הטכנולוגיות הירוקות של היום לא יצילו אותנו.

את זה כותבים שני מהנדסים (בעלי תואר ד"ר מהאונ' היוקרתית סטנפורד) עובדי "גוגל". גוגל היא חברה מאד ירוקה, ומודאגת מהחורבן הצפוי בגין ההתחממות הגלובאלית הנוראית. גוגל הקימה בשנת 2007 מרכז מחקר שמטרתו לפתח אנרגיה ירוקה זולה, שתהייה זולה מהאנרגיה המופקות מפחם. קראו למרכז בשם הפשוט RE<C (RE  = אנרגיה מתחדשת – renewables קטנה ,>, מ C – פחם). אחרי 4 שנים של מחקר מאומץ והשקעה של מאות מיליוני דולרים (אף מיליארדים) במיזמים שונים, הרימה גוגל את הידיים וסגרה את RE<C בשנת 2011, לאחר שהודיעה שהמשימה קשה, ושיש אחרים, יותר טובים ממנה שאמורים להמשיך במלחמה.

כעת פרסמו שני מהנדסים, רוס קונינגשטיין ודויד פורק מאמר המסביר מה דרוש באמת כדי להציל את כדור הארץ – מבחינת מקורות אנרגיה. הם עבדו קודם בגוגל בפרויקט RE<C – ואחרי שהוא נסגר, המשיכו במחקר שלהם, במימון גוגל, כדי לענות לשאלה.  הם כותבים (תרגום, תמצית וניסוח שלי):

"בתחילת המחקר ב RE<C גישתנו הייתה דומה לזו של מרבית שוחרי הסביבה – האמנו שעל ידי שיפור מתמיד בטכנולוגיות הקיימות לייצור אנרגיה מתחדשת נצליח למנוע שינויי אקלים הרי אסון. אנו יודעים כעת שזו תקוות שווא. הגענו למסקנה שאפילו כולם אימצו והתקינו אנרגיות מתחדשות בקנה מידה גדול, עדיין לא היה עוזר הדבר לצמצום משמעותי בפליטות הפד"ח. הניסיון להילחם בשינויי האקלים באמצעות הטכנולוגיות הירוקות הידועות היום פשוט לא עובד, דרושה גישה שונה מן היסוד."

"RE<C השקיעה בפרויקטים גדולים של אנרגיה מתחדשת (בין השאר בתחנת הכוח הסולארית הענקית והכושלת באייבנפה), במגוון רחב של טכנולוגיות. אולם, כאשר הגיעו למסקנה שלא יצליחו להפיק אנרגיה מתחדשת במחיר זול מאנרגיה פחמית, החליטו לסגור גוף המחקר, אך הטילו לעינו את המשימה ללמוד מן הכישלון והנחות היסוד ולהסיק מסקנות".  

ממשיכים המהנדסים: "היו בידינו נתונים רבים כולל ממחקרים אחרים שגוגל הזמינה. הנחנו את ההנחות הכי אופטימיות  שאפשר על קיטון עתידי במחירי האנרגיה המתחדשת ואגירת האנרגיה. לפי תרחיש אופטימי זה מסוגלת ארה"ב להקטין את פליטות הפד"ח שלה ב 55%, עד 2050, ביחס לתרחיש של עסקים כרגיל. המקורות המתחדשים מוגבלים הן במגבלות גיאוגרפיות (לא בכול מקום יש מספיק שמש או רוח), והן מגבלות של תזזיתיות. הם גם לא נותנים מענה לצרכים של תחבורה, חקלאות בניין ותעשייה. אפילו יתגשם התרחיש הכי טוב ואופטימי (55% הפחתה) האם זה ישיג את ההצלה האקלימית המיוחלת? על פי מחקרים שפרסם ד"ר ג'ים האנסן – זה לא מספיק. .. זה מציג את עבודתנו ב RE<C באור חדש. לא רק ש RE<C נכשלה בהשגת המטרה של יצירת אנרגיה מתחדשת במחיר זול מאנרגיה פחמית – אלא אפילו הושגה המטרה, זה לא היה מספיק כדי למנוע את שינויי האקלים והנזקים שלהם."

"הגענו למסקנה שלא מספיק שמקור האנרגיה המתחדש יהיה יותר זול מהפחמי, הוא צריך להיות כול כך הרבה יותר זול כדי שיתמרץ את כול המשתמשים (מפעלים, תחנות כוח, תחבורה) לוותר על תשתיות האנרגיה הקיימות (שכבר נבנו ושולמו) ולהשקיע במעבר מהיר לתשתיות חדשות – מעבר תוך זמן קצר יחסית של נגיד 40 שנה."

"בשוק האנרגיה יש יתרון גדול למערכות מבוזרות – כלומר מערכות קטנות, מקומיות, שכול מפעל או צרכן יכול להתקין בעצמו, בשטח שלו, ללא תלות בחברות כוח גדולות. כמו כן יש יתרון למקורות אנרגיה זמינים ( dispatchable – כלומר: שניתן להפעיל אותם ולכבותם לפי הצורך, מתי שצריכים, וגם ניתן להגביה או להנמיך לפי הצורך). מערכות כאלה, במחיר טוב, יש להן סיכוי לחדירה מהירה לשימוש – אבל מערכות כאלה לא קיימות היום – אנו זקוקים לפריצת דרך מהפכנית בתחום הפקת האנרגיה".

"אבל, גם זה לא יספיק. כדי למנוע את נזקי האקלים, לפי המודלים של האנסן, לא מספיק להפסיק ולפלוט פד"ח. חייבים לנקות את הפד"ח העודף שכבר פלטנו עד כה – ושעלול להישאר באטמוספרה מאות שנים ולהמשיך לחמם. אנו חייבים לנקות, או לספוג את הפד"ח מהאטמוספרה. שתילת עצים לצורך זה הוא צעד טוב אבל לא מספיק, צריך טכנולוגיה חדשה שלא קיימת עדיין. שיפורים בטכנלוגיות הקיימות היום אינם מספיקים. מהן הטכנולוגיות החדשות, המהפכניות, שיפתרו את הבעיה? איננו יודעים".

המחברים גם אומרים שהשיטות הנוכחיות של הטלת מיסים או מגבלות על הפחם, וסבסוד האנרגיה המתחדשת הנוכחית לא יכולות לעבוד. רק מקור אנרגיה זול בצורה מהפכנית לעומת המקורות הקיימים יכול להוביל לביצוע ההשקעות האדירות הנחוצות כדי לשנות את תשתית האנרגיה העצומה של החברה המודרנית. לבסוף הם מעלים הרהורים וספקולציות, מתחום המדע הדמיוני, על פתרונות אפשריים – כמו למשל: כור היתוך גרעיני שמייצר חשמל ישירות, בלי חימום מים ויצירת קיטור המריץ טורבינה וגנרטור.

המסקנה שלהם: דרוש, דחוף, הרבה יותר מחקר בתחום מקורות האנרגיה. מסקנה נוספת שמשתמעת מדבריהם (אבל הם מפחדים להגיד זאת במפורש) היא שההשקעות האדירות באנרגיות המתחדשות של היום (מאות מיליארדי דולרים בשנה), בטכנולוגיות הקיימות היום,  הן ברכה לבטלה – הן לא מסוגלות להשיג את ההצלה האקלימית המיוחלת.

בעולם של הפעילים הירוקים מתפרסמים חדשות לבקרים, עשרות "מחקרים", חתומים על ידי בעלי תארים אקדמיים מכובדים, המראים, כביכול, כיצד ניתן, תוך 10-20 שנה, לעבור לעולם שמקבל את כול האנרגיה, 100%, ממקורות מתחדשים. (כך למשל, תכנית מהפכת האנרגיה בגרמניה שמה לעצמה ליעד לספק 100% מהאנרגיה ממקורות מתחדשים). זה מדע דמיוני, אלו פנטזיות, האנשים האלה לא יודעים מה הם מדברים, הם חיים בעולם דמיוני.

הנה כאן בדיקה מפורטת המגיעה למסקנה שלא ניתן להגיע אפילו לאספקה של 100% מהחשמל (להבדיל מ 100% מהאנרגיה כולה, שהיא דרישה הרבה יותר גדולה) – ממקורות מתחדשים. הבדיקה הזו מבוססת על נתוני אמת על שיעור ההפקה של מקורות מתחדשים.

יעקב

סובסידיות לדלק מאובן – דיסאינפורמציה – שקר.

חסידי האנרגיות הירוקות ( שמש ורוח – ש"ר) מנסים כול הזמן לטעון שהן לא יותר יקרות מאנרגיה ממאובנים (פחם, גז, נפט). זה, כמובן, ובאופן ברור ובוטה, בלתי נכון לחלוטין. וש"ר לא יכולים להתחרות  ללא סובסידיות גבוהות (ומנדטים). עוד טוענים חסידי הש"ר: "אז מה? גם המאובנים מקבלים סובסידיות" – כלומר גם הדלק מפחם, גז או נפט מסובסד.

הבעיה עם הטענה על הסובסידיות של המאובנים היא שהיא, פשוט, לחלוטין לא נכונה. ההיפך בדיוק הוא הנכון – הדלק מאובן משלם מיסים (משלם סובסידיה – לא מקבל סובסידיה) – כלומר – יוצר "הכנסה חברתית" בנוסף למחיר הנמוך יותר.

כבר התרגלנו להצהרות מגמתיות ותימהוניות של פעילים ירוקים חולמניים, המנותקים מהמציאות.  אבל – הנה בא גוף רציני לכאורה, סוכנות האנרגיה הבינלאומית, IEA, (international energy agency)  וכותב בדוח האחרון שלו שהאנרגיה המאובנת נהנית מסובסידיות של 550 מיליארד דולר לשנה, לעומת סובסידיה של "רק" 120 מיליארד דולר של האנרגיה הירוקה. אז מה האמת?

האמת פשוטה: הטענה הזאת (כולל של ה IEA) לחלוטין לא נכונה, האמת היא כמו שציינתי למעלה -  הדלק המאובן משלם סובסידיות לא מקבל אותן – כפי שנראה מיד.

 במדינות רבות בעולם מאלצת הממשלה את חברות הדלק (בעיקר חברות ממשלתיות) למכור את הדלק בתוך המדינה במחיר נמוך ממחיר השוק העולמי. (מדובר בעיקר על הנפט). את פירוט המדינות ורמת ה"סיבסוד" שלהן (כלומר בכמה המחיר של הנפט נמוך ממחיר השוק) רואים במפה שלמטה.

(קישור לתמונה גדולה יותר)

שימו לב מי הן המדינות בהן הדלק "מסובסד" – הצבועות בגווני וורוד - (כלומר בהן הנפט נמכר זול ממחיר השוק הבינלאומי) – אלו מדינות מייצרות נפט. מדינות אלה מכריחות את חברות הנפט (הממשלתיות) למכור את הנפט בתוך המדינה במחיר נמוך מהמחיר הבינלאומי. הנימוק שלהן פשוט: "זה דלק שלנו, בואו ניתן לאזרחינו (בעלי המשאב הלאומי) ליהנות מדלק במחיר נמוך". האם זה סבסוד? במידה מסוימת זה סבסוד אבל של הצרכן, לא של היצרן. קוראים לזה "סבסוד" אבל זה בעצם לא סבסוד.  העלות של הפקת הנפט היא זולה, חברות הנפט לא מוכרות את הנפט במחיר שמתחת למחיר העלות (במקרה כזה זה היה סבסוד). הן לא לקוחות כסף מהממשלה (מאנשים אחרים) כדי לאפשר את מחיר הנפט הזול. הן רק מוותרות על רווח אפשרי מייצוא הנפט, ומסתפקות ברווח נמוך יותר עבור הנפט שהם מוכרים בתוך מדינת הבית. מבחינה אחרת הוויתור הזה על הרווח שקול למס שחברות הנפט משלמות למדינה. זהו מס, או סבסוד, שחברות הנפט מעבירות ישירות לאזרחי המדינה (כלומר לצרכני הדלק) מבלי שעבר בקופת המדינה. כלומר: חברות הנפט משלמות סובסידיות, ולא מקבלות אותן.

גם אצלנו יש מצב דומה. יצרני הגז חתמו חוזה אספקה ארוך טווח עם חברת החשמל, לפיו הם מספקים את הגז במחיר כ 5 דולר ליחידה (1000 BTU), לעומת מחיר של כ 10 דולר שמדינות אירופה משלמות לרוסיה עבור גז, או מחיר של כ 13 דולר שהוא מחירו של הגז המונזל בשוק העולמי. אז, האם יצחק תשובה מביא כסף מהבית ומסבסד את הגז לחברת החשמל (כלומר לכולנו)? לא! תשובה מרוויח יפה, הוא רק גובה מחיר שוק "מקומי" שהוא נמוך ממחיר השוק העולמי. אין כאן סובסידיה לגז. אין כאן מכירה של גז במחיר נמוך מעלות ההפקה – רק הדבר הזה הוא סובסידיה באמת.

( מעיון במפה רואים שייתכן וסין והודו, שאינן בעלות משאבי נפט, כן מסבסדות במידה קטנה את הדלק, כלומר הממשלה נותנת כסף כדי להוזיל את הדלק. אינני יודע...).

חוץ מזה – ה"סיבסוד" הזה של הנפט במדינות המפיקות אינו רלוונטי לצורך הדיון וההשוואה לסבסוד של האנרגיה המתחדשת (ש"ר). כמעט כול הש"ר בעולם מותקן בארה"ב ואירופה, בהן אין סבסוד של דלק (לפי המפה). לטעון שהחשמל הפחמי נהנה מסובסידיה בארה"ב, ולכן הוא יותר זול מהחשמל הירוק – זה לא נכון לפי שום קריטריון, גם לא הקריטריון העקום של ה IEA.

אדרבא – חברות הדלק משלמות מיסים יותר גבוהים מחברות אחרות (למשל בבריטניה), ומשלמות תגמולים לממשלות עבור הזיכיונות להפקת דלק (נפט, פחם וגז).  הדלק הפחמי משלם מיסים ותגמולים לממשלות ויוצר בכך "הטבה חברתית" – מקור הכנסה שמממנן חלק מהשירותים הממשלתיים – ולא סובסידיות – שהן הוצאה מהקופה הציבורית או מכיסי האזרחים (כמו הסובסידיות הירוקות).

טענה אחרת היא שחברות הדלק נהנות מהנחה במיסים, בצורה של הכרה בהשקעות חיפוש נפט כהוצאה. לא נכון לחלוטין שהן זוכות להנחה מיוחדת. ההוצאה של חיפושי הנפט היא אכן הוצאה, וכפי שכול עסק זכאי להוריד את ההוצאות מההכנסות לצורך קביעת הרווח שעליו משלמים מיסים, גם חברות הנפט רשאיות לעשות זאת – זה אינו מהווה הנחה מיוחדת.

לבסוף – בואו נשווה את "הסובסידיה" כביכול לדלק פחמי (שכאמור הינה סובסידיה לצרכן ולא ליצרן) – בסך 550 מיליארד דולר לשנה, לפי ה IEA, לסובסידיה הממשית של האנרגיות הירוקות של 120 מיליארד דולר לשנה – נשווה לפי כמות האנרגיה המיוצרת. ה"סובסידיה" (תמיכה בצרכן) של הדלקים המאובנים היא 51 דולר למט"נ (שווה ערך אנרגטי למיליון טון נפט) לעומת סובסידיה ממשית ליצרן של 430 דולר למט"נ. כלומר, אפילו לפי החשבון המוטעה במהות של ה IEA, עדיין האנרגיה הירוקה מקבלת סובסידיה גבוה פי 8.4 מהמאובנים – לפי כמות האנרגיה המיוצרת על ידי שני המקורות.

לסיכום: האנרגיה המאובנת איננה מסובסדת. ההיפך הוא הנכון. היא משלמת מיסים, שזה ההיפך מקבלת סובסידיה. היא יוצרת "תועלת חברתית" – בין השאר בזה שהיא יוצרת הכנסות לממשלות, שמממנות שירותים לציבור. (זה חוץ מהתועלת שבעצם אספקת האנרגיה). האנרגיה הירוקה (שמש ורוח) כן מסובסדת – בסובסידיות גדולות - כלומר: לוקחים כסף גדול מאנשים אחרים (דרך חשבונות החשמל) – כדי להעביר ליצרני החשמל הירוק, כדי שהיצרנים יסכימו בכלל לייצר. זוהי סובסידיה ליצרן – שזה דבר שונה מסובסידיה לצרכן.

מותר למודאגי האקלים לחשוב שדלקים מאובנים משחיתים והורסים את כדור הארץ, וחייבים לכן לעבור לדלקים ירוקים (שמש ורוח) – יעלה כמה שיעלה – כי חייבים להציל את כדור הארץ. מותר לחשוב ככה. קשה להוכיח שאין סכנה כזו. אבל, לטעון שאנרגיה ירוקה היא יותר זולה – את זה אי אפשר לטעון. זה מנוגד למציאות, לאמת. לא קשה להוכיח שזה לא ככה. עצם הטענה הזו מראה עד כמה האמונה מסנוורת את החסידים הירוקים ומונעת מהם לראות את המציאות כפי שהיא.

יעקב

גרמניה יורדת מ"יעדים" אקלימיים.

המלחמה באקלים עובדת באותה שיטה כמו תכנית החומש במדינות קומוניסטיות. בתכניות החומש, הממשלות הקומוניסטיות קבעו יעדים – למשל: ייצור הפלדה יגיע ל X  טון, ייצור הנעליים ל Y זוגות וכו'.  באותה צורה הכריזו ממשלות אחדות על יעדים  אקלימיים עד שנת 20xx יפיקו y%  מהאנרגיה ממקורות מתחדשים, או יקטינו את הפליטות ב z% . כמו במדינות הקומוניסטיות בעבר, כך גם יעדים אלה אינם אלא משאלות לב, או פטפוטי סרק, שאין בינם לבין המציאות שום קשר.

כעת הודיע שר הכלכלה והאנרגיה של גרמניה שהשגת היעדים האקלימיים לשנת 2020 לא אפשרית. היעד השאפתני והיפה היה 40% הפחתה בפליטות עד שנת 2020, לעומת 1990.

(שימו לב: היעדים האקלימיים באירופה מתייחסים תמיד לשנת הבסיס 1990 – למה? כי ב 1990 הייתה שנת שיא הפליטות, אח"כ נסגרו מאות בתי חרושת מיושנים של העידן הקומוניסטי שנפל בסוף 1989, והייתה ירידה גדולה בפליטות, שלא קשורה במלחמה באקלים. את הירידה הזו, כ 25% בגרמניה, אוהבים לספור כ"הישג אקלימי". ראו גרף כאן. בארה"ב היעדים מתייחסים לשנת הבסיס  2005 - למה? כי זו הייתה שנת השיא בפליטות, אחריה היה המשבר הכלכלי של 2007-9 שהביא לירידה יפה בפליטות. שוב – "הישג" שלא קשור למלחמה באקלים. ייקח לארה"ב הרבה שנים כדי לרדת לרמת הפליטות שהיו בה ב 1990. אז למה לסבול מתסכול בגלל אי ירידת הפליטות? במקום זה בוחרים שנת בסיס יותר נוחה).

שר הכלכלה של גרמניה, סגן הקנצלר, סיגמר גבריאל,  אמר: "ברור שהיעד הפחתת הפליטות לשנת 2020 אינו בר השגה. איננו יכולים לרדת מפחם בין לילה". אפילו אם יסגרו את תחנות הכוח הפחמיות יחסכו רק כ 40 מיליון טון פליטות בשנה, בעוד היעד מחייב לחסוך (להקטין) 62-100 מיליון טון מדי שנה. ואם יסגרו את התחנות הפחמיות מאיפה ייקחו חשמל? כמובן – הכרזה זו עוררה את הזעם של החוגים הירוקים בגרמניה ובמפלגה הסוציאל דמוקרטית שגבריאל הוא מנהיגה. זה נורא מתסכל כשהפנטזיות שלך לא מתגשמות, אבל היעדים האלה מעולם לא היו יותר מאשר משאלות לב בלתי מציאותיות.

מה התכנית של גבריאל למלחמה באקלים? הוא לא אומר, חס וחלילה, שצריך לרדת מאשליית המלחמה באקלים והיעדים. לא. יש לו תכנית, אל תדאגו. הוא אומר שגרמניה לא יכולה להילחם לבדה, וצריכה לפעול במסגרת האיחוד האירופי. הוא אומר שהאיחוד האירופי צריך להחיות את התכנית הגוססת של מכסות פליטה סחירות, המטילות מס על פליטות. זה מה שיוביל, לדעת גבריאל, להורדה בפליטות, זו הדרך הנכונה!

מה שגבריאל אומר הוא בעצם שגרמניה צריכה להתנער מפעולת הפחתה עצמאית, ולתפוס מחסה תחת המטריה האירופית. הוא יודע היטב שהאיחוד האירופי לא יעלה את המס על פחם, כי מדינות אחדות מתנגדות לכך (בייחוד פולין) ולכול מדינה יש זכות ווטו בהחלטות האיחוד. בקיצור: הוא יודע שהיעדים האלה והמלחמה בפליטות זה משהו שלא יקרה. אבל, כדי שלא יאשימו אותו בכפירה בעיקר הוא מעביר את הכדור לאיחוד האירופי, ומסיר מעל עצמו את האחריות. חרתא-ברטא.

יעקב

האם סין תעצור את הפליטות?

אולי. סין הבטיחה להשתדל לעצור (אי"ה) את הגידול המתמיד בפליטות הפד"ח שלה, עד "סביבות" שנת 2030.

את הגידול הגדול של הפליטות בסין, ביחס לארצות אחרות, ניתן להעריך בגרף למעלה. הגידול בשנה שעברה בסין היה בערך פי שניים מהקיטון של הפליטות בארה"ב ואירופה ביחד. האם סין תצליח לעצור את מגמת הגידול הזאת עד 2030? ייתכן ותצליח – כתוצאה מהתפתחות טבעית, בלי קשר לפטפוטי האקלים. דבר אחד היא לא תעשה: לא תעצור בכוונה את ההתפתחות הכלכלית ולא תגרום למחסור בחשמל, בצורה יזומה.

סין בונה כעת תחנות כוח פחמיות בקצב מזורז ומתכננת לבנות כ 350-400 תחנות חדשות ב 15 השנים הבאות. אם אכן היא תבנה אותן לא תהיה שום האטה בפליטות עד אז. ייתכן שאחרי זה הם יגיעו לרוויה מסוימת, ולא יצטרכו עוד תחנות כוח, ואז תחול ירידה בקצב גידול הפליטות אז. ייתכן גם והערכותיהם, היום, מוגזמות, והם יגיעו לרוויה כלכלית לפני זה ולא יצטרכו את כול אותן 400 תחנות הכוח. אז הם יתגאו שהצליחו לעצור את הפליטות קודם למתוכנן!

בעיה החמורה ממנה סובלת סין היא זיהום האוויר החמור בערים הגדולות, הנגרם, במידה רבה, על ידי תחנות הכוח הפחמיות. זו בעיה שבה הם באמת מתכוונים להילחם בנחישות, ובצדק – כי זו בעיה ממשית ורצינית. פתרון אחד שהם הולכים עליו הוא ליצור גז מהפחם, באתרי כריית הפחם, רחוק מהערים הגדולות ומהאוכלוסייה, להעביר את הגז בצנרת לערים ולהעביר את תחנות הכוח בערים לגז. זה יחסוך להם הרבה זיהום בערים (על חשבון זיהום באתרי המכרות, המרוחקים). אבל – זה לא יחסוך פליטות פד"ח אלא רק יגדיל אותן.

תכניות אחרות מדברות על מעבר לשימוש בגז. הגז חוסך אולי 90% מהזיהום ו 50% מהפליטות, והוא, לכן, פתרון טוב ורצוי. השאלה היא: מאיפה לוקחים גז. סין מתכננת על שני מקורות גז: אחד הוא הפקה עצמית, בשיטת הפראקינג, המצליחה כול כך בארה"ב. בסין יש מרבצים של סלע צפחה המכיל גז. הם עובדים קשה, בעזרת חברות הענק הבינלאומיות כדי להפיק גז. עד כה הם עדיין לא הצליחו להפיק כמויות רציניות אבל יש לשער שבשנים הקרובות כן יפיקו גז.  

מקור שני – הוא ייבוא גז מרוסיה. הם חתמו על חוזים להנחת שני צינורות גז מסיביר לסין. צינורות אלה מתוכננים להיות מוכנים ב 2018. עם גידול אספקת הגז משני המקורות האלה הם יעברו לבניית תחנות כוח גזיות במקום פחמיות, דבר שיקטין במידה ניכרת את הפליטות.

מקור שלישי לחשמל ללא זיהום אוויר ופליטות הן תחנות כוח גרעיניות. סין בונה 6-8 תחנות גרעיניות חדשות שיפתחו בשנים הקרובות, ויתרמו לקיטון הפליטות – למרות שלא זו הייתה מטרת הקמתן. אם יצליחו יבנו עוד תחנות גרעיניות – סין מקדישה לזה מאמץ רציני, בניגוד לתרדמת הגרעינית במערב. גם סכרים הידרואלקטריים חדשים (העובדים ללא זיהום ופליטות) מוקמים בסין (בניגוד למערב).

לבסוף – איש אינו יכול לחזות את ההתפתחות הכלכלית 15 שנה קדימה. בהחלט סביר להניח שההתפתחות והצמיחה יואטו, ושיהיו משברים בדרך. סביר שקצב הגידול המואץ של 20-30 השנים האחרונות לא יימשך. משברים כלכליים מקטינים את הפליטות של הפד"ח (ואת הרווחה של האנשים).

באשר לאנרגיות מתחדשות בסין – שמש ורוח: סין אכן מתקינה הרבה (יחסית) לוחות שמש ותחנות רוח. הסיבה העיקרית לכך: לא הפקת חשמל – אלא עידוד התעשייה המקומית. הם השקיעו סכומי עתק, ממשלתיים ועל ידי בנקים ממשלתיים בבניית מפעלים לפאנלים סולאריים וטורבינות רוח. כושר הייצור האדיר נועד להציף את העולם (לא לשימוש עצמי) אבל, העולם הגיע לרוויה מסוימת, והמפעלים בסין נתקעו עם סחורה וכושר ייצור לא מנוצל. אז הממשלה מעודדת התקנת פאנלים סולאריים בסין כדרך למנוע קריסת המפעלים (ששניים מהם כבר קרסו). בנוסף הם יכולים להתגאות בפורומים בינלאומיים שהם מתקדמים באנרגיות מתחדשות. בפועל זה מספק מעט מאד אנרגיה וחוסך מעט מאד פליטות. לא מכאן יבוא הקיטון המובטח בקצב גידול הפליטות.

שורה תחתונה: האם ייעצר גידול הפליטות בסין, בשנת 2030 כמובטח? אולי. אם הוא ייעצר זה לא יהיה בגלל ה"מלחמה באקלים". איש אינו יכול לדעת. אבל, להשוויץ בניסים ונפלאות שיתרחשו בעוד 15 שנים – למה לא? זה לא עולה כסף, זה נותן הרגשה טובה, זה טוב מבחינת היחסים הבינלאומיים – אז למה לא להשוויץ?

יעקב

הסכם האקלים בסין – פוליטי.

הפרשן הנודע פול קרוגמן מסביר לנו, בניו יורק טיימס, מה חשיבותו של ההסכם האקלימי של אובמה בסין, ומדוע רבים מתלהבים ממנו. הוא אומר: "זה עסק גדול" (it’s a big deal). הנשיא אובמה קרא להסכם "הישג היסטורי" וג'ון קרי קרא לו "משהו חשוב מאד".  (הסינים, לעומת זאת הצניעו את הנושא).

ההסבר שלו פוליטי, לא אקלימי. עד כה, אומר קרוגמן, סירבו הרפובליקאים הרשעים לעשות שום דבר למען האקלים והצלת כדור הארץ. הנימוקים שלהם (לפי טענתם) היו שניים: 1. אין סכנה אקלימית, מגזימים בהפחדות. כלומר, אומר קרוגמן, הם מכחישים את המדע. 2. לא חשוב מה ארה"ב תעשה, זה לא יציל את האקלים כי סין והודו מסרבות לפעול למען האקלים. לכן, כול פעולה חד צדדית של ארה"ב רק תפגע בכלכלה ורווחה של אזרחי ארה"ב, בלי להשיג כלום.

עכשיו, עם ההסכם החדש, ביטלנו את הטענה השנייה של הרפובליקאים הרשעים. הנה – סין כן נלחמת באקלים. ממשיך קרוגמן: אומנם ההבטחה של הסינים היא מעט מדי, והשפעתה על האקלים תהייה אפסית – אבל השפעתה חשובה בתחום הסמלי-פוליטי: סין כן נלחמת באקלים, והרפובליקאים לא יוכלו יותר לטעון שאין טעם לפעולה אמריקאית חד צדדית.

כלומר: ההסכם האקלימי (כביכול) עם סין חשיבותו לא בכך שיציל את כדור הארץ מפני פגעי האקלים, אלא ייתן כלי פוליטי לדמוקרטים להכות בו את הרפובליקאים השנואים. הדמוקרטים נחלו תבוסה מוחצת בבחירות הביניים שהיו לפני שבועיים, ואיבדו את הרוב בסנאט. הם מחפשים בנרות נושא להיתלות בו כדי לזכות בבחירות הבאות ב 2016. נושאי הליבה שלהם – הגדלת המיסוי והפעילות הממשלתית - כנראה כבר לא כול כך אטרקטיביים, אז הם חיפשו נושא שיוכל לעזור להם בקלפי – ומצאו, לדעתם, באקלים.

הניו יורק טיימס פרסם מאמר הצופה שנושא האקלים יתפוס מקום מרכזי במערכת הבחירות ב 2016. יותר נכון: הדמוקרטים מתכננים להפכו לנושא המרכזי. המאמר פורסם באותו יום שנודע על הסכם האקלים עם סין. הדמוקרטים ערכו סקרי דעת קהל, והגיעו למסקנה שנושא זה קרוב לליבם של הבוחרים ועשוי להקנות להם יתרון במערכת הבחירות. לניו יורק טיימס יש, כנראה, מקורות מידע טובים אצל הדמוקרטים, והמאמר מבטא את החשיבה שלהם.

המחלוקת על האקלים כבר מזמן איננה על האקלים. היא מחלוקת פוליטית-אידאולוגית. בעלי האידאולוגיה הדמוקרטית-ליבראלית-שמאלנית משתמשים בהפחדה האקלימית למטרות פוליטיות. לא אכפת להם שההסכם עם סין, כמו תחנות הרוח ולוחות השמש, לא משיגים שום תוצאות של ממש בלחימה בשינויי האקלים. הדבר שאכפת להם הוא הפוליטיקה – הכוח.

יעקב

שינויי האקלים ישכינו שלום עולמי

אין דבר שההתחממות הגלובאלית אינה מסוגלת לגרום או להשיג. הרבה מתנבאים שההתחממות הגלובאלית תגרום לסכסוכים ומלחמות. אבל, עכשיו יש לנו דוגמה שההתחממות הגלובאלית (או לפחות הדיבורים עליה) מובילה להבנה בינלאומית ו"שלום" עולמי.

נשיאי ארה"ב וסין הגיעו ל"הבנה" בנושאי האקלים, וסיכמו על כוונות לפעולה ו"יעדים" למלחמה בהתחממות הגלובאלית. רבים מתלהבים מכריזים על  הסכם היסטורי, ואבן דרך חשובה בדרך להשגת הבנות בינלאומיות, ומיגור הסופי של ההתחממות הגלובאלית הנוראית.

נשיאי ארה"ב וסין לא הצליחו להגיע להסכמות בנושאים חשובים – כמו דמוקרטיה בהונג-קונג ושמירה על חופש העיתונות בסין. אז שלפו את נושא האקלים – כאן ניתן להגיע להסכמים – כי הכול פטפוטי סרק חסרי משמעות, ופטפוטים לא עולים כסף. אז עשו הצגה של הסכמה (לא מוגדרת ולא מחייבת).

מה יש בהכרזה ?  אובמה הכריז על "יעד" של הורדת הפליטות ב 26-28% (לעומת הרמה של 2005) עד 2025. סין אמרה שאולי, אי"ה, עד שנת 2030 היא תנסה תעצור את העלייה המתמדת בקצב הפליטות שלה. כלומר אחרי 2030 תתחיל ירידה בפליטות של סין (אם הכוונות יתממשו, בלי נדר), עד אז יימשך קצב העלייה המואץ של הפליטות. המנהיגים לא ממש התחייבו, הם רק הכריזו על כוונות טובות.

מומחים "ירוקים" (חממיסטים בלע"ז) מודים שאין ב"הסכם" או הודעה זו שום חדש, וזה מבטא רק מה שבמילא נעשה כבר כדי להפחית פליטות. מה שחשוב לדעתם הוא הצד הסמלי – שתי המעצמות הגדולות הכריזו שהבעיה חשובה, ואולי הדבר יהווה תמריץ להשגת הסכמה רחבה יותר ב פריז, ב 2015 (fat chance).  הם גם מודים שאפילו הכוונות הטובות יתגשמו, זה לא יעזור הרבה לאקלים (זה לא מספיק, הם אומרים). העיקר הסמליות – העיקר ההרגשה הטובה בבטן.

האם הפליטות בסין תפסקנה לעלות ב 2030 ? ייתכן. עד אז ישלימו את 400 תחנות הכוח הפחמיות המתוכננות, ולא יהיה כנראה צורך בעוד 400... עד אז ישלימו גם כמה תחנות כוח גרעיניות. עד אז תתמתן העלייה התלולה בתפוקה הכלכלית, עד אז תגיע רמת החיים לרוויה מסויימת... עד אז יזרמו הרבה מים בינגצה, ומי יודע מה יהיה עד אז. (בטח הנשיא הנוכחי לא יהיה). אז – לדבר לא עולה כסף, אם אובמה מבסוט מזה – אז למה לא להבטיח (בייחוד שכתוב במפורש שזו "כוונה" ולא "התחייבות")?

האם ארה"ב תעמוד ב"כוונה" שהכריזה? קרוב לוודאי. היא הייתה עומדת גם ללא הכרזה... גם בארה"ב האוכלוסייה מזדקנת, הכלכלה די צולעת, יש תהליכים טבעיים הפועלים להפחתת צריכת האנרגיה והפליטות. התהליך העיקרי הוא החלפת תחנות כוח פחמיות בתחנות גזיות (שפולטות 50% פחות), מסיבות כלכליות – בזכות הגז הזול המופק בשיטת הפראקינג. גם הסינים מקווים להפיק הרבה גז בשיטה זו (כוונות שעדיין לא התממשו).

אז לוקחים הכרזה ריקה מתוכן ממשי ועושים ממנה מטעמים בקול תרועה גדולה. זה נוהג סטנדרטי בדיפלומטיה ויחסים בינלאומיים. הגדיל לעשות הניו יורק טיימס – שיצא בספקולציה שנושא האקלים יהיה הנושא המרכזי שהדמוקרטים יאמצו ויקדמו במערכת הבחירות לנשיאות ב 2016.

יעקב

תוספת: הנה הדיווח בכלכליסט, בעברית, כולל אי דיוקים. נאמר בכלכליסט: "אולם, היום הודיעה סין לראשונה כי היא תגיע לגבול העליון של פליטות פחמן ב־2030 לכל המאוחר, ולאחר מכן היא תחל בהפחתתן." סין לא הודיעה כי "תגיע". היא הודיעה שהיא "תשתדל להגיע". אם תגיע או לא – אללה יודע.