גרמניה מתעייפת מהשמש.

ההתקנות של לוחות השמש בגרמניה פחתו ב 42% ב 2014 לעומת 2013. בגרמניה הותקנו ב 2014 1.9 GW של לוחות, לעומת 3.3 GW ב 2013, ושיא של 7.6 GW ב 2012, זו ירידה עקבית ומתמדת.

הכמות שהותקנה ב 2014 (1.9GW) היא קטנה מאשר הכמות שהממשלה אישרה ותכננה. גם ככה יש בגרמניה "כושר ייצור" (תיאורטי, נומינאלי) של 38.2 GW של אנרגיה סולארית. זה רבה מאד, הרבה  יותר ממחצית צריכת השיא שהיא בערך 70 GW.

הצרה היא, שכמובן, לוחות השמש מייצרים מעט מאד חשמל. הייצור הממוצע שלהם, בפועל, בגרמניה, היה פחות מ 10% מהכושר הנומינאלי (כושר מותקן, תיאורטי). זה אומר שהלוחות מייצרים חשמל רק 10% מהזמן. בימים בהירים הם מייצרים בין השעות 10 בבוקר ל 4-5 אחה"צ, אבל אם עובר ענן בשמים  הם לא מייצרים.

בס"ה השמש הפיקה כ 5.6% מכול החשמל שייוצר בגרמניה, כלומר – לא חשוב כמה לוחות סולאריים אתה מתקין, כ 80-85% מהחשמל בא מתחנות כוח פחמיות וגזיות (השאר, בא קצת מהרוח). התקנה נוספת של לוחות שמש לא תשנה עובדה בסיסית זו, והיא לכן, חסרת תועלת לחלוטין. נראה שגרמניה הבינה פחות או יותר את העובדה הזו, ולכן האטה מאד את התקנת הלוחות, על ידי הורדת שיעור התעריף המובטח. מיותר לציין שמתקיני הלוחות אינם מחפשים רווחים מייצור חשמל, אלא רק מהסובסידיה הגבוהה בצורת תעריף מובטח ל 20 שנה.

ובנוסף, התועלת מהחשמל של השמש הוא עוד הרבה יותר קטן מהכמות החשמל הקטנה שהם מייצרים. הסיבה היא שלא ניתן לכבות תחנות כוח פחמיות או גזיות ב 10 בבוקר (כאשר השמש זורחת) ולהדליקן מחדש ב 5 אחה"צ, כאשר השמש שוקעת. תחנות הכוח הפחמיות פועלות כול היום, ושורפות פחם, בין אם יש שמש ובין אם אין (בגלל עננים), במשך. מאחר והחשמל דרוש בשעות הערב, שורפות תחנות הכוח הפחמיות פחם במשך כול היום, כדי שיוכלו להיכנס ולייצר חשמל בערב. בכך נמנע החיסכון המקווה בפליטות פד"ח. ואכן – אין ירידה בפליטות הפד"ח בגרמניה בשנים האחרונות למרות הכמות האדירה של לוחות שמש ותחנות הרוח שהותקנו.

מה שלא עובד לא עובד והאידיאולוגיה הירוקה והתקוות האוטופיות לא יכולות להתגשם, כול בזבוז הכסף האדיר הוא לריק.

יעקב

החגיגה נגמרה - נותרנו עם החשבון

הזהרנו כאן פעמים רבות מפני התחיבות המדינה לסיבסוד הקמת שדות סולאריים והתחיבויות ארוכות טווח לרכישת חשמל יקר ולא נדרש מהם. כעת מגיע שלב החשבון והאיוולת הכלכלית נחשפת לעיני כל. 

בשנת 2011 הוגש מזכר לשרי הממשלה לקראת ישיבת הממשלה שדנה בהגדלת המכסות והתחיבויות המימון לאנרגיה סולרית בישראל. 

המזכר הציג את העלות הגבוהה של סיבסוד חשמל סולארי יקר שתיפול על כתפי כלל משלמי חשבונות החשמל ובמיוחד תעיק על מיעוטי היכולת. בין השאר תוארו במזכר כישלונות הניסיון הבינלאומי:

• צרפת נאלצה להקפיא את הקמת הצבת התאים הסולאריים.
• בספרד הפרויקטים מתקרבים לפשיטת רגל והסבסוד קרס.
• בסקוטלנד, הממשלה נאלצה לשלם ליצרני האנרגיה המתחדש כדי להפסיק לייצר.
• בספרד, מחקרים מגלים שההסבה גרמה להפסד מקומות עבודה.

כפי שכתבתנו כבר ב-2009 וחזרנו על כך פעמים רבות "אין ארוחות חינם":

"אצלנו מתנהלים וויכוחים מרים על התקציב, אין מספיק כסף לחינוך, בטחון וקצבאות, ופתאום עלולה הממשלה למצוא עצמה עם התחייבות למימון אנרגיה סולארית, בסכומים גבוהים, ובלתי מתוקצבים. זאת התחייבות חוזית מול יזמים ל 25 שנה, ואין אפשרות לברוח ממנה. ממשלת ישראל קבעה מחיר עידוד לאנרגיה סולארית בשיעור של לפחות פי 5 ממחיר השוק של האנרגיה, אבל היא לא קבעה מקורות תקציביים לתשלום ההתחייבות. זה כסף גדול. בינתיים התחנות עוד לא נבנו, הממשלה עוד לא מוציאה כסף, אבל שר התשתיות מתפאר במדיניותו הירוקה. כאשר התחנות תבנינה וייווצר חור גדול וכרוני בתקציב (כי ההתחייבות היא רב שנתית) – מאיפה ייקחו את הכסף ?"

בועז

דנמרק התעייפה מהרוח

דנמרק היא המדינה הכי רוחנית שיש – הכוונה לתחנות רוח.  יש לה את ה"יעדים" הכי גבוהים: הפקת 100% מהחשמל ממקורות מתחדשים עד 2050, 50% מרוח עד 2020 ו 84% מרוח עד 2035. יש לה כושר ייצור נומינלי מותקן של 4.8 GW (הכי הרבה ביחס לאוכלוסייה ולצריכה) והיא מפיקה, לטענתה, 40% מהאנרגיה מהרוח. [זה לא נכון. היא מייצאת, בחינם, חלק גדול מתפוקת הרוח לארצות אחרות, כי היא לא מסוגלת למצוא לה שימוש].

דנמרק התעייפה מהרוח. בשנת 2014 הותקנו בדנמרק רק 67 MW  תחנות רוח לעומת 694 ב 2013 – ירידה פי עשר. כנראה שהם נחנקו עם כול הטורבינות שהתקינו, והבינו שאין בהוצאה ענקית זו עתיד או תועלת. לא שמעתי הכרזה רשמית או פרסום על ביטול או שינוי ה"יעדים" אבל זה תואם את הנוהג המקובל: על "יעדים" אוטופיים מכריזים בקולי קולות ובתרועה גדולה – אבל את ההתפקחות, הירידה מהאוטופיה, את ההודאה בשגיאה – את זה עושים בשקט, בשקט, בשו-שו, בסוד. לא נעים להודות בשגיאות או בטמטום.

הנתונים מופיעים בדו"ח של ה EWEA, התאחדות בעלי תחנות רוח באירופה. הם מתגאים בדו"ח במספרים מטעים על התקנה של 11.8 GW  של כושר ייצור רוחני באירופה, ב 2014 (עלייה של 3.8% לעומת 2013), אבל אנו יודעים שהתפוקה בפועל של "כושר הייצור" הנומינלי הזה היא רק כ 15% מהמספר הנ"ל, כי זה חלק הזמן שהרוח מועילה לנשוב.

מרבית העלייה בהתקנות היה בגרמניה (5.3 GW ב 2014 לעומת 3.2 GW  ב 2013), שבה גם הותקנו כמעט חצי מכול ההתקנות באירופה. ב 2014 כנראה הושלמו פרויקטים שהחלו לפני זה, כי באמצע השנה היה שינוי במדיניות (הקטנה בסובסידיות) שיתבטא בירידה בהתקנות בשנים הבאות.

עוד מדינה מאד "רוחנית" היא ספרד, בה מפיקים מרוח כ 20% מהאנרגיה, ויש "כושר ייצור" (אבל לא ייצור, רק "כושר") של 23 GW. ספרד, כזכור, הפסיקה את כול הסובסידיות החדשות ב 2012, ומאז אין פרויקטים חדשים. בכול זאת יש השלמה של פרויקטים שאושרו קודם, והתקנים ב 2014 של 27MW  (כלום) ירידה של 85% לעומת 175 M W  שהתקינו ב 2013. גם הם התעייפו, אבל זה לא חדש, הם הודיעו על כך רשמית ב 2012.

עוד ארץ "שאפתנית" היא בריטניה, שגם לה יש "יעדים" גדולים. ההתקנות בה ירדו מ 2GW   ב 2013, ל 1.7 ב 2014...ירידות גדולות היו גם באיטליה, אירלנד, פולין ורומניה - מדינות עם יחסית הרבה התקנות.

מי שהגדילו את ההתקנות (מלבד גרמניה) היו צרפת, מ 600 ל 1000 GW, ושבדיה מ 700 ל 1000.

יש תופעה ברורה שמדינות שהתקינו הרבה תחנות רוח, לומדות על בשרן שהמציאות לא מתנהגת לפי האוטופיה הירוקה, ותחנות הרוח אינן מספקות את הסחורה (חשמל), ומהוות, בנוסף, נטל כספי קשה מנשוא. ה"יעדים" ה"נהדרים" של 50% או 80% מהחשמל מהרוח – הם פטפוטי סרק.

יעקב

כריתת עצים תצמצם פליטות?

זאת שואל אדוארדו פורטר, כתב הניו יורק טיימס, הכותב מאמר על שגעו הביו-דלק.

"האם המלחמה נגד שינויי האקלים דורשת את השריפה של היערות והיבולים שלנו כדלק?" שואל פורטר בניו יורק טיימס. "זה נראה כך, אם לשפוט לפי המנדטים הגדולים שממשלות העולם קבעו בתחיקה לשילוב ביו-אנרגיה בדלק, בתקווה להקטין את התלות בבנזין ודיזל לתחבורה"

ממשיך פורטר: "ביו-דלק מהווה היום רק 2.5% מהדלק לתחבורה, אך האיחוד האירופי מצפה שהנתח יגדל ל 10% עד 2020. בארה"ב היעד הוא 12% בתחילת העשור הבא. התחזית של ה IEA היא 27% עד 2050. הסיבה היא ברורה: לא ניתן להפעיל מכוניות, משאיות, אניות או מטוסים באנרגיית שמש ורוח, אומר פורטר. [לא ניתן להפעיל שום דבר באנרגיית שמש ורוח, הכול אשליה, אומר אני]. בנוסף, אומר פורטר, מגייסים את הביו-אנרגיה לייצור חשמל, סוכנות הגנת הסביבה בארה"ב EPA, הוציאה טיוטת תקנות המעודדות שימוש בעצים כדלק "ירוק" בתחנות כוח (שיגעון שכבר מיושם באנגליה וגרמניה).

הטעה ששריפת היערות והיבולים שלנו חוסכת פליטות פד"ח אינה נכונה. פורטר מדווח על נייר העמדה של הארגון הירוק WRI (world resource institute) שעליו דיווחנו קודם, כאן. הוא גם מספר על מכתב עמדה ששלחו קבוצה של 78 מדענים ל EPA, בו הם מזהירים נגד ההצעה החדשה שלהם. הם כותבים: "שריפת ביומסה, כמו עצים, שסופגת ומאחסנת פחמן, באה על חשבון קיטון באחסון הפחם" – כלומר היא אינה מקטינה פליטות.

אבל, אומר פורטר, האזהרות מפני הנזקים של שריפת יערות ויבולים נפלו על אזנים ערלות, כי, לדבריו, אין לעושי המדיניות ברירה. ה IPCC  עצמו, בדו"ח על הדרכים להאטת ההתחממות הגלובאלית, קבע, שללא ביו-דלק המשימה קשה ביותר. הם אמרו שהשימוש בביו-דלק חשוב, לצורך הקטנת ההתחממות, יותר מאשר הפקת חשמל משמש ורוח. [הוא חשוב באותה מידה בדיוק – לא זה, ולא האחר תורמים בכלל להאטת ההתחממות הדמיונית, הכול דיבורי סרק – יעקב]. לפי המודלים של מדעני ה IPCC  חייבים להפיק מביו-דלק כ 300 אקסהג'ול אנרגיה לשנה. זאת בהנחה [הבלתי נכונה] שביו-דלק מייצר אפס פליטות פד"ח. כדי להבין את משמעות המספר: זוהי כמחצית הצריכה הנוכחית של אנרגיה מכול הסוגים. האנרגיה של כול הביומסה, שמגדלים היום למזון וכול שימוש אחר (כמו בגדים, תעשייה), כול הביו מסה היא בערך 220 אקסהג'ול. כלומר – חכמי ה IPCC, מציעים להגדיל את התוצרת החקלאית שלנו – קודם כול פי שניים בערך – כדי לספק מזון לאוכלוסייה הגדולה יותר ב 2050, ואח"כ עוד פעם פי שניים, כדי לספק ביו-דלק.

[הזוי, מטורף לגמרי – יעקב].

את הטענות האלה לא מעלים האקטיביסטים ירוקים חולמניים, מנותקים מהמציאות ולא אנשי שוליים, חובקי עצים מזוקנים, בלתי רחוצים ומסוממים. לא. הטענות מוצעות על ידי פרופסורים במיטב האוניברסיטאות, המחברים של דוח ה IPCC – והממסד האקדמי והפוליטי שלנו. פורטר מספר על פרופסור אנדרה פאייג' מואנ' גרוניגן בהולנד, שכתב מאמר בנושא,  שטען שניתן להגדיל את התוצרת החקלאית פי 10 בלי בעיות, ושיש מספיק קרקע לגדל גם מזון וגם דלק, ויש גם "פסולת" עצים שניתן לשרוף.

מר סרצ'ינגר, מה WRI, משתגע מטענות כאלה. פסולת העצים, הוא אומר, כבר ספגה ומאכסנת פחמן בתוכה, אם ישרפו אותה היא תשחרר את הפחמן המאוכסן בה לאוויר. "אם יניחו ליערות לגדול, הדבר יספוג הרבה יותר פחמן מהאטמוספרה, מאשר אם ישרפו אותם כביו-דלק" הוא אומר. הוא גם טוען שההערכות של פרופ' פאייג' שניתן להגדיל את התוצרת החקלאית פי 10 הן אבסורדיות ובלתי מציאותיות לחלוטין. ,העולם יהיה חייב לייצר ב 70% יותר תוצרת חקלאית, כדי לספק את צרכי המזון של האנשים עד 2050, אין שום אפשרות לגדל גם כמות האדירה של גידולים חקלאיים נוספים לביו-דלק.

פרופ' פאייג' טוען שהספקנים טועים, והשגת הקיטון בפליטות בדרכים אחרות (כלומר ללא ביו-דלק) היא הרבה יותר קשה. הוא צודק. אין דרך להשיג הקטנת פליטות ללא ביו דלק. אבל זה לא אומר שהביו דלק משיג הקטנת פליטות. זה לא משיג כלום. אין דרך להשיג בלי ביו-דלק, וגם אין דרך להשיג על ידי ביו-דלק. זה שאין דרך אחרת זה לא אומר שהדרך הזו מובילה ליעד הנכסף. מה שכן בטוח הוא שכריתת היערות ושריפת היבולים גורמים נזקים אקולוגיים עצומים.

מסיים פורטר בסיכום מאד הגיוני ומאד מפתיע עבור הניו-יורק טיימס, העיתון הירוק והתקין פוליטית למופת:

"יש אולי תפקיד מוגבל לביו-דלק המיוצר מפסולת חקלאית. אבל, מפלצת הביו-דלק, שגייסה את התמיכה של עסקי החקלאות במאבק בשינויי האקלים (מאות מפעלים לאתנול בארה"ב ומחירים גבוהים לחקלאים) יגרום לבסוף יותר נזק מתועלת". [רק נזק, נזק עצום, ושם תועלת! יעקב].

"ארה"ב הייתה תלויה מאד בביו-דלק לצורכי תחבורה, לפני 100 שנים, כאשר עשרות מיליוני דונמים אדמה שימשו לגידול מספוא לבהמות המשא של התחבורה. מאז, חלק מהאדמות האלה חזרו לחיק הטבע והפכו ליערות. לגלח מחדש יערות אלה בשביל דלק זה לא רעיון טוב." בלשון המעטה...

יעקב

המשוגעים שורפים יערות גם בברזיל

אין גבול לרמת האי שפיות (הטירוף) של האקטיביזם האקלימי.

הנה המקרה של ייצור הפלדה בברזיל. ייצור הפלדה הוא תהליך השורף פחם, ולכן, פולט פליטות פד"ח (פחמן דו חמצני – co2 ). מעריכים שתעשיית הפלדה העולמית יוצרת כ 7% מפליטות הפד"ח העולמיות.

במטרה לצמצם את צריכת הפחם ופליטות הפד"ח עברה ברזיל, בשנת 2000, לייצור פלדה באמצעות פחם המופק מעצים, במקום פחם שנכרה במכרות. התוצאה היא (כפי שמראה מחקר שפורסם כעת) שפליטות הפד"ח מתעשיית הפלדה בברזיל עלו פי שניים (מ 91 מיליון טון ל 182 מיליון טון) בין השנים 2000-2007, כאשר התכנית ל"צמצום הפליטות" הונהגה.

ברזיל, כמובן, לא עשתה את השינוי בעצמה, מיוזמתה, מסיבות כלכליות או מתוך רצון להיות "ילד טוב". היא עשתה זאת כי קיבלה כסף עבור זה במסגרת תכנית "מנגנון הפיתוח הנקי" שמסונפת לאו"ם. "מנגנון הפיתוח הנקי" היא אחת מני תכניות ממשלתיות ובינלאומיות רבות שנדחפות על ידי אקטיביסטים ירוקים חסרי הבנה מעשית והיסטריים, במטרה להציל את כדור הארץ מההתחממות הגלובאלית הנוראית. מיותר לציין שכסף של האו"ם הוא כסף של המיסים שלנו, שהממשלות מעבירות לאו"ם.

הרעיון היה שאם שורפים עצים מגידול חקלאי – השריפה הזו היא ניטרלית מבחינת הפד"ח, כי השריפה משחררת לאטמוספרה פד"ח שנקלט קודם מהאטמוספרה כאשר העצים גדלו. זה בדיוק אותו רעיון שמיושם כאשר מפיקים אנרגיה מ"ביומסה". (ביומסה הוא שם מפוצץ לשריפת עצים. בשמות מפוצצים הירוקים חזקים מאד. ראו "מנגנון הפיתוח הנקי"). אלא – שכמובן אין מספיק עצים מגידול חקלאי, אז גודעים את יערות האמזונס, פשע אקולוגי מהגדולים שיש, ושורפים עץ טבעי שגדל במשך מאות שנים ואינו מתחדש בקלות.

הנה, אם כן, דוגמה לאסון אקולוגי, פשע אקולוגי, הנגרם על ידי אקטיביסטים ירוקים. באמצעות כספי המיסים שלנו אנו מעודדים השמדת יערות האמזונס, והגדלת פליטות הפד"ח. זאת ה"תכניות" המטורפות שמיושמת מבלי לבדוק אותה בצורה רציונאלית ומעשית, תחת לחץ ההיסטריה הירוקה.

האקטיביזם הירוק מוביל לכיוונים לגמרה מטורפים. אין בעולם "מבוגר אחראי" ורציונלי שיכול לעצור את ההיסחפות אחרי הרעיונות הההזויים האלה.

נזכיר גם, בהזדמנות זו, את הטירוף הדומה של שריפת המזון שלנו.

יעקב

האנרגיה הגרעינית עדיין בתרדמת.

אנרגיה גרעינית היא אחד מהמרכיבים החשובים ביותר בתכנית ממשלת בריטניה להשגת ה"יעדים" לצמצום פליטות פד"ח. אלא שאין רואים שום תחנות כוח גרעיניות באופק של בריטניה.

כזכור נחתם בשנה שעברה הסכם בין חברת EDF – חברת החשמל הממשלתית הצרפתית – לבין ממשלת בריטניה להקמת תחנת כוח גרעינית חדשה באתר הינקלי-פוינט (בו כבר פועלת כעת תחנה גרעינית ישנה). התחנה החדשה אמורה להיות בעלת כושר ייצור של 3.2 GW. ממשלת בריטניה הבטיחה ל EDF לקנות את כול החשמל הגרעיני במחיר גבוה.

אבל, חברת EDF  נמצאת בהפסדים כרוניים, וכך גם החברה הממשלתית הצרפתית ארבה areva – החברה שבונה את הכורים בפועל. ארבה בונה כעת שני כורים גרעיניים, אחד בצרפת, ב Flamanville    והשני ב Olkiluoto בפינלנד. שני הכורים האלה נמצאים בפיגור לוח זמנים של לפחות 5 שנים, ועברו את תקציב ההקמה לפחות פי 3.

שתי חברות סיניות היו אמורות להשתתף בפרויקט ב 40% - כלומר ב 40% מהמימון, שמוערך ב 16 מיליארד ליש"ט. כעת הן מפחדות שהחברות הצרפתיות לא יוכלו להרים את הפרויקט ודורשות ערבות כספית של ממשלת צרפת, למקרה שהחברות (הממשלתיות) הצרפתיות המפסידות תתמוטטנה.

בקיצור: תחילה הבניה של תחנת הכוח בהינקלי פוינט נדחתה. לא ברור מתי תחל הבניה ועוד פחות מתי תסתיים. לא יהיו תחנות כוח חדשות בעתיד הנראה לעיין (לפחות עד 2030), בבריטניה. נשאלת השאלה עד מתי ניתן להאריך את תפעול התחנות הגרעיניות הישנות, הקיימות, ומי יספק חשמל לבריטניה בעתיד.

נראה שמנהיגי בריטניה לא מבינים שאם לא בונים תחנות כוח חדשות – יהיה בסוף מחסור בחשמל.

יעקב

אשליית הרוח: נתוני אמת מגרמניה

כתבנו רבות על האופי החולמני והאוטופי של התקווה שניתן להפיק חלק ניכר מכמויות החשמל שאנו צורכים מהרוח. ממשלות רבות באירופה אימצו "יעדים שאפתניים", קרי יעדים אוטופיים,  להפיק 50% או 80% או 100% מהאנרגיה ממקורות מתחדשים ולהקטין בהתאם את פליטות הפד"ח עד 2030 או 2050 או 2080. בכול התכניות האלה הרוח הוא המרכיב העיקרי. הצרה היא שהרוח מפיקה מעט מאד חשמל, היא פשוט לא עובדת. התקווה למעבר לאנרגיה מתחדשת על בסיס רוח היא תקוות שווא שלא עומדת במבחן המציאות כפי שמראים המספרים האמתיים בהמשך.

הנה נתונים על תפוקת הרוח בגרמניה  ל 2014 (בגרמנית, כאן - באנגלית). גרמניה, כידוע, אימצה את המדיניות הכי שאפתנית בעולם למעבר לאנרגיה מתחדשת, והתקינה מתקני שמש ורוח בשיטה "כמה שיותר, יעלה כמה שיעלה". היא התקינה 25 אלף טורבינות רוח, עם כושר ייצור נומינלי (כלומר תיאורטי, כאשר הרוח נושבת) של כמעט 40 GW, - זה כושר ייצור אדיר – לשם השוואה תצרוכת השיא של גרמניה היא כ 75 GW. הצרה היא שמרבית הזמן הרוח לא נושבת, והטורבינות לא מפיקות כלום, לא חשוב כמה עשרות אלפים אתה מתקין. הנה הנתונים לשנת 2014:

הקו האדם מציין את "כושר היצור" (הנומינאלי – כלומר התיאורטי) המותקן של אנרגיית רוח. השטח בצבע תכלת מציין את כמות החשמל שהטורבינות היו מפיקות לו פעלו כול הזמן. השטח הצבוע בכחול כהה מציין את תפוקת החשמל בפועל. הגרף הזה ממחיש עד כמה מועטה התפוקה הממשית של הרוח ביחס לתיאורטית, ועוד ממחיש הגרף את האופי התזזיתי של התפוקה. אין רצף התפוקה, אי אפשר לסמוך על הרוח שתפיק אפילו כמות מינימלית באופן רציף ואמין. ימים ושעות של תפוקה גבוהה יחסית מתחלפים תדיר בימים ושעות של אפס תפוקה. הטענה של חסידים ירוקים ש"תמיד הרוח נושבת במקום כולשהו" היא פשוט לא נכונה.

הנה הנתונים במספרים, בטבלה

תרגום: כושר ייצור מותקן: 39,612 MW, תפוקה מקסימלית (ברגע נתון) 29,687 MW – שהם 75% מהמותקן. תפוקה ממוצעת (על פני כול השנה) 5,868 MW  שהם 14.8%. הטורבינות הפיקו חשמל, בממוצע, פחות מ 15% מהזמן! תפוקת המינימום (בזמנים מסוימים) הייתה 24 MW, שהם 0.06% - כלומר יש זמנים שכול הטורבינות ביחד (כול 25000 הטורבינות) לא מפיקות כלום. פירוש הדבר – שחייבים להחזיק תחנות כוח רגילות (פחמיות או גזיות) בכושר ייצור מלא, כגיבוי לרוח.

בחלק הימני של הטבלה רואים הפילוג בהיקף הייצור הרוחני. כ 45% מהזמן הרוח הפיקה פחות מ 10% מכושר הייצור המותקן. כ 40% מהזמן הפיקה בין 10-30% מהכושר המותקן. כ 10% מהזמן הפיקה בין 30-50%, וכך הלאה. אבל, המספרים האלה עדיין אינם מבטאים את האופי התזזיתי של הרוח – גם אם היא הפיקה, במשך X שעות, נניח, 30% מכושר הייצור – השעות האלה לא היו רציפות.

גם גרף זה מעניין: התפלגות תפוקת הרוח בגרמניה, 2014. הוא מראה שבמשך 84 ימים בשנה הפיקו מתקני הרוח רק 0-5% מכושר הייצור התיאורטי, ב 77 ימים הפיקו בין 5-10%, וכך הלאה.

בקיצור: גרמניה מוציאה מאות מיליארדי אירו על דבר שלא עובד. הלחץ ההיסטרי של הירוקים החולמניים גרם לממשלה לאמץ מדיניות אוטופית שאין לה אחיזה במציאות.

יעקב

ההומוגניזציה החממיסטית.

כמו שסיפרנו בפוסט הקודם, נתוני הטמפרטורה המקוריים, כפי שנרשמו בזמן אמת על ידי החזאים שקראו את מדי החום בשטח, עוברים תהליך ארוך של "טיוב", "התאמה" והומוגניזציה, לפני שמשתמשים בהם כדי לחשב את ממוצעי הטמפרטורות העולמיות. נקרא לנתונים המקוריים "נתון גולמי" ( raw באנגלית), ולנתון שעבר תהליך "התאמה" – "נתון מעובד" adjusted.

כאמור – יש הגיון מסוים בביצוע תהליך של טיוב נתונים, ניפוי שגואים, והומוגניזציה. בתחנות המדידה חלו לאורך הזמן שינויים שיכולים לגרום לאי רציפות ושגיאות. כך למשל החליפו תחנות מיקום (מבלי ששינו את שמן), החליפו מכשירי מדידה, החליפו שיטות קריאה – וכול אלה עלולים להכניס שגיאות. תהליך ההומוגניזציה פירושו – השוואת נתוני תחנה אחת עם נתוני תחנות אחרות בסביבה, במטרה לזהות חריגים (שעלולים להיות קריאות שגויות) ולנפות אותם.

אולם – ראה זה פלא: הרבה הומוגניזציות מכניסות מגמה של התחממות לתוך נתונים גולמיים שאין בהם מגמה כזו – ולא להיפך... זו התוצאה. ההומוגניזציה נעשית על ידי אלגוריתמים (חישובים) מסובכים, באמצעות מחשב, המופעלים על כול התחנות באופן אוטומטי. התוצאה – לא יודע אם היא מכוונת או מקרית – היא, בסופו של דבר – הגדלת מגמת ההתחממות. מנמיכים את הנתונים של העבר, מגביהים את ההווה, וכך נוצרת התחממות במקום שהנתונים הגולמיים לא מראים זאת. ושימו לב לכיוון – ההומוגניזציה איננה פעם כלפי מטה ופעם כלפי מעלה, באופן אקראי, כפי שהיינו מצפים מתהליך של תיקון שגיאות אקראיות. לא. ההומוגניזציה היא תמיד כלפי מעלה.

אאון מרנס כתב קטע ארוך על מספר תחנות שהוא בדק, מדגמית. כדאי לקרוא, וגם הקישוריות שלו והתגובות.  

קחו למשל 11 תחנות מדידה מפארגוואי, דרום אמריקה. הנה הנתונים הגולמיים:

לא רואים כאן מגמת התחממות... והנה אותן תחנות אחרי שהקריאות הגולמיות עברו הומוגניזציה:

פתאום נולדה מגמת התחממות... בייחוד על ידי "הורדת" הקריאות מן העבר – כדי להראות שכאילו העבר היה יותר קר מאשר היה באמת.

הנה עוד דוגמה: תחנת המדידה באליס ספרינגס, אוסטרליה.

הקו השחור מציין את הקריאות הגולמיות (המקוריות), והקו האדום – את ה"מתואמות" – adjusted. שוב רואים בבירור ש"הנמיכו" את הנתונים של העבר, עד בערך 1970 (הקו האדום נמוך מהשחור), ו"הגביהו" את הנתונים היותר חדשים (הקו האדום מעל לשחור), וכך נוצרה מגמת התחממות במקום שהנתונים הגולמיים (המקוריים) אינם מראים מגמה כזו.

מסכם מרנס אחרי השווה נתונים גולמיים מול מתואמים בכול  חצי כדור הארץ הדרומי:

So homogeneity adjustment adds warming in Central Australia, Southern Africa and South America, and similar adjustments by the Australian Bureau of Meteorology and NIWA add warming over the rest of Australia and over New Zealand too. Pretty much the entire Southern Hemisphere is adjusted. How does one justify adding warming to raw records over the entire Southern Hemisphere? One doesn’t. The warming is clearly manufactured, spurious, non-existent.

הוא שואל: כיצד ניתן להצדיק הגדלת ההתחממות במעלה אחת בערך, בכול תחנות המדידה של כדור הארץ הדרומי? (בנתון המתואם לעומת הנתון הגולמי)? לא ניתן להצדיק זאת. ההתחממות היא בבירור מלאכותית, מזויפת, בלתי קיימת (תוצאה של חישובי ההתאמה). מאחר ושטחי היבשה בחצי הכדור הדרומי מצומצמים ביחס לחצי הכדור הצפוני, השפעת ה"תיקון" הזה על הממוצע העולמי אינה גדולה, אבל, התופעה הזו, של "הומוגניזציה" או "התאמות" שרירותיות תמיד לכיוון אחד,  מטילה ספק גדול במהימנות מדידות הטמפרטורות העולמיות שמתפרסמות.

הנה עוד דוגמה

שוב רואים כיצד טמפרטורות העבר "הונמכו", והמגמה שהייתה מינוס 0.29- מעלות (התקררות) למאה שנים בנתונים הגולמיים, הפכה למגמה חיובית (התחממות) של 0.78 מעלות – כול זה כתוצאה מחישובי ה"התאמה" או ה"הומוגניזציה".

יעקב