אירופה ירוקה יותר

החוקר ריצ'רד פוקס מהולנד וצוותו בדקו התפתחויות בשימושי קרקע באירופה ב 110 השנים האחרונות (1900-2010). הם מצאו שאירופה ירוקה יותר, במידה ניכרת. הם הציגו את התוצאות בסדרה של מפות מרהיבות.

הם חילקו שימושי קרקע לפי הקטגוריות: יישוב, שטח חקלאי, יער, שטחי מרעה טבעי, מים ואחרים.

בתקופה זו מבחינים בגידול של כ 1/3 בשטחי היערות באירופה, וגידול גדול בשטחי מרעה טבעיים. לעומת זה יש קיטון ניכר בשטחי החקלאות. השטח הכולל שתפסו בני אדם (יישובים וחקלאות) קטן, השטח של הטבע (יער וערבות עשב) גדל.

התהליכים התרחשו בזכות הקידום המדעי-הטכנולוגי-תעשייתי. בעבר השתמשו בעצים לכול דבר: לבנייה, לרהיטים, לבניית אניות, לחימום והסקה. עד שנת 1900 נכרתו כמעט כול יערות באירופה. מאז עברו, בעזרת טכנולוגיה חדשה, לשימוש בחומרים אחרים – פחם להסקה, פלדה בבניין ובניית אניות, חומרים פלסטיים לריהוט. כתוצאה מכך ירד השימוש בעץ, ובעזרת תכניות ייעור מחדש, גדל שטח היערות באירופה ב 1/3 בתקופה זו.

גם בחקלאות הייתה התפתחויות דומות. האוכלוסייה (והשטחים הבנויים) גדלו מאד בתקופה זו – (אוכלוסיית העולם גדלה מכ 2 מיליארד תושבים ל 7 מיליארד). השטח המיושב (הבנוי) גדל בהתאם – ראו הנקודות האדומות במפה. למרות זאת – השטח החקלאי קטן. הטכנולוגיות החדשות – מיכון, דישון, הדברת מזיקים, השבחת זנים והשקיה אפשרו להשיג יבולים גדולים הרבה יותר השטחים קטנים יותר, המעובדים אינטנסיבית. בצורה זו סופקו הצרכים הגדלים של האוכלוסייה הגדלה והמתעשרת על ידי פחות שטח מעובד. אחוז יותר ויותר קטן של האוכלוסייה עוסק החקלאות. שטחים רבים שהיו מעובדים בצורה פרימיטיבית בעבר, ננטשו והוחזרו לטבע – הפכו שטחי מרעה טבעי או חורש.

הטכנולוגיות והתעשייה המודרניות אינם אויבי הסביבה כפי שארגונים "ירוקים" מנסים להציג אותן. בזכות השיפורים הטכנולוגיים (שאפשרו, בין השאר – עלייה גדולה ברמת החיים) – חל שיפור גדול בסביבה הירוקה באירופה – כפי שמחקר זה מראה. אנשים עניים (באפריקה ואסיה) דואגים לפת לחם למחר, ואין להם הזמן והיכולת לדאוג לסביבה. הם כורתים את הג'ונגלים הבתוליים כדי לגדל מזון, הם מזהמים ואין להם כוח או יכולת לנקות. אנשים עשירים (באירופה, במקרה זה) , לעומת זאת,  יש להם את האמצעים הדרושים והרצון לתרום להגנת הסביבה, לנקות אחריהם, ואף להגדיל את שטחי הטבע והיער.

המחקר של פוקס מתעד ומציג את הפיכתה של אירופה לירוקה יותר במאה השנים האחרונות. לשם שינוי אלו חדשות טובות מתחום הסביבה – תופעה נדירה.

יעקב

קליפורניה חולמת.

קליפורניה היא אולי המדינה הירוקה ביותר בין מדינות ארה"ב, ויש לה את היעדים האקלימיים המתקדמים והיפים ביותר. היעד שעליו היא חולמת הוא הפחתה של פליטות הפד"ח ב 40%, עד 2030, לעומת הרמה של 1990. רוג'ר אנדריוס בוחן בשני פוסטים את ההתקדמות שהייתה בקליפורניה בין השנים 2010-16 לקראת יעד זה. התוצאה: לא הייתה התקדמות.

הגרף למעלה מראה את התפוקה (והצריכה) של חשמל בקליפורניה, לפי מקורות האנרגיה. ראשית יש לציין שקליפורניה היא מדינה מאד מתקדמת, ואוהבת את העתיד, ולכן היא סגרה את כול תחנות הכוח הפחמיות בתחומה. את מקומן תופס הפס הצהוב בגרף למעלה המסומן "יבוא". כלומר – חברות החשמל של קליפורניה מחזיקות תחנות כוח פחמיות במדינות השכנות (אריזונה, ניו מקסיקו ונבדה), בהן החוקים והתקנות פחות מתקדמים ומחמירים, ומייבאות את החשמל הפחמי משם. זהו סידור מאד נוח, מתקדם ועתידני: הקליפורנים נהנים מאוויר נקי ופליטות נמוכות, בעוד שכניהם סופגים את הפליטות והזיהום של החשמל המשרת את קליפורניה.

מלבד זה רואים בגרף שצריכת החשמל הכוללת לא השתנתה למרות הסיסמאות היפות על "התייעלות אנרגטית". גם צריכת החשמל ה"תרמית" (תחנות כוח גזיות) לא השתנתה ב 6 השנים האחרונות.

הייתה ירידה בהפקת חשמל גרעיני (נטול פליטת פד"ח) בגלל סגירת תחנת הכוח הגרעינית סן-אונופרה ב 2012. תחנת הכוח הגרעינית האחרונה בקליפורניה, דיאבלו קניון, כבר הודיע על סגירתה המתוכננת ב 2025. מבחינה זו – סגירת תחנות כוח גרעיניות – קליפורניה היא גם כן מאד ירוקה ומתקדמת (כלומר אופנתית). הם לא רוצים אנרגיה גרעינית.

הגרף למעלה מפרט את המקורות המתחדשים (שמופיעים כפס ירוק בגרף הראשון). רואים שבאנרגיית רוח לא חל שינוי מהותי, אבל באנרגיית השמש הייתה עלייה משמעותית בשנים האחרונות, 2014-15. אנרגיה הידרו (מים) מסכרים גדולים לא נחשבת, משום מה, למתחדשת בקליפורניה, ואינה כלולה בגרף השני. בגרף הראשון רואים ירידה בתפוקת ההידרו (הפס הכחול), שנובעת משנים שחונות (מחסור במים) ואולי גם מסגירה (או הריסה) של סכרים ישנים. הגופים הירוקים המתקדמים נלחמים נגד סכרים – הם טוענים שהם פוגעים בטבע, בזרימה הטבעית של הנהרות ובדגים. הם גם טוענים שהם גורמים לפליטות גזי חממה מריקבון הצמחים שבמאגרי המים, ולכן הם אינם מקורות "נקיים". צריך לזכור ש 75% מהאנרגיה ה"נקייה" או המתחדשת בעולם באה מהידרו – אבל, בעיני "ירוקים אמתיים" גם ההידרו איכסה (פסול).

התוצאה משתקפת בגרף הבא

כמות החשמל ממקורות נטולי פד"ח (כולל גרעין והידרו) ירדה מ 51% ב 1990 ל 46% ב 2015 (בגלל סגירת תחנות כוח גרעיניות). הפליטות עלו קצת, מ 431 ל 442 מגאטון פד"ח. התוספת של אנרגיה "נקייה" מרוח ובעיקר שמש לא הדביקה את איבוד האנרגיה נטולת הפד"ח מהידרו וגרעין. כול זה אפילו בלי לספור את הפליטות של תחנות הכוח הפחמיות באריזונה וניו מקסיקו שמספקות חשמל לקליפורניה.

שורה תחתונה: בין השנים 2010 ל 2016 לא הייתה שום התקדמות בהפחתת הפליטות, בקליפורניה.

יעקב

גילויים חדשים של נפט וגז בארה"ב

השבוע התפרסם גילוי של שני שדות נפט וגז חדשים בארה"ב. אחד בחוף הצפוני של אלסקה, במדף היבשתי, במים רדודים ליד החוף, במקום שנקרא מפרץ סמית', ע"י חברת קאלוס (בצילום).

השדה מכיל, לפי הערכות המבוססות על שני קידוחי ניסיון, כ 2.4 מיליארד חביות נפט, ואולי יותר, בשטחים סמוכים. יש לו פוטנציאל להפיק 200,000 חביות ליום או יותר וכמעט להכפיל את התפוקה של השדה הוותיק באלסקה, במפרץ פרודהו.

הגילוי השני הוא על ידי חברת אפצ'י, באגן פרמיאן במערב טקסס. מעריכים שהוא מכיל לפחות 3 מיליארד חביות נפט ו 75 טירליארד רגל מעוקב של גז.

שתי החברות וגם מומחים אחרים סבורים שכמויות גדולות של נפט וגז מצויות גם במקומות אחרים באזורים אלה, מקומות שטרם נבדקו. עם גילויים אלה ממשיכה ארה"ב להתקדם במהירות לקראת "עצמאות אנרגטית" – כלומר: אספקת כול צרכי האנרגיה שלה ממקורות שבשטחה. בגרף שלמטה רואים:

את הירידה הגדולה ביבוא אנרגיה (בעיקר נפט) לארה"ב בין 2005 להיום.

לפני עשור, כאשר מחירי הנפט עלו ל 140-150 דולר לחבית, הייתה בהלה שקראו לה Peak oil (שיא הנפט), ו"מומחים" רבים טענו שהנפט הולך ואוזל, ומה נעשה בלי נפט? איך תתקיים האנושות? דיברו על הצורך ל"היגמל" מנפט.

ה"מומחים" טעו בגדול. אין מחסור בנפט, ולא יהיה בעשרות השנים הקרובות, לפחות. וזה טוב – כי אין כרגע מקורות אנרגיה תחליפיים. האנושות, כפי שהיא היום, מבחינת כמות האוכלוסייה ורמת החיים, לא יכולה להתקיים בלי אנרגיה.

יעקב

ניתוק זרם בדרום אוסטרליה – מדינת הרוח.

במדינת דרום אוסטרליה היה ניתוק זרם חשמל ב 28 לספטמבר, במשך שעות רבות. עיקר האוכלוסייה היא בעיר אדלייד, בה גרים כ 1.3 מיליון תושבים מתוך כ 1.7 מליון בכול המדינה. נתק הזרם היה במדינה כולה.

מדינת דרום אוסטרליה היא מאד "מתקדמת" מבחינת יעדי האנרגיה המתחדשת (ובחינות אחרות...) ומפיקה כ 41% מהחשמל ממקורות מתחדשים (חלק מטורבינות רוח). ראש ממשלת אוסטרליה, מלקולם טורנבול,  האשים את ממשלת דרום אוסטרליה שהיא מקדמת יותר מדי את הרוח ולא דואגת כראוי לאבטחה סדירה של חשמל. הוא כינס ישיבת חרום של שרי האנרגיה של מדינות אוסטרליה כדי ללמוד לקחים מהמקרה ולפעול שלא יהיו נתקים בעתיד.

הירוקים, חסידי הרוח, טוענים שראש ממשלת אוסטרליה סתם שונא רוח, שהטורבינות לא אשמות בניתוק, והבעיה הייתה סערה גדולה שפקדה את דרום אוסטרליה, עם רוחות במהירות של עד 140 קמ"ש. רוחות אלה הפילו מספר עמודי מתח גבוה, כולל בקוו החיבור של הרשת הדרום אוסטרלית למדינה השכנה, וויקטוריה.

האמת היא זאת: טורבינות הרוח מתוכננות להיסגר (להיעצר) ברוחות עזות כדי למנוע הרס המסבים והגנרטורים. משעלתה עוצמת הרוח נסגרו הטורבינות כולן, בפתאומיות, באופן אוטומטי, וחדלו לספק חשמל. מאחר ולא היו מספיק מקורות זרם אחרים (תחנות כוח פחמיות, גזיות או הידרו-אלקטריות) נוצר מחסור בזרם שגרם לקריסת הרשת כולה. רשת החשמל היא דבר עדין, שחייב לשמור בכול עת על יציבות הזרם מבחינת מתח ותדירות. ברגע שהיציבות מופרת מופעלים מנגנונים אוטומטיים שסוגרים את הרשת כדי למנע את שריפתה. וועדת חקירה של רשת החשמל מצאה שסגירת תחנות הרוח והתנתקות הרשת התרחשו לפני שקרסו עמודי המתח הגבוה בקו החיבור לוויקטוריה. כלומר: הסיבה לנתק לא הייתה נפילת העמודים (בגלל הרוחות העזות) אלא ההתנתקות הפתאומית של תחנות הרוח.

נתק הזרם היה תוצאה של היסחפות היסטרית ואידאולוגית אחרי אנרגיית רוח אופנתית, והתעלמות מהמציאות הפיסית-הנדסית. אנרגיית הרוח אינה אמינה וזקוקה לגיבוי ב 100% על ידי מקורות יציבים (כמו פחם, גז או הידרו) – מקורות זמינים – שאפשר להפעילם לפי הצורך ולא כאשר הרוח מועילה לנשוב בעוצמה מתאימה, לא נמוכה מדי ולא גבוהה מדי.

כמו בהרבה מקומות אחרים, נבנו כול הטורבינות בדרום אוסטרליה על בסיס סובסידיות נדיבות, ו"יעדים מתקדמים" שנותנים קדימה לאנרגיית רוח על פני אנרגיה רגילה, יציבה. כתוצאה מכך נסגרו תחנות כוח פחמיות שהפעלתן הפכה בלתי כדאית מבחינה כלכלית, כי כמות החשמל שהרשת קנתה מהם הייתה קטנה מדי. התוצאה הייתה שבשעת מבחן לא היו בדרום אוסטרליה מספיק תחנות כוח כדי לספק את הביקוש בעת שאספקת חשמל הרוח נפסקה.

סערות אינן נדירות או יוצאות דופן. מערכת חשמל תקינה חייבת להיות מתוכננת להחזיק מעמד גם בעת סערה. קל היה לחזות מראש שבסערה הצפויה יתנתקו טורבינות הרוח – זה לא אסון טבע בלתי צפוי. מפעיל רשת החשמל הממשלתית (חברת החשמל) התריעה לפני חודשים רבים שבעת סערה אין לדרום אוסטרליה מקורות חשמל יציבים, ועלולים להיות נתקים. אבל, האידאולוגיה הירוקה של ממשלת דרום אוסטרליה גברה על שיקולי אמינות וביטחון אנרגטי.

האידיאולוגיה הירוקה מובילה לניתוקי זרם. אני (ורבים אחרים) כותב על נושא זה זמן רב. הירוקים יגידו: "חייבים לשנות את אורח חיינו, חייבים להסתגל למצב החדש". אכן, מצב חדש, מצב של ניתוקי זרם. "תחיו מדי פעם, כמה שעות ללא חשמל. מה הבעיה?" יגידו הירוקים. דעו לכם – ראו הוזהרתם: הסתמכות יתר על מקורות זרם תזזיתיים (שמש ורוח) מוביל לניתוקי זרם. שחסידים אידאולוגיים של אנרגיה מתחדשת לא ימכרו לכם לוקשים, כאילו ניתן להסתמך על טורבינות רוח. אנרגיה מתחדשת (בכמויות גדולות) פירושו – בהכרח – ניתוקי זרם. זאת, כמובן, בנוסף למחירים הגבוהים במיוחד של החשמל בדרום אוסטרליה (הנובעים מהסבסוד של הרוח), שהם גבוהים בהרבה מהמחירים בשאר המדינות. כלומר: תושבי דרום אוסטרליה משלמים מחיר גבוה עבור הזכות "ליהנות" מניתוקי זרם ממושכים.

מיותר לציין שהתכנית וה"מכסות" להקמת טורבינות רוח בישראל היא איוולת גמורה. בישראל אין לא רוחות עוצמתיות וסדירות (כמו בדרום אוסטרליה) ולא שטחים ריקים מיישוב (כמו בדרום אוסטרליה) שבהם ניתן להקים את הטורבינות, בלי לפגוע באנשים. הטורבינות המעטות שאושרו ושהולכים להקים בישראל הן בזבוז כסף מוחלט, פגיעה בנוף ובציפורים, והם שטות מוחלטת ואיוולת גמורה, מכול הבחינות, כולל מבחינת תרומתן (האפסית) למאבק בהתחממות הגלובאלית.

יעקב

קיפאון או הפסקה של 10 שנים בקיטון הקרח הארקטי

בתחילת חודש ספטמבר נרשמה, כמדי שנה, ההפשרה העונתית המרבית של הקרח הארקטי (הימי, הצפוני). היקף הקרח המינימלי השנה היה 4.139 מיליון קמ"ר. זהו היקף דומה לזה שנרשם בשנת 2007, והוא השני הכי קטן מאז תחילת המדידות הלווייניות ב 1979. השיא השלילי היה 3.387 מקמ"ר שנרשם בשנת 2012 ונגרם על ידי סופה עזה בסוף אוגוסט אותה שנה שדחפה את הקרח דרומה והמיסה אותו.

הפשרת הקרח הארקטי (יחד עם נסיגת קרחונים יבשתיים בהרים) הוא הסימן הברור והמוחשי היחידי של ההתחממות הגלובאלית ולכן כולם עוקבים אחרי זה בדריכות. מלבד זה אין שום סממנים ברורים של התחממות שאפשר לחוש בהם, ולהצביע עליהם בצורה ברורה. יש טענות כאילו "ההתחממות כבר כאן" וגלי חום או סופות או בצורות שמתרחשות נגרמות כביכול על ידי ההתחממות הגלובאלית. אבל – אין תופעות שחורגות בבירות מעבר לתנודתיות הטבעית והרגילה של האקלים, וכול הניסיונות לייחס תופעה זו או אחרת להתחממות הן בגדר דיבורים ותעמולה ואין להם בסיס ממשי. קיטון היקף הקרח הארקטי, לעומת זאת, הוא תופעה ברורה ומוחשית.

מאז תחילת המדידות הלווייניות ב1979 קטן היקף הקרח באופן ברור ומתמשך. על פי המגמה הזו יש רבים שניבאו שעוד מעט יימס כול הקרח הצפוני בקיץ, ואו-טו-טו יהיו לנו קייצים חופשיים מקרח.

אולם מסתבר שקצב הירידה בשטחי הקרח אינו אחיד. דווקא ב 10 השנים האחרונות קצב הירידה הואט, ואנו נמצאים היום באותו מקום בערך בו היינו בשנת 2007, לפני 9 שנים, כלומר ניתן לאמור שהייתה "הפסקה" (או האטה) בקצב ההפשרה של הקרח הצפוני. ההפסקה הזו מקבילה להפסקה, או האטה,  בקצב ההתחממות כפי שמשתקף המדידות הטמפרטורות העולמיות.

יש לציין שדווקא בעשר השנים האחרונות לא הייתה שום האטה בקצב פליטות הפד"ח האנושיות (שכביכול גורמות להתחממות), אלא דווקא האצה.

צריך לציין שכיסוי הקרח הימי מסביב לאנטרקטיקה (בקוטב הדרומי) אינו נמצא בירידה כמו בצפוני. שם יש דווקא עלייה קטנה בהיקף הקרח הימי בשנים האחרונות.

דבר שני שצריך לציין הוא שבהמשך חודש ספטמבר (אחרי השיא) הייתה עלייה מהירה מאד בהיקף הקרח, מהירה הרבה יותר מאשר בשנים קודמות. ב 3 לאוקטובר היגיע היקף הקרח ל 5.239 מקמ"ר, לעומת 4.575 בלבד בשנת 2007 באותו תאריך.

יעקב

האמת הלא-נוחה של ג'ון קולמן

מאת אנכי 4 במאי 2008

ב13 בנובמבר 2007 התראיין ג'ון קולמן, מייסד רשת "מזג האוויר" האמריקאית בנושא ההתחממות הגלובלית. אל גור העומד לבקר ב-20 במאי בישראל על מנת לקטוף פרסים (פרס דן דוד מאוניברסיטת תל אביב) ולתת הרצאה שתעשיר אותו בעוד כמה מאות אלפי דולרים, לא יאהב את מה שיש לקולמן לומר עליו ועל האג'נדה שלו.
בראיון טלוויזיוני לרגל צאת ספרו העוסק בהיסטריית ההתחממות הגלובלית מספר מייסד רשת חיזוי מזג האוויר הראשונה בארה"ב ומראשוני החזאים בטלוויזיה, ג'ון קולמן, כי ההתחממות הגלובלית הינה "התרמית הגדולה ביותר בהיסטוריה. אני נדהם" כותב קולמן, "נבהל ונפגע מאד מכך. ההתחממות הגלובלית היא תרמית".
"האזנתי לדיבורים על התחממות גלובלית והעלתי מידע בנושא לאתר האינטרנט שלנו מזה זמן רב, אך לבסוף הקרשנדו של מיתוס ההתחממות הגלובלית השטותי התפוצץ בראשי והייתי חייב לכתוב מאמר אמיתי..."
מדוע כל כך הרבה מדענים תומכים בתיאוריה הזאת? שואל המראיין. קולמן: "אתה חייב להתפרנס. השקעת 10 שנים ברכישת תואר דוקטור במדעי האקלים ויש לך משרת חוקר ואתה מחליט כי עליך לחקור את השפעת הפעילות האנושית על האקלים הגלובלי. אם תפרסם דו"ח האומר כי לא נראה שיש השפעה רבה, וההשפעה שקיימת לא מזיקה, כנראה שביזבזת את כל 10 השנים הללו".

לצפייה בראיון הקישו כאן.

האמת הלא-נוחה של ג'ון קולמן

מאת אנכי 4 במאי 2008

ב13 בנובמבר 2007 התראיין ג'ון קולמן, מייסד רשת "מזג האוויר" האמריקאית בנושא ההתחממות הגלובלית. אל גור העומד לבקר ב-20 במאי בישראל על מנת לקטוף פרסים (פרס דן דוד מאוניברסיטת תל אביב) ולתת הרצאה שתעשיר אותו בעוד כמה מאות אלפי דולרים, לא יאהב את מה שיש לקולמן לומר עליו ועל האג'נדה שלו.
בראיון טלוויזיוני לרגל צאת ספרו העוסק בהיסטריית ההתחממות הגלובלית מספר מייסד רשת חיזוי מזג האוויר הראשונה בארה"ב ומראשוני החזאים בטלוויזיה, ג'ון קולמן, כי ההתחממות הגלובלית הינה "התרמית הגדולה ביותר בהיסטוריה. אני נדהם" כותב קולמן, "נבהל ונפגע מאד מכך. ההתחממות הגלובלית היא תרמית".
"האזנתי לדיבורים על התחממות גלובלית והעלתי מידע בנושא לאתר האינטרנט שלנו מזה זמן רב, אך לבסוף הקרשנדו של מיתוס ההתחממות הגלובלית השטותי התפוצץ בראשי והייתי חייב לכתוב מאמר אמיתי..."
מדוע כל כך הרבה מדענים תומכים בתיאוריה הזאת? שואל המראיין. קולמן: "אתה חייב להתפרנס. השקעת 10 שנים ברכישת תואר דוקטור במדעי האקלים ויש לך משרת חוקר ואתה מחליט כי עליך לחקור את השפעת הפעילות האנושית על האקלים הגלובלי. אם תפרסם דו"ח האומר כי לא נראה שיש השפעה רבה, וההשפעה שקיימת לא מזיקה, כנראה שביזבזת את כל 10 השנים הללו".

לצפייה בראיון הקישו כאן.

פתרון למודאגי האקלים.

נוכח ההפחדה האקלימית האינטנסיבית בתקשורת ובכלל, נוצרה בעיה. הרבה אנשים באמת מודאגים. מה עושים?

הנה

יעקב

עדכון טמפרטורות לחודש אוגוסט

הנה עדכון מדידת הטמפרטורות לחודש אוגוסט לפי נתוני הלוויין כפי שחושבו על ידי UAH. האנומליה (סטייה מהממוצע) של טמפרטורות חודש אוגוסט הייתה 0.44+ מעלות, טיפה יותר מאשר הסטייה של 0.39+ שנרשמה בחודש הקודם (יולי השנה). 

בזה נקטעה מגמת הירידה של הטמפרטורות מאז השיא של חודש פברואר השנה, שהיה שיא של מחזור אל ניניו. אחרי סיום אל ניניו הייתה צפויה ירידה בממוצעים, והיא אכן התרחשה, עד חודש יוני, אבל יולי ואוגוסט קטעו ירידה זו והראו עלייה קלה לעומת החודשים הקודמים.

חודש אוגוסט השנה היה השני במידות החום מאז החלו מדידות הלוויין ב 1979, והטמפרטורות ינואר אוגוסט היו גם כן במקום שני (אחרי 1998).   

כעת אכן נראה שהשנה הזו (2016) הולכת להיות חמה כמו שנת השיא הקודמת ב 1998, ואולי אפילו קצת יותר. זה תלוי בטמפרטורות של 4 החודשים הבאים.

יעקב

תפנית האנרגיה הגרמנית לא מעשית.

כידוע גרמניה היא הארץ הכי "ירוקה" בעולם, ולה התכנית השאפתנית ביותר למעבר לאנרגיות מתחדשות. תכנית זאת נקראת בשם היומרני "תפנית האנרגיה" – Energiewende – ומטרתה או "יעדיה" היא להגיע ל 50% ו 80%  חשמל ממקורות מתחדשים (בשנים 2030 ו 2050 בהתאמה). כאשר אומרים "אנרגיה מתחדשת" מתכוונים לרוח ושמש. המקור המתחדש הנוסף הוא הידרו (מים בסכרים הידרו-אלקטריים), אבל אלו מספקים כעת כ 0.7% מצריכת האנרגיה של גרמניה, ואין פוטנציאל לגידול כי האתרים המתאימים כבר נוצלו מזמן. אין מקורות משמעותיים אחרים מלבד רוח ושמש.

הבעיה עם הרוח והשמש היא האופי התזזיתי או אקראי ומצומצם של זמינות מקורות אלו. השמש, בגרמניה, מספקת חשמל בערך 12% מהזמן (בחישוב שנתי) והרוח אולי 25% מהזמן. חוץ מזה ישנו האופי הבלתי צפוי ובלתי נשלט של מקורות אלו. הם מספקים חשמל כאשר השמש זורחת ואין עננים או הרוח נושבת במהירות מתאימה. אין לנו שליטה על זמנים אלה. מקור אחר צריך לספק חשמל כ 80% מהזמן, הרוח והשמש לבד לא מסוגלים לספק אפילו חלק קטן. כנגד עובדות ברורות אלו זורקים חסידי ה"מתחדשת" (ואפילו פרופסורים מכובדים לכאורה) סיסמאות נוסח: במקום כלשהו הרוח תמיד נושבת" או " נשתמש באמצעי אגירה", או "בטריות" או "אגירה שאובה". אלו מילים ריקות. אלה שזורקים אותן לא בדקו את הכמויות והאפשרויות הממשיות, הם לא בדקו כלום, רק זורקים מילים שאין מאחוריהן תוכן.

החוקר הנס-וורנר סין מאונ' מינכן והמכון למחקר כלכלי NBER ערך בדיקה מפורטת, מספרית, כדי לבדוק בצורה מוחשית והנדסית את האפשרות התיאורטית לספק חלקים מצריכת החשמל על ידי השמש והרוח ואת כמות האגירה או האחסנה של אנרגיה הדרושות כדי להתגבר על תזזיתיות הרוח והשמש.  הוא משתמש בנתוני האמת של תפוקת החשמל מהשמש והרוח על פי נתונים מפורטים לכול אחת משעות השנה 2014, בגרמניה. המחקר ארוך ומפורט, אבל ברור וקל לקריאה. מי שמתעניין באמת, מעבר לסיסמאות ירוקות, מוזמן לקרוא אותו.

ראשית הנתונים: בסוף 2014 היו מותקנות בגרמניה 24,265 טורבינות רוח בכושר ייצור (תיאורטי) כולל של כ 36 GW. הייצור הממוצע (בכול השנה) היה 5.85 GW, כלומר כ 16.3% מכושר הייצור התיאורטי המותקן. הייצור הבטוח, שהיה זמין 99.5% מהזמן היה 0.13 GW שהם 4 אלפיות מהכושר, או במילים פשוטות: בערך אפס. כלומר יש זמנים שכול 24,265 הטורבינות בגרמניה מייצרות אפס חשמל, בגלל העדר רוח.

לוחות שמש היו מותקנים בכושר ייצור תיאורטי של 37.34 GW (בערך כמו הרוח) אבל הייצור הממוצע היה 3.7 GW, כלומר רק כ 9% מהכושר התיאורטי. צריכת החשמל הכוללת הממוצעת בגרמניה הייתה כ 57.5  GW  וצריכת השיא – כ 78 GW. הרוח והשמש סיפקו כ 16% מהצריכה השנתית, ב 2014.

ההתקנה האדירה של לוחות שמש ותחנות רוח התאפשרה הודות לסובסידיה ממשלתית בצורה של לתעריפי הזנה קבועים ומובטחים, בהבטחה ל 20 שנה.  תעריף ההזנה ( ב 2016) הוא כ 9 סנט אירו לקוט"ש (כ 40 אג'), לעומת מחיר חשמל סיטונאי ממוצע (מחיר ייצור מכול המקורות יחד) של כ 3.17 סנט. כלומר מחיר החשמל המתחדש (תעריף ההזנה) הוא כמעט פי 3 ממחיר חשמל רגיל, והעלות של הסובסידיה הזו, בגרמניה, היא כ 23 מיליארד אירו בשנה, נכון ל 2016.

בגרף למטה רואים את כמויות הייצור של חשמל רוחני וסולארי ביחס לצריכה, לכול שנת 2014.

החוקר עשה מספיק חישובים תיאורטיים כדי לבחון את כמות אגירת האנרגיה (או אחסון האנרגיה) הדרושה. הוא הניח מחסן דמיוני (בלי קשר לפרטים הטכניים והכלכליים שלו), בו אין איבוד אנרגיה בפעולות האחסנה או השליפה. כול החשמל התזזיתי מרוח ושמש נכנס למחסן וממנו שולפים בקצב קבוע של ההספק הממוצע, בכול אחת משעות השנה. נפח האחסון הדרוש, במקרה כזה, הוא 6.89 TWh (טרה-וואט-שעה). כדי להבין את המספר הזה נציין שהמתקן הכי קרוב למאגר אחסון אנרגיה אידיאלי הוא מתקן של אגירה שאובה. בגרמניה קיימים היום 35 מתקנים כאלה, בכושר אגירה כולל של 0.038 TWh. כלומר – כדי להפוך את האנרגיה של השמש והרוח (של שנת 2014) מאנרגיה תזזיתית לאנרגיה זמינה באופן קבוע ואמין דרושים כ 6400 מתקנים מהסוג שממנו קיימים כעת, בגרמניה, כ 35 מתקנים.

חישוב אחר בודק את האספקה מול הצריכה ומניח שילוב בין תחנות כוח רגילות למתחדשות. התחנות הרגילות תספקנה 48 GW  חשמל באופן קבוע במשך כול שעות השנה – שהיא הכמות הממוצעת שסיפקו באמת ב 2014. המקורות המתחדשים, יחד עם מתקני אגירה אידיאליים יצטרכו לספק את ההפרש בין כמות זו וצריכת החשמל בגרמניה. החישוב מראה שבמקרה זה יידרש נפח אחסון של 11.29 TWh שהם כ 10,500 מתקני אגירה שאובה. הקמת מתקן אגירה שאובה אחד כזה עולה כמה מאות מיליוני דולרים, ודורש טופוגרפיה מיוחדת – כלומר לא ניתן להתקנה בכול מקום. שלא לדבר על השחתת הטבע הכרוכה בזה.

מספרים אלה מראים בבירור שהאפשרות לאגירת אנרגיה מהמקורות התזזיתיים (שמש ורוח) כדי ל"שטח" את התזזיתיות ולהפכם ליציבים ואמינים, אינה מעשית. מה שקורה בפועל הוא – שמתגברים על התזזיתיות באמצעות תחנות כוח קונבנציונלית (פחם, גז או גרעיניות). תחנות אלה מספקות את כול החשמל כאשר אין רוח ושמש, והחשמל המתחדש מוזן ישירות לרשת (ללא אגירה) כאשר יש שמש או רוח. הצורך להפעיל תחנות רגילות בצורה תזזיתית לפי גחמות המתחדשות כדי ל"אזן" את הרשת גורם להפעלה לא יעילה, לעלויות יתר, ולפליטות פד"ח מוגברות (ביחס לקוט"ש שנוצר). זה גם אומר השקעה כפולה במקורות ייצור: מקורות רגילים בכושר ייצור מלא, לפי רמת צריכת השיא – כשהמתחדשים אינם מאפשרים קיטון בהשקעה במתקנים רגילים, ומהווים השקעה כפולה. בפועל, מחיר הפחם הוא מאד זול בגרמניה, והתחנות הפחמיות, שלא ניתן לכבותן ולהדליקן מחדש בבוקר ובערב, שורפות פחם 24 שעות (ופולטות הפליטות), בלי קשר לחשמל הסולארי שמיוצר במשך היום.

החישובים עד כה נעשו ביחס לכמות האנרגיה המתחדשת (שמש ורוח) שהייתה מותקנת ב 2014 וסיפקה 16% מהצריכה. התרגיל הבא נעשה לגבי מקרה עתידי בו כמות המקורות המתחדשים היא פי 2 מזה, והם מספקים 33% מהצריכה (עדיין רחוק מהיעדים של 50 או 80%).

כאן נוצרת בעיה חדשה: בחלק משעות השנה (כאשר הרוח נושבת) הייצור המתחדש הוא גבוה מהצריכה, כלומר אין אפשרות לקלוט אותו ברשת ואין מה לעשות אתו. הדבר גורם לעלות עוד יותר גבוהה לחשמל מתחדש שבשימוש, מעבר ל פי 3 מהרגיל, כפי שמשולם היום. עכשיו ננסה לחשב נפח מתקני האגירה הדרושים כדי לקלוט חשמל מתחדש עודף. החוקר בדק מקרים רבים, תוך הנחה של מבנה כפול דומה לקיים. "מבנה כפול" פירושו שמתקנים רגילים מגבים את המתחדשים ב 100% מהצריכה. הנה אחת התוצאות, לדוגמה: נניח שכמות החשמל המתחדש היא 50% מהצריכה (היעד של 2030) – במקרה כזה (כדי למנוע איבוד חשמל הלא ניתן לנצל) דרושה אגירה בנפח של 3.5 TWh, כלומר בערך פי 1000 מהמותקן היום – בנוסף לתחנות הרגילות שמספקות חשמל כאשר אין רוח. (פרטים מלאים במחקר שבקישורית).

עוד רעיון שחסידים ירוקים זורקים בלי לבדוק הוא: "נאגור חשמל בבטריות של המכוניות החשמליות". החוקר בדק אפשרות זו גם כן. כדי לספק את האגירה שך 10,500 מתקנים הדרושים כדי ל"שטח" את התזזיתיות של החשמל המתחדש ברמה של שנת 2014, דרושות 125 מיליון בטריות גדולות ליטיום-יון מהסוג המותקן במכונית טסלה, או 600 מיליון בטריות של BMWi3 (מכונית חשמלית רגילה בגרמניה). היעד של גרמניה הוא מיליון אחד של מכוניות חשמליות ב 2020, ומספרן של כול המכוניות בגרמניה, כעת, הוא 45 מיליון. בקיצור: לא מעשי.

יש לקחת בחשבון שהנצילות של מתקני אגירה שאובה היא כ 70% (זה אומר שאחרי שאתה משקיע חשמל לשאיבת מים לגובה, ומשתמש במים להפקת חשמל בחזרה, הכמות שהפקת היא רק כ 70% מזו שהשקעת). יש שטוענים – 85%.

הועלו רעיונות נוספים: אגירת אנרגיה על ידי הפקת מימן או גז מתאן מהחשמל העודף הדורש אחסון, והפקת חשמל בתחנות כוח רגילות מהמימן או המתאן שנאגר. תהליכים אלה של הפקת מתאן מחשמל נוסו, ונמצאו אפשריים במתקנים קטנים, ניסיוניים, אבל: 1. לא הוכח עדיין שהם מעשיים בנפחים גדולים, ו 2. הנצילות היא רק בסביבות 30%, כלומר 70% מהאנרגיה (הדורשת אחסון) הולכת לאיבוד. על המחיר אין טעם לדבר.

עוד ניתוח על חוסר המעשיות של אגירת אנרגיה בנפחים גדולים בבטריות התפרסם כאן.

לסיכום: כאשר בוחנים את המספרים האמתיים, ומחשבים את נפחי אחסון האנרגיה הדרושים כדי ל"אזן" את האספקה התזזיתית של המקורות המתחדשים (שמש ורוח) רואים שהדבר לא מעשי, וזאת לפני שהתחלנו לחשב את המחיר האסטרונומי של מתקני רוח ושמש ועוד אגירה ועוד מחיר הגיבוי של מקורות רגילים. בקיצור: היעד המוצהר של אספקת 50% או 80% מהחשמל מהשמש והרוח אינו ניתן להשגה, מבחינה טכנית-הנדסית (בלי קשר למחיר). ההנחה הבסיסית של תפנית האנרגיה בגרמניה היא מופרכת.

יעקב