הבדל. וגם הטענה "טרם עת" היא לא ממשית – איש אינו יודע מה "עתו" של אדם למות, ולכן לא יודע אם מת "טרם עת" או בעתו. הדבר לא ניתן לקביעה ולמדידה. גם אחרי שאדם שנפטר – לא ניתן לקבוע אם נפטר כתוצאה מזיהום אוויר או מסיבות אחרות, ואיזה חלק היה לזיהום אוויר במחלות שגרמו למוות (אם בכלל) או אם מת "בטרם עת". אז המספר "2,200 מתים כול שנה" הוא אמצעי תעמולה שאינו מבטא אמת (הוא שקר בעברית פשוטה). גם אם זה מספר שה WHO וה OECD מפיצים....

 

זיהום אוויר יותר דומה לעישון (או צריכת אלכוהול, או סמים). הוא לא הורג אותך, לא מיד, לא בטווח הקצר כמו הווירוס או תאונות הדרכים או הסרטן. רופאים אומרים: עישון מקצר את תוחלת החיים שלך ב 10 שנים. בסדר. לא הורג אותך עכשיו, אלא, כשתגיע לגיל מתקדם, תמות יותר מוקדם ותחסוך לך כמה שנים של בילוי בכיסא גלגלים, במצב דמנציה (כשאינך מכיר את הסובבים אותך) ופיליפיני מחליף לך חיתולים. זיהום אוויר, כמו עישון ואלכוהול, מחליש את הגוף. כאשר אתה מזדקן והגוף נחלש עוד מחמת הזקנה – ההחלשה הקודמת מצטברת וגורמת לך "למות טרם עת"... אז כן... יותר טוב אוויר נקי, יותר טוב אורח חיים בריא, תזונה טובה ובריאה, פעילות גופנית, מנוחה סדירה, רגיעה (להבדיל מדאגה ועצבנות).

 

גורם הרבה יותר חשוב לבריאות ואריכות ימים הוא התזונה הטובה, תנאי מגורים מרווחים ונקיים, ניקיון והגיינה, שירותי רפואה  – או במילים אחרות – עושר או, לפחות, רמת חיים טובה. לצורך כול אלה צריך כלכלה מפותחת ומתועשת. זה אומר הרבה תחנות כוח (שמזהמות את האוויר) מכוניות (גם אניות, רכבות ומטוסים) ושאר מפעלי התעשייה. התרומה של הכלכלה המפותחת והעשירה (רמת חיים טובה) להארכת תוחלת החיים ושיפור הבריאות היא הרבה, אבל הרבה, יותר גדולה מהנזק שנגרם, כביכול, לבריאות על ידי זיהום האוויר שהכלכלה המפותחת יוצרת בהכרח. הדרך להאריך חיים (ולשפר את איכות החיים) היא על ידי פיתוח כלכלי והגדלת רמת העושר, ולא על ידי פגיעה בפיתוח הכלכלי, וסגירת תחנות כוח ומפעלים בשם אידיאל אוטופי של מניעת זיהום אוויר. אוויר נקי רצוי, אבל פיתוח תעשייתי יותר חשוב. אל תקשיבו למשוגעים לדבר אחד שצועקים כול היום "זיהום אוויר, זיהום אוויר!" ומנסים בשמו להרוס את חיינו, ומתעלמים מכול דבר אחר. עוני יותר גרוע מזיהום אוויר.

 

אפשר להסתכל גם על מסלול ההתפתחות האנושית לאורך זמן. בתחילה חי האדם חיים מאד עלובים ועניים, סבל מתת תזונה, רעב, מגפות, וחיים קצרים מאד – בלי קשר לזיהום אוויר שעדיין היה די נקי. רק לפני כמאה שנה תוחלת החיים הייתה רק בסביבות 50 שנה. אז באה ההתפתחות התעשייתית והכלכלית המואצת, ואתה זיהום האוויר (וזיהום נהרות) הבלתי מבוקר. אבל תוחלת החיים ורמת החיים עלו מאוד בכול זאת. עם גידול העושר התפנו משאבים לטפל בזיהום שנוצר, וגם דרישה לאוויר יותר נקי, ונכונות וזמינות להקדיש משאבים לצורך כך. הארצות העשירות נהנות מאוויר נקי (יחסית) – גם בהם שרר קודם (בעת שהתפתחו) זיהום גדול, אבל עכשיו המצב השתפר והאוויר נקי יותר. בארצות עניות שלב הניקוי עוד לא הגיע – בשביל ניקוי צריך משאבים.

 

תסתכלו גם על דוח WHO -  איפה האוויר היותר מזוהם בעולם? נכון, בארצות עניות. אין להם כסף להשקיע בטיהור האוויר, או בניקוי הסביבה. הם משוועים לא לאוויר נקי דווקא, אלא קודם כול למזון ותנאי מגורים, כלומר לפיתוח כלכלי – שפירושו יותר תחנות כוח ויותר מפעלים.  ה WHO גם אומר שמתוך  כ 7 מיליון שמתים "בטרם עת" 4 מיליון מתים בגלל זיהום אוויר בתוך הבית (בארצות עניות) – כלומר הם מבעירים אש (או פתיליות או נרות) ומזהמים את האוויר בבית. אספקת חשמל סדירה (לבישול וחימום) וגם גז בישול (המופק מנפט) הם הגורמים הכי חשובים להקטנת זיהום האוויר הביתי – והתמותה מזיהום אוויר.

 

עוד אומר ה WHO ש 92% מתושבי הערים חיים ברמת זיהום אוויר הגבוהה יותר מהמומלצת על יד ה WHO כרמה שאינה פוגעת בבריאות. הסיבה היא שוב – כי מרבית האנשים חיים בארצות עניות, ובארצות עניות יש קדימויות אחרות – זיהום האוויר לא בראש דאגותיהם (האוכל כן). ומהי הרמה ה"תקינה" או המומלצת של זיהום אוויר? אולי ה"רמה המומלצת" או הסטנדרטים של ה WHO אינם ריאליסטיים? כלומר – הרמה הרצויה של זיהום היא אפס, אין על זה וויכוח, השאלה היא מה הרמה האפשרית בנסיבות קיימות.

 

הקיצונים הירוקים ולוחמי זיהום האוויר אינם מציאותיים. הם נוקטים עמדה מקסימליסטית אוטופית של "כמה שיותר נקי יותר טוב" – בלי להתחשב באילוצי המציאות ובגורמים אחרים (פיתוח כלכלי) שיותר חשובים, גם לבריאות. מצדם – שיסגרו את כול תחנות הכוח וכול המפעלים – העיקר שלא יהיה זיהום. "למה לא נלחמים בזיהום האוויר?" הם שואלים. דווקא כן נלחמים, וגם הצלחות גדולות יש – כלומר יש שיפור בניקיון האוויר (והסביבה). אבל – כמה שלא ייעשה לא מספיק. "לא נלחמים". זה הדבר היחידי שהם רואים – בראייתם הקיצונית והחד צדדית. וגם ההטפות הבלתי פוסקות בכול הזדמנות היו לזרה.

 

הכבישים כמעט ריקים, נתיבי איילון אתמול (צילום: ניצן דרור )

הניסיון לקשר בין מגפת הקורונה וזיהום אוויר מטופש במיוחד. ראו זה פלא – בימי המגפה ירד מאד זיהום האוויר... מאד... וגם תאונות הדרכים נעלמו... (הכבישים ריקים). החיסכון במקרי מוות מתאונות דרכים הרבה יותר גדול ממקרי המוות מהקורונה. גם פליטות הפד"ח ירדו פלאים (אבל לא מספיק... עדיין יש לנו חשמל ב"ה).  אבל... אתם יודעים מה? תנו לי קצת זיהום אוויר וקחו לכם את המגפה...

 

יעקב