הקרח בצפון גרינלנד נמס מלמטה.

מחקר חדש שהתפרסם מגלה שהאי גרינלנד נמצא מעל לרצועה שבה יש פעילות טקטונית רבה – כלומר – תנודות בכרום כדור הארץ. בקצה האזור הזה נמצאת איסלנד שידועה בהרי הגעש הפעילים שלה ובקרבת שכבת הלבה של פנים כדור הארץ לפני השטח. באזור זה שכבת כרום כדור הארץ דקה, וחום רב מהחום הפנימי שבליבת כדור הארץ נפלט החוצה ומחמם את הקרקע ואת תחתית הקרחון של גרינלנד.

החום הזה גורם להמסת הקרח מלמטה, בתחתית שכבת הקרח שעובייה מגיע עד כדי 3 ק"מ. בתחתית הקרחון הזה נוצרים מים, מהפשרת הקרח, והמים זורמים החוצה לאוקיינוס בנתיבים שונים מתחת לקרח או מתחת לאדמה. החימום הפנימי הזה הוא אחד מהגורמים להמסת הקרח בגרינלנד, והוא לא קשור כלל להתחממות הגלובאלית.

כידוע, הקרח בגרינלנד נמס, ואם ימשיך בקצב הנוכחי צפוי כול הקרח להימס בעוד 12,000 שנה, דבר שיגרום לעלייה של 7 מ' בפני האוקיינוסים אז. אבל, חלק מההמסה, אולי חלק גדול, לא קשור כלל לגזי החממה שבני האדם פולטים.

יעקב 

הקרח בצפון גרינלנד נמס מלמטה.

מחקר חדש שהתפרסם מגלה שהאי גרינלנד נמצא מעל לרצועה שבה יש פעילות טקטונית רבה – כלומר – תנודות בכרום כדור הארץ. בקצה האזור הזה נמצאת איסלנד שידועה בהרי הגעש הפעילים שלה ובקרבת שכבת הלבה של פנים כדור הארץ לפני השטח. באזור זה שכבת כרום כדור הארץ דקה, וחום רב מהחום הפנימי שבליבת כדור הארץ נפלט החוצה ומחמם את הקרקע ואת תחתית הקרחון של גרינלנד.

החום הזה גורם להמסת הקרח מלמטה, בתחתית שכבת הקרח שעובייה מגיע עד כדי 3 ק"מ. בתחתית הקרחון הזה נוצרים מים, מהפשרת הקרח, והמים זורמים החוצה לאוקיינוס בנתיבים שונים מתחת לקרח או מתחת לאדמה. החימום הפנימי הזה הוא אחד מהגורמים להמסת הקרח בגרינלנד, והוא לא קשור כלל להתחממות הגלובאלית.

כידוע, הקרח בגרינלנד נמס, ואם ימשיך בקצב הנוכחי צפוי כול הקרח להימס בעוד 12,000 שנה, דבר שיגרום לעלייה של 7 מ' בפני האוקיינוסים אז. אבל, חלק מההמסה, אולי חלק גדול, לא קשור כלל לגזי החממה שבני האדם פולטים.

יעקב 

הירוקים מתפכחים משיגעון האתנול

רבות כתבנו על הטירוף שבשריפת המזון שלנו כדלק. הטירוף הזה מתבטא בחוקי האתנול והביו-דלק – RFS  - המחייבים לכלול בדלק לתחבורה 10% (או יותר) אתנול או ביו-דלק שמקורו בגידולים חקלאיים. חוקים אלה התקבלו בשנת 2005 ו 2007 בלחצם של ארגונים ירוקים המונעים על ידי שנאה רגשית תהומית לנפט. הם חשבו (בטעות, מסתבר) שהדלק החקלאי יעזור "להיגמל" מנפט ולהקטין את הפליטות ואת זיהום האוויר. ראו למשל את הדו"ח של ארגון NDRC משנת 2004, שמהלל את היתרונות של ביו-דלק: קיטון בפליטות ובזיהום האוויר וכו'.

כעת הארגונים הירוקים מתפכחים, ומבינים שהאתנול לא חוסך פליטות והוא גורם נזק בכך שמעביר שטחי טבע (ובתי גידול למיני חי) לשטחים חקלאיים. הם גם מבינים שהדשנים וחומרי ההדברה החקלאיים פוגעים בסביבה, ולכן החוקים של האתנול – הנזק הסביבתי שלהם גדול מהתועלת (שלא לדבר על הנזק הכספי), והם מתחילים ללחוץ לביטול חוקי האתנול והביו-דלק.

"הארגונים הירוקים הגדולים מתחילים להבין, בשתיקה, את הטעות שהם עשו. קשה לשכנע את אלה ששונאים את הנפט שנאה רגשית עמוקה, להבין שהביו-דלק עוד יותר מזיק" – אומר פרופסור ג'ון דהצ'יריקו, ממכון האנרגיה של אונ' מישיגן, בעבר פעיל בארגון הירוק EDF (אחד הגדולים בארה"ב).

קולין או'מרה, נשיא NWF (עוד ארגון ירוק גדול) אמר: "החקיקה של האתנול נוצרה עם כוונות טובות, אבל גרמה תוצאות לוואי בלתי נצפות, חמורות, כולל איבוד שטחי טבע, פגיעה במקורות המים ואיום על חיי הבר". גם הארגון NRDC שלחץ בעבר לקבלת החקיקה של הביו-דלק אומר ש"האתנול פוגע קשות באקלים, חיות הבר, מקורות המים וביטחון התזונה (מחירי המזון)".

כעת מתחיל דיון בקונגרס בארה"ב באפשרות לבטל את חוקי האתנול או לפחות להקטין פגיעתם ולהגביל את הכמות שהחוק מחייב להכניס לדלק. אבל, כמו שאומר הפתגם "כשטיפש זורק אבן לבאר אלף חכמים לא יוכלו להוציא אותה." כעת יש עשרות מפעלי אתנול שהוקמו בהשקעה ענקית, כדי להיענות לדרישות החוק וליהנות מהסובסידיות שניתנו. אי אפשר לסגור אותם מהיום למחר. גם הלובי החקלאי (של מגדלי התירס) חזק מאד. ואילו חברי הקונגרס, שפעלו יד אחת עם ארגוני הסביבה בעבר להעברת החוק בזמנו, יתקשו להודות בטעותם ולהפנות לחוק "שלהם" עורף. בכול זאת מקווים שאולי בשנה הבאה ההשפעה של העמדה המתוקנת של הירוקים תעזור, ותיקון שפוי יועבר לתיקון החוק ולהקטנת דרישות האתנול.

בהרבה תחומים הירוקים דוחפים בכוח "פתרונות" שמקורם בהיסטריה אמוציונאלית, תוך התעלמות מהמציאות הפיסית-הנדסית-כלכלית, ומהעובדה שה"פתרונות" יותר מזיקים מאשר הם מועילים.  האתנול הוא תחום אחד בו נראה שרבים מהם התפכחו, אבל לא לפני שגרמו נזק ניכר בהרבה תחומים, כולל תחום הסביבה שיקר לליבם.

יעקב

בבלוג הזה הופיעו קטעים אינספור על שיגעון האתנול.

טורבינה נשרפת – מחזה מרהיב

טורבינת רוח נשרפת יכולה להיות מחזה מרהיב... זה כמובן מחזה לא כול כך נחמד עבור בעל הטורבינה. טורבינה כזו עולה כמה מאות אלפי דולרים ולא נעים לראות אותם נשרפים. גם למי שנמצא בסביבה זה לא כול כך נעים, כי היא מעיפה חלקים בוערים מסביב. זו עוד סיבה להרחיק טורבינות מאזורי מגורים.

היכנסו וראו סרטון שהוסרט בזמן אמת.

יעקב

טסלה מפסידה

טסלה היא חברה בנויה על חזון ונבואה לעתיד. החזון הוא הצד החזק שלה. הצד המעשי – המוצר, תהליך היצור והעלויות לא מצליחים להדביק את גודל החזון.

טסלה הודיעה על הפסד שיא ברבעון – של כמעט 300 מיליון דולר, ועל פיגור קל בלוח הזמנים של ייצור המכוניות. זהו הרבעות ה 13 ברציפות של הפסדים. קצב זליגת הכסף (או שריפת הכסף) שלה הולך וגובר. בינתיים, הדבר לא מהווה בעיה. הציבור מאמין בחזון של טסלה, ומחיר המנייה הוא בשמיים. אין לטסלה בעיה בגיוס כסף. והחזון (שעליו בנויה היכולת לגייס כסף) הולך וגדל – עכשיו הודיע מאסק על מוצרים חדשים – משאיות ואוטובוסים חשמליים – אם כי לא נקב בתאריכים.

האם הבועה תתפתח לתעשייה מצליחה או תתפוצץ? איש לא יודע. בינתיים אין לטסלה מוצר מנצח. המכונית החשמלית היא טובה, אבל יש לה חסרונות גדולים קודם כול המחיר, ושנית – זמן הטעינה של הבטריות. המוצר האלטרנטיבי – מכונית הבנזין – הוא מוצר יותר זול ויותר טוב, העונה יותר טוב לצרכים של המשתמש (הקונה). מגמת המכירות של המכוניות החשמליות וההיברידיות נמצאת בירידה, לא עליה.

כעת מתמזגת טסלה עם חברתו האחרת של מאסק – סולר סיטי. סיבת המיזוג היא שנוח למאסק לכסות את הפסדי סולר סיטי מהכסף הקל שמגייסת טסלה. אבל, כמובן, יש למאסק חזון – שבעזרתו הוא מסביר מיזוג זה: הוא ייצר מערכות סולאריות המשלבות לוחות שמש עם בטריות שמיוצרות במפעל הבטריות הענק של טסלה, בנבדה. בכך הוא ייצר מערכת הספקה עצמית של חשמל – בלי תלות ברשת ובחברות החשמל off-grid בלע"ז. הצרה היא שזו הכול תעמולה ריקנית ואידאולוגית. כושר הצבירה של הבטריות הוא מוגבל מאד, והמערכת תזדקק בכול מקרה לחיבור לרשת למקרה שיש יומיים מעוננים ברצף... העסק לא עובד. שלא לדבר על המחיר.

שני העסקים – טסלה (המכונית החשמלית) וסולר סיטי (לוחות השמש) בנויים בינתיים על עוד מרכיב יסודי משותף (מלבד החזון) – על סובסידיות. זה מרכיב הפכפך. עסק לא יכול להיות מבוסס לאורך זמן אך ורק על סובסידיות. באיזשהו שלב נמאס לציבור לקיים עסקים של אחרים על סובסידיות.

הנה עוד אנליסט שאומר (ומנמק) שטסלה זו לא מניה מסחרית – זה cult – כת של חסידים.

יעקב

יש נפט בשפע – בזכות הפרקינג

רבים זוכרים את הימים הלא רחוקים כול כך של שנת 2008 כאשר מחיר הנפט הגיע לשיאים של 150 דולר לחבית, וכולם נביאו שנגמר עידן הנפט, שהנפט אזל – peak oil "פיק אויל" או שיא הייצור של נפט עבר, ואין יותר נפט באדמה, שהמחיר עוד מעט יגיע ל 200 דולר או אף 300 דולר לחבית, וגעוואלד, מה נעשה?! אח"כ הופיעה פתאום ובאופן בלתי צפוי שיטת הפרקינג fracking – טכנולוגיה חדשה להפקת נפט מסלעי צפחה שמהם לא ידעו להפיק נפט קודם. "פתאום" החלה ארה"ב לייצר משהו כמו 9 מיליון חביות נפט ליום, במקום 5-6 מיליון שהפיקה קודם. פתאום הוצף השוק בכמויות גדולות של נפט, ומחירו ירד באופן חד, החל מקיץ 2014 לכ 30-40 דולר לחבית (המחיר היום כ 40 דולר). סטטיסטיקות על תפוקת נפט היום תמצאו כאן.

ערב הסעודית, בעלת רזרבות הנפט הגדולות בעולם, בשדות נפט רגילים, שבהם קל להפיק נפט בעלות 2-3 דולר לחבית, החליטה להילחם במפיקי הפרקינג. הם חישבו שהפקה בפרקינג עולה 60-80 דולר לחבית, ואם הם יציפו את השוק בנפט, והמחיר ירד מתחת ל 40 דולר, יפשטו הפרקיסטים את הרגל וייעלמו, וסעודיה שוב תשלוט בשוק הנפט.

                                                           

פירוט כמויות הנפט שהופקו בארה"ב בשיטת הפרקינג בשנים האחרונות בגרף למטה.

בתחילה נראה שהתכנית הסעודית עובדת, וכמה פרויקטים של הפקת נפט במים עמוקים באוקיינוסים, במחיר גבוה, נזנחו. פרקיסטים אחדים נקלעו לקשיים כספיים, וכמות מגדלי הקידוח (rigs) הפעילים בארה"ב הלכה וקטנה. אבל הטכנולוגיה והפרקיסטים לא קופאים על שמריהם. הטכנולוגיה מתקדמת מהר, ומחירי ההפקה הולכים ויורדים. השיטות משתכללות, והפרקיסטים מצליחים כעת, בזכות הטכנולוגיה, להפיק יותר ויותר מהנפט שכלוא במעמקי האדמה, ובתצורות סלע "הדוקות" tight, ולהפיק במחירים זולים. היו"ר היוצא של חברת הנפט פיוניר, סקוט שפילד, טען שעלות ההפקה של חברתו עומד על כ 2.25 דולר לחבית (פחות מהעלות של הסעודים). אולי הוא מגזים אבל לא בהרבה. הוא טוען שבמחיר שוק של 55 דולר לחבית מסוגלת ארה"ב להפיק יותר נפט מהסעודים, ולהרוויח כסף טוב. חברתו חתכה את מחירי ההפקה ב 26% רק בשנה האחרונה, וכעת, למרות מחיר של רק 40 דולר לחבית, מגדילה חברתו "פיוניר" את כמות מגדלי ההפקה.

תפוקת הנפט של ארה"ב ירדה בשנה האחרונה בכ 1.2 מיליון חביות ליום, לעומת השיא של 2015, והיא עומדת היום על 8.5 מ"ח, אולם כעת המגמה התהפכה. מלבד זאת יש בארה"ב אולי 3900 בארות נפט שהקידוח שלהן החל אבל לא הושלם אלא הוקפא בגלל מחירי הנפט הנמוכים. בארות אלו מסוגלות לחזור לתפוקה תוך זמן קצר, אם המחירים יעלו חזרה ל 50-55 דולר לחבית.

בבריטניה נוהל מאבק עיקש נגד השימוש בשיטת הפרקינג להפקת נפט ממרבצים יבשתיים באנגליה, אולם כעת, תחת הממשלה החדשה של תרזה מאי, הסיכוי הוא שהפרקינג יתפתח גם בבריטניה במלוא הקיטור.

שורה תחתונה: התקדמות הטכנולוגיה שינתה את פני שוק הנפט מקצה לקצה. אין מחסור בנפט כלל, ההיפך – כרגע יש שפע, והוא יימשך לפחות כמה עשורים. אפשר להירגע.

יעקב

קטעים קודמים שלנו על שפע הנפט: כאן, וכאן, וכאן, וכאן.

הבלגן עם תחנת הכוח הגרעינית בהינקלי פוינט

כבר 10 שנים מדברים בבריטניה על הקמה של תחנת כוח גרעינית חדשה בהינקלי פוינט שתוכננה לספק 7% מצריכת החשמל. כעת הקרקס הזה עבר שלב נוסף: החברה EDF  (חברת החשמל הממשלתית של צרפת) החליטה, סוף, סוף, אחרי עיכובים רבים, לגשת להקמת התחנה. אלא שכאן התערבה ממשלת בריטניה החדשה (השמרנית), והודיעה שתבחן את הנושא מחדש, ותחליט, אי"ה, בספטמבר אם לאשר את הפרויקט.

כול הסיפור מתחיל מ"חוק שינויי האקלים" שהועבר בבריטניה, בהתלהבות (אבל בלי שכל) בשנת 2008, על ידי ממשלת הלייבור של אז. החוק מחייב את בריטניה להפחית את הפליטות ב 80% עד 2050. איך עושים זאת? החוק לא יודע ולא אומר, ואיש איננו יודע עד היום. אז, עשו "תכנית": החליטו שצריכים אנרגיה גרעינית, שהיא חופשית מפליטות פד"ח, ויצאו במכרז בינלאומי ענק להקמת תחנת כוח גרעינית חדשה. אחרי תלאות רבות נשארה במכרז רק הצעה אחת – של חברה אחת EDF , החברה הממשלתית הצרפתית שכבר מנהלת את כול תחנות הכוח הגרעיניות הקיימות (והמיושנות) של בריטניה.

חברת EDF  טענה שבניית התחנה תעלה כ 18 מיליארד ליש"ט, וכדי להבטיח את כדאיות ההשקעה, התחייבה ממשלת בריטניה לרכוש את כול החשמל שייוצר במשך 35 שנה במחיר אסטרונומי של 92 ליש"ט למגאווט-שעה שהם 0.092 ליש"ט לקוט"ש שהם בערך 50 אג' לקוטש (צמוד למדד). רק כדי לקבל מושג: בארץ עולה ייצור קוט"ש מפחם או גז פחות מ 25 אג'. המחיר המובטח (0.092 ליש"ט)  הוא פי שניים ממחיר החשמל הרגיל בבריטניה היום. בארה"ב, לעומת זאת,  עולה קוט"ש חשמל מיוצר מפחם אולי 5-6 סנט של דולר, ומהתחנות הגרעיניות אולי 3.5 סנט של דולר, שהם כ 15-20 אג' – כלומר אותו סדר גודל כמו המחיר אצלנו. המחיר שממשלת בריטניה הבטיחה ( כ 12 סנט לקוט"ש) הוא יותר מכפלים מזה!

המחיר הזה, שממשלת בריטניה מבטיחה מגלם סובסידיה בסך 30 מיליארד ליש"ט שממשלת בריטניה התחייבה לשלם, מעבר לעלות החשמל שהיא מקבלת. פירושו עלות של כ 60 ליש"ט לטון פחם שנחסך או נמנע. ממשלת ארה"ב מחשבת את "העלות החברתית" (או הנזק) של הפחם בכ 37 דולר לטון, והחישוב הזה הוא כמובן מוגזם ומגמתי – כשהנזק הממשי הוא משהו בין 2 ל 30 דולר לטון. (בחישוב ה"נזק החברתי", שהוא חישוב דמיוני, אתה יכול לזרוק כול מספר שבא לך – זה "חישוב" כמו שאני צנצנת). יש אפילו סיכוי ש"המחיר החברתי" של הפחם הוא שלילי – כלומר הפחם מביא תועלת בדישון הצמחים ועליית היבולים.

חברת EDF, וחברת הבת שלה ארבה Areva, הצרפתיות, כבר הסתבכו קשות בשתי תחנות גרעיניות שנמצאות בבניה כעת, אחת בצרפת, בפלמנוויל, והשנייה בפינלנד, באיקילוטו. בשתי התחנות הם מפגרים קשות בלוח הזמנים, פי שניים או יותר מהמתוכנן, ואחרי 10 או 11 שנה לא ברור מתי ואם התחנות יושלמו. והתקציב יהיה פי 3 או יותר מהמתוכנן. יש פגמים יסודיים בחלקים שייוצרו ולא ברור מה יהיה הסוף עם תחנות אלה, והרבה משפטים תלויים ועומדים. וזו החברה – EDF – שזכתה במכרז להקמה, מימון והפעלה של התחנה בהינקלי פוינט בבריטניה – התקווה הגדולה של בריטניה לאנרגיה "נקייה" מפליטות. (כמובן – התחנות הגרעיניות הן "נקיות" כמו שאני צנצנת – אבל הזיהום שלהן הוא רדיואקטיבי, ולא פד"חי).

אין שום הגיון בפרויקט היקר הזה, חוץ מההיסטריה האקלימית, שגורמת לחתירה בכול מחיר לסגירת התחנות הפחמיות שמספקות חשמל בזול, ובצורה אמינה ורציפה.

יעקב

האנרגיה המתחדשת פוגעת ב"מלחמה באקלים" (ובכיס).

זו הכותרת של מאמר בניו יורק טיימס (עיתון חממיסט ואבא של כול התקינות פוליטית), היא מבוססת על ניתוח מעמיק של שוק החשמל שנעשה על ידי בלומברג והתפרסם באתר "קידמה סביבתית" (עוד אתר "מתקדם").

הסיפור הוא פשוט – זה הסיפור של המאבק הירוק נגד תחנות כוח רגילות: גרעיניות (המפיקות חשמל נטול פליטות פד"ח), והתחנות הפחמיות. מדיניות הסבסוד והעידוד של אנרגיה "מתחדשת" (שמש ורוח) הורסת את הבסיס הכלכלי של תחנות כוח אחרות (פחמיות וגרעיניות) ומביאה לסגירתן. "זה יופי! מה הבעיה?" יגידו הירוקים. סגירת התחנות הכוח הפחמיות והגרעיניות זה החלום הרטוב שלהם, והיעד של כול מאבקיהם. אלא שמישהו צריך לספק חשמל כאשר השמש לא זורחת והרוח לא נושבת (בערך 80% מהזמן) , ותחנות כוח סגורות לא מסוגלות לספק חשמל.

המצב היום הוא שהשמש והרוח מקבלות מחיר מינימום מובטח מראש על ידי הממשלה (תעריף הזנה מובטח) או סכום קבוע על קוט"ש מסופק ( PTC – בארה"ב). המחיר הזה הוא לעיתים פי 2 או 3 או 4 ממחיר של חשמל ממקורות אחרים. הדבר מאפשר להם למכור חשמל רוחני או סולארי לרשת במחירים נמוכים ביותר (ואף מחיר שלילי) באותן שעות שהשמש זורחת או הרוח נושבת, הדבר מקטין את המחיר שהמקורות האחרים (גרעין ופחם) מקבלים עבור החשמל שלהן, וגורם להם להפסדים היות והם לא מסובסדים. (היצרנים הירוקים מקבלים הכנסתם מהסובסידיות ורווחיותם לא תלויה במחיר מכירת חשמל לרשת).

בנוסף לזה – קיימים מנדטים: הממשלה מחייבת את חברות החשמל לקנות את כול החשמל ה"ירוק" שמיוצר לפני החשמל הרגיל. בנוסף היא מחייבת את חברות החשמל לרכוש כמות הולכת וגדלה של חשמל ירוק בשיטת "יעלה כמה שיעלה". היצרנים הרגילים (גרעין ופחם) מוצאים עצמם מוכרים פחות ופחות חשמל לרשת (פחות שעות) – אבל הם לא יכולים לכבות את התחנות, וההוצאות שלהם לא קטנות. התוצאה היא שתחנות כוח רגילות פועלות, רובן, בהפסד. הפסדים אלה גרמו, ויגרמו לסגירה הדרגתית של תחנות הכוח הרגילות. הדבר יגרום למחסור בכושר ייצור כאשר הרוח לא נושבת והשמש לא זורחת – ופירושו ניתוקי זרם.

באנגליה וגרמניה כבר הבחינו בבעיה ויצאו במרכזי "זמינות" – ישלמו לתחנות כוח (פחמיות או גזיות) כדי לכסות הפסדיהן ולמנוע סגירתן, כך שתהיינה זמינות בעת הצורך, ויבטיחו הספקת חשמל סדירה. כלומר – חוץ מהמחיר (המופרז) שמובטח מראש ליצרני רוח ושמש, צריכה הממשלה גם להוציא הוצאות זמינות, לתחנות רגילות בלי קשר לחשמל שהן מייצרות ומספקות לרשת. והתחנות הפחמיות צריכות להישאר ב"כוננות" עם דוודים דולקים וקיטור חם, ושריפת דלק רציפה (כלומר – פליטות ללא ייצור חשמל) כדי שהחשמל שלהן יהיה זמין בעת הצורך.

בנוסף ישנו פרדוקס: עם גידול כושר הייצור הירוק נוצרים מצבים שכאשר הרוח נושבת והשמש זורחת, הם מייצרים יותר מדי חשמל – יותר מאשר הרשת מסוגלת לקלוט, ומתחרים ביניהם בהורדת מחירים. פירוש הדבר שככול שיש יותר כושר ייצור מתחדש יש פחות רווחיות בהפעלת המתקנים האלה – ונחוצות יותר סובסידיות. חלק מהזמן נאלצים לנתק את היצרנים הירוקים מהרשת, כדי למנוע קריסת הרשת, ופירושו – לשלם להם מחיר מלא עבור חשמל שלא צריך אותו ולא משתמשים בו.

מה שמטריד את כותבי הניתוחים האלה הם ה"יעדים" הקדושים להפחתת פליטות. תחנות הכוח הגרעיניות עדיין מספקות קרוב ל 20% מהחשמל בארה"ב, ואם תיסגרנה (והן הולכות ונסגרות) יעלו הפליטות וה"יעדים" לא יושגו – בדיוק כמו שהפליטות עולות בגרמניה. הם מציעים לשלם סובסידיות לתחנות גרעיניות כדי למנוע סגירתן, וליהנות מהחשמל נטול הפליטות שלהן.

אבל, מעבר לרדיפת הסובסידיות של היצרנים הגרעיניים, ולמודאגות האקלימית (כביכול) שלהם – עובדה אחת מזדקרת בבירור – אבל התקינות הפוליטית אוסרת על הבעתה בפה מלא: המקורות הירוקים (שמש ורוח) אינם מסוגלים לספק את צרכינו.

יעקב

הטמפרטורות ירדו בחצי האי האנטרקטי.

מחקר חדש שהתפרסם החודש בנייצ'ר, קובע שהטמפרטורות ירדו בחצי האי האנטרקטי, ב 20 השנים האחרונות. המדענים שניתחו נתונים שנאספו בחצי האי מצאו שהייתה התחממות מהירה בין העשורים 1950-90, אבל מאז 1996 בערך השתנתה המגמה ויש ירידה בטמפרטורות, כלומר – מגמת התקררות.

בגרפים הבאים ניתן לראות מפה של האזור של המחקר (למטה), וגרף של האנומליה של הטמפרטורות (סטייה מהממוצע). ההתקררות היא ברורה, וגדולה למדי – "משמעותית מבחינה סטטיסטית" אומרים המחברים.

ההתקררות חופפת את המגמה העולמית של ה"הפסקה" (pause)  או ההאטה הכללית בקצב ההתחממות העולמית, בתקופה זו ולכן היא לא ממש מפתיעה.

מובן מאליו שאפילו לפני שהחוקרים מפרטים את תוצאותיהם החורגות מהנרטיב החממיסטי התקין פוליטית הם טורחים להדגיש באלף אלפי הדגשות שהממצאים אינם סותרים את התיאוריה של ההתחממות הגלובאלית ואין להם שום משמעות בכלל. בלי הצהרת נאמנות זו לדוקטרינה השלטת אי אפשר לפרסם היום כלום.

המדענים גם יודעים היטב להסביר את ההתקררות החצופה הזאת – זה בגלל התנודות הטבעיות של מזג האוויר. כרגיל, טענתם היא שכול התחממות היא כולה בגלל גזי החממה של בני האדם, אבל כול התקררות היא בגלל תנודות טבעיות... הם גם יודעים להסביר – לאחר מעשה – בדיוק את הרוחות שגרמו להתקררות זאת. לפני מעשה הם לא ידעו על רוחות אלה, והמודלים האקלימיים ניבאו רק התחממות. כאשר לא התרחשה ההתחממות המצופה, הם מעדכנים הסבריהם בהתאם. לעולם לא תמצא תופעה שהמדענים לא יודעים להסביר. בשביל זה הם מדענים.

בשני העשורים האחרונים, בזמן שבשטח הטמפרטורות ירדו, פורסמו אינספור מאמרי הפחדה על העלייה המהירה של הטמפרטורות באזור מפתח זה, ועל האסון הנוראי שכבר מתרחש, של המסת הקרחונים ועליית פני הים.

יעקב

האם ניו יורק בסכנה? לא ממש.

"גלובס" תרגם ופרסם מאמר גדול מעיתון הפופ "רולינג סטון" שכותרתו: "האם אפשר להציל את ניו יורק (בעידן ההתחממות הגלובאלית)?". המאמר הוא מהג'אנר המשולב של סיפורי מדע בדיוני וסיפורי אימה – שני ג'אנרים פופולאריים מאד, שעוזרים למכור עיתונים. הוא גם שייך לג'אנר של "פורנוגרפיה ירוקה". המאמר מתאים אולי ל"רולינג סטון" (עיתון פופ עממי), מתאים פחות ל"גלובס" שלפחות מנסה להתחזות לעיתון רציני.

המאמר פותח עם תחזיות חסרות שחר על עלייה נוראית בפני הים, בעקבות ההתחממות הגלובאלית הנוראית, עלייה של מטר, שנים או שלושה בעוד שנה או עשר שנים או 30. זה קישקוש מוחלט (ראו קטעים קודמים שלנו). פני הים עלו במאה השנים האחרונות ב20 ס"מ אולי, וזה בערך מה שניתן לאמור שיקרה גם במאה השנים הבאות, וזה רחוק מאסון. ה IPCC אומר שהעלייה הצפויה עד שנת 2100 תהיה אולי 30-60 ס"מ – גם זו נבואה או תחזיות מבוססות על מודלים והרגשת בטן. מדענים יותר אקטיביסטים כמו ד"ר האנסן, מגבירים את ההפחדה ואומרים ש"ייתכן" שהעלייה תהיה יותר גדולה – מטר עד שנים עד סוף המאה – טענה שמבוססת כולה על הצורך העמוק שהם מרגישים להפחיד – כלומר על שום ממצא עובדתי. העלייה האמתית בפני הים, כפי שנמדדה בתחנת מדיד של בטרי-פארק במנהטן היא בקצב של 2.77 מ"מ שלנה (27.7 ס"מ למאה שנה), והיא החלה לפחות ב 1850 (שנת תחילת המדידות), הרבה לפני שהייתה "התחממות גלובאלית נוראית מעשה ידי האדם".

כתב הרוליג סטון, ג'ף גודל, אקטיביסט חממיסט וותיק וידוע, עושה מטעמים מכול הסיפורים חסרי השחר ומספר לנו בפרוזה ציורית-ספרותית על האסון הנוראי שיקרה אם ניו יורק תוצף, היות ומתרכזת בה 10% מהפעילות הכלכלית (התל"ג) של ארה"ב (וול סטריט). נכון הוא שאם פצצת אטום תיפול בפתאומיות ותהרוס חו"ח את מנהטן זה יהיה אסון נוראי – אבל ההצפה, אפילו אם אכן תתרחש, תקרה בהדרגה, במשך מאה עד אלף השנים הבאות ולא יהיה זה אסון בכלל כי יהיה זמן להסתגל. הפעילות תועתק בהדרגה לאזורים יותר גבוהים במנהטן עצמה או בשכנות  - ולא חסר כאלה. שום תשתית אנושית לא קיימת לנצח – הכול (בניינים, רכבות, כבלי חשמל או צנרת) מתיישן ומתחדש כול כמה עשרות שנים, זה קורה באופן טבעי בלי קשר להתחממות. אז הפעילות תועתק בהדרגה למקומות יותר גבוהים – אם אכן העלייה ההדרגתית בפני הים תתרחש (אם גדול).

בחלק השני של המאמר מתרכז הכתב בנושא בסכנה ממשית העורבת לניו יורק (וכול החוף המזרחי): ההוריקנים. זו סכנה ממשית אבל לא סכנה קיומית. להזכירכם: הוריקן "סנדי" מאוקטובר 2012, הכה בים הקאריבי ובכול החוף המזרחי של ארה"ב. הסופה גרמה נזקים כבדים בניו יורק, חלקים גדולים של מנהטן התחתונה (ושכונות אחרות) הוצפו, בתים ומתקנים נהרסו, מעל 200 בני אדם נהרגו (בכול ארה"ב), הנזק נאמד במעל 70 מיליארד דולר. מנהרות הרכבת התחתית הוצפו, התחבורה נותקה במשך כשבועיים, מיליוני בני אדם היו ימים ללא חשמל, מאות בתים נהרסו. בהחלט אסון גדול. סופת סנדי ניפצה אל החוף גלים בגובה 2.7 מטר, כמו צונאמי. זו סכנה ממשית, לא של הרס מוחלט, אבל של נזקים ממשיים.

אין שום קשר בין הוריקן סנדי וההתחממות הגלובאלית הנוראית, כמו שהאקטיביסטים מנסים לתאר, לצורך הפחדה. הוריקנים תמיד היו, גם לפני שהחלה ההתחממות הנוראית מעשה ידי האדם, ב 1950, וכנראה תמיד יהיו. כול כמה עשרות שנים פוגע הוריקן חזק בחוף המזרחי של ארה"ב וגורם הרס רב. הוריקן סנדי התרחש, עובדה, ועוד הוריקן כזה אפשרי תמיד, בכול רגע. צריך ללמוד לקחים מהנזקים שנגרמו, ולעשות פעולות מנע שאפשר כדי למזער את הנזקים של ההוריקן הבא. בניו יורק מתכננים לבנות חומת הגנה נגד הצפות בגובה 3 מטר, בחלקים של החוף של מנהטן. החוף כולו ארוך (מעל 800 ק"מ) ואי אפשר להגן על כולו, אבל אפשר לבנות חומה כזו בחלקים הרגישים (לפי לקחי סנדי) במנהטן התחתית. העלות מאד גבוהה, אבל ההשקעה כדאית בהתחשב לנזקים הגדולים שעשויים להימנע.  צריך גם להתקין דלתות אטומות מים במנהרות התחבורה והרכבת התחתית – דלתות שניתן יהיה לסגור בהתקרב סופה. אלה נושאים מעשיים שהכתב מברר עם הממונים על הנושא בעירייה, ובקטע הזה – המאמר ענייני ועובדתי.

הדיבורים והתיאורים הציוריים על סכנה מידית וממשית של הצפת העיר ניו יורק והריסתה הקרובה בעקבות ההתחממות הגלובאלית הנוראית אינם אלא פורנוגרפיה ירוקה של הפחדה חסרת שחר. ניו יורק לא תיהרס ולא תוצף באופן קבוע בשנים הקרובות. אתם יכולים להירגע. אבל, בהחלט ייתכן הוריקן נוסף, כמו סנדי, שלמרות שלא הרס את ניו יורק כליל, גרם נזקים כבדים. יש ללמוד לקחים ולהתכונן, אבל בלי להפיץ היסטריה חסרת שחר שמטרתה למכור עיתונים זולים.

יעקב