דובי הקוטב שרדו.

ד"ר ואלט מאיר, מהמרכז לחקר קרח בארה"ב National Snow and Ice Data Center, אמר שלפי ממצאים של משקעים שונים הייתה תקופה של עונות קיץ ללא קרח, או כמעט ללא קרח, בכול הקוטב הצפוני. המצב הזה (הפשרה גמורה של הקרח) נמשך לפחות במשך זמן מה, בתקופה שבין 5000 לבין 15000 שנה לפני זמננו.

הדבר מעניין משתי בחינות.

דוב הקוטב (הדוב הלבן) התפתח לפני כ 150,000 שנה לפחות, ולכן הוא שרד בעבר תקופות חופשיות מקרח בקוטב הצפוני. כלומר – אפילו יפשיר הקרח, הדבר אינו מסכן את הדוב. הדוב הלבן חי ומתרבה ביבשה, בצפון קנדה, אלסקה וסיביר, אך יוצא לציד בים ובקרח הצף.

הדוב הלבן הוכרז לפני כשנתיים כמין חי הנתון בסכנת הכחדה, הרבה חושבים שללא הצדקה. בכול אופן – הקיטון באוכלוסיית הדובים נגרמת בעיקר על ידי מפגש עם בני אדם וצייד – זאת הסכנה המרחפת עליהם, ולא ההתחממות. התמונה של הדוב הפכה לסמל שנועד להמחיש את סכנות ההתחממות הגלובאלית, כי הדובים חמודים (מרחוק) ופוטוגניים. אבל – לא דובים ולא יער. אין התחממות ואין סכנה לדובים מכיוון ההתחממות. ובטח שאין יער... הכול תעמולת שקר.

זו התמונה המפורסמת, המזויפת, שנועדה להראות כמה שדוב הקוטב סובל.

נקודה מעניינת שנייה היא שבתקופה האמורה, לפני 5000-15000 שנה, היה ריכוז פד"ח באטמוספרה נמוך בהרבה מהיום. כלומר – הפשרת הקרח הצפוני לא הייתה קשורה לעליית ריכוז הפד"ח (גזי החממה). מאידך, לפני כ 450 מיליון שנה, היה מצב של ריכוז פד"ח גבוה פי 10 ובכול זאת כול כדור הארץ היה מכוסה קרח – עוד אינדיקציה שאין קשר בין הריכוז לכמות הקרח.

לכן, אפילו יתרחש קיטון גדול בהיקף הקרח הצפוני, עד היעלמו המוחלט בקיץ, אין אינדיקציה שהדבר קשור לגזי חממה (או שהוא מסכן את הדובים). אבל בינתיים גם אין אינדיקציה להפשרה יוצאת דופן של הקרח הצפוני. כול הנבואות בנידון היו בהחלט מוגזמות.

יעקב