חברת היועץ הכלכלית פינאדווייס – finadvice - משוויץ בדקה את מהפכת
האנרגיה הגרמנית, ופרסמה
דו"ח, ביולי 2014, על הבעיות הכרוכות בשילוב
אנרגיה מתחדשת בגרמניה. ממצאי הדו"ח לא יחדשו הרבה לקוראי בלוג זה, והשורה
התחתונה – זה לא עובד, וזה גורם הרבה בעיות.
הנה נקודות עיקריות:
מדינות אירופה, ובייחוד גרמניה, אימצו מדיניות של קידום אנרגיות
מתחדשות בכול מחיר, ובכול המהירות, באמצעות סובסידיות נדיבות. המדיניות הזאת אכן
השיגה התקנה של כמות מרשימה של אנרגיה ירוקה, אבל, כתוצאות לוואי לא מתוכננות, הם
יצרו חוסר שיווי משקל בשווקי האנרגיה, עלייה ניכרת בעלויות האנרגיה למרבית
המשתמשים, וגם גרמו להפסדים והרס משאבים לכול המגזרים: לצרכנים, לחברות האנרגיה
המתחדשת, לחברות החשמל, למוסדות פיננסיים ולמשקיעים.
שיטת הסובסידיה שהונהגה בגרמניה (ובארצות אחרות באירופה, כולל ישראל)
הייתה שיטת התעריף המובטח – feed in tariffs – FIT , המבטיח לייצרן הירוק
מחיר קבוע, ידוע מראש (ושרירותי, וגבוה
באופן ניכר ממחיר השוק) , עבור כול קוט"ש חשמל שהוא מייצר, מובטח ל 20 שנה על
ידי הממשלה.
מחיר התעריפים המובטחים (שכבר מגולמים בהתחייבויות שנחתמו) הוא כ 412
מיליארד דולר. שר הכלכלה הקודם העריך שהמחיר יגיע, עד 2022, ל 680 מיליארד אירו
(מיליארד). גרמניה תשלם 31 מיליארד דולר סובסידיות ב 2014 בלבד. בנוסף נגרמו
לגרמניה הפסדים בייצוא סחורות בגלל מחירי האנרגיה הגבוהים שמסתכמים בכ 52 מיליארד
אירו לשנים 2008-13.
מחיר החשמל לצרכן עלה במידה ניכרת. מחיר החמשל לצרכן הביתי עלה
בגרמניה פי שניים, מ 14 סנט של אירו לקוט"ש בשנת 2000 ל 29 סנט ב 2013. מחיר
החשמל לצרכן בספרד גם כן עלה, מ 9 סנט ב 2004 ל 18 סנט ב 2013, וביוון מ 6 סנט
ב2004 ל 12 סנט ב 2013. לשם השוואה: המחיר הממוצע בארה"ב הוא 13 סנט של דולר
( כ 10 סנט של אירו), והן היו יציבים בעשור האחרון (לא עלו).
בנוסף, נגרמה ההצפה של השוק בחשמל ירוק שנמכר באופן מלאכותי בזול
(ואפילו במחיר שלילי) כי היצרן מקבל תמיד מחיר מלא מהממשלה, לא חשוב מחיר המכירה
בשוק. השיבוש של מחיר החשמל הסיטונאי גרם הפסדים גדולים לחברות החשמל המסורתיות
(הפחמיות). ההפסדים הם של המשקיעים, וגם של הציבור שמשקיע את חסכונותיו
הפנסיוניים. ובנוסף, מאחר וחלק מחברות החשמל לפחות הוא ממשלתי (או פרטי אבל
"גדול מכדי ליפול") מכוסים ההפסדים שוב על ידי הקופה הציבורית. מעבר לכך
– נאלצות חברות החשמל לסגור תחנות כוח לא רווחיות, ואז לא יהיה מי שיספק חשמל כאשר
הרוח לא נושבת והשמש לא זורחת. לפתרון בעיה זו, נאלצות הממשלות לשלם לתחנות הכוח
הפחמיות "דמי כוננות", כדי שיתוחזקו במצב של תקינות לתפעול מידי, יאוישו
בצוותי תפעול, יחזיקו מלאי דלק מתמיד, כדי שתהיינה בכוננות הפעלה מידית מתי שהרוח
שוככת. ובנוסף – הפעלה של תחנות כוח פחמיות וגזיות לסירוגין, והדלקתן וכיבוין מדי
כמה שעות או ימים גורם לבלאי מוגבר של הציוד, ולעלויות תחזוקה גבוהות, שגם הן
תצטרכנה להיות מכוסות על ידי "דמי הכוננות" שהממשלות יצטרכו לשלם לתחנות
המסורתיות.
ההתקנה של כושר ייצור מתחדש (שמש ורוח) גבוה אינו מחליף ומיתר את
התחנות הרגילות (פחמיות וגזיות), ואינו חוסך את ההשקעה ההונית בתחנות אלה. מאחר
ויש תקופות שהרוח לא נושבת, והשמש לא זורחת – חייבים להחזיק כושר ייצור פחמי בהיקף
מלא, כדי לספק את הצריכה בשעות אלה (של אין שמש ורוח) וכדי להבטיח הספקת זרם
סדירה.
בנוסף מחייבים המתקנים המתחדשים שיפור והרחבה של רשת הולכת החשמל,
מהמקומות שיש רוח ושמש למקומות שיש ביקוש לחשמל. מעריכים שהשדרוג של רשת ההולכה
בגרמניה, שהצורך בו נובע מהמתחדשים, יעלה כ 40 מיליארד אירו ב 10 השנים הבאות.
ומעל לכול: כול ההוצאה והנזקים האלה היו לחינם. ראו בגרף הבא
את פליטות הפד"ח של יצרני החשמל בגרמניה.
פליטות הפד"ח ירדו, בגרמניה, משנת 1990 (השנה של איחוד שתי
הגרמניות, וסגירת בתי החרושת הישנים במזרח גרמניה) – ועד שנת 2000. אולם מאז שנת
2000, כאשר החלו להתקין את החשמל המתחדש, לא הייתה למעשה כול ירידה בפליטות. מאז
שנת 2009 יש למעשה עלייה מתמדת בפליטות, למרות שאלו היו השנים בהן הותקנו מרבית
המתקנים המתחדשים.
עוד צריך לציין שיש בגרמניה כושר ייצרו של חשמל מתחדש (כושר ייצור
תיאורטי, כאשר השמש זורחת והרוח נושבת) בכמות אדירה: כ 38 GW שמש וכ 34 GW רוח. זאת בהשוואה לצריכת השיא של גרמניה שהיא
כ 70 GW. כול כושר הייצור הזה אינו מתבטא בירידה
בפליטות.
זה הלקח של גרמניה: הוצאה אדירה לריק. והעסק נמשך... איש אינו מוכן להודות בכישלון ולעצור את
הטירוף, כמו שעצרו בספרד בשנת 2012 כאשר התחלפה הממשלה.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה