דיבייט האקלים בין קונין לדסלר.

מושג ירוק מספר על הדיבייט בין קונין לדסלר.

למי שלא מכיר: פרופ' סטיב קונין הוא ריאליסט אקלים, פיסיקאי בהכשרתו ומחבר הספר unsettled.  (שכבר כיכב בבלוג הירוק) פרופ' אנדרו דסלר הוא מדען אטמוספירה ומודאג אקלים. בעקבות הופעותיהם (שבוע אחרי שבוע) בפודקאסט של ג'ו רוגן, הם הסכימו להתארח לדיבייט.

נושא הדיבייט היה על הטיעון: "מדע האקלים הנוכחי מצדיק הפחתות נרחבות ומהירות בפליטות גזי חממה."

דסלר טען בעד, קונין טען נגד.

כך כותב על על הדיבייט עידן לוי:

תוצאות הדיבייט כבר פורסמו - וידוע שקונין ניצח בענק על פי הצבעות הצופים (קונין הוסיף לעצמו 25% תמיכה, ודסלר איבד 5% ביחס להצבעה הראשונית).

אחרי הצפייה בדיבייט אני חושב שדסלר יצא בזול. לזכותו יש לומר שהוא התייצב לדיבייט מול יריב במשקל כבד כמו קונין - שזה משהו שכמעט שום אלרמיסט אחר לא יעז לעשות בפורום פומבי כל כך.

דסלר אומר המון אמירות פשוט הזויות (בעיני):

הגיבוי לחוסר הרציפות של מתחדשות יעלה אפס (מה?)

אין שום דבר להפסיד מאיפוס פחמני "מקסימום נטעה ונפסיק"

העולם השלישי חייב לעבור לרכבים חשמליים

אין הוכחה שהפרות זכויות אדם בסין משפיעות על מחירי הפאנלים

הסינים מאד מחויבים לאיפוס פחמני

המחסור באנרגיה לא קשור למדיניות ממשל ביידן

ועוד...

הוא חוזר שוב ושוב על הטענות שחשמל מאנרגיה מתחדשת הוא הזול ביותר - וכל פעם קונין מתקן אותו, שזה לא נכון כי הוא לא מתמחר את עלות הגיבוי, הרציפות, וההולכה ברשת וודאי שלא את האגירה העתידית שתדרש. בחלקים גדולים מהדיבייט הוא גורם לדסלר להראות כמו ילד מבולבל שלא עשה שיעורי בית (לדעתי המשוחדת כמובן, תצפו ותחליטו בעצמכם..).

הטיעונים של קונין התבססו על שלושה צירים:

לא צריך לעשות שינוי מהיר לאנרגיות מתחדשות (כי שינוי האקלים איננו כל כך מאיים ובעייתי כפי שמציגים אותו)

זה לא מוסרי לעשות זאת - כי העולם המתפתח חייב את האנרגיה הפוסילית לטובת פיתוח, וכל ניסיון למנוע זאת מהם יקריב מיליארדים לעוני ופיגור כלכלי.

לא ניתן לעשות זאת - איפוס פחמני מהיר הוא פנטזיה טכנו-וכלכלית שמנותקת מהמציאות.

החלק הכי חזק בדיבייט היה בדברי הסיום של קונין. 

הוא סיפר שאחרי שהוציא את ספרו   UNSETTLED   יצאו נגדו בכתבה מכפישה שתקפה אותו באופן אישי כהזוי שמשרת את הימין הקיצוני, וטענו שאמר דברים שלא אמר. קונין הציג זאת כדוגמא לרמת השיח הפגומה והפרסונלית של אלו שמקדמים אלרמיזם אקלימי מיליטנטי ומעדיפים לבטל את הדיון במקום לשכנע בצדקת דרכם.
על הכתבה המבישה היו חתומים שורת מדענים יריבים, בינהם אנדרו דסלר - יריבו לדיבייט. דסלר המופתע הכחיש שיש לו קשר לכתבה והוא לא חתום עליה, אבל קונין ביקש שיעלו את שקף שבו תמונת השער עם רשימת החתומים - ואכן הצופים בדיבייט ראו את שמו של דסלר בינהם. מביך מאד. דסלר המבולבל טען שזו אי הבנה ושרבבו את שמו, אבל גם סירב להתנער מדברי המאמר. לבסוף התנצל בפני קונין.

כך נגמר הדיבייט. פשוט מדהים.

זה ארוך, וזה באנגלית ללא כתוביות בעברית. אבל כדאי מאד למי שמסוגל להסתדר עם השפה.

  

ג'ו רוגן מראיין את סטיבן קונין אודות ספרו "בלתי מוכרע" (Unsettled)

תגובות והכפשות בעקבות ספרו של קונין: בלתי מוכרע.

ב-27 באפריל השנה, פרסם הפיסיקאי סטיבן קונין, שעבד במהל האנרגיה של אובמה ספר חשוב: "בלתי מוכרע" (Unsettled) :מה מדע האקלים אומר לנו, מה הוא לא אומר, ולמה זה משנה".

הספר מהווה הוא נקודת מפנה מבחינת שיח האקלים. לא רק משום שהוא אחד הספרים הטובים והמפוכחים שנכתבו בנושא בשנים האחרונות – אלא גם משום זהותו של הכותב. ראו את הביקורת של עידן לוי כאן.

בדרך כלל נוטה התנועה המכריזה על קטסטרופה אקלימית להתעלם מהביקורות כלפיה, אולם מעמדו המדעי של קונין והעובדה שהספר הפך לרב-מכר, מקשה מאוד על ההתעלמות.

ועדיין, מקדמי תפיסת האסון האקלימי עדיין עושים ככל יכולתם על מנת להתעלם מטיעוניו של קונין, וכאשר הם מנסים הלתמודד הם מעדיפים להשתמש בהשמצות והכפשות פסאודו-מדעיות, כדוגמת המאמר שפורסם ב"סיינטיפיק אמריקן" בחודש מאי.

אלכס אפשטיין, אירח את קונין לראיון בו עסקו בהכפשות בעקבות פרסום הספר ובתהליכים בתחום הדיון האקלימי בחודשים האחרונים.

בין הנושאים בראיון:

דו"ח ה-IPCC האחרון – ובכלל זאת ההיעדרות המשונה של מספר גרפים מרכזיים, השימוש במחקרי יחוס (Attribution Studies ) ומתודולוגיות שנועדו להפוך את המודלים האקלימיים ל"חמים" יותר.

התיאורים התקשורתיים המוגזמים של דו"ח ה-IPCC האחרון.

התגובות החיוביות לספרו של קונין.

מה נאמר לקונין על ידי מדענים מאחורי הקלעים.

הדיבייט המתוכנן בו ישתתף קונין.

ניתן לצפות ולהאזין בפודקאסטים של אפל וביוטיוב.

ביקורת ספרו החדש של סטיבן קונין - Unsettled

 מאת עידן לוי, פורסם במקור באפוק טיימס ב"מושג ירוק" בטלגרם.

ספרו החדש של סטיבן קונין "בלתי מוכרע" (Unsettled) :מה מדע האקלים אומר לנו, מה הוא לא אומר, ולמה זה משנה" הוא נקודת מפנה מבחינת שיח האקלים. לא רק משום שהוא אחד הספרים הטובים והמפוכחים שנכתבו בנושא בשנים האחרונות – אלא גם משום זהותו של הכותב.

קונין הוא פיזיקאי תאורטי מעוטר, שהתחיל את לימודיו באוניברסיטת קליפורניה בגיל 16, תחת מרצים מיתולוגיים כגון ריצ'רד פיינמן, ועבד לצד אגדות מדע כגון פרימן דייסון. חוקר בכיר בעל רזומה רחב כ"מדען ממסד" המייעץ לגורמי ממשל בנושאי אנרגיה, אקלים ומדיניות טכנולוגית. קונין כתב את אחד הספרים הראשונים בעולם בנושא מודלים סטטיסטיים ממוחשבים של מערכות מורכבות, שעליהן מבוססים המודלים האקלימיים המודרניים.

בשנת 2009 מונה קונין על ידי ממשל אובמה לתפקיד המדען הראשי של משרד האנרגיה – בו הוביל את תכנון המדיניות הטכנולוגית ומחקר הנוגע לסוגיות אנרגיה ואקלים. לפני כן שימש כיועץ מדעי מיוחד בנושאי אנרגיה למשרד ההגנה ולפנטגון, וכיהן כמדען הראשי של ענקית האנרגיה BP, שם הוביל את פעילות החברה לאימוץ אנרגיות מתחדשות.

קונין, יהודי מברוקלין, מעיד על עצמו כדמוקרט ליברל טיפוסי – מינוי במעמד תת מזכיר בממשל אובמה, שלא ניתן לשייך למחנה ה"מכחישים" המוחרמים, או לייחס לו מניעים אידאולוגיים לא ענייניים.

הספר פותח במה שברור לנו: ישנה התחממות גלובלית, וישנו מרכיב אנושי כתוצאה מפליטת גזי חממה. אבל כל טענה נוספת, מדגיש קונין, היא כבר הרבה פחות ודאית וחד משמעתית ממה שמקובל לחשוב, וזאת בהסתמך על דו"חות האקלים הסמכותיים ביותר.

חוסר הוודאות נוגע ליכולת להבדיל בין השפעה אנושית למחזוריות אקלימית טבעית, יכולתנו לחזות עתיד אקלימי באמצעות מודלים, חישוב הסבירות להתממשות תרחישים שונים והשפעתם על האדם והסביבה.

קונין לוקח את קוראיו אל דו"חות הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים של האו"ם (IPCC), דו"חות האקלים של ממשלת ארה"ב (NCA), וסוכנויות המדע המובילות כגון NASA ו-NOAA – מקורות מידע מלב הקונצנזוס המדעי. פרק אחר פרק הוא סוקר את המדע באופן קר ומפוכח בליווי נתונים, גרפים וציטוטים מתוך המקורות המדעיים.

האם ההתחממות חסרת תקדים? האם אירועי קיצון נמצאים בעלייה? האם הים יבלע את ערי החוף? האם השריפות חמורות מאי פעם? האם התרחישים החמורים ביותר ראליים? הנתונים יפתיעו את רוב הקוראים שמורגלים בנרטיבים הברורים והחד משמעיים של "משבר האקלים הקיומי" שהם רגילים לשמוע בתקשורת ומנבחרי ציבור.

חלק מרכזי מהספר מתאר כיצד המציאות המדעית האמפירית מתעוותת ככל שהיא עוברת דרך סדרת  מסננות, עד שהיא מוגשת כנרטיב מעובד לציבור ולמקבלי ההחלטות. מדע זהיר מדוד והססני שמופק על ידי מדענים וחוקרים, מסוכם ומעובד לעיתים בגסות, פשטנות ובאופן מניפולטיבי לכדי דו"חות מסכמים שנערכים על ידי בירוקרטיים בוועדות של גופי-על שמושפעים משיקולים שאינם מדעיים גרידא.

הפיכתו של "משבר האקלים" לאחד הנושאים המקטבים, הסוערים והאמוציונליים ביותר על סדר היום העולמי – הופך את הנושא לטרף קל לתקצירים פשטניים ומוקצנים, הצהרות חסרות בסיס של פוליטיקאים, וסיקור אפוקליפטי ומבהיל של 'כתבי אקלים' אקטיביסטיים.

קונין אינו טוען נגד מדעני האקלים או הממסד המדעי, אלא על תהליך ה"טלפון השבור" שבו המציאות המדעית המורכבת מתוקשרת לציבור הרחב ולמקבלי החלטות. תהליך אשר מקבע נרטיב שגוי, תוך פוליטיזציה ופגיעה בשמו הטוב של המדע.

הספר מציג דוגמה אחר דוגמה בה המציאות האמפירית והמחקרית מעוותת, מרודדת, מנופחת עד אבסורד, ומוצגת במנותק מהקשר באופן מניפולטיבי – עד כדי ניתוק הנרטיב הסופי מן המדע האמיתי כפי שהוא כתוב בדו"חות, בנתונים וסקירת הספרות המדעית.

זהו ספר חובה לכל אדם שמעוניין ברצינות להבין מהי המציאות האמפירית והמדעית בנוגע לסוגיה הבוערת והמרתיעה של מדעי האקלים. מורה נבוכים ליסודות המדעיים, המורכבות וחוסר הוודאות הגבוה של התחום שהשתלט על סדר היום העולמי. ספר חשוב שקורא תיגר על רוח הזמן המסוכנת ששואפת להכריז על המדע כ"סגור" ו"מוכרע", ולקבוע כי "המדע" עומד כחומה בצורה מאחורי כל הצהרה אקלימית או אפוקליפטית שמושמעת בכותרות או בנאום פוליטי.

ישנם ספרים נוספים שנכתבו על ידי מדענים מובילים ששפכו מים קרים על בהלת משבר האקלים, אשר לרוב נקראו רק על ידי צד אחד. כאשר אדם שבעברו מינוי לתפקיד המדען הראשי של ממשל אובמה מפרסם ספר על כך שהמדע 'בלתי מוכרע' – זוהי נקודת מפנה בשיח, שיכולה להפיל את חומות הקיטוב הפוליטי שממנו סובל הנושא ולייצר שיח רציונלי יותר באחד הנושאים המרכזיים של ימנו. 

ספר חובה על המדף של כל אדם שמעוניין להבין את הנושא מעבר לכותרות!

לקנות, לקרוא ולהמליץ לחברים!

אלכס אפשטיין מארח את סטיב קונין, מחבר הספר Unsetteled

בתכנית ששודרה ב-22 באפריל אירח אלכס אפשטיין את  ד"ר סטיב קונין, פיזיקאי עתיר הישגים ומחבר רב המכר שזה עתה יצא לאור (והפך לרב מכר) "Unsettled: What Climate Science Tells Us, What It Doesn't and Why It Matters" או בתרגום חופשי: "לא סגור: מה מדע האקלים מלמד אותנו, מה הוא לא ומדוע זה חשוב".

בספרו משקף קונין את תמונת המצב על מדע האקלים ומסביר מדוע לטענות על קטסטרופות אין בסיס מדעי.

את הספר ניתן לרכוש באמזון כאן.

קונין: מדע האקלים איננו סגור (not settled).

ד"ר קונין, תמונה: ויקיפדיה.

"המדע סגור" (ברור, מוסכם על כולם, וודאי) היא הסיסמה של מפיצי ההיסטריה האקלימית. "האקלים מתחמם בגלל פליטות הפד"ח של בני האדם, אסון נוראי (הרס כדור הארץ) צפוי להתרחש. חייבים לעצור את האסון, מייד! יעלה כמה שיעלה!". זאת הטענה הסטנדרטית של המודאגים. (ראו למשל כאן וכאן)

"המדע איננו סגור"  היא הכותרת של מאמר של ד"ר סטיב קונין בוול סטריט ג'ורנל. ד"ר קונין היה תת שר לענייני מדע במשרד האנרגיה, תחת הנשיא אובמה, פרופסור לפיסיקה ודיקאן בקל-טק, ומדען ראשי של חברת BP  לנושא אנרגיה מתחדשת.

הנה קטעים מהמאמר (תרגום, תמצות וניסוח – שלי).

הטענה ש"המדע סגור"  נפוצה, אבל היא לא במקום. היא מעוותת את השיח בנושאי אנרגיה, גזי חממה והסביבה. היא גם מונעת דיונים על נושאי מדע ומדיניות. על בסיס הידע שלי (של קונין) כפיסיקאי, ערכתי חקירות מעמיקות עם מדעני אקלים מובילים והגעתי להבנה של הקשיים המדעיים העצומים במתן תשובות שהציבור וקובעי המדיניות מחפשים.

השאלה הבסיסית איננה אם האקלים משתנה. הוא תמיד משתנה, ידוע שהוא התחמם במהלך המאה ה 20 בכ 0.8 מעלות. גם השאלה האם בני האדם משפיעים על האקלים איננה השאלה העיקרית המוטלת בספק. בני האדם משפיעים על האקלים – הם משפיעים באמצעות גזי החממה [וגם בדרכים אחרות – כמו שימושי קרקע].

השאלות החשובות (השנויות במחלוקת) הן: "כיצד [ובכמה] ישתנה האקלים במאה השנים הבאות". ו "כיצד השינויים ישפיעו על בני האדם והסביבה" -  אלה השאלות שקשה לענות עליהן, והן מציבות אתגר קשה במיוחד בפני המדע והמדיניות. ההשפעה האנושית על האקלים היא קטנה – היא משנה את אפקט החממה הטבעי בכ 1% או 2% בלבד. מערכת האקלים היא מערכת המשתנה בעצמה, מסיבות טבעיות, וקשה מאד לחזות כיצד השינוי האנושי הקטן משתלב במערכת המורכבת הזאת. בעיה מסובכת נוספת היא בעיית ההיזון החוזר (feed back) – קשה מאד למדע לקבוע בוודאות את שיעור ההיזון החוזר.

קשיים רבים אחרים מתעוררים בתחום המודלים האקלימיים, המנסים לחזות את אקלים העתיד. חלק מהמודלים הגדולים והמסובכים מבוססים על חוקי הפיסיקה, אבל חלקים אחרים מבוססים על הערכות (על בסיס ידע טכני) או אומדנים [בעברית: ניחושים]. מודלים ממוחשבים של מערכות מורכבות הם יותר אומנות מאשר מדע.

מספרים לנו שיש "קונצנזוס מדעי" (תמימות דעין) בנושא שינויי האקלים – אבל אין קונצנזוס כזה בין המודלים.  ה IPCC , בדו"ח האחרון מ 2013, סקר כ 55 מודלים אקלימיים. יש שוני גדול בין מבנה המודלים השונים והתוצאות שהם חוזים. בלתי אפשרי שיותר מאחד מכול התוצאות הסותרות האלה היא נכונה. [השיטה של ה IPCC  לעשות ממוצעים בין המודלים אינה מדעית].

ישנה הנושא הברור של ה"האטה". הטמפרטורות עלו בכ 0.5 מעלות ברבע האחרון של המאה ה 20, אבל הן עלו בקצב הרבה יותר איטי ב 16 השנים האחרונות, למרות שפליטות הפד"ח האנושיות עלו בתקופה זו ב 25%. העובדה המפתיעה הזו אומרת שהשפעת המחזוריות הטבעית של האקלים חזקה מספיק כדי להתגבר על השפעות אנושיות. 

המודלים לא קלטו ולא חזו האטה זו, העובדה הזו מדגישה את המגבלות שלהם.

המודלים הצליחו לתאר (לחזות), בקווים כלליים, את הצטמקות הקרח הארקטי, אבל נכשלו לחלוטין בחיזוי התרחבות הקרח האנטרקטי, שהגיע לשיא מאז תחילת המדידות לפני כ 35 שנה. נושא אחר הוא עליית פני הים, למרות ההשפעה האנושית, הייתה הרבה יותר קטנה בעבר, פני הים עולים היום בקצב של כרגל (30 ס"מ) למאה שנה – אותו קצב בו עלו לפני 70 שנה (לפני ההתחממות הגלובאלית). בקטע של ה"רגישות האקלימית" – השיעור הידוע היום הוא אותו שיעור שנמצא [ששיערו-ניחשו] לפני יותר מ 30 שנה – כלומר 30 שנה של מחקר בעלות של מיליארדים לא שיפר את הידע המדעי בתחום זה, ולא צמצם את אי הוודאות.

יש הרבה שאלות פתוחות וחוסר ודאות, המשתקף בדוחות ה IPCC, יש קשיים יסודיים ביותר בהבנת האקלים וההשפעה האנושית עליו. הבעיות הבלתי פתורות אינן בעיות שוליות אלא בעיות מרכזיות. ההבנה של האקלים ברמה של פירוט הרלוונטית להבחנה בהשפעות האנושיות וחיזוין היא בעיה מאד קשה ובלתי פתורה עדיין. מי שקורא רק את "הסיכום לקובעי המדיניות" בדוחות ה IPCC  - לא ימצא שם תובנה לקשיים המדעיים בהבנת האקלים. [כלומר: סיכום המנהלים – שנוסח על ידי נציגים פוליטיים – מטעה, ואינו מבטא נכונה את חוסר הידע והוודאות כפי שמוצגים בדוח המדעי המלא של ה IPCC. בעברית צחה: הם משקרים].

הציבור, וקובעי המדיניות היו רוצים לקבל תשובות ברורות וודאיות מהמדע, אבל אסור להתעלם מהקשיים המדעיים וחוסר הידע, ולטעון ש"המדע סגור". (וגם אסור לטעון שהכול רמאות ואין התחממות גלובאלית). טענות כאלה פוגעות במדע ובמחקר ומונעות התקדמות בהעמקת ההבנה המדעית שלנו.

בחירת המדיניות צריכה, ויכולה, להיעשות תוך ידיעה אמתית ונכונה של חוסר הידע ואי הוודאות. חוסר הוודאות אינו סיבה לחוסר מעש. הזהירות מחייבת להאיץ פיתוחן של טכנולוגיות להקטנת הפליטות בייצור האנרגיה, ולהגדלה של היעילות האנרגטית על בסיס כלכלי. אלו פעולות "ללא חרטה" – no regrets – כלומר – בעלות תוצאות חיוביות בכול מקרה.

אבל, אסטרטגיות אקלימיות מעבר ל"ללא חרטה" סובלות מבעיות של עלות, סיכונים, יעילות והשפעות לוואי שליליות. ישנן גם שאלות של סדרי עדיפות חברתיים – מול בעיות כמו הפיתוח הכלכלי, צמצום העוני ושמירת הסביבה. אלו בעיות שנתונות להחלטה חברתית של כול התושבים, ובהן אין למדע או למדענים תרומה או מומחיות מיוחדת. אפשר שיהיו חילוקי דעות לגיטימיים בנושאים אלה, ולא צריך להשתיק את הדיון עם הסיסמה "המדע סגור".

כל דיון על האקלים המשתנה צריך להתחשב לא רק בידוע לנו אלא גם בבלתי ידוע, ובקשיים בחיזוי העתיד. ההכרה של חוסר הוודאות ומגבלות הידע תוביל לדיון יותר מציאותי ויותר פורה, ויותר פרודוקטיבי. מניעת דיון כזה היא פגיעה במדיניות האקלימית, ובמדע עצמו.

עד כאן ד"ר קונין.

ד"ר ג'ודית קורי פרסמה מאמר ברוח דומה, הזהה כמעט לגמרי, מבחינה רעיונית למאמר של קונין.

המדע לא סגור.

יעקב