דפים

8 באוגוסט 2015

בזימבאבואה לא בוכים על אריות

המאמר הבא נכתב במקור באנגלית עבור הניו-יורק טיימס והתפרסם ב-5.8.2015 . ניתן לקרוא את המקור באנגלית כאן.
המאמר נכתב על ידי גודוול נאזו. נאזו הוא דוקטורנט בביולוגיה תאית ומולקולרית באוניברסיטת ווייק-פורסט בדרום קרוליינה, ארה"ב. התרגום באדיבות אריאל קרלינסקי והופיע בבלוג האישי שלו כאן.

הייתי עסוק בביוכימיה של עריכת גנים כאשר ה-SMSים והפוסטים בפייסבוק התחילו להסיח את דעתי.
"אני מצטער לגביי ססיל", "האם ססיל חי ליד איפה שגדלת בזימבאבואה?"
תהיתי, מי זה ססיל? ראיתי חדשות וגיליתי שה-SMSים היו לגבי אריה שנהרג על ידי רופא שיניים אמריקאי. ילד הכפר שבי הריע באופן אינסטנקטיבי – אריה אחד פחות שיכול לאיים על משפחות כמו שלי.
ההתלהבות שלי שככה כאשר הבנתי שמי שהרג את האריה תואר כנבל בסיפור. בן רגע עמדתי מול ההבדלים התרבותיים החדים בין ילדותי לבין 5 השנים האחרונות בהן אני לומד בארה"ב. האם כל האמריקאים שחתמו על עצומות מבינים שאריות הורגים אנשים? שכל הדיבורים על כך שססיל היה "אהוב" או "חביב על המקומיים" הם פשוט הייפ תקשורתי? האם ג'ימי קימל נחנק מדמעות מכך שססיל נרצח או כי הוא בילבל אותו עם סימבה ממלך האריות?
בכפר שלי בזימבאבואה, המוקף על ידי שמורות טבע וחיות בר, אף אריה מעולם לא היה אהוב או קיבל שם חיבה. אריות הם חיות המשליטות טרור, ולא אהבה. כאשר הייתי בן 9, אריה בודד שוטט בכפרים ליד ביתי. לאחר שהרג כמה תרנגולות, עזים ופרה – הוזהרנו ללכת לבית הספר בקבוצות ולהפסיק לשחק בחוץ. אחיותיי לא יכלו יותר ללכת לנהר לבדן על מנת לאסוף מים ולרחוץ כלים. אמי חיכתה לאבי ואחיי הגדולים שהיו חמושים במצ'טות, גרזנים וחניתות על מנת שיוכלו ללוות אותה לאזור המיוער על מנת לאסוף עץ בערה. שבוע לאחר מכן, אמי ישבה איתי ועם תשעת אחיי ואחיותיי על מנת להסביר לנו שדוד שלה הותקף על ידי אריה אך הצליח לברוח כאשר רק רגלו נפצעה. האיום של האריה גרם לחיים בכפר לעצור מלכת. אנשים לא נפגשו ושוחחו לידי המדורות בלילה, אף אחד לא העיז ללכת לבקר שכנים.
כאשר האריה סוף סוף נהרג, לאף אחד לא היה אכפת האם רוצחו היה מקומי או צייד לבן ראוותן. האם הציד היה בלתי חוקי או קיבל אישורים מתאימים. רקדנו ושרנו עקב תבוסתה של החיה האימתנית ובכך שזכינו להינצל. לא מזמן, ילד בן 14 מכפר שכן לכפרי לא היה כה בר מזל. הוא ישן בשדות של משפחתו כפי שחקלאים עושים לעיתים קרובות על מנת להגן על היבולים שלהם מפני היפופוטמים, באפלו ופילים אשר רומסים אותם. הוא הותקף על ידי אריה ונהרג. מותו של ססיל גם לא זכה ליותר מידי סימפטיה מצד זימבאבואים החיים בערים, למרות שהם אינם חיים בסכנה הדומה לכפריים. מעטים מהם אי פעם ראו אריה שכן מסעות ציד באזורים הכפריים הם לוקסוס שתושביה של ארץ עם הכנסה חודשית ממוצעת הפחותה מ-150 דולר בחודש, אינם יכולים להרשות לעצמם.
אל תבינו אותי לא נכון: עבור זימבאבואים רבים, לחיות בר רבות יש משמעות מיסטית של ממש. אנו שייכים לשבטים, ולכל שבט יש טוטם שהוא סמל ודמות אב מיתולוגית. עבורי מדובר ב-נאזו (Nzou). פיל. לפי המסורת אינני יכול לאכול בשר פיל – הדבר יהיה דומה לאכילת קרוב משפחה. אך הכבוד שלנו לחיות הללו מעולם לא מנע מאיתנו לצוד אותם או להרשות כי יצודו אותם. יש לי די היכרות עם חיות מסוכנות – איבדתי את רגל ימין שלי בעקבות נשיכת נחש כאשר הייתי בן 11.
הנטייה האמריקאית לבצע רומנטיזציה לחיות שניתנו להם שמות ולקפוץ על האשטגים הפכה מצב רגיל ושגרתי – בעשור האחרון נהרגו 800 אריות באופן חוקי על ידי ציידים ברשיון ששילמו סכומים גבוהים לשם התענוג – למה שבעיניי כזימבאבואי הוא קרקס אבסורדי של ממש. PETA (ארגון זכויות בעלי חיים, א.ק) קוראים לתלות את הצייד. פוליטיקאים זימבאבואים מאשימים את ארה"ב בכך שהריגתו של ססיל נועדה כ"מזימה" להשפלת זימבאבואה. אמריקאים שאין סיכוי שיוכלו למצוא את זימבאבואה על מפת העולם משבחים את הדרישה להסגיר את רופא השיניים. הם כנראה אינם מודעים לכך שלפי דיווחים שונים, גור פילים נשחט בנשף יום ההולדת של נשיאנו.
זימבאבואים מניעים את ראשם בחוסר אמונה ותוהים מדוע לאמריקאים אכפת יותר מחיות אפריקאיות לעומת בני אדם אפריקאים. אל תאמרו לנו מה לעשות עם החיות שלנו כאשר הרשתם לאריה האמריקאי (פומות, א.ק) במזרח ארה"ב להיכחד. אל תקוננו לגבי הריסת היערות שלנו כאשר הפכתם את שלכם לג'ונגל מבטון.
ובבקשה, אל תציעו לי את התנחומים שלכם לגבי ססיל אלא אם אתם מוכנים גם להציע לי תנחומים לגבי אנשים שנהרגו או נותרו רעבים בגלל אחיו של ססיל, בגלל אלימות פוליטית או בגלל רעב.



אין תגובות: