תקינות פוליטית אקדמאית ואפלייה מתקנת

מאת: פרופ. יוני דובי

לפני כחודש פורסם בכתב העת Angewandte Chemie, מכתבי העת המובילים בכימיה, מאמר דעה (לאחר ביקורת עמיתים) של פרופ' תומאש האדליקי, שבו הוא סוקר את הגורמים העכשוויים המשפיעים על תחום הכימיה הסינתטית האורגנית.

זה לא היה מאמר מדעי סטנדרטי, אלה נכתב כמין הומאז' למאמר ידוע דומה שנכתב לפני 30 שנה. הכותב הוא מדען די בכיר ( עם מעל 175 פרסומים כ-4400 ציטטות ואינדקס-h של 37, למי שזה אומר לו משהו).

באחת הפסקאות במאמר כתב האדליקי כי לאפליה מתקנת והעדפה של מועמדים למשרה אקדמית על פי שיוך קבוצתי\אתני\מגדרי ולא על פי הישגים מדעיים יש השפעה על איכות המדע. זוהי דעה לא מאוד פופולרית, אבל יש מאחוריה הגיון פשוט.

אבל בעולם של היום אין מקום לדעות לא פופולריות, גם במדע. בעקבות פניות רבות המאמר הוסר לאלתר, ללא צידוק אקדמי וללא פניה למחבר (!), חלק גדול מצוות עורכי העיתון התפטר במחאה, והעניין עורר סערה לא קטנה. אפשר לקרוא על זה כאן.

את הודעת המערכת על הסרת המאמר אפשר למצוא כאן ואת מאמר המקור כאן (הפסקה מעוררת הסערה בעמוד 4 והערה בעמוד 8).

האדליקי עצמו כתב לי במייל אישי כך: 

It has been an “interesting” two weeks. And for what? Expressing my opinions. OK, rebut, debate, disagree. But censorship and condemnation? They pulled whatever suited them out of context, this is the way things are in 2020. Well, I am used to it and trained for it. Grew up in communist Czechoslovakia until 1968 when I had enough. Funny, that all that repression followed me to the so-called Free World…

ללא קשר לדעותיי על אפליה מתקנת באקדמיה, תומאש צודק – השתקה לעולם אינה הדרך. דיון וויכוח הן לב ליבה של המתודה המדעית ושל עולם המדע, וראוי שכך יהיה גם בתחומים שנושקים למדע, וגם אם הדעות של הצד השני מאוד מעצבנות.