ממשלת
ארה"ב החליטה להשקיע (לבזבז?) סכומי כסף אדירים בתחנות כוח סולאריות.
במסגרת תכנית "הדפס והמרץ" – תכנית ה"תימרוץ" של הכלכלה
האמריקאית, הוקצו 16 מיליארד דולר למתן ערבויות לבוניית מתקנים סולאריים.
במדבריות
קליפורניה ואריזונה נבנות 15 חוות של פאנלים סולאריים ענקיות. כול חווה כזו עולה
בערך 1.6 מיליארד דולר. 80% מזה נותן משרד האנרגיה האמריקאי בצורת ערבויות למימון,
את המימון עצמו נותן משרד האוצר, בריבית אפס. אחרי השלמת הקמת החווה הופכת 1/3
מההלואה למענק. החברות המקימות את החוות חתמו חוזים על חברות החשמל של קליפורניה
למכירת החשמל במשך 20 או 25 שנה במחיר שהוא בערך פי 8 ממחיר חשמל רגיל. חברות
החשמל חייבות לרכוש את החשמל הסולארי (יעלה כמה שיעלה) לפי חוק המחייב אותן להפיק
30% מהחשמל "ממקורות מתחדשים" עד 2020 . הרגולטורים מאפשרים לחברות
החשמל להעלות את מחיר החשמל לצרכן כדי לכסות את העלויות האדיורת של החשמל הסולארי.
החברות
הבונות את המתקנים עושות עסק נהדר. הן משקיעות בבניה מעט מאד כסף משלהן, כמעט הכול
הוא כסף ממשלתי. בהמשך, בעת התפעול השוטף של התחנה, הן מקבלות הנחות במס בשווי
מאות מיליוני דולארים כול שנה. כך הן מבטיחות לעצמן הכנסות של מאות מליוני דולרים,
במשך 20-25 שנה, נטו. הכנסה זו בטוחה לחלוטין, מובטחת מראש, ללא סיכון. אין צורך
להתאמץ, לעמוד בתחרות, לספק מוצר שאנשים צריכים ורוצים לקנות, או להסתכן בתהפוכות
שוק בלתי צפויות. הממשלה מכריחה את האנשים לקנות את המוצר במחיר גבוה, ההכנסה של
החברה מובטחת על ידי הממשלה. העסק הוא מכרה זהב לחברות.
מה התועלת
מזה ? אללה יודע. התחנות יספקו, אולי, במשך היום, בימים ללא עננות, חלק קטן מצריכת
החשמל בקליפורניה. אחוזים אחדים. תהיה אולי הפחתה של כמה טונות בפליטות פד"ח,
לא הרבה, וההשפעה הכוללת תהיה אפסית. זה מתוך הנחה שיש איזשהי תועלת בהפחתת פליטות
הפד"ח. תחנות הכוח על פחם וגז תמשכנה לספק את עיקר החשמל, כי החשמל הסולארי
הוא יותר אשלייה מאשר חשמל ממש.
אפילו
העיתון הירוק מאד, הניו
יורק טיימס, טוען שביזבוז הכסף הממשלתי בפרוייקטים אלה הוא מעל ומעבר לכול
פרופורציה, למרות שהמטרה ראויה לדעתם (לא לדעתי).
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה