ה"ירוקים" (מודאגי הסביבה) שונאים פלסטיק. הפלסטיק באריזות, שקיות, כלי אוכל חד פעמיים
ובקבוקים מזהם מאד בגלל שהוא אינו מתפרק בשמש ואינו נרקב, ולכן נשאר בסביבה כ 400
שנה. הפלסטיק נפוץ מאד ומיוצר בכמויות אדירות (מעריכים שעד כה ייצרו 8.3 מיליארד
טון פלסטיק), לרוב לשימוש חד פעמי.
הפלסטיק נוח, שימושי וזול ומשפר את איכות החיים
של האדם. לכן מייצרים כול כך הרבה פלסטיק והפסולת
הפלסטית היא כול כך רבה.
בהציעם "פתרונות" לבעיה של
הטיפול בפסולת פלסטיק לא שמים לב ה"ירוקים", כדרכם בקודש, לתופעות לוואי
הגרועות מהבעיה שהם מנסים לפתור.
השם החם על שפתי כול ירוק אמתי הוא "מחזור". פלסטיק ניתן למחזור באופן חלקי ואפשר
ליצור ממנו מרצפות גן או ספסלים. אלא – שתהליכי האיסוף, הפרדה ומחזור הם יקרים
וצורכים הרבה אנרגיה ומים – יותר מאשר ייצור הפלסטיק המקורי. לכן המחזור הוא גם יקר וגם גורם לזיהום סביבתי נוסף.
המחזור הוא גם מקור למפגעים סביבתיים
(פסולת, סירחון וזיהום אוויר) וגם פתח לבזבוזים
ולשחיתות – ע"י הענקת חוזים למקורבי השלטון. ראו התכנית של
"האזרח גואטה" בערוץ 11, על המחזור
בישראל.
הנה סיפור נוסף על המחזור: המדינות
המפותחות נרתעו ממחירי העבודה של המחזור ומחיר האנרגיה הגבוהים ומצאו פתרון גאוני –
שלחו את הפסולת לסין או אינדונזיה למחזור שם, תמורת תשלום. בשביל האסייתיים (כשהיו
עניים) זו הייתה עסקה טובה – זה הכניס כסף טוב. אבל בשביל מה להתאמץ ולהוציא כסף
ועבודה על המחזור עצמו? קיבלו הסינים את הפסולת ואת הכסף והשליכו הפסולת לים
(בסתר, בלילה). ה"מפותחים" התגאו שהם ממחזרים אחוזים גבוהים של הפסולת שלהם
(בסין), שילמו על זה כסף טוב, והרגיעו את מצפונם עם שקרים, כרגיל. הסינים התפרנסו
בכבוד והים התמלא פלסטיק.
מעריכים שכול שנה מגיעים כ 8 מיליון טון
פסולת פלסטיק לים. כ 80% מהפלסטיק המיוצר הופך לפסולת בלתי ממוחזרת (בים או
במטמנות), כ 12% נשרף במשרפות – וגורם אגב כך לזיהום אוויר, ורק כ 8% ממוחזר. שימו
לב שחלק גדול מהפסולת הממוחזרת כביכול (החלק
הירוק בגרף למעלה) – או שהוא מושלך לים בסין או שהוא שוכב בערימות זבל קבורות ובלתי
קבורות ברחבי סין. גם אצלנו – חלק גדול מהפסולת הממוחזרת, כביכול, נזרקת לשטח
פיזור בבקעת הירדן ואינה ממוחזרת כלל. רעיון המיחזור אינו ישים, והפעולות
שנעשו מזיקות הרבה יותר (כולל לסביבה) מאשר הן מועילות.
בשלב מסוים החליטו הסינים שהם כבר לא עניים
ולא זקוקים יותר לפרנסה מלוכלכת זו, והפסיקו לקבל פסולת מהמערב. אל דאגה – המערביים מצאו מסכנים חדשים ש"ימחזרו" את הפסולת תמורת כסף – באפריקה ועוד מקומות. מרבית הממחזרים
האלה משליכים את הפלסטיק ישר לים. אולם צריך לדייק – מרבית הפסולת בים מקורה בארצות עניות כמו אפריקה, הודו או
אינדונזיה בהן אין שום טיפול בפסולת אשר מושלכת ברחובות, בשדות, בנהרות ומשם לים.
הפסולת הנשלחת מארצות עשירות ל"מחזור" בסין היא חלק מהבעיה, אבל הפסולת
של סין עצמה (ואינדונזיה והפיליפינים) היא הבעיה הגדולה יותר.
אצלנו ביטלו חלוקת שקיות ניילון בחינם בסופרים, והיום מחייבים 10 אג' על שקית. זה ממש לא
מרתיע אף אחד... וגם מוכרים שקיות יותר גדולות ועבות (מפלסטיק רב יותר) שהן לשימוש
"רב פעמי" לכאורה, אבל למעשה, משתמשים וזורקים – כמות יותר גדולה של
פלסטיק בכול שקית כזו. וגם – במקום למחזר את שקיות הסופר לאיסוף זבל ביתי – קונים
היום שקיות נוספות ייעודיות לדיפון פחי אשפה ביתיים.
לכלכלנים יש פתרון אוניברסלי ,מוכן מראש, לכול
בעיה: להטיל מס. ברוח זו החליט האוצר
להטיל מס על כלי אוכל חד פעמיים "כדי להילחם בזיהום הפלסטיק".
כלכלנים ופקידים אוהבים תמיד להילחם נגד כול דבר באמצעות הדבר שהם אוהבים – המס.
זה גם מכניס כסף – לכן הם אוהבים "פתרונות" כאלה שבעתיים. המס כמובן לא
"פותר" שום בעיה (הפלסטיק עדיין פלסטיק), אבל ממשלות אוהבות להשתמש בכול
תירוץ אפשרי ואופנתי כדי להטיל עוד מיסים.
דבר נוסף שכול החברתיים-סביבתיים אוהבים
מאד זה שכר המינימום. בניו יורק העלו את שכר המינימום מ 7 ל 15 דולר לשעה. מה לשכר
מינימום ולזיהום הפלסטיק? מסתבר שיש קשר. הרבה מסעדות עברו לכלי אוכל חד פעמיים
כדי להימנע מהצורך להעסיק שוטפי כלים בשכר מינימום גבוה. (מסעדות אחדות נסגרו בגלל
העלות הגבוהה של העובדים, גם אצלנו וגם באמריקה). כלי הפלסטיק החד פעמיים במסעדות
הם מפוארים - דומים לצלחות חרסינה – הם עבים ומכילים הרבה פלסטיק. כלומר – העלאת
שכר המינימום גורם להגברת זיהום הפלסטיק! מי היה חושב על זה?
ל"סביבתיים" או
"ירוקים" (שאינם כלכלנים) יש פתרון אחר, החביב עליהם, ואותו הם שולפים
מול כול בעיה: לאסור. בארה"ב ובאירופה אסרו לאחרונה שימוש בקשיות פלסטיק לשתייה, והרבה איסורים על שימוש בפלסטיק הוטלו במדינות השונות. גם הירוקים העבריים
(בישראל) קפצו מיד על עגלת האופנה העולמית ומציעים להנהיג איסור
על ייצור או שימוש בכלים חד פעמיים מפלסטיק.
למזלנו – הפתרון לבעיית הפלסטיק, וכול
הפסולת הוא פשוט מאד, יעיל ולא יקר במיוחד: לטמון את הפסולת בבורות באדמה –
או מטמנות. זבל בתוך בורות באדמה לא מפריע גם אם הוא לא מתפרק במשך 400 שנה. לא
חסרים מרחבי אדמה שוממים בהם ניתן לטמון פסולת מבלי שזו תפריע. בעיית זיהום
האוקיינוסים בפלסטיק לא נובעת מכלי הפלסטיק החד פעמיים בישראל או בארה"ב –
היא נובעת מהפסולת שמושלכת לסביבה ללא שום טיפול או הטמנה, בארצות
העניות. כיצד לגרום למדינות עניות לטפל בפסולת שלהם על ידי איסוף והטמנה –
אינני יודע [אין לי פתרון לכול בעיה]. הטפות למחזור יקר או הטלת מס או איסור שימוש
בישראל או ארה"ב לא יעזרו. בארצות העשירות – הסביבה נקייה יחסית והפסולת
מטופלת כיאות (חוץ ממה ששולחים ל"מחזור" בסין). פרופסור עדי וולפסון
מוזמן לנסוע להודו ולהטיף להם לאסוף את הפסולת ולקבור אותה בצורה מסודרת באדמה –
דבר שהם עדיין לא עושים. הכלים הפלסטיים של ישראל מטופלים כיאות ולא מגיעים
לאוקיינוסים. אין שום סיבה להתעלל באנשים על ידי איסור של דבר טוב ומועיל (כלי
הפלסטיק).
יעקב
5 תגובות:
התנועה העולמית של הנאורים נגד כלים חד-פעמיים היא בגלל חד פעמיותם - צריכה שנראית צרכנות לא נבונה, וגם כי משתמשים רבים מפקירים אותם בתום השימוש, לשלטון הרוח וגלי הים - זיהום הסביבה. הישראלים לא מצטיינים בשמירת ניקיון הסביבה, אך הענשה קולקטיבית היא בלתי נסבלת ואינה חינוכית, כמו חוק שקיות הפלסטיק וכמו כל חוקי המיחזור. מה יעשו במס שייגבה? ישכרו עובדים שינקו את החופים, את היערות ואת מימי הים התיכון?
בעניין "בשורתו" של שאול מרידור, שיהיו מסים על כלים ח''פ, להלן תגובה שלי ב"כלכליסט" מ- 2.09.19 (תגובה 17): מסים, כלים חד פעמיים וניקיון הסביבה -
משרד האוצר יכול להטיל מסים "בעזרת השם", אך ראוי שיהיה קשר בין הסיבה למס לשם המס. למשל: מס על כלים חד-פעמיים. המס הזה אולי יקטין את הכמות הנצרכת מהם אך זה לא יהפוך את המדינה לנקייה יותר, כי לא הכלים הח''פ מזהמים, אנשים מזהמים. דוגמה יותר ברורה - לא מכוניות דורסות, נהגים דורסים (או מתכנתים של מכוניות אוטונומיות). אתם רוצים ניקיון והכנסות - תכפו את חוקי הניקיון, תקנסו את המזהמים ותשתמשו בקנסות להעסקת משטרת ניקיון חזקה, שתגבה הרבה קנסות, שיאפשרו העסקת עוד שוטרים. זה עלול להמשך שנתיים. מניסיון בחוקים הירוקים בארץ - לא גובים את הקנסות שאל''ה צריכה לשלם על אי עמידה ביעדי איסוף בקבוקים ועל אי מיחזורם; החרדים הצליחו לדחות כל ניסיון להטיל פיקדון על בקבוקים גדולים (ועל כך יבורכו, כי ההיטל הזה, שנקרא פיקדון, הוא אידיוטי). הרחבה: יאיר שפי - הצעת חוק: הסדרת הטיפול בפסולת ביתית
הזכרת את איכות הסביבה בהודו. ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, הודיע כי מ־2022 ייאסר במדינת הענק השימוש בכלים חד־פעמיים ובשקיות פלסטיק, כדי לקצץ דרסטית את צריכת הפלסטיק של 1.3 מיליארד בני אדם המתגוררים בכלכלה הצומחת ביותר בעולם. בינתיים יש פיילוט במדינת מהרשטרה, שבה 112 מיליון נפש, ומטילים שם קנסות של 5,000 רופי - 266 ש''ח - למשתמש בכלים ח''פ, ועד 1330 ש''ח לעבירה חוזרת. האם הוא - נרנדרה מודי - בדק איזה כמויות מים דרושות לרחיצת הכלים הרגילים, והעמסת חומרי הניקוי על הביוב (ועל מי התהום).הוא כנראה יודע מה שלא ידוע לאחרים - לא רוחצים כלים בהודו, או שהמים מזוהמים לא פחות מהכלים המשומשים. האם בהודו שותים מים ישירות מהברז? בביקורו בארץ, כאורחו של רה''מ, כיבדו אותו במים מותפלים של המערכת הניידת של "ג.א.ל טכנולוגיות"; משרד החוץ רכש מערכת כזו ומסר אותה לראש ממשלת הודו, במתנה.
פסולת ביתית וחקלאית, וכלים חד פעמיים הם פל''א - פסולת לאנרגיה. פסולת שלא ניתנת לניצול תהיה דלק להסקת הכבשנים של תחנות כוח להפקת חשמל או קוגנרציה - קיטור וחשמל.
אני רוצה לראות את נרנדרה מודי כופה איסור כלים חד פעמיים - ובקבוקים חד פעמיים - בהודו.
הרבה אנשים חושבים שהממשלה היא אלוהים וכול מה שנדרש הוא שהממשלה תחליט והדבר מתבצע. לא דובים ולא יער. אין לממשלה כוח ואפשרות (וגם לא רצון) לאסור שימוש בכלים חד פעמיים ובקבוקי פלסטיק למשקאות.
מוטב היה לממשלה להשקיע מאמצים לאיסוף זבל וטיפול נכון בו - או הטמנה או שריפה במשרפות מתאימות. את זה אפשר לעשות - כי זו לא מלחמה נגד האנשים, האנשים ישמחו אם יאספו את הזבל ויטפלו בו, וישתפו פעולה.
לאסור כלים מפלסטיק זה נגד האנשים - זה לא יכול לעבוד.
ללא קשר לגבי החיוניות של מהלך כזה, למה שהטלת מס (או אפילו איסור) על פלסטיק, בין אם בקניית מוצרים או כחומר גלם, לא יפחיתו את השימוש בו?
שאלה נוספת,לגבי הטמנת זבל: מה לגבי אוכל שנזרק? כשהוא נקבר, אם אני לא טועה, תהליך ההתפרקות האנאירובי פולט מתאן. האם הפרדת הפלסטיק מהמזון נעשית היטב, אם בכלל?
אתה פשוט צודק יעקב.
לאחר שוך ההתלהבות של הציבור מהפלא של שקיות הבד ה"רב-פעמיות" העמידות והטובות (של רמי-לוי וכל שאר המעניקים אותן במתנה או במחיר "עלות" למיניהם), הוא (הציבור) החליט לעשות מעבר ולהשתמש בהם במחי אוושת חוק ניילון כחד-פעמיות...
אני רק מניח שפשו הצטברו להם כאלו הרבה יותר מדי בבית ואין מה לעשות איתן.
המון פעמים והמון אנשים ראיתי במו עיניי שפשוט משתמשים בשקיות הללו כחד-פעמיות, לשימוש בודד ותו לא...
רואים את זה בעיקר בכל הקשור למשלוחי מזון, ששם שקיות הבד (הפלסטיקי) של רמי לוי הוורודות נזרקות בהמוניהן, ושקיות הנייר של השופרסל עוד יותר אפילו (אמנם נייר מתכלה, אך הוא דורש המון מכל דבר לייצורו).
הגדילו לעשות מקומות המזון למיניהם (סושיות, בורגר בר וכו') ששולחים משלוחי מזון ללקוחות עם שקיות בד "רב-פעמיות" שכאלו, רק שיותר קטנות מאלו של הסופרמרקטים, ומרוב הצטברות וחוסר בצורך אמיתי, גם הן נשלחות לפח כלאחר יד משום שגם פה כבר יש יותר מדי מהן...
זאת ועוד, אנשים באופן טבעי ואינטואטיבי היו עושים Re-use לשקיות הניילון בצורת הגופייה שהיו מקבלים בסופר בחינם, ומשתמשים בהן בתור שקיות לפח האשפה לשירותים ולמטבח וכו'. נכון שלא מעט מהן היו זורקים אותן ולא משתמשים בהן באופן הזה, אבל לדעתי הרבה יותר אנשים היו עושים בהן שימוש חוזר שכזה...
היום, הם כבר לא מקבלים אותן, ולכן רוכשים שקיות אשפה מניילון ייעודיות, שעוברות שימוש חד פעמי לחלוטין (רק לפח, שימוש אחד בודד בלבד, אפילו לא Re-use מן הסתם) וכנראה שמזהמות יותר כי הן בוודאות עבות יותר.
לא יודע כבר מה לומר... איך גורמים לאנשים לצרוך פחות מהחרא המזהם הזה?
לא צריך "לגרום לאנשים ל..."
צריך להניח לאנשים לעשות מה שטוב ונוח להם.
צריך לרדת מרעיונות אוטופיים כמו מיחזור. אין בארץ מפעלים שעושים מיחזור לפלסטיק. אין אפשרות לעשות מיחזור של ממש, ואין ביקוש למורצים ה"ממוחזרים" כביכול.
צריך לטפל בזבל בצורה נכונה - במטמנות מתאימות (מדופנות ועם קליטת המתאן), או בשריפה (לצורך הפקת אנרגיה) בתנורים מתאימים.
לא "לגרום לאנשים ל..." דבר שאין לו סיכוי, ולא להציק לאנשים, ולא לדבוק באוטופיה (מחזור), לא לאסור, אלא לטפל בבעיה עצמה - הפסולת, הזבל.
באשר לפלסטיק שמזהם את הים והאוקיינוסים - לא מישראל הוא בא. אין הצדקה לאסור פלסטיק בישראל.
הוסף רשומת תגובה