האוטופיה של המכונית החשמלית

כבר כשני עשורים מדברים "הנה, הנה היא כאן! המכונית של העתיד! המכונית החשמלית!!! המושיעה של העולם!". אלו אשליות של הפנטזיונרים הירוקים. מכונית חשמלית היא לא מוצר היא אשליה, בדיוק כמו חשמל סולארי. אין דבר כזה! ליתר דיוק: זה מוצר שולי, שאין בו הרבה תועלת ממשית - או - אם תרצו - מוצר אידאולוגי (להבדיל ממוצר ממשי).

תאמרו: "יעקב, איך אתה מעז לאמור דבר כזה? כול יצרן גדול שמכבד עצמו השקיע מיליארדים בפיתוח מכוניות חשמליות, עשרות דגמים קיימים ונמכרים, מיליוני מכוניות חשמליות כבר מסתובבות על הכבישים. כול זה אשליה? כולם מטורפים?" כן! זה בלוף. אסביר.

המכונית החשמלית היא לא המכונית של העתיד אלא של העבר. כבר באמצע המאה ה 19 נבנו ונמכרו מכוניות חשמליות רבות באירופה וארה"ב (בין השאר על ידי פרדיננד פורשה בגרמניה). המכוניות החשמליות נעלמו בשנות ה 1910 מפני שנדחקו על ידי מכוניות עם מנוע בנזין שהן מוצר יותר טוב. הבטריה (המצבר) - מרכיב יסודי במכונית החשמלית - הייתה כבדה ויקרה אז, טווח הנסיעה היה מוגבל והטעינה שלה (התדלוק) ארכה זמן רב. בטריות הליתיום המודרניות הן יותר טובות בהרבה מבטריות העופרת של המאה ה 20-19 או הניקל-קדמיום של סוף המאה ה 20, אבל הן עדיין כבדות, יקרות, בעלות יכולת מוגבלת וזמן טעינה ארוך. לכן - היום, כמו אז, מכונית הבנזין היא מוצר יותר טוב, יותר זול, יותר אמין ונוח, ולכן מוצר שנותן מענה טוב לצרכי הניידות של האנשים, והאנשים מעדיפים. מכונית חשמלית זה דבר שאינו יותר טוב לצרכי האנשים ולכן לא נחוץ (למי שיש מכונית בנזין) ואנשים לא יקנו אם לא יכריחו אותם בכוח. כלומר: מכונית חשמלית אינה מוצר מפני שאין לה שוק טבעי.

הבעיה של המכונית הרגילה היא שהיא זקוקה לבנזין (או סולר-דיזל) כלומר לנפט. רעיון המכונית החשמלית קם לתחייה כול פעם שיש משבר נפט. ככה קרה בשנות ה 1970-80 כאשר ממשלת קליפורניה הטילה חובה על היצרנים למכור כמות מסוימת של מכוניות חשמליות. התכנית הזאת והמכונית חשמלית ההיא מתו כאשר המשבר חלף והחובה הממשלתית בוטלה. המשבר הבא היה בערך בשנת 2008 כאשר מחיר הנפט עלה עד כ 150 דולר לחבית וכול המומחים זעקו "פיק אויל"  (peak oil)- כלומר "געוואלד, אזל הנפט, נישטו, אין יותר נפט במעמקי האדמה, חייבים למצוא תחליפים!" אז בערך החלו לפתח ברצינות את המכוניות החשמליות של היום ובמהרה החלו לעבור לבטריות ליתיום חדשות. אלא שגם בהלה זו הייתה בהלת שווא. יש נפט וגז בלי סוף בבטן האדמה, ב"ה, וטכנולוגיות חדשות מאפשרות להפיק כמה שרוצים. מחירי הנפט ירדו חזרה עד כדי 50-60 דולר לחבית. המכונית החשמלית עמדה למות עוד פעם לולא הצילה אותה הפעם ההיסטריה האקלימית.

ייצרני הרכב הגרמניים השקיעו לאחרונה, בפיתוח מכוניות חשמליות, כ 30 מיליארד אירו, והציגו ביריד הרכב הגדול בפרנקפורט 19 דגמים חדשים. הבעיה ? אין קונים. זה לא פלא - המחיר של מכונית חשמלית e-golf של פולקסוואגן, למשל, הוא כ 36 אלף אירו (לפני סובסידיות) בעוד מחיר מכונית בנזין דומה הוא כ 24 אלף בלבד - ומכונית הבנזין נותנת שרות יותר טוב (ללא המתנות ארוכות לטעינה). בסוף 2018 היו בגרמניה 420 אלף מכוניות חשמליות לעומת צי כולל של 47 מיליון מכוניות (פחות מ 1%).

אז - אם אין קונים למה משקיעות החברות סכומי עתק בפיתוח וייצור המכוניות? מה, הם אידיוטים? לא. הם משקיעים כי מכריחים אותם, כלומר הממשלות מאלצות אותם להציע מכוניות חשמליות. בשנת 2020 יכנס לתוקף חוק כלל אירופי המאלץ את היצרניות להשיג רמת פליטות של לא יותר מ 95 גרם פד"ח לק"מ כממוצע לכול צי הרכב של כול יצרן. לצורך השוואה: מכונית בנזין משפחתית רגילה פולטת כ 120 ג' פד"ח לק"מ. רמה של 95 גרם לא ניתן להשיג ללא נתח ניכר של מכוניות חשמליות בצי הרכב. כלומר – המכוניות החשמליות שפותחו ויוצרו לא יוצרו משיקולים טבעיים-כלכליים (כי זה מוצר טוב שיש לו שוק ויכול להכניס רווחים) אלא משיקולים רגולטוריים – פקודה מלמעלה – מהממשלות. איזה טעם יש לתת פקודה לייצור מכונית חשמלית שאין לה ביקוש – כלומר אין לה שוק? אין טעם, זה הגיון ממשלתי. אבל לממשלה קל יותר לכפות רצונה על יצרני המכוניות (באמצעות תקנות סתומות כמו 95 ג' דבר שאדם רגיל לא מבין כלומר – בדרכי עקלתון, דרכי סתר ורמייה.). קשה להם לכפות את רצונם על המוני הצרכנים, רוכשי המכוניות. קשה להם לאסור או להגביל ייצור ומכירה של מכוניות בנזין. האנשים עלולים להתמרד ולהעיף את "ההנהגה העליונה" מהשלטון בבחירות. מנהיגי מערב אירופה מבטיחים גבוהה, גבוהה איסור ייצור מכוניות בנזין, אי שם ב 2025 או 2030 או 2040, כלומר – מבטיחים הבטחות ריקות וחסרות שחר לעתיד הרחוק שאינו בשליטתם, העיקר לא לסכן את הכיסא הפוליטי כעת.

מנהיגי סין פטורים מדאגות פוליטיות כאלה, אצלם אין בחירות ורצונם של האנשים לא חשוב, ולא קובע. הם יודעים "מה צריך" וכופים זאת. הם הנהיגו מגבלה על מכירת מכוניות בנזין (או סולר) ב 8 ערים גדולות – בטענה שהדבר נחוץ כדי להילחם בזיהום האוויר ובפקקים, שהיא באמת בעיה גדולה. לא חשוב שעיקר זיהום האוויר נגרם על ידי תחנות כוח ישנות, בתי חרושת, ומכוניות ישנות שנבנו בזמנו ללא מסננים, וללא דאגה לסביבה, ולא על ידי מכוניות חדשות שהן נקיות יחסית. באחת הערים אלה היה (לדוגמה) ביקוש ל 80 אלף מכוניות חדשות, אך השלטונות הנפיקו, בהגרלה רק 20 אלף רישיונות למכוניות בנזין. שאר המבקשים יכלו לקנות מכונית חשמלית או כלום. בקיצור: סין הטילה איסור (חלקי) על מכירת מכוניות בנזין.  בסין יש כ 320 מיליון מכוניות, פחות מ 1% חשמליות. הם מתקשים לאכוף תקנות קיימות נגד זיהום אוויר למכוניות – כי אין מספיק פקחים, ואלה שיש מקבלים שוחד ומעלימים עין. העיקר שהם אוסרים חלקית קניית מכוניות חדשות....  בפקין (בייג'ין) למשל, יש צורך ברישיון לקניית אוטו חדש, כ 4 מיליון ביקשו רישיון השנה אך רק 100 אלף רישיונות נמכרו, מחציתם למכונית בנזין ומחציתם למכונית חשמלית. אזרח נאלץ להמתין עד 10 שנים לקבלת אישור לקניית מכונית... (מזכיר את ההמתנה להתקנת טלפון בארץ... גם שם פרוטקציה עוזרת...). כעת, כשיש האטה בכלכלה וקיטון במכירת מכוניות, הם שוקלים להקל את המגבלה כדי לעודד צמיחה. מדיניות הפכפכה ומפוקפקת. העיקר שהם יודעים "מה צריך" ופועלים בשיטת הכפייה מלמעלה.

בארצות המערב (וגם בסין) ניסו את שיטת ה"גזר" – שיטת הסובסידיות – כדי לעודד קניית מכוניות חשמליות. בארה"ב נתנו סובסידיות של 7500 דולר במזומן לכול מכונית חשמלית (שנקנתה, בהכרח, על ידי העשירים). בנורבגיה – הארץ בה כמחצית המכוניות הנמכרות הן חשמליות, הסובסידיה עומדת על 50% מערך המכונית. כשמנסים לבטל או להקטין את הסובסידיות נפסקות המכירות. אי אפשר לבנות כלכלה ומוצר המוני על סובסידיה. כול עוד מספר המכוניות החשמליות היה זניח, אפשר היה לסבסד (על חשבון קוני מכוניות הבנזין), משגדל המספר – כבר אי אפשר – אין מספיק כסף. מכונית חשמלית אינו מוצר שעומד בזכות עצמו, הוא קיים רק כול עוד דוחפים אותו מלמעלה עם צווים וסובסידיות.

בעיה נוספת היא הרווחיות של יצרני הרכב. יצרני הרכב (כולל טסלה) מוכרים את כול המכוניות החשמליות וההיברידיות שהם מיצרים במחירי הפסד, למרות המחיר הגבוה לצרכן. הבטריות יקרות מאד – הן עולות בערך כמו המכונית כולה. למה היצרניות עושות זאת? כי הן לא רוצות לפספס את "מכונית העתיד", כי הממשלות מכריחות אותן, כי הן חושבות שמחיר הבטריות יירד בעתיד, כי הן נתפסות להיסטריה ההמונית, כי הן טועות.  אינני יודע. כול עוד מספר המכוניות החשמליות קטן מאד – הן מכסות את ההפסדים מרווחי רכב הבנזין. אבל אי אפשר לבנות תעשייה שלמה על הפסדים!

מנכ"ל פולקסוואגן אמר: "ההיסטריה האקלימית הורסת את תעשיית הרכב הגרמנית", התעשייה הגדולה בגרמניה המעסיקה 830,000 עובדים. ההיסטריה של החקיקה האבסורדית של האיחוד האירופי והמחאות והטרדות הבלתי פוסקות של הפעילים הירוקים.

לבסוף: הנימוק המנצח: המכונית החשמלית היא "אפס פליטות" פד"ח – zero emissions – היא הכרחית כדי להשיג את היעדים האקלימיים הנכספים (אפס פליטות עד 2050). היא הכרחית כדי להציל את כדור הארץ מהתחממות גלובאלית נוראית. שום מחיר לא גבוה מדי למען מטרה נעלה זו! יפה. אלא שגם זה בלוף או שקר ירוק. הן אינן "אפס פליטות" בכלל, ולפעמים הן מייצרות אפילו יותר פליטות ממכונית בנזין. הייתכן?? כן. אסביר זאת בפוסט הבא.

יעקב