הפסקות חשמל צפויות בבריטניה.

סר ג'ון ארמיט, המקורב ללייבור, שעמד בראש מנהלת האולימפיאדה של לונדון, מזהיר כי בריטניה בדרך למשבר אנרגיה. הוא אומר שסדרה של ניתוקי זרם עשויה להועיל לבריטניה, כי היא תכניס את הממשלה להלם, ואז יטפלו בהגברת כושר הייצור של חשמל. 

לדבריו, רק בעת משבר חמור מתפקדת הממשלה טוב. סר ארמיט, שמשמש יועץ למפלגת הלייבור בנושאי תשתית ומילא בעבר שורה של תפקידי מפתח, אומר שהמדינה סובלת ממחסור בכושר ייצור, בגלל שהממשלה לא בנתה מספיק תחנות כוח כדי להחליף את התחנות הפחמיות והגרעיניות שעומדות להיסגר. מומחה אחר, דיטר הלם, יועץ אנרגיה מאוספורד מצטרף לאזהרה. אספקה סדירה ובטוחה מחייבת רזרבות כושר ייצור בשיעור 25%. כעת הרזרבות הן רק כ 4%, ועד 2015-16 הן תהיינה אפס, דבר שיגרום לניתוקי זרם.

דובר של ארגון התעשיינים דוחה את הטענה שהפסקות חשמל יהיו דבר "טוב", אבל בהחלט חושב שיש בעיה, והממשלה צריכה להתרכז בלהבטיח מקורות ייצור אמינים וגמישים (קרי: תחנות כוח רגילות) במקום מקורות תזזיתיים כמו רוח.

דוברי אופג'ם (רשות החשמל) ו"הרשת הלאומית" (חברת החשמל) אמרו שננקטו צעדים לפתיחת "שוק כושר ייצור" ב 2014 – שיבטיח שמספיק כושר ייצור יהיה זמין החל מ 2018-19. מאחורי המילים היפות "שוק כושר ייצור" Capacity Market – מסתתרת תכנית לשלם לתחנות כוח רגילות (גזיות ופחם), עבור "כוננות" – כלומר עבור בניית תחנות כוח ותחזוקתן במצב תפעולי – כדי שתהיינה זמינות כאשר הרוח לא נושבת והשמש לא זורחת (יותר מ 75% מהזמן).

כלומר – חוץ מהמחיר הגבוה, המובטח, שהממשלה (כלומר הצרכן) משלמת עבור החשמל הירוק, צריכים לממן גם תחנות כוח לגיבוי (שעובדות 75% מהזמן, ב"גיבוי"...), כלומר – לשלם להם דמי כוננות גם כאשר הן אינן עובדות, באותו זמן מוגבל שכן יש רוח.

המדיניות הבלתי שפויה של הסתמכות על מקורות תזזיתיים intermittent – במקום לבנות תחנות כוח רגילות מובילה למשבר, וכתוצאה ממנו – לבניית אותן תחנות כוח פחמיות וגזיות שלא נבנו עד כה. החשמל הירוק הוא אשליה, משחק בנדמה לי, שההסתמכות עליו מובילה, בהכרח, לסכנת ניתוקי זרם. בסוף הברירה ברורה: או ניתוקי זרם, או בניית תחנות כוח בעלות כושר ייצור מלא, שהיו נבנות גם ללא החשמל הירוק.

על מדיניות חוסר האנרגיה של ממשלת בריטניה, ועל סכנות ניתוקי הזרם כתבנו בבלוג הרבה.

יעקב

מדיניות האנרגיה של אירופה אינה ברת קיימא.

אומר פרופסור דיטר הלם, כלכלן מאוקספורד, (צילום מעל: ויקיפדיה) מומחה לאנרגיה ומים, יועץ לממשלת בריטניה והאיחוד האירופי. אירופה חייבת לשקול מחדש - rethink – את מדיניות האנרגיה במטרה להבטיח הביטחון באספקת אנרגיה והתחרותיות.

הוא אומר שהמדיניות הנוכחית מבוססת על הנחה של מצאי מוגבל של אנרגיה פוסילית (פחמית), שהולכת ומתייקרת, ותקווה שהטכנולוגיות הנוכחיות של "אנרגיה מתחדשת" (רוח ושמש) יהפכו בנות תחרות, ויפתחו תעשיות ומקומות עבודה חדשים באירופה.

אבל היו סימנים ברורים לבעיות במדיניות זו – המאורעות באוקרינה (המסכנים את אספקת הגז לאירופה), היעדר השקעות בתעשייה עתירת אנרגיה והעלייה המתמשכת בפליטות. הוא ממשיך ואומר שלא צריכים יעדים חדשים לאנרגיה מתחדשת אלא השקעה רצינית במחקר במטרה לפתח טכנולוגיות חדשות של אנרגיה מתחדשת, בטריות (אגירת אנגריה), והקטנת ביקושים (חסכון).

הלם אומר שהמחקר הוא הדבר העיקרי, הטכנולוגיות הקיימות אינן מסוגלות לעשות את העבודה (לספק האנרגיה הדרושה). הוא משווה את ההשקעה של ממשלת בריטניה במרכז מחקר חדש לגרפן – שהיא 61 מיליון ליש"ט לתכנית להשקיע 100 מיליארד ליש"ט בתחנות רוח ימיות. "זה שיגעון" הוא אומר.

הוא אומר ששינוי רציני במדיניות הנוכחית הוא בלתי נמנע כי "אי אפשר להתעלם מהכלכלה". "אם משהו אינו בר קיימא (מסוגל להתקיים לאורך זמן) הוא לא יתקיים, יהיה שינוי".

עד כאן הלם.

מדיניות האנרגיה של אירופה היא אבסורדית, מבוססת על תקוות אוטופיות ומתעלמת מהמציאות ההנדסית-כלכלית. האנרגיות ה"מתחדשות" אינן מסוגלות לא לספק את האנרגיה הדרושה, ולא להקטין את הפליטות. מה שלא יכול להימשך – לא יימשך, אך בינתיים יגרום להרבה בזבוזי כסף לריק, יפגע ברווחת תושבי אירופה, ויוביל לפגיעה בהספקת החשמל הסדירה.

אצלנו, בישראל, מחקים כול שטות שמתרחשת באירופה. כדאי ללמוד לקחים מהכישלונות שלהם. כמה שיפסיקו יותר מהר בזבוזי סרק על אנרגיה מתחדשת – יותר טוב.

יעקב

האמנה האווילית ביותר

אמנת קיוטו, לצמצום פליטות הפד"ח, היא האמנה הבינלאומית האווילית ביותר מאז אמנת וורסאי ( 1919) אומר דייויד רוז, ואילו פרד פיירס אומר: היא הביאה יותר נזק מתועלת.

חמש עשרה שנה אחרי לידתה בייסורים, היא הגיעה לקיצה בסוף השנה שעברה, אומנם בוועידת דוחה "האריכו" אותה עד 2020 (בלי יעדי הפחתה חדשים), אבל ארה"ב מעולם לא אישררה אותה, וקנדה, רוסיה יפאן וניו זילנד פרשו. נשארו באמנה ארצות אירופה ואוסטרליה, שיחד מייצרים רק 14% מהפליטות.

חותמי האמנה טוענים שהם עמדו ביעדים, והפחיתו את הפליטות ב 16% מתחת לרמה של 1990, עד 2012. אלא שההפחתה הזו היא שקר.

מרבית ההפחתה באה מתרגיל חשבונאי, בו ספרו כהפחתה את החיסכון מסגירת המפעלים המזהמים הכושלים מהעידן הקומוניסטי, מפעלים שהיו נסגרים במילא בלי קשר לאמנה.

באותה תקופה גדלו הפליטות העולמיות ב 50% (58% טוען רוז), בגלל הגברת הפליטות בארצות המתפתחות (כמו סין והודו) שלא היו מחויבות לפי האמנה.

הארצות המפותחות עמדו ביעדים שלהם גם בזכות הייצוא של התעשייה הכבדה והפולטת לארצות המתפתחות. בארצות אלה, הסטנדרטים יותר נמוכים, ולכן התעשיות זוללות יותר אנרגיה ומייצרות יותר פליטות. ככה למשל טוענת בריטניה שהפחיתה את הפליטות מרמה של 1990 ב 23% עד 2011 אבל הערכה של הפליטות האמיתיות (כולל אלה שנעשו בארצות אחרות), הנובעות מהמוצרים שבריטניה צרכה, מצאה שהייתה עלייה ב 10% בפליטות.

CO₂ emissions associated with UK consumption 1993 to 2010

כנראה שאמנת קיוטו גרמה למעשה לגידול בפליטות, מסכם פרד פירס (עיתונאי מאד ירוק).

כך אומר גם פרופסור דיטר הלם, פרופ' לכלכלה באוקספורד המעריך את עליית הפליטות בבריטניה ב 19%.

דיוויד רוז מוסיף, שאחת התוצאות של אמנת קיוטו היא אימוץ חוק האנרגיה החדש בבריטניה, שיכפיל פי שלוש את סובסידיות לאנרגיה ירוקה, שיגיעו ל 7.6 מיליארד ליש"ט לשנה, בנת 2020. הוא מכנה את המצב הנוכחי בבריטניה: "המהפכה האנטי תעשייתית".

יעקב