דפים

1 באפריל 2017

הקונצנזוס האקלימי אינו מדעי.

וועדת המדע של בית הנבחרים האמריקאי קיימה דיון על הנושא "מדע האקלים, הנחות, משמעויות והשיטה המדעית". בדיון מסרו עדות מספר מומחים שהוזמנו להעיד, ביניהם ד"ר ג'ודית' קורי, לשעבר ראש מחלקת חקר האקלים והאטמוספרה במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה. עדותה המלאה, בכתב, נמסרה לוועדה, ובנוסף העידה בעל פה, גרסה מקוצרת. הנה עדותה – הגרסה הקצרה: (צילום וידאו של הדיון – כאן).



"עד שנת 2010 הרגשתי שהעמדה האחראית היא לתמוך בקונצנזוס של ה IPCC על שינויי אקלים שהם תוצאה של מעשי אדם. הדבר השתנה, לדידי, בשנת 2009, בעקבות חשיפת האי-מיילים של שערוריית 'קליימטגייט' כאשר נחשף התהליך המלוכלך והכוחני שבעזרתו נבנה אותו קונצנזוס.

גברה בליבי ההכרה שנפלתי במלכודת של חשיבה קבוצתית כאשר תמכתי ב IPCC. ניגשתי לעשות הערכה אישית, עצמאית, של מדע האקלים הרלוונטי. הגעתי למסקנה שהרמה הגבוהה של וודאות של מסקנות ה IPCC  אינה מוצדקת, ויש שטחים של חוסר ידע ואי וודאות בהבנתנו את מערכת האקלים. הגעתי למסקנה שהקונצנזוס הבלתי מוצדק בדבר שינויי אקלים מעשה ידי אדם פוגע בקידום המדע בגלל השאלות שלא שואלים והנושאים שאותם לא חוקרים [בגלל שהם בניגוד לקונצנזוס]. לכן חסר לנו המידע שיאפשר לנו להבין יותר טוב את שינויי האקלים והפגיעות של החברה להם.

כתוצאה מהניתוחים המדעיים שלי שמטילים ספק במסקנות ה IPCC  כינו אותי 'מפיצה סדרתית של דיסאינפורמציה [שקרים], אנטי-מדע ו'מכחישה' {מכחיש של המדע] על ידי מדען אקלים ידוע. [הכוונה לד"ר מייקל מאן]. כוניתי 'מכחישה' באופן גלוי על ידי סנטור. הוטלו ספקות על המניעים שלי [על טוהר המידות] על ידי חבר בית הנבחרים, במכתב לנשיא הטכניון של ג'ורג'יה.

יש הרבה רעש בתקשורת ובבלוגים ובין קבוצות אקטיביסטים [הרבה השמצות], אך אני מודאגת בעיקר מההתנהגות של מדענים אחרים. תפקידו של מדען לבחון בהתמדה את האובייקטיביות של עמדותיו, שמא הוא סוטה ונוטה ונופל קורבן לדעות קדומות של עצמו. מדען צריך לשאול עצמו תמיד 'היכן אפשרי שאני שוגה?'. מדענים שעוסקים בהשמצת יריביהם [בעלי דעה שונה] מתנהגים בדרך שמנוגדת לשיטה המדעית. אלו הטקטיקות של קידום תיאוריה בלתי בשלה למטרות פוליטיות.

יש לחץ עצום על מדענים לישר קו עם הקונצנזוס (כביכול). הלחץ בא מסוכנויות מימון פדרליות [המחלקות מענקי מחקר], מהאוניברסיטאות, מאירגוני מקצוע מדעיים וממדענים עצמם. מחזקים את הקונצנזוס הזה גורמים כספיים, גורמי מוניטין וסמכות. בגלל לחצים אלה, ובגלל טקטיקה של ביבים של הוויכוח האקדמי על שינויי האקלים, נאלצתי להתפטר לאחרונה מעמדת הפרופסור [מינוי לכול החיים] בג'ורג'יה טק.
הפתולוגיה של השיח הציבורי והמדעי בנושא שינוי האקלים גרם לי לחקור את הפילוסופיה והסוציולוגיה של המדע, הפרספקטיבה החוקית (תחיקתית) ותהליך אימוץ המדיניות בתנאים של חוסר וודאות עמוקה. את עמדותיי בנושא ביטאתי בבלוג שלי ובעדות הכתובה (הארוכה).

המסובכות של בעיית האקלים משאירה מקום נרחב למחלוקת בין אנשים סבירים ומלומדים. למה יש מחלוקת על הסיבות לשינוי האקלים? בגלל שהנתונים ההיסטוריים הם מעטים ובלתי מספיקים. יש מחלוקת על הערך של סוגי נתונים שונים – בייחוד על הערך של מודלים אקלימיים [ממוחשבים] ושחזורים פלאו-אקלימיים [האקלים של העבר הרחוק]. יש מחלוקת על המסגרת הלוגית המתאימה של הבנה והערכת הנתונים הקיימים. יש מחלוקת על הערכת התחומים של אי וודאות וחוסר ידע.

קובעי המדיניות [מנהיגים פוליטיים] נושאים באחריות על ניסוח התפקיד שהם מטילים על ועדות ייעוץ מדעיות שהם מקימים. בנושא שינויי האקלים – ועדת האו"מ לשינוי האקלים IPCC  ניסחה את הבעיה בצורה צרה מדי [לחקור את השפעת האנושות על האקלים]. הניסוח הזה קבע בעצם מראש את המסקנות של תהליך ה IPCC.

יש דרכים יותר טובות להעריך את המדע עבור קובעי מדיניות מאשר תהליך יצירת הקונצנזוס מלאכותי שנועד לדכא דו שיח ודיון ענייני. פנלים של מומחים בעלי השקפות שונות ומגוונות צריכים לעסוק במחלוקות ולהעריך נכונה מה ידוע לנו, מהם תחומי חוסר הידע והיכן שטחי המחלוקת וחוסר הוודאות. בואו נחזיר את הדו-שיח על מדעי האקלים לגדולתו [רמז להסיסמה של הנשיא טראמפ]."

עד כאן עדותה של ד"ר ג'ודית' קורי בוועדת בית הנבחרים. (תרגום חופשי ופארפרזה, שלי, כולל שגיאות).
בקיצור נמרץ (ובעברית פשוטה) אומרת ג'ודי שה IPCC  מנסה לדחוף בכוח ובשיטות בלתי מדעיות מסקנות לא בהכרח נכונות, תוך התעלמות משטחי חוסר ידע וחוסר וודאות. בניסוח עוד יותר פשוט: נבואות הזעם על אסונות אקלימיים חסרות ביסוס מדעי מוצק.

יעקב

אין תגובות: