הצרות של האנרגיה הגרעינית, ווסטיגהאוז.

האנרגיה הגרעינית היא מקור האנרגיה היחידי הקיים שהוא נטול פחם, כלומר – ללא פליטות פד"ח. כ 86% מהכמות האדירה של אנרגיה שהאנושות צורכת היום באים ממקורות פחמיים או מאובנים (פחם, נפט וגז), וזה יהיה, כנראה, המצב גם בעוד 20 או 30 שנה. אנרגיה גרעינית סיפקה כ 4% מצריכת האנרגיה (או 11% מצריכת החשמל) בעולם, ב 2015 וזה מה שיהיה  (בערך), לפי תחזית ה IEA, גם ב 2040. אנרגיה גרעינית היא מקור האנרגיה היחידי שמסוגל, מבחינה כמותית, ובתיאוריה, להחליף את הפחם, אם וכאשר המקורות הפחמיים יאזלו, אבל האנרגיה הגרעינית לא ממש מתקדמת, מאז 1980 בערך. יותר כורים קיימים (ישנים) ייסגרו בשנים הקרובות מאשר ייבנו חדשים. מזל שהמקורות הפחמיים לא אוזלים בקרוב. (מקורות האנרגיה האחרים הקיימים – שמש, רוח והידרו הם קטנים ושוליים מבחינה כמותית).

לאנרגיה גרעינית יש מתנגדים חריפים רבים, בייחוד בין האקטיביסטים הירוקים (למשל גרין-פיס). ארצות אחדות החליטו לסגור את הכורים הקיימים ולא לבנות חדשים (גרמניה, שוודיה, שוויץ, איטליה). בכול הארצות המפותחות אין בונים כורים חדשים, בין אם הכריזו במפורש על כך ובין אם לאו. בריטניה יוצאת דופן - היא היחידה שמתחילה לבנות כור חדש השנה – ספק אם הפרויקט (הינקלי) יגיע לסיום מוצלח. כורים חדשים נבנים בסין, הודו, קוריאה ומספר ארצות קטנות יותר (דובאי). מלבד הבעיה הבלתי פתורה של טיפול בפסולת רדיואקטיבית קיימת בעיה כלכלית: הכורים יקרים מאד, ואינם כדאיים.

לאחרונה נודע על פשיטת הרגל של חברת הענק ווסטינגהאוז, חלוצה ומומחית (אולי בלעדית בארה"ב) בכורים גרעיניים. זו חברה אמריקאית ותיקה (נוסדה ב 1886), שנרכשה ב 2006 על ידי טושיבה היפנית, וכעת אפילו טושיבה הענקית מתנודדת. הפסדי ענק נגרמו לווסטינגהאוז על ידי בניית 4 הכורים החדשים היחידים שנבנים כעת בארה"ב. ווסטינגהאוז תמשיך בעתיד להעניק שירותים, בעיקר בתחום הסגירה והניקוי decommissioning של תחנות גרעיניות ישנות, אבל לא תבנה יותר תחנות חדשות. פשיטת הרגל של ווסטינגהאוז היא הזדמנות להעלאת כמה הרהורים על אנרגיה גרעינית.

עידן הגרעין החל כמובן עם בניית פצצת האטום על ידי ממשלת ארה"ב  בזמן מלחמת העולם השנייה. אחרי המלחמה חיפשה ממשלת ארה"ב ל"כפר" על "חטא" הפיתוח וההטלה של הפצצה הנוראית והגתה את התכנית "אטום למען השלום".  הסיסמה הייתה: "אטום זה דבר טוב, לא רק בשביל מלחמה – גם למטרות שלום". כך נבנתה צוללת בעלת מנוע גרעיני: נאוטיליוס (1953) אבל זה עדיין היה שימוש צבאי. בהמשך ממשלת ארה"ב גייסה תקציבים, והטילה על חברת ווסטינגהאוז לבנות תחנת כוח גרעינית (להפקת חשמל) תוך שימוש בטכנולוגיה שפותחה במעבדות הצבאיות. הטענה הייתה שאנרגיה גרעינית היא מקור שופע של אנרגיה זולה.

אבל פיתוח תחנות הכוח הגרעיניות לא נבע מצורך ממשי ודחוף של השוק האזרחי ולא נעשה על ידי יזמים, על בסיס כלכלי-מסחרי. אמנם אנרגיה היא צורך בסיסי, ואנרגיה זולה היא תמיד ברכה,  אבל לא היה מחסור באנרגיה או מקורות אנרגיה שדחף לפיתוח התחנות הגרעיניות. היה (ועדיין יש) שפע של פחם ונפט. אנרגיה גרעינית יכלה להביא תועלת לו יכלה להחליף את הפחם והנפט ולספק אנרגיה יותר זולה ונקייה, אבל לא זה היה הצורך או ההיגיון שהוביל לפיתוח האנרגיה הגרעינית.

האנרגיה הגרעינית פותחה על ידי הממשלה, בראש ובראשונה לצרכים צבאיים, לא בשביל חשמל. רק אח"כ חיפשו איך אפשר להפיק תועלת נוספת מההשקעה שנעשתה והמתקנים (הצבאיים) שהיו קיימים כבר, וכך הגיעו לחשמל.

המדינות בעלות הנשק הגרעיני (רוסיה, צרפת, ברה"מ ואח"כ סין) החלו לבנות תחנות כוח גרעיניות, לרוב באמצעות חברות ממשלתיות (בארה"ב – ווסטינגהאוז, שפעלה בשירות הממשלה), תוך שימוש בטכנולוגיה ובאמצעים של המתקנים הצבאיים, שהם גם הספקים של הדלק הגרעיני (אורניום מעושר, שחלקו בא מפצצות גרעיניות שפורקו). אנרגיה גרעינית מעולם לא היה עסק מסחרי רגיל ותמיד היה ה"בייבי" של הממשלות שדחפו אותה וסבסדו אותה.

היום, האנרגיה הגרעינית יקרה מאד, ומחירה עלה בהרבה בשנים האחרונות. ההשקעה הדרושה לבניית תחנת כוח גרעינית חדשה התנפחה מכ 2000 דולר לקילוואט ב 1998 לכ 5800 ב 2015. חלק מניפוח המחירים נובע מדרישות בטיחות שהן, אולי, מוגזמות ומהפחד (אולי לא לגמרי מוצדק) מפני הקרינה הרדיואקטיבית. התאונות הגרעיניות של צ'רנוביל ב 1986 ופוקושימה ב 2011 הגדילו את הפחד והדגישו את הסכנות והעלות את המחיר. היום – בניית תחנות כוח גרעיניות אינה כדאית מבחינה כלכלית.

פיתוח אנרגיה גרעינית הוא ללא ספק הישג מדעי ואנושי ממדרגה ראשונה – אבל אין הדבר אומר שדחוף לבנות עוד ועוד תחנות כוח גרעיניות יקרות כעת. מאידך גיסא – לפעילים הירוקים-חברתיים ששונאים שנאת מוות את האנרגיה הגרעינית – ניתן לאמור בוודאות: לא ניתן להחזיר את השד לבקבוק, ולהמשיך לחיות כאילו שהאנרגיה הגרעינית מעולם לא פותחה – כלומר לא ניתן לאסור שימוש באנרגיה גרעינית.

בניית תחנות כוח גרעיניות, היום, עדיין איננו עסק כלכלי רגיל. רוב התחנות שנבנות בסין, רוסיה, הודו או קוריאה נבנות על ידי הממשלות, לא על בסיס  כלכלי טהור, אלא מאינטרסים אחרים (ביטחוניים בעיקר), והתחנות שנבנות בארצות העולם השלישי (איראן, דובאי, טורקיה) נבנות על ידי חברות ממשלתיות (רוסיות, קוריאניות או אפילו צרפתיות), במעורבות ממשלתית כפולה (כולל של הקבלנים הבונים את התחנות). כלומר: השיקול איננו כלכלי טהור (אנרגיה זולה).

מה הסיכויים של האנרגיה הגרעינית לעתיד? במשך 20-30 השנים הקרובות לא יקרה שום דבר (גם לפי תחזית ה EIA). האנרגיה הגרעינית תמשיך להיות שחקן שולי וקטן מבחינת ההיקפים והכמויות כפי שהיא עכשיו. תחנות כוח חדשות אחדות תיבנינה (בטכנולוגיה הקיימת), ואחרות (רבות יותר) תיסגרנה. בעתיד הרחוק יותר סביר שתתרחש פריצת דרך. יש שני כיוונים מבטיחים: 1. כורים גרעינים קטנים, מודולריים. 2. היתוך גרעיני. המחקר הגרעיני להפקת אנרגיה חייב להימשך, ובצורה אינטנסיבית – כי אנו זקוקים לאנרגיה. האם תהיה פריצת דרך טכנולוגית, ומתי? אי אפשר לנבא.

יעקב