הידור ויופי

הידור ויופי

שר האנרגיה הבריטי, קריס הונה, אמר שאנשים שמתנגדים לתחנות רוח הם זקנים קמצנים curmudgeons – ותחנות הרוח הן "מהודרות" ו "יפות".

למטה יש תמונה של נוף אנגלי גועלי, שהלכו וקישטו אותו עם תחנות רוח "מהודרות ויפות".

זקן אחד, שדווקא מבין בהידור הוא הדוכס מאדינבורו, הבעל של המלכה אליזבט, פיליפ (בן 90) , שאמר:

“He said they were absolutely useless, completely reliant on subsidies and an absolute disgrace,”

"הן חסרות כול תועלת, נסמכות על סובסידיות, והן גועל נפש".

בן שיחו ניסה להגיד לדוכס שתחנות רוח הן הצורה היעילה והזולה להפקת אנרגיה ירוקה. הנסיך פיליפ לא השתכנע:

“He said, ‘You don’t believe in fairy tales do you?’” said Mr Wilmar. “He said that they would never work as they need back-up capacity.”

אתה לא מאמין בסיפורי מעשיות, נכון? הן לעולם לא יעבדו כי הן זקוקות לתחנות פחמיות לגיבוי.

מי שכן מאמין בסיפורי מעשיות הוא שר התשתיות שלנו מר עוזי לנדאו.

"אנרגיה המופקת מטורבינות הרוח היא הזולה והכדאית ביותר ממכלול האנרגיות המתחדשות", מסר שר התשתיות עוזי לנדאו, 

היא זולה וכדאית כמו שאני צנצנת, אבל לנדאו צודק, היא פחות בזבזנית מאנרגיה סולארית...

מר לנדאו שכר חברת יעוץ שתמפה עבורו את האזורים בארץ בהן נושבות רוחות בעוצה גדולה, והמתאימים להקמת תחנות רוח. את המידע הזה ניתן למצוא בכול אטלס של בית ספר עממי, ובוודאי ניתן למצוא בשרות המטאורולוגי, אבל השר לנדאו שכר "חברת ייעוץ" – הזדמנות לתת קצת פרנסה למקורבים.

נקווה שבייעוץ זה יסתיים בזבוז המשאבים לריק, ומשרד האוצר ימנע הקמת המפלצות המכוערות, קוטלות הציפורים. אנחנו צריכים תחנות רוח כמו שהמת צריך כוסות רוח.

יעקב 

הספקנות מוצדקת: סיכום וועידת סנטה פה.

וועידת סנטה פה השלישית לשינויי אקלים עולמיים ואיזוריים התקיימה התחילת נובמבר בארה"ב. בוועידה השתתפו בעיקר מדענים ספקנים, ביניהם ד"ר ריצ'רד מולר, ד"ר ג'ודי קורי, ד"ר פרד סינגר, פאט מיכאלס, וגם ונקטצ'לאם רמסוואמי מפרינסטון. עיתונאי שהשתתף בדיונים שנמשכו 5 ימים, וראיין רבים ממשתתפי הוועידה מסכם את רשמיו ב 4 נקודות עיקריות.

1. מרבית המדענים (כולל ספקנים) אומרים שאכן מתרחשת התחממות גלובאלית.

2. אבל השאלה מה בדיוק גובה תרומתם של בני אדם להתחממות זו הוא נושא שנתון בהחלט המחלוקת, והידע בנקודה זו כלל לא ברור. [יעקב: אני הייתי מוסיף שגם השיעור של ההתחממות לא ברור לגמרה].

3. יש מחלוקת גדולה ורחבה בין המדענים מה צריך לעשות בנידון, כלומר איזו צעדים צריכים לנקוט כדי למנוע ההתחממות. מדענים רבים מודאגים מזה שהמדע ניגרר לוויכוח פוליטי בעיקרו (על המדיניות) וויכוח שלא קשור למדע.

4.מדען בכיר אחד, (ריצ'רד מולר) אמר שחלק מהמדענים נותנים גיבוי לטענות של אל גור, למרות שהם יודעים שהטענות שלו מוגזמות ומעוותות. (הוא מסביר את התופעה בראיון).

עוד אמר מולר שיש ספקנות אמיתית ומוצדקת בקשר לשעור התרומה האנושית להתחממות (באמצעות הפד"ח) – כלומר הנושא הזה הרבה פחות ברור מאשר נטען בדו"ח ה IPCC (שם נכתב ש"כמעט לגמרה בטוח" ש "מרבית" ההתחממות נגרמת על ידי בני אדם). בכלל יש ביקורת על ה IPCC שרבות מטענותיו אינן מבוססות. הנה מילותיו של מולר עצמו, בציטוט ישיר:

“It isn’t whether there’s global warming; it’s how much there is. And how much of that is caused by humans? And there’s still a lot of uncertainty that and the skeptics are raising very good points on that issue.”

ד"ר קורי אמרה: יש התחממות גלובאלית, זה ברור, שנגרמת במידת מה על ידי בני אדם. השאלה היא מה תרומתם הכמותית (היחסית) של בני האדם, והתשובה: איננו יודעים". בקשר לדו"ח ה IPCC אמרה ד"ר קורי שהיא חושבת שהביטחון, או הסבירות הגבוהה שלה הם טוענים אין להן על מה להתבסס, הבטחון שלהם במסקנותיהם הוא מוגזם, ויש לה הסתייגויות מהתהליך של חיבור הדוחות של ה IPCC.

דיווח על הוועידה וקישוריות לחלק מההרצאות שהמדענים הציגו בוועדה זו תמצאו באתר של ד"ר קורי.

יעקב

דעות קדומות

משפט השבוע – שייך ללורד ברטראנד ראסל, מתמטיקאי ופילוסוף בריטי:

 “If a man is offered a fact which goes against his instincts, he will scrutinize it closely, and unless the evidence is overwhelming, he will refuse to believe it. If, on the other hand, he is offered something which affords a reason for acting in accordance to his instincts, he will accept it even on the slightest evidence.” – Bertrand Russell

תרגום:

"אם מצביעים לאדם על עובדה שסותרת את האינסטינקטים שלו הוא יבחן אותה בדקדקנות, ואם ההוכחות אינן לחלוטין ודאיות הוא יסרב להאמין בה. אם, מאידך, מציעים לו משהו שנותן לו סיבה לפעול על פי האינסטינקט שלו, הוא יקבל זאת אפילו ההוכחה מאד מפוקפקת."

הדבר אמור בקשר למודאגי האקלים. הם מאמינים, והאמינו עוד מזמן (מלפני עשרות או מאות שנים – ראה מלטוס), שהאדם צורך יותר מדי, מזהם יותר מדי, שכדור הארץ לא יכול לשאת כול כך הרבה בני אדם ואסון אקולוגי עומד להתרחש. אז הם נתפסים בקש הרעוע של גזי חממה כתירוץ, וזועקים בקולי קולות: "האסון בדרך, כדור הארץ הולך להישרף. הפסיקו מיד את החיים הנורמאליים, תשכחו מהטכנולוגיה, תחזרו את השדות". הם האמינו בכך לפני שדיברו על התחממות כדור הארץ, אבל הרעיון של ההתחממות משתלב היטב בהשקפה זו, ולכן אימצו אותו בשתי ידיים. זה כולל את המדענים המודאגים.

לעומת זאת, הספקנים אינם מוכנים לוותר בקלות על חיי הרווחה המבוססים על טכנולוגיה, תעשייה ושימוש גובר באנרגיה. הם לא מוכנים שיכפו עליהם חיי צנע. אז הם בוחנים את הטענות על התחממות וגזי חממה יותר לעומק ואינם מקבלים את זעקות הגעוואלד של המודאגים.

יעקב

מסבירים את תופעת "המכחישים"

תומר פרת כותב מאמר בוואינט על תופעת ספקני או מכחישי האקלים.

הוא פותח:

"יש חור באוזון? מפלס הים עולה? "הכול קשקוש, המצאה של יפי נפש או טייקונים חמדנים. שיוכיחו לנו שיש דבר כזה. שילכו לעזאזל, רק כסף מעניין אותם". יותר ויותר אנשים מכל הגילים והמעמדות, ביניהם מדענים, ופוליטיקאים וגולשי גלים מסרבים להאמין ב"טרנד הירוק" ובתיאוריות שהולידו אותו.

הוא צודק במאה אחוז. יותר ויותר אנשים מסרבים להאמין לטרנד הירוק ולהפחדה הנוראית שמפחידים אותנו על אסונות אקלימיים שעומדים להתרחש.

לטענתם כל אלה [המודאגים או המפחידים] אינם חושבים על העולם אלא פועלים משיקולים של כוח, יוקרה ופסאודו-אידאולוגיה. הם עוסקים באופן שיטתי בהפחדת הציבור ובציור תסריטי אימה לפיהם העולם מתקרב לקיצו כדי לצבור כוח.

הסיבה שהספקנים מסרבים להאמין להפחדות היא שאין ביסוס מדעי למרבית הטענות שלהם.

בהמשך הוא מראיין שני אנשים ( פרופ' יואב יאיר ואבי בליזובסקי) ממחנה מודאגי האקלים,  שמנסים להסביר למה כן צריך להיות מודאגים. אומר יואב יאיר:

""חלק מההצלחה שלהם [של הפסקנים] נובעת מכך שלנו המדענים קשה להסביר מה קורה באטמוספירה" סבור פרופ' יאיר. "אנחנו לא יודעים הכל. המערכת מורכבת מסובכת ויש דברים שאנחנו לא יודעים אבל אנו יודעים בוודאות שהטמפרטורה עולה ושהאקלים מתחמם אם כי לא ברור עד כמה".

פרופ' יאיר המודאג הוא לפחות כנה ואומר את האמת: "יש דברים שאנו לא יודעים". אכן. "אנו יודעים בוודאות שהטמפרטורה עולה והאקלים מתחמם, אם כי לא ברור עד כמה". אם לא יודעים כמה – איך יודעים שזה מסוכן? אז למה ההפחדות?

בליזובסקי אומר:

אני יכול לומר באחריות כי זה אחד הנושאים הנחקרים ביותר כיום. נכון, בכל התחומים המדעיים תמיד יש מה לשפר, ואכן הידע שלנו על האטמופסירה איננו שלם, אך מכאן ועד הכחשת ההתחממות הדרך ארוכה". אומר בליזובסקי.

האנשים האלה מתעלמים מהספקות והידע הלקוי, למרות שהם מודים שהידע לא מושלם, וממשיכים במסע הפחדות לא מוצדק. הם מנסים להרוס את אורח חיינו על ידי גרימת מחסור חמור באנרגיה. הם מנסים לאסור ולמנוע ייצור אנרגיה באמצעים העומדים לרשותנו – אמצעים פחמיים. הם מנסים להכריח אומנו להוציא אינסוף כסף על אמצעי ייצור בלתי יעילים ובלתי אמינים כמו שמש ורוח, שאינם מסוגלים לספק את כמויות האנרגיה שאנו צריכים. הם מנסים לחולל מהפכה גדולה ויקרה באורח החיים, למעשה להוריד את רמת החיים ולזרוע עוני – על סמך ידע שהם עצמם מודים שהוא חלקי ולקוי ביותר.

בליזובסקי אומר ש"הכחשת ההתחממות" אינה מוצדקת למרות הידע החלקי והלקוי. הוא אולי לא מבין ולא מנסה להבין את הטיעונים הספקניים. גם בלי "להכחיש את ההתחממות" עדיין אין שום הצדקה למסע ההפחדות.

גם אם כדור הארץ מתחמם, כמו שהם טוענים (וסביר להניח שאכן הוא מתחמם) – עדיין יש ספקות רבים. אלו הם הספקות העיקריים:

1.    לא ברור בדיוק מה שיעור ההתחממות (גם יאיר מודה בכך).

2.    לא ברור שההתחממות חריגה משינויים טבעיים שתמיד התרחשו.

3.    לא ברור שההתחממות (או כולה) נגרמת על ידי הפד"ח.

4.    לא ברור שההתחממות (או כולה) נגרמת על ידי בני אדם.

5.    לא ברור שההתחממות הינה מסוכנת, ותוביל לתוצאות הרות אסון.

6.    לא ברור שניתן בכלל לעשות משהו נגד זה (אם זה מסוכן).

ולדעתי – כן ברור לחלוטין – שה"פתרונות" שמנסים לכפות עלינו – אתנול, רוח שמש – הם בלתי יעילים, לא עוזרים במאומה ל"פתור" את הבעיה של ההתחממות שהמודאגים טוענים שקיימת, והם בגדר נזק כלכלי נטו ללא שום תועלת. כלומר – גם אם המודאגים צודקים במאה אחוז, ועומדים להתרחש אסונות אקלימיים, האמצעים שהם דוחפים (רוח, שמש ואתנול) אינם עוזרים כלל לפתור את הבעיה.

חבל שהכתב תומר פרת ראיין רק אנשים "מודאגים" לצורך כתבה זו. לו היה יותר יסודי ומאוזן היה מראיין גם מדענים ספקנים, כמו פרופ' ניר שביב, ואז יכול היה להסביר את הבעיות בצורה יותר טובה. תומר פרת ממשיך במסורת של דיווח חד צדדי ומוטה אידאולוגית, שמאפיין את העיתונות בישראל.

יעקב

המלחמה נגד האנרגיה

הירוקים בארה"ב נחלו הצלחה במלחמתם העיקשת נגד האנרגיה. הפרויקט הגדול של הנחת צינור נפט מקנדה לטקסס, פרויק קייסטון XL הוקפא "עד לבחינה מחדש של מסלולים אלטרנטיביים", כלומר לפחות עד אחרי הבחירות לנשיאות בארה"ב, כלומר – לפחות עד 2013.

זהו חלק מעמדה עקבית של ממשל אובמה: חסימה של כול פרויקט של נפט, פחם, תחנות כוח או בתי זיקוק. כול פרויקט שקשור לאנרגיה של ממש. זוהי העמדה הירוקה, הקיצונית, שאומצה על ידי ממשל אובמה בשלמותה. הם עושים זאת בלי הצהרות חגיגיות, בלי החלטות קונגרס, בלי הודעות דרמטיות.  גופי הרגולציה, המאוישים על ידי אידיאולוגים ירוקים שמינה אובמה נמנעים מלהנפיק אישורים. הם נלחמים מלחמה לא מוצהרת נגד אנרגיה.

הוועדה לאנרגיה אטומית נמנעת מלנפק אישור לאתר אחסון הפסולת בנבאדה, וממשיכה לדון (עד אינסוף) בבקשות לכורים חדשים, מבלי להפיק אישורים.

משרד האנרגיה ומשרד איכות הסביבה לא מנפיקים אישורים לקידוחי נפט חדשים במפרץ מקסיקו או באוקיינוס הארקטי מול אלסקה, בטענה שלא הושלמו כול הבדיקות, והבדיקה נמשכת. הבדיקות יימשכו, ואישורים לא יהיו כול עוד אובמה נשיא, ואלי גם אח"כ. כמו כן נעשים ניסיונות נואשים לבלום את הפקת הגז בשיטת הפראקינג החדישה.

תשתיות האנרגיה של ארה"ב הולכות ומתבלות, מרבית תחנות הכוח (הפחמיות) גילן כ 40 שנה. בתי הזיקוק – כנ"ל. ללא חידוש, תתפורר תשתית האנרגיה.

במקום זה ממשל אובמה מציע עשרות מיליארדים של דולרים של כסף ממשלתי לפרויקטים "מתחדשים" – לאנרגיה סולארית, תחנות רוח ומכוניות חשמליות. כול הדברים האלה עושים טוב בבטן, אבל מפיקים מעט מאד אנרגיה. ארה"ב הולכת להיקלע למחסור חמור באנרגיה.

בינתיים, קנדה תשווק כנראה את הנפט שהיא מפיקה ממרבצים גדולים של חולות זפת, למדינה שיש לה צימאון גדול לנפט – סין. אם בעתיד ארה"ב תרצה בכול זאת לקנות את הנפט הזה – עלולה התשובה להיות: "מצטערים, כבר לא אקטואלי".

יעקב

"אנרגיה סולארית – לא מקור אנרגיה רציני"

מתוך וואינט:

בכיר באוצר: אנרגיה סולארית אינה מקור רציני

שאול מרידור, סגן ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, אמר בכנס עצמאות אנרגטית: "אנרגיה סולארית היא עניין טוב לשעות הצהריים בקיץ ולא כמקור אנרגיה רציני. תחנות כוח סולאריות הן בהחלט לא תשובה לביטחון האנרגטי של ישראל"

תומר פרת

עדכון אחרון:  23.09.11, 00:19

כך אמר שאול מרידור, סגן ראש אגף התקציבים במשרד האוצר בכנס עצמאות אנרגטית.

מרידור כבר הביע הסתייגות פומבית מהשקעה באנרגיות מתחדשות וסולארית בפרט כמשאב לאומי. ביוני טען כי מחיר ייצור חשמל סולארי (פוטו-וולטאי) בישראל עדיין גבוה ביחס לתועלות ממנו, וכי ההשקעה בו תביא לייקור החשמל ב-15%-20%. "ראינו את המהומה סביב מחיר הקוטג'. יותר מנשמח לעודד ייצור סולארי - אבל התעריפים הנוכחיים הם גבוהים מדי" אמר.

צודק. הנה אחד שלא מסונוור מאידיאולוגיה ירוקה וראה דברים כפי שהינם.

עכשיו הודיעו על תכנית חדשה להקמת תחנת כוח סולארית בהספק 57 MW בנגב המערבי. אם הפאנלים זולים כול כך – שתמנע הממשלה מלהבטיח מחיר גבוה למשך 20 שנה, ותסתפק בכך שתבטיח ליזמים שחברת החשמל תקנה את החשמל במחיר שוק. לא, שיהיה אפילו פי 2 מהשוק, אני מרגיש לארג' היום! אבל לא פי 8.

יעקב

עוד על מחירי הפאנלים הסולאריים.

המפיצים העיקריים של השמועה על מחירים של חשמל סולארי ברמה תחרותית במחיר לחשמל פחמי הן החברות המייצרות את הפאנלים הסולאריים. הן מנסות לקדם את המוצרים והעסקים שלהן. בינתיים אלו שמועות לצורך קידום עצמי. תאמינו להם כאשר תראו את המוצר.

שאלה אחרת היא מהו המחיר ה"פחמי" של החשמל, שאליו הם משווים את עצמם. במאמר מוזכר המחיר של 12 סנט לקילווט. זה כבר מחיר שנופח במדינות (כמו קליפורניה) על ידי תקנות אנרגיה מתחדשת. המחיר האמיתי של החשמל מכורים גרעיניים, פחם או גז, במדינות אחרות בארה"ב הוא כ 5-7 סנט. עם גילוי מרבצי גז גדולים בארה"ב (ואצלנו) המחיר עשוי אף לרדת. זהו המחיר שתחנות סולאריות חייבות להתמודד איתו.

עובדה היא שבמדינות אירופה אחדות (למשל ספרד), בהן הורידו את המחיר המובטח על ידי הממשלה לחשמל סולארי מ פי 8 ל"רק" פי 4 ממחיר חשמל רגיל, קטנו מאד ההתקנות הסולאריות.

אל תתרשמו מנתונים מרשימים כמו "בגרמניה התקינו 35 GW כושר ייצור סולארי". זה כושר ייצור נומינאלי, או תיאורטי, כלומר מה הפאנלים מסוגלים לייצר בצהריים של יום קיץ בהיר, באופן תיאורטי. בפועל הם מייצרים רק אולי 20 או 30% מזה. חברות החשמל מחויבות על פי חוק לרכוש את כול החשמל הסולארי המיוצר, למרות שהוא לא תמיד נחוץ – כלומר – תחנות אחרות מייצרות את החשמל, ולא ניתן לכבותן, והחשמל הסולארי אינו נחוץ בעת שהוא מואיל להופיע.

החשמל הסולארי יהיה מועיל ותחרותי כאשר יהיה כדאי לכול אחד להתקין על גג ביתו פאנלים סולאריים לשימוש עצמי, כדי להקטין את חשבון החשמל שלו. זאת בניגוד למצב היום, בו החשמל הסולארי מהפאנלים מסופק לחברת חשמל, והממשלה מחייבת את חברת החשמל לקנות חשמל זה במחיר פי 8 ממחיר החשמל הרגיל. אם וכאשר יהיה כדאי לאנשים להתקין פאנלים, יופיעו על כול הגגות ובכול החצרות פאנלים סולאריים, והם יספקו חלק מהצריכה, בשעות היום, ויאפשרו להשבית באותן שעות טורבינות גז. אז לא יהיה צורך בעידוד ממשלתי, או בהטפות מוסר של פול קרוגמן.

היום הזה מאד, מאד רחוק, ואני לא משער שיגיע בטווח נראה לעין 20 -30 שנה). איש אינו יכול לחזות את העתיד (גם לא אני), ואם ימציאו פתאום המצאה מופלאה שמגדילה את היעילות של הפאנלים מכ 15% ל 30% – התמונה תשתנה. הטענה שהפאנלים הסולאריים יפיקו חשמל במחיר יותר זול מחשמל פחמי (כפי שנאמר בבלוג של סיינטיפיק אמריקן) אינה נכונה על סמך הטכנולוגיה המוכרת, ומבוססת על ניחוש של טכנולוגיות שימציאו בעתיד, אולי. בקיצור – נבואות.

לבעלי אידיאולוגיה ירוקה יש נטייה ליפות את המציאות לפי אמונתם, ולראות בעד המשקפיים הירוקות טכנולוגיות ירוקות שאינן קיימות. כך למשל הם "המציאו" בעבר מכוניות הפועלות על מימן, בטריות זולות למכוניות או לכידה וקבורה של פד"ח (CCS). אח"כ הם צועקים בתדהמה: "מטומטמים! למה אינכם משתמשים בטכנולוגיות נהדרות אלו?"

יש להפריד בין מה שקיים למה שבגדר נבואה.

תוספת:

הנה דיווח הוואינט, בעברית, על הסיבות לירידת מחירי הפאנלים, ועל הקשיים הכספיים של החברות המייצרות אותן.  

יעקב

האם מחירי הפאנלים הסולריים יירדו ?

קיבלנו לינק לפוסט בבלוג של סיינטיפיק אמריקן, בו נכתב שמחיר הפאנלים הסולאריים ירד בהתמדה ובאופן עיקבי מאז שנת 1980, ואם ימשיך לרדת בקצב זהה, הוא צפוי להיות כול כך נמוך שמחיר החשמל הסולארי יהיה יותר נמוך ממחיר החשמל הפחמי.

אם קוראים את הכתבה, רואים שהיא לא מבוססת על ידע מפורט של תהליכי ייצור, אלא ידע כללי, או דעה כללית של הכותב, שעיסוקו – בכתיבת ספרות פופולרית על נושאים מדעיים. זהו ניחוש שלו – הוא אומר: המחיר ירד בעבר, סביר שהוא ימשיך לרדת גם בעתיד.

ראשית כול – אני בעד. אם פאנלים סולאריים יהיו כול כך זולים עוד מעט, נחכה שיהיו זולים ונרכוש אותם כאשר זה יהיה כדאי. למה לבזבז מיליארדים רבים של דולרים עכשיו על פאנלים יקרים, ועוד להתחייב למחיר היקר של החשמל ל 25 שנים קדימה, כמו שעשו בארה"ב ובאירופה (וגם אצלנו)?

הדבר נכון שבעתיים לגבי מדינת ישראל. אין שום סיבה בעולם לרוץ להתקין עכשיו פאנלים סולאריים שמחירם גבוה, ולהבטיח ליצרנים מחיר אסטרונומי ל 20 שנה קדימה עבור החשמל הסולארי. אם וכאשר המחיר יהיה נמוך, יתקינו האנשים וחברת החשמל פאנלים סולאריים מתוך כדאיות כלכלית, בהחלט. לא צריך לקפוץ בראש עכשיו. (הידד לפקידי האוצר שמעכבים את הקמת תחנת הכוח הסולארית באשלים).

אבל כמובן, אלו ספקולציות חסרות שחר. חלק גדול מהירידה במחיר זו אותה ירידה שכתבנו עליה בקטע הקודם, ירידה מהמחיר המנופח מלאכותית של 475 דולר לקילו פוליסיליקון, למחיר יותר "נורמלי" של 30 דולר, שהוא בערך מחיר הייצור, ושהיה קיים בעבר. העלייה פי 15 במחיר נבעה ממדיניות הממשלות שניסו "לעודד" את ייצור הפאנלים. כול דבר שהממשלה מעודדת, מתייקר פלאים, באופן מיידי, כי היצרנים רואים הזדמנות להוציא הרבה "עידוד" (כסף) מהממשלה. הירידה לאחרנוה אינה משקפת ירידה בעלויות אלא הצפה של השוק על ידי יזמים שטעו בהערכותיהם, ובנו יותר מדי מפעלים, שכנראה ייסגרו בקרוב. הירידה הייתה ירידה משיא מלאכותי, ואין שחר לנבואות שקצב ירידה כזה יימשך. גם בגרף שמתפרסם בבלוג רואים התמתנות בקצב הירידה המחירים, והגרף נעשה יותר שטוח. ייצור הפוליסיליקון הוא  תהליך קשה ומסובך, המחירים לא יירדו לאפס. גם אם תהליך הייצור השתכלל והוזל בשנים האחרונות, הוא עדיין מסובך, ומחירו לא יכול לרדת לאפס.

אפשרי שיהיו פריצות טכנולוגיות. ייתכן וימציאו תהליכי ייצור חדשים שיאפשרו להוריד את המחירים עוד קצת. ייתכן שימציאו טכנולוגיות חדשות שיאפשרו ניצולת יותר גבוהה של אנרגית השמש – כלומר הפקה של יותר אנרגיה לאותו תא שטח. הכול ייתכן, ואפילו אפשרי, ואפילו סביר. הטכנולוגיה מתקדמת, זה ברור, אבל אינניו יכולים להתנבא על ההמצאות שימציאו בעתיד.

יש לפאנלים סולאריים חסרונות מהותיים שלא הולכים להיעלם. הם דורשים שטחים יחסית מישוריים בגודל עצום. השטחים האלה זמינים (אם בכלל) רחוק ממרכזי הצריכה, צריך קווי ממסר ארוכים. הם לא מפיקים חשמל בלילה ובימים מעוננים, כלומר 60-70% מהזמן. לכול תחנה סולארית צריך תחנה אחרת (פחמית או גרעינית) לגיבוי. גם אם מחיר התחנה הסולארית הוא רק 10 אג', המחיר הכולל של המערכת הוא מחיר התחנה הפחמית ועוד 10 אג'. התחנה הסולאירת אינה מחליפה את הפחמית אלא מתווספת עליה. יש עוד נעלמים – מחירי ההתקנה, התפעול, התחזוקה, והמיחזור של הפאנלים.

אני אינני מאמין במעשיות של הפאנלים הסולאריים בעתיד הקרוב. היום אנו מאד רחוקים מכך. אינני מתנגד לפאנלים סולאריים. אם וכאשר הם יהיו כדאיים, אנשים ישתמשו בהם. זה מובן מאליו. אבל בכול מקרה הם יספקו רק חלק קטן מהצריכה שלנו בחשמל. אני מאמין שבעתיד היותר רחוק, יהיו לנו מקורות אנרגיה אחרים, לא סולאריים.

יעקב

מחיר הפאנלים הסולאריים יורד

בעל הטור פול קרוגמן (פרס נובל בכלכלה) מתלהב ומספר לנו שמחירי הפאנלים הסולאריים יורדים בהתמדה, ועוד מעט החשמל הסולארי יהיה זול מהחשמל הפחמי.

הדבר כול כך רחק מהאמת, כמו הטענה של הנשיא בדימוס, משה קצב, שלא היו לא יחסים עם המתלוננות. ראו את המאמר הקודם המספר על מחיר של בערך פי 8 שחברות החשמל (והצרכן) חוייבו לשלם למשך 25 שנה. לדעתי קרוגמן אינו שפוי לגמרה. אתה יכול להאמין באמונה שלמה שחשמל סולארי הוא ממש דבר חיוני ונהדר אבל אינך יכול להתעלם מהמספרים הברורים כול כך, ולטעון ההיפך. התעלמות כול כך בוטה וברורה מהמציאות הידועה לכול (והמפורטת בעמוד אחר של אותו עיתון) אינה יכולה להיות מוסברת אלא באי שפיות.

הדבר שירד (וגרם לכתבה ההזויה של קרוגמן)  הוא מחירו של חומר הגלם ממנו עושים תאים פוטווולטאיים. חומר הגלם הוא הפוליסיליקון, שהוא גם חומר הגלם שממנו עשויים שבבי המחשב. עם תחילת ריצת האמוק להתקנת פאנלים סולאריים, בעקבות צווים ממשלתיים, בייחוד באירופה, נוצר בשוק מחסור גדול של החומר. המפעלים שהיו קיימים קודם, שייצרו עבור מחשבים, לא יכלו לספק את הביקוש. מחיר הפוליסיליקון עלה מ 30 דולר לק"ג עד 475 דולר לפני שלוש שנים בעקבות הביקוש המלאכותי הפתאומי. נוצר מחסור גדול בכושר ייצור ובעקבות זאת קפצו יצרנים רבים מאד (בייחוד בסין) ובנו מפעלים לייצור פוליסיליקון, כדי לנצל את המחיר הגבוה. כעת, כעבור שלוש שנים, מסתיימת בניים המפעלים והם מתחילים לייצר. מסתבר, שכמו שקורה תמיד במקרים כאלה, בנו הרבה יותר מדי מפעלים, והם לא מצליחים למכור את תוצרתם, והמחיר ירד לשפל של כ 25 דולר, שהוא מחיר הפסד. תוך שנתיים שלוש ייסגרו חלק מהמפעלים האלה כמו שנסגר מפעל סולינדרה בארה"ב (ועוד מפעלים אחדים), וכמות הייצור תתאים עצמה לכמות הביקוש. בינתיים, נגמר הכסף של ממשלות אירופה, המחיר המובטח (פי שמונה ממחיר רגיל) לחשלמל סולרי ירד ל רק פי 4, ובמחיר זה התקנת הפאנלים כבר לא כול כך כדאית, אז גם הביקוש לפאנלים סולאריים וקצב ההתקנה ירדו מאד. בסוף, השוק ייתיצב, חלק גדול מהמפעלים ייסגר, ההיצע יותאם לביקוש, והמחיר יחזור למחיר שפחות או יותר מחוייב על פי עלויות הייצור שהוא כ 30 דולר לק"ג.

הפוליסיליקון הוא רק חומר גלם, חלקו במחיר המוצר הסופי – הפאנל הסולרי, מגיע רק ל 25% .

ללא צווים ממשלתיים המחייבים רכישת חשמל סולארי, וללא הסובסידיות הענקיות (שמגיעות לכ 100% מהעלות) אין לחשמל סולארי שום סיכוי בשוק. אני משער שגם לו סיפקו לחברות החשמל את החשמל הסולארי בחינם, הן לא היו קונות אם לא היו מחייבים אותן לקנות אותו. הסיבה היא שחשמל סולארי אינו זמין כול הזמן, וחברות החשמל חייבות לספק חשמל תמיד, זה אומר חייבות להחזיק תחנות פחמיות וגזיות במצב תפעול, כול הזמן, כך שהחשמל הסולארי לא חוסך כלום, גם לא פליטות פד"ח, ורק מסבך את המלאכה של אספקה סדירה של חשמל.

הפאנלים הסולריים הם ברכה לבטלה, ביזבוז כספים נטו. כמויות החשמל שהן מייצרות מזעריות, וההשפעה שלהם על אספקת חשמל ועל הפחתת פליטות היא אפסית. וזה יהיה ככה לפחות עוד 100 או 200 שנה. דבר אחד הם כן עושים – מרצפים את המדבריות – אותו "מרקם חיים עדין" בשכבה של גרוטואת ברזל וסיליקון.

יעקב

מכרה זהב של סובסידיות.

ממשלת ארה"ב החליטה להשקיע (לבזבז?) סכומי כסף אדירים בתחנות כוח סולאריות. במסגרת תכנית "הדפס והמרץ" – תכנית ה"תימרוץ" של הכלכלה האמריקאית, הוקצו 16 מיליארד דולר למתן ערבויות לבוניית מתקנים סולאריים.

במדבריות קליפורניה ואריזונה נבנות 15 חוות של פאנלים סולאריים ענקיות. כול חווה כזו עולה בערך 1.6 מיליארד דולר. 80% מזה נותן משרד האנרגיה האמריקאי בצורת ערבויות למימון, את המימון עצמו נותן משרד האוצר, בריבית אפס. אחרי השלמת הקמת החווה הופכת 1/3 מההלואה למענק. החברות המקימות את החוות חתמו חוזים על חברות החשמל של קליפורניה למכירת החשמל במשך 20 או 25 שנה במחיר שהוא בערך פי 8 ממחיר חשמל רגיל. חברות החשמל חייבות לרכוש את החשמל הסולארי (יעלה כמה שיעלה) לפי חוק המחייב אותן להפיק 30% מהחשמל "ממקורות מתחדשים" עד 2020 . הרגולטורים מאפשרים לחברות החשמל להעלות את מחיר החשמל לצרכן כדי לכסות את העלויות האדיורת של החשמל הסולארי.

החברות הבונות את המתקנים עושות עסק נהדר. הן משקיעות בבניה מעט מאד כסף משלהן, כמעט הכול הוא כסף ממשלתי. בהמשך, בעת התפעול השוטף של התחנה, הן מקבלות הנחות במס בשווי מאות מיליוני דולארים כול שנה. כך הן מבטיחות לעצמן הכנסות של מאות מליוני דולרים, במשך 20-25 שנה, נטו. הכנסה זו בטוחה לחלוטין, מובטחת מראש, ללא סיכון. אין צורך להתאמץ, לעמוד בתחרות, לספק מוצר שאנשים צריכים ורוצים לקנות, או להסתכן בתהפוכות שוק בלתי צפויות. הממשלה מכריחה את האנשים לקנות את המוצר במחיר גבוה, ההכנסה של החברה מובטחת על ידי הממשלה. העסק הוא מכרה זהב לחברות.

מה התועלת מזה ? אללה יודע. התחנות יספקו, אולי, במשך היום, בימים ללא עננות, חלק קטן מצריכת החשמל בקליפורניה. אחוזים אחדים. תהיה אולי הפחתה של כמה טונות בפליטות פד"ח, לא הרבה, וההשפעה הכוללת תהיה אפסית. זה מתוך הנחה שיש איזשהי תועלת בהפחתת פליטות הפד"ח. תחנות הכוח על פחם וגז תמשכנה לספק את עיקר החשמל, כי החשמל הסולארי הוא יותר אשלייה מאשר חשמל ממש.

אפילו העיתון הירוק מאד, הניו יורק טיימס, טוען שביזבוז הכסף הממשלתי בפרוייקטים אלה הוא מעל ומעבר לכול פרופורציה, למרות שהמטרה ראויה לדעתם (לא לדעתי).

יעקב