מי שמתעניין בחוק "המכסות הסחירות" (cap and trade ) – חוק האנרגיה בארה"ב – הנה מאמר ארוך בן 5 עמודים (באנגלית) המביא "פנינים" מהחוק.
אנו נתרגם ונביא כמה מהן.
- חלק גדול (85%) מהמכסות הסחירות יינתנו בחינם לחברות הגדולות. הדבר הוא תוצאה של כניעה לקבוצות לחץ, כי בלי זה החוק לא היה עובר. בכך הממשלה נותנת הטבה לחברות גדולות קיימות. חברות אחרות (הפראיירים) או חדשות, יצטרכו לרכוש את המכסות בעתיד, בכסף מלא, מהחברות שקיבלו אותן במתנה מהממשלה. איפה ואיפה על בסיס קשרים פוליטיים.
- נוצר מנגנון של "אופסטס" (תמורות) – פרויקטים שכביכול משפרים את איכות הסביבה, כגון נטיעת יערות. האופסטים יחשבו למכסות פליטה – מי שזקוק למכסות – למשל מפעל חדש – יוכל לקנות במקום זה אופסטים. מי יחליט מה נחשב אופסט ? הגופים הממשלתיים-פוליטיים. עוד מקור אינסופי לשחיתות וחלוקת טובות הנאה. מאידך – מנגנון האופסטים מבטיח שלא תהיה שום ירידה בפליטת דתפ"ח, הכל רק "כאילו".
- תעשיות האגרו – החקלאיות יהיו פטורות ממכסות. למשל מפעלי האתנול ששורפים המון דלק ופולטים המון דתפ"ח. הסובסידיות על האתנול, והחוקים המחייבים את השימוש בו יימשכו. נאסר לערוך מאזן דתפ"ח של תעשיות האגרו (מזון ואתנול), מאזן שהיה מוכיח שאתנול יותר מזיק לסביבה מאשר מועיל.
- החוק מסמיך את הנשיא להטיל מכסים על ארצות שבהן "אין בקרת פליטה" – קרי על המתחרים המסחריים של ארה"ב. תחת תירוץ של בקרת תדפ"ח יחזור משטר המכסים והגבולות הסגורים לסחר, שעושה את כולנו עניים יותר.
- החוק מחלק כסף על ימין ושמאל – מיליארדים - כדי "לסייע לארצות מתפתחות להפחית את הפליטות". מי מחלק את המיליארדים ? ניחשתם. הפוליטיקאים. למי מחלקים? למקורבים. גם האיגודים המקצועיים זוכים לנתח: כל מי שיקבל כסף ממשלתי תחת החוק הזה יהיה חייב להעסיק רק חברים באיגוד המקצועי. איפה חופש התעסוקה?
- חברות החשמל יחויבו במכסת מינימום של אנרגיה ממקורות מתחדשים. (20% או 15% עד 2020). "אנרגיה מתחדשת" זה טחנות רוח ותחנות סולאריות – שמחירם יקר מאד. פירושו – סובסידיה ענקית לתעשיות אלה שתשולם על ידי צרכני החשמל בצורה של העלאת תעריפים.
- החוק מחייב התקנת תקנות "יעילות" לכל גופי התאורה החשמליים, וכל מוצרי הצריכה הביתיים (מקררים, מכונות כביסה, מזגנים). איש אינו יודע מה יהיו התקנות וכמה זה יעלה. זול זה לא יהיה.
- יוטלו תקנות "בידוד טוב" או "יעילות אנרגטית" על מבנים. כל המבנים הישנים והחדשים יצטרכו להיות מבודדים לפי מפרטים ממשלתיים (שלא קיימים עדיין) , כדי לצמצם את האנרגיה הדרושה לחימום בחורף וקירור בקיץ. החוק קובע יעדים: צימצום צריכת האנרגיה במבנים ב 50% עד 2018 ו 5% כל שלוש שנים אח"כ. זה ממש אבסורד מצחיק - להטיל "יעדים" כשאיש אינו יודע איך להשיגם ואם זה אפשרי בכלל מבחינה פיסית. איש אינו יודע איך כל זה יתבצע, וכמה זה יעלה לכל אחד. עוד תסבוכת בירוקרטית ללא סוף, שעלותה בל תשוער, ואפשרות יישומה מפוקפקת.
- שר האנרגיה הוסמך לעודד יצור מכוניות חשמליות, ולחלק 25 מיליארד דולר לתעשיית הרכב "ליצירת מכונית מתקדמת". עוד בזבוז כסף לריק, וסוכריות ממשלתיות לתעשיית הרכב הכושלת בארה"ב, מעבר לעשרות המיליארדים שכבר קיבלו.
- החוק מורה לשר האנרגיה להתקין תקנות המחייבות את היצרנים לייצר אחוז מסוים של מכוניות שיסעו על אתנול וביו-דיזל.
בשלב זה התעייפתי. העסק נמשך ונמשך.... 1400 עמודים של חוק. מחלק כסף על מין ועל שמאל, בלי סוף. לאוניברסיטאות – כדי להקים "מרכזי מחקר אקלימי", לגופים ממשלתיים כדי להקים מחלקות חדשות "לטיפול באקלים", ל"מחקר ופיתוח" של כל דבר שזז. סובסידיות בטונות. אין לדבר סוף בכלל....
מה שאין החוק אומר – אפילו לא מילה אחת מתוך ה 1400 עמודים – מאיפה יבוא הכסף. הכסף צומח על העצים, צריך רק להרים את היד ולקטוף. הפוליטיקאים רק באים לעזור לנו להוציא אותו. כרגיל.
והיעד המוצהר של החוק – ירידת פליטת הדתפ"ח? לא יהיה. זה היה רק תירוץ.
הסופרת וההיסטוריונית ברברה טוכמן כתבה ספר בשם "מצעד האיוולת" בו היא מפרטת מקרים של האיוולת בהיסטוריה, החל מהמאה ה 13. האנשות התקדמה מאד. האיוולת שהגענו אליה במאה ה 21 היא הרבה, הרבה מעבר לאיוולת של המאה ה 13....
יעקב
אנו נתרגם ונביא כמה מהן.
- חלק גדול (85%) מהמכסות הסחירות יינתנו בחינם לחברות הגדולות. הדבר הוא תוצאה של כניעה לקבוצות לחץ, כי בלי זה החוק לא היה עובר. בכך הממשלה נותנת הטבה לחברות גדולות קיימות. חברות אחרות (הפראיירים) או חדשות, יצטרכו לרכוש את המכסות בעתיד, בכסף מלא, מהחברות שקיבלו אותן במתנה מהממשלה. איפה ואיפה על בסיס קשרים פוליטיים.
- נוצר מנגנון של "אופסטס" (תמורות) – פרויקטים שכביכול משפרים את איכות הסביבה, כגון נטיעת יערות. האופסטים יחשבו למכסות פליטה – מי שזקוק למכסות – למשל מפעל חדש – יוכל לקנות במקום זה אופסטים. מי יחליט מה נחשב אופסט ? הגופים הממשלתיים-פוליטיים. עוד מקור אינסופי לשחיתות וחלוקת טובות הנאה. מאידך – מנגנון האופסטים מבטיח שלא תהיה שום ירידה בפליטת דתפ"ח, הכל רק "כאילו".
- תעשיות האגרו – החקלאיות יהיו פטורות ממכסות. למשל מפעלי האתנול ששורפים המון דלק ופולטים המון דתפ"ח. הסובסידיות על האתנול, והחוקים המחייבים את השימוש בו יימשכו. נאסר לערוך מאזן דתפ"ח של תעשיות האגרו (מזון ואתנול), מאזן שהיה מוכיח שאתנול יותר מזיק לסביבה מאשר מועיל.
- החוק מסמיך את הנשיא להטיל מכסים על ארצות שבהן "אין בקרת פליטה" – קרי על המתחרים המסחריים של ארה"ב. תחת תירוץ של בקרת תדפ"ח יחזור משטר המכסים והגבולות הסגורים לסחר, שעושה את כולנו עניים יותר.
- החוק מחלק כסף על ימין ושמאל – מיליארדים - כדי "לסייע לארצות מתפתחות להפחית את הפליטות". מי מחלק את המיליארדים ? ניחשתם. הפוליטיקאים. למי מחלקים? למקורבים. גם האיגודים המקצועיים זוכים לנתח: כל מי שיקבל כסף ממשלתי תחת החוק הזה יהיה חייב להעסיק רק חברים באיגוד המקצועי. איפה חופש התעסוקה?
- חברות החשמל יחויבו במכסת מינימום של אנרגיה ממקורות מתחדשים. (20% או 15% עד 2020). "אנרגיה מתחדשת" זה טחנות רוח ותחנות סולאריות – שמחירם יקר מאד. פירושו – סובסידיה ענקית לתעשיות אלה שתשולם על ידי צרכני החשמל בצורה של העלאת תעריפים.
- החוק מחייב התקנת תקנות "יעילות" לכל גופי התאורה החשמליים, וכל מוצרי הצריכה הביתיים (מקררים, מכונות כביסה, מזגנים). איש אינו יודע מה יהיו התקנות וכמה זה יעלה. זול זה לא יהיה.
- יוטלו תקנות "בידוד טוב" או "יעילות אנרגטית" על מבנים. כל המבנים הישנים והחדשים יצטרכו להיות מבודדים לפי מפרטים ממשלתיים (שלא קיימים עדיין) , כדי לצמצם את האנרגיה הדרושה לחימום בחורף וקירור בקיץ. החוק קובע יעדים: צימצום צריכת האנרגיה במבנים ב 50% עד 2018 ו 5% כל שלוש שנים אח"כ. זה ממש אבסורד מצחיק - להטיל "יעדים" כשאיש אינו יודע איך להשיגם ואם זה אפשרי בכלל מבחינה פיסית. איש אינו יודע איך כל זה יתבצע, וכמה זה יעלה לכל אחד. עוד תסבוכת בירוקרטית ללא סוף, שעלותה בל תשוער, ואפשרות יישומה מפוקפקת.
- שר האנרגיה הוסמך לעודד יצור מכוניות חשמליות, ולחלק 25 מיליארד דולר לתעשיית הרכב "ליצירת מכונית מתקדמת". עוד בזבוז כסף לריק, וסוכריות ממשלתיות לתעשיית הרכב הכושלת בארה"ב, מעבר לעשרות המיליארדים שכבר קיבלו.
- החוק מורה לשר האנרגיה להתקין תקנות המחייבות את היצרנים לייצר אחוז מסוים של מכוניות שיסעו על אתנול וביו-דיזל.
בשלב זה התעייפתי. העסק נמשך ונמשך.... 1400 עמודים של חוק. מחלק כסף על מין ועל שמאל, בלי סוף. לאוניברסיטאות – כדי להקים "מרכזי מחקר אקלימי", לגופים ממשלתיים כדי להקים מחלקות חדשות "לטיפול באקלים", ל"מחקר ופיתוח" של כל דבר שזז. סובסידיות בטונות. אין לדבר סוף בכלל....
מה שאין החוק אומר – אפילו לא מילה אחת מתוך ה 1400 עמודים – מאיפה יבוא הכסף. הכסף צומח על העצים, צריך רק להרים את היד ולקטוף. הפוליטיקאים רק באים לעזור לנו להוציא אותו. כרגיל.
והיעד המוצהר של החוק – ירידת פליטת הדתפ"ח? לא יהיה. זה היה רק תירוץ.
הסופרת וההיסטוריונית ברברה טוכמן כתבה ספר בשם "מצעד האיוולת" בו היא מפרטת מקרים של האיוולת בהיסטוריה, החל מהמאה ה 13. האנשות התקדמה מאד. האיוולת שהגענו אליה במאה ה 21 היא הרבה, הרבה מעבר לאיוולת של המאה ה 13....
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה