האופי התעמולתי של מחקרי ההוקי סטיק.

מאז 1998 מתפרסמים כול הזמן סוג של מחקרים שנקראים "מחקרי הוקי-סטיק". מחקרים אלה מטרתם היא להוכיח שההתחממות הנוכחית (בסוף המאה ה 20) הינה חסרת תקדים ב X  שנים (500, 1000, 2000 או 11000 שנה). מטרת משנה היא לחזק אחד את השני מול הביקורת שנמתחם נגדם.

המחקרים האלה הם פסאודו-מדעיים, הם לא מדעיים – כלומר הם "כאילו" מדע למרות שהם מתפרסמים בירחונים מדעיים יוקרתיים, לאחר ביקורת עמיתים (כלומר ביקורת חברים). המדע אמיתי אין לו "מטרה" אלא לגלות מה קורה באמת בטבע, ולהסביר את התופעות הנצפות. מחקרי ההוקי סטיק  יש להם מטרה ברורה – והיא לבסס ולחזק את ההשערה החממיסטית. כדי לעשות זאת משתמשים ה"חוקרים" בשיטות בלתי מדעיות בעליל, שיטות פסולות. הירחונים המדעיים והמבקרים העמיתים – במקום לסנן ולפסול את ההתנהלות הבלתי מדעית – מעודדים אותה כי הם שותפים לאותה ,מטרה" חממיסטית-אידאולוגית. בקיצור – הם מאשרים ומפרסמים את המאמרים כי התוצאות מוצאות חן בעיניהם, בלי להקפיד ולבדוק את הבסיס המדעי.

אחת השיטות הפסולות היא שימוש סלקטיבי בנתונים. מחקרי ה"מולטי פרוקסי" אוספים הרבה נתוני פרוקסי שונים ומשלבים אותם בניתוח סטטיסטי ביחד כדי להשיג תוצאה סופית אחת. השיטה המדעית התקינה מחייבת לשלב בניתוח את כול הפרוקסיס שיש, כול הנתונים שנאספו ושקיימים. זה לא מה שהחוקרים עושים – הם משלבים במחקר רק את הפרוקסיס (הנתונים) שמשרתים את המטרה שלהם, את המסקנה הידועה מראש שהם רוצים להוכיח. אלה שלא משרתים את המטרה – מתעלמים מהם.

לדוגמה: מחקר הפרוקסיס האחרון של של טינגלי והויברס, שמצא הוקי סטיק בניתוח הטמפרטורות של כדור הארץ הצפוני. , בתמונה מעל רואים שני פרוקסיס שונים.  העליון הוא קדח בקרחון במקום שנקרא וינדי דום המראה ערכים עולים, או גבוהים במאה ה 20 – כלומר – מראה "מה שצריך". הוא נכלל בהוקי-סטיק של טינגלי. הפרוקסי התחתון הוא גם כן קידוח בקרח, ממקום אחר באזור הארקטי, מקום שנקרא הר לוגן. הוא מראה דווקא ירידה במאה ה 19-20. הוא לא נכלל המחקר זה. למה לא נכלל? כי הוא לא מראה את התמונה ה"נכונה", כלומר – מה שהם רוצים להראות.

הם טוענים שהנתונים של הר לוגן "לא מתאימים" כי הם משקפים יותר את המשקעים מאשר את הטמפרטורה. איך יודעים זאת? לא יודעים –  סתם אומרים. העניין הוא שלגבי שני המקומות, גם וינדי דום וגם הר לוגן (וכול האחרים) אנו לא יודעים באיזו מידה הם משקפים טמפרטורות ובאיזו מידה משקעים. אנו גם לא יודעים אם המשקעים גרמו לעלייה באינדקס ה d18O (איזוטופ של חמצן) או לירידה, כלומר אם היו הרבה משקעים או מעט. אפילו יש אי וודאות בשאלה אם עלייה באינדקס מעידה על טמפרטורה גבוהה או נמוכה. בגלל כול הגורמים הלא ידועים – ערכם של מחקרי הפרוקסי ביחס לטמפרטורה הוא מוטל בספק גדול מלכתחילה.

אבל –הבחירה הסלקטיבית בנתונים היא פסולה מכול וכול. לא יכולים להשתמש בסדרה אחת כי היא משרתת את ה"מטרה" ולפסול את השנייה כי היא לא משרתת. זה לא מדע. זו הונאה.

הערה: יש במחקר של טינגלי שגיאות נוספות, ויש גם שיטות מפוקפות אחרות לקידום ה"מטרה" במחקרים כאלה – פה התעכבתי רק על התופעה של שימוש סלקטיבי בנתונים.

הנה קישור לקטעים הרבים שכתבתי בעבר על ההונאה של ההוקי-סטיק. מעל לכול ניצבת העובדה שהטענה שאנו מסוגלים לדעת את הטמפרטורות של העבר עד דיוק של עשיריות המעלה היא לחלוטין אבסורדית. (זו הטענה של כול מחקרי ההוקי-סטיק).

יעקב

הצעת חוק נגד שריפת מזון.

קבוצת חברי קונגרס משתי המפלגות בארה"ב הגישה הצעת חוק לביטול המנדטים של האתנול.

המנדטים האלה  כלולים בתקנות שפרסמה הסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב, EPA , בשנת 2007, והם מחייבים את יצרני הדלק לערבב כמויות מוגדרות של אתנול בבנזין הנמכר לצרכנים. התקנות , הנקראות renewable fuels standard או RFS, מחייבות, השנה, לערבב  13 מיליארד גלונים של אתנול בבנזין, והכמות גדלה בכול שנה. 

האתנול קודם בזמנו על ידי הירוקים כ"דלק מתחדש" העשוי להקטין את פליטות הפד"ח. היום כולם יודעים שהוא לא מקטין את הפליטות, אלא ההיפך – מגדיל אותן. הוא גם מזיק לסביבה כי הוא גורם לגידול השטח המעובד אינטנסיבית עם מיכון, דישון והדברה, על חשבון שטחים טבעיים ושטחי חורש ומרעה. ומעל לכול – שימוש ב 43% מהיבולים של התירס עבור אתנול גורם לעליית מחירי המזון בעולם והגברת הרעב בארצות עניות. בנוסף לכול מייקר המנדט הזה את הדלק.

המאנדטים של האתנול נתמכים על ידי החקלאים שמרוויחים יפה מהמחיר הגבוה של התירס, ועל ידי הלובי של תעשיית האתנול. בשנים האחרונות הוקמו הרבה עשרות מפעלים לייצור אתנול,  בהשקעה של מאות מיליוני דולרים כול אחד, כדי לספק את האתנול הנדרש לפי המנדטים. הארגונים הירוקים, המתביישים בטעותם, אינם ממהרים לתמוך בביטול המנדטים.

בעיה נוספת היא שצריכת הדלק ירדה בארה"ב בשנים האחרונות, ואילו המנדט עלה, במספרים מוחלטים. עד עכשיו מכרו תערובת של 10% אתנול בבנזין, אולם כעת זה לא מספיק כדי לקלוט את כול האתנול שהחוק מחייב. פירוש הדבר הוא שצריכים לעבור לתערובת של 15% אתנול, אבל ריכוז כזה מזיק למנועי המכוניות שלא נבנו במיוחד כדי לעבוד עם אתנול.

נושא אחר הוא המנדט של שימוש באתנול צלולוזי (אתנול המופק לא מתירס, אלא מעשבים וגידולים שאינם משמשים מאכל לבני האדם). הבעיה היא שאין כזה דבר – לא קיים ייצור של אתנול צלולוזי בכמויות שהמנדט מחייב.

החוק המוצע מציע לבטל את ה RFS – את המנדטים לאתנול, וגם אוסר על ערבוב של יותר מ 10% אתנול בדלק. אבל, הלובי החקלאי חזק, ואין להניח שהם יניחו למחוקקים לפגוע בסובסידיה הסמויה לחקלאות שגלומה במנדטים של האתנול. (זה חוץ מהסובסידיה הקבועה והגלויה לחקלאות בסדר גודל 5 מיליארד דולר לשנה, לפחות מאז 1933). הצעות חוק דומות נכשלו בשנים קודמות.

יעקב

שעת כדור הארץ – כול הזמן

למטה רואים צילום לילה מלוויין המראה את קוריאה הדרומית והצפונית וחלקים מסין ויפאן. הצילום החדש נעשה ב 24 בספטמבר 2012.

כמו שרואים, בסין, יפאן ודרום קוריאה יש שלל של אורות. בצפון קוריאה יש חושך. בצפון קוריאה יש "שעת כדור הארץ" (שעת חושך) כול הזמן. אין חשמל. יש רק כתם אור קטן בבירה.

בדרום קוריאה חיים כ 49 מיליון תושבים, בצפון כמחצית המספר הזה. התל"ג לנפש, בדרום קוריאה, הוא פי 17 מזה של צפון קוריאה – לפי סטטיסטיקות רשמיות של ה CIA. הערכות ה CIA  התגלו כשגויות בעבר, יש להניח שהפער עוד יותר גדול.

אם תהיתם למה מתכוונים אנשים כמו אל גור המדברים על "שינוי דראסטי בהרגלי החיים", הנחוצים "להצלת כדור הארץ" – הנה לכם המחשה. הוא, וחלק גדול מהארגונים הירוקים שחושבים כמוהו רוצים שנאמץ הרגלי חיים יותר דומים לאלה של צפון קוריאה.

יעקב

מקרי מוות שנמנעו הודות לאנרגיה גרעינית.

ידידנו, ד"ר ג'יימס האנסן, מפרסם מחקר חדש, יחד עם חברו חרצ'ה, בו הוא מפרט את כמות מקרי המוות שנמנעו הודות לשימוש באנרגיה גרעינית, בין השנים 1971-2009. הם אומרים שמסע ההפחדה נגד האנרגיה הגרעינית, שהתגבר מאד אחרי אסון פוקושימה, אינו מוצדק.

הם מגיעים למסקנה שכ 1.8 מיליון מקרי מוות נחסכו הודות לתחנות הכוח הגרעיניות, שהחליפו תחנות פחמיות מזהמות.

המסקנה הזו היא מאד ספקולטיבית. אנו לא יודעים כמה מקרי מוות נגרמים בגלל זיהום האוויר מתחנות כוח פחמיות. אין ספק שזיהום אוויר גורם לנזק בריאותי, העניין הוא שאנו לא מסוגלים להעריך, כמותית, את מקרי המוות, וכול מספר שזורקים אינו אלא ניחוש. אנו גם לא מסוגלים להפריד כמה מקרי מוות נגרמים על ידי הזיהום של כלי הרכב והתעשייה, לעומת אלה של תחנות הכוח.

מה שלא מוטל בספק הוא שתעשיית החשמל הפחמי (תחנות הכוח והדלקים שמזינים אותם) גורמת לעשרות, או מאות מקרי מוות מדי שנה בתאונות במכרות, בדרכים ובמפעלים עצמם. (אבל גם תעשיות אחרות אינן נקיות מתאונות, שלא לדבר על תאונות דרכים). עובדה שנייה היא שהיום בונים תחנות פחמיות הרבה יותר נקיות, המסננות ומונעות את מרבית הזיהום שתחנות פחמיות פלטו בעבר.

לעומת זאת – תחנות הכוח הגרעיניות גרמו, עד עתה, קרוב לאפס מקרי מוות. גם אסון צ'רנוביל הנוראי לא גרם יותר מכמה עשרות מקרי מוות. אסון פוקושימה גרם לאפס קורבנות בנפש. זה לא שאין נזקים אחרים מהכורים הגרעיניים. שטחים נרחבים של שטח מזוהם מכדי לאפשר מגורי אנשים אינו נזק קטן. פינוי 100 אלף תושבים מבתיהם, בסביבות פוקושימה, לתקופה בלתי ידועה, אינו נזק קטן. מקרי מוות אינו הנזק היחידי.

היתרון הגדול של תחנות הכוח הגרעיניות (מנקודת השקפתו של האנסן) הוא שהן אינן פולטות פד"ח. אם אדם באמת מודאג, כמוהו, מהתחממות גלובאלית נוראית הנגרמת על ידי הפד"ח – היתרון של תחנות הכוח הגרעיניות גדול. ההתנגדות הגורפת ועתיקת היומין של ארגונים ירוקים (כמו גרינפיס) לתחנות כוח גרעיניות עומד בסתירה לדאגה שלהם מההתחממות הגלובאלית.

האנסן מבין מה שירוקים חולמניים ובלתי מחוברים למציאות הטכנית אינם מבינים. הוא מבין שתחנות רוח ופאנלים סולאריים אינם מסוגלים לספק את כמויות האנרגיה שאנו צריכים, ואינם מסוגלים לתרום תרומה ממשית להפחתת הפד"ח. הוא גם קרא להם פעם "סיפורי אגדות".

הוא גם מבין (בניגוד לירוקים) שמדיניות של צנע באנרגיה, מניעת אנרגיה מהאנושות, אינה באה בחשבון. (מישהו אמר שנזקי הבריאות של המחסור בחשמל חמורים לאין שיעור מהנזקים של הזיהום מתחנות הכוח). לכן הוא נרתם לקדם את האנרגיה הגרעינית כתחליף המעשי היחידי (כעת) לאנרגיה פחמית, וכמקור היחידי המסוגל להפחית את הפליטות עכשיו.

בפוסט של וואטס, בקומנטס, תוכלו למצוא דו שיח מקיף על העדר נזקי הבריאות של האנרגיה הגרעינית, כולל קישוריות למחקרים רבים בנשוא.

יעקב

הדלק של העתיד.

זאת הכותרת במאמר באקונומיסט; כותרת המשנה היא "טירוף סביבתי באירופה".

מהוא המקור החשוב ביותר לאנרגיה מתחדשת באירופה? שואל האקונומיסט. שמש? רוח? לא ולא. המקור הכי גדול (בהפרש עצום) הוא העצים. בצורותיו השונות, ותחת השם האופנתי "ביומסה" הוא מהווה כמחצית מצריכת האנרגיה המתחדשת באירופה. בארצות אחדות, כמו פולין או פינלנד הוא מהווה כ 80% מהאנרגיה המתחדשת. בגרמניה, בעלת מהפכת האנרגיה היומרנית, המפעילה 23 אלף טורבינות רוח ומעל מיליון פאנלים סולאריים – עדיין העץ מהווה 38% מהאנרגיה המתחדשת. אחרי שנים של התפארות בבניית חברה היי-טקית דלת פחם, הדלק המועדף הוא הדלק הטרום תעשייתי (הפרימיטיבי ביותר).

הרעיון ששריפת עץ היא "דלת פליטות פד"ח" הוא משונה. אבל, אמרו הירוקים, אם שותלים מחדש את העצים שנכרתו נוצר מחזור ניוטרלי מבחינת הפחמן. לכן נכללו העצים בקטגוריה אירופית של "אנרגיה מתחדשת". ברגע שנכללו, משטר הסובסידיות והמנדאטים גרם לכך שהשימוש בעץ גדל מאד.

העץ טוב בשביל תחנות הכוח. הוא יכול להחליף את הפחם בתחנות קיימות ללא צורך בהשקעה גדולה נוספת. הוא מונע סגירת תחנות כוח פחמיות ותשלום קנסות פחם. הוא זול, יציב וזמין, בניגוד לרוח ושמש שהם יקרים ותזזיתיים. והוא מייצר הכנסות מסובסידיות.

ככה נוצרה ברית למען סבסוד העץ (הביומסה). הירוקים הם בעד כי זה "בר קיימא", חברות החשמל – בגלל שזה זול ואמין ומכניס, והממשלות בגלל שזה הדבר היחידי שנותן להם סיכוי לעמוד ב"יעדים" של 20% אנרגיה מתחדשת עד 2020. (אם קוראים לזה "מתחדשת").

בעבר היו תחנות כוח קטנות ליד מפעלים שיצרו נסורת ופסולת עץ, כדי לנצל את הפסולת. אבל, בשנת 2011 הסבו תחנת כוח גדולה בבריטניה (טילבורי ב') לעבוד כולה על לבני עץ - pellets. תחנה ענקית אחרת, דראקס, גם היא באנגליה, הודיע שהיא מסבה 6 יחידות ייצור מפחם לעץ. עבור שריפת העץ התחנה תקבל תעודות זיכוי לאנרגיה מתחדשת. חישבו שהתעודות האלה עשויות להכניס לתחנה, ב 2016, 550 מיליון ליש"ט לשנה, הרבה יותר מהרווח של 190 מיליון שהיה להם ב 2012.

צריכת העץ הולכת וגדלה, אירופה צרכה 13 מיליון טון עץ ב 2012, לפי המגמות העכשוויות היא תגיע ל 25-30 מיליון טון ב 2020. באירופה עצמה אין מספיק עצים – אז מייבאים אותם מקנדה ודרום אמריקה.  כך נוצרה תעשייה חדשה שלמה בארצות אלה, "יש מאין". מחירי העצים בעולם עלו עלייה גדולה. הדבר פוגע, כמובן, בצרכני עץ מסורתיים: תעשיית הרהיטים, הבניין והנייר.

האם הסובסידיות של שריפת העצים (סליחה, ביומסה) אכן גורמים לחסכון או הקטנה בפליטות הפד"ח, כמו שטוענים? כמובן שלא. מלבד הפליטות בתהליך שריפת העץ ישנן הפליטות בתהליך כריתת העצים, עיבודם ללבנים pellets והובלתם מעבר לאוקיינוס, בכמויות גדולות. מומחה חישב את עלות החיסכון בפליטות, במעבר מגז לעץ – ב 225 ליש"ט לטון. זאת בתנאי שיש בכלל חיסכון בפליטות בשריפת עץ בתחנת הכוח.

בשנים האחרונות המדענים הגיעו למסקנה שהחשבון הפשטני, הטוען שהפחמן הנקלט ביערות גידול שווה לפחם הנפלט משריפת העץ הכרות אינו מדויק. אפילו סוכנות הגנת הסביבה של אירופה עצמה אומרת: "ההנחה ששריפת ביומסה היא באופן עקרוני ניוטראלית מבחינת פליטות פחמן אינה נכונה, כי היא מתעלת שהשימוש באדמה לגידולי אנרגיה מחליף את השימוש באותה אדמה לגידולים אחרים, כלומר הפחמן היה נספג על דיד צמחים אחרים במילא".

פרופסור מאונ' פרינסטון חישב שכריתת העצים גורמת ל 79% יותר פליטות מאשר שריפת פחם, לאורך בתקופה של 20 שנה, ו 49% יותר לאורך 40 שנה. רק אחרי 100 שנה אולי יש חסכון בפליטות פחמן. אבל – אנו מנסים להקטין את הפליטות עכשיו, לא בעוד 100 שנה. אבל, לא צריך להיות פרופסור בפרינסטון כדי לתפוס עד כמה מזיק סביבתית, ואף מטורף הרעיון של שריפת עצים בקנה מידה גדול. רק הרעיון של שריפת המזון שלנו (אתנול) הוא יותר מטורף מזה.

אז אירופה שורפת כסף על סובסידיות שאינן חוסכות פליטות ואינן מקדמות טכנולוגיה חדשה להפקת אנרגיה. [ופוגעות קשות בסביבה].

טירוף.

יעקב

  

מארגרט טאצ'ר ז"ל – החממיסטית הראשונה

ראש ממשלת בריטניה לשעבר, מארגרט טאצ'ר, שהלכה לעולמה שלשום, נחשבה לעוף נדיר בנוף הפוליטי – מנהיגה שמרנית חממיסטית. האם זה נכון?

ידוע הוא שהחממיסטים (warmists) – פוליטיקאים ומדענים כאחד, שייכים כולם למחנה הפוליטי-אידאולוגי ה"ליבראלי"-פרוגרסיבי-שמאלני. מחנה זה מאמין ביכולת והחוכמה הבלתי מוגבלת של הממשלות להוביל את האנושות אל עתיד וורוד. הם אינם מאמינים ביכולתם של אנשים חופשיים למצוא את דרכם לבד, והם תומכים גדולים בהגדלת הסמכויות ותחומי הפעילות הממשלתיים, והגדלת המיסוי ההכרחי לשם כך. התיאוריה החממיסטית (על התחממות מסוכנת של כדור הארץ, מעשה ידי האדם) מתלבשת בול על מערכת האמונות האידיאולוגיות השמאליות, ונותנת להם הצדקה נוספת מדוע חייבים להגדיל את הפעילות הממשלתית – ולהעבירה אפילו לפעילות ברמה של ממשלה עולמית (או"מ).

השמרנים-ליברטארים, לעומת זאת, ספקנים. הם אינם מאמינים בחוכמה היתירה הגלומה בממשלות או פוליטיקאים, ובפעולה קולקטיבית, וביכולת פוליטית לנווט את האנושות למקומות טובים. ההיפך, הם חוששים מהפוטנציאל של הממשלות לפגוע ולהזיק כפי שהוכח מעל ומעבר, בייחוד במאה ה 20. לכן הם דוגלים בהגבלת סמכויות הממשלות, צמצום גודלן ופעילותן, הורדת המיסוי, ושריון חופש האדם והאזרח – מול סכנת כפייה ממשלתית. החממיסם הוא לדעתם כלי לתירוץ וקידום האידיאולוגיה ההפוכה.

אחרי סקירה פילוסופית קצרה זו אנו מגיעים למרגארט טאצ'ר. היא הייתה אולי ראש המדינה הראשון בעולם שהתריע על סכנת ההתחממות הגלובאלית. היא נשאה הרצאה, ביוזמתה, בפני הרויאל סוסייטי בבריטניה, ב27 לספטמבר 1988, אליהם פנתה כמדענית. היא הייתה בעלת תואר בכימיה מאוקספורד, אך עבדה בתור כימאית רק 3 שנים לפני שפנתה למשפטים (תואר נוסף) ולפוליטיקה. היא אמרה שחייבים להקטין את פליטות המזהמים מתחנות הכוח, יעלה כמה שיעלה, הבריאות של הכלכלה והסביבה כרוכים יחד, הטיפול בסביבה אינו אבן רחיים על צוואר הפיתוח הכלכלי, אלא חלק בלתי נפרד ממנו. חייבים לעבור לשיטות פיתוח ברות קיימא. כעבור שנתיים אמרה, בנאום באו"מ, שחייבים להמשיך בפיתוח כלכלי כדי ליצור את המשאבים הנחוצים כדי להגן על הסביבה. "אנו זקוקים לצמיחה שאינה הורסת את כדור הארץ ומשאירה אדמה חרוכה לילדנו".

אלו מילים כדרבנות, אבל נראה בבירור שהיא לא מבחינה בין הזיהום האמיתי, שבו באמת יש צורך לטפל, לבין פליטות הפד"ח שאינן זיהום. כמו הרבה אנשים עד היום, היא כורכת הכול ביחד.

הרעיונות הסביבתיים שלה הושפעו מסיר קריספין טיקל, פעיל סביבה, בעל תפקיד בכיר במשרד החוץ, ויותר מאוחר – שגריר בריטניה באו"מ. קריספין כתב ספר בשנת 1977, בו התריע על סכנות שינויי האקלים בגלל התקררות גלובאלית, ורק מאוחר יותר עבר להיות חממיסט. טיקל מודאג בעיקר מריבוי האוכלוסין, והוא חבר באגודה לבקרת האוכלוסין Population matters. לדעתו – כמות האוכלוסייה הרצויה עבור בריטניה היא 20 מיליון (אוכלוסייתה כעת 71 מיליון).

טאצ'ר גם הושפעה מסיר ג'ון הוטון, שהיה אז ראש המט-אופיס. בעזרת טאצ'ר הוקם ה IPCC, וסיר ג'ון הועמד בראשו, בשנת 1988. שלושת הדוחות הראשונים של ה IPCC שנכתבו בהנהגת ג'ון הוטון קבעו את הטון החממיסטי הקיצוני של ה IPCC.

מאוחר יותר, טאצ'ר הבינה את טעויותיה וחזרה בשאלה – כלומר נעשתה ספקנית. היא הבינה את הגוזמאות של החממיזם, והתבטאה נגדן. בספר זיכרונותיה "מדיניות" Statecraft שהתפרסם בשנת 2003 גינתה את הגוזמאות הבלתי הגיוניות של החממיזם. היא מביאה ציטוט מהנשיא קלינטון שאמר לעמיתו הסיני: "אתם (הסינים) תתעשרו כמונו, ואז כול סיני ירצה לנסוע במכונית במקום באופניים. זה יעשה את העולם מקום יותר מסוכן בשביל כולם". סגן הנשיא גור אמר: "האנושות מכורה לצריכת יתר של כדור הארץ עצמו. אם לא נשנה באופן דרמטי את התרבות שלנו ואת דרכי החשיבה על הקשר בין האנושות לכדור הארץ – ילדינו יירשו אדמה חרוכה". ואילו שר החוץ הבריטי, רוברט קוק (מהלייבור) אמר: "החובה הקדושה ביותר המוטלת עלינו (הבריטים) היא להגן על חופינו, אולם האיום הגדול והמיידי שמאיים על חופינו הוא הים".

מסכמת טאצ'ר:

"העובדה שפוליטיקאים מנוסים יכולים לאמור כאלה דברים מגוחכים – ואיש אינו מעיר להם על כך – מלמד על העוצמה שבה הדוקטרינה הדוגמטית של שינויי האקלים השתלטה על המעמד הפוליטי שבמרכז-שמאל".

שורה תחתונה: היא מעדה, ונסחפה בהיסטריה החממיסטית בסוף הקדנציה שלה (1988), בלי להבחין בין נזקים סביבתיים של ממש, לכאלה שהם רק ספקולציה קלושה. בתור בעלת השכלה מדעית היא הייתה צריכה לדעת יותר טוב. אבל, היא עצמה הצטערה על שבזבזה זמן בלימודי כימיה. זה לא היה הצד החזק שלה, והלימודים לא עזרו לה כאשר היא נזקקה לשיפוט עצמי בנושא האקלים.

ה"החזרה בשאלה", בספר הזיכרונות, לא תיקנה את הנזק שנעשה.

יעקב 

משמידי העטלפים.

מי שמשמיד מיליונים של עטלפים הן תחנות הרוח.

העטלף הוא חיה מוגנת, והשמדת עטלפים אסורה בחוק (בארה"ב). לעטלפים תפקיד מאד חשוב בהדברה טבעית של חרקים מזיקים לחקלאות ויתושים. פגיעה בעטלפים גורמת נזק לחקלאות, ירידה ביבולים, וריבוי ביתושים שעלולים להעביר מחלות לבני אדם.

יש הרבה זנים של עטלפים. הזן בתמונה נקרא "עטלף אינדיאנה"

בג'ורג'יה נצפה עטלף ישן על עץ (הם ישנים ביום) בתוואי מתוכנן של כביש חדש. בניית כבישים בעלות 460 מיליון דולר נעצרה, והוטל על הבונים לערוך סקר השפעה סביבתית, כולל סקר עטלפים. סקרים אלה עולים כ 8-12 מיליון דולר ועלולים לעכב את סלילת הכבישים בחודשים ואף שנים. כול זה בגלל החשיבות של העטלפים, והחוק האוסר לפגוע בהם.

מי פוגע בעטלפים באין מפריע, במיליונים רבים של עטלפים, הן תחנות הרוח. מסתבר שהן קוטלות את העטלפים לא רק באמצעות פגיעה ישירה של הפרופלור בחיה, אלא באופן יותר גורף. מאחורי הרוטורים, המסתובבים לעיתים במהירות 250 קמ"ש, נוצר אזור של לחץ אוויר נמוך. העטלף חיה רגישה, ואם הוא נקלע לאזור הזה כלי הדם בריאותיו מתפוצצים והוא מת. חוקר אחד מעריך ש 45 אלף הטורבינות המותקנות ברחבי ארה"ב קוטלות 39 מיליון עטלפים בשנה, בהתבסס על ספירת העטלפים המתים בחווה אחת של טורבינות.

למרות הזוועה והנזק הזה – תחנות הרוח מקבלות הגנה וחיסיון. לא רק שאין מעמידים את המפעילים לדין על קטל העטלפים, אלא מאשרים בניית תחנות רוח בלי בדיקה של הנזק הסביבתי שהן עלולות לגרום. יותר מזה –  מסבסדים סבסוד עמוק, ואף מאלצים בחוק את ההתקנה של המפלצות על ידי קביעת מנדטים לאנרגיה מתחדשת, הקיימים ב 30 מדינות ממדינות ארה"ב, ובכול אירופה.

תחנות הרוח פוגעות, כמובן, לא רק בעטלפים. הן גם קוטלות עופות גדולים, בדרך כלל עופות דורסים כמו נשרים, שהם עופות נדירים ומוגנים. הרעש (זמזום) בתדר נמוך שהטורבינות פולטות פוגע בעופות וחיות ומבריח אותן מההביטאט שלהן.

הטורבינות גם גורמות נזקים ניכרים לבי האדם: נזק של פגיעה בנוף, נזק רעש, זמזום והריצוד של האור. בתים שנמצאים קרוב לתחנות רוח מאבדים את ערכם, כי איש לא מוכן ולא יכול לחיות בקרבת המפלצות.

דו"ח מאד מקיף על נזקי תחנות הרוח וחוסר התועלת שלהן כלול בחוות דעת  שהוגשה לבית המחוקקים של מדינת צפון קרוליינה, לקראת דיון בהצעת חוק שנועדה לבטל את המאנדטים לשימוש באנרגיה מתחדשת.

כול הנזקים האלה אין שום תועלת בצידם. תחנות הרוח מפיקות מעט אנרגיה, ומעל לכול – אינן עוזרות כמעט בהפחתת פליטות הפד"ח, ועולות ביוקר. פירוט רב של העובדות תמצאו בדו"ח שלמעלה ובקישורים הרבים שבו.

ההתקנה של 45 אלף טורבינות בארה"ב, וכמות דומה באירופה, נעשתה ונעשית כולה מתוך פאנאטיות כמו-דתית, על סמך רגשות בטן שאנרגיה מתחדשת זה "טוב", תוך התעלמות מוחלטת מהעובדות הפיסיות, והכלכליות.

עכשיו כול הירוקים כבר מבינים את השטות והנזק שבמנדטים של האתנול (שריפת המזון). רוב הירוקים מתחילים גם להבין את הנזק שבתחנות הרוח. היום הם מודים שרצוי להקים את הטורבינות בים, שם הן גורמות פחות נזקים. אבל, כמו עם האתנול, התקנתן של עשרות אלפי טורבינות יבשתיות מזיקות נמשכת, כמו שנמשך הנזק של 90 אלף הטורבינות שכבר הותקנו.

יעקב

  

האם גרמניה הורסת את הסביבה כדי להציל אותה?

זאת השאלה בכותרת של מאמר ב"שפיגל" (אנגלית) המספר על הפגיעות הרבות בסביבה בשם האנרגיה הירוקה. [אני אומר: בשם אשליית האנרגיה הירוקה].

 בתמונה רואים בירוא והרס פס רחב של יער עתיק, טבעי, כדי להעביר קווי תמסורת של מתח גבוה עבור חשמל מופק מטורבינות רוח.

מרטין קייזר, מומחה יערות בגרינפיס, מבכה את כריתת העצים והרס של יערות עתיקים של עצי אשור במדינת הסה, בגרמניה. עצים ויערות קולטים פד"ח, כריתתם גורמת לפליטות פד"ח. "זהו אסון של מדיניות אקלים" אומר קייזר. את כריתת העצים מבצעת חברה ממשלתית השייכת למדינת הסה. העץ משמש להפקת חשמל, או יותר נכון: שורפים אותו בתחנות הכוח, במקום פחם, כי העץ הודבק לו שם תקין-פוליטית: "ביומסה" ומאחר והוא הוכרז "אנרגיה מתחדשת" הוא מקבל סובסידיות, בעוד על שריפת פחם משלמים קנסות (מכסות פחם). על ידי שימוש בעץ, גבולות הקיימות נפרצו זה מכבר, אומר קייזר. לא צריך מומחה ייעור כדי להבין שכריתת יערות עתיקים (המעטים שעוד נשארו באירופה) היא פגיעה חמורה בסביבה. (קייזר עצמו היה במשך שנים רבות ראש מחלקת האקלים בגרינפיס, סניף האמבורג).

פגיעה אחרת: שטחי מרעה ועשב טבעי הפכו לים של שדות תירס, שמגדלים אותו בשביל אתנול. הגידול נעשה בשיטות אינטנסיביות תוך שימוש רב בדשנים כימיים ומדבירי מזיקים.

שטחים נרחבים של טבע הופכים לשטחים של מתקנים תעשייתיים – תחנות רוח ופאנלים סולאריים וקווי ממסר זרועים בכול מקום.

אפילו מפלגת הירוקים החזקה בגרמניה מתחילה להבין את ההרס הסביבתי הגדול שנגרם על ידי תכנית האנרגיה הירוקה של הממשלה. חברים במפלגה אומרים: "חייבים להתנגד לפיתוי להקריב את הסביבה לצורך מניעת שינויי אקלים. שימור הסביבה הטבעית היא מטרה לא פחות נעלה". בעבר הירוקים נלחמו נגד פרויקטים של פיתוח, כדי לשמר את הסביבה הטבעית של מיני חי ולהציל אותם מהכחדה. כעת מוצאים עצמם מרבית הירוקים תומכים בפרויקטים שהורסים את הסביבה – בשם האנרגיה הירוקה... כך למשל תמכו הירוקים בהקמת חווה של פאנלים סולאריים בשמורת טבע, כ 100 ק"מ מברלין, בה קוננו יותר מ 200 מינים של ציפורים נדירות. שטחים נרחבים של עצי אורן טבעי נכרתו כדי לאפשר העמדת הפאנלים.

דבר דומה קרה במדינת באדן-וורטנברג, שמושלה שייך למפלגת הירוקים. הוא תומך בתכנית להקמת 2500 תחנות רוח, ואף העביר חוק הפוטר אותן ממגבלות סביבתיות, ומאפשר להקימן בתוך שמורות טבע. בעיות חמורות של פגיעה בסביבה נגרמות על ידי כבלי ממסר של אנרגיה – הנחוצים כדי להעביר את האנרגיה הירוקה ממקום למקום.

שר הסביבה בגרמניה, פטר אלטמייר, מדבר גבוהה, גבוהה על האנרגיה הירוקה אבל שכח לגמרה מהסביבה שעל שימורה הוא מופקד. חסידי הסביבה במשרד עצובים. "בתהליך קבלת החלטות לא שומעים בקולנו. נושא שימור הסביבה לא נמצא באג'נדה של השר, רק האנגריה הירוקה".

התופעה של הרס הסביבה בשם האנרגיה ירוקה (יותר נכון: בשם האשליה של אנרגיה ירוקה) היא ממש מדהימה. והיא לא משיגה שום תועלת...

יעקב

בזבוז האנרגיה והכסף בגרמניה.

גרמניה היא הארץ הכי "ירוקה" במובן של אנרגיה מתחדשת. יש בה (כפי שסיפרנו כאן) כ 23 אלף תחנות רוח ומעל למיליון פאנלים סולאריים. אלה הוקמו בשיטת "יעלה כמה שיעלה", דהיינו שיטת התעריף הגבוה המובטח על ידי הממשלה ל 20 שנה, וכן בשיטת המנדטים – חברות החשמל חייבות לקנות מהיצרנים כול קוט"ש שמיוצר כאשר הרוח נושבת או השמש זורחת. הנשמות הירוקות הטובות טוענות שגרמניה מייצרת 25% מהחשמל שלה ממקורות מתחדשים. ( רק חצי מזה זה שמש ורוח, השאר הידרו ושריפת עצים, שהדביקו להם את השם המפוצץ "ביומסה").

יש בעיה עם מקורות החשמל הירוקים התזזיתיים, שמייצרים חשמל בצורה לא רציפה ובזמנים בלתי ניתנים לצפייה מראש (כאשר הרוח נושבת). הבעיה היא, שכדי להבטיח אספקת חשמל סדירה חייבים להפעיל תחנות כוח לעומס בסיס, גרעיניות ופחמיות שפועלות רצוף באמינות גבוהה, ולא ניתן להדליקן ולכבותן לפי גחמות הרוח. אז, כאשר הרוח כן נושבת נוצרים עודפים גדולים של חשמל מיותר, שעלול לשרוף את הרשת. "פתרון" אחד מצאו בבריטניה: משביתים את תחנות הרוח, אבל ממשיכים לשלם להם עבור החשמל שהן לא מייצרות, לפי ההתחייבות החוזית והחוקית כלפיהם.

בגרמניה (ובדנמרק) מצאו, בנוסף,  פתרון אחר – מייצאים את החשמל. גרמניה אינה אי, כמו בריטניה, ורשת החשמל שלה מחוברת לשכנותיה, כמו פולין, צ'כיה, צרפת והולנד. גרמניה ייצאה, בשנת 2012, 66.6 טרוואט"ש , וייבאה רק 43.8, כלומר היה ייצוא נטו של 23 טווט"ש. פתרון יפה מאד, אז מה הבעיה ? הבעיה היא המחיר. גרמניה משלמת ליצרנים הירוקים תעריף גבוה מובטח של 18 סנט של אירו, בממוצע, לקוט"ש (כ 90 אג), בעוד היא מוכרת את החשמל לשכנותיה במחיר השוק, המשתנה בכול רגע, אבל הוא בממוצע כ 5 סנט לקוט"ש (כ 25 אג).

שורה תחתונה – גרמניה מסבסדת את החשמל שהיא מוכרת לשכנותיה (מאמר בגרמנית) בסכום של 3 מיליארד אירו לשנה.

הדבר גם מאשר את הטענה של מומחים שלא ניתן לשלב תחנות רוח תזזיתיות ברשת חשמל יציבה מעל לאחוז מסוים. כלומר – לא ניתן להזין יותר מ 10 או 15% מהצריכה מהרוח מבלי לפגוע ביציבות האספקה לצרכנים. גרמניה, המייצרת הרבה חשמל מהרוח חייבת להיעזר בשכנותיה, כלומר כמעט בכול אירופה, כדי לאזן את הרשת. הייבוא של 43 טווט"ש חשמל גם מלמד שגרמניה נעזרת בתחנות הכוח הפחמיות והגרעיניות של שכנותיה כאשר הרוח לא נושבת, כלומר – היא נמצאת במצב שיש זמנים בהם היא אינה מסוגלת לספק את כול החשמל שדרוש לה, כלומר – אספקת החשמל תלויה בחסדים של השכנים. מה יקרה אם השכנים יחליטו, כמו גרמניה, לסגור את תחנות הכוח הגרעיניות?

החלום הרטוב הירוק של אספקה של אחוזים ניכרים מהצריכה ממקורות ירוקים פשוט בלתי אפשרי מבחינה טכנית, שלא לדבר על הצד הכלכלי. לכן, כול בזבוז הכסף האדיר הזה אינו יכול להשיג הפחתה של ממש בפליטות, ואכן, אין הפחתה של פליטות, וכול הבזבוז לשווא. שר הסביבה בגרמניה קורא להפחתה של הסובסידיות הירוקות, אבל, בלתי אפשרי לברוח מהחוזים שכבר נחתמו, ל 20 שנה.

יעקב

שחיתות מכסות הפחם באירופה.

ההיסטריה החממיסטית הולידה הרבה תכניות ממשלתיות, מ"מוזרות" עד מטורפות. אחת היותר כושלות (בהכרח) היא תכנית מכסות הפחם הסחירות, שפועלת באירופה כבר כמה שנים. מאמר ארוך ב"שפיגל" מתאר את הכישלון הידוע מראש של התכנית.

התכנית, ETS  ( emissions trading sheme ) פועלת בערך ככה: בסביבות שנת 2005-6 הקימו כול מדינות האיחוד האירופי מנהלות פחם, כדי לנהל את חוק מכסות הפחם הסחירות שהתקבל בפרלמנט האירופי. אלפי פקידים נשכרו (כולל מנהלים לשכות והטבות מפליגות) כדי לנהל פרויקט חשוב זה. במשך כמה שנים הסתובבו הפקידים וזיהו את הפולטים הגדולים, תחנות כוח ומפעלי תעשייה. 11,000 פולטים נרשמו, וכול אחד מהם קיבל בחינם מכסות פליטה על פי “קריטריונים” , כלומר – על פי כמות הפליטות שלו באותו זמן ועל פי הכוח הפוליטי והקישורים.

הרעיון היה שבהמשך, כול הפליטות (כלומר כול שימוש באנרגיה) ייעשו רק על פי המכסות. מפעלים חדשים  יצטרך לקנות מכסות מאלה שקיבלו מכסות ואינם משתמשים בהן.

מראש היה ידוע שה"פולטים הגדולים" יוצרים רק כ 40% מהפליטות, שאר הפליטות מיוצרות על ידי התחבורה והחימום/מיזוג של הבתים – אבל אלה לא נכללו בתכנית המכסות.  כלומר – היה ידוע מראש שהתכנית, גם אם תצליח, לא תשיג הקטנה גדולה בפליטות. אבל, העיקר, לעשות "משהו" ולהרגיש טוב בבטן. והמטרה העיקרית כן הושגה – ליצור עוד בירוקרטיה ועוד משכורות לאוכלי חינם המקושרים פוליטית.

אז בא המשבר הכלכלי של 2008 ומפעלים רבים נסגרו ברחבי אירופה, חלקם עברו למדינות כמו אסיה ודרום אמריקה בהן אין מכסות פחם, וגם ההוצאות האחרות (כמו מיסים) יותר קטנות. באירופה נוצר עודף גדול של מכסות פליטה שהוריד את מחירן עד 4 אירו לטון, כלומר קרוב לאפס. במחיר כזה כדאי לתחנות כוח ומפעלים לעבור לשריפת פחם, כי הגז (שפליטותיו חצי מהפחם) יקר מאד באירופה. אז – אירופה עוברת לפחם, ומגדילה את הפליטות....

אבל – זה רק פסיק קטן, השחיתות הגדולה טמונה בחלק אחר של התכנית הנקרא סד"מ - "Clean Development Mechanism" (CDM). (שמות מפוצצים יש עבור כול שטות). לפי התכנית יכול מפעל להשקיע באמצעים למניעת פליטות במקום אחר, למשל במדינות המתפתחות, ואז הוא מקבל "זיכוי פחם" כלומר – עוד מכסות פחם לפליטה בארצו.

הנה דוגמה: חברת החשמל RWE, מהגדולות בגרמניה, סיפקה 30,000 תנורי ברזל, במתנה לתושביה העניים של טנזניה. בתמורה קיבלה מכסות פחם בשיעור 1.5 מיליון טון. טענתם שהכושים יוכלו לשרוף בתנורים "ביומסה" (כלומר עצים) במקום פחם. "ביומסה" מסווג כ"דלק מתחדש". לכן, הם טוענים שהתנורים מקטינים את הפליטות. לא חשוב שהכושים – חלקם מכרו את התנורים, ואחרים ממשיכים לשרוף בהם פחם. ולא חשוב שלא חישבו את פליטות הפחם בתהליך ייצור התנורים והובלתם לטנזניה, וגם לא את הפליטות שיוצרים עובדי RWE  בטיסותיהם התכופות לשם, וגם חברת הייעוץ ש"אישרה" את עובדת החיסכון בפילטות. כול העסק של ה"סליחות" (indulgences) הוא קרקס מגוחך. כול תעשיית ה"סליחות" הזאת צמחה לעסק ענקי, בעל מחזור של 90 מיליאר אירו לשנה, המעסיק מומחים "מאשרים", מעריכים, מאכרים, מתווכים, היוצרים פרויקטים יותר ויותר אבסורדיים. אווה פילצמוסר מאוסטריה,  אשר הקימה ארגון של מתנדבים הבודקים את התכנית, אמרה שכולה כישלון והונאה. (קראו ב"שפיגל", באנגלית,  פרטים רבים נוספים).

נוכח המחיר הנמוך של מכסות הפחם שוקל הפרלמנט האירופי החלטה להקטנת המכסות, אבל, כמובן, בעלי המכסות (מפעלי תעשייה גדולים) מתנגדים בחריפות, הם לא מוכנים להסכים לצמצום במכסות שבידיהם.

תכנית מכסות הפליטה הסחירות היא מפלצת בירוקרטית מושחתת שמוציאה עשרות מיליארדי אירו לשנה, מבלי לתרום כלום למטרה לשמה הוקמה: הקטנת הפליטות. עוד מעשה טירוף של ההיסטריה הירוקה.

יעקב