הלל גרשוני מסקר בפיסבוק מאמר שפורסם בפורבס: "כל מה שאמרו לכם על האמזונס, 'הריאות של העולם', הוא שגוי", כותב מייקל שלנברג, פעיל סביבה ותיק, ב'פורבס'.
הכדורגלן כרסיטיאנו רונלדו, למשל, צייץ ציוץ שכמעט כולו שגוי. "יערות הגשם באמזונס מייצרות יותר מ-20% מהחמצן העולמי, והם בוערים כבר שלושה שבועות", וצירף לכך תמונה של יער בוער. גם נשיא צרפת עמנואל מקרון צייץ ציוץ דומה להפליא וגם הוא צירף תמונת יער בוער.
רק שהיער הבוער של רונאלדו הוא בכלל מדרום ברזיל, ומ-2013. היער הבוער של מקרון הוא מלפני יותר מ-20 שנה. ציוצים דומים של מדונה וג'יידן סמית' צירפו תמונות בנות יותר מ-30 שנה. ידוענים אחרים הפיצו תמונות ממונטנה, הודו, ושוודיה.
גם הטיעון שהאמזונס הם "הריאות של העולם" או שהם "מייצרים יותר מ-20% מהחמצן העולמי" הוא "בולשיט", לדברי אחד מהחוקרים הבולטים של היערות האלה, דן נפסטד. "אין מאחורי זה שום מדע. האמזונס מייצר הרבה מאוד חמצן, אבל הוא משתמש באותה כמות של חמצן".
גם הטענה של הניו יורק טיימס, שאם יאבד חלק גדול דיו של האמזונס ויהפוך לסוואנה, שאינה מחזיקה כל כך הרבה פחמן, מה שאומר שתהיה ירידה ב"יכולת הריאתית" של כדור הארץ - שגויה, אומר נפסטד. האמזונס מייצר הרבה חמצן, אבל כך גם חוות סויה ובקר.
מה לגבי הטענה שיש עלייה דרמטית בשריפות? ובכן, העלייה היא 80% מהשנה שעברה, אבל רק 7% מהממוצע של העשור האחרון. והרבה יותר שריפות היו דווקא תחת לולה ומרינה סילווה (הנשיא הסוציאליסט והשר להגנת הסביבה שלו), אבל אף אחד לא האשים אותם בסיכון האמזונס.
אחת הבעיות, אומר נפסטד, היא שהשיח המפלג, המאשים את בולסונרו בכל הצרות, יוצר אפקט הפוך. המקומיים - שהם אלה שאמורים לשמור על האמזונס, והם אלה שנושאים בעיקר הנזק הכלכלי מכך - חשים מותקפים, והלעומתיות הזאת אינה עוזרת בכלל. "הציוץ של מקרון היה בעל אותה השפעה על הבייס של בולסונרו כמו הדברים של הילרי על ה-deplorables", אומר נפסטד. "הברזילאים רוצים לדעת למה קליפורניה מקבלת את כל הסימפתיה בעולם על השריפות אצלה, ואילו ברזיל מקבלת את כל ההאשמות".
קריאה מומלצת: https://bit.ly/2MF1GQi
גם עיון בכתבה בניו יורק טיימס, שאינו חשוד באי-דאגה לסביבה או באהדה למדיניות רפוליקאית, מדגים את העובדה שפגיעה וצמצום בשטחי היעור המקוריים אמנם התגברה מאז שנת 2014 אך במתינות ונמצאת בירידה במגמה הכללית. גם כאן אין קשר לבולסנרו שעלה לשלטון בינואר 2019.
גם עיון בכתבה בניו יורק טיימס, שאינו חשוד באי-דאגה לסביבה או באהדה למדיניות רפוליקאית, מדגים את העובדה שפגיעה וצמצום בשטחי היעור המקוריים אמנם התגברה מאז שנת 2014 אך במתינות ונמצאת בירידה במגמה הכללית. גם כאן אין קשר לבולסנרו שעלה לשלטון בינואר 2019.
2 תגובות:
מעניין... כל יום לומדים משהו חדש.
שום יער הוא לא ה"ריאות של העולם", כי אם כל היערות גם יחד. יש יערות יותר משמעותיים מאחרים, אבל אנשים מחפשים בכוח הגדרות מטומטמות שיסדרו להם את המציאות.
כדרך אגב, מלימודי הביולוגיה שלי, אני זוכר שדווקא ציאנובקטריה (כחוליות) הן אלו שבכלל מייצרות את רוב החמצן בעולם.
תודה על המידע החדש.
למרות שמספר השריפות לא גדל, השטח שכל אחת שורפת בממוצע דווקא כן, וכתוצאה מכך גם השטח הכולל שנשרף מדי שנה. הנתון שמצאתי שיכול להסביר את התופעה, מלבד התחממות גלובאלית, הוא שהקוטר הממוצע של עצי יער הולך וגדל, ואולי מקל על התפשטות שריפות. מעניין מה לגבי צפיפות עצים.
הוסף רשומת תגובה