26 בפברואר 2016

פעולה אקלימית: הסמלי מול המעשי.


בחודש דצמבר 2015 נחתם הסכם אקלימי בוועידת האקלים בפאריס. הנשיא אובמה הגדיר אותו (כמו חסידים ירוקים רבים) – "הסכם היסטורי – נקודת מפנה עולמית", וראש ממשלת בריטניה הכביר בפיוטים: "ילדינו ונכדינו יראו שעשינו את המוטל עלינו" כדי להציל את כדור הארץ.

כולם מודים ויודעים שבצד המעשי לא הושג שום דבר. גם אם יוגשמו כול ההבטחות, וכול המדינות יעמדו ב"יעדים" שהבטיחו (הבטחה בלתי מחייבת), גם אז – הקיטון בפליטות, אם יתרחש בכלל, יהיה זעיר ורחוק ממספיק. הייתה הצהרה שהמשתתפים ישתדלו למנוע עלייה של יותר מ 2 מעלות בטמפרטורות, ואפילו ישתדלו שהעלייה לא תהיה מעל מעלה וחצי,  אבל ההבטחות שהבטיחו בתחום קיטון הפליטות רחוקות מהדרוש להשגת הגבלת ההתחממות ל 2 מעלות (לפי חישוביהם).

ביורן לומבורג מראה שאפילו אם כול הבטחות פאריס יקוימו כלשונן תהיה ההתחממות בשנת 2100 אולי 0.05 מעלות פחות מאשר מצב רגיל (ללא הסכם פאריס), ומקסימום 0.17 מעלות פחות. כלומר – אם ההתחממות ה"רגילה" שצופים המודלים האקלימיים לשנת 2100 תהיה 3 מעלות מעל לרמה של 1900 או 1850, הרי ההתחממות אחרי הסכמי פאריס תהיה "רק" 2.83 מעלות. פירושו שהסכמי פאריס חסרי כול תועלת או משמעות מעשית, וכול "גדולתם" או חשיבותם היא בתחום הסימבולי בלבד.

הסכם פאריס מזכיר ללומבורג את הסכם השלום העולמי קלוג-בריאן משנת 1928. הסכם זה, שעליו חתמו כמעט כול מדינות העולם (כולל גרמניה) קבע שלא יהיו יותר מלחמות, וכול המדינות מתחייבות לפתור בעתיד את כול הסכסוכים בדרכי שלום. זוהי דוגמה קלאסית להסכם בעל ערך סמלי-אידיאליסטי-אוטופי אבל חסר ערך מעשי.

כאן קופצים המודאגים ירוקים הצדיקים וטוענים כנגד ה"מכחישים" הרשעים: "אז מה? מה אתם מציעים? יותר טוב לא לעשות כלום? לשבת בחיבוק ידיים ולתת לכדור הארץ האהוב להיהרס?"
זו שאלה מעניינת. נניח שאכן הסכנה האקלימית חמורה. מה צריך לעשות? האלטרנטיבות: 1. "לא לעשות כלום". 2. להוציא הרבה כסף על דברים שאינם תורמים תרומה מעשית להצלת האקלים. זו בערך הברירה שלנו. מה אתם ממליצים?

לומבורג אומר מה שברור לכולם: אנו מוצאים מיליארדי דולרים בשנה על מתקנים של שמש ורוח שתרומתם ל"פתרון" בעיית האקלים אפסית, מפני שהם מספקים מעט אנרגיה. אז מה יותר טוב? להוציא מיליארדים רבים לריק (ללא תועלת מעשית) או "לא לעשות כלום" ?

לומבורג מציע שבמקום לבזבז כסף גדול על מתקנים שאינם עובדים – להשקיע הרבה יותר במחקר לפיתוח מקורות אנרגיה חדשים, יעילים ובלתי פחמיים. נשמע הגיוני או, בלעז, no brainer.

יעקב

7 בפברואר 2016

כותרות ברוח השקר נמשכות.


השקרים והגוזמאות ברוח הירוקה נמשכים. ב וואינט יש כותרת: "חוות ענק של טורבינות רוח תספק חשמל למיליונים". קשקוש. הכתבה מספרת על חוזה שנחתם להקמת חווה של טורבינות רוח גדולות בים, בגובה 190מ' כול אחת. בחווה יהיו 174 טורבינות, של 7 מ"וו כ"א והן יספקו (כאשר הרוח נושבת) כ 1 – 1.2 מגאווט חשמל – שזה כמו תחנת כוח פחמית אחת, בגודל בינוני. הן יספקו חשמל רק כאשר הרוח נושבת, וזה, בים, בערך, 1/3 מהזמן. ב 2/3 מהזמן עדיין צריכים את תחנות הפחם אם רוצים להימנע מלשבת בחושך.

מיותר לציין שהבנייה של הפרויקט הגדול הזה התאפשרה בזכות תעריפי הזנה קבועים שהממשלה מבטיחה לחברה המקימה למשך 15 שנה. שדה הטורבינות ממוקם בים הצפוני, כ 120 ק"מ מהחוף, מול יורקשייר, באנגליה, ושטח השדה כ 407 קמ"ר. כול הנוגעים בדבר, כלומר החברה המקימה (דונג, מדנמרק) ומשרד האנרגיה הבריטי לא מספרים מה בדיוק יהיה גובה הסובסידיות (התעריף המובטח). לא נוח להם, הם מעדיפים להתפאר בכמות הגדולה של הטורבינות וכמות החשמל הגדולה שיפיק (אי"ה, ביום רוח טוב), אבל שומרים את גודל הסובסידיות בסוד, מחמת הבושה, וכדי שעמך הנבערים לא יתקוממו כאשר ישמעו על גודל הבזבוז.  כרגע, עלות של מגאווט שעה חשמל מתחנות רוח ימיות הוא כ 140 ליש"ט, כלומר: כ 85 אג' לקוט"ש – לעומת מחיר חשמל מגז שהוא בערך 20 אג' לקוט"ש.

כמו כן חוזר וואינט ומזכיר את דנמרק "שסיפקה ביום אחת 140% מצרכיה מתחנות רוח". כבר סיפרנו על הבלוף הזה. דנמרק מדינה קטנה, בעלת צריכת חשמל קטנה. כאשר יש הרבה רוח הם לא מסוגלים לקלוט את כול החשמל הרוחני, ו"מייצאים" אותו (כמעט בחינם) לשכנותיה – נורבגיה, שוודיה וגרמניה. במדינות אלה יש חשמל מהידרו (סכרים בנורבגיה ושוודיה) ומתחנות גרעיניות בשוודיה, ופחמיות בגרמניה, המספקים חשמל לדנמרק (במחיר גבוה) כאשר הרוח לא נושבת – שזה כ 75% מהזמן. ובנוסף יש לדנמרק גם תחנות פחמיות שפועלות רוב הזמן.

יעקב

4 בפברואר 2016

אנרגיה גרעינית: רק בסין.


מדינות מערב רבות החליטו לוותר על אנרגיה גרעינית. ככה החליטו במפורש גרמניה, שוויץ ואיטליה, שעומדות לסגור בהדרגה את הכורים הגרעיניים יצרני החשמל שלהן. בריטניה וארה"ב (בניגוד לגרמניה) דווקא מכריזות שאנרגיה גרעינית תהיה חלק מתמהיל האנרגיות הבלתי פולטות פד"ח שלהן, אבל בפועל הן לא עושות כלום. בריטניה מדברת על כור גרעיני חדש, עתידי, (בהינקלי פוינט), שספק אם יוקם. בארה"ב משלימים שני כורים שבנייתם החלה בעבר הרחוק ונפסקה, אבל אין באופק תכנון לכורים חדשים. בשתי הארצות ייסגרו יותר כורים ישנים בשנים הקרובות מאשר ייפתחו חדשים.

הארץ היחידה שמתקדמת בתחום האנרגיה הגרעינית היא סין. 6 כורים חדשים החלו לפעול במהלך שנת 2015, ועוד שמונה כורים קיבלו רישיון בנייה.  28 הכורים הפועלים כעת בסין הם בעלי כושר ייצור של 25.5 GW  חשמל. התחנות החדשות שבבנייה, ואלה שכבר קיבלו רישיונות בנייה (אך בנייתן עוד לא החלה) יספקו כ 3יספקו כ  עוד לא החלה, ואלה שכבר קיבלו רישיונות בנייה רים קיבלו רשיון בנייה. החשמל בלהן. 0 GW חשמל נוספים.

עד שנת 2030 הם צופים הוספה של  5 או 6 כורים חדשים כול שנה. הם מתכננים שבשנת 2030 יהיו להם כ 110 כורים גרעיניים – לארה"ב יש כיום אולי 99. הם מעריכים שבשנת 2030 הם יפיקו בין 8-10% מהחשמל מכורים גרעיניים, לעומת כ 2% היום.

יש שלוש חברות שמתמחות בתחנות כוח גרעיניות, והם מפתחים מודלים שלהם, שאותם הם מציעים גם לייצוא. בניגוד לחברה הצרפתית, הם מבטיחים זמן בנייה קצר יחסית, ועמידה בלוח זמנים ותקציבים.
נראה שאם יש עתיד לאנרגיה גרעינית לייצור חשמל, העתיד הוא כרגע רק בסין.

יעקב