על ירידה בכמות המשקעים בישראל, ותהליך המידבור.

פרופ' מיכה קליין

כאשר אנו עוסקים בכמויות המשקעים העתידיות הישראל ובאגן ההיקוות של הכנרת בפרט, יש להבחין בין המדוד עד כה לבין החזוי לפי משאלות הלב של הכותב.
במאמר של ד"ר שקדי ובתגובות של שחם ושל ד"ר מרקל ( אקולוגיה וסביבה 2019) יש התייחסות אל שינוי אקלימי והשפעותיו כאילו מדובר בעובדה המובנת מאליה.
דוגמאות:
ד"ר שקדי: "להבנתי, הסיבה המרכזית לצורך בתכנון היא ההכרה שהעדויות ההידרולוגיות מעידות על ירידה מהותית בשפע המים באגן הכינרת";
שחם: "להיערך להתמעטות הדרגתית בכמויות המים באגן הכינרת בעקבות שינוי האקלים",
ד"ר מרקל: "שינוי האקלים מתבטא במגמה רב-שנתית ברורה של פחיתה במשקעים הטבעיים בצפון ישראל". 

אני רוצה לחלוק על דבריהם:
בדו"ח השירות המטאורולוגי משנת 2014 נכתב: "לא נצפה שינוי מהותי בכמויות המשקעים והחלוקה העונתית שלהן מראשית שנות ה-20 של המאה הקודמת ועד היום".
בדו"ח השירות המטאורולוגי משנת 2015 מובא גרף  ,איור 1, המציג את כמות המשקעים השנתית הממוצעת לשלוש תקופות של 30 שנה. באיור 2 מתוך אותו דוח  הקו האדום המלא מייצג ממוצע רץ  של 15 שנה, לכמות המשקעים.

איור 1. נראה כי הממוצע לשלושת התקופות המוצגות זהה 515 מ"מ/שנה.

איור 2. לא ניראה שום שינוי בכמות המשקעים בשנים 1920-2014.

גם עיון בדו"ח השירות ההידרולוגי משנת 2017 (איור 3) מראה את אינדקס הבצורת בשקלול ארצי משנת 1922 ועד 2016. אומנם נראה כי בעשור האחרון יש יותר אינדקס שלילי, אך לאורך כל התקופה לא ניתן לראות מגמה של עלייה או ירידה.

איור 3. אינדקס הבצורת בשקלול ארצי. 

במחקר מקיף של מורין, אנזל, ריב וגבריאלי (2019) מצאו החוקרים כי כמות המשקעים הקטנה בישראל בשנים האחרונות לא חריגה לעומת הממוצע באלפי השנים האחרונות.

מדידות טמפרטורה ומשקעים. השרות המטאורולוגי הישראלי.

הגוף היחיד בישראל המשמש בנק נתונים למדידות אקלימיות הוא השרות המטאורולוגי. כאן יצגו רק נתוני המשקעים.  

מדידות השרות המטאורולוגי, דווח 2019:

נתוני הדיווח הם לאחר שעברו תהליך "תיקון" בלשון הדיווח, הומוגניזציה.

ביחס למשקעים (שם עמוד11 מודגש ובאותיות גדולות)

אך עיון מדוקדק באותו דווח עצמו מראה כי כותבי הדיווח מזהירים מפני אי דיוק בנתונים.

אני מביא כאן את הקטעים האחרונים בנספח ב' של הדיווח.

 

"יחד עם זאת, גם מודלים אזוריים אלו הם ברזולוציה מרחבית גסה מדי לצורך הדמיה ראויה של מזג האוויר בארץ.בין השאר הם לא מצליחים לתאר כהלכה את ערכי הטמפרטורה האבסולוטית בארץ וכן אינם מצליחים לתאר כראוי את כמויות המשקעים השונות. (לדוגמא: כמות המשקעים השנתית באזור ירושלים במודלים אלו נמוכה במאות מ"מ מערכה בפועל) למעשה, קיים פער בין האקלים, כפי שבא לידי ביטוי במודלים אלו, לבין הערכים שנמדדו בפועל בעיקר עבור הגשם.

יחד עם זאת, כדאי להתייחס בזהירות לתחזיות המתקבלות מיישום תהליך תיקון סטטיסטי זה. כפי שצוין, למודלים האקלימיים הללו יש מגבלות המקשות על תיאור/מידול האקלים האמתי. בין אם בשל הרזולוציה המרחבית הגסה ובין בשל תיאור לא מדויק של תהליכים פיזיקליים תת- סריגיים ) “פרמטריזציות.( “קושי בשחזור העבר ראוי שיעלה את הספק לגבי יכולתם לתיאור נכון של העתיד.

אנו תקווה כי בשנים הקרובות יתאפשר לבצע הרצות של מודלים אקלימיים אזוריים ברזוטלוציה גבוהה (מסדר גודל של 10 ק"מ) על בסיס הדור החדש של המודלים האקלימיים הגלובליים (6 CMIP) וכך ניתן יהיה לצמצם את אי ההתאמה בין אקלים המודלים לאקלים הפועל".

אין ספק כי כותבי הדווח יודעים כי הדווח לוקה, ואף על פי כן מדגישים את הקטעים שמתאימים לאג'נדת ההתחממות.
את דוחות השרות ניתן לבדוק רק בהשוואה של דוחות בין שנים שונות, ביחס למשקעים.

בדוח משנת 2015, המשווה שלוש תקופות של 30 שנה 1920-1950,1950-1980,1980- 2010  נכתב :"ניתן לראות שאין כל הבדל ממשי בין ממוצעי שלש התקופות". (איור 1 )

 

לעומת זאת בדוח משנת 2019 לאחר תהליך התיקון כתוב:

"בשלושים השנים האחרונות ישנה מגמת הפחתה בכמות המשקעים הכללית. בחינת הממוצע הכלל ארצי מראה מגמת ירידה בשלושים השנים האחרונות של כ- 25 מ"מ/עשור".

 

ירידה של 25 מ"מ/עשור היא ירידה של 75 מ"מ לתקופה המדוברת . 

 

מה נכון, אין שינוי או יש הפחתה?

 

על נושא המידבור "המתקרב" כתב ד"ר נעם חלפון בבלוג הירוק בתאריך 20.12.2010.( כיום נעם חוקר בשרות המטאורולגי). עבודת הדוקטורט של ד"ר נעם חלפון, עסקה בשינוי בכמויות המשקעים בישראל. בסיכום העבודה המסקנה היא כי עד שנת 2009 לא נמדדה שום מגמת של  ירידה בכמות המשקעים בישראל.

 

לסיכום

כל  הדוברים והכותבים על  ירידה בכמות המשקעים בישראל ועל תהליך המידבור, ואלה שעוסקים בקבלת החלטות על משבר האקלים בישראל, אנא לימדו את הנתונים שמספק הגוף הרשמי של המדינה בשרות המטאורולוגי. בעיקר נא לשים לב האם הנתונים הם נתוני גלם ראשוניים או לאחר שעברו "תיקון" ואז יש כבר נגיעה של דעת מוקדמת שייתכן ומושפעת מאג'נה מסויימת.

מקורות

סיכום עונת הגשמים 2016/2017 ומאפייניה ההידרולוגיים העיקריים. המחלקה למים עיליים והידרומטאורולוגיה, השירות ההידרולוגי. דו"ח2017/01 , ירושלים, ISSN-0333-5127.

שינויים אקלימיים בישראל. ממצאי השירות המטאורולוגי. 2015.

דו"ח השרות המטאורולוגי. 2014.

Morin E, Ryb T, Gavrieli I, and Enzel Y. 2019. Mean, variance, and trends of Levant precipitation over the past 4500 years from reconstructed Dead Sea levels and stochastic modeling. Quaternary Research 91(2): 751-767.

 

 

  

תעמולת הבורות וההפחדה האקלימית

תעמולת ההפחדה מפני ההתחממות הגלובלית והאסונות "שאנו חשים בהם כבר עכשיו" ניכרת בפרסומים של אקטיביסטים הפעילים כעיתונאים, מדענים המבקשים להעצים את תחושת החירום ופוליטיקאים המבקשים לרכב על גלי החרדה. תעמולה זאת משפיעה מאוד על התפיסות של הדור הצעיר שנחשף לה בעשור האחרון.

מעל: כותרת מאמר בהארץ מתאריך 27 בינואר 2020.

בסקר מתמשך שהחל השנה במכינות קדם צבאיות נשאלים החניכים מספר שאלות על מצב העולם. הסקר עוסק בשאלות העושר בעולם, תוחלת החיים, מצב הקדמה האנושית וגם נוגע בשאלה המתייחסת ישירות להשפעות האקלים על האנושות, בהשראתו של הפרופ. המנוח הנס רוסלינג. 

השאלה אותה נשאלים החניכים היא "האם מספר מקרי המוות מאסונות אקלימיים עלו או פחתו בעשור האחרון".

מה שמיוחד בתשובות לשאלה זאת היא אחידות הנטייה לטעות ועוצמת הטעות.

בשתי מכינות שענו עד כה מהמגזר היהודי הטעות היא של מעל 77% מהתשובות שהעריכו כי היקף התמותה עלה.

במציאות התמותה מאירועי אקלים ירדה ב-95% מאז 1960. ומצבנו הולך ומשתפר. 

היוצא דופן היחיד שהתגלה עד כה בין המכינות היה במכינה הבדואית למנהיגות, מדובר במקרה היחיד בו רוב המשיבים ענו נכונה (85%) וציינו כי רמת התמותה ירדה.

הערכתי היא כי חברי המכינה הבדואים נחשפו פחות מחבריהם דוברי העברית השוטפת למסעות התעמולה בתקשורת ביחס לאסונות המתרחשים לכאורה.

מעל: במפגש עם חניכי המכינה הבדואית למנהיגות ודיון על תוצאות הסקר על מצב העולם.

את ההסבר לירידה בתמותה אפשר לקבל מהגרף הבא המציג את היקף התמוה הגלובלית מאירועי אקלים למול תוצר לנפש:

Source: Author’s calculations based on data from EM-DAT (the international disasters database: http://www.emdat.be/), Angus Maddison Project (http://www.ggdc.net/maddison/maddison-project/home.htm) and World Bank World Development Indicators (http://databank.worldbank.org/data/reports.aspx?source=world-development-indicators).

עם עליית היכולת הכלכלית והטכנולוגית של האנושות בכללה עומדים בידינו אמצעים חסרי תקדים להגן על עצמנו, למנוע סיכונים מיותרים מצד אחד ולתקן נזקים ולהציל חיים מצד שני.

למרות שמדובר בתחום בו חל שיפור דרמטי באיכות החיים שלנו, רבים משוכנעים שהמצב הפוך ושאנו נתונים לסכנות חסרות תקדים הגובות מחירים כבדים ומתגברים בחיי אדם.

זה מצע הבורות שיצרה התעמולה הבלתי פוסקת – ועליו צומחת מדיניות שגויה.

בועז

אנו שמחים להרצות במכינות – להזמנת הרצאה של חברי הפורום לרציונליות סביבתית אנא פנו למייל: 
rationalenvironmentforum@gmail.com

האקלים והגרעין

יש קבוצה של חסידי האנרגיה הגרעינית שמנסים לקדם את הגרעין אגב הסיפור של שינויי האקלים. עם הקבוצה הזו נמנים פרופ' יוני דובי , , גיא מור,  מיכאל  שלנברגר  ורבים אחרים. טענתם היא בערך זו: מאחר ויש בעיה עם שינויי אקלים הנגרמים מגזי החממה הנפלטים משריפת דלק פוסילי (פחם, נפט וגז), ומאחר ודחוף להקטין את הפליטות ולמצוא מקור אנרגיה חלופי, ומאחר ואנו צורכים כמויות אנרגיה אדירות שהשמש והרוח אינם מסוגלים לספק - עלינו לעבור לאנרגיה גרעינית. למזלנו האנרגיה הגרעינית זמינה, בשלה, יש עימה ניסיון, היא מסוגלת לספק אנרגיה בכמויות גדולות, והיא גם נקייה וחופשית לחלוטין מפליטות, וגם בטוחה יותר מאנרגיה פוסילית. יש יותר מ 50 שנה של ניסיון באנרגיה גרעינית והיו מעט מאד תאונות (למעשה רק 3) ומספר ההרוגים זעיר, קטן בהרבה מאשר מספר ההרוגים בתאונות הקשורות לאנרגיה הפוסילית המתרחשות כול הזמן.  אז - קדימה! - אנרגיה גרעינית היא הישועה.

דעתי קצת שונה. נכון - האנרגיה הגרעינית הוא מקור האנרגיה היחיד הידוע לנו כעת שמסוגל לספק את הצרכים הגדולים שלנו, מלבד האנרגיה הפוסילית שמספקת כעת כ 85% מהאנרגיה. אנרגיה מתחדשת (שמש ורוח) אינם מסוגלים לספק את צרכינו ואף גורמים בנזקים סביבתיים. אבל האנרגיה הגרעינית אינה חפה מבעיות קשות משלה, היא לא יוצרת פליטות גזי חממה וגם לא זיהום אוויר אבל היא יוצרת קרינה רדיואקטיבית. התמונה הוורודה שחסידיה מנסים להציג אינה מדויקת. אנסה להסביר, אתחיל בסקירה קצרה של התחנות הגרעיניות הקיימות.

בניית תחנות כוח גרעיניות החלה בסוף שנות ה 1950 ונמשכה במרץ עד בערך 1990. התחנות התחילו בארה"ב, ונבנו בהמשך על ידי כול המעצמות הגרעיניות (ארה"ב, ברה"מ, בריטניה וצרפת, ואח"כ סין והודו). הסיבה פשוטה: המעצמות הגרעיניות שלטו בטכנולוגיה להעשרת אורניום לייצור דלק גרעיני. תחנות כוח נבנו גם בארצות אחרות - בסיוע המעצמות. נבנו בארצות אירופה המערבית (גרמניה, איטליה, שוויץ, שבדיה). רוסיה בנתה כורים גם במזרח אירופה - פולין, צ'כיה, הונגריה ועוד. כורים נבנו גם ביפן, דרום קוריאה וטאיוון. הארצות האלה קיבלו דלק מהמעצמות הגרעיניות. רוב הדלק היום מקורו בפירוק פצצות אטום שהתיישנו ופג תוקפן, חלקו מהעשרת אורניום. בס"ה נבנו בעולם כ 500 תחנות כוח גרעיניות מהן פועלות היום כ 450. הן מספקות כ 10% מהחשמל. (שימו לב: החשמל מהווה רק כ ⅓ מהאנרגיה הנצרכת, ככה שהגרעין מספק כ 3-4% מצריכת האנרגיה הכוללת בעולם).

עד כה היו שלוש תאונות בתחנות כוח גרעיניות, הראשונה בטרי-מייל-איילנד בארה"ב ב 1979 (ללא קורבנות), בצ'רנוביל, אוקראינה ב 1986 ובפוקושימה יפן, ב 2011. אבל, עוד לפני שהתאונות התרחשו קמה תנועת התנגדות גדולה לנשק גרעיני וגם לתחנות כוח גרעיניות, בגלל הסכנה של הקרינה הרדיואקטיבית.

תחנת הכוח בצ'רנוביל לאחר התאונה (ויקיפדיה).

 

הבניה הסדירה של תחנות כוח גרעיניות נפסקה למעשה בסביבות 1990, כעת הבנייה היא בטפטוף, קצת פה, קצת שם, בעיקר בסין. ביפן היו 54 תחנות כוח גרעיניות שסיפקו כ 30% מהחשמל, אך לאחר פוקושימה כולן נסגרו לביקורת, מאז נפתחו מחדש רק 5.

הרבה מדינות החליטו לא לבנות תחנות גרעיניות חדשות ולסגור בהדרגה את התחנות הקיימות. תחנות הכוח הקיימות ברובן כבר ישנות, והן ייסגרו בכול מקרה במרוצת 20 השנים הבאות - מחמת בלאי והתיישנות ומסיבות כלכליות. האנרגיה הגרעינית נמצאת היום בדעיכה. התחנות בטכנולוגיה של היום הן מאד גדולות, יקרות, מסורבלות  ומסובכות. תהליך אישורן יכול להימשך 10-15 שנה, והבנייה עוד כזמן הזה לפחות. החברות המסוגלות לבנות היום כורים הן מעטות, וכושר הייצור מאד מוגבל. ההתנגדות הציבורית לבניה של תחנות כוח גרעיניות היא עצומה.

גילן של תחנות הכוח הגרעיניות הקיימות (לשנת 2016).

כאן מגיעים לבעיה המרכזית - שחסידי האנרגיה הגרעינית לא כול כך אוהבים לדבר עליה: הקרינה הרדיואקטיבית. הדלק של הכור הגרעיני לחשמל הוא אורנים מעושר, מעושר הרבה פחות מהחומר ממנו עושים פצצות אטום (הרבה פחות מסוכן), אבל עדיין רדיואקטיבי. וגם שארית הדלק (אחרי ניצולו) - כלומר הפסולת של התחנה, היא רדיואקטיבית. קרינה רדיואקטיבית היא מסוכנת. היא פוגעת בתאי גופנו מבלי שאנו נרגיש בכך, ויכולה לגרום לסרטן שיתגלה רק שנים אחרי החשיפה לקרינה. אומנם ההפחדה מפני הקרינה היא מוגזמת, וקרינה בעוצמה נמוכה כנראה לא כול כך מזיקה, אבל אין ספק שקרינה חזקה, כמו זו הקורנת מהדלק הגרעיני ומהפסולת של התחנה, כן מזיקה. אנו לא יודעים בדיוק את הסף התחתון של העוצמה בו הקרינה חדלה להזיק. הנזק מקרינה מצטבר, הוא לא חד פעמי - מצטבר ככול שאתה נחשף זמן ארוך יותר או פעמים רבות יותר. בתהליך נכון ותקין של בניהוהפעלה של תחנת כוח אין בני אדם נחשפים לקרינה, לא בעת ייצור הדלק ולא בעת הפעלת התחנה או פינוי הפסולת. אולם תקלות ותאונות מתרחשות (גם אם לעיתים רחוקות), וחשיפה לקרינה או פיזור חומר רדיואקטיבי בסביבה היא סכנה מוחשית וברורה.

התכונה הגרועה ביותר של הקרינה הרדיואקטיבית היא שאנו לא יודעים לנטרל אותה, אנו לא שולטים בה. אנו יודעים לייצר חומר רדיואקטיבי מרוכז, שהוא הדלק של התחנות - אבל החומר ממשיך להקרין, ואנו לא יודעים להפסיק זאת. עוצמת הקרינה דועכת באופן טבעי עם הזמן - אבל החומר נשאר רדיואקטיבי עשרות, מאות או אלפי שנים (תלוי בחומר).  ככול שיהיו יותר תחנות כוח גרעיניות ונייצר יותר דלק עבורן, ומצטברת יותר פסולת - תהיה כמות גדולה יותר של חומר רדיואקטיבי בעולם ותגדל הסכנה לתאונות ותקלות ולפיזר חומר רדיואקטיבי וקרינה מסוכנת בסביבה.

בתאונות שהיו בצ'רנוביל ובפוקושימה התפזרה כמות ניכרת של חומר רדיואקטיבי, מליבת התחנה, לסביבה, ונוצרו שטחים גדולים בהם רמת הקרינה גבוהה מהמותרת לבני האדם. עשרות אלפי בני אדם פונו בחיפזון משטחים אלה, והשטחים נסגרו, ויהיו בלתי שמישים לבני אדם לעשרות או מאות שנים. אנו לא יודעים לנקות את השטח מהחומרים הרדיואקטיביים, כלומר - מהקרינה. אמנם מספר ההרוגים בתאונות אלה היה קטן מאוד, אבל מוות זה לא הנזק היחידי. מספר המתים היה קטן כי עשרות או אפילו מאות אלפי תושבים פונו (לנצח) מבתיהם, בדיוק כדי למנוע מקרי מוות. שטחים מזוהמים וסגורים לנצח הם נזק גדול. אנו לא יכולים או צריכים להסתכן ביצירת עוד ועוד שטחים מזוהמים סגורים.

בנושא היתכנות - בואו נעשה חשבון קטן: כ 450 תחנות הכוח הקיימות מספקות כ 10% מצריכת החשמל בעולם. כדי לספק את כול צריכת החשמל צריכים כ 5000 תחנות כוח… וחשמל מייצג רק כ ⅓ מצריכת האנרגיה. ובעתיד צריכת החשמל תגדל עוד… אז צריך יותר מ 5000. אם יפזרו 5000 תחנות כוח גרעיניות בכול העולם, כולל אפריקה, דרום אמריקה ואסיה, בארצות לא מפותחות ולא יציבות - הסבירות לתאונה ושחרור חומרים רדיואקטיביים גדלה בהרבה (פי 10?). בצ'רנוביל, ב 1986, התאמצו הרוסים וסתמו את החור בכור שהתפוצץ במחיר הקרבת חיילים, וחסמו את התפזרות החומרים המסוכנים. הסכנה היא שבארצות אחרות פשוט ינטשו את התחנה ויברחו והחומרים ייפלטו במשך זמן רב לסביבה. מלבד הסכנה של תקלה טכנית, או רעידת אדמה או צונאמי או פגיעה מלחמתית ישנה גם בעיה של טרוריסטים, העלולים לפוצץ תחנה בכוונה (דעא"ש).

לא, אנו לא רוצים שיהיו 5000 תחנות כוח גרעיניות מפוזרות בכול העולם.

כמה זמן ייקח לבנות 5000 תחנות? ה 500 שנבנו  עד כה - לקח כ 30 שנה לבנותן. אז ה 5000 ייקח אולי 300 שנה? העסק לא מעשי.

עוד אומרים חסידי הגרעין - אנו נתקדם, נבנה בעתיד תחנות יותר משוכללות ויותר טובות ויותר בטוחות, נבנה תחנות מבוססות על תוריום, נבנה תחנות קטנות מודולריות בייצור טרומי… נבנה ככה וככה, ניסים ונפלאות. (וגם היתוך גרעיני, כמו על השמש). בסדר, המדע והטכנולוגיה מתקדמים, סביר שגם התחנות הגרעיניות ישתכללו (הם לא עברו שיכלול עקרוני עד כה מאז החלה בנייתן בשנות ה 1960). אבל תהליך השכלול הוא ארוך. צריך לתכנן, לבנות אב טיפוס, להפעיל לפתור בעיות בלתי צפויות, להסיק לקחים… זה תהליך של עשרות שנים לפחות. ייתכן בהחלט שבעתיד יפתחו תחנות כוח גרעיניות יותר טובות. צריך לעבוד על זה, אבל זה לא קיים היום.

אז אנרגיה גרעינית איננה הישועה המידית. היא לא תציל אותנו מההתחממות הנוראית. נכון, זה מקור האנרגיה היחיד הידוע לנו כעת מלבד הפוסילי. נכון - אנו זקוקים נואשות לכמויות אדירות של אנרגיה - כול הציוויליזציה והקיום האנושי תלוים בזה. ואנו צריכים לחקור ולפתח ולשכלל כול דבר העשוי לספק אנרגיה - כלומר, כמובן, גם אנרגיה גרעינית.

אבל בואו לא נערבב שמחה בשמחה - זה לא קשור לאקלים ולהפחדה האקלימית הנוראית. זה לא רלוונטי בהקשר האקלימי. זה נושא נפרד. לא צריך להגיד "ההתחממות הגלובאלית מאיימת בהכחדת האנושות, אנרגיה מתחדשת לא טובה מספיק (היא אשליה) אז בואו נעבור לאנרגיה גרעינית". נכון - אנרגיה מתחדשת אינה מסוגלת לספק צרכינו, בלי קשר לאנרגיה גרעינית. גם אנרגיה גרעינית לא מעשית בלוח הזמנים של ההפחדה האקלימית, וגם יש בה סיכונים אחרים, היא אינה חפה מבעיות. אנו נחקור ונעבור לשימוש באנרגיה גרעינית כאשר תפותח טכנולוגיה טובה ומועילה, אבל לא בחיפזון ולא בגלל לחץ אקלימי. לדעתי האישית לא צריך כעת לבנות תחנות כוח גרעיניות, מהסוג הידוע היום, בכמויות גדולות. עדיף להמשיך בינתיים להפיק את האנרגיה שלנו ממקורות פוסיליים תוך שכלול ושיפור תחנות כוח פוסיליות.

 

יעקב

 

נ.ב. אל תגידו "אנרגיה של העתיד".  יש לי אלרגיה לאלו שטוענים שהם יודעים את העתיד.

בהמשך הפוסט "האנרגיה של העתיד 3" שהתפרסם באתר לאחר כתיבת הדברים שלמעלה, אני רוצה להוסיף התגובה הבאה.

כותב גיא מור: "הסיבה לכל הרגולציות שתכף נראה היא הפחד הלא רציונאלי שלנו מאנרגיה גרעינית. החיבור של קונוטציות לנשק צבאי עם המיסטיקה סביב פיזיקה גרעינית – יוצר הטיה לא רציונאלית."

מר גיא מור, תעזוב את הטענות הפסיאודו פסיכולוגיות בגרוש מהסוג "פחד לא רציונאלי", טענות חסרות ערך. הפחד הוא אמתי ומוצדק.  הקרינה הרדיואקטיבית מסוכנת ומצטברת ואנו לא יודעים לנטרל אותה. עובדה. אתה וחסידים אחרים מעדיפים להתעלם מזה. זו גם הסיבה לרגולציה שהיא לרוב מוצדקת.