הקרח האנטרקטי (הדרומי) מתרחב

הקרח הימי מסביב ליבשת אנטרקטיקה הולך ומתרחב, בעקביות, מאז שהחלו מדידות הלוויין ב 1979. הדבר עומד בניגוד לתיאורית ההתחממות הגלובאלית ולתחזיות המודלים האקלימיים. אז מה קורה פה? איך מיישבים את הסתירה? אל תדאגו. יש מי שמציע הסבר.

מחקר חדש שהתפרסם מנסה לענות על שאלה זו. הסיבה היא תופעה אקלימית טבעית ומחזורית ששמה IPO – Interdecadal Pacific Oscillation. תנודה מחזורית זו נמצאת כעת המצב שלילי, והדבר מתבטא בטמפרטורות פני הים נמוכות מהרגיל באוקיינוס השקט הטרופי המזרחי.

"האקלים שאנו חווים בכול עשור הוא שילוב כלשהו בין תנודות טבעיות ותגובת כדור הארץ לגידול בגזי החממה" אומר המדען ג'רלד מל, מחברו הראשי של המחקר. "זה אף פעם לא רק האחד או רק השני, תמיד השילוב ביניהם". ]חוץ מאשר באזור הארקטי (הצפוני), שם כול ההמסה של הקרח, על פי ההסבר של החממיסטים, היא כולה תוצאה של ההתחממות הגלובאלית[.

בתאריך 19 בספטמבר 2014 היה היקף הקרח (בתמונה) מעל ל 20 מיליון קמ"ר, בפעם הראשונה מאז 1979. הקו האדום מראה את ההיקף המקסימלי הממוצע בין השנים 1979-2014. היקף הקרח גדל בהתמדה מאז 1979, אך מאז שנת 2000 קצב הגידול גבר פי 5. זה קרה בעת שמחזור ה IPO  עבר למצב שלילי בשנת 1999.

השפעת ההתחממות הגלובאלית על צמצום הקרח האנטרקטי (הדרומי) היא חלשה, והשפעת ה IPO  (התנודה מחזורית הטבעית) חזקה יותר ומתגברת עליה, לכן הקרח גדל, אומרים מחברי המחקר.

הבנתם את העיקרון? העיקרון פשוט: כאשר הקרח מצטמצם (ומתמוסס) באזור הארקטי (הקוטב הצפוני)  זאת תוצאה שכולה בגלל ההתחממות הגלובאלית הנוראית. אבל כאשר הקרח גדל באזור האנטרקטי (הקוטב הדרומי) – זה בגלל תופעה אקלימית טבעית ומחזורית. אותם מחזורים טבעיים לעולם לא יגרמו לצמצום הקרח – כול קיטון הקרח הוא כולו אך ורק בגלל ההתחממות הגלובאלית הנוראית. יש מדענים שתמיד יודעים, תמיד יסבירו בהסבר מלומד ומשכנע את אותן התופעות שהתרחשו באופן מפתיע ובניגוד להסבריהם קודמים.

יעקב

לכידת הפד"ח נכשלה במיסיסיפי

ל"ירוקים" יש נטייה להיתפס לפנטזיות ירוקות שמנותקות מהמציאות הטכנולוגית-הנדסית-כלכלית שבמסגרת האילוצים שלה כול דבר בעולמנו חייב לעמוד. הם חזקים בפנטזיות, סיסמאות  ומשאלות לב, וחלשים בהבנה בפיסיקה, טכנולוגיה, הנדסה או כלכלה. אחת הפנטזיות האלה היא "לכידת פד"ח וקבורתו" – CCS  - Coal Capture and Sequestration.

גם הירוקים החולמניים ביותר מבינים (אך לא מודים בפה מלא), שה"יעד" הנכסף של אנרגיה ללא מקורות פחמיים (פחם, גז ונפט) הוא רחוק ובלתי אפשרי, והפחם וחבריו מספקים עדיין 88% מצריכת האנרגיה העולמית, וימשיכו לעשות זאת. לכן הם תלו תקוות בפנטזיה נוספת – תחנות כוח פחמיות שיקברו את הפד"ח שהם יוצרים במעמקי האדמה, ולכן – לא יפלטו פד"ח לאטמוספרה. קבורת הפד"ח היא חלק יסודי בכול "תכנית" של צמצום פליטות. הבעיה היא שאין דבר כזה (בכמויות הנדרשות) וכנראה לא יכול להיות. הכול חלומות מנותקים.

על החלומות הירוקים הבלתי מציאותיים (אך האופנתיים) האלה תופסים טרמפ הפוליטיקאים המושחתים והרמאים המצויים, והתוצאה היא – בזבוז אדיר של כספי ציבור לריק.

הניו יורק טיימס מספר את סיפור ההונאה והשחיתות של מפעל הדגל של קבורת הפד"ח, מפעל קמפר שבמדינת מיסיסיפי בארה"ב. סיפור זוועה באמת. תכנון התחנה החל בשנת 2006, בעזרת סובסידיות, בניית התחנה החלה ב 2010 (כשרק כ 15% מהתכנון הושלם), והובטח שתעבוד ב 2014. התקציב המקורי היה 2.4 מיליארד דולר (בערך פי שתיים מתחנת כוח רגילה), אך עד כה הוציאו כמעט פי 3 (6.7 מיליארד) והתחנה עוד לא עובדת, ולא ברור אם תעבוד בכלל. חברת החשמל Southern Company, שיקרה לכול אורך הדרך, לכול הנוגעים בדבר – לממשלות ארה"ב ומדינת מיסיסיפי, לרשות החשמל ולמשקיעים שלה. היא העמיסה עלויות חשמל על חשבונות הצרכנים במיסיסיפי (המדינה הענייה בארה"ב) שלא כחוק, היא קיבלה רשות לכך ממושל מדינת מיסיסיפי שעבד קודם לכן כשתדלן עבור החברה. היא קיבלה הנחות מס וסובסידיות פדרליות על ימין ושמאל – חליבת הסובסידיות הייתה המטרה היחידה בהקמת תחנה זו, וכנראה התוצאה היחידה.

הכישלון של קמפר הוא לא מפתיע. מפעל אחר, FutureGen, שנבנה על ידי ממשלת ארה"ב כדי להוכיח את הטכנולוגיה של לכידת פד"ח, כבר נכשל ונסגר ב 2015, אחרי שבזבז מיליארדי דולרים לריק. מפעל FutureGen (הפנטזיונרים חזקים בהמצאת שמות מפוצצים) החל ב 2003, תחת הנשיא ג'ורג' בוש. פרוקיטים דומים נכשלו גם הם, למשל בבריטניה.

יעקב

ירידה חדה בטמפרטורות העולמיות.

ביוני נרשמה ירידה בעלייה של הטמפרטורות העולמיות, לפי מדידות הלוויין של UAH. הטמפרטורה ביוני הייתה 0.34+ מעלות מעל לממוצע הרב שנתי – 1979-2019. הערך של חודש מאי היה 0.55+, הערך של יוני נמוך ב 0.21 מעלות.

הירידה נבעה מסיום תופעת האל-ניניו (חימום מחזורי של מי האוקיינוס השקט), ומעבר ל לה-ניניה (כלומר אוקיינוס קריר יותר). אל-ניניו-לה-ניניה הן תופעות אקלים טבעיות ומחזוריות שאינן קשורות להתחממות הגלובאלית. הירידה התלולה דומה לירידה דומה שהתרחשה אחרי אל-ניניו של 1998.

בינתיים אצלנו, חודש יוני היה החם ביותר זה 100 שנים (בניגוד לשאר העולם).

לעומת זאת, בשנה שעברה היה יוני קריר: "ד"ר פורת [מהשירות המטאורולוגי] ציין, כי בשנה שעברה, בה יוני היה קריר, טמפרטורת המקסימום היומית הממוצעת הייתה נמוכה ב-5-4 מעלות מהשנה הנוכחית בהרים ובפנים הארץ."

כאשר קריר אין כותרות בעיתונים, זה לא חדשות, איש אינו שומע על כך. רק כאשר חם מופיעות כותרות גדולות. זאת האופנה היום, ההפחדה האקלימית נחשבת חובה קדושה לעיתונאים ולחלק מהמדענים.

יעקב

"פרויקט אשלים נולד בחטא"

מדינת ישראל הולכת לקראת כישלון ענק וקבורה של מיליארדי שקלים בפלופ הגדול שנקרא 2 תחנות כוח תרמו-סולאריות באשלים שבנגב. מדינת ישראל אישרה מכרז שהחל לפני 8 שנים, בטכנולוגיה שהוכחה בינתיים ככושלת, ובמחיר פי 4 ממחיר חשמל רגיל (המופק מגז). מדינת ישראל ממשיכה עם אחד הפרויקטים (של שיכון ופיתוח) למרות שהקבלן הראשי, חברת אבנגואה הספרדית, פשט את הרגל.

הנה קטעים מכתבה של אבי בר אלי ב"דה מרקר":

"פרויקט אשלים נולד בחטא, התקדם מתחת לרדאר בדרך לא דרך, ועלול להסתיים כאחד הפלופים היקרים והמיותרים בתולדות ישראל. לא יעלה על הדעת כי בידי הממשלה מונחות חוות דעת, שלפיהן העלות העודפת למשק כתוצאה מהפעלת שני שדות סולאריים, שמוקמים בטכנולוגיה מיושנת, תסתכם בלפחות 6 מיליארד שקל — ואיש לא עוצר לרגע ולו כדי לבחון אם התועלת מהקמת הפרויקטים האלה גוברת על נטל צרכני זה".

במקום להזמין חוות דעת משפטית שמאתרת עילות שבגינן פשיטת רגל של זכיין מצדיקה השתחררות של המדינה מהסכם זיכיון שחתמה מולו, או שלפחות מצדיקה פתיחה במשא ומתן על שינוי תנאי הזיכיון, בחרה החשכ"לית להפחיד את המעזים לחשוב על כך באמצעות תרחיש אימים שלפיו המדינה תידרש לפצות את היזמים בסכום פנטסטי (ולא מנומק) של 2.5 מיליארד שקל.

במקום לערוך סקירה עולמית בקרב המדינות הרבות שבחרו לשנות את הרגולציה שלהן בתחום הדינמי של האנרגיות המתחדשות (גם באופן רטרואקטיבי) — בחר האוצר לפזר איומים דוגמת "פגיעה באמון המשקיעים". הוא אף הגדיל לעשות כשהעמיד את המוניטין הרעועים ממילא של מכרזי החשכ"ל מול עלות עודפת של "בסך הכל 3.7 שקלים בחודש למשפחה" 

למעשה, במשך שמונה שנים איש לא ערך בחינה כלכלית באשר לעלויות העודפות שיעמיס פרויקט אשלים על הציבור, בעוד זה ממשיך לפרנס עשרות יועצים וכוחות נסתרים נאבקים לקדמו.

הרדיפה חסרת המעצורים אחרי חלומות שווא ירוקים "יעלה כמה שיעלה" היא ממש מדאיגה. ריצת העמוק לבזבוז מיליארדי שקלים בשנה על דברים שהוכח שלא עובדים היא בלתי שפויה לחלוטין. אנו בטוחים שתשלום פיצויים של כמה מאות מיליוני שקלים על ביטול החוזים שנחתמו יהיה הרבה, אבל הרבה מאד, יותר זול מאשר המשך ההתחייבות להוצאה של מיליארדי שקלים רבים במשך 25 שנה. המדהים הוא הסירוב המוחלט אפילו לשקול ולבדוק ברצינות אופציה זו. כשמגיע לשמש ההיגיון הפשוט מובס על ידי ההיסטריה

יעקב

קיצוץ סובסידיות וקיצוץ משרות של אנרגיה סולארית בבריטניה.

יותר ממחצית המשרות בתחום אנרגיית השמש בבריטניה אבדו עקב קיצוץ בסובסידיות. מעריכים שקוצצו כ 18,000 משרות. תעשיית לוחות השמש נמצאת במשבר, חברות רבות פשטו את הרגל.

כמות הסובסידיות שזרמה לאנרגיה הירוקה ממשלות אירופה כולן נפלה באופן חד מ 132 מיליארד דולר ב 2011 ל 58 מיליארד ב 2015. הסובסידיות לאנרגיות ירוקות יקרות מאד. הבריטים שילמו ב 54% יותר עבור חשמל מאשר תושבי ארה"ב (שבה הסובסידיות יותר נמוכות מעט). הסובסידיות עולות לתושבי בריטניה כ 6.6 מיליארד דולר כול שנה, שהם כ 7% מסך כול חשבונות החשמל בבריטניה. להשוואה: רשות החשמל מעריכה שבישראל – הסובסידיות לחשמל ירוק עולות כ 4-5% מחשבונות החשמל.

מחירי החשמל הגבוהים גורמים קשיים לתושבי בריטניה – 38% הצהירו שהקטינו הוצאות על מצרכים חיוניים (כמו מזון) כדי לשלם חשבונות חשמל, 59% ממשקי הבית הביעו דאגה בקשר ליכולתם לשלם חשבונות חשמל.

הדאגה מהעלויות המשתוללות של הסובסידיות הביאה את משרד האנרגיה הבריטי לקצץ במידה ניכרת בשיעור הסובסידיות, וקיצוץ זה הוא שגורם לסגירת אולי מחצית מתעשיית ההתקנות הסולאריות. גם אחרי הקיצוץ צפוי שיעור הסובסידיות לעלות מ 2.8 מיליארד דולר ב 2012 ל 10.8 מיליארד ב 2021. זו בעיה די גדולה עבור בריטניה, שהגרעון התקציבי שלה ב 2016 צפוי להיות 92 מיליארד דולר.

אירופה כולה שפכה כ 1.2 טריליארד דולר בסובסידיות ירוקות בשנים האחרונות, אך המטרה של הקטנת הפליטות (שלשמה הוצא הכסף) לא מושגת – הפליטות וגם ההוצאות על חשמל גדלות. בין 2005 עד 2014 מחירי החשמל עלו באירופה בכ 63%, בעוד בארה"ב העלייה הייתה רק כ 32%. הצרכן הממוצע משלם 26.9 סנט של דולר לקוט"ש באירופה, בעוד בארה"ב הוא משלם רק 10.4 סנט.

התקנת לוחות שמש בבריטניה מדגימה בצורה טובה ביותר את הטירוף של האופנה הירוקה המתעלמת מכול נתון ממשי, הנדסי, כמותי, מציאותי. השמש זורחת (ומפיקה חשמל) בבריטניה הערפילית רק כ10%  מהזמן (בחשבון שנתי), ובמשך חודשים אורכים (בחורף) לא מפיקה שום דבר. אלה נתוני אמת. התקנת לוחות שמש בבריטניה אינה משמשת שום מטרה ממשית ומועילה, מלבד הרגשת בטן ירוקה. כול ההוצאה על לוחות שמש בבריטניה היא לריק.

יעקב

החלק המלוכלך של האנרגיה הירוקה.

זהו שם של מאמר המפרט את החסרונות הסביבתיים של טורבינות הרוח, שפעילי הסביבה, ברוב להיטותם להצלת כדור הארץ, מתעלמים מהם. הורסים את הסביבה כדי "להציל את כדור הארץ" כביכול. (לא שהטורבינות עוזרות להציל...).

בזמן שפעילי הסביבה נלחמים מלחמת חרום נגד קידוחי נפט וגז, בשל פגיעתם בסביבה כביכול, חישב הכותב שדרושות כ 25-30 טורבינות רוח ענקיות, בגובה כ 130 מטר, כדי להפיק את כמות האנרגיה שמספק קידוח גז אחד. וגם השוואה זו לא שלמה – כי הגז מפיק חשמל מתי שאתה צריך אותו, בעוד הטורבינה מפיקה מתי שמתחשק לה (מתי שהרוח נושבת). הרוח נושבת אולי 25% מהזמן, תלוי במיקום. יש שטוענים שמקדם התפוקה (capacity factor ) מתקרב ל 33%, אחרים אומרים שגם ל 25% לא מגיע, בסקוטלנד שופעת הרוחות.

ממדי הטורבינות הם ענקיים. כדי להבין עד כמה הנה המספרים: טורבינה מודרנית מתרוממת לגובה עד 150-200 מטר, ושוקלת אולי 350 טון – של פלדה בעיקר. תארו לעצמכם את הדרכים שצריך להכשיר בפסגות הרים בתוליים כדי ליצור גישה לטריילרים שמובילים עמוד במשקל 70 טון, ראש במשקל 56 טון, ופרופלורים בגודל 50 מטר. וכדי להפיק קצת חשמל צריך הרבה, עשרות, מאות ואלפים מהמפלצות האלה. בנוסף דרושים כ 1000 טון של בטון ומוטות ברזל כדי לצקת בסיס יציב שיחזיק את העמודים המפלצתיים. ייצור של טון מלט גורם פליטות של 900  ק"ג פד"ח, ובנוסף ישנו הפד"ח שנגרם בייצור 350 טון פלדה... והזיהום הסביבתי שנוצר (לרוב בסין) בתהליך ייצור הגנרטורים, הפרופלורים ושאר הרכיבים.

מלבד זאת ישנה הבעיה החמורה של הרג ציפורים ועטלפים. מחקרים שונים הראו שבשנת 2012 (כאשר היו כ 25 אלף טורבינות בארה"ב), נהרגו כ 573 אלף ציפורים ו 880 אלף עטלפים. היום יש אולי 40 אלף טורבינות, וקטל הציפורים גבוה ב 60% מהמספרים של 2012. מעריכים שבין הציפורים שהושמדו, 83 אלף היו ציפורי טרף גדולות (כמו נשרים) שהם מינים מוגנים בארה"ב.
מי שנתפס הורג נשר (כמו שעשה חוואי, שהנשר אכל את הדגים שגידל) מקבל קנס של עד 10,000 דולר ומאסר שנה. הסוכנות להגנת החי של ממשלת ארה"ב , US Fish and Wildlife Department, מופקדת על הגנת החיות, אבל היא מציעה פטור לתחנות הרוח מדרישות החוק להגנה על מינים בסכנת הכחדה, ומציעה, בניגוד לתפקידה החוקי, לאפשר לתחנות הרוח להשמיד את הציפורים.

בנוסף, הטורבינות ממוקמות לרוב במקומות מרוחקים, והעברת כבלי הממסר של החשמל לאותם מקומות היא גם הוצאה גדולה, וגם פגיעה בשטחי טבע בתוליים. על הנזקים הבריאותיים של התקנת טורבינות בסמוך לישובים המחבר לא כותב. כנראה שבארה"ב יש מרחבים פתוחים גדולים, ואין התקנה של טורבינות בקרבת יישובים, כמו אצלנו.

בנוסף לכול מסובסדת תעשיית הטורבינות סבסוד כבד. ישנה סובסידיה לכול קוט"ש מיוצר, ישנו מענק (הנחת מס) להשקעה הונית בבניית הטורבינה, וישנם מנדטים המחייבים את חברות החשמל לקנות חשמל "ירוק" בכמויות, יעלה כמה שיעלה. רוברט ברייס חישב שהסובסידיות לתעשיית הרוח הסתכמו בכ 176 מיליארד דולר, מאז 2007. רוב הסובסידיות הולכות לחברות ואנשים מקושרים פוליטית (הון-שלטון או באנגלית: crony capitalism – קפיטליזם של חברים – של הפוליטיקאים).

ואצלנו... שהיינו משוחררים עד כה מהמגפה הזו, מתחילים להקים חוות טורבינות פה ושם, בארצנו הקטנטנה, תוך השחתת בריאות התושבים והרג אלפי ציפורים נודדות שאוהבות לפקוד את ארצנו. השלטונות שלנו, או אירגוני הסביבה שלנו לא מסוגלים לחשוב מחשבה עצמאית, והם נגררים אחרי האופנות המטופשות של שאר העולם. הם הורסים את מעט הסביבה שנותרה בארץ, בשם אובססיה חסרת תועלת ל"הצלת כדור הארץ". את כדור הארץ לא יצליחו "להציל", אבל את הטבע בארצנו יצליחו להשחית, ואת כספנו לבזבז על השחתתו.

יעקב

"מדע על הסף" – על סף האבדון.

אני נהגתי לציין ש"המדע מקולקל". הוא מקולקל מאד, ונמצא בבעיות קשות, כולל סכנה של איבוד האימון של הציבור במדע. הדבר בא לידי ביטוי (בין השאר) בספר חדש "מדע על הסף" – Science on the Verge ובמספר מאמרים שהתפרסמו בכול כלי התקשורת על הנושא.

העסק מתחיל מהמקום הנשגב, האלוהי, שה"מדע" קיבל בתודעת הציבור, עד כה. המדע נתפס (בצדק) כשיטה (היחידה) לגלות את רזי המציאות והיקום, הוא השיטה לקדם את הידע והטכנולוגיה וליצור עושר ורווחה לאנושות. הוא המפתח לקדמה (פרוגרס). המדענים נתפסו כחכמים מופלגים, חוקרים אובייקטיביים ובעלי יושרה אינסופית ובלתי מעורערת, שהאמת וגילוי רזי היקום הם הדברים היחידים שמניעים אותם. המציאות היא כמובן פחות אידיאלית ואידילית. המדענים אינם אלא בני אדם, ובתור כאלה הם עלולים לטעות, להיות מוטים על ידי אמונות ו/או אינטרסים אישיים, ומושפעים, כמו כולם, על ידי פוליטיקה, אידאולוגיה וכסף – שלושה יסודות זרים לחלוטין למושג "מדע". וגם שאפתנות אישית.

לא רק במישור האישי של המדען כפרט קיימת בעיה - הבעיה הבלתי נמנעת של הפגמים בטבע האנושי. הבעיה היא יוותר חמורה במישור המוסדי-אירגוני. הארגונים הממנים ומבצעים את המחקר המדעי – הממשלות, האוניברסיטאות והתאגידים – אמורים היו לפעול לתיקון הפגמים האנושיים של מדענים בני אנוש. אלא שהארגונים האלה (שהם ארגונים של בני אדם) נתונים להשפעות זרות, פוליטיות, אידאולוגיות וכלכליות, הרבה יותר גדולות מהמדען הבודד. הקלקול במוסדות גדול בהרבה מהקלקול האישי בקרב המדענים, ויוצר סדרה של תמריצים ואילוצים לפגיעה נוספת באמיתות ואמינות של המחקר המדעי.

לאחר המלל הרב שבשתי הפסקאות הקודמות בואו ניגש לדוגמאות ממשיות כדי להבהיר את הכוונה. כתבנו בעבר על מחקריו של ד"ר ג'ון יואנידיס שמצא שעד 90% מהמחקרים הרפואיים שמתפרסמים בירחונים מדעיים (ומשמשים בסיס לטיפולים) מתבררים אח"כ כבלתי נכונים. רבות מההמלצות הממשלתיות (והאופנה) בתחום התזונה והדיאטה מתבררות כמבוססת על מחקרים פגומים ובלתי נכונים  ועל מלחמות אישיות בין מדענים על כוח והשפעה.  למשל: הטענה שהשומן או הכולסטרול גורמים למחלות לב. בעיות רבות של חוסר ביסוס, ואי נכונות יש גם בתחום המחקרים על הסרטן.

אח"כ קיימת הבעיה של מחקרים בתחום הפסיכולוגיה – חוסר יכולת השחזור (reproducibility). השיטה המדעית מבוססת על כך שמי שגילה תופעה או תובנה חדשה ומפרסם על כך בספרות המדעית, מאפשר למדענים אחרים (בלתי תלויים) לשחזר את הניסויים והחישובים שהוא עשה, ובכך לאמת את התוצאות. מתברר שבמרבית המחקרים מתחום הפסיכולוגיה לא ניסו, וכאשר ניסו – לא הצליחו – מדענים אחרים לשחזר את התוצאות. כלומר: המחקרים לא שווים כלום, והם נמצאים בקרבה מסוכנת לסף ההונאה.

בתחום האקלים – בולטת נטייתם של המדענים להיגרר אחרי האופנה ואחרי נטיות אידאולוגיות, ולהתעלם מה"חורים" וחוסר הוודאות שבמחקרים שלהם והמודלים האקלימיים האופנתיים. הם נופלים בקלות קורבנות לדינמיקה של חשיבה קבוצתית – groupthink – ולתמריצים ממשיים, כלכליים ואישיים. כסף גדול למחקר מועמד על ידי הממשלות למקדמים את ההפחדה האקלימית, וגם שיקולים של קידום אישי במעמד ושכר מכוונים מדענים לכיוון זה.

תהליך ביקורת העמיתים – peer review – היה אמור למנוע שגיאות גסות במחקרים שמתפרסמים בספרות המקצועית. אבל – התהליך הזה מתברר כחלש, חלק מהעמיתים נסחפים אחר אותה חשיבה קבוצתית אופנתית, וחלק פועלים בשיטה "שמור לי אשמור לך". לא מעט סקנדלים היו.

מערכת התמריצים המוסדיים בתחום המחקר המדעי פגום אף הוא. קידום הקריירה האישית (והשכר) של מדענים, והיוקרה של המוסדות המעסיקים אותם תלויים באופן גדול מאד בכמות המחקרים שהמדען מפרסם בירחונים מקצועיים, ולא באיכות אותם המחקרים – שהוא קריטריון הרבה יותר קשה להערכה. חשוב מאד (מבחינת קידום הקריירה) לפרסם מאמר, גם אם יתברר אח"כ שהוא לא נכון או לא מבוסס. הפרסום והסנסציה בכלי התקשורת חשובים יותר מהביסוס של הממצאים. מסיבה זו, החוקרים גם מחפשים תמיד תוצאות סנסציוניות, חדשניות ומושכות תשומת לב. מחקר יכול להיות חשוב לקידום הידע האנושי גם אם הוא לא מוצא ממצאים שמאשרים את ההנחה (ההיפותזה) שהוא נועד להוכיח. אבל, מחקר כזה לא סנסציוני, לא "מעניין" (לא מוכר עיתונים) ולכן ירחונים מדעיים (ומדענים) לא נוטים לפרסמו, והוא לא מקדם קריירה. הסנסציה, הפרסום ויחסי הציבור הופכים גורם חשוב במחקר המדעי, כמו שהוא גורם חשוב בכול פעילות אנושית אחרת, למרות שאלו תחומים מנוגדים לכאורה לנושא גילוי האמת המדעית.

המדע מקולקל. יש ראיות מוצקות והסכמה רחבה מאד בנושא. מה לעשות לתיקון המצב? שאלה מאד קשה, אין פתרונות קסם. אבל, דעו: כאשר תשמעו את הטענה "מדענים אמרו" או "המדע קובע" – זה לא אומר הרבה. כול דבר, כולל מה ש"המדע קובע" – הסיכויים שהוא לא נכון גדולים מאלה שהוא כן.

המחקר המדעי, כמובן, יימשך, וימשיך להביא ברכה רבה לאנושות. אין אפשרות אחרת. אין דרך אחרת לקדם את הידע והרווחה האנושית. אבל, המדע אינו האלוהים.

יעקב

.

מקורות האנרגיה העולמיים.

חברת  BP פרסמה את הדו"ח השנתי על מקורות האנרגיה העולמיים לשנת 2016. את הסיכום ניתן לראות בגרף שלמטה (לקוח מאאון מרנס):

בגרף רואים שצריכת האנרגיה העולמית גדלה ב 30 השנים האחרונות בכ 80% - יש להניח שבהמשך הגידול יתמתן, כי מדינות רבות, כמו מדינות המערב ואפילו סין הגיעו פחות או יותר לרוויה, כלומר יש להן מספיק אנרגיה. הגידול היה בכול שלושת המקורות העיקריים – נפט, גז ופחם. בשנתיים האחרונות הייתה ירידה של כ 4% בצריכת פחם, שהוחלף על ידי הגז. שאר המקורות (הידרו, גרעין ומתחדשים) לא משמעותיים במיוחד. במקורות מתחדשים הייתה עלייה גדולה (יחסית, החל מבסיס אפס) בשנים האחרונות, אבל גם אחרי העלייה הגדולה הם לא הגיעו אלא ל 2.8% מאספקת האנרגיה ב 2015, לעומת 2.4% שנה קודם.

כאן רואים את הנתח היחסי של המקורות השונים לאורך זמן. הכתם הירוק, הקטן בפינה הימנית העליונה של הגרף מציין את ה"מתחדשים". זאת למרות מאות מיליארדים (אולי טריליארד) דולרים שהושקעו באנרגיות הירוקות. הדלקים המאובנים (פחם, נפט וגז) עדיין סיפקו 86.1% מהאנרגיה ב2015, ירידה זעירה וזניחה לעומת 86.8% שמקורות אלו סיפקו בשנת 2000. בקיצור: ההשקעה הגדולה באנרגיה שמש ורוח לא באה לידי ביטוי כלל.

בקשר לפליטות הפד"ח – ראה הגרף

בשנת 2015 הייתה עלייה זעירה בפליטות, קצב עליית הפליטות התמתן ב 4-5 השנים האחרונות – יחד עם קצב מתון יותר של צריכת אנרגיה. חלק מהמיתון בפליטות נובע גם ממעבר (חלקי) מפחם לגז (הגז פולט חצי מפליטות הפד"ח של הפחם לאותה כמות אנרגיה).

יעקב

הטמפרטורות צנחו במאי.

המדידות השוטפות של הטמפרטורות העולמיות באמצעות הלוויין UAH, הראו צניחה בטמפרטורות של חודש מאי, לעומת חודשים קודמים. הטמפרטורות עלו מאד בתחילת 2016, והיו, בפברואר 0.83 מעלות

מעל לממוצע של 30 השנים האחרונות. באפריל הן היו "רק" 0.71 מעלות מעל, ובמאי רק 0.55 מעלות. שיאי הטמפרטורות שהושגו בשנים 2014, 2015 ותחילת 2015 נבעו מתופעת אל-ניניו – תופעה טבעית ומחזורית של התחממות מי האוקיינוס באוקיינוס השקט.

כעת הסתיים האל-ניניו, כלומר הטמפרטורות באוקיינוס חזרו לרמתם הממוצעת (מצב ניניו ניטרלי), ומדענים מצפים להמשך המחזור – כלומר – לה-ניניה – שפירושו ירידה של הטמפרטורות אל מתחת לממוצע, בסוף הקיץ או בסתיו שנה זו. בגרף רואים את הניניו של 1998 ושל 2010 עם שיאי טמפרטורות לאחריהם ירידות משמעותיות. נשאר לראות בחודשים הבאים או בשנתיים הבאות מה יהיה עומק הירידה אחרי השיא המחזורי.

התקשורת יצאה בכותרות ענק מתמשכות על שיאי הטמפרטורות, כאילו שזו תופעה חריגה הנובעת מההתחממות הגלובאלית, בעוד זו אינה אלא תופעה מחזורית רגילה. כעת כשהטמפרטורות "צונחות" אין הדבר מתפרסם בתקשורת, כי זה לא מתיישב עם ה"נרטיב" או האמונות שלהם.

יעקב