מה ניתן לעשות? או : חלומות מנותקים מהמציאות.

כבר שלושה עשורים מתנהל הוויכוח בין חממיסטית לספקנים: מה ההשפעה האמיתית של הפד"ח (וגזי חממה), מה שיעור ההתחממות הצפוי (אם בכלל), והאם יש ביסוס מדעי לתחזיות על אסונות והרס כדור הארץ.

מעבר לוויכוחים האלה קיימת השאלה המעשית: מה ניתן לעשות כדי להקטין את הפליטות הפד"ח, וכדי להקטין את התלות שלנו באנרגיה שמקורה במאובנים (פחם ונפט).

אין וויכוח שמלבד בעיית ההתחממות הגלובאלית ישנה בעיית זיהום: דלק פחמי גורם לזיהום האוויר והסביבה, הן בתהליך שריפתו והן בתהליך הפקתו (ראה הנפט שנשפך במפרץ מקסיקו). מלבד זה – כולם מבינים שדלקים פוסיליים הם משאב סופי ואי פעם – אולי בעוד 50 שנה, אולי בעוד 200 שנה – הם ייגמרו ואנו זקוקים למקורות אנרגיה אחרים.

האם לא היה נהדר לו עברנו כבר עכשיו להשתמש במקורות אנרגיה "ירוקים", מקורות בר קיימא, מקורות לא מזהמים ? האם לא היה נהדר לו יכולנו להשתחרר מהתלות בנפט המלוכלך? מה מונע מאיתנו לעשות זאת כבר עכשיו ?

לשאלה זו יש לרבים תשובה ברורה, הלקוחה מאמונתם האידיאולוגית, לא מהמציאות: במילים של ד"ר האנסן – מה שמונע את השגת האידיאל האוטופי זה רק "קברניטי התעשייה רודפי הבצע".

הנה למשל דעה שהיא אופיינית ומייצגת:

Is it too late to do anything?

It is within our technical and economic means to modify our energy and transportation systems and land-use practices to largely eliminate carbon dioxide emissions from our economies by mid-century. It is thought that the cost of doing this — perhaps 2% of the worldwide economic production — would be small, yet at present it has proven difficult for societies to decide to undertake this conversion. — Ken Caldeira, Senior Scientist, Carnegie Institution for Science, USA

תרגום:

האם מאוחר מדי לעשות משהו?

יש ביכולתנו, מבחינה טכנולוגית וכלכלית, לשנות את מערכות האנרגיה, התחבורה ושימושי הקרקע כדי לבטל כמעט לגמרה את הפליטות פד"ח מכלכלתנו, עד אמצע המאה (ה 21). מעריכים שהמחיר של זה אולי כ 2% מהתפוקה של הכלכלה העולמית, הוא מחיר די נמוך, ובכול זאת מתקשה החברה האנושית לעשות את השינוי הזה.

קן קלדירה, מדען ראשי, מכון קרנגי למדע, ארה"ב.

זו גישה אוטופית ובלתי מציאותית לחלוטין. כול מה שנאמר בפסקה זו פשוט לא נכון במציאות בה אנו חיים. אין לנו לא את היכולת הטכנית, לא את האפשרות הכלכלית, ובוודאי לא תוך 50 שנה.

ידע טכני – יכולת טכנית להעביר את סקטור האנרגיה למקורות אחרים, לא פחמיים לא קיים היום. לא מוחלט. המקורות הירוקים הידועים – שמש ורוח – אין ביכולתם לספק את צרכי האנרגיה שלנו. הם יכולים, אולי (אם נתעלם מהמחיר) לספק קצת אנרגיה, אחוזים בודדים מהצריכה, אבל אין שום אפשרות, טכנית או פיסיקלית, שהם יספקו את מרבית צרכי האנרגיה.

חיים ללא אנרגיה – גם הם אינה אופציה – כמו שאמר ד"ר וולפסון "גם ירוקים צריכים חשמל".

תחבורה ללא נפט – לא קיימת, ולא תהיה קיימת ב 50 השנה קרובות. חלומות של מערכת תחבורה ללא נפט – הם חלומות בהקיץ, בוודאי בטווח של 50 שנה. חיים ללא תחבורה (ללא מכוניות) גם הם לא אופציה. חיים ללא מכוניות (ושאר מכונות) פירושם חיים ללא אוכל. אין דבר כזה.

עם הידע הטכני שיש לנו היום – הדבר היחידי שיכול להקטין משמעותית את הפליטת הפד"ח וצריכת הדלקים הפחמניים אלו תחנות כוח גרעיניות. אבל בניית תחנות כאלה במספרים משמעותיים היא מעשה מאד יקר וארוך זמן. ויש גם בעיות זיהום סביבתי עם תחנות גרעיניות – הדיבורים על מקורות אנרגיה ללא נזקים נילווים הם אוטופיה. גם ההערכה הכלכלית (2% מהתוצר) היא כולה מצוצה מהדמיון. אין שום אפשרות להעריך את העלות של משהו שלא קיים.

הדעה שכאילו כול מה שדרוש כדי להציל את כדור הארץ זו נכונות להקרבה (2% מרמת החיים שלנו) ויכולת להעביר החלטה פוליטית מתאימה הוא אוטופיה מוחלטת, מנותקת לחלוטין מהמצאיות שבה אנו חיים. 

מה כן? האם לעולם נשרוף פחמן עד שנשרוף כליל את כדור הארץ ?

אינני יודע מה יקרה בעתיד. אני לא נביא.

במרוצת הזמן אני מאמין שמשק האנרגיה שלנו ישתנה, כמו כול אורח חיינו. כול המהנדסים והמדענים מחפשים בקדחתנות מקורות אנרגיה חליפיים. הם מונעים על ידי רדיפת הבצע של קברניטי התעשייה (מי שימצא משהו חדש יתעשר!), ועל ידי הסקרנות הטבעית של המין האנושי. שום החלטה פוליטית לא דרושה ולא יכולה לעזור בזירוז ההמצאות המדעיות.

מתי יצוצו ההמצאות שיאפשרו לנו להקטין תלותנו באנרגיה פחמית? אינני יודע, ואיש אינו יודע ולא יכול לדעת. כאמור – אנו לא יכולים לחזות את העתיד. היום הידע הזה עדיין לא קיים. 

האוטופיסטים תמיד יודעים את הדרך להגשמת האוטופיות שלהם – "תנו לנו יותר כוח – ואנו נגשים את חלומנו – בכוח". זו אשלייה מסוכנת. 

במציאות יש מגבלות פיסיות. לא הכול נמצא בתחם יכולתנו, לא הכול אפשרי. אוטופיות נשארות אוטופיות.

יעקב