אנרגיה מתחדשת - רעה לכלכלה, רעה לסביבה, רעה לצרכנים

השקעת המדינה באנרגיות מתחדשות עולה לנו כסף רב, אך אינה מועילה לסביבה כלל. תחנת כוח מבוססת אנרגיה מתחדשת אינה יכולת להחליף תחנת כוח פוסילית. לכן, הזיהום הנובע מתחנות הכוח הפוסיליות לא יקטן, גם אם נבנה תחנות כוח רבות המבוססות על אנרגיה מתחדשת. המאמר פורסם במקור באתר זוית אחרת בשנת 2019.

מאת ד"ר רפאל מינס

האנרגיה המתחדשת מעלה את יוקר המחייה

יוקר המחייה בישראל הוא נושא שנמצא תמיד בכותרות. לאחרונה עלה נושא זה שוב לסדר היום הציבורי בעקבות העלייה בתעריפי החשמל. העלאת תעריפי החשמל עתידה לגרור בעקבותיה התייקרויות נוספות, שכן רכיב האנרגיה הוא רכיב משמעותי בעלות ייצורם של מוצרים רבים. על פי רשות החשמל אחד הגורמים שהשפיע על עליית המחירים הוא הכניסה המאסיבית של אנרגיה מתחדשת למשק החשמל. לפי דוחות רשות החשמל, כ-2 מיליארד שקל שולמו עבור אנרגיות מתחדשות בשנת 2018, ובשנת 2019 צפוי התשלום לעמוד על כ-2.7 מיליארד שקל. רובו של התשלום הוא פרמיה לעומת עלות הייצור של חברת החשמל. כלומר, המדינה מחייבת את חברת החשמל לרכוש את החשמל מיצרני האנרגיה המתחדשת במחירים הגבוהים מעלות הייצור של חברת החשמל. ההתחייבויות של חברת החשמל הן לתקופות של 25-28 שנים, כך שגלגול עלויות האנרגיות המתחדשות לחשבון החשמל של הצרכנים הפרטיים צפוי להימשך לפחות בשלושה העשורים הבאים. ואין זו בעיה רק של ישראל; במרבית מדינות העולם העלויות הגבוהות של האנרגיות המתחדשות, באות לידי ביטוי בהגדלת תעריפי החשמל לצרכנים. באיור 1 ניתן לראות שככל שגדל ההספק פר נפש של מתקנים סולאריים או טורבינות רוח, כך גדל תעריף החשמל לצרכן הביתי. בגרמניה, המדינה שהשקיעה הכי הרבה כסף באנרגיות מתחדשות (25 ביליון יורו ב-2016), ההוצאה המשפחתית על חשמל גדלה ב-50% בין 2007 ו-2016. כלומר, ההשקעה באנרגיה מתחדשת גורמת לעלייה בתעריפי החשמל, ותורמת לעלייה ביוקר המחייה.

איור 1 – תעריפי החשמל לצריכה ביתית למחצית השנייה של 2014 כתלות בהספק לנפש של מתקנים מבוססי שמש ורוח.

תחנת כוח מאנרגיה מתחדשת לא יכולה להחליף תחנת כוח פוסילית

כנגד הטיעון הכלכלי מעלים חסידי האנרגיות המתחדשות שתי נקודות חשובות:

1.      השיקול הכלכלי פחות חשוב. ההשקעה באנרגיות מתחדשות היא כדי להגן על הסביבה ולהפחית זיהום.

2.      היום הטכנולוגיה הפוטו-וולטאית זולה משמעותית מבעבר. יצרנים מציעים מחירים של 19 אגורות לקוט"ש, פחות מעלות הייצור של חברת חשמל. האם במחירים אלו ההשקעה באנרגיה סולארית מוצדקת?

לשתי הנקודות יש מענה אחד. אכן, יעד הממשלה בהשקעה באנרגיות מתחדשות לא היה יעד כלכלי. היעד המרכזי שהגדירה הממשלה לפיתוח אנרגיות מתחדשות הוא "השתחררות מהתלות במקורות אנרגיה מתכלים ובראשם דלק פוסילי (שמקורו במאובנים)", "במטרה לקדם ביטחון ועצמאות אנרגטיים לישראל ולשמור על איכות הסביבה באמצעות צמצום פליטות גזי חממה וזיהום האוויר". אולם, לצערי, הטכנולוגיות הקיימות של אנרגיות מתחדשות (בדגש על מתקנים מבוססי שמש ורוח) לא יכולות לסייע בהשגת מטרות אלו. בשל משטר הרוחות בישראל, ייצור חשמל המתבסס על רוח, אינו יעיל. האנרגיה המתחדשת המתאימה לאקלימה של ישראל היא האנרגיה הסולארית. מעצם אופייה, האנרגיה הסולארית (הדבר נכון גם לאנרגיית רוח) אינה זמינה בצורה רציפה לאורך כל שעות היממה. תחנת כוח סולארית בישראל מספקת בפועל רק כ-20% מההספק המותקן. כלומר, תחנה עם הספק מותקן של 1000 MW תספק בפועל הספק ממוצע של כ-200 MW בלבד. לכן, יש צורך בתחנת כוח פוסילית שתעבוד במקביל לתחנה הסולארית ותגבה אותה, בשעות בהן אין ייצור חשמל סולארי או שהביקוש לחשמל גבוה מיכולת ייצור החשמל הסולארי. תחנת כוח פוסילית המגבה את תחנת הכוח הסולארית אינה יכולה לשנות את הספקה בהתראה קצרה. לכן עליה לייצר במשך כל שעות היום, בהספק המקסימלי אותו תידרש לספק במהלך היממה. איור 2 מציג את ייצור החשמל הסולארי כתלות בשעת היום בחורף (קו שחור מקווקו) ובקיץ (קו שחור רציף). כמו-כן, מוצג באותו איור ביקוש החשמל כתלות בשעת היום בחורף (כחול) ובקיץ (ירוק) של שנת 2010. כדי לדעת כמה הספק של תחנת הכוח הפוסילית נחסך ע"י קיומה של תחנת הכוח הסולארית, עלינו לחשב את ההפרש בין הביקוש המקסימלי של החשמל בשעה בה יש ייצור סולארי לביקוש המקסימלי בשעה שבה אין ייצור חשמל סולארי. ניתן לראות שבחורף שיא הצריכה היומית הוא בין השעות 17:00 ל-21:00. בשעות אלה אין כלל ייצור של חשמל סולארי. כלומר, בחורף תחנת הכוח הפוסילית המגבה את התחנה הסולארית, תעבוד באותו הספק שהייתה עובדת אילו לא הייתה תחנת כוח סולארית כלל. בקיץ, בין 19:00 ל-22:00, הביקוש קרוב מאוד לשיאו היומי, אך באותן שעות אין ייצור של חשמל סולארי. היכולת של אנרגיה סולארית לחסוך הספק של ייצור פוסילי בקיץ, הוא הפרש ההספק בין נקודה A (ביקוש מקסימלי בשעות שאין ייצור חשמל סולארי) ונקודה B (ביקוש מקסימלי בשעות בהן ייצור חשמל סולארי נותן מענה מספק לביקוש). ניתן לראות מהגרף שהפרש זה מאוד קטן, פחות מ-10%. כלומר, בקיץ, תחנת הכוח הסולארית תאפשר לתחנת הכוח הפוסילית לייצר בהספק הקטן בכ-10% מהספק הייצור אליו הייתה נדרשת אילו לא הייתה תחנת כוח סולארית. מכאן, שכדי למנוע הפסקות חשמל, צריך שלאורך כל השנה תחנת כוח פוסילית תייצר חשמל בהספק הקרוב לביקוש המקסימלי, כגיבוי לתחנה הסולארית. משמעות הדבר היא, שתחנות כוח סולאריות לא יכולות להחליף.

איור 2 – מתוך דו"ח הוועדה לבחינת התועלת הכלכלית של אנרגיות מתחדשות, וועדת קנדל.

תחנות כוח פוסיליות, וגם לא מפחיתות בצורה משמעותית את ההספק הנדרש מתחנות הכוח הפוסיליות.

האם בעתיד נוכל להשתמש באנרגיה סולארית כדי להחליף תחנות כוח פוסיליות?

כדי שאנרגיה סולארית תוכל לספק חשמל בצורה רציפה, צריך לפתח טכנולוגיה יעילה לאגירת אנרגיה. במידה ותמצא טכנולוגיה יעילה לאגירת האנרגיה, נוכל לאגור את ייצור החשמל העודף, ובשעות שבהן אין שמש נוכל לנצל את האנרגיה שנאגרה. הטכנולוגיה היעילה ביותר היום לאגירת אנרגיה היא "אגירה שאובה". בטכנולוגיה זו בונים שני מאגרי מים גדולים עם הפרש גובה משמעותי של מאות מטרים בדרך כלל, ביניהם. בשעות בהן יש ייצור עודף של חשמל, נשתמש בחשמל להעלות מים מהמאגר התחתון לעליון. בשעות שאין ייצור חשמל, או שהביקוש גדול מהייצור, נזרים מים מהמאגר העליון לתחתון תוך הפעלת טורבינה שתנצל את האנרגיה הפוטנציאלית של המים לייצור חשמל. טכנולוגיה זו דורשת משאבים שחסרים בישראל כמו שטחים גדולים ומים. בנוסף, מרבית התחנות הסולאריות נבנות מטבע הדברים במדבר, שם קשה למצוא את התנאים הטופוגרפיים שיאפשרו בניית מתקן אגירה בטכנולוגיה זו. טכנולוגיות אחרות לאגירת אנרגיה אינן יעילות ואינן מאפשרות אגירה של כמות גדולה של אנרגיה כדי לאפשר גיבוי לאורך מספר שעות רב לתחנת כוח סולארית. ולכל מי שחושב שליזם המיליארדר אילון מאסק יש פתרון חדשני ויעיל לאגירת אנרגיה, שיחשוב שוב. מאסק בנה עבור אוסטרליה הדרומית, שסבלה משורה של הפסקות חשמל (כי הם בנו תחנות כוח מבוססות רוח וסגרו את תחנות הכוח הפחמיות שהיו אמורות לגבות אותן), את הסוללה הגדולה בעולם. סוללה זו יכולה להטען כשיש ייצור חשמל עודף, ולסייע בהספקת חשמל רציף במהלך שעות השיא. אולם ההספק של הסוללה הוא 100 MW, שזה פחות משליש מההספק של תחנת הכוח אליה היא מחוברת, והיא יכולה לאגור 129 MWh. כלומר, במידה ותחנת הרוח לא תעבוד כלל, הסוללה תוכל לספק רק שליש מההספק של התחנה ורק למשך שעה ורבע. סוללה שכזו אינה גיבוי אמיתי, אלא רק תוספת שמאפשרת הספקת אנרגיה יותר רציפה. הסוללה הזו שתופסת שטח של כ-10 דונם עלתה לממשלת אוסטרליה הדרומית יותר מ-90 מיליון דולר. כיום אין טכנולוגיה הרלוונטית לישראל שמאפשרת אגירת כמות גדולה של אנרגיה לזמן ארוך, ולכן עד שלא תפותח טכנולוגיה חדשה תחנות כוח סולאריות לא יוכלו להחליף תחנות כוח פוסיליות.

 

להספק הלא צפוי של האנרגיות המתחדשות יש חיסרון נוסף – עומס אפשרי על הרשת

בעיה נוספת שיכולה להיווצר כתוצאה מההספק הלא צפוי של האנרגיות המתחדשות, היא עודף ייצור חשמל, שיכול להביא לעומס על הרשת ולקריסתה. באנגליה וקנדה הגיעו למצב בו הממשלה משלמת ליצרני החשמל מאנרגיות מתחדשות, כדי להפסיק לייצר חשמל. באנגליה התשלום ליצרנים על הפסקת הייצור היה גבוה יותר מהתשלום על ייצור החשמל. בגרמניה שילמה המדינה לצרכנים כדי שיצרכו חשמל בשעות צריכת השפל, על-מנת להקטין את העומס על המערכת. כלומר, אופייה הבלתי צפוי של האנרגיה המתחדשת יכול לגרום למחסור לא צפוי אך גם לעומס לא צפוי, בשני המקרים התוצאה תהיה אי רציפות בהספקת החשמל.

 

השקעה באנרגיה מתחדשת היא חסרת הגיון כלכלי וסביבתי

אנרגיה מתחדשת מבוססת רוח או סולארית תלויה בגורמים עליהם אין לנו שליטה (רוח ושמש), ולכן היא לא צפויה ולא אמינה. תחנות כוח המבוססות על אנרגיית רוח או אנרגיה סולארית מספקות הספק ממוצע הנמוך משמעותית מההספק המותקן (כ-20% בלבד) בהן, והן מחייבות גיבוי של תחנת כוח פוסילית. בישראל, תחנות כוח מבוססות אנרגיה מתחדשת אינן יכולות להחליף תחנות כוח פוסיליות, לא בצורה מלאה ואף לא בצורה חלקית. גם אם הממשלה תביא להקמתן של תחנות כוח סולאריות נוספות, לא נוכל לצמצם את הספק ייצור החשמל בתחנות הפוסיליות הקיימות. לכן השקעה באנרגיה מתחדשת לא יכולה לקדם את מטרת הממשלה לביטחון ועצמאות אנרגטיים או את מטרתה להקטנת פליטות הפד"ח (פחמן דו חמצני) וזיהום האוויר. מאותה סיבה, להשקעה באנרגיות מתחדשות בטכנולוגיה הקיימת היום אין היגיון כלכלי, גם אם המחירים המוצעים ע"י היצרנים נמוכים מעלות הייצור של חברת החשמל.

  

 

"אנרגיה סולארית – לא מקור אנרגיה רציני"

מתוך וואינט:

בכיר באוצר: אנרגיה סולארית אינה מקור רציני

שאול מרידור, סגן ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, אמר בכנס עצמאות אנרגטית: "אנרגיה סולארית היא עניין טוב לשעות הצהריים בקיץ ולא כמקור אנרגיה רציני. תחנות כוח סולאריות הן בהחלט לא תשובה לביטחון האנרגטי של ישראל"

תומר פרת

עדכון אחרון:  23.09.11, 00:19

כך אמר שאול מרידור, סגן ראש אגף התקציבים במשרד האוצר בכנס עצמאות אנרגטית.

מרידור כבר הביע הסתייגות פומבית מהשקעה באנרגיות מתחדשות וסולארית בפרט כמשאב לאומי. ביוני טען כי מחיר ייצור חשמל סולארי (פוטו-וולטאי) בישראל עדיין גבוה ביחס לתועלות ממנו, וכי ההשקעה בו תביא לייקור החשמל ב-15%-20%. "ראינו את המהומה סביב מחיר הקוטג'. יותר מנשמח לעודד ייצור סולארי - אבל התעריפים הנוכחיים הם גבוהים מדי" אמר.

צודק. הנה אחד שלא מסונוור מאידיאולוגיה ירוקה וראה דברים כפי שהינם.

עכשיו הודיעו על תכנית חדשה להקמת תחנת כוח סולארית בהספק 57 MW בנגב המערבי. אם הפאנלים זולים כול כך – שתמנע הממשלה מלהבטיח מחיר גבוה למשך 20 שנה, ותסתפק בכך שתבטיח ליזמים שחברת החשמל תקנה את החשמל במחיר שוק. לא, שיהיה אפילו פי 2 מהשוק, אני מרגיש לארג' היום! אבל לא פי 8.

יעקב

שיא של תעמולה חסרת שחר של גרינפיס

וואינט הפך לדובר של גרינפיס ומפרסם את ההודעות המפוקפקות שלהם ככתבה עיתונאית ללא ביקורת ואיזון. הנה כאן:

"יום רביעי בשעה 12:04 נרשם שיא ירוק חדש בישראל ביצור חשמל מאנרגיות מתחדשות. השיא עמד על 1,295 מגה וואט והיווה כ-16.4% מסך יצור החשמל באותו זמן."

נכון. זה היה יום אביבי קריר עם שמש חימימה בצהריים, כאשר הצריכה מינימלית – כי לא היה צורך במזגנים וגם לא בחימום. הצריכה הייתה כ 8000 מגוואט, לעומת 10-11 אלף מגוואט צריכה רגילה בקיץ או אפילו באותו יום בערב, כאשר כן הפעילו חימום.

לעומת זאת בשעה 12.15 עבר ענן בשמים והתפוקה של אנרגיית השמש נפסקה...

בחישוב שנתי מפיקים כול לוחות השמש המותקנים בישראל כ 2.5-3% מהחשמל שצורכים בארץ, וגם מספר זה מטעה, כי אין פירוש הדבר שכמות הדלק הפחמי ששורפים קטנה ב 2.5%. תחנות הכוח הרגילות (על פחם או גז) ממשיכות לעבוד גם כאשר יש אנרגיה סולארית בצהרי היום כי לא ניתן לכבות אותן בבוקר ולהדליק מחדש אחה"צ כאשר השמש שוקעת. וגם – צריך להבטיח חשמל גם כאשר עובר ענן בשמים. לכן התחנות הפחמיות ממשיכות לעבוד והשמש בלתי רלוונטית בכלל.

וואינט משמש שירות להפצת תעמולה שטותית של גרינפיס כדלקמן:

"בגרינפיס הוסיפו כי הפוטנציאל בארץ הוא גדול: "ישראל היא מעצמת שמש וטכנולוגיה, שסופגת מכות קשות משינויי האקלים בעיקר בגלל בצורת. מעבר ל-100% אנרגיה מתחדשת, הכרחי על מנת למגר את שינוי האקלים וממשלת ישראל צריכה לשדרג באופן בהול את יעדיה ולהתחייב להפסיק לחפש ולהפיק אנרגיה פוסילית מזהמת כמו גז או פצלי שמן".

הכול שקר בתעמולת גרינפיס זו שוואינט מדפיס. הכול!

ישראל לא ספגה שום מכה משינויי אקלים. שקר. אין לא בצורת ולא חום חריג בישראל. הבצורת שיש היא רגילה, היא חלק מהאקלים הרגיל של ישראל, היא הייתה תמיד. אין בצורת חריגה שנגרמה משינויי האקלים כביכול. המשקעים (גשמים) הממוצעים בישראל לא השתנו ולא קטנו מאז החלו המדידות בארץ לפני כ 100 שנה. גרינפיס מפיץ תעמולת שקר.

"מעבר ל 100% אנרגיה מתחדשת" היא שטות. אין דבר כזה. מקור שפעיל 20% מהזמן (השמש) אינו מסוגל לספק 100% מהאנרגיה. "למגר את שינויי האקלים" – סיסמה ריקה. ישראל לא יכולה למגר כלום, ובכלל 1. אין מה למגר, ו 2. לו היה, לא הייתה אפשרות למגר.

"להתחייב להפסיק לחפש ולהפיק אנרגיה פוסילית" – עוד שטות. אין אנרגיה אחרת. אין חיים ללא אנרגיה. כול הטענות האלה שקריות ושטותיות, מבוססות על אידאולוגיה מנותקת מהמציאות. ישראל צריכה לפתח את מקורות האנרגיה שיש לה. היא זקוקה לאנרגיה ומשתמשת בה. אם לא תפתח מקורות אנרגיה פוסיליים עצמאיים, היא תמשיך להשתמש במקורות מיובאים (גז, נפט ופחם). לכן הכרחי לפתח כמה שיותר מקורות עצמיים – בעיקר גז, וגם כול נפט שאפשר, כמו פצלי שמן (כפוף לכדאיות כלכלית). האלטרנטיבה אינה בין נפט מ"מקורות מתחדשים". אין מקורות מתחדשים אלא באוטופיות של גרינפיס. האלטרנטיבה היא בין נפט וגז המופק בארץ לנפט וגז מיובא. מופק בארץ עדיף.

על וואינט (וממשלת ישראל) להתעלם לגמרי מהתעמולה והשטויות שגרינפיס מפיצה.

יעקב

הפנטזיות הירוקות של הפילוסוף שטייניץ

שר האנרגיה, ד"ר לפילוסופיה, יובל שטייניץ, יצא עם נבואה ופנטזיה ירוקה חדשה - "30% אנרגיה מתחדשת עד 2030".

כדי להבין את התכנית וההצהרה הזו, המבוססת כביכול על עבודת בדיקה של רשות החשמל, הנה כמה עובדות על השימוש באנרגיה בישראל. בשנת 2018 השתמשה ישראל באנרגיה בכמות של 23,768 אלפי שעט"ן (שווה ערך טון נפט). מתוך זה - 164.6 שעט"ן - אנרגיית שמש - שהם 0.7%.

השר שטייניץ, העיתונאים, וכול התעמלנים הירוקים מבלבלים (בכוונה) בין חלקה של אנרגיה מתחדשת מכלל השימוש באנרגיה בישראל, לבין חלקה בייצור חשמל. נדגיש שוב: חלקן של לוחות השמש בייצור כול אנרגיה בישראל היה, ב 2018 - 0.7% (שבע עשיריות האחוז). כ 99% מהאנרגיה באה מנפט, פחם וגז - אנרגיה פוסילית (ממאובנים).

צריכת החשמל בישראל (5013 שעט"ן) היא רק כשליש מצריכת כלל האנרגיה בישראל (15,731 שעט"ן) . לכן (ולפי נתונים נוספים) חלקה של אנרגיית השמש באספקת החשמל הייתה, ב 2018, כ 2%   כלומר - 98% מהחשמל יוצרה מפחם, גז ומעט נפט (סולר, מזוט).

ב-2019 הגיע ייצור החשמל הסולארי ליכולת של כ 5%, אחרי שהחלו לפעול המתקנים באשלים. מצב זה הוא המצב הקיים במציאות אחרי שמדברים על אנרגיה מתחדשת לפחות מאז 1997 (הסכם קיוטו), ואחרי שניגשו בכל המרץ והרצינות והנחישות להתקין אנרגיות מתחדשות בישראל מאז 2002. אבל שטייניץ חולם שבעשור הבא יעברו מ 0.7% ל 30%. יש לשער ששטייניץ התכוון ל 30% מייצור החשמל בלבד (לא מכול האנרגיה), כלומר - לעבור מ 5% ל 30% אנרגיית שמש. אלו דיבורי סרק, תכנית לא מציאותית.

יש בעיה עם השמש, כמו שכולם יודעים. היא לא זורחת בלילה… ליתר דיוק: לוחות השמש מפיקים אנרגיה (אצלנו, בא"י) כ 20% מהזמן - וזה בדוק מעשית. הם מפיקים חשמל כ 1700 שעות בשנה מתוך 8760 שעות אפשריות, כי הם לא מפיקים בלילה, ולא בבוקר מוקדם ולא אחה"צ מאוחר, ולא כאשר חולף ענן בשמיים או יש סופת חול. אז, אפילו ירצפו את כל א"י בכמות אינסופית של לוחות סולאריים, עדיין נשארת הבעיה ה"קטנה" מי יספק חשמל ב 80% מהזמן…. כלומר - אנו צריכים לשמור ולקיים ולתחזק ולחדש את כל תחנות הכוח הקיימות, והתקנת לוחות השמש באה בנוסף (מעל) לתחנות הפחמיות והגזיות הקיימות ולא במקומן. אפילו רשות החשמל מודה: "הגדלת יעד האנרגיות המתחדשות אינה מפחיתה באופן משמעותי את ההספק הקונבנציונלי הנדרש למשק".

שטייניץ חולם (מתכנן??)  שעד 2030 יתקינו בישראל כושר ייצור סולארי יותר מאשר פי 6 מהיום, ובס"ה כ 15.7 GW "כושר ייצור" מדומה (כלומר כושר ייצור בשעת השיא של קרינת השמש, 20% מהזמן) לעומת 2.25 GW המותקנים כבר בסוף 2019. כדי לקבל מושג מה זה אומר אציין (יחד עם רשות החשמל) שהשטח הדרוש עבור לוחות אלה הוא כ 143 מיליון מ"ר או 143,000 דונם. לא ברור אם ניתן למצוא כמות כזו של שטח פנוי בארצנו הקטנה. רשות החשמל חושבת שכן, הם בדקו והכלילו כול מ"ר אפשרי כולל מאגרי מים ואיי תנועה במחלפים. הם עצמם לא כול כך משוכנעים שאכן יש מספיק שטח הזמין באופן מעשי. אבל אפילו אם כן, אני חושב שלא רצוי, מבחינה סביבתית, לרצף את ארצנו בגרוטאות תעשייתיות (לוחות ברזל וזכוכית) בכמויות אדירות כאלו - 60 מיליון! (כול לוח בגודל של מיטה - 2X1 מ'). ותזכרו: לוחות השמש עובדים 20% מהזמן, 80% מהזמן - תחנות כוח רגילות (על גז או פחם) הן שמספקות את מלוא כמות החשמל הדרושה.

יש עוד בעיה. נניח, באופן תיאורטי, ש 140 מיליון מ"ר לוחות השמש, שיותקנו לפי התכנית, יספקו את רוב החשמל הדרוש בשעות השמש (בערך מ 9 בבוקר עד 16 אחה"צ). תחנות הכוח הגזיות (ב 2030 יהיו רק גזיות ולא פחמיות) יידרשו לפעול בשאר השעות, כלומר להפסיק כול יום ב 9 בבוקר ולהתניע מחדש החל מ 4 אחה"צ. אבל תחנות כוח גדולות אינן יו-יו שאתה יכול להדליק ולכבות פעמיים ביום. הן בנויות כדי לעבוד רצוף 24/7, ואז הן יעילות ביותר. כאשר אתה מכבה תחנה, לוקח אח"כ שעה, שעתיים או שלוש מרגע שהדלקת מחדש (והתחלת לשרוף דלק) ועד שאתה מקבל את מלוא התפוקה ( זה נקרא ramp-up ). רשות החשמל מודעת לבעיה, היא קורא לזה בשם היפה "אתגר הגמישות":

הם רק לא מציינים איך פותרים את הבעיה. ניתן להשתמש בסוג של טורבינות גז שאותן ניתן להדליק ולכבות לסירוגין, כל כמה שעות. הבעיה היא שטורבינות אלה פחות יעילות ושורפות בערך 50% יותר דלק עבור כל קוט"ש מתחנות הכוח היציבות שפועלות 24/7. הן גם מתבלות (מתקלקלות) יותר מהר. יוצא - אם כן - שאם אתה משווה שני מצבים: מצב א - תחנות גז בלבד ללא שמש, מצב ב' - 30% שמש ו 70% גז לפי הגרף שלמעלה, מתחנות "גמישות" - המקרה השני עלול להיות גם יותר יקר בהרבה מבחינה כספית וגם שורף יותר דלק ומזהם לא הרבה פחות מהמקרה הראשון. כלומר - הוספת 140 מיליון  מ"ר לוחות השמש למערכת מניבה אפס תועלת. שילוב של 30% אנרגיה סולארית באספקת החשמל גורמת להוצאה נוספת, ולשריפת דלק נוסף, במערכת הראשית המספקת 70% מהחשמל, ואינה משיגה הקטנה של 30% בפליטות פד"ח וזיהום. ובנוסף - שילוב של 30% חשמל סולארי ידרוש שינוי והתאמה בתחנות הכוח הקיימות, לתחנות יותר גמישות. כלומר - העלות כפולה - צריך להשקיע לא רק בלוחות השמש אלא גם בתחנות כוח גמישות חדשות (על גז) שיספקו חשמל 80% מהזמן, כי התחנות הקיימות (חלקן לפחות) לא מספיק גמישות ולא בנויות לעבוד בשילוב.

ובנוסף - דרושה השקעה גדולה בהרחבת רשת החשמל לקליטת החשמל הסולארי - בקווי הולכה מהנגב עתיר השמש למרכזי הצריכה במרכז, ובתחנות השנאה - הרחבת רשת שמנוצלת רק 20% מהזמן.

כשאומרים "אנרגייה סולארית" כולם יודעים שחייבים באותה נשימה להזכיר "אגירת אנרגיה". כי האנרגיה ה"מתחדשת" (שמש ורוח) היא תזזיתית (או "סירוגית")- היא זמינה רק חלק קטן מהזמן, ואינה בשליטתנו (אי אפשר להפיק אותה מתי שצריכים). 

הבעיה עם אגירה היא שאין דבר כזה - לא קיימת טכנולוגיה של האגירה בכמות הדרושה. "אגירה" זו סיסמה ריקה מתוכן. בארץ הקימו שתי תחנות אגירה שאובה (מים), בגלבוע ובכוכב הירדן. בגלבוע, בהספק 300 MW (ל 9 שעות) החלה לפעול השנה, השנייה, בהספק 344 MW תחל ב 2022, אז יהיה לנו כושר אגירה של 644 MW -  ל 9 שעות. ביחס ל 16,000 MW הספק סולארי מתוכנן היא כמות קטנה מאד. 

לא יהיו תחנות אגירה שאובה נוספות בארץ כי אין לנו לא טופוגרפיה מתאימה ולא מים. וסכומי העתק שהשקיעו בשתי התחנות האלה לא מועילים הרבה, ולא יחזרו על השטות הזאת (אגירה שאובה נוספת). בכל זאת צופה התכנית לכושר אגירה של 3000 MW בשנת 2030. באיזו טכנולוגיה? לא כתוב, כי הם לא יודעים. בטריות? לא עובד בגדלים כאלה. אז זו תכנית ללא תוכן של ממש - כלומר - מילים ריקות על בסיס אידאולוגי, על אודות משהו (אגירה) שלא קיים.

אפילו משרד האנרגיה אומר: "סביר ששימוש באנרגיות מתחדשות בהיקף שיעלה על 17% יחייב תוספת של אגירה בהדרגה. קיומה של יכולת אגירה כזו בעלות סבירה, הנמוכה משמעותית מעלותה של אגירה שאובה כיום, הינה הכרחית על מנת להגביר את היקף הייצור באנרגיה מתחדשת."

סיכום: הגדלת מכסת הייצור של אנרגיית שמש ל 30% מייצור החשמל תלויה במתקני אגירה שלא קיימים - כלומר לא שעוד לא הקימו אותם - אלא בטכנולוגיה שלא קיימת ולא ידוע אם ומתי תהיה קיימת.

נקודה אחרת המודגשת בתכנית היא שבשנת 2030 ייפסק השימוש בפחם, וכול החשמל ייוצר "משמש וגז". "שמש וגז"…. ניסוח יפה ושקרי (משקר בכוונה) … כלומר יהיה ייצור מגז עם שמש לקישוט. המעבר מפחם לגז הוא טבעי ומובן מאליו, נעשה בלי קשר לאידאולוגיה הירוקה או תבונתו של שר האנרגיה. זה קשור למזל שלנו בגילוי מרבצי גז מול חופי בישראל. גז זה טוב… הוא מקטין ב 90% את זיהום האוויר ובכ 50% את פליטות הפד"ח. יופי! הוא גם זמין 24/7, קל לשינוע ומתאים ביותר לתחנות כוח, והוא שלנו וגם זול. בנוסף - תחנות הכוח הפחמיות החלו לפעול בתחילת שנות ה 1980 (לפני שגילו גז אצלנו), והן הזדקנו, כלומר - אורך החיים המתוכנן, הטכני והכלכלי, מגיע לסיומו ודינן היה להיסגר בכול מקרה. אנו בהחלט מברכים על המעבר לייצור חשמל בגז. השמש לא רלוונטית, השמש לא מחליפה את הפחם, הגז מחליף אותו.

ועכשיו מגיעים ל"מסמר הערב" - הפחתת זיהום האוויר. שר האנרגיה מתפאר שהתכנית תשיג הפחתה של 93% בזיהום האוויר ו 50% בפליטות הפד"ח (בייצור חשמל). אוויר נקי! נהדר, הידד! 

אבל… תסתכלו על התאריכים… ההפחתה הזו תושג בין השנים 2015 ל 2030. ועכשיו תסתכלו על הגרף של רשות החשמל עצמה…. ההפחתה כבר הושגה! 

ההפחתה הייתה בין השנים 2015 ל 2020 - בעת שהיה עיקר המעבר מפחם לגז.... מ 2020 עד 2030 תהיה עוד הפחתה קטנה בפליטות וזיהום בזכות מעבר יתרת הייצור (30%) מפחם לגז. כול ההפחתה בזיהום האוויר לא קשורה לשמש, התרומה של השמש קטנה עד זניחה.

כדי להיות נאמנים לאמת חייבים לציין שתחנות כוח הן לא הגורם היחיד, או העיקרי לזיהום אוויר. מרבית זיהום האוויר נגרם על ידי כלי הרכב, שהם גם מזהמים במרכזי הערים, היכן שחיים האנשים - בניגוד לתחנות הכוח שנמצאות מחוץ לעיר. זיהום אוויר נוסף נוצר גם על ידי התעשייה. אז איכות האוויר השתפרה אמנם אך לא ב 90%, אלא הרבה פחות… בכול אופן כל שיפור מתקבל בברכה.

האובססיה עם זיהום האוויר אינה מקרית, ואינה לשם שמיים (דאגה לבריאות הציבור). היא נובעת מהשאיפה לנסות להצדיק את ההוצאה האדירה על לוחות שמש. רשות החשמל מעריכה את העלות העודפת של השמש בין 3 ל 9 מיליארד שקל על פני 10 שנים. באים כלכלנים והמציאו טריק: הם מחשבים שזיהום האוויר גורם נזק בריאותי לציבור שהם מעריכים ב 5 - 11 מיליארד. אז בוודאי - השקעה בשמש כדאית כי היא פחות מעלות הנזק של הזיהום שהיא מונעת.

חבר'ה, חישוב זה הוא רמאות והונאה ושקר גס עד לב השמיים!. הוא רמאות גסה בשלוש רמות. 

א. למרות שאוויר נקי עדיף על אוויר מזוהם - איש אינו יכול לאמור כמה זה שווה בכסף. החישוב של הכלכלנים הוא מגמתי ושטותי, על בסיס אידאולוגיה ולא על בסיס עובדות. המספר שהם זורקים מצוצים מהאצבע, הם רמאות טהורה במטרה למכור אידאולוגיה ירוקה. 

ב. הירידה בזיהום אינה של 90%, אינני יודע כמה היא, וכמה שלא תהיה היא מבורכת, אבל היא לא  90% (אולי 10-20%). 

ג. הירידה הגדולה הושגה כבר, עד 2020, בזכות המעבר מפחם לגז, וירידה הקטנה הנוספת תושג בזכות המשך המעבר מפחם לגז. לשמש אין כל חלק בזה. אין הגיון להשקיע עוד 80 מיליארד בלוחות שמש בין 2020 ל 2030 כדי להשיג, כביכול, שיפור באיכות אוויר, שהושג בעצם כבר לפני 2020.

האידאולוגיה הירוקה מושרשת חזק בתודעה של האנשים (ושל הפילוסוף שטייניץ): "שמש זה זול, נקי ומתחדש, ולכן כמה שיותר אנרגיה סולארית יותר טוב, יעלה כמה שיעלה!" זה חזק, אבל זה מבוסס על רגש, תחושת בטן. בדיקת הגיונית ועובדתית של הטענה מראה השמש אינה מסוגלת לספק את צרכי האנרגיה שלנו, והכמות הקטנה שהיא מספקת היא חסרת חשיבות וחסרת משמעות ומחירה בשמיים.

נניח לרגע שאכן מטרות התכנית יושגו, וב 2030 השמש תספק 30% מהחשמל. אז מה? מה השגנו? ראשית - שיהיה ברור שלעולם השמש לא תספק יותר מ 30% מהחשמל שהם 10% מצריכת האנרגיה הכוללת שלנו. (היא גם לא תגיע ל 30% מהחשמל - אלה חלומות שווא). וחדירת השמש תחייב מעבר לתחנות כוח גזיות "גמישות" - כדי "לשלב" את השמש (להדליק ולכבות פעמיים ביום). התחנות ה"גמישות" שמספקות 70% מהחשמל ישרפו יותר דלק מהתחנות הבסיסיות היעילות שמספקות היום 95% מהחשמל. לא ברור לכן אם שילוב 30% חשמל סולארי יתרום בכלל להקטנת צריכת הדלק (הגז) ולכן להקטנת הזיהום. אפשרי שהשמש תתרום משהו להקטנת צריכת הדלק - אבל בטח לא תרומה גדולה. לא להקטנת צריכת הדלק ולא להקטנת זיהום האוויר (שלפחות ⅔ ממנו אינו קשור כלל לחשמל אלא לכלי רכב).

בסוף מגיעים לטענה הכי מגוחכת של שטייניץ: "ההשקעה של 80 מיליארד ש"ח בלוחות שמש תביא לפיתוח כלכלי של המשק". ובכן - המשק מתפתח כאשר עושים דברים מועילים. פה יש לנו מצב שיש לנו מערכת אספקת חשמל קיימת ומתפקדת ואספקת החשמל אצלנו היא סדירה (ב"ה) ותקינה ולא זקוקים לשיפורים או לייצור נוסף מהשמש. בא השר שטייניץ ואומר לנו - "לא, זה לא בסדר, אני אקח מכם 80 מיליארד ש"ח שהרווחתם בעמל רב ומונחים בכיס, ואוציא אותם על מערכת חשמל נוספת, סולארית". תענוו לו: "לא, תודה, מוחל טובות. אנו מסודרים גם בלי זה. תשאיר את ה 80 מיליארד שקל בכיס שלנו - זה יתרום את התרומה הגדולה ביותר לרווחה הכלכלית שלנו". לטעון ששליחת הרבה מיליארדים מהכסף של אזרחי ישראל לסין, לרכישת לוחות שמש בלתי מועילים "יפתח את הכלכלה שלנו" זה שקר מגוחך. אולי יפתח את הכלכלה הסינית - לא את שלנו. שילוב של חשמל סולארי לא משפר בכלום את הכלכלה הישראלית - אדרבא - הוא פוגע בה בגלל בזבוז ממשאבים שכבר הרווחנו בעמל רב.

מה העלות של 16GW כושר ייצור סולארי המתוכנן? ניקח את המחיר שחברת החשמל משלמת היום למערכות סולאריות מותקנות - כ 45 אג' לקוט"ש, והמחיר שבו חברת החשמל קונה קוט"ש מתחנות גזיות - 20 אג'. אז סבסוד לכול קוט"ש סולארי הוא כ 25 אג'. עכשיו נכפיל 16 GW כפול 1700 שעות בשנה, כפול 25 אג' - נקבל כ 7 מיליארד ש"ח לשנה. 

העלות העודפת (רק הסובסידיה) היא כ 7 מיליארד ש"ח לשנה, כול שנה, בהתחייבות ל 25 שנה…  (אפשרי שבעתיד המחירים יהיו יותר נמוכים… ואפשרי שלא). והמחיר הזה לא כולל את העלות הנוספת של "הגמשת" תחנות הכוח הגזיות הדרושה כדי לקלוט את החשמל הסולארי, והרחבת רשת ההולכה הנחוצה לאותה מטרה. מחיר החשמל הסולארי שמשולם ליצרנים - אינו כולל את כול העלות של המערכת המשולבת סולארי-גז.

המטרה של הקטנת השימוש בדלק פחמי (גז) היא מטרה רצויה וראויה אבל לא בכול מחיר. האם השמש באמת חסרת תועלת לחלוטין? האם אין ממש בחשמל סולארי? לדעתי - השמש יכולה לתרום תרומה כולשהי, קטנה ומוגבלת, להקטנת השימוש בדלק פחמי. אפרט יותר בפוסט אחר. צריך גם להכיר בנזקים הסביבתיים שמיליונים של לוחות שמש עלולים לגרום.

חשוב לבדוק את הנושא בצורה רציונלית, בהתבסס על העובדות ההנדסיות והכלכליות, ולהשתחרר מגישה חולמנית רגשית ואידיאולוגית.

ומעל לכול - להשתחרר ממסכת הסיסמאות הנבובות, דיבורי הסרק  והשקרים שממלאת את ההודעה של הפילוסוף שטייניץ. יש לציין שדעתו וגישתו של שטייניץ אינה יוצאת דופן ומייצגת את עמדת הרוב, הנוהר ללא בדיקה ומחשבה אחרי סיסמאות "ירוקות" רגשיות.

יעקב

נ.ב. יש לציין לשבח את העבודת הבדיקה העניינית של גורמים מקצועיים ברשות  החשמל ומשרד האנרגיה, שכל הקורא אותה יכול להבחין בבירור שהעובדת אינן תומכות במסקנות שהשר שטייניץ והלובי הירוק כפו עליהם (למרות שהם ממליצים כן לאמץ את היעד של 30% ייצור חשמל מתחדש). 

כמו כן מתברר היטב שמטרת המחקר הזה הייתה "כיצד לעמוד ביעדים לאומיים לשילוב אנרגיה מתחדשת". כלומר: ראשית כול נקבעו "יעדים לאומיים" (בהחלטות ממשלה) ללא שום מחקר ושום בדיקת היתכנות, נקבעו יעדים על פי הרגש, מהבטן, ללא שום עגינה במציאות. אח"כ הזמינו מחקר שיבדוק את העובדות - לא על מנת לברר כמה אנרגיה מתחדשת אפשר וכדאי לשלב - אלא על מנת להראות שניתן להגיע ל"יעדים לאומיים" אידאולוגיים ורגשיים שעליהם הוחלט קודם. המחקר הביא את התשובה המיוחלת (לאמץ יעד 30%) בהסתמך על טכנולוגיה שלא קיימת (אגירה) ושהם מודים שלא קיימת.