המטיף הירוק הלאומי, פרופ' עדי וולפסון,
מכה שוב. תחת הכותרת היומרנית "ליישם מה שבן גוריון הבין מזמן" הוא קורא, כרגיל, להגביר את השימוש
באנרגיות "ירוקות" – במקרה שלנו – לוחות שמש.
הוא מתחיל: " למה אנרגיה? כיוון שהיא שם נרדף לחיים; כיוון שהיא קשורה בכל
והכל קשור בה" נכון מאד. ובלי אנרגיה אין
חיים. הוא ממשיך: "אנרגיה היא משאב הכרחי לקיום ולשגשוג של החברה
האנושית. מקורות האנרגיה רבים ומגוונים, ממקורות מתכלים, ובהם דלקים מאובנים,
ועד אנרגיה מתחדשת, כגון אנרגית שמש ורוח, והם משמשים לייצור של חשמל, חום ודלקים. " (הדגשה שלי). שוב נכון ואחזור על זה: אנרגיה הכרחית לקיום
ושגשוג החברה האנושית. כאן לפחות לא נסחף פרופ' וולפסון אחרי
חובקי עצים חולמניים אידיאליסטיים, אוטופיים ומנותקים מהמציאות
הקוראים ל"אורח חיים חדש – והגמלות מההתמכרות לאנרגיה" – ויש רבים מאד כאלה
(כולל וולפסון עצמו – אישיותו חצויה בקטע זה).
היכן שוולפסון טועה הוא כאשר
הוא מזכיר בנשימה אחת – כמקורות אנרגיה של האנושות – את הדלקים הפחמיים (פחם, נפט
וגז) והמקורות הירוקים – שמש ורוח. הם לא באותה קטגוריה. בזמן שהפחמיים
מספקים את כול האנרגיה החיונית לקיום האנושות, בכמות הדרושה – הרי שמש
ורוח אינם מסוגלים לספק את האנרגיה בכמות הדרושה – ולכן – האזכור
שלהם בנשימה אחת כמקורות אנרגיה שווי ערך כביכול הוא מטעה. שמש ורוח הם אשליה, הם
מספקים כמויות קטנות מאד של אנרגיה, והם רחוקים מאד,
מאד מלהיות מסוגלים לספק את האנרגיה שחיונית לקיום האנושות. אחרי 20 שנה של פיתוח
עולמי מואץ, השקעת כספים אין סופית (4 טריליארד
דולר ויותר) והקמה של מאות מיליונים של לוחות שמש ומאות
אלפים של טורבינות רוח – מספקים השמש
והרוח אולי 2% מצריכת האנרגיה העולמית. הם לא מסוגלים ליותר
– כי
השמש מפיקה חשמל כ 20% מהזמן והרוח רק כ 30%. לא חשוב כמה
מתקני שמש ורוח יקימו – הם לעולם לא יספקו אחוזים משמעותיים מצריכת האנרגיה לנו. הם
בגדר ברכה לבטלה, או שחקן שולי במקרה הטוב. צריכת האנרגיה ופליטות הפד"ח
העולמיות ממשיכות לעלות – וכול מאות מיליוני
המתקנים של השמש והרוח שהותקנו בעלות גדולה לא הקטינו את הפליטות בכלום, וגם לא
ישפיעו בעתיד....
ממשיך וולפסון: "הממשלה
הבאה גם תצטרך לקחת אחריות לגבי ההשלכות הגלובליות של שימוש מקומי באנרגיה." זוהי שטות מוחלטת. אין שום "השלכות
גלובאליות" למדיניות האנרגיה של ישראל. ישראל בלתי רלוונטית, מבחינה כמותית,
ביחס לעולם כולו. עלינו לעשות מה שטוב לישראל ולא להיגרר אחרי אידאולוגיות עולמיות
נפוצות אך חסרות שחר.
וולפסון אומר שאחוז החשמל
(שימו לב – לא אחוז האנרגיה אלא אחוז החשמל – חשמל הוא אצלנו אולי חצי מהאנרגיה
הכוללת) אחוז החשמל שמופק משמש עמד על 3% בשנת 2017 וזה נמוך מדי. למה נמוך מדי?
5% יותר טוב? למה? ההנחה של וולפסון היא שכמה שיותר – יותר טוב (ויעלה כמה שיעלה).
הנחה אידאולוגית לקוחה מתחושות בטן ללא ייסוד במציאות. לא משנה בכלל כמה חשמל יופק
מהשמש – 3%, 5% או 8% או אפילו 17% (ה"יעד" לשנת 2030). אין זה משנה
כלום. לא מבחינת פליטות פד"ח, לא מבחינת איכות האוויר ולא משום בחינה אחרת. הכמות
קטנה מכדי להשפיע. תבינו: השמש לא מסוגלת להפיק את כול החשמל שלנו, ולעולם לא תהיה
מסוגלת. גם לא חצי או רבע. אז מה זה משנה אם ההפקה היא 5% או 8% (שזה אולי אפשרי)?
בינתיים השמש היא רק בזבוז כסף, כי המתקנים הרבים שכבר הותקנו (והמגיעים בקושי ל
3% מהחשמל למרות מספרם הרב) עולים הון
תועפות, כי הם פועלים במחירים מסובסדים, מחירים לעיתים פי 2 או
3 ממחיר חשמל רגיל, המובטחים ל 20 שנה. מתקני השמש עולים לאזרח ישראל, היום (3%
מהחשמל) בתוספת של מעל מיליארד שקל
לשנה, ל 20 שנה, לחשבונות החשמל שלנו (תוספת של אולי 400 ₪ לשנה לכול משפחה).
עוד טוען וולפסון שגילוי הגז
אצלנו מאיים על פיתוח האנרגיה הסולארית. לא נכון. הבעיה עם האנרגיה הסולארית היא
הבעיה המהותית: הכמות הקטנה מאד של אנרגיה שמתקנים סולאריים מסוגלים להפיק, ורק
בזמנים קצובים (20% מהזמן). לא קשור לגז. הגז מחליף פחם ונפט מיובאים – והוא לכן
ברכה נטו, וברכה גדולה. לא רק שהוא "שלנו" – זול יותר ומייצר הכנסות –
הוא גם נקי הרבה יותר – מייצר 50% פחות זיהום מהפחם או הנפט המיובאים. הברירה אינה
בין גז לסולארי – הברירה היא בין גז נקי "שלנו" לבין פחם ונפט מיובאים.
נכון – גם הגז יוצר זיהום, אבל הרבה פחות מתחליפיו – הפחם והנפט.
מוסיף וולפסון: "בעוד
שבמדינות שונות בעולם החליטו על הפסקת החיפושים של גז ונפט, מדינת ישראל ממשיכה
להוציא רישיונות ולחלום להיות מעצמת דלקים מאובנים". הלוואי שזה היה נכון
וסיפקנו כול צרכינו באנרגיה ממקורות עצמיים. בינתיים אצלנו מערימים חבריו של
וולפסון (עסקנים ירוקים) קשיים על פיתוח מקורות אנרגיה, עם הפגנות
ובג"צים. הם מאמינים שאפשר בלי
אנרגיה... לפחות וולפסון לא טוען ככה... שוב, שיהיה ברור: הברירה (בחיפושי נפט)
אינה בין אנרגיה "מלוכלכת" ואנרגיה "נקיה". אנרגיה
"נקיה" היא אשליה. הברירה היא בין נפט וגז שלנו, לבין נפט ופחם מיובאים
(עם דרגת זיהום גבוהה יותר). יש מדינות מעטות בעולם (צרפת, מדינת ניו יורק)
שאוסרות קידוחי גז. אבל חלילה לנו להעתיק כול שטות שבעולם ואם הם מטורפים שיורים
לעצמם ברגל, חלילה לנו לחקות אותם.
אומר וולפסון: "אזרחי העולם
המערבי והמדינות המפותחות, וביניהם גם אזרחי מדינת ישראל, מכורים לאנרגיה. " נכון.
ומכורים גם למזון ומים... אנרגיה היא מצרך חיוני בדיוק כמו מזון, ובלי אנרגיה אין
מזון ואין מים ואין כלכלה ואין חיים. זה לא עניין של "מכורים" – כמו
"מכורים לסמים". מסמים אפשר להיגמל, ורק מרוויחים מכך. מאנרגיה אי אפשר
להיגמל – כי מחסור באנרגיה פירושו מוות. ולא רק "אזרחי העולם
המערבי", גם אזרחי המדינות העניות
שואפים להתעשר, ולחיות חיים טובים יותר, בעזרת האנרגיה. גם הם "מכורים"
לאנרגיה למרות שהם חיים כרגע במחסור ועוני מחפיר בגלל המחסור באנרגיה. להגיד
"מכורים לאנרגיה" זו פנייה רגשית ,דמגוגית, זולה. זה כמו להגיד
"נפט זה פויה" – סיסמה נפוצה בחוגי הקוקואים.
אינני מתנגד לאנרגיית השמש,
השמש יכולה להביא תועלת כולשהי (מועטה מאד) בתחום ייצור החשמל. יתקין כול אחד כמה
לוחות שמש שהוא חפץ, לשימוש עצמי או למכירת חשמל לאחרים. אבל חשוב שנבין – לא חשוב
כמה לוחות שמש יתקינו – זה לא מקור אנרגיה משמעותי ולא יכול להיות. זו עובדה
פיסית, ושום כמות של אידאולוגיה ירוקה או החלטות ממשלה או הטפות של וולפסון אין
בכוחם לשנות עובדה זו.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה