ארדן נלחם למען החושך.

שוב הצליח השר ארדן לדחות את הדיון וההחלטה על הקמת תחנת כוח פחמית באשקלון. זו הטקטיקה נפוצה – מה שלא ניתן לבטל דוחים עוד ועוד, בתירוץ זה או אחר, עד אינסוף. בסוף נשב בחושך, בעוד הדיון נמשך.

מומחים מעריכים שתחנת כוח פחמית נוספת באשקלון צפויה לתרום למאזן הפליטות הישראלי תוספת של כ-10 אחוז מסך הפליטות הכללי. אך מנגד טוענים בחברת החשמל ובמשרד התשתיות שאין מנוס מהקמת התחנה ומשימוש בפחם, שכן אי אפשר לבסס את הפקת החשמל בישראל על מרכיב גדול יותר של גז טבעי. בחברת החשמל מזהירים שרזרבות החשמל קטנות מדי ואספקת החשמל בימי ביקושי שיא אינה יציבה. "אם לא תוקם התחנה הפחמית יהיה פה חושך", אמרו לפני מספר שבועות.

השר ארדן אינו טוען שיש לו מקור אחר לחשמל. אין לו. הוא רוצה חושך, ולא אכפת לו מכלום. שישבו האנשים בחושך, העיקר שיוכל להתרבב בכנס גרינפיס שהוא הפחית הפליטות (שלא משנות כלום).

זה לא נכון שהתחנה הפחמית תוסיף 10% לפליטות. כרגיל בחוגים אלה הם ממציאים מספרים מהאצבע. אם יהיה חושך יפעילו כל המוסדות והגופים במדינה גנרטורים על דיזל לחרום, ויפלטו פליטות פי שניים מהפליטות של התחנה באשקלון. ובכל מקרה: מה יותר טוב לציבור: לפלוט קצת פד"ח או לשבת בחושך ? אולי יש לארדן העדפות משלו – אבל אנו לא רוצים חושך.

בשיחה עם ynet ציין ארדן כי הסכם מחייב על הפחתת פליטות גזי חממה צפוי להיחתם רק מספר חודשים לאחר נעילת הוועידה בדנמרק, ולכן על הממשלה לדחות לפחות במספר חודשים את הדיון בנושא. "אני בטוח שבסוף ההיגיון יגבור על לחציי חברת חשמל ותחנת כח פחמית לא תקום בישראל".

השר ארדן: הקמת תחנת הכוח הפחמית היא לא "בגלל לחצי חברת החשמל". לא חברת החשמל צריכה את החשמל, לא חברת החשמל תשב בחושך (בזה אתם יכולים להיות בטוחים ב 1000% ...). אנחנו, כולנו, תושבי מדינת ישראל, נשב בחושך, ובתי החרושת שלנו יעמדו, והכבישים יסתמו (בגלל הרמזורים), וכל המערכות במדינה תושבתנה, המזון יתקלקל בבתי הקירור, החיים יעצרו, ומאות גנרטורי דיזל לחרום יזהמו את האוויר.

אם נמתין להסכם "מחייב" על הפחתת פליטות, כמו שאומר ארדן, נמתין לנצח (בחושך). לא יהיה הסכם מחייב להפחתת פליטות. גם אם ארצות המערב מטורפות מספיק עד כדי התאבדות, המדינות המתפתחות לא יחתמו על הסכמים כאלה. וגם אם יהיה הסכם, לא יגשימו אותו. הכול דיבורי סרק. למרות זאת, רוצה השר ארדן (והארגונים הירוקים) לדון אותנו לישיבה בחושך, לעצירת הפיתוח הכלכלי, ולעוני, בשם דברים דמיוניים והיפוטטיים, בשביל דיבורים נבובים. לדחות את החחלטה על תחנה פחמית עד שיהיה הסכם אקלימי פירושו לדחותה עד בוא המשיח.

גם אם יהיה הסכם – אנו לא צריכים להניח לשום "הסכם" בינלאומי לגרם לנו להתאבדות. שיתאבדו חותמי ההסכמים האלה אם זה רצונם (זה לא יקרה).

אני מציע לשר ארדן לנסוע לקופנהאגן, ולא לחזור עד שיהיה הסכם.... אנו נסתדר בינתיים כאן בלעדיו.

יעקב

וורמונט יאנקיי

וורמונט יאנקיי הוא שמה של תחנת הכוח הגרעינית היחידה שפועלת במדינת וורמונט בארה"ב. התחנה החלה בפעולתה בשנת 1972 ורישיון התפעול שלה מסתיים בשנת 2012 – כי באותם זמנים (1970) החליטו, מסיבות שרירותיות, להעניק רישיון תפעול ל 40 שנה.

תחנת הכוח וורמונט יאנקיי מספקת כ 80% מצריכת החשמל של וורמונט, ואף מאפשרת למדינת וורמונט לייצא חשמל למדינות שכנות.

כעת, לאחר "החזר המשכנתא" (כלומר כיסוי הוצאות הבניה), הוצאות התפעול של התחנה מאד נמוכות, והחשמל שהיא מספקת הוא כמעט בחינם.

ארגוני הסביבה והתנועות הירוקות מנהלים קמפיין נמרץ נגד אנרגיה גרעינית, בטענה שהיא מסוכנת, בגלל חשש מזיהום רדיואקטיבי. התחנה בוורמונט פעלה 40 שנה בסדר (עם תקלות זעירות) בלי לזהם כלום. אבל הירוקים  חזקים בוורמונט והעבירו החלטה בסנאט של וורמונט, ברוב 26-4 לא לחדש את הרשיון, דהיינו – לסגור את התחנה.

בנובמבר 2010 נבחר מושל חדש בוורמונט אשר נמנה עם המתנגדים החריפים של התחנה, והיא כנראה תיסגר, אחרי מסכת של דיונים משפטיים.

אנשים שואלים: טוב, ומאיפה יבוא חשמל ? נוצר "חור" של 80% בכושר ייצור החשמל, זו בעיה לא ? היינו יכולים לשער שממשלת וורמונט חשבה על נקודה פעוטה זו כאשר החליטה לא להאריך את הרישיון. סנטור, ממנהיגי מחנה המתנגדים לתחנה הודה שלמעשה אין חלופות לתחנה. "נצטרך לצרוך פחות חשמל"... כלומר – לשבת יותר בחושך... הפתרון הירוק לבעיות הסביבה.

ספק אם תושבי וורמונט יישבו בחושך. הם יקנו חשמל ממדינות שכנות, בתוך ארה"ב ומקנדה. הם ישלמו מחיר יקר יותר. ואותן מדינות יפיקו יותר חשמל מתחנות גרעיניות או פחמיות, כדי לספק לוורמונט. אם יש לך שכנים טובים, אתה יכול גם לסגור תחנות כוח שלך ולהרגיש נורא ירוק, וגם לא לשבת בחושך. פתרון בת היענה. אלא שהישיבה בחושך, הצנע באנרגיה היא בעצם המטרה של הקיצונים הירוקים, ואם היו יכולים היו סוגרים את כול תחנות הכוח, ומחזירים אותנו לחיי טבע – כלומר לחיים סביב מדורה מעשנת ומסריחה.

יעקב

יפן יורדת מיעדים

Three-monkey relief carving (hear no evil, see no evil, speak no evil) on Shinkyusha. Nikko, Japan

בוורשה התכנסה השבוע עוד ועידת פטפטת סרק ובילויים על חשבון הברון, מסדרת וועדות האקלים. אותם פטפוטי סרק בלתי מציאותיים שנשמעו בעבר נשמעו גם הפעם. אבל, יש שינויים קלים...

יפן הודיעה על ביטול ה"יעדים" הקודמים שהתחייבה אליהם – להקטין את הפליטות ב 25%, עד 2020, ביחס לפליטות של שנת 1990. שר הסביבה היפאני הודה שהיעד היה בלתי מציאותי מלכתחילה... יפה שמישהו מעז להודות בדבר שברור כשמש ומובן לכולם. ההודאה היא חריג בנוף הוועדה האקלימית.

המנהג המקובל הוא שהנואמים השונים מתחרים ביניהם בהפרחת הבטחות חסרות שחר, (כמו הנשיא שלנו, פרס, ב2009 ), שכולם יודעים שהן חסרות שחר ומנותקות מהמציאות. הישגי המלחמה בהתחממות נמדדים בוועידות לא לפי מה שקורה בשטח, לפי הפחתות של ממש שהיו בפליטות (לא היו כאלה), אלא לפי גובה ההבטחות הריקניות וגובה הרגשנות והדמגוגיה.

ליפן יש תירוץ טוב: סגירת תחנות הכוח הגרעיניות, בעקבות האסון בפוקושימה. הם כמובן לא הולכים לשבת בחושך, אף אחד לא הולך לשבת בחושך, לא חשוב מה הבטיחו בוועידות האקלים. כעת הם צופים שהפליטות ב 2020, ביפן, תהינה 3% מעל לרמת של 1990. תכפילו את המספר ב 3 או 4 ותקבלו את אחוז העלייה הצפויה בפליטות, במציאות.

המדינות ה"מתפתחות", העניות, מדגישות מחדש את המטרה האמתית לבואן לוועידות – את הציפיות שלהן מהוועידה: יותר כסף. סין אומרת במפורש שהמדינות המפותחות חייבות להעביר סיוע גדול, בשיעור 100 מיליארד דולר לשנה, לטובת פיתוח אנרגיה "ירוקה" במדינות עניות. זה מה שהובטח להם, והם שואלים, בצדק: "ירוקה שמירוקה, העיקר – איפה הכסף???"

בוועידת קופנהאגן, ב 2009, הבטיחו המדינות המפותחות (ארה"ב ואירופה), לתת כסף בשיעור 100 מיליארד דולר לשנה (החל מ 2020),  לפיתוח אנרגיה מתחדשת במדינות עניות. השנה הן נתנו משהו בין 16 מיליארד ל 7 מיליארד (תלוי את מי שואלים ואיך עושים את החשבון). כמו כול ההבטחות האקלימיות, זו הייתה הבטחת סרק בלתי מציאותית. דיבורים ריקניים. ארה"ב "תרמה" 1.6 מיליארד דולר בשנת 2013, והבטיחה 2.7 מיליארד ל 2014, לא קרוב בכלל לסכום של 100 מיליארד...

הארצות המפותחות (בייחוד גרמניה, אנגליה וארה"ב) מוציאות עשרות מיליארדי דולרים על אנרגיה ירוקה, בתחומן, כול שנה, וגם בזבוז אדיר זה לא הביא לשום ירידה בפליטות. הירידה בפליטות היא בעיה טכנולוגית, לא כלכלית. הכלים הטכנולוגיים שבידינו (שמש ורוח) אינם מסוגלים לספק את הסחורה, ולא חושב כמה כסף יוציאו על זה ואיזה הבטחות יבטיחו בנאומי סרק בוועידות שחיתות.

.יעקב

גרמניה מאריכה את חיי התחנות הגרעיניות

ממשלת גרמניה החליטה להאריך את חיי תחנות הכוח הגרעיניות, דהיינו לדחות את מועד סגירתן. בגרמניה יש 17 תחנות כוח גרעיניות המספקות 22% מצריכת החשמל.

בשנת 2002 העבירה ממשלת גרמניה דאז חוק, המחייב סגירת תחנות הכוח הגרעיניות בתום תקופת הרשיון המקורי, ותקופת האמורטיזציה הכלכלית שלהן. לפי חוק זה עמדו התחנות להיסגר בהדרגה, כשהאחרונה נסגרת ב 2020. החוק הועבר לפי דרישה בלתי מתפשרת של השותפה לקואליציה אז, מפלגת הירוקים.

עכשיו החליטה ממשלת גרמניה לדחות את סגירת התחנות ב 8-14 שנים תלוי בגיל התחנה. ההחלטה התקבלה מסיבה פשוטה: אין להם חשמל אחר, החשמל הירוק שעליו עבדו חזק מאד, התברר כחלומות סרק. הם לא ממש מתלהבים מהאפשרות לשבת בחושך.

את ההחלטה עטפו בדיבורים יפים: "זה רק זמני, עד שנספיק לבנות יותר מקורות אנרגיה ירוקה", "זה נחוץ כדי לעמוד ביעדי צימצום הפליטות", "זה ייתן כסף להאצת פיתוח מקורות ירוקים". הכול קישקושים. פשוט אין חשמל אחר, סגירת התחנות פירושו לשבת בחושך. אז האריכו אותן. ובהזדמנות זו, שפושקין מת, וגם הטילו מס מיוחד על מפעילי התחנות כדי ליצור הכנסה נאה לממשלה.

מה יקרה אחרי 8 שנים ? יתחיל לצנוח חשמל מהשמיים כמן מן? אם ימשיכו עם ה"אנרגיה המתחדשת" גם אחרי 8 שנים לא יהיה חשמל... אז יאריכו עוד פעם... בסוף התחנות הישנות יתפוררו ויאלצו בכול זאת לסגור אותן...

אבל – למי אכפת מה יקרה אחרי 8 שנים ?? אולי הפריץ ימות, אולי הכלב יתפגר, אולי אנג'לה מרקל תמות (חו"ח), היא בטח לא תהיה ראש ממשלה. פוליטיקאים לעולם לא מתכנן 8 שנים קדימה, זו בעיה שאחרים ישברו עליה את הראש.

אלא שאם לא בונים תחנות כוח אין כוח. בסוף יהיה חושך, אלא אם כן יחלוף השגעון האופנתי של התנגדות גורפת לכול תחנת כוח שמפיקה חשמל, והעדפה של מתקנים שמפיקים רק הרגשה טובה (אנרגיה מתחדשת).

יעקב

משק החשמל נחשף במערומיו

בתמונה: טורבינת החשמל הירוקה של ויליאם קמקומבה (ראו בבלוג שלו)

כך כותב פרופ' עדי וולפסון ב ynet , אגב ניתוק הגז המצרי והתקלה באסדת ים-טטיס שהביאה לניתוק הגז הישראלי גם כן, והשאירה את חברת החשמל עם המכנסיים למטה, ללא יכולת לספק את כמות החשמל הנחוצה. למזלנו תוקנה התקלה באסדת ים-טיס תוך זמן קצר, ועוד לא היו הפסקות חשמל. עוד לא. אבל עד כמה אפשר לסמוך על המזל ? אני מתנבא שבקרוב יהיו הפסקות חשמל בארץ, כנראה כבר הקיץ. הסיבה העיקרית לכך – שהלחץ והתעמולה של הרומנטיקנים, יחד עם השר המרחף ארדן, לא מניח לחברת החשמל לבנות את התחנות הנחוצות כדי לקיים רזרבה ראויה בכושר ייצור, רזרבה שתבטיח אספקה סדירה, ולא תהיה תלוי יותר מדי במקור דלק אחד ובמזל. בקיצור: מנעו את הקמתה של תחנה פחמית נוספת באשקלון.

עדי וולפסון חושב אחרת (כמובן). לדעתו: "העתיד טמון בייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, אך מדינת ישראל של 2011 טרם השכילה להוביל את השינוי."

אולי העתיד טמון בייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת. ד"ר וולפסון אולי חזק ממני בנבואה, אין לי כושר מיוחד בתחום חיזוי העתיד. אבל אני יכול להגיד לכם מה ההווה בלי להתפס לגעגועים רומנטיים ובלתי מציאותיים. ההווה הוא שאין אנרגיות מתחדשות. אם "מדינת ישראל של 2011" תסמוך על "אנרגיה מתחדשת" היא תשב בחושך.

צריך לחקור ולחפש אפשרויות להפיק אנרגיה מתחדשת מאנרגיית השמש. בהחלט צריך. זה מאד, מאד רצוי שיהיו לנו מקורות אנרגיה מתחדשים. צריך להשקיע במחקר. לדעתי לא הממשלה צריכה לחקור (שמעת, נתניהו?) , ולדעתי אכן גורמים רבים בארץ ובעולם משקיעים בלי סוף כסף בחיפוש מקורות מתחדשים של ממש. הנושא בטיפול.

אבל לא צריך להתפס לאשליות כאילו השיטות והמתקנים הקיימים היום, עונים על הדרישות. זה פשוט לא נכון, עובדתית. לא צריך להיות נביא כדי להבין זאת, מהנדס מספיק. צריך להבדיל בין השקעה במחקר, לקראת עתיד רחוק ירוק, לבין בניית תחנות כוח עכשיו (לא בעתיד) כדי לספק חשמל של ממש עכשיו. השקעה גדולה במתקנים סולאריים ורוחניים הידועים עכשיו לא תפתור את הבעיה, כי חשמל רב לא ייצא מהם. אם רוצים לא לשבת בחושך, צריך תחנות של ממש.

לא צריך לבלבל בין מחקר לייצור. לא צריך לבלבל בין השקעה במחקר לעתיד, לבין בניית תחנות כוח בעלות כושר ייצור מוכח, בטכנולוגיה מוכחת, עכשיו. אם נשקיע סכומי עתק בבניית מתקני ייצור חשמל על בסיס טכנולוגיות לא מעשיות (סולארי ורוח), לא יהיה לנו כסף לתחנות שכן מייצרות חשמל. נרגיש נורא טוב בבטן שבנינו תחנות ירוקות, אבל נשב בחושך. ד"ר עדי וולפסון כנראה חושב (כמו רבים) שהברירה היא בין לבנות עוד תחנת כוח פחמית, לבין בניית תחנה סולארית שתספק אותה כמות חשמל. ברירה זו לא קיימת במציאות. אולי יש לד"ר וולפסון כושר נבואי, אבל יש לו חולשה בהבנה של עובדות הנדסיות. התחנה הסולארית אינה מספקת חשמל בכמות ובאמינות הדרושה (בלי לדבר על המחיר). התחנה הסולארית אינה תחלופה לתחנה פחמית, לכול היותר היא יכולה לעבוד לצידה (מבלי לתרום בעצמה הרבה). אנו זקוקים כעת לתחנות כוח נוספות של פחם וגז, שיספקו את הביקוש העולה לחשמל. 

האם ישראל צריכה להיות המובילה העולמית במחקר של מקורות אנרגיה מתחדשת ? אולי. אולי ישראל צריכה להיות אור לגויים. אבל ישראל לא צריכה להעתיק כמו תוכי את השגיאות של הגויים, רק כדי להיות באופנה. הגויים (הגרמנים והספרדים) בנו טונות של תחנות סולאריות, בהשקעת עתק, והרבה חשמל לא יוצא מזה, רק ביזבוז כסף גדול, לריק. לא צריך לבלבל בין מה שרצוי בעתיד לבין מה שקיים ודרוש עכשיו. עכשיו אנו צריכים חשמל לא חזון. "גם הירוקים צריכים חשמל" – אמר בצדק ד"ר וולפסון.

יעקב

ועידת האקלים בפריס: טקס פולחני

40 אלף נציגים בתוכם עשרות ראשי מדינות (כולל אובמה, פוטין ונתניהו) התכנסו לטכס פולחן האקלים השנתי בפריס.

נביאי הזעם מנבאים אסונות אקלימיים נוראיים בגלל פליטות הפד"ח שבני האדם הרשעים, החמדניים והרכושניים פולטים לאטמוספרה. נביאי הזעם קוראים לבני האדם לתקן דרכיהם תיכף ומיד, לחדול מרשעותם ושרירות ליבם, ולהפסיק לפלוט, אחרת  כולנו נמות בעוד 100 שנה וכדור הארץ ייהרס. (כמו שנכתב באתר "הופינגטון פוסט" וכמו שאמרו האפיפיור והנשיא אובמה)

בואו נניח שאכן רצוי להקטין את פליטות הפד"ח. בואו נניח לרגע שאנו לא מתווכחים עם נבואות הזעם (הבלתי מבוססות) האלה, ובודקים מה צריך לעשות כדי למנוע את האסון (הדמיוני). לפי המודלים האקלימיים – אנו חייבים להפסיק, במהירות, וכמעט לגמרי, את פליטות הפד"ח.
עד 2030 או 2040 חייבים תושבי המדינות המפותחות (שפולטים הרבה) להקטין את הפליטות בלפחות 90%, ואילו תושבי המדינות העניות (שפולטים פחות) חייבים להקטין ב 2/3 את פליטותיהם. חייבים להקטין את הפליטות, לא ב 10% או 20% אלא, בלפחות 80% (עד 2040) כמו שהתחייבו בריטניה והאיחוד האירופי בחוקי האקלים שלהם. אחרת – האסון בלתי נמנע.

איך עושים זאת? הפליטות נוצרות כאשר אנו שורפים דלקים פחמיים, לצורך הפקת אנרגיה. ללא אנרגיה לא רק שלא אפשרית רווחה אנושית – לא אפשרי הקיום בכלל – מחסור באנרגיה יגרום להכחדה המונית של חלק גדול מהאוכלוסייה. הקיום הפרימיטיבי שלפני המהפכה התעשייתית (ללא אנרגיה מדלק פחמי) אינו אפשרי לאוכלוסייה בגודל הנוכחי. בארצות העשירות אפשר אולי לתאר מצב שאנו מוותרים על התעשרות נוספת, על צמיחה כלכלית, על "צריכת יתר" וממשיכים, פחות או יותר, ברמת החיים הנוכחית – כלומר ברמת הצריכה הנוכחית שלאנרגיה ופליטות (אך ללא ירידה בפליטות). אבל, הארצות העניות לא יכולות (ובוודאי לא רוצות) להישאר עניות. תושביהם שואפים ודורשים עלייה ברמת החיים, ופירושו, כיום, בהכרח, עלייה בצריכת האנרגיה ובפליטות. בקיצור: לא חשוב כמה שמטיפים לנו – אם בודקים את האפשרויות המעשיות – קיטון בפליטות בשיעור הדרוש לא יתרחש.

כול מדינות העולם הציגו בוועידת פריס את ה"יעדים" שלהם. (היעד של ישראל: ירידה בפליטות ב 17%, עד 2030, לעומת מצב "רגיל", יעד שאין מאחוריו שום תכנית ממשית, מעשית – אלו דיבורים בלבד).  כאשר מסכמים את כול היעדים היפים האלה, מתברר שהשגתם תביא אולי לקיטון בפליטות ב 10 או 20% ותקטין את העלייה בטמפרטורה, עד שנת 2100, ב 0.1 מעלה, אולי פחות לפי המודלים האקלימיים של ה IPCC . לעומת העלייה הנוראית של 3 מעלות שהם מנבאים, הקיטון הזה זניח. כלומר – אפילו יושגו כול היעדים וועידת פריז תסתיים ב"הצלחה" מוחלטת, לא ישפיע הדבר על האקלים כמעט בכלל, ולא ימנע שום אסון מהאסונות שמנבאים.

ואנו יודעים שהיעדים האלה הם דיבורים ריקניים, חסרי כול תוכן וערך, והם לא יושגו. תושבי המדינות העשירות לא יסכימו לשבת בחושך ולסבול ניתוקי זרם, וכאשר הניתוקים יתרחשו – יזרקו את כול היעדים היפים לפח, וידאגו לייצר חשמל. והארצות העניות מסרבות, כמובן, לסבול לנצח ממחסור בחשמל, כמו שהן סובלות היום, ולהישאר עניות, כמו היום.

אל לנו להשתעשע בחלומות אוטופיים על "אנרגיה ירוקה". אין דבר כזה. אנו יודעים היטב, "על בשרנו" (מניסיון מעשי) שכול לוחות השמש ותחנות הרוח שנבנו באינטנסיביות בעשור האחרון לא עזרו הרבה. השמש והרוח מפיקים אומנם אנרגיה, אך בכמויות קטנות, ובצורה תזזיתית (בהפסקות ובזמנים שאינם בשליטתנו). אמצעים אלה יכולים לתרום משהו להקטנה של הפליטות באחוזים בודדים, אבל אינם יכולים לשמש בסיס מוצק לאספקת צרכי האנרגיה שלנו, או להביא לצמצום הפליטות ב 80-90% כנדרש. כאלף מיליארד דולר הושקעו בשמש ורוח, אך הפליטות בעולם, עד עכשיו, רק המשיכו לעלות.

על מה דנים, אם כן, בוועידה ההמונית והסוריאליסטית הזאת בפריס? מה המטרה של הוועידה? לדברי מארגניה המטרה היא "הסכם אקלימי חזק ומחייב". הסכם על מה? על היעדים שהציגו המדינות ? על היעדים האלה שהשפעתם על האקלים (אם היעדים יתגשמו) תהיה אפסית? הסכם חזק ומחייב על יעדים שאינם שווים כלום? והסכם "מחייב"?? כיצד אפשר לחייב מדינות להשבת בחושך (ללא חשמל) או בעוני? כיצד "מחייבים"??

אבל, בינתיים לא דנים בכלל על ההסכם. מה שדנים עליו היא הסוגיה כמה מלאכים יכולים להצטופף על ראש סיכה. בעצם דנים על הסוגיה האם ה"מחויבות" של כול המדינות תהיה זהה, או שמא, המדינות העשירות, שפלטו יותר בעבר, יהיו יותר "מחויבות" מהמדינות העניות...

נושא שני שדנים עליו גם הוא מעולם הפנטזיות. המדינות העשירות (קרי הנשיא אובמה) התחייבו, בקופנהגן, להעביר סיוע למדינות העניות, לצורך המלחמה באקלים, בשיעור 100 מיליארד דולר לשנה, כול שנה, החל מ 2020. המדינות העניות שואלות (בצדק): "איפה הכסף"? המדינות העשירות מעבירות, כעת, באופן רגיל ושגרתי, כ 10 מיליארד דולר בשנה כסיוע חוץ למדינות העניות. הן הבטיחו ב 2009 להכפיל סכום זה פי 10... מאיפה הכסף? מאיפה הנכונות לשלם סכומים כאלה? זה לא יקרה, זו אוטופיה. אבל זה תירוץ טוב למדינות העניות להגיד: "אם אין כסף, לא תהיה 'מחויבות' לאקלים". במילים אחרות הן אומרות: "אתם, העשירים, לא תכפו עלינו להמשיך להיות עניים. אנו נעשה מה שאפשר כדי להעלות את רמת החיים – פירושו – נמשיך לשרוף דלק פחמי, חופשי חופשי". ואם, בדרך נס, כן ימצאו 100 מיליארד דולר לשנה, לצורך בניית תחנות רוח ולוחות שמש במדינות עניות, זה לא ישנה כלום, כי לצורך היחלצות מעוני צריך אנרגיה של ממש, ולא משחקים ירוקים ב"נדמה לי".

מי שמחפש משמעות מעשית, תכליתית, אופרטיבית, מציאותית בוועידות האקלים, כמובן לא ימצא. לאיש מעשי הוועידה נשמעת כמו מחזה אבסורדי וסוריאליסטי. וזה בדיוק האופי שלה. יש להבין את וועידות האקלים במישור המיסטי-דתי-סימבולי (ולא המעשי). זו וועידה של דת חדשה שמכריזה על עיקרי האמונה, ולא על תכנית פעולה מעשית. משתתפי הוועידה (כול מדינות העולם) באים להכריז: "אני מאמין אמונה שלמה בדת האקלים, ומבטיח לקיים את מצוותיה". בקיום אקט ההכרזה, הסמלי וההצהרתי (והריק מתוכן ממעשי) רואים המארגנים את עיקר מטרות הוועידה וחשיבותה. זהו טכס פולחן דתי במלוא מובן המילה.

יעקב

מקלחת חמה? תשכחו מזה.

"מקלחת חמה? לא בין 17.00 ל 21.00" אומרת כותרת בוואינט.

גל הקור של הימים האחרונים גורם לעלייה בלתי צפויה בביקושים. לפיכך נערכת החברה [החשמל] למחסור בעתודות ייצור חשמל החל משעות אחר הצהריים המאוחרות.

שימו לב: בלתי צפויה!! גל הקור הפתיע את חברת החשמל!

גל קור נוראי כזה מעולם לא היה אצלנו... (רחמנא ליצלן, חוץ מאשר בכול חורף וחורף...).

מנכ"ל החברה, [חברת החשמל] אלי גליקמן, אמר היום, כי משק החשמל בישראל סובל בשנים האחרונות ממחסור חמור בעתודות ייצור ועל כן המצב הרגיש והשברירי אליו נקלע בשנים האחרונות, מחייב את הגורמים המקצועיים לפעול להגדלה משמעותית ברזרבת החשמל לרבות הקמתן של יחידות ייצור נוספות מוקדם ככל הניתן .  גליקמן הוסיף:"הכלכלה הישראלית חייבת להישען על משק חשמל מודרני ומתקדם ואינה יכולה להרשות לעצמה מצבים בהם אספקת החשמל ללקוחות החברה ולאזרחי המדינה תלויה על תיל חשמלי דק מאוד". ציין גליקמן .

איפה כול אותן תחנות כוח סולאריות שעליהן בזבזו כסף בשנים האחרונות? איפה החשמל שהן מספקות, כביכול, בין שעה 17 ל 21 ?

מלחמתם של הירוקים נגד החשמל (ונגד אנרגיה בכלל) נושאת פרי. אנו במצב "רגיש ושברירי", כלומר במצוקה של אספקת חשמל. נס מפריד בינינו לבין ישיבה בחושך ובקור. חזון האנרגיה הירוקה, חזון הצנע בחשמל הולך ומתגשם, אני הולכים לשבת בחושך. 

יעקב

עלילות האנרגיה הירוקה בגרמניה

גרמניה היא ספינת הדגל של התקוות לאנרגיה ירוקה ומתחדשת. גרמניה היא החלוצה. התכניות הראשונות החלו עוד בשנות ה 1990, תחת ממשלת קואליציה של הסוציאליסטים עם הירוקים, אך התנופה הגדולה החלה עם חקיקת חוק האנרגיות המתחדשות בשנת 2000. גרמניה אימצה תכנית בשם "תפנית האנרגיה" Energiewende – שהיא בעצם מהפכת האנרגיה. לא עוד אנרגיה פחמית, אלא אנרגיה מתחדשת. היעד שלה הוא 80% מהחשמל ממקורות מתחדשים עד שנת 2050, ויעלה כמה שיעלה! ובנוסף לכול – היא החליטה, בו זמנית, לסגור את כול הכורים הגרעיניים. רק אנרגיה מתחדשת, ירוק טהור, גן עדן. הנה ה"יעדים" הנפלאים של ממשלת גרמניה:

אם אומרים למישהו שחלומות האנרגיה המתחדשת אינם מציאותיים הוא זועק: "ומה עם גרמניה!. גרמניה גדולה ומתקדמת, היא מעצמה תעשייתית-טכנולוגית וכלכלית. היא הכלכלה הרביעית בגודלה בעולם! הייתכן שהם לא יודעים מה הם עושים?!"

בואו נראה מה קורה בגרמניה.

הנה סיכום, נכון לסוף 2012, ארוך ומפורט, עשיר במספרים. כותב המאמר מאמין בכול נפשו שחייבים לקצץ בדחיפות את פליטות הפד"ח, אבל גם מבין שאין סיכוי לכך ללא אנרגיה גרעינית. בכול אופן, הוא משרטט תמונת מצב, נכון לעכשיו, על פי מיטב הנתונים הקיימים.

האנרגיה המתחדשת בגרמניה גדלה, אבל בקצב קטן מהדרוש כדי להדביק את החוסר שנוצר עקב סגירת תחנות הכוח הגרעיניות וגם את העלייה בביקוש. האנרגיה הירוקה גדלה מ 20.3% ב 2011 ל 21.9% ב 2012, אך האנרגיה הגרעינית קטנה מ 17.7% ל 16.1%, ולכן ס"ה ייצור החשמל ממקורות פחמיים (מאובנים) עלתה מ 352 ל 356 טראווט, והחלק היחסי שלהם נשאר כמעט ללא שינוי – מ 57.8% ל 57.6%. אך, היה גם שינוי בתוך הקבוצה הפחמית – חלקו של הגז, הנקי יחסית, ירד, וחלקו של הפחם הפולט והמזהם הכי הרבה, עלה מ 43.1 ל 44.7%. ס"ה פליטות הפד"ח עלו ב 1.6% בין 2011 ל 2012, כי הפחם הכי זול ומופק בגרמניה, בעוד הגז מיובא, חלקו מרוסיה.

הבה נתבונן בתוך הקטגוריה של "המתחדשים". הידרו, ביומסה ושריפת פסולת (זבל עירוני) סיפקו כ 9.9% מהחשמל. זכרו שהסכרים ההידרו-אלקטריים נבנו לפני עשרות שנים, ואינם תוצאה של התכנית החדשה. בכול אופן – כול המקומות המתאימים לבניית סכרים נוצלו, וגם שריפת "ביומסה" (עצים) היא אופציה מוגבלת כמותית. כמעט כול גידול המתוכנן, בעתיד, באנרגיה מתחדשת, יצטרך לבוא מהשמש והרוח, שסיפקו, ב 2012, כ 11.9% מהחשמל.

הגידול ברוח ושמש נראה, על הנייר, גדול. יש כעת, בגרמניה, "כושר ייצור נומינלי" nameplate – כ 32 GW מכול אחד, שמש ורוח. אולי יותר מוחשי לציין שבנו בגרמניה, עד כה, כ 23 אלף טורבינות רוח, ואולי 1.5 מיליון פאנלים סולאריים. כמויות מרשימות. רק ב 2012 נוספו 7.6 GW של שמש ו 2.4 GW של רוח.  אז יש לשמש ורוח "כושר ייצור" של 64 GW  - לעומת צריכת שיא של כ 70 GW  - יפה מאד!

אלא ש"כושר הייצור" של השמש והרוח מודד את כמות החשמל שהם מסוגלים לייצר בתנאים אידיאליים, כאשר השמש זורחת והרוח נושבת. בפועל הם מייצרים הרבה פחות, כלומר אין להם "כושר ייצור" כי השמש לא תמיד זורחת והרוח לא תמיד נושבת. הייצור בפועל היה: עבור השמש – 28 טו"ש (טרה-וואט שעה) ב2012, לעומת 19.3 ב 2011 (עלייה יפה). זה מהווה 11% בלבד מכושר הייצור הנומינלי. התפוקה מהרוח הייתה 46 טו"ש ב 2012, ירידה מהתפוקה של 48.9 ב 2011, כלומר הרוח הפיקה 17% מהכושר. זה מה שהם מסוגלים. תחנות פחמיות וגרעיניות, לעומת זאת, מפיקות בפועל מעל ל 80% מכושר הייצור, כי הן עובדות מתי שמדליקים אותן, חוץ מפרקי זמן קצרים של תחזוקה. 10 ה GW  "כושר ייצור" שנוסף, של שמש ורוח הפיקו ב 2012 1.24GW  - פחות מתחנת כוח גרעינית אחת. התחנות הגרעיניות בלבד הפיקו 35% יותר חשמל מאשר כול הרוח והשמש.

בקצב ההתקנה של האנרגיה הירוקה החדשה שנרשם השנה, ייקח 16 שנים להגיע לייצור בפועל של 20 GW שתחנות הכוח הגרעיניות ייצרו ב 2010. כלומר – ב 16 השנים הבאות הייצור הירוק לא יוכל להחליף את הייצור הפחמי ולהוריד את פליטות הפד"ח, הוא רק יחליף את הייצור הגרעיני שאינו פולט פד"ח. גם 10 ג"ו של רוח המתוכננים לקום בים הצפוני, עד 2020, עם כושר ייצור יותר טוב, ומחיר הרבה יותר יקר, יוסיפו רק 4 ג"ו ייצור בפועל, פחות מרבע הייצור הגרעיני שעומד להיות מושבת עד 2022.

מובן, שכדי לא לשבת בחושך, מתכננת "מהפכת האנרגיה" לבנות תחנות כוח גזיות ופחמיות (בעיקר פחמיות). 2.9 ג"ו (GW) פחמי נוספו ב 2012  (שמייצר בפועל 2.3 ג"ו – כלומר פי שניים מהייצור הירוק שנוסף ב 2012). 4.6 ג"ו פחם ייכנסו לפעולה השנה, 2013.  מכול כושר הייצור של 42.5 ג"ו שמתוכן להתווסף עד שנת 2020, שני שליש, 28.5, יהיו פחם או גז. התחנות הפחמיות ייצרו יותר מכול התחנות הירוקות. הייצור מגז ופחם מתוכנן לגדול מ 76 ג"ו בשנת 2010 ל 83 ג"ו ב 2030. חלק מתחנות הגז והפחם המתוכננות יחליפו תחנות פחמיות ישנות, אבל חלק יספקו את הביקוש הצפוי לגדול.

כדי להבין מדוע הגרמנים חייבים תחנות פחמיות חדשות צריך להבין את ההבדל בין תחנה בעלת ייצור יציב – dispatchable  - (מדליקים אותה מתי שצריכים חשמל והיא מייצרת), לתחנת כוח תזזיתית – intermittent – כמו שמש ורוח שמייצרות רק מתי שהרוח נושבת, והשמיים בהירים ביום, כלומר בזמנים שאין לנו שליטה עליהם. בעוד השמש והורח מייצרים, בממוצע – 11% ו 19% מהכושר הנומינאלי, הרי יש תקופות של שבועות שלמים שהם מייצרים רק 9%, 7%, או אפילו 5% בלבד. היה למשל שבוע שלם, ב 2012, שהם ייצרו רק 4.8% מהכושר המותקן, והיו תקופות של יומיים שלושה רצופים שהם ייצרו פחות. זה אומר שכדי למנוע ניתוקי זרם, חייבים לדאוג לגיבוי לחשמל הירוק על ידי כושר ייצור יציב, פחמי, בשיעור של לפחות 95% מהצריכה.  כלומר – לא חשוב כמה תחנות שמש ורוח אתה בונה, אתה חייב לבנות תחנות פחמיות לגיבוי של כול הצריכה שלך, אחרת אתה מסתכן בניתוקי זרם ואיבוד השליטה.

הטענות של חסידי ירוקים ש"הרוח תמיד נושבת באיזשהו מקום" אינן עומדות במבחן המספרים שנמדדו – כלומר המציאות. זה אומר שהגרמנים חייבים לבנות תחנות פחמיות חדשות להחליף את הגרעיניות שנסגרות, חייבים לדאוג לכושר ייצור יציב (פחמי) שמכסה את כול הצריכה הצפויה, והם עושים זאת, הם לא מסתכנים בישיבה בחושך. ואם יש כושר ייצור פחמי – האנרגיה הירוקה פשוט לא רלוונטית. היא קישוט, היא תוספת, היא גיבנת.

יגידו הירוקים: לא נכון. חלק גדול מהחשמל המיוצר יהיה ירוק, התחנות הפחמיות יהיו רק גיבוי, הן תשבנה מושבתות, אבל מתוחזקות, ויופעלו רק לפי הצורך. ככה יישרף הרבה פחות דלק פחמי, ויוצרו הרבה פחות פליטות. ייתכן, אבל אז מישהו צריך לשלם את מחיר התחנות הפחמיות שבכוננות. עלות זאת תייקר עוד יותר את החשמל הירוק.

כאן אנו מגיעים לשאלת העלות. האנרגיה הירוקה מבוססת על סובסידיה גדולה שנקראת תעריף מובטח (ת"מ) – feed in tariff . התעריפים האלה יעלו מעל ל 20 מיליארד אירו השנה – וזהו רק ההפרש בין המחיר המובטח ליצרנים ירוקים ומחיר החשמל הרגיל. המחיר היקר, המשולם על ידי צרכני החשמל, מעורר התמרמרות והתנגדות. ממשלת גרמניה החליטה להגביל את עליית ה"תוספת מתחדשת" לחשבון החשמל ל 2.5% לשנה, ואת כושר הייצור הסולארי החדש, השנתי, ל 2.5 עד 3.5 ג"ו, כלומר לחצי מקצב הגידול של שנת 2012. בקיצור: חגיגת הבזבוזים בשיטה המופקרת של  "יעלה כמה שיעלה" לא יכולה להימשך. ממשלת גרמניה גם קבעה תקרה של 52 ג"ו כושר ייצור סולארי לפי תעריפים מובטחים – שזה 20 ג"ו כושר יצור נומינאלי חדש (מעל ל 32 המותקנים כבר), שהם רק כ 2 ג"ו נוספים של ייצור בפועל. הסובסידיות לא יכולות להמשיך ולגדול, לנצח. כאשר הן תיעצרנה (וכבר עכשיו נקבע שתיעצרנה) מהפכת האנרגיה תגיע לקיצה.

בעיה נוספת היא עודף האנרגיה הירוקה, התזזיתית. כפי שיש תקופות של ייצור אפסי, יש תקופות שבהן 23 אלף הטורבינות ו מיליון הפאנלים הסולאריים כן מייצרים חשמל. בתקופות האלה הרשת מוצפת, ומאיימת לקרוס בגלל עודף החשמל. לא ניתן לכבות את תחנות עומס הבסיס, הגרעיניות והפחמיות. בתקופות אלה גרמניה מייצאת את עודף החשמל לשכנותיה, במחיר השוק הרגעי באותו זמן – כלומר בחצי חינם, או אפילו חינם לגמרה. הדבר גורם לבעיות הצפה של הרשתות במדינות השכנות, כמו פולין או צ'כיה, עד כדי כך שהן איימו לחסום את החיבור שלהם לרשת החשמל הגרמנית.  ממשלת גרמניה משלמת תעריף מובטח יקר לחשמל הסולארי והרוחני, ואין לה מה לעשות אתו – היא מציפה בו את שכנותיה כמעט ללא תמורה. ייצוא החשמל מגרמניה קפץ מ 6 טו"ש ב 2011 ל 23 טו"ש ב 2012. הדבר קורה כבר עכשיו, כאשר חלק החשמל הירוק הוא רק 11.9%, תארו לעצמכם את היקף הבעיה בעתיד, כאשר כושר הייצור התזזיתי יגדל.

באשר לתחנות הרוח – מהפכת האנרגיה מדברת על 60 אלף תחנות רוח נוספות (מעל ל 23 אלף המותקנות). התקנת הטורבינות היבשתיות נתקלות כבר עכשיו בהתנגדות עזה מצד התושבים, כי הן מהוות מטרד ויזואלי ואקוסטי, וספק אם ניתן יהיה לבנות עוד הרבה תחנות רוח יבשתיות.

כותב המאמר מפליג בשבחי האנרגיה הגרעינית, ומראה עם מספרים והוכחות, שרק אנרגיה גרעינית יכולה להביא להפחתת הפליטות, בתוך טווח זמן סביר של 20-25 שנה, ובמחיר יותר נמוך מכולם. לא אפרט זאת כאן, אני חושב שהוא חוטא באופטימיות יתר בנושא האנרגיה הגרעינית. בכול מקרה – האנרגיה הגרעינית היא סוס מת בגרמניה, מבחינה פוליטית, מבחינת רצון הציבור. אין סיכוי שיקום לתחיה בגרמניה.

ומה יהיה סופה של מהפכת האנרגיה הירוקה בגרמניה? תקראו את המאמר, ואת המספרים שבו, ותשפטו בעצמכם.

עיתונאי אחר, חסיד האנרגיה הירוקה, כתב מאמר תשובה. אין הרבה תשובות במאמר הירוק. שי הרבה פיוט ושירה וסיסמאות על "דמוקרטיזציה" וביזור ייצור האנרגיה, והרבה אידאולוגיה ("חייבים שינוי"), ומעט מאד בשר (מספרים) בתשובה. הטענה העיקרית היא שמאז 1990, גרמניה השלישה את החשמל הירוק מ 6.8% ל 20.5% מהצריכה – נכון – ובמחיר אסטרונומי, ואין זה אומר שהגידול הזה יכול להימשך, לא מבחינת המחיר ולא מבחינת הייתכנות הטכנית. הוא גם אומר שפליטות הפד"ח לנפש ירדו בגרמניה ב 22.4%  בין 1990 ל 2008. שוב נכון, אבל לא רלוונטי, כי הן ירדו בעיקר בגלל סגירת התעשייה המיושנת של מזרח גרמניה, ולא בזכות החשמל הירוק.

מאמר תגובה של בויסוורט (העיתונאי הראשון) מתפרסם כאן, והוא מציין, בצדק, שכול המספרים שהוא הביא הם יציבים ונכונים, ולכן גם מסקנותיו. חלק גדול מהוויכוח ביניהם הוא על האנרגיה הגרעינית – נושא שלא כיסיתי בסקירה זו.

בנושא האנרגיה המתחדשת, שמש ורוח, העובדות על המתרחש בגרמניה הן ברורות וחד משמעיות (לדעתי): זה לא עובד, ולא יכול לעבוד. הסוף יהיה כמו בספרד, ממשלות מתחלפות, תכניות שאפתניות נזרקות לפח, וליקוק הפצעים (כלומר פירעון החובות) נמשך, ונמשך.

יעקב

דהראני: אשליות סולאריות אכזריות בהודו

לפני יותר משנה הבאנו את הסיפור על הכפריים ההודיים שרוצים חשמל אמתי, אסלי, ולא חשמל סולארי. הנה הסיפור הזה ביתר פירוט. זה סיפור שממחיש את הנתק מהמציאות, את שיעבוד לאידאולוגיה אוטופית של פעילים ירוקים, של "מצילי עולם". הוא גם ממחיש את ה"אכזריות המרושעת" שלהם כלפי תושבי הודו.

יש כמה מנטרות, סיסמאות אופנתיות שהירוקים נוהגים להפריח, משפטים אידיאולוגיים חביבים אך בלתי נכונים. למשל: "במקום כולשהו הרוח תמיד נושבת" – לא נכון – אבל זה נושא לפוסט אחר. כאן נדון במשפט: "יש מקומות שבהם חשמל סולארי כדאי ומועיל" באיזה מקומות בדיוק? למשל במקומות מרוחקים בהם רשת החשמל לא מגיעה... דוגמה: הכפר דהראני בהודו. עוד סיסמה ירוקה: "בואו נדלג על השלב המיושן של חשמל מהרשת ונעבור ישר לחשמל סולארי באמצעות מיקרוגריד (רשת מקומית קטנה) – כפי שבאפריקה דילגו על השלב של טלפון קווי ועברו ישר לטלפון סלולארי".

הכפר דהראני, 3200 תושבים, היה מנותק מרשת החשמל כבר 30 שנה. בכפר הזה בחר הארגון גרינפיס להדגים את האידאולוגיה הסולארית שלו. הבחירה הייתה תוצאה של מפגש מקרי של ראש הכפר עם פעיל גרינפיס. יש בהודו כ 400 מיליון (מיליון) תושבים שאין להם חשמל וכ 700 אלף כפרים לא מחוברים לרשת. ממשלת הודו מתכננת לחבר את כולם לרשת עד 2022 – אשרי המאמין...

גרינפיס ניסה להוכיח, על ידי דוגמה ממשית, שניתן לספק חשמל לכפרי הודו ללא רשת חשמל מרכזית המוזנת, ברובה מתחנות כוח פחמיות גדולות. הם ניסו להוכיח שהפתרון לחסרי חשמל בהודו יכול להיות מערכות סולאריות. הם רצו להוכיח את היתרונות של "האנרגיה של העתיד" (כדבריהם).

השלט מפרט את המכשירים שאסור לחבר לחשמל הסולארי כדי לא לרוקן את המצברים

בשנת 2014 התקינה גרינפיס על הגגות בכפר מערכות לוחות שמש בהספק של 70 KW, וגם 224 מצברים כדי לאגור חשמל ביום ולספק אותו בלילה. העלות של הפרויקט הייתה 407,050 דולר (מעל ל 400 אלף דולר). גרינפיס מימנה את המתקן, וסיפקה את החשמל בחינם ל 6 חודשים, אבל ביקשה בהמשך 1 דולר לחודש מכול משפחה מחוברת (היו 380 משפחות שהתחברו). זה סכום יקר עבור ההודים כי ממוצע השכר בכפר הוא רק 30 סנט ליום. (בתשלום דולר לחודש, ייקח כמאה שנה לכסות את ההשקעה...)

אבל, הבעיה אינה המחיר. מיד אחרי ההתקנה התברר שמערכת החשמל הסולארית עם מצברים – יכולותיה מוגבלות מאד. אם מחברים מכשירי חשמל ביתיים – קומקומים, טלוויזיות, מאווררים, תנורי בישול ואפייה, מקררים או מגהצים – המצברים מתרוקנים מהר מאד, והכפר חוזר לשבת בחושך. כלומר: המערכת הסולארית אינה מסוגלת לספק מספיק חשמל ולא פתרה את בעיית מחסור החשמל בכפר. הפתרון לתושבי הכפר הגיע, בדרך עקיפה ומקרית (כמו המערכת הסולארית של גרינפיס). ראש ממשלת ביהאר (המדינה בהודו בה נמצא הכפר) הוזמן על ידי גרינפיס לכפר לחנוך את המערכת הסולארית ה"מתקדמת". בהזדמנות זו הפגינו תושבי הכפר ודרשו "חשמל אמתי, אסלי" לא חשמל "כאילו" של גרינפיס. זעקתם עלתה למעלה ונשמעה. כעבור חודש התקינו בכפר שנאי של 100  KW  וחיברו את הכפר לרשת החשמל הארצית (המוזנת על ידי תחנות פחמיות).

תושבים התנתקו מהמערכת הסולארית, רק 120 משפחות עדיין מחוברות (לעומת 380 קודם). החשמל מהרשת זול פי 3 מהחשמל הסולארי – והוא גם זמין בכמויות הדרושות. הרשת ההודית אינה מושלמת ויש בה הפסקות זרם תכופות, בכול זאת היא טובה בהרבה מהרשת הסולארית, שלא מספיקה לכלום.

 אנשים מסוימים מנהלים מאבק אידיאולוגי ירוק על גב תושביה העניים של הודו, ומבזבזים כסף על "פתרונות" שלא עובדים. (זו ההתאכזרות המרושעת לעניי הודו). בכול זאת, אומרים התושבים, החיים בכפר השתפרו בהרבה, בזכות גרינפיס. לא בזכות המערכת הסולארית שגרינפיס התקינה, אלא בזכות הביקור של ראש ממשלת המדינה שגרינפיס ארגנה (שהביא לחיבור הכפר לרשת החשמל).

מומחים "ירוקים" אומרים שיש בהודו 12,771 כפרים שמרוחקים מהרשת ולא ניתנים לחיבור כמו דהראני. בכפרים אלה מערכת סולארית יכולה להועיל (לדבריהם), כי חשמל מהרשת לא יהיה. לא נכון! המערכת הסולארית בדהארני עלתה מעל ל 400 אלף דולר. ניתן להתקין דיזל גנרטור בעלות של כ עשירית מזה, שיספק צרכי הכפריים במלואם. בתקציב של גרינפיס ניתן היה לספק חשמל (חשמל אמתי, אסלי) ל 10 כפרים מרוחקים (לפחות) במקום כפר בודד אחד. ההתעקשות לשרוף את הכסף על מתקנים סולאריים היא התעללות בעניי הודו, היא באה לשרת את האוטופיה האידאולוגית של גרינפיס ולא את הצרכים האמתיים של ההודים.

"יש מקומות שמערכת סולארית היא זולה ומועילה" ?? אולי על הירח.

יעקב

משאל עם על אנרגיה גרעינית בשוויץ.

בשוויץ מכריעים סוגיות רבות באמצעות משאל עם. בנובמבר היה משאל עם על המשך השימוש באנרגיה גרעינית, והעם הכריע, ברוב 55% מול 45% שתחנות הכוח הקיימות תמשכנה לפעול, לעת עתה.

בשוויץ יש 5 תחנות כוח גרעיניות, המספקות כ 40% מצריכת החשמל. כ 55% מהחשמל מסופק מתחנות כוח הידרו-אלקטריות (מים וסכרים) – שוויץ ארץ הררית שופעת במים, ומתאימה לסכרים. פועלים בה כ 600 סכרים להפקת חשמל. אין בשוויץ תחנות כוח פחמיות או גזיות. בשנת 2011, כאשר הייתה הבהלה האנטי-גרעינית בעקבות התאונה בפוקושימה, יפן, החליטה ממשלת שוויץ (בעקבות גרמניה) לסגור את תחנות הכוח הגרעיניות שלה. זאת הייתה החלטה אינסטינקטיבית ועקרונית ולא מפורטת, לא נקבע מתי התחנות תסגרנה או מה יחליף אותן באספקת החשמל. מה שכן נקבע (ואושר בפרלמנט) הוא שלא תבנינה תחנות כוח גרעיניות חדשות כתוספת או כתחליף לתחנות הקיימות. כלומר: נקבע שאנרגיה גרעינית מתה בשוויץ, לאחר סגירת התחנות הקיימות מחמת זקנה. מקודם הם כן דנו על חידוש התחנות הישנות.

Operating Swiss Power Reactors

Reactors	Operator	Type	Net MWe	First power	Expected closure (approx)
Beznau 1	NOK Axpo	PWR	365	1969	2019 or 2030
Beznau 2	NOK Axpo	PWR	365	1971	2021 or 2031
Gösgen	KKG/Alpiq	PWR	1010	1979	2029
Mühleberg	BKW	BWR	373	1971	Dec 2019
Leibstadt	NOK/Alpiq	BWR	1220	1984	2034
Total (5)			3333 MWe

במשאל העם הנוכחי, אותו יזמו מתנגדי האנרגיה הגרעינית, הוצע שתחנות הכוח הקיימות תסגרנה אחרי 45 שנים (כלומר – האחרונה שבהן תיסגר ב 2029). ההצעה הזו נדחתה. פירושו שתחנות הכוח הקיימות תוכלנה להמשיך לפעול כול עוד  הוועדה לאנרגיה אטומית השוויצרית מאשרת שהן תקינות מבחינה בטיחותית.

הבעיה היא – מה יבוא במקום התחנות הגרעיניות. השוויצרים, כמו כולם, לא רוצים לשבת בחושך. החסידים הירוקים, כמובן, לא מתלבטים כלל. מה זאת אומרת? אנרגיה מתחדשת, כמובן. אלא שאנרגיה מתחדשת היא אשליה. מה יספק חשמל כאשר אין שמש או רוח? צריך תחנות כוח עומס בסיס שפועלות תמיד, מתי שצריך. זה מה שעשו התחנות הגרעיניות, והמקורות המתחדשים אינם מסוגלים לספק עומס בסיס מובטח. אבל – תחנות פחמיות או גזיות השוויצרים לא כול כך אוהבים כי זה פויה ויזהם את ארצם היפה. גם להיות תלויים ביבוא חשמל מאוסטריה או איטליה השוויצרים לא אוהבים. אז מה? אז בינתיים יישארו תחנות הכוח הגרעיניות עד להודעה חדשה.

אם תשאלו אותי: לזהם את נופי שוויץ בעשרות אלפים של מפלצות רוח – זה אסון הרבה יותר גדול מאשר תחנות כוח גזיות או גרעיניות. אם אתם לא מאמינים – אז קדימה – משאל עם. כולם רוצים רק אנרגיה נקייה, זה ברור, אבל איש בשוויץ בוודאי לא ירצה מפלצות רוח והפסקות זרם (שני הדברים הולכים ביחד).

יעקב