שמש ורוח אינם מסוגלים להפחית פליטות.

אומר כתב הסביבה של הניו יורק טיימס. [בוקר טוב אליהו]. 35 שנה עברו מאז "יום האדמה" שהחל את מסע ההטפות האקלימיות ו 20 שנה מאז הסכם קיוטו, ההסכם הבינלאומי הראשון להפחתת הפליטות והצלת כדור הארץ. הרבה מים עברו בירדן מאז, והרבה "הישגים" יש לדיפלומטיה האקלימית. וועידות אקלים המוניות מתקיימות כסדרן, כול שנה, התודעה גוברת, הסכמים בינלאומיים נחתמו, כול ארצות העולם הצטרפו [מלבד טראמפ הרשע] , הבטחות הובטחו. מחירי לוחות השמש וטורבינות הרוח ירדו פלאים ומיליונים של מתקנים סולאריים ורוחניים הותקנו בעולם. בעצם, עד 2015, הותקנו פי 10 יותר מתקנים מאשר צפו. מיליונים של אנשים, תעמלנים, כלי תקשורת ועסקנים מקדמים במרץ את האנרגיה הירוקה.

 דבר אחד לא קרה: הפחתת הפליטות.

הנה סטטיסטיקה מעניינת: מה כמות פליטות הפד"ח (Co2 ) ליחידת אנרגיה שנצרכה? המספר הזה לא השתנה כלל (לא ירד), מאז 1997 (הסכם קיוטו). אפילו במדינות המפותחות (שהשקיעו הכי הרבה באנרגיה מתחדשת) עדיין פולטים 96% מכמות הפד"ח שפלטו לפני 20 שנה, עבור אותה כמות אנרגיה. "ייתכן והמקורות המתחדשים אינם התשובה" אומר הניו יורק טיימס (האבא של התקינות הפוליטית, והזעקה האקלימית). [חתום: אדוארדו פורטר, הכתב לענייני אקלים].

ב 10 השנים האחרונות השקיעו הממשלות והמשקיעים הפרטיים (שהממשלות הבטיחו להם סובסידיות) מעל 2 טריליארד (או טריליון) דולר במתקני שמש ורוח. (לפי גרסה אחרת הם השקיעו ב 20 שנים 4 טריליארד). מעריכים שכמות ההשקעה הזו (2 טריליארד) היא יותר גדולה מכול ההשקעות בתחנות כוח גרעיניות שהושקעו מתחילת העידן הגרעינים עד כה. כול ההשקעה הזו לא הביאה להפחתה בפליטות.

מכון המחקר Environmental Progress (התומך באנרגיה גרעינית) ביצע ניתוח נתונים על רמת הפד"ח בייצור אנרגיה ב 68 ארצות, מאז 1965. לא נמצא שום קשר בין כמות המתקנים הסולאריים והרוחניים שהותקנו לבין רמת הפד"ח ליחידת אנרגיה. כלומר: אם המטרה היא הפחתת הפד"ח (כדי להציל את כדוה"א מאסונות אקלימיים) – הרי הרוח והשמש אינם תורמים דבר להשגת מטרה זו.

נושא מדאיג אחר הוא המחיר. בעוד מחיר לוחות השמש וטורבינות הרוח ירד פלאים ב 10 השנים האחרונות – המחיר של שילוב מתקנים אלה ברשת אספקת חשמל אמינה ורציפה הוא גבוה מאד. צריך לדאוג למקורות חליפיים (גרעין או מאובנים) לתקופות שהשמש לא זורחת (80% מהזמן) והרוח לא נושבת (75% מהזמן). צריך לדאוג לרווחיות מקורות הגיבוי היכולים לפעול רק חלק מהזמן. צריך לממן אמצעי אגירה יקרים. צריך גם השקעות ענקיות ברשת התמסורת כדי להביא את החשמל ממקומות שיש בהם שמש ורוח למקומות שבהם החשמל דרוש. "התקנה של מקורות מתחדשים בקנה מידה גדול תהיה קשה ויקרה בהרבה מאשר מעריכים" קובע מחקר אחר.

יש סימנים שההתלהבות והנכונות להמשיך ולהשקיע סכומים גדולים באנרגיה מתחדשת נחלשו. אחרי תקופה של עליה תלולה בהשקעות באנרגיה מתחדשת, נעצרה העלייה מאז 2010. מאז, משקיעים בעולם סכום "שטוח" של 250 מיליארד דולר לשנה – זה רבה כסף אבל רחוק מלהספיק. "אנו זקוקים להשקעה כפולה לפחות כדי להתקרב למטרה הנכספת של הגבלת ההתחממות הגלובאלית ל 2 מעלות" (היעד של הסכמי פאריס) – אומר מומחה אחד.

אם נתחשב בטענה שהשמש והרוח לא מסוגלים להפחית את הפליטות – אז לא חשוב כמה ישקיעו – הפליטות לא תקטנה, כמו שלא קטנו עד עכשיו – אומר פורטר. נדרשים אמצעים מדעיים-טכנולוגיים חדשים, שעוד אין לנו. השקעה ברוח ושמש לא מובילה לשום מקום. זו לא הערכה, זה ניתוח של נתוני האמת של מה שהתרחש בזירת ייצור האנרגיה העולמית ב 20 השנים האחרונות.

לדברי פורטר לעיל, (שראה את האור אחרי 20 שנה), אני יכול להוסיף: בוקר טוב אליהו. העולם שילם 2 או 4 טריליארד דולר בבניית מתקנים שאין בהם תועלת כדי להבין מה שניתן היה להבין (לו רצו לשמוע), ורבים חישבו ואמרו מראש, לפני שהוציאו גרוש.

אבל, איך אומרים: מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. בינתיים, הוצאת הכסף לריק בעולם ואצלנו נמשכת במלוא הקיטור. ופליטות הפד"ח נמשכות כרגיל.

יעקב