"לא עושים מספיק."

אנו לא עושים מספיק כדי למנוע התחממות גלובאלית הרת האסון. זה הקונצנזוס של ה IPCC  ומרבית דעת הקהל העולמית. ככה, למשל אומר מאמר מערכת בבלומברג: " העובדה שהעולם אינו נוקט צעדים משמעותיים בנושא שינויי האקלים תיראה בעתיד כשגיאה החמורה ביותר של ימינו". עוד בוכים מדעני האקלים שהם סובלים מכשל בתקשורת ולא מצליחים להעביר את המסר – המסר על חומרת האסונות הצפויים.

הדבר פשוט לא נכון. המסר המפחיד הועבר ונקלט, הרבה מעבר למה שמוצדק מבחינה מדעית. העולם המפוחד (ללא סיבה מספקת) נוקט צעדים מאד כבדים, הוא מוציא 360 מיליארד דולר לשנה – סכום אדיר – למלחמה בהתחממות גלובאלית. זה מעל ומעבר למה שניתן לעשות. אז מה הסיבה להמשך הטפות המוסר ש"לא עושים מספיק" ?

הסיבה פשוטה:  פליטות הפד"ח ממשיכות לעלות בקצב מוגבר, כאילו לא נעשה כלום. ההנחה היא שאילו עשו "מספיק" היו הפליטות יורדות. מאחר ולא ירדו – סימן שלא "עשו מספיק". מאחורי זה מסתתרת לוגיקה שגויה: המחשבה שאנו (בני האדם) מסוגלים לעשות כול דבר, שאנו אומניפוטנטים (כול יכולים). לכן – אם הפליטות לא יורדות – זה סימן שלא עשינו מספיק, לא התאמצנו מספיק, לא רצינו מספיק, כי אנו מסוגלים להוריד את הפליטות אם רק נרצה. הכשל של הורדת הפליטות  הופך לכשל מוסרי – נכשלנו בלעשות את הטוב בעיני ה'.

אבל אנחנו איננו כול יכולים, אנו חיים בעולם שבו שולטים חוקי הטבע הפיסיקה והמציאות המטילים סייגים למה שאפשר ומה לא. אנו לא חיים בעולם הדמיון שבו הכול אפשרי. בעולם המציאות לא קיימים מקורות אנרגיה בלתי מזהמים ובלתי מזיקים. אנו צורכים כמויות אדירות של אנרגיה, כול הרווחה של הקיום האנושי מבוססת על אנרגיה. אין לנו, כרגע, אפשרות להתקיים ללא האנרגיה הפוסילית היוצרת פליטות. אולי ימצאו בעתיד מקורות אנרגיה בלתי פולטים (ואולי לא), אבל אנחנו איננו אלוהים, איננו מסוגלים לפתור את הבעיה על ידי שנגיד "יהי אור".

אבל, כאשר טוען ה IPCC  והחממיסטים ש"לא מעשה מספיק" – יש להם כוונות נוספות. בואו נראה מה הם היו רוצים שייעשה, שעוד לא נעשה.

הדבר הראשון הוא הסכם בינלאומי (מחייב!!) לצמצום הפליטות, או קיוטו ב'. הסכם הוא כמובן מלל, לרוב מלל ריקני, כמו קיוטו א'. הסכם בינלאומי אינו מקטין הפליטות. אבל ההסכם הבינלאומי הופך, מבחינתם, למטרה בפני עצמה. הם אוהבים מילים, אולי אפילו יותר מהורדת הפליטות. יש להם הרגשה מאד טובה, מין חמימות אידיאולוגית בבטן, אם "כול העולם" מתכנס ומצהיר הצהרות חגיגיות. למילים יש ערך סמלי מעבר לתוצאות המעשיות שנגזרות מהן (תוצאות בלתי קיימות). הסכם קיוטו למשל – לא הביא לשום ירידה בפליטות, כלום, אפס, כמו שה IPCC  מאשר בדוח שלו, אבל – המחנה האידאולוגי של החממיסטים מאוהב בהסכמים בינלאומיים, במילים עצמן, בלי קשר לפליטות.

הדבר השני שכול החממיסטים רוצים ועוד לא נעשה הוא מס פחם או מס פליטות. כבר יש מס פחם באירופה ובאוסטרליה, ובמדינות נוספות, אבל לא בארה"ב, ולא ברמה עולמית, ולא "מספיק". ( בכול העולם יש מיסים על דלק, שזה, כמובן, מס על פליטות או על פחם, אבל זה לא מספיק).  אף פעם אין "מספיק" בנושא המיסים, במחנה אידאולוגי זה. האם המס יקטין את הפליטות? איך יקטין? המס אינו מספק אנרגיה ואינו מקטין פליטות. הדבר היחידי שיכול להקטין פליטות הוא מקור אנרגיה בלתי פולט – אבל המצאה טכנולוגית זו עדיין לא קיימת בעולם המציאות. אבל, החממיסטים אוהבים מיסים, כמו שהם אוהבים מילים ריקות, זו אהבה אידיאולוגית, בלי קשר לתוצאה המעשית של הפחתת הפליטות (או העדר תוצאה זו).

הטענה וההנחה של החוגים החממיסטים או הירוקים שניתן בקלות להפחית פליטות, ואם לא הופחתו – הדבר מעיד על כך ,שלא נעשה מספיק", כלומר על כשל מוסרי שלנו היא הנחה מעולם של פנטזיות אידאולוגיות מנותק מהמציאות. האם ניתן להקטין פליטות? כן, אבל לא בקלות, כמו שמנסים לתאר. למשל – על ידי איסור כול הטיסות... אבל על כך בקטע נפרד.

יעקב

"עדיין אפשר להציל את העולם"

בכותרת אופטימית זו מדווח וואינט על פרסום הפרק השלישי בדו"ח האחרון (5) של ה IPCC. (קישור להודעה לעיתונות שלהם, קישור לסיכום המנהלים). זהו הפרק האמור לענות על השאלה "מה צריך לעשות".

תשובתו: להיות ילדים טובים ולהפחית את הפליטות. איך מפחיתים את הפליטות? לאלוהים הפתרונים. לנו, לבני האדם, אין פתרון – אין אפשרות טכנית להפחית את הפליטות, עובדה. אבל, האו"מ (כלומר ה IPCC ) ממליץ שננסה בכול זאת, ושנתאמץ יותר ולא יהיה סופנו רע ומר וסוף העולם יגיע, כפי שהוסבר בפרק הקודם (impacts ). "המומחים טוענים שמדינות העולם עדיין יכולות למנוע את ההשלכות החמורות של שינויי האקלים אם יפעלו במהירות ובאגרסיביות לקצץ את פליטת גזי החממה." מהירות... אגרסיביות... בסדר... אבל מה לעשות? אין תשובה. תשובתם:

However only major institutional and technological change will give a better than even chance that global  warming will not exceed this threshold

תרגום לעברית: בלה... בלה... בלה... שום דבר מעשי.

בחלק הראשון מגלה לנו הדו"ח שפליטות גזי החממה (בעיקר פד"ח) עלו בקצב מהיר בעשור 2000-2010, בקצב של כ 2.2% לשנה, בקצב מהיר יותר מאשר בכול העשורים הקודמים. הם גם יודעים את הסיבות לכך – גידול באוכלוסייה וברמת החיים. כולנו יודעים זאת, לא זקוקים ל 235 מומחי או"מ מ 57 מדינות שיספרו לנו את המובן מאליו. אוכלוסיית העולם הענייה רוצה לשפר את רמת החיים, לשם כך היא בונה מאות תחנות כוח פחמיות בהודו, סין ושאר העולם. הם גם קונים מאות מיליונים של מכוניות, נמאס להם ללכת ברגל או לרכב על חמור. הם לא מוכנים לשבת בעוני ובחושך, ומקורות אנרגיה אחרים אין.

מה שצריך (כדי להציל את כדור הארץ) – אומר ה IPCC  הוא קיצוץ של 40-70% בפליטות פד"ח עד אמצע המאה, וביטולן המוחלט עד סוף המאה.

בסיכומו של דבר לא אומר הדו"ח שום דבר, לא משהו חדש ולא משהו ישן, מעבר לאמירה הכללית ש"צריך להקטין את הפליטות". העניין הוא שנעשה כול מה שניתן כדי להקטין את הפליטות. העולם השקיע כ 360 מיליארד דולר לשנה ב 8-10 השנים האחרונות על מתקני "אנרגיה ירוקה (שמש ורוח), נבנו מאות אלפי טורבינות רוח ומיליוני פאנלים סולאריים, בעיקר באירופה וארה"ב, אבל גם במדינות אחרות. אפשר לאמור שנעשה כול מה שניתן לעשות  (באופן מעשי) – לפחות בחלק מהמדינות, כמו למשל גרמניה. הבעיה היא התוצאה. למרות כול ההשקעה והמתקנים, הפליטות המשיכו לעלות, בקצב הכי מהיר בהיסטוריה (כמו שהם מציינים), ולא רק הפליטות העולמיות, אלא אפילו הפליטות של גרמניה – המדינה שעשתה הכי הרבה למען קיטון הפליטות, עשתה כול מה שניתן, בלי לחסוך כסף בכלל.

הפרק הזה, כמו קודמיו הוא המשך של דיבורי סרק ללא תועלת. ממשיכים עם ההפחדות על סוף העולם, שחסרות בסיס ממשי, ושידול לעשות יותר – מבלי לציין מה לעשות (להקטין פליטות ... אבל איך?).

סטיב כהן, מנהל מכון האדמה באונ' קולומביה, כתב מאמר: "לטפל במשבר האקלים ללא היסטריה". במאמר הוא אומר שגם אם נכון שההתחממות הגלובאלית עלולה לגרם למחסור במזון, עקירה של אנשים וסכסוכים אלימים (כמו שמתריע IPCC  פרק 2), הרי העוני, שעלול להיגרם בגלל צעדי הפחתת פליטות, עלול גם הוא לגרם לאותן תוצאות שליליות (רעב, עקירות, סכסוכים). הצרה היא שבעולמנו נצא קרחים מכאן ומכאן – גם עוני שנגרם בגלל בזבוז כסף על מתקנים שנועדו להקטין את הפליטות אבל לא עובדים, וגם עוני שנגרם על ידי ההתחממות הגלובאלית, שהמתקנים לא מצליחים למנוע.

אבל, הנזק של ההתחממות הגלובאלית הוא ספקולציה, ניחוש או נבואה, בעוד הנזק מבזבוז משאבים לסרק הוא ממשי ביותר.

יעקב

ה IPCC האם הדוח מתון או קיצוני ?

כמו שכתבנו, פתחו עיתונים רבים את התיקייה הקבועה של הפורנוגרפיה של האסונות – תמונות של אסונות טבע – שיטפונות, אדמה יבשה, בולענים ומה לא... כאשר דיווחו על דו"ח ה IPCC  האחרון. לא חשוב מה כתוב בדו"ח. העיתונאי לא טורח לקרוא אותו כי הוא יודע מראש מה יהיה כתוב. הוא משחרר כמות מסחרית של תמונות של פורנוגרפיה של אסונות, וטקסט מתאים על סוף העולם הקרב.  זה בדיוק כמו שהם משחררים כול יום כמות מסחרית של תמונות של דוגמניות בלבוש זעיר.  עיתונים צריך למכור – השיגרה ידועה.

אז מה כתוב בדו"ח ה IPCC? שאלה טובה. תלוי איפה מסתכלים כי הדו"ח גדול, ויש בו (בכוונה) הרבה מכול דבר. אבל הבעיה העיקרית היא ניפוח בלתי מוצדק של האסונות בסיכום המנהלים – SPM  (summary for policymakers) . הסיכום מכיל 47 עמודים שנוסחו על ידי 200 נציגים ממדינות שונות, ש 120 מהם הם פוליטיקאים ולא מדענים. ה  SPM  הוא, אם כן, מסמך פוליטי ולא קביעת עובדות אובייקטיבית. בגלל הגוזמאות של ה SPM  התפטר פרופסור ריצ'רד טול מה IPCC  והסיר שמו מרשימת המחברים. הדו"ח המלא מכיל 2600 עמודים פלוס חומר נוסף, וחובר על ידי מאות מדענים שסקרו כ 73 אלף מאמרים מדעיים שפורסמו ב 7 השנים האחרונות. הטון של הדו"ח המלא מתון יותר, כפי שדיווחנו.

הנה כמה מהגוזמאות של ה SPM:

ה SPM  אומר שבמשך המאה ה 21 יעקרו יותר ויותר אנשים בגלל אקלים קיצוני ויהגרו למקומות אחרים ויהפכו לפליטים. לעומת זאת כתוב בדוח המלא: "הנבואות הנוכחיות על זרם גדול של מהגרי סביבה אינן נתמכות על ידי ניסיון העבר על התגובה לבצורות ושיטפונות. תחזיות לזרימה עתידית של פליטים הן חלשות. השימוש במושג "פליט אקלימי" הוא בעייתי מבחינה מדעית וחוקית". בקיצור: הנבואות הן קשקוש.

ה SPM  טוען ששינויי האקלים "מגדילים את הסיכון לסכסוכים אלימים". הדוח המלא כותב ההיפך: "המחקרים אינם מראים שיש קשר הדוק בין התחממות לסכסוכים אלימים". סכסוכים עלולים להיגרם דווקא על ידי ניסיונות להילחם בהתחממות, הגורמים למחסור. יש ניסיון ברור המראה שסכסוכים נגרמים בהקשר לחלוקת משאבי טבע.

ה SPM  מזהיר מפני פגיעה ביבולים, שעלולה להוביל לרעב, וטוען שההתחממות כבר גרמה לירידה ביבולים של חיטה, תירס, אורז וסויה. בדוח המלא נכתב שהטענות האלה אינן מתבססות על נתונים של יבולים ממשיים אלא על מודלים ממוחשבים. הנתונים הממשיים, עד כה, כפי שנאספו על ידי האו"מ, מראים עלייה גדולה ביבולים של כול התבואות. למשל – מאז 1960, היבול של תירס גדל פי 4 ושל חיטה – פי 3.

 ה SPM  טוען שנזקים ממאורעות קיצוניים הקשורים לאקלים כבר מורגשים, וייעשו יותר גדולים בעתיד. בדוח המלא נאמר שהטענות שההתחממות כבר גרמה גידול בנזקים "אינן מבוססות על שיטות מדעיות", והראיות ששינויי האקלים השפיעו על שיטפונות "הן לא חזקות". בדוח לפני שנתיים, ה IPCC  לא מצא ראיות שיש גידול בתדירות של הוריקנים וטורנדואים.

ה IPCC  ענה ל"מייל און סנדיי" וטען שהוא מטעה. ה"מייל" ציטט באופן סלקטיבי משפטים בודדים מהדו"ח המלא שמראים לכאורה סתירה ל SPM, אבל במקומות אחרים בדו"ח המלא יש ממצאים התומכים בסיכומי ה SPM. כמו שאמרתי – הדו"ח, על 2600 עמודיו, מנוסח בלשון חלקלקה ותוכלו למצוא בו מה שאתם רוצים, וגם את ההיפך. הדבר דומה לאותם 73 אלף מחקרים שעליהם מבוסס הדו"ח, בוודאי תוכלו למצוא בהם כול טענה אפשרית וגם הטענה ההפוכה. כאשר עוסקים בנבואה, הכול הולך...

דבר אחד ברור: זה לא מדע, זה משחק במילים ריקות.

יעקב

טקטיקה של הפחדה נכשלה

מדוע אין מדעני האקלים מצליחים להשפיע על המדיניות (על מעשי הממשלות) ? כלומר – מדוע אין הם מצליחים לגרום למנהיגי המדינות ליישם תכניות לצמצום הפליטות? זה בטח לא בגלל שהם לא מנסים. זאת אומר קלייב קרוק, עיתונאי בריטי ותיק, וגם עונה בהמשך:  בגלל טקטיקת ההפחדה שנועדה לכישלון.

[החממיסטים יש להם תמיד הרגשה שהם נכשלו ב"להעביר את המסר" על האסון האקלימי הנוראי שמתקרב. למה "נכשלו" ? כי  לא נחתם הסכם בינלאומי להפחתת הפליטות, וועידות האקלים ההמוניות הסתיימו בכישלון, והפליטות אינן קטנות. למעשה כן הצליחו החממיסטים היטב בהעברת המסר הפוליטי, עובדה היא שממשלות העולם, בעיקר באירופה וארה"ב מוציאות כ 360 מיליארד דולר בשנה על "הפחתת הפליטות" (כביכול). זה שאין הפחתה בפליטות – הסיבה לכך היא שההפחתה בלתי אפשרית, וכול ההוצאות הן הוצאות סרק על פעולות חסרות הגיון הנדסי-ממשי]

ה IPCC  פרסם זה עתה ערימה ענקית של חומר על ההשפעות impacts (כלומר הנזקים) של ההתחממות הצפויה. יש 30 פרקים, 2600 עמודים, נספחים וחומר נוסף, שנוצרו על ידי 243 "מחברים מתאמים מובילים", 66 עורכים, מ 70 ארצות, ו436 "מחברים תורמים" מ 54 ארצות. כול זה לא מצליח להזיז את המדיניות ודעת הקהל. פעילי האקלים (החממיסטים) מיואשים מהטיפשות של ה"מכחישים", מהציניות של יצרני האנרגיה וחוסר האונים של הממשלות והמוסדות הדמוקרטיים (אומר קרוק). הסיבה לכישלון, אומר קרוק היא חוסר התבונה הטקטית של קהילת מדעני האקלים (החממיסטים) ובני בריתם הפוליטיים.

הדו"ח האחרון של ה IPCC  מנוסח בצורה יותר זהירה מקודמיו, ובצדק. הוא נמנע מלנבא אסונות ספציפיים, שלא ניתנים לניבוי מדויק. הוא נמנע מלנבא מה שעשוי להתברר כבלתי נכון. הוא מדבר יותר על סיכונים, ופעולות זהירות – אלו הדברים שהידע המדעי החלקי מאד של האקלים מאפשר.

במקום להכיר בעובדות אלו הולכים פוליטיקאים, כמו למשל ג'ון קרי, ואומרים דברים מוגזמים ומופרכים כמו: "אם לא נפעל במהירות ובצורה דרמטית, המדע אומר לנו שצורת החיים שלנו בסכנה. הכחשת המדע היא פשע. המחיר של חוסר פעולה יהיה אסון". הדו"ח החדש של ה IPCC  אינו אומר דברים כאלה. המדע אינו מתנבא ואינו יכול להתנבא על אסונות ספציפיים, והמדע אינו יכול לאמור כמה כסף כדאי להוציא על "מניעה" – mitigation – לעומת כמה כדאי להוציא על הסתגלות – adaptation . המדע לא יכול להגיד מה הכי כדאי לעשות – זאת שאלה פוליטית-כלכלית.  מי שמעדיף דרך פעולה א' על פני ב' איננו "מכחיש מדע" ואיננו פושע, כמו שקרי אומר. (כול זה אומר קלייב קרוק).

האשמה למצב מסולף זה טמונה במידה רבה בידי המדענים (החממיסטים) עצמם, שבחרו להיות פעילים פוליטיים. הם עשו זאת, כנראה, מתוך תחושה כנה של פחד מהאסון המתקרב, אבל הם פגעו באמינות של עצמם. קשה להסתכל על פעיל פוליטית כמדען חסר פניות. ברגע שהם דוחפים מדיניות שאינה בתחום מומחיותם (למשל אנרגיה ירוקה) קשה לנו לקבל את טענותיהם המדעיות כאובייקטיביות וחסרות פניות. המדענים מאבדים מסמכותם ואמינותם כמדענים. וזה לא עוזר כאשר מדענים אחרים, המביעים ספקות, זוכים לקיתונות של השמצות ("מכחישים") ונזרקים מפורומים ומוסדות אקדמיים. אנו רגילים לעמדה לוחמנית מקוטבת (אנו נגדם) בתחום הפוליטיקה, אבל לא בתחום המדע.

חוקי הפוליטיקה שונים. פוליטיקאים עושים ספינים (משקרים) – זה חלק מעבודתם. אבל, ההתייחסות המזלזלת ("מכחישים מטומטמים, שאינם מבינים את המדע") והגידופים (הורסי כדור הארץ מחמת רדיפת בצע) – בוודאי אינה צעד פוליטי נבון ויעיל, המרחיב את הבסיס הפוליטי הדרוש.

עד כאן קליב קרוק. הנה סיכום שלי: החממיסטים ניצחו בוויכוח הציבורי. דעת הקהל העולמית מקבלת לחלוטין את העמדה החממיסטית על האסונות האקלימיים הצפויים. המדיניות החממיסטית מיושמת במלואה, ככול שניתן, לפחות במדינות המפותחות. הכישלון בהפחתת הפליטות אינו נובע מ"אי העברת המסר"  - הוא נובע מכך שלא קיים פתרון מעשי לבעיה. יחד עם זאת – זה במאה אחוז נכון שהמדענים החממיסטים הפכו לפעילים פוליטיים, והמסעות ההפחדה שלהם אינם מדע אלא עמדה אידאולוגית-פוליטית.

הכישלון של המדענים החממיסטים אינו ב"העברת המסר". הכישלון הוא בגוזמאות חסרות בסיס מדעי שהם מנסים למכור למען הגבר ההפחדה בכול מחיר. הכישלון הוא בהתנהגותם הבלתי מדעית.

יעקב

גרמניה לא מצליחה להפחית פליטות.

גרמניה היא המדינה הכי "ירוקה" בעולם – היא לוקחת הכי ברצינות ובהתלהבות את נושא האנרגיה הירוקה (ה"מתחדשת"), היא משקיעה בזה הכי הרבה מכולם – כ 100 מיליארד דולר לשנה. אנג'לה מרקל אישית מתלהבת מהרעיון והציבור כולו תומך בה. יש לגרמניה היעדים הכי שאפתניים, 40% הפחתה בפליטות עד 2020  (לעומת 1990), 80% עד 2050. היא עשתה כול מה שאפשר לעשות – לא התקמצנה ולא חסכה. גרמניה בנתה כ 23 אלף טורבינות רוח וכמיליון ורבע מתקנים סולאריים – כמויות אדירות.

ומה ההישגים של המאמץ וההוצאה האדירה? אפס, כלום. פליטות הפד"ח חדלו לרדת ואף החלו לעלות. הנה גרף המתאר את פליטות הפד"ח של גרמניה לאורך השנים האחרונות.

משרד הסביבה בגרמניה טוען שהפליטות הופחתו עד כה ב 23.8% והוא נמצא בדרך להשגת יעדיו. הם משקרים, לעצמם קודם כול. הם פשוט חיים בעולם של פנטזיות. מה שקרה הוא פשוט מאד – וזה ניתן לראות בגרף למעלה. הייתה ירידה גדולה בפליטות בשנים הראשונות אחרי 1990. 1990 היא שנת איחוד גרמניה, כאשר גרמניה המזרחית בוטלה. ההפחתה בפליטות לא נבעה ממעבר לאנרגיה מתחדשת אלא מסגירת בתי החרושת המזרחיים, המיושנים, המזוהמים ומזהמים שלא ייצרו שום דבר מועיל. זו כול הירידה בפליטות ש"הושגה"  עד כה בגרמניה, והיא לא קשורה כלל ב"אנרגיה מתחדשת" (אין דבר כזה...) . מרבית הכמות האדירה של מתקנים "מתחדשים" בגרמניה נבנו אחרי 2005, וכפי שאתם רואים בגרף, לא הביאו לשום ירידה בפליטות. הייתה ירידה קלה בשנים 2007-8-9 – שנבעה מהמשבר הכלכלי. המשבר הכלכלי גרם להפחתת הנסיעות בתחבורה, וסגירה או העברה של בתי חרושת לחו"ל. מאז 2009 יש עלייה מתמדת בפליטות בשיעור זעיר של כ 1.2% לשנה.

הגרף הזה מספר את כול הסיפור בצורה ברורה ומוחשית: ה"אנרגיות המתחדשות" (רוח ושמש) עוזרות כמו כוסות רוח למת. אין בכוחן להשיג הפחתה בפליטות. זה פשוט לא עובד. ה"יעדים" של גרמניה הם קשקוש רומנטי, חסר כול בסיס מציאותי – וכנ"ל כול מהפכת האנרגיה הגדולה שלה – ה energiewende. כול ההוצאה היא לריק. אז מה? הגרמנים בלתי שפויים? הייתכן? תסתכלו בגרף ותשפטו בעצמכם. הדבר היחידי שניתן לאמור לזכותם הוא: צרת רבים – חצי נחמה. מרבית הארצות האחרות נגועות באותן אמונות טפלות באנרגיה מתחדשת.

יעקב

דוח IPCC - הטון השתנה.

ה-IPCC פרסם את הפרק השני של הדו"ח מס' 5 שלו – הפרק על השפעות שינויי האקלים – impacts . זה הפרק שנועד להפחיד אותנו כמה שיותר, כדי לדרבן אותנו ל"עשות משהו", לא חשוב מה, לא חשוב כמה בלתי יעיל, רק ל"עשות משהו"  אחרת יהיה סופנו רע ומר (כלומר יהיה קץ העולם).

אבל, ניכר בדו"ח טון יותר מתון, ירידה ברמת הגוזמאות הבלתי מבוססות, הדגשה יותר גדולה של חוסר הוודאות והידע. הנה סיכום של העיתונאי הירוק פרד פירס על הדו"ח: (שנכתב עוד לפני מועד הפרסום הרשמי).

"היכונו לרע ביותר. איננו יודעים בדיוק מה יקרה, אבל זה יהיה אסון. ההתחממות הגלובאלית תגרום מלחמות, עקירת מיליוני אנשים ונזקים כלכליים בשיעור טריליארדי דולרים. אבל קוראים ששמים לב יבחינו בטון חדש, שונה במידה ניכרת מדוחות קודמים.  הדו"ח יותר צנוע בטענות על מה ידוע למדע ומה ניתן לחזות מראש, ומתעניין יותר כיצד ניתן  להפוך את החברה האנושית לחזקה או קשיחה או בעלות כושר הסתגלות טוב יותר. [רמז שלי: להפוך אותה לעשירה יותר, חברה עשירה מתגברת על קשיים...]

"הדו"ח גם מעמיד את סיכוני האקלים בסביבה הטבעית של הבעיות האחרות הניצבות בפני האנושות – כלומר – זו אינה הבעיה היחידה ולא הבעיה היחידה הראויה לתשומת לב ומשאבים.  הטון מוריד מרמת ההפחדה הצורמת, ונשמע יותר ריאלי.

האזהרות הספציפיות, כמו בצורת ואיבוד יבולים באפריקה, או הוריקנים יותר חזקים באטלנטי – שהיו בדו"ח הקודם משנת 2007, ולא היה להן בסיס מדעי מוצק, נעלמו מהדוח הנוכחי. [בינתיים התופעות שהזהירו מפניהם ב 2007 לא התרחשו...]. המדענים נוכחו (או הודו) שהיכולת שלהם לחזות מאורעות אקלים עתידיים, על בסיס אזורי, איננה טובה [כלומר אין להם יכולת, למרות שטענו בעבר ההיפך].

אז, בדו"ח הנוכחי, הטון יותר זהיר. [ממשיכים בהפחדות, אבל עם קצת פחות גוזמאות].  כותבים משהו פושר וחסר משמעות כמו: "ירידה במשקעים אפשרית באפריקה הצפונית, התחזית לחלק שמדרום לסהרה אינה ברורה..."  [אבל תדעו שיהיה אסון!]. "יהיו בעיות אספקת מים באפריקה, וירידה בתבואת היבולים" {איזו נבואה נועזת !]. הדו"ח אינו מתעסק בניבוי גודל הבעיה, אבל ממליץ לעזור לחקלאים אפריקאים לאמץ טכניקות חקלאיות יותר מתקדמות". {למה לא? מה רע? ומה זה קשור לאקלים? טכניקות גידול יותר טובות תמיד עוזרות].

בדו"ח הקודם (2007) הם ניבאו שמיליונים באסיה יסבלו ממחסור במים – הפעם הם מסתפקים באמירה ש"יש אמינות נמוכה בתחזיות על משקעים עתידיים באסיה" [כלומר - בלשון בני אדם:  התחזיות שלנו מהדו"ח הקודם היו מצוצות מהאצבע]. גם – בדו"ח הקודם הם צפו התחזקות של 10-20% בעוצמת הציקלונים (הסערות) – הפעם הם מודים שלא ניתן לחזות את המגמות האזוריות.

באופן גלובאלי (להבדיל מאזורי) הדו"ח מציין שמונה תחומי סיכון – שוב מבלי לציין תחזיות ספציפיות, רק "תחומי סיכון".  "עליית פני הים וגלי סערה שעלולים לסכן מאות מיליונים", מחסור במזון כתוצאה מהתחממות ובצורת [אבל יש עודף מזון בשביל לשרוף אותו כאתנול], הצפת ערים, מחסור במים, פגיעה בתשתיות כתוצאה מ"מאורעות חריגים" איבוד שטחי דגה, איבוד מרקמים אקולוגיים, וכנהנה אסונות ומריעין בישין. אבל – בלי תחזיות ספציפיות, שלא יתפסו אותם במילה... רק "סיכונים".

הדו"ח הזה מתרכז יותר בהכנת החברה לשינויים הבלתי נמנעים, אבל, בתוך מערכת ההתייחסות של בעיות אחרות. למשל – בעיית המחסור במזון קיימת במילא (בלי קשר לאקלים) לכן צריך לטפל בה. כלומר – בעיית האקלים היא "בעיה רצינית" אבל צריך לטפל בה במסגרת הטיפול בשאר הבעיות הרציניות שבפניהן ניצבת האנושות – היא כבר לא בעיה ייחודית, מעל ומעבר לשאר הבעיות... הם אומרים "פגיעות נגרמת לעיתים רחוקות על ידי סיבה אחת בודדת, לרוב על ידי סיבות רבות". למשל: הסיכון להצפות באזורי חוף נמוכים בבנגלדש קיימת מימילא, כי שם הקרקע שוקעת, ההתחממות רק חלק קטן מהבעיה, היא מגבירה ומחמירה בעיות שבמילא קיימות. או – למשל – בעיית מחירי המזון הגבוהים – היא נגרמת לאו דווקא על ידי ההתחממות – אבל מושפעת גם ממנה.

הם מכחישים כעת חלק מנבואות האסון מהדוחות הקודמים. כך למשל – הטענה שצפויים 50 מיליון עקורים מסיבות אקלימיות אינה נכונה – הם קובעים. [כלומר: בדו"ח הקודם מצצו אותה מהאצבע, קובע הדוח הרשמי הנוכחי].

סיכום: יש ירידה מסוימת מההפחדה ההיסטרית, חסרת הבסיס, מהדוחות הקודמים. יש הכחשה מפורשת של חלק מהטענות  המופרכות מהדוח הקודם. האזהרות הפכו בעלות אופי כוללני וכללי (שלא יתפסו אותם במילה). הם מדברים יותר על ,סיכונים" מאשר על אסונות ידועים.

העיתונות, כמובן, לא כול כך מדווחת על השינוי בטון והאזהרות המרוככות, אלא ממשיכים, כדרכם בקודש, לבחור ולדווח רק על החלקים המפחידים יותר. [בדו"ח עצמו הם כמובן דאגו לניסוחים מעורפלים, כדרכם בקודש,  כדי שכול אחד יוכל למצוא שם מה שמתאים לטעמיו]. כך למשל עושה וואינט חגיגה של פורנוגרפיה של אסונות, מבלי לדווח (כמו פרד פירס) משהו ממשי מהדו"ח.

עוד פרטים ודיווחים ממקורות אחרים – במאמר של ד"ר קורי.

יעקב

ארה"ב: החורף הכי קר ב 100 שנה

החורף היה קר במיוחד בארה"ב עם גלי קור שירדו מהאזור הארקטי ורבצו מעל מרכז ארה"ב ומזרחה. מסתבר עכשיו, עם סיום הרשמי של החורף ב 21 במרץ, שזה היה החורף הקר ביותר זה יותר ממאה שנה. חורף קר יותר היה החורף של 1911/12 – לפני מלחמת העולם הראשונה.

פרטים נוספים על המערבולת הקוטבית circumpolar vortex שגרמה את הקור בארה"ב ניתן לקרוא כאן.

באזורים אחרים בעולם (למשל אצלנו) דווקא היה חורף יותר קל, כלומר יותר חם.

יעקב