דפים

8 בפברואר 2015

אשליית הרוח: נתוני אמת מגרמניה

כתבנו רבות על האופי החולמני והאוטופי של התקווה שניתן להפיק חלק ניכר מכמויות החשמל שאנו צורכים מהרוח. ממשלות רבות באירופה אימצו "יעדים שאפתניים", קרי יעדים אוטופיים,  להפיק 50% או 80% או 100% מהאנרגיה ממקורות מתחדשים ולהקטין בהתאם את פליטות הפד"ח עד 2030 או 2050 או 2080. בכול התכניות האלה הרוח הוא המרכיב העיקרי. הצרה היא שהרוח מפיקה מעט מאד חשמל, היא פשוט לא עובדת. התקווה למעבר לאנרגיה מתחדשת על בסיס רוח היא תקוות שווא שלא עומדת במבחן המציאות כפי שמראים המספרים האמתיים בהמשך.

הנה נתונים על תפוקת הרוח בגרמניה  ל 2014 (בגרמנית, כאן - באנגלית). גרמניה, כידוע, אימצה את המדיניות הכי שאפתנית בעולם למעבר לאנרגיה מתחדשת, והתקינה מתקני שמש ורוח בשיטה "כמה שיותר, יעלה כמה שיעלה". היא התקינה 25 אלף טורבינות רוח, עם כושר ייצור נומינלי (כלומר תיאורטי, כאשר הרוח נושבת) של כמעט 40 GW, - זה כושר ייצור אדיר – לשם השוואה תצרוכת השיא של גרמניה היא כ 75 GW. הצרה היא שמרבית הזמן הרוח לא נושבת, והטורבינות לא מפיקות כלום, לא חשוב כמה עשרות אלפים אתה מתקין. הנה הנתונים לשנת 2014:

הקו האדם מציין את "כושר היצור" (הנומינאלי – כלומר התיאורטי) המותקן של אנרגיית רוח. השטח בצבע תכלת מציין את כמות החשמל שהטורבינות היו מפיקות לו פעלו כול הזמן. השטח הצבוע בכחול כהה מציין את תפוקת החשמל בפועל. הגרף הזה ממחיש עד כמה מועטה התפוקה הממשית של הרוח ביחס לתיאורטית, ועוד ממחיש הגרף את האופי התזזיתי של התפוקה. אין רצף התפוקה, אי אפשר לסמוך על הרוח שתפיק אפילו כמות מינימלית באופן רציף ואמין. ימים ושעות של תפוקה גבוהה יחסית מתחלפים תדיר בימים ושעות של אפס תפוקה. הטענה של חסידים ירוקים ש"תמיד הרוח נושבת במקום כולשהו" היא פשוט לא נכונה.

הנה הנתונים במספרים, בטבלה
תרגום: כושר ייצור מותקן: 39,612 MW, תפוקה מקסימלית (ברגע נתון) 29,687 MW – שהם 75% מהמותקן. תפוקה ממוצעת (על פני כול השנה) 5,868 MW  שהם 14.8%. הטורבינות הפיקו חשמל, בממוצע, פחות מ 15% מהזמן! תפוקת המינימום (בזמנים מסוימים) הייתה 24 MW, שהם 0.06% - כלומר יש זמנים שכול הטורבינות ביחד (כול 25000 הטורבינות) לא מפיקות כלום. פירוש הדבר – שחייבים להחזיק תחנות כוח רגילות (פחמיות או גזיות) בכושר ייצור מלא, כגיבוי לרוח.

בחלק הימני של הטבלה רואים הפילוג בהיקף הייצור הרוחני. כ 45% מהזמן הרוח הפיקה פחות מ 10% מכושר הייצור המותקן. כ 40% מהזמן הפיקה בין 10-30% מהכושר המותקן. כ 10% מהזמן הפיקה בין 30-50%, וכך הלאה. אבל, המספרים האלה עדיין אינם מבטאים את האופי התזזיתי של הרוח – גם אם היא הפיקה, במשך X שעות, נניח, 30% מכושר הייצור – השעות האלה לא היו רציפות.

גם גרף זה מעניין: התפלגות תפוקת הרוח בגרמניה, 2014. הוא מראה שבמשך 84 ימים בשנה הפיקו מתקני הרוח רק 0-5% מכושר הייצור התיאורטי, ב 77 ימים הפיקו בין 5-10%, וכך הלאה.

בקיצור: גרמניה מוציאה מאות מיליארדי אירו על דבר שלא עובד. הלחץ ההיסטרי של הירוקים החולמניים גרם לממשלה לאמץ מדיניות אוטופית שאין לה אחיזה במציאות.

יעקב


2 comments:

אנונימי אמר/ה...

המהנדסים הגרמניים לא מספיק טובים. אם היו לוקחים מהנדסים טובים יותר ומשלמים קצת יותר אז הכל היה מסתדר.

- טיעון גנרי למה פתרון ממשלתי לא עובד:
החינוך הציבורי לא טוב ? הממשלה לא השקיעה מספיק ומינתה מורים מנהלים ומפקחים לא מספיק טובים.
מערכת הבריאות הציבורית לא טובה ? הממשלה לא השקיעה מספיק ומינתה רופאים מנהלים ומפקחים לא מספיק טובים.
הרוח בגרמניה לא מספקת את הסחורה?
הבעיה לא בהתערבות הממשלה אלא בבחירה הלא טובה של המהנדסים.

יעקב אמר/ה...

ההנחה היא שממשלת גרמניה מורכבת מאנשים נורמליים, אחראיים, שקולים רוציונליים. אם הם מאד מודאגים מהאקלים, ומהתלות בדלק פחמי, ורוצים לחפש אלטרנטיבות ודלק מתחדש - זה בסדר, זה סביר.

מה שלא הגיוני, מה שממש מטורף, זו הצורה שבה מתעלמים מהמציאות וחוקי הפיסיקה וההנדסה ושורפים כסף בלי סוף על דברים שלא עובדים ולא משיגים ולא יכולים להשיג את המטרה הנכספת.