על "שקיעת פחמן דו־חמצני" - CO2 בקרקעית האוקיאנוס.

מאת פרופ' מיכה קליין 

בעבר טענתי שאי אפשר ל"סגור" את מאזן הפחמן הדו־חמצני שכן אין לנו מושג לא על פליטת פחמן מהרי הגעש שבקרקעית האוקייאנוסים, ולא על קצבי שקיעתו של פחמן דו־חמצני לקרקעית האוקייאנוס. 

על פי מחקר חדש שהתפרסם החודש  נמצא שהאוקייאנוס "מאחסן" פחמן דו־חמצני יעיל יותר מאשר הצמחייה. המידע פורסם בכתבה שכותרתה: "אוקיינוסים יעילים יותר באחסון פחמן מעצים. בעתיד חם יותר, שקיעת פחמן באוקיינוס יכולה לסייע בייצוב כוכב הלכת שלנו". 

 

Oceans are better at storing carbon than trees. In a warmer future, ocean carbon sinks could help stabilize our planet

 

המחקר נערך בלוח הטקטוני זילנדיה ((Zealandia שרובו מכוסה ים שעומקו גדול מ-1,000 מטר, איור :

 

צומח וקרקע הם "מאגרי" פחמן דו־חמצני, אך קרקעית האוקיינוסים בעולם "מאחסנת" לצמיתות כמויות פחמן דו־חמצני גדולות  בהרבה,.

כמות עצומה של שלדי פְּלַנְקְטוֹן הבנויים פחמן דו־חמצני שוקעת לקרקעית האוקיינוס. המחקר מצא שבכל זמן גיאולוגי בו היו תקופות חמות יותר, שקיעת שלדי הפלנקטון לקרקעית האוקיינוס היתה רבה יותר.  

במפת זרמי הים של פני המים (המצורפת), האזורים המסומנים בתכלת, הם אזורים בקרקעית הים בהם התרחשה ומתרחשת שקיעת קלציום־קרבונט לקרקעית.

 

במחקר דלעיל, נחקר הקצב ארוך הטווח של סילוק פחמן לצמיתות על ידי צדפות באוקיינוס ליד ניו־זילנד.

על פי ממצאי המחקר, לפני כ-8-4 מיליון שנים, האקלים היה חם יותר, רמות הפחמן הדו־ חמצני היו דומות או אפילו גבוהות  מאלה שנצפו היום, והאוקיינוס היה חומצי יותר. 

נמצא שקצב ההצטברות הממוצע של קונכיות הצדפות בזילנדיה היה גדול יותר מפי שניים מזה שאפיין את קצב ההצטברות במיליון השנים האחרונות. 

דפוס זה נמצא גם במקומות אחרים בעולם. באקלים חם יותר היו יותר צדפות באוקיינוסים. 

סיכום

בטרם נאמץ את "ההפחדה" בנושא "עלייה גדולה בריכוז הפחמן הדו־חמצני" ראוי כי נלמד איך כדור הארץ "מתקן" את העלייה בטמפרטורה. ייתכן שבית הגידול של החי באוקיינוסים יגיב לעלייה בטמפרטורה, בהגברת ייצור פלנקטון שישקע לקרקעית ויווסת את ריכוז הפחמן הדו־חמצני באטמוספירה. 

 

ג'ו רוגן מראיין את סטיבן קונין אודות ספרו "בלתי מוכרע" (Unsettled)

נסיגת קרחונים

הספרות העולמית המקצועית וכן הפופולרית מלאה בכתבות העוסקות בהפשרת הקרחונים, שלכאורה מתקיימת בכדור הארץ ואמורה בעתיד הקרוב לגרום לאסון "נוראי" של עלייה גדולה בפני הים, כאשר יש המאיימים אף בעלייה של 5 מטרים בעשרות השנים הקרובות.

פרופ' מיכה קליין הכין מצגת קצרה הסוקרת כמה מהידיעות העיתונאיות שנכתבו לפני כ-100 שנה, ברבע הראשון של המאה הקודמת, כדי להראות כי כמו שכתב החכם באדם "אין חדש תחת השמש".

לקראת שינויי אקלים

מיכה קליין

שיתוף פעולה של שלושה משרדים ממשלתיים,המשרד להגנת הסביבה, משרד האנרגיה ומשרד הפנים חברו יחד להוצאת חוברת יפה המחזיקה 114 עמ' שפורסמה בינואר 2022 בשם:

"מדריך-להכנת תוכנית פעולה מקומית להיערכות לשינוי אקלים ואנרגיה מקיימת".

לא אעסוק כאן בדרכי הפעולה המוצעים שכן אלה הם תחומי דעת של מינהל וניהול שאינם בתחום עיסוקי, אלא אתייחס רק לתת-הפרק הנקרא: "האיומים שמציב שינוי האקלים".

בתת-פרק זה מוצגים האיומים ומסוכמים בטבלה (שם עמוד 15). הטבלה מוצגת כאן:

אדון כאן בשינויים שמוצגים בטבלה .

1.    עלייה בחום .

בדוח מוסבר כי: "קצב ההתחממות של ישראל גבוה פי שניים מהממוצע העולמי".

הערך "פי שניים" מהממוצע העולמי חוזר בהרבה מאד פרסומים ממקומות שונים בעולם. דבר זה מוסבר בכך שעליית הטמפרטורה ביבשה גבוהה יותר מאשר בשטח הימי, בפני כדור הארץ 70% הם ים ולכן כל שטח יבשתי עולה כפול מאשר הממוצע העולמי. (ראו הרחבה בפוסט קודם)

בנספח של דוח השרות המטאורולוגי משנת 2019 כתוב "יחד עם זאת, גם מודלים אזוריים אלו הם ברזולוציה מרחבית גסה מדי לצורך הדמיה ראויה של מזג האוויר בארץ.בין השאר הם לא מצליחים לתאר כהלכה את ערכי הטמפרטורה האבסולוטית" (שם עמוד 18).

צריך לזכור כי דוח השרות המטאורולוגי נכתב לאחר תהליך של הומוגניזציה של הנתונים.

כפי שכותבים אנשי השרות המטאורולוגי ללא תיקון לא נראת עלייה מגמתית מובהקת בטמפרטורה: "בחינת שיעור השינוי) באמצעות Sen–Theil estimator ) מראה כי קיים הבדל משמעותי בין שתי הסדרות. סדרת המקור מציגה מגמה לא מובהקת של התחממות בשיעור של 0.1 מ"צ/עשור לעומת מגמה מובהקת מאוד ( p<0.001) של התחממות בשיעור של 0.26 מ"צ/עשור בסדרה המתוקנת". (שם עמוד 17)

(כדי לחדד את הדבר, התיקון הביא לשינוי הגדול פי 2.5 מסדרת נתוני הגלם המדודים)  

למרות כל המגבלות האלה בטבלת דוח שלושת המשרדים מסומן שינוי הטמפרטורה בצבע אדום שמשמעותו,לפי הדוח, שינוי גדול שכבר ניכר.

2. יבש יותר

כתוב בדוח שלושת המשרדים: "בישראל ניכרת מגמת הפחתה בכמות המשקעים הכללית. על פי המודלים האקלימיים של השירות המטאורולוגי, התחזיות לתקופה 2050-2021 הן להפחתה ממוצעת של כ-7% ביחס לתקופה 1990-1961.מגמה זו צפוי להימשך עד סוף המאה ה-21 .הירידה בכמות המשקעים אינה אחידה וניתן לראות שאזורים מסוימים חווים ירידה משמעותית יותר מאזורים אחרים בארץ, כך למשל נמצא כי משנת 2012 עד שנת 2018 כמות המשקעים בצפון הארץ ירדה ביחס לממוצע הרב שנתי באזור זה, אולם לא נרשמה ירידה בממוצע המשקעים הארצי".

בקטע זה יש סתירה, המשפט הראשון אומר כי בישראל ניכרת מגמת הפחתה בכמות המשקעים הכללית, ואילו המשפט האחרון בקטע אומר לא נרשמה ירידה בממוצע המשקעים הארצי.

בדו"ח השירות המטאורולוגי משנת 2014 נכתב: "לא נצפה שינוי מהותי בכמויות המשקעים והחלוקה העונתית שלהן מראשית שנות ה-20 של המאה הקודמת ועד היום".

בדו"ח השירות המטאורולוגי משנת 2015 מובא איור 1, המציג את כמות המשקעים השנתית הממוצעת לשלוש תקופות של 30 שנה. באיור 2 מתוך אותו דוח הקו האדום המלא מייצג ממוצע רץ של 15 שנה, לכמות המשקעים.

איור 1. נראה כי הממוצע לשלושת התקופות המוצגות זהה 515 מ"מ/שנה.

איור 2. לא ניראה שום שינוי בכמות המשקעים בשנים 1920-2014.

דוח השרות המטאורולוגי, דוח 2019: (נתוני הדיווח הם לאחר שעברו תהליך "תיקון" בלשון הדיווח, הומוגניזציה).

ביחס למשקעים (שם עמוד 11 מודגש ובאותיות גדולות)

נכתב בפרוש כי: "מגמות ההפחתה במשקעים ובמספר ימי הגשם אינן מובהקות סטטיסטית".

אך עיון מדוקדק באותו דוח עצמו מראה כי כותבי הדיווח מזהירים מפני אי דיוק בנתונים.

אני מביא כאן את הקטעים בנספח ב' של הדיווח:

"יחד עם זאת, גם מודלים אזוריים אלו הם ברזולוציה מרחבית גסה מדי לצורך הדמיה  ראויה של מזג האוויר בארץ. בין השאר הם לא מצליחים לתאר כהלכה את ערכי הטמפרטורה האבסולוטית   וכן אינם מצליחים לתאר כראוי את כמויות המשקעים השונות. (לדוגמא: כמות המשקעים השנתית באזור ירושלים במודלים אלו נמוכה במאות מ"מ מערכה בפועל) למעשה, קיים פער בין האקלים, כפי שבא לידי ביטוי במודלים אלו, לבין הערכים שנמדדו בפועל בעיקר עבור הגשם".

"יחד עם זאת, כדאי להתייחס בזהירות לתחזיות המתקבלות מיישום תהליך תיקון סטטיסטי זה.  כפי שצוין, למודלים האקלימיים הללו יש מגבלות המקשות על תיאור/מידול האקלים האמתי, בין אם בשל הרזולוציה המרחבית הגסה ובין בשל תיאור לא מדויק של תהליכים פיזיקליים תת- סריגיים ("פרמטריזציות"). קושי בשחזור העבר ראוי שיעלה את הספק לגבי יכולתם לתיאור נכון של העתיד. אנו תקווה כי בשנים הקרובות יתאפשר לבצע הרצות של מודלים אקלימיים אזוריים ברזולוציה מרחבית גבוהה (מסדר גודל של 10 ק"מ) על בסיס הדור החדש של המודלים האקלימיים הגלובליים (CMIP6 ( וכך ניתן יהיה לצמצם את אי ההתאמה בין אקלים המודלים לבין האקלים בפועל". (שם עמוד 19)

אין ספק כי כותבי הדוח יודעים כי הדוח לוקה, ואף על פי כן מדגישים את הקטעים שמתאימים לאג'נדת ההתחממות.

בדוח משנת 2015, המשווה שלוש תקופות של 30 שנה1920-1950,1950-1980,1980-2010 נכתב:

 "ניתן לראות שאין כל הבדל ממשי בין ממוצעי שלש התקופות".

 לעומת זאת בדוח משנת 2019 לאחר תהליך התיקון כתוב:

"בשלושים השנים האחרונות ישנה מגמת הפחתה בכמות המשקעים הכללית. בחינת הממוצע הכלל ארצי מראה מגמת ירידה בשלושים השנים האחרונות של כ- 25 מ"מ/עשור".

ירידה של 25 מ"מ/עשור היא ירידה של 75 מ"מ לתקופה המדוברת.

בדוח השרות המטאורולוגי מפברואר 2021 נכתב כי אין שינוי בכמות המשקעים הארצית מאז 1921.

מה נכון, אין שינוי או יש הפחתה?

למרות כל מה שנכתב, בטבלת הדוח מופיע נושא ההתייבשות בצבע כתום שמשמעותו שינוי משמעותי.

3 אירועי קיצון.

בשנת 2015 פרסם השרות המטאורולוגי דוח בשם: "סקירת אירועי מזג אוויר קיצוני בישראל" בו יש התייחסות לשלושה נושאים: 1. שלגים ואירועי קרה, 2.אירועי גשם, 3. שרבים וגלי חום..

אומנם הדוח עוסק בנתונים עד שנת 2015 אך בעיון בתאריכי אירועי הקיצון לא ניכרת מגמת עלייה ברורה בשכיחות עם הזמן.

הכתוב והמתועד עדיף על זכרונם של זיקני צפת "שאירוע כזה לא זכור לנו".

הרבה נכתב על טמפרטורת השיא 42.3 מעלות צלזיוס שנמדדה בירושלים בספטמבר 2020 אך עיון בספרות המקצועית (גולדרייך 1988) מראה כי בירושלים נמדדה טמפרטורה של 44.4 מעלות ב 28.8.1883.

כמובן שהסבירות לקבל יותר ערכי קיצון גדלה ולא בגלל "שינויי אקלים" אלא בגלל 1.עלייה באורך הרישום המתמשך, 2.  עלייה גדולה במספר התחנות המודדות, 3. שינויים במכשור המאפשרים מדידה רציפה ורגישה ולכן אפשרות "לתפוס" אירועי קיצון של גשם וטמפרטורה. (אם בעבר נרשם נתון מדידה בזמן גישת המודד ורישום ידני – כעת המכשירים רושמים את כל רצף המדידה ו"לוכדים" את ערכי הקצה).

אירועי קיצון של גלי ים, לא ניתן לכתוב על שינויים כאשר הרישום הרציף החל רק לפני 30 שנה. לפני שנת 1992 הערכות גובה גלים נעשתה על ידי צופה על החוף, ולא רישום מסודר במד גלים.

למרות כל מה שנכתב, בטבלת הדוח מופיע נושא אירועי הקיצון בצבע כתום שמשמעותו שינוי משמעותי.

4. עליית מפלס מי ים

בטבלת הדוח יש חוסר בהירות גדול מצד אחד חוזים עלייה של 0.5-1 מטר , אך בטבלה הם צובעים גורם זה בצבע צהוב שפירושו שינוי קטן הכיצד?

הגוף המוסמך למדידות גיאודזיות בישראל הוא המרכז למיפוי ישראל (מפ"י). למרכז כמה נקודות ניטור. שיטת המדידה היא מד גאות הכולל מצוף העולה ויורד עם העלייה או הירידה של פני הים. הרישום הרציף החל בשנת 1958, אם כי גם לפני זה עוד מימי המנדט יש רישומים חלקיים.

הנתון האחרון שמוצג על ידי מפ"י מציג את השינוי בתקופה 1958-2020 ומראה עלייה של 0.8 מ"מ/שנה. המשמעות היא כי ב 62 השנה האחרונות עלו פני הים ב4.8 ס"מ.

נתון זה תואם תחנות רבות בים התיכון.

 

נשאלת כמובן השאלה שאותה יש להפנות למפרסמי הדוח: על בסיס מה חוזה הדוח עלייה של 0.5-1 מטר?

 

5. הצפות מהים .

כפי שהוצג גובה פני הים עלה בפחות מ-5 ס"מ ב- 62 השנה האחרונות. כן ציון כי לפני 1992 לא היו מדידות גובה גלים בחוף הישראלי, אז על סמך מה צובע הדוח את הגורם הזה בצבע אדום שפירושו שינוי גדול שכבר ניכר?

בהקשר לנושא זה אציין כי לא ניתן להסיק מסקנה משינויים במצוק הכורכר. מצוק הכורכר נסוג מזה 3000 שנה, וגם במידה ויש מי שטוען כי יש עלייה בקצב הנסיגה הרי היא בראש ובראשונה עקב כריית 10 מליון מ"ק חול לטובת בניית הארץ בין שנות השלושים לשנות הששים של המאה הקודמת.חול זה בנוסף לכמויות החול שנצברו ליד מבניים ימיים הביאו לאפשרות של הגברת הנסיגה, אין זה קשור כלל לשינויי אקלים.

6.שריפות

לפי דעת כל החוקרים העוסקים בגורמי השריפות בישראל הגורם הדומיננטי הוא האדם בהצתות מכוונות או בהצתות שבטעות. לכן ביחס לשריפות בארצנו, בה לא קיים כמעט לגמרי הגורם של ברקים המציתים שריפה, בשל כך לא ניתן לבסס את הטענה על שינויי אקלים כגורם לשריפות.

לכן השינויי המשמעותי שנרשם בטבלה איננו נובע משינוי אקלים.

בטבלת דוח שלושת המשרדים מופיעים גם הנושאים "מגפות מזיקים ויתושים" ו "סופות אבק" אין אני מכיר נושאים אלה ולכן לא אכתוב עליהם.

לסיכום

הבסיס המדעי שעליו נכתבה החוברת לא מבוסס על נתונים אמינים, ולכן כמובן צריכה להישאל השאלה, האם כל מערכת הניהול לקראת שינויי האקלים הצפויים מבוססת דיה?

עלותה הטראגית של החלטת גרמניה להפטר מאנרגיה גרעינית לצרכי חשמל

ד"ר זאב הולנדר

המרכז הלאומי למחקר כלכלי בארה"ב (NBER) פרסם )במסגרת סדרת הדוחות שלו), בדצמבר 2019 דו"ח רשמי על העלות האמיתית לגרמניה של החלטתה הטראגית של הקנצלרית מרקל וממשלתה (שנועצו ב"ירוקים" בטיעוניהם החופשיים מעובדות) לנטוש כליל טכנולוגיה גרעינית, חופשית מפליטות פד"ח, לצרכי הפקת חשמל. זה קרה בשנת 2011 לאחר התאונה במפעל ייצור החשמל ממקור הכוח הגרעיני בפוקוצ'ימה (שבו לא נספה איש כתוצאה מה"גרעין" אלא רק מהצונאמי ומההחלטות החרדתיות והבלתי שקולות של הממשלה לפינוי מהיר בכל מחיר). בגרמניה, הפיצוי על האנרגיה האבודה התבטא בעיקר (לא רק) בשימוש גובר בפחם. זה כשלעצמו פגע משמעותית ביכולתה של המדינה לעמוד ביעדי פליטת הפד"ח שלקחה על עצמה. זאת, מאחר שזה גרם לעליה של 36 מגה-טון לשנה בפליטת פד"ח ובנוסף לכך לעליה משמעותית בזיהום האויר. עפ"י המודל של חוקרי המרכז האמריקני, נגרמת תוספת תמותה של כאלף גרמנים כל שנה עקב תוספת תחלואת ריאות ולב שמקורה בתוספת זיהום האויר הזה (לא הפד"ח, כמובן, הוא אינו זיהום ואינו גורם לתחלואה). עד כה, העלות לגרמניה מההימנעות מאנרגיה גרעינית, היא 12 מיליארד דולר כל שנה. הגרמנים, שמעולם לא מתו מתוצאות של הפקת אנרגיה גרעינית, מתים באלפיהם כתוצאה מההימנעות המכוונת ממנה. זה הוא, אישוש נוסף לתופעה הנצפית לאורך השנים, שלפיה רוב ככול העצות של מה שמכונה "ארגוני הירוקים" למיניהם מביאות לטרגדיות אנושיות בממדים עצומים.

מעל: איור מקורות הפקת החשמל בגרמניה.
המעוניין יכול להוריד את הדוח המדעי והמקיף עצמו של NBER דרך הקישור שלהלן.

https://www.nber.org/papers/w26598 

ושוב על שינויי מסת הקרח בקטבים

מאת מיכה קליין

בועז ארד הסב את תשומת ליבי  לנתוני NASA  המעודכנים על שינויי מסת הקרח בקטבים בשנים 2002-2021, הנתונים מציגים ירידה במסת הקרח בגרינלנד (גרף תחתון) והן באנטרקטיקה (גרף עליון).

בנובמבר 2021 פורסמו בבלוג הירוק שתי מצגות שערכתי האחת על ההמיספירה הצפונית והשניה על אנטרטיקה בהן הצגתי נתונים המראים על מגמת עלייה קלה במסת הקרח בעשור האחרון.

מה היא "האמת"?

האמת בנושא זה קשה מאד לקביעה. הגורם העיקרי לקושי זה הוא בהערכת המשקל הסגולי של "הלבן הלבן" הזה. כלי מדידה בגובה מטר המלא שלג טרי שזה עתה ירד, כשיומס השלג, גובה המים בכלי יהיה 5 ס"מ. 

כלי מדידה של מטר המלא בקרח מהקרחון שהוצא בקידוח, כשיומס הקרח גובה המים במינסרה יהיה 90 ס"מ.

בין שני נפחים שונים אלה של תכולת המים נמצאת הבעיה של הערכת מסת הקרח.

החישוב של מסת הקרחון תלויה כמובן בהערכה של צפיפות השלג הנמצא בתהליך של הידחסות ועלייה בצפיפות.הערכה זו תלויה בפרמטיים שונים כמו רציפות ירידת השלג, הזמן שחלף מאז הירידה , בדרך כלל מקובל כי המשקל הסגולי של השלג הדחוס בסוף עונה אחת הוא 0.4 גרם/ס"מק. רק לאחר כמה שנים תגיע הצפיפות לצפיפות הקרחון של 0.9.

לכל קבוצת מחקר יש נסיון שדה המביא אותה לקביעת הקבועים לשיטת החישוב. NASA היא גוף מחקר ידוע אך היא רק מוסד מחקר אחד מיני רבים.

כאן יוצגו חישובי מסת הקרח של גופים אחרים, בנוסף לאלה שכבר הצגתי במצגות.

1.האיור המצורף מציג את שינויי מסת השלג בהמיספירה הצפונית בשנים 1980-2018.עורכי המחקר הם השרות המטאורולוגי הפינלנדי:

Changes in snow mass between 1980 and 2018. In areas A-E, large regional changes in the amount of snow are observed. In the red areas (A, E) the snow mass has decreased, in the blue areas (B, C, D) the snow mass has increased. The scale is the change in the water value of snow in millimeters per 10 years (the water value indicates how high a column of water the snow corresponds to when melted). Finnish Meteorological Institute, modified from the chart presented in the Nature article.

ניתן לראות כי האזור הארקטי לא מתנהג באופן אחיד. בצפון מזרח קנדה ובצפון מערב אירופה הם מראים כי יש ירידה במסת הקרח ( צבע אדום-חום במפה). בעוד במערב קנדה, בצפון מזרח אסיה וברחבי סיביר (צבע כחול במפה) יש מגמה של עלייה במסת הקרח.

לסיכום הם כותבים:

The snow mass has remained the same, but the extent of snow cover has decreased

https://public.wmo.int/en/media/news/northern-hemisphere-snow-can-now-be-reliably-estimated

 

2. מחקר נוסף מבית במדרש של NOAA מציג את האנומליות בשטח המכוסה בשלג בחודש ינואר בשנים 1969-2019.

מחקר זה הראה כי בשנים האחרונות יש עלייה בגודל השטח המכוסה בשלג.

NOAA National Centers for Environmental Information, State of the Climate: Global Snow and Ice for January 2019, published online February 2019, retrieved on January 22, 2022 from https://www.ncdc.noaa.gov/sotc/global-snow/201901.

3. מאמר מקיף מאד כותבים המחברים:

 : We find no significant trend in Antarctic SMB over either period

 "לא מצאנו מגמה מובהקת של שינוי במאזן פני השטח באנטרטיקה בכל תקופה שהיא"

תקופת המחקר שהם בחנו 1979-2015.

 Mottram, R., Hansen, N., Kittel, C., van Wessem, J. M., Agosta, C., Amory, C., Boberg, F., van de Berg, W. J., Fettweis, X., Gossart, A., van Lipzig, N. P. M., van Meijgaard, E., Orr, A., Phillips, T., Webster, S., Simonsen, S. B., and Souverijns, N.: What is the surface mass balance of Antarctica? An intercomparison of regional climate model estimates, The Cryosphere, 15, 3751–3784, https://doi.org/10.5194/tc-15-3751-2021, 2021.

 

4. במאמר נוסף כותבים החוקרים כי אנטרקטיקה "מרוויחה" קרח כל שנה  הם גם מחשבים בכמה ירדו פני הים עקב הצטברות זו של קרח ביבשב אנטרקטיקה.

 H. Jay Zwally,Jun Li,John W. Robbins,Jack L. Saba,Donghui Yi andAnita C. Brenner    2017 Mass gains of the Antarctic ice sheet exceed losses. Journal of Glaciology.Volume 61 Issue 230

5. מאמר נוסף מציג את השינוי בשטח ים/קרח באנטרקטיקה. ניתן לראות את הירידה בשטח עד לקראת סוף המאה הקודמת ,קו שחור, ואז במודלים ,קו ירוק וקו אדום , ממשיכים במגמת הירידה אך התצפיות בשטח מראות מגמת עלייה,קו כחול.

Lenaerts, J.T.M., Vizcaino, M., Fyke, J. et al. Present-day and future Antarctic ice sheet climate and surface mass balance in the Community Earth System Model. Clim Dyn 47, 1367–1381 (2016). https://doi.org/10.1007/s00382-015-2907-4

6. קבוצת מחקר נוספת חקרה את השינוי באנטרקטיקה קו אדום, ובגרינלנד קו ירוק. נראה כי באנטרקטיקה המגמה בשנים 1979-2013 היא של עלייה קלה במסת הקרח. בעוד בגרינלנד יש ירידה לקראת מינימום בשנת 2010 ואז תחילת עלייה שאנו יודעים ממחקרים אחרים (ראו מצגת מנובמבר 2021) שהמגמה הזו ממשיכה עד ימינו.

Jan T. M. Lenaerts, Brooke Medley, Michiel R. van den Broeke, Bert Wouters 2019 Observing and Modeling Ice Sheet Surface Mass Balance. Reviews of Geophysics. Volume 57, Issue 2 Pages: 183-616

לסיכום

כמובן ניתן לסקור בהרחבה את הספרות העדכנית ולראות גם מאמרים התומכים במגמה המוצגת על ידי NASA.

אך לא ניתן להתייחס לNASA כמקור המהימן היחידי.