האוטופיה של המכונית החשמלית

כבר כשני עשורים מדברים "הנה, הנה היא כאן! המכונית של העתיד! המכונית החשמלית!!! המושיעה של העולם!". אלו אשליות של הפנטזיונרים הירוקים. מכונית חשמלית היא לא מוצר היא אשליה, בדיוק כמו חשמל סולארי. אין דבר כזה! ליתר דיוק: זה מוצר שולי, שאין בו הרבה תועלת ממשית - או - אם תרצו - מוצר אידאולוגי (להבדיל ממוצר ממשי).

תאמרו: "יעקב, איך אתה מעז לאמור דבר כזה? כול יצרן גדול שמכבד עצמו השקיע מיליארדים בפיתוח מכוניות חשמליות, עשרות דגמים קיימים ונמכרים, מיליוני מכוניות חשמליות כבר מסתובבות על הכבישים. כול זה אשליה? כולם מטורפים?" כן! זה בלוף. אסביר.

המכונית החשמלית היא לא המכונית של העתיד אלא של העבר. כבר באמצע המאה ה 19 נבנו ונמכרו מכוניות חשמליות רבות באירופה וארה"ב (בין השאר על ידי פרדיננד פורשה בגרמניה). המכוניות החשמליות נעלמו בשנות ה 1910 מפני שנדחקו על ידי מכוניות עם מנוע בנזין שהן מוצר יותר טוב. הבטריה (המצבר) - מרכיב יסודי במכונית החשמלית - הייתה כבדה ויקרה אז, טווח הנסיעה היה מוגבל והטעינה שלה (התדלוק) ארכה זמן רב. בטריות הליתיום המודרניות הן יותר טובות בהרבה מבטריות העופרת של המאה ה 20-19 או הניקל-קדמיום של סוף המאה ה 20, אבל הן עדיין כבדות, יקרות, בעלות יכולת מוגבלת וזמן טעינה ארוך. לכן - היום, כמו אז, מכונית הבנזין היא מוצר יותר טוב, יותר זול, יותר אמין ונוח, ולכן מוצר שנותן מענה טוב לצרכי הניידות של האנשים, והאנשים מעדיפים. מכונית חשמלית זה דבר שאינו יותר טוב לצרכי האנשים ולכן לא נחוץ (למי שיש מכונית בנזין) ואנשים לא יקנו אם לא יכריחו אותם בכוח. כלומר: מכונית חשמלית אינה מוצר מפני שאין לה שוק טבעי.

הבעיה של המכונית הרגילה היא שהיא זקוקה לבנזין (או סולר-דיזל) כלומר לנפט. רעיון המכונית החשמלית קם לתחייה כול פעם שיש משבר נפט. ככה קרה בשנות ה 1970-80 כאשר ממשלת קליפורניה הטילה חובה על היצרנים למכור כמות מסוימת של מכוניות חשמליות. התכנית הזאת והמכונית חשמלית ההיא מתו כאשר המשבר חלף והחובה הממשלתית בוטלה. המשבר הבא היה בערך בשנת 2008 כאשר מחיר הנפט עלה עד כ 150 דולר לחבית וכול המומחים זעקו "פיק אויל"  (peak oil)- כלומר "געוואלד, אזל הנפט, נישטו, אין יותר נפט במעמקי האדמה, חייבים למצוא תחליפים!" אז בערך החלו לפתח ברצינות את המכוניות החשמליות של היום ובמהרה החלו לעבור לבטריות ליתיום חדשות. אלא שגם בהלה זו הייתה בהלת שווא. יש נפט וגז בלי סוף בבטן האדמה, ב"ה, וטכנולוגיות חדשות מאפשרות להפיק כמה שרוצים. מחירי הנפט ירדו חזרה עד כדי 50-60 דולר לחבית. המכונית החשמלית עמדה למות עוד פעם לולא הצילה אותה הפעם ההיסטריה האקלימית.

ייצרני הרכב הגרמניים השקיעו לאחרונה, בפיתוח מכוניות חשמליות, כ 30 מיליארד אירו, והציגו ביריד הרכב הגדול בפרנקפורט 19 דגמים חדשים. הבעיה ? אין קונים. זה לא פלא - המחיר של מכונית חשמלית e-golf של פולקסוואגן, למשל, הוא כ 36 אלף אירו (לפני סובסידיות) בעוד מחיר מכונית בנזין דומה הוא כ 24 אלף בלבד - ומכונית הבנזין נותנת שרות יותר טוב (ללא המתנות ארוכות לטעינה). בסוף 2018 היו בגרמניה 420 אלף מכוניות חשמליות לעומת צי כולל של 47 מיליון מכוניות (פחות מ 1%).

אז - אם אין קונים למה משקיעות החברות סכומי עתק בפיתוח וייצור המכוניות? מה, הם אידיוטים? לא. הם משקיעים כי מכריחים אותם, כלומר הממשלות מאלצות אותם להציע מכוניות חשמליות. בשנת 2020 יכנס לתוקף חוק כלל אירופי המאלץ את היצרניות להשיג רמת פליטות של לא יותר מ 95 גרם פד"ח לק"מ כממוצע לכול צי הרכב של כול יצרן. לצורך השוואה: מכונית בנזין משפחתית רגילה פולטת כ 120 ג' פד"ח לק"מ. רמה של 95 גרם לא ניתן להשיג ללא נתח ניכר של מכוניות חשמליות בצי הרכב. כלומר – המכוניות החשמליות שפותחו ויוצרו לא יוצרו משיקולים טבעיים-כלכליים (כי זה מוצר טוב שיש לו שוק ויכול להכניס רווחים) אלא משיקולים רגולטוריים – פקודה מלמעלה – מהממשלות. איזה טעם יש לתת פקודה לייצור מכונית חשמלית שאין לה ביקוש – כלומר אין לה שוק? אין טעם, זה הגיון ממשלתי. אבל לממשלה קל יותר לכפות רצונה על יצרני המכוניות (באמצעות תקנות סתומות כמו 95 ג' דבר שאדם רגיל לא מבין כלומר – בדרכי עקלתון, דרכי סתר ורמייה.). קשה להם לכפות את רצונם על המוני הצרכנים, רוכשי המכוניות. קשה להם לאסור או להגביל ייצור ומכירה של מכוניות בנזין. האנשים עלולים להתמרד ולהעיף את "ההנהגה העליונה" מהשלטון בבחירות. מנהיגי מערב אירופה מבטיחים גבוהה, גבוהה איסור ייצור מכוניות בנזין, אי שם ב 2025 או 2030 או 2040, כלומר – מבטיחים הבטחות ריקות וחסרות שחר לעתיד הרחוק שאינו בשליטתם, העיקר לא לסכן את הכיסא הפוליטי כעת.

מנהיגי סין פטורים מדאגות פוליטיות כאלה, אצלם אין בחירות ורצונם של האנשים לא חשוב, ולא קובע. הם יודעים "מה צריך" וכופים זאת. הם הנהיגו מגבלה על מכירת מכוניות בנזין (או סולר) ב 8 ערים גדולות – בטענה שהדבר נחוץ כדי להילחם בזיהום האוויר ובפקקים, שהיא באמת בעיה גדולה. לא חשוב שעיקר זיהום האוויר נגרם על ידי תחנות כוח ישנות, בתי חרושת, ומכוניות ישנות שנבנו בזמנו ללא מסננים, וללא דאגה לסביבה, ולא על ידי מכוניות חדשות שהן נקיות יחסית. באחת הערים אלה היה (לדוגמה) ביקוש ל 80 אלף מכוניות חדשות, אך השלטונות הנפיקו, בהגרלה רק 20 אלף רישיונות למכוניות בנזין. שאר המבקשים יכלו לקנות מכונית חשמלית או כלום. בקיצור: סין הטילה איסור (חלקי) על מכירת מכוניות בנזין.  בסין יש כ 320 מיליון מכוניות, פחות מ 1% חשמליות. הם מתקשים לאכוף תקנות קיימות נגד זיהום אוויר למכוניות – כי אין מספיק פקחים, ואלה שיש מקבלים שוחד ומעלימים עין. העיקר שהם אוסרים חלקית קניית מכוניות חדשות....  בפקין (בייג'ין) למשל, יש צורך ברישיון לקניית אוטו חדש, כ 4 מיליון ביקשו רישיון השנה אך רק 100 אלף רישיונות נמכרו, מחציתם למכונית בנזין ומחציתם למכונית חשמלית. אזרח נאלץ להמתין עד 10 שנים לקבלת אישור לקניית מכונית... (מזכיר את ההמתנה להתקנת טלפון בארץ... גם שם פרוטקציה עוזרת...). כעת, כשיש האטה בכלכלה וקיטון במכירת מכוניות, הם שוקלים להקל את המגבלה כדי לעודד צמיחה. מדיניות הפכפכה ומפוקפקת. העיקר שהם יודעים "מה צריך" ופועלים בשיטת הכפייה מלמעלה.

בארצות המערב (וגם בסין) ניסו את שיטת ה"גזר" – שיטת הסובסידיות – כדי לעודד קניית מכוניות חשמליות. בארה"ב נתנו סובסידיות של 7500 דולר במזומן לכול מכונית חשמלית (שנקנתה, בהכרח, על ידי העשירים). בנורבגיה – הארץ בה כמחצית המכוניות הנמכרות הן חשמליות, הסובסידיה עומדת על 50% מערך המכונית. כשמנסים לבטל או להקטין את הסובסידיות נפסקות המכירות. אי אפשר לבנות כלכלה ומוצר המוני על סובסידיה. כול עוד מספר המכוניות החשמליות היה זניח, אפשר היה לסבסד (על חשבון קוני מכוניות הבנזין), משגדל המספר – כבר אי אפשר – אין מספיק כסף. מכונית חשמלית אינו מוצר שעומד בזכות עצמו, הוא קיים רק כול עוד דוחפים אותו מלמעלה עם צווים וסובסידיות.

בעיה נוספת היא הרווחיות של יצרני הרכב. יצרני הרכב (כולל טסלה) מוכרים את כול המכוניות החשמליות וההיברידיות שהם מיצרים במחירי הפסד, למרות המחיר הגבוה לצרכן. הבטריות יקרות מאד – הן עולות בערך כמו המכונית כולה. למה היצרניות עושות זאת? כי הן לא רוצות לפספס את "מכונית העתיד", כי הממשלות מכריחות אותן, כי הן חושבות שמחיר הבטריות יירד בעתיד, כי הן נתפסות להיסטריה ההמונית, כי הן טועות.  אינני יודע. כול עוד מספר המכוניות החשמליות קטן מאד – הן מכסות את ההפסדים מרווחי רכב הבנזין. אבל אי אפשר לבנות תעשייה שלמה על הפסדים!

מנכ"ל פולקסוואגן אמר: "ההיסטריה האקלימית הורסת את תעשיית הרכב הגרמנית", התעשייה הגדולה בגרמניה המעסיקה 830,000 עובדים. ההיסטריה של החקיקה האבסורדית של האיחוד האירופי והמחאות והטרדות הבלתי פוסקות של הפעילים הירוקים.

לבסוף: הנימוק המנצח: המכונית החשמלית היא "אפס פליטות" פד"ח – zero emissions – היא הכרחית כדי להשיג את היעדים האקלימיים הנכספים (אפס פליטות עד 2050). היא הכרחית כדי להציל את כדור הארץ מהתחממות גלובאלית נוראית. שום מחיר לא גבוה מדי למען מטרה נעלה זו! יפה. אלא שגם זה בלוף או שקר ירוק. הן אינן "אפס פליטות" בכלל, ולפעמים הן מייצרות אפילו יותר פליטות ממכונית בנזין. הייתכן?? כן. אסביר זאת בפוסט הבא.

יעקב

שפע של נפט באלסקה

שפע של נפט התגלה בתגלית חדשה באלסקה. הכמות היא 1.2 מיליארד חביות, והתגלית היא ביבשה, בחוף הצפוני של אלסקה, בשדה קונבנציונלי. כזכור, בחוף הצפוני של אלסקה יש שדות נפט גדולים שהתגלו בסביבות 1970, שמפיקים כמויות גדולות של נפט, המוזרם בצינור החוצה את אלסקה עד החוף הדרומי. השדות הישנים הולכים ומתרוקנים והכמויות המופקות מהם הולכת וקטנה. עכשיו התגלה שדה חדש, לא רחוק משם, שיכול להתחיל להפיק כ 120,000 חביות ליום החל משנת 2021 (אחרי שיוקמו מתקני הפקה). הכמות הזאת היא כרבע מהכמות הממוצעת של נפט שזרם דרומה בשנת 2016, מהשדות הישנים.

הגילוי הזה בא כמה חודשים אחרי גילוי אחר של נפט בחוף הצפוני של אלסקה, בים, במקום הנקרא מפרץ סמית'. כמות הנפט במפרץ סמית' היא בין 6 ל 10 מיליארד חביות, ומעריכים שאפשר יהיה להפיק משם כ 200,000 חביות ליום.

כחודש לפני זה נתגלו שדות נפט וגז גדולים במערב טקסס, על ידי החברה אפצ'י שמעריכה שבשדה כ 5 מיליארד חביות נפט ו 75 טריליארד רגל מעוקב של גז. (הנה קטעים קודמים שלנו על גילוים אלה).

סוכנות המידע של האנרגיה בארה"ב EIA, מעריכה שבשנת 2018 ארה"ב תגיע לשיא תפוקת נפט חדש של 9.7 מיליון חביות ליום. השיא הקודם, 9.6 מיליון חביות הושג בשנת 1970, ומאז הייתה ירידה מתמדת בתפוקה, בגלל הזדקנות והתרוקנות שדות הנפט הוותיקים. אבל, עם פיתוח טכנולוגיית הפראקינג, ועם שכלולים טכנולוגיים נוספים, חזרה ארה"ב לתפוקה של 9.6 מלחב' ליום אפריל 2015. בהמשך הייתה הנפילה הגדולה במחירי הנפט שבגללה נסגרו הרבה אתרי תפוקה בעלי עלות גבוהה. התפוקה ירדה לכ 8.7 מיליון חביות ליום ביולי 2016, והתייצבה ברמה זו. בשנת 2016 היו שכלולים נוספים, שאפשרו הפקה גם במחירים הנמוכים יותר השוררים בשוק היום. מעריכים שהתפוקה בשנת 2017 תהיה כ 9.2 מיליון חביות ביום, וב 2018 – כאמור, שיא של כול הזמנים של 9.7 מיליון חביות ליום.

הירידה בתפוקה החל משנת 1970 גרמה לקבוצת מומחים להכריז על "שיא הנפט" Peak Oil – הם טענו שהנפט הולך ואוזל, ועוד מעט לא יהיה יותר נפט. מסתבר שאין מחסור של נפט באדמה, ואמצעי ההפקה הולכים ומשתכללים, מבחינה טכנולוגית, ומאפשרים להפיק יותר ויותר נפט, במחירי הפקה סבירים. יש מספיק נפט לפחות כמה עשרות שנים טובות, לא לדאוג.

יעקב

גילויים חדשים של נפט וגז בארה"ב

השבוע התפרסם גילוי של שני שדות נפט וגז חדשים בארה"ב. אחד בחוף הצפוני של אלסקה, במדף היבשתי, במים רדודים ליד החוף, במקום שנקרא מפרץ סמית', ע"י חברת קאלוס (בצילום).

השדה מכיל, לפי הערכות המבוססות על שני קידוחי ניסיון, כ 2.4 מיליארד חביות נפט, ואולי יותר, בשטחים סמוכים. יש לו פוטנציאל להפיק 200,000 חביות ליום או יותר וכמעט להכפיל את התפוקה של השדה הוותיק באלסקה, במפרץ פרודהו.

הגילוי השני הוא על ידי חברת אפצ'י, באגן פרמיאן במערב טקסס. מעריכים שהוא מכיל לפחות 3 מיליארד חביות נפט ו 75 טירליארד רגל מעוקב של גז.

שתי החברות וגם מומחים אחרים סבורים שכמויות גדולות של נפט וגז מצויות גם במקומות אחרים באזורים אלה, מקומות שטרם נבדקו. עם גילויים אלה ממשיכה ארה"ב להתקדם במהירות לקראת "עצמאות אנרגטית" – כלומר: אספקת כול צרכי האנרגיה שלה ממקורות שבשטחה. בגרף שלמטה רואים:

את הירידה הגדולה ביבוא אנרגיה (בעיקר נפט) לארה"ב בין 2005 להיום.

לפני עשור, כאשר מחירי הנפט עלו ל 140-150 דולר לחבית, הייתה בהלה שקראו לה Peak oil (שיא הנפט), ו"מומחים" רבים טענו שהנפט הולך ואוזל, ומה נעשה בלי נפט? איך תתקיים האנושות? דיברו על הצורך ל"היגמל" מנפט.

ה"מומחים" טעו בגדול. אין מחסור בנפט, ולא יהיה בעשרות השנים הקרובות, לפחות. וזה טוב – כי אין כרגע מקורות אנרגיה תחליפיים. האנושות, כפי שהיא היום, מבחינת כמות האוכלוסייה ורמת החיים, לא יכולה להתקיים בלי אנרגיה.

יעקב

יש נפט בשפע – בזכות הפרקינג

רבים זוכרים את הימים הלא רחוקים כול כך של שנת 2008 כאשר מחיר הנפט הגיע לשיאים של 150 דולר לחבית, וכולם נביאו שנגמר עידן הנפט, שהנפט אזל – peak oil "פיק אויל" או שיא הייצור של נפט עבר, ואין יותר נפט באדמה, שהמחיר עוד מעט יגיע ל 200 דולר או אף 300 דולר לחבית, וגעוואלד, מה נעשה?! אח"כ הופיעה פתאום ובאופן בלתי צפוי שיטת הפרקינג fracking – טכנולוגיה חדשה להפקת נפט מסלעי צפחה שמהם לא ידעו להפיק נפט קודם. "פתאום" החלה ארה"ב לייצר משהו כמו 9 מיליון חביות נפט ליום, במקום 5-6 מיליון שהפיקה קודם. פתאום הוצף השוק בכמויות גדולות של נפט, ומחירו ירד באופן חד, החל מקיץ 2014 לכ 30-40 דולר לחבית (המחיר היום כ 40 דולר). סטטיסטיקות על תפוקת נפט היום תמצאו כאן.

ערב הסעודית, בעלת רזרבות הנפט הגדולות בעולם, בשדות נפט רגילים, שבהם קל להפיק נפט בעלות 2-3 דולר לחבית, החליטה להילחם במפיקי הפרקינג. הם חישבו שהפקה בפרקינג עולה 60-80 דולר לחבית, ואם הם יציפו את השוק בנפט, והמחיר ירד מתחת ל 40 דולר, יפשטו הפרקיסטים את הרגל וייעלמו, וסעודיה שוב תשלוט בשוק הנפט.

                                                           

פירוט כמויות הנפט שהופקו בארה"ב בשיטת הפרקינג בשנים האחרונות בגרף למטה.

בתחילה נראה שהתכנית הסעודית עובדת, וכמה פרויקטים של הפקת נפט במים עמוקים באוקיינוסים, במחיר גבוה, נזנחו. פרקיסטים אחדים נקלעו לקשיים כספיים, וכמות מגדלי הקידוח (rigs) הפעילים בארה"ב הלכה וקטנה. אבל הטכנולוגיה והפרקיסטים לא קופאים על שמריהם. הטכנולוגיה מתקדמת מהר, ומחירי ההפקה הולכים ויורדים. השיטות משתכללות, והפרקיסטים מצליחים כעת, בזכות הטכנולוגיה, להפיק יותר ויותר מהנפט שכלוא במעמקי האדמה, ובתצורות סלע "הדוקות" tight, ולהפיק במחירים זולים. היו"ר היוצא של חברת הנפט פיוניר, סקוט שפילד, טען שעלות ההפקה של חברתו עומד על כ 2.25 דולר לחבית (פחות מהעלות של הסעודים). אולי הוא מגזים אבל לא בהרבה. הוא טוען שבמחיר שוק של 55 דולר לחבית מסוגלת ארה"ב להפיק יותר נפט מהסעודים, ולהרוויח כסף טוב. חברתו חתכה את מחירי ההפקה ב 26% רק בשנה האחרונה, וכעת, למרות מחיר של רק 40 דולר לחבית, מגדילה חברתו "פיוניר" את כמות מגדלי ההפקה.

תפוקת הנפט של ארה"ב ירדה בשנה האחרונה בכ 1.2 מיליון חביות ליום, לעומת השיא של 2015, והיא עומדת היום על 8.5 מ"ח, אולם כעת המגמה התהפכה. מלבד זאת יש בארה"ב אולי 3900 בארות נפט שהקידוח שלהן החל אבל לא הושלם אלא הוקפא בגלל מחירי הנפט הנמוכים. בארות אלו מסוגלות לחזור לתפוקה תוך זמן קצר, אם המחירים יעלו חזרה ל 50-55 דולר לחבית.

בבריטניה נוהל מאבק עיקש נגד השימוש בשיטת הפרקינג להפקת נפט ממרבצים יבשתיים באנגליה, אולם כעת, תחת הממשלה החדשה של תרזה מאי, הסיכוי הוא שהפרקינג יתפתח גם בבריטניה במלוא הקיטור.

שורה תחתונה: התקדמות הטכנולוגיה שינתה את פני שוק הנפט מקצה לקצה. אין מחסור בנפט כלל, ההיפך – כרגע יש שפע, והוא יימשך לפחות כמה עשורים. אפשר להירגע.

יעקב

קטעים קודמים שלנו על שפע הנפט: כאן, וכאן, וכאן, וכאן.

האם אנו קרבים לשיא הנפט ?

בפוסט הקודם כתבתי על נבואות סוף העולם של פדרו פרייטו, סוף שייגרם בגלל "שיא הנפט", כלומר בגלל שהנפט, הגז והפחם שבבטן האדמה ייגמרו (יאזלו) ואנו ניוותר ללא מקורות אנרגיה. זו לא דעה חריגה או מוזרה. למעשה, כנראה שמרבית האנשים בעולם מאמינים ב"סוף הנפט" שיבוא מתישהו בקרוב, ויהווה בעיה רצינית מאד. זהו חלק מהשקפת ה"בר קיימות" הטוענת שאנו צורכים כמויות גדולות של משאבי טבע מתכלים מכול הסוגים (למשל מחצבים של המתכות למיניהן), ונעמוד בעתיד בפני שוקת שבורה. כול ההשקפות האלה הן, כמובן,  נגזרות מן התיאוריה המלת'וסית, שנוסחה על ידי תומס מלת'וס ב 1798, לפיה גידול האוכלוסייה יוביל למצב שלא יהיה ניתן לייצר מספיק תוצרת חקלאית (מזון) כדי להזין את כולם.

מבלי להיכנס לדיון מעמיק בנושא, אציין רק את העובדה שכול התיאוריות האלה התבדו, עד כה, וכול נבואות החורבן לא התגשמו, בינתיים (ב"ה).  אני לא נכנס לנבואות על העתיד.

קבוצה של פרופסורים, גיאולוגים ומומחי נפט (כולם אנשים רציניים מאד) פרסמו בלוג בשם The oil drum שהיה מוקדש לדיון בנושא משאבי האנרגיה ודעתם הייתה ששיא-הנפט כבר התרחש (אולי ב 2005) או יתרחש בקרוב מאד. אולי זה מקרי או אולי סמלי שהבלוג נסגר לפני שנה, אחרי פעילות של 8 שנים. (מחברי הבלוג כותבים כעת בבלוגים אחרים, ראו בקישור).

לגמרה במקרה התפרסם אתמול מאמר הדן בדיוק בשאלה זו: "האם הנפט, הפחם והגז אוזלים?". מקור המושג "שיא-הנפט" – peak oil במאמר שכתב מ. קינג הוברט במרץ 1956, ובו ניבא ששיא תפוקת הנפט של ארה"ב תגיע בסביבות 1970, ואחריה תהיה ירידה תלולה בתפוקה. תחילה נראה שהנבואה הזו מתגשמת בדיוק מופלא, אבל בהמשך חלו התפתחויות לא צפויות, ובשנים האחרונות עלתה תפוקת הנפט של ארה"ב בצורה חדה – ראו בגרף: תפוקת הנפט בארה"ב 1920-2013.

גם בתפוקת הנפט העולמית, עד כה, אין מבחינים בירידות. ראו בגרף שלמטה: תפוקת הנפט העולמית.

ראו עוד נתונים, לרוב, לגבי תפוקת הגז והפחם, במאמר המקושר.

מה לגבי העתיד? מתי יגיע שיא הנפט, כלומר מתי תתחיל ההידרדרות בתפוקת הנפט העולמית?

יש, כרגיל, שלוש דעות, המכסות את כול האפשרויות...

הדעה הראשונה טוענת ששיא הנפט כבר הגיע. זו טענתם של אנשי The oil drum . הם טוענים שמדידת התפוקה בחביות נפט מטעה. מה שצריך לבדוק הוא מאזן האנרגיה, ה EROI. בעבר, בשדות הנפט הראשונים, היה צריך להשקיע (למשל) 30 עד מאה חביות נפט (או שווה ערך באנרגיה) כדי לקדוח ולהפיק 1000 חביות. היום חייבים לקדוח עמוק בים או בסלע צפחה, וחייבים להשקיע, נגיד, 200 חביות כדי להפיק 1000. אז היום יש לנו רק 800 חביות נטו (למטרות מועילות), בעוד בעבר היו לנו 900-970 חביות. ובנוסף לכך יש היום אוכלוסייה גדולה יותר מאשר בעבר. אם מחשבים את כמות הנפט המופקת נטו, ומחלקים באוכלוסיית העולם (תפוקה לנפש) מקבלים את הגרף הבא, המלמד ששיא הנפט התרחש כבר בסביבות שנת 2005. הגרף מתייחס רק לנפט נוזלי, ולא לגז ופחם, שיכולים לשמש כתחליף לנפט נוזלי לתחבורה, חימום בתים ומטרות אחרות.

הקבוצה השנייה טוענת ששיא הנפט יגיע בעוד 10 או 20 שנה, ראו הגרף הבא.

הקבוצה השלישית טוענת שאכן שיא הנפט הרגיל צפוי אולי בעוד 20 שנה, אבל יתווסף לכך נפט "לא קונבנציונלי" , כלומר נפט המופק בשיטות חדישות, כגון פרקינג או חולות ביטומן (בקנדה). כלומר: אם מחשבים את הכמות הכוללת, בכול השיטות החדשות, לא תהיה ירידה בתפוקת הנפט במאה הזו (עד 2100).

באשר לגז – יש הרבה גז, והתפוקה העולמית כול הזמן עולה. לכמה זמן? לא ידוע בדיוק, אבל עשרות שנים. ופחם – פחם יש הרבה... מאות שנים.

מה דעתי הבלתי מלומדת (אינני גיאולוג או מומחה נפט)? אכן יש בעיה עם נפט נוזלי שקשה יותר ויותר למצוא ולהפיק. אין בעיה, בעשורים הקרובים, עם גז ופחם, שיכולים לשמש תחליף לנפט בעת הצורך. כמו שכתבתי בקטע הקודם – לדעתי – סוף העולם (בגלל נפט או התחממות) לא יתרחש בשניים או שלושה העשורים הקרובים. כול הנבואות לעתיד רחוק יותר חסרות כול ערך, איננו מסוגלים לדעת את העתיד. אין טעם להיכנס לבהלה בשל דבר שאיננו יודעים.

הבאתי את הקטע הזה כדי להציג את הדעות הרווחות בנושא שיא-נפט, וכמו שרואים – יש דעות של "מומחים" מקצה אחד לקצה ההפוך. זה טבעי, במצב של חוסר ידיעה.

יעקב

סוף העולם לפי פדרו פרייטו.

מיהו אותו פדרו פרייטו, שהעז לפגוע בקודש הקודשים של האמונה הירוקה, ולהטיל ספק ביעילות ובתועלת שבאנרגיית השמש? האם הוא אחד מאותם הספקנים או המכחישים ריאקציונרים? האם הוא אחד מאותם רשעים, שפועלים להשמדת העולם למען בצע כסף, בשירות אקסון-מובייל או האחים קוץ'?

לא. פרייטו הוא מהמודאגים, מהמחנה הנכון, התקין פוליטית. פרייטו יש לו בלוג (בספרדית) על משבר האנרגיה והוא גם חבר מייסד בארגונים מתריעים ומטיפים. פרייטו שייך למחנה נביאי הזעם והחורבן הסביבתי, נביאי סוף העולם, המטיפים להשתנות טוטאלית (לא ברור לי מה משמעות המושג). מה דעתו של פרייטו על ההתחממות הגלובאלית? לא רלוונטי, הוא אומר (כלומר הוא מאמין, אבל זה לא רלוונטי). העולם ייחרב הרבה לפני ההתחממות. מודאגי ההתחממות הגלובאלית מנבאים את סוף העולם בגין ההתחממות, בעוד מאה או מאתיים שנה. לא רלוונטי, לדעת פרייטו, כי העולם ייחרב הרבה לפני זה, אולי בעוד 20 או 30 שנה, בגלל מחסור באנרגיה.

המחסור באנרגיה ייגרם בגלל תופעת "שיא הנפט" – peak oil. הנפט אוזל (לדעתו), העולם כבר הגיע לשיא התפוקה האפשרית, או יגיע אליה אולי בעוד 10 או מקסימום 20 שנה. העולם צורך כול שנה יותר ויותר נפט כדי לתמוך בצמיחה כלכלית ועלייה ברמת החיים, אבל המאגרים במעמקי האדמה מתרוקנים, ולכן, התפוקה העולמית החלה, או תתחיל בקרוב, לרדת בקצב מזורז. הגז יאזול גם כן, זמן קצר אחרי זה (אומר פרייטו). התעשייה שלנו, רמת החיים שלנו, שאיפות הרווחה שלנו, הרגלי החיים שלנו הכול תלוי במקור אנרגיה זול – שהוא הנפט. כאשר הנפט יאזול, בקרוב, כול זה יצטרך להשתנות, יהיה אסון, יהיה סוף העולם. ההתנהלות שלנו היום אינה ברת-קיימא.

האם יש אנרגיה חליפית? לא, אומר פרייטו. הוא בחן את אנרגיית השמש (הסולארית) , שבה תולים הרבה תקוות שתהווה מקור אנרגיה חליפי לנפט האוזל. הוא בחן אותה כמהנדס שהיה (והינו) מעורב יותר מ 10 שנים בבנייה, תחזוקה ותפעול של מתקנים סולאריים בספרד, ובקיא בכול הפרטים. הוא בחן אותה לא על פי תיאוריות או מודלים, או אמונה אידיאולוגית. הוא בחן אותה בעיניים מפוקחות של מהנדס, על פי נתונים מפורטים שנאספו במתקנים שכבר הותקנו ועובדים כמה שנים. המסקנה שלו ברורה: המתקנים הסולאריים יכולים לקום ולהתקיים רק על גבי תשתית של אנרגיה פוסילית (פחמית) – תשתית האנרגיה הקיימת. הם לא יכולים להתקיים בעולם שאין בו אנרגיה פחמית. תרומתם להחלפת הנפט או הפחם – אינה יכולה להיות משמעותית.

ומה דעתו על אנרגיה גרעינית? גם כן לא רלוונטי. יש כיום כ 440 תחנות כוח גרעיניות, המספקות כ 15% מהחשמל בעולם, שהם כ 5% מכלל צריכת האנרגיה בעולם. זה נתח לא משמעותי מבחינה כמותית, והמגמה היא לקיטון בנתח זה. מרבית התחנות הן "זקנות" ועל סף סגירה. כ 70 תחנות חדשות הנמצאות בתכנון ובנייה בעולם, לא יצליחו להחליף את התחנות ההולכות ונסגרות – נתח האנרגיה הגרעינית עומד לקטון, לפחות ב 40 השנים הבאות. אלה המספרים בשטח, לא תיאוריות על פוטנציאל עתידי אלו הן העובדות.

מה יהיה? פרייטו בטוח: סוף העולם, והוא בלתי נמנע. פרייטו דומה קצת ל"ירוקים העמוקים" נוסח פול קינגסנורת'.  אבל, בניגוד לטיפוס ההוא, של חובק העצים החולמני, פרייטו הוא מהנדס, עם הרגליים על הקרקע המעשית, המסוגל להבין נתונים ולעשות חשבון ולא רק לחלום.

מה דעתי על נבואות סוף העולם של פרייטו?

אינני יודע. אני לא נביא.

כבר כתבתי שנבואות "שיא הנפט" הן מוגזמות. יש נפט וגז, רזרבות ידועות, לכמה עשרות שנים, ונפט וגז חדשים מתגלים ומופקים, כול הזמן, בטכנולוגיות חדשות. יש פחם מספיק למאות שנים. לא יהיה סוף עולם בעוד 20-30 שנה. אני לא מתנבא מעבר לזה. אני מאמין שבני האדם יפתרו את בעיותיהם באמצעות המצאות חדשות – אבל זו אמונה, אידאולוגיה אם תרצו, מהבטן שלי. אני לא מתיימר לדעת ולנבא את העתיד.

באשר לפרייטו: ראוי לשים לב – שלמרות (או אולי בזכות, או אולי בלי קשר) השקפת סוף העולם שלו, הוא ערך חשבון מפוקח ומפורט של האפשרויות המעשיות של האנרגיה הסולארית. המסקנה שלו שרירה וקיימת: המתקנים הנוכחיים לא יכולים להיות מקור חשוב להספקת צרכי האנרגיה שלנו. הדבר עשוי להשתנות אם וכאשר יהיו המצאות חדשות מהותיות שמשנות את התמונה – כמו למשל לוח סולארי שמפיק פי שניים או שלוש או ארבע אנרגיה ליחידת שטח, מהלוחות של היום. עד אז, ההשקעה המואצת בלוחות שמש הנוכחיים, הבלתי יעילים, היא בזבוז כסף ואנרגיה.

יעקב